קורמיור היא לא מסוג המקומות שמתעוררים מוקדם. ארוחת הבוקר מוגשת רק החל משמונה בבוקר ואחריה, מלאי מרץ אחרי חצי יום מנוחה, אנחנו יוצאים לדרך. מרכז העיר כמרקחה, החל מחצות הלילה חולפים את העיר רצי ה UTMB (הסבר בתחתית כתבה זו). גם אנחנו, הלכים רגילים נהנים לרגע מתשומת לב התושבים. אנחנו בוחרים היום את הדרך הראשית (main tmb route) הדרך הגבוהה כאן היא הרבה יותר ארוכה וצופנת בחובה הרבה יותר עליות.
גם היום אנחנו בסימן עלייה שמתחילה ממש בפאתי העיירה. סוג של סללום בתוך יער יפה. הבעיה היא שמאות רצים מבקשים לעבור אותנו ולכן ההליכה מתאפיינת בהמון עצירות קטנות כדי לפנות להם דרך. מדי פעם אנחנו קצת מוחאים כפיים, קצת צועקים "בראבו", אבל לרוב רק מפנים דרך.
בעקבות נבואות הזעם של הקוריאני מאתמול על מזג האוויר שצפוי היום אנחנו בכוננות גשם, את השכמיות העברנו לחלק העליון של התרמיל. השמיים כחולים וזה לא נראה הכיוון, אבל הקוריאני נשמע כל כך בטוח בעצמו. אחרי משהו כמו שעתיים וחצי הליכה אנחנו מגיעים ל refuge bertone. קצת לפני הבקתה יש נקודת תצפית מופלאה ואנחנו מתיישבים לנוח ולאכול משהו קל. בבקתה עצמה מהומת אלוהים. יש שם תחנת ריענון של המרוץ ואנחנו חולפים את הבקתה במהירות.
נקודת תצפית מתחת ל bertone
מכאן הדרך עולה עוד קצת, במזלג הדרכים שמעל הבקתה אנחנו בוחרים את השביל הראשי שנמתח לאורך הרכס מעל עמק val ferret, עם תצפיות מרהיבות על המונבלאן. פנייה ימינה במזלג תקח אתכם לואריאנט הגבוה והארוך דרך Tete de la tronche. זהו ללא ספק אחד מקטעי ההליכה המשובחים של הטרק והוא ממש לא קשה. על אחת מנקודות התצפית היפות שלאורך הדרך אנחנו עוצרים לצהריים. מתחתינו מוריק לו עמק val ferret האיטלקי. יש לנו המון פיצה שנשארה מאתמול ואנחנו אוכלים ממנה בתאבון. מסוק צילום של המרוץ מסתובב סביבנו ומפריע את שלוותנו.
בסביבות השעה שתיים וחצי אנחנו כבר רואים את refuge bonatti מעלינו. מאמץ אחרון בעלייה של כחצי שעה ואנחנו מגיעים. גם כאן יש תחנת התרעננות אבל זרם הרצים כבר הולך ומתדלדל. אנחנו מזמינים בירה וקפה ויושבים מתחת לבקתה, ממש מול המונבלאן. פשוט אי אפשר לשבוע מהמראה הזה. מזג האוויר לא פחות ממושלם. אמא שלי אמרה לי שלא צריך להאמין לזרים, זה כנראה תופס גם לקוריאנים.
אנחנו מתמקמים בבקתה המאוד יפה ומושקעת הזו, מקבלים מיטות בחדר ענק ויפה עם כ 30 מיטות, מתרחצים (הרחצה כאן היא עם אסימונים וכמות המים החמים קצובה לכל אחד. לי זה מספיק, לבנות ממש לא) ושוב יוצאים אל הנוף. צוות תחנת הרענון מרים כוסית ומתחיל להתקפל. אנחנו ניגשים לברר מה קורה ומתבשרים כי הרץ האחרון עבר את התחנה וכי האצן הראשון כבר סיים את המרוץ בשמוני לפני שלוש שעות בזמן מדהים של 21 שעות.
בקתת bonati
ארוחת הערב מפתיעה לטובה. אנחנו מושבים ליד דויד ואנדי, שני בריטים נחמדים שכבר ראינו פה ושם ועם 4 אמריקאים חביבים מסיאטל. השיחה קולחת ואנחנו מצליחים להימנע מרוב המהמורות הפוליטיות שיכולות לצוץ לעיתים בשיחות עם אנשי הנכר.
לאחר הארוחה שוב יוצאים החוצה. התאורה עכשיו שונה והמונבלאן נראה לפתע מאוד קרוב. ממש לפני ההליכה לישון אנחנו מופתעים ע"י ישראלית בודדה שפונה אלינו. היא החלה אתמול את הטרק ומתכננת ללכת שישה ימים עד שמוני. באופן מפתיע, כמות הישראלים שאנחנו פוגשים כאן זעומה.
מרוץ ultra trail mont blanc הוא למעשה חמישה מרוצים שונים המתרכזים לסוף שבוע אחד בסוף אוגוסט. המפורסם מכולם, ה UTMB הוא מרוץ לאורך תוואי הטרק (התוואי הראשי), משהו כמו 170 קילומטר ו 10 קילומטר עלייה וירידה. מרוץ זה מוגבל ל 46 שעות אחריהם מתבקשים הרצים לפנות את השביל. שאר המרוצים קצרים יותר (למעט מרוץ שליחים ל 299 ק"מ). במרוצים משתתפים אלפי אנשים והוא מהווה חגיגה גדולה באזור. לאורך התוואי תחנות רענון רבות, רובן הונחתו במסוקים וחלקן כוללת גם מתחמי מנוחה ואוכל.