אגרה
יום ראשון 15.2.2004: עם בוקר חוזרים שנית לטאג` מאהל. בצבעי הבוקר הטאג` נראה נהדר. אין היום כל כך הרבה אנשים וניתן להנות יותר מהפרטים, מהשיבוץ הנהדר של האבנים הצבעוניות בשיש (פייטרה דורה), היוצר מגוון בלתי מוגבל של פרחים, בכל פרח 49 חלקי אבנים. בנוסף ניתן להתרשם מסבכות השיש הנהדרות. במקום הרגשה של קדושת אמנות ואנו שמחים שחזרנו הבוקר שנית. עם צאתנו מהטאג` אנו מחפשים כדרכנו שירותים בטבע ומסבירים לזקן שאם יעצור לנו ב-happy tree אנחנו נהיה מרוצים וגם העצים. למרות שיש כאלה בשפע באגרה המלוכלכת הוא נבוך ולוקחנו למלון Tag View. המלון מחודש ומאוד יפה, והכי חשוב- ממוקם נהדר. אפשר לצאת החוצה ואתה במרכז חנויות תוסס. אנו מצטערים כי לא דרשנו להתאכסן במלון זה.
Utmad Ud Daulah- נמצא על הגדה השניה של נהר היאמונה. על שפת הנהר מכבסה ענקית, הכובסים עומדים ליד דוודים גדולים ומכים את הכבסים באבן. הכביסה הפרוסה על גדות הנהר יוצרת משבצות צבעים מרהיבות. מבקשים את הזקן לראות מקרוב את המכבסה אך הוא אומר שזה בלתי אפשרי. ברם, על הגשר קיים מעבר מיוחד להולכי רגל. עם הירידה מהגשר אנו מבקשים בתקיפות מהנהג לעצור לנו, חוזרים רגלית לגשר בכדי לצפות במכבסה ולצלם. הזקן שלנו לומד שאצלנו הכל אפשר. האיטימאד דאולה הוא קבר מהמאה ה-17 שהוקם עוד לפני הטאג` על ידי אשת הקיסר לאביה. זהו המבנה המוגולי הראשון שהוקם כולו משיש עם שיבוץ אבנים, ושימש בסיס ודוגמה לשימוש בשיטות אלה בעת בניית הטאג`. גם כאן ניתן לחזות בשבכות שיש יפהפיות.
מבצר אגרה- נבנה במאה ה-16, בנוי מאבן אדומה. מרשים מאוד ויפה ומעוטר באופן מקסים. זהו מבצר ענקי אשר הנוף של נהר היאמונה והטאג` הנשקפים ממרפסותיו מרשימים. נוגע ללב במיוחד החדר המעוגל, שבו היה כלוא הקיסר שבנה את הטאג` ואשר ממנו יכול היה להשקיף שעה שעה על הטאג`, ציפור נפשו. לאחר ביקור בשתי "חותמות" (שיבוץ אבנים ואריגת שטיחים) ומנוחה אנו יוצאים למרכז חנויות ומצטיידים שם בדיסקים ובתכשיטים.
חתונה- במהלך היום מתברר לנו כי הערב מתקיימת במלון שלנו חתונה ואנו נרגשים כמעט כמו החתן-כלה. לאירוע כזה פיללנו כל הטיול. בירור קצר באזור האירוע מעלה כי החתן יגיע בשעה 20:00. ב-19:30 מתחילים להגיע האורחים, וגם אנחנו. זוהי משפחת הכלה האמורה לחכות לבואו של החתן ומשפחתו. האזור כולו מואר, מתופפים יושבים בעמדה אסטרטגית, סוס עומד בפתח האולם, בני המשפחה מזמינים אותנו להיכנס. שעה מאוחר יותר, לקולם של התופים, מגיעים החתן ומשפחתו. בראש צועדים החצוצרנים והמתופפים ואחריהם מרקדת המשפחה, כשסביבה גברים המחזיקים בידם מנורות גדולות ומקושטות המחוברות בחוטי חשמל למכונית/גנרטור מקושטת ומוארת, הנוסעת בסוף התהלוכה.
החתן רוכב בתווך על סוס מקושט. יחד עמו רוכב ילד קטן, כדי לשמור עליו מפני עין הרע (אשר אינה פוגעת בילדים). לפני החתן הרכוב על סוסו מרקדים חבריו, אשר תפקידם להשהות כניסתו ו"לסחוט" מאביו משאלות שונות ומשונות (היום זו הצגה, בעבר זה היה על באמת). לבסוף החתן מגיע לפתח האולם, יורד מהסוס ומובל לעבר האולם (התזמורת ומחזיקי המנורות פורצים בריצה מהירה לעבר המכונית/גנרטור. הם ממהרים לחתונה אחרת). מושיבים את החתן על במה מקושטת. הוא ממתין לכלה. בינתיים, בקצהו השני של האולם, להקת מחוללים מופיעה והקהל מתכבד בכיבוד קל. החתן יושב על הבמה די בודד.
כעבור כשעה מגיעה הכלה, לבושה בסארי רקום בזהב (ככל שהמשפחה עשירה יותר, רקמת הזהב כבדה יותר). ראשה כפוף ונטוי, תכשיט גדול מוביל מאפה לעבר מצחה ואזנה. ידיה מעוטרות בחינה ונושאות תכשיטי פעמונים. היא מובלת על ידי שתי נשים לבמה. החתן והכלה אף אינם מחליפים מבט. משפחותיהם מצטרפות אליהם והם שניהם מנשקים את רגלי שתי אמהותיהם. האחד מלביש זר פרחים ענק על כתפי השני והקרואים מוזמנים לאכול. אחי הכלה מספר לנו כי לאחר חצות הקהל מתפזר. בני המשפחה הקרובים נשארים לישון על מזרונים במקום. החתן והכלה יוצאים וחוזרים למחרת בחמש בבוקר לטקס הדתי, הנערך בהשתתפות המשפחה הקרובה. אנחנו מבטיחים להגיע.
יום שני 16.2.2004, החתונה (המשך): בחמש בבוקר אנו מגיעים למקום בתזמון מופלא עם החתן והכלה. הכלה נראית נסערת ועצובה. שעה ארוכה היא יושבת ומשוחחת עם בת משפחה. החתן יושב בפינה אחרת ומשוחח עם חבר קרוב, אשר היה מאוד פעיל אתמול במהלך החתונה ואירח אותנו למופת. החתן מתיישב על הרצפה כשסביבו כל המשפחה. מתחיל טקס תפילה, הכלה מצטרפת ומתיישבת ליד החתן. קושרים להם את אחת הידיים זה לזה והם מברכים את הוריהם בעזרת פיזור מלח ושמן (כנראה) מעל מדורה קטנה שהודלקה. הטקס נמשך שעה ארוכה. בשלב מסוים אנחנו מרגישים שאפשר כבר להשאירם לבד ולהמשיך לדרכנו.
רכבת לג`אנסי - אורצ`ה
בשעה 7.30 יוצאים לתחנת הרכבת, האמורה לצאת בשעה 8 לג`אנסי. מלווה אותנו, בנוסף לפרקשיו, נציג של חברת Tci. נפרדים מפרקשיו בחיבוקים, נשיקות וטיפ ראוי. מלווים בנציג החברה ושני סבלים נכנסים לתחנת הרכבת. לכלוך בכל מקום. המוני אנשים. טוב שיש לנו ליווי. מחכים חצי שעה ויותר עד שמתברר, כי הרכבת תעצור ברציף אחר. צריך לטפס על הגשר ולחצות את המסילה. שוב נעזרים בסבלים. כעבור זמן מה מגיעה הרכבת, כולם נדחפים אך היא נעצרת כך שפתח הקרון שלנו בדיוק לידנו. בעזרת סבל נוסף אנו מגיעים למקומנו. סוף סוף הרכבת זזה. כמעט כל הנוסעים בקרון הם תיירים. לידנו יושבים ישראלים הנוסעים לצורך עבודה. הבטיחו לנו רכבת לוקסוס והיא אינה נראית כך. לשאלתנו הם מסבירים כי יש ברכבת קרון מהודר- חבל על הזמן.
הנוף משתנה. הרבה מים, גבעות מוריקות, כפרים קטנים. לאחר כשעתיים וחצי מגיעים לג`אנסי. אחד מעובדי הרכבת קולט אותנו ונחלץ להורדת מזוודותינו, תמורת טיפ כמובן. בתחנה מחכה לנו איש לבוש לבן עם שלט, שערותיו משוחות עם המון שמן, תכשיטים על ידיו- נציג Tci. הוא מובילנו למכונית גדולה וישנה ומאוד מאוד לא נוחה, אבל הנהג נחמד. לשמחתנו נפרדים מאיש החברה ויוצאים לדרך עם הנהג החדש. יש לנו שתי שאלות/משאלות לנהג. האחת- שיעצור לנו, כדרכנו, להצטייד בפרי, והשניה- האם יש איזה שהוא פסטיבל באזור. אכן הוא עוצר לנו בשוק מקומי לקנות פירות ואכן יש פסטיבל של שלושה ימים בקג`וראהו, המתחיל ב-17.2 בערב. היינו אמורים להגיע לקג`וראהו באותו התאריך בדיוק. בעקבות המידע החדש מבקשים שינוי בתכנית. נסייר באורצ`ה עוד היום ומחר בבוקר נצא לקג`וראהו, כך שנספיק לראות את המקדשים עוד לפני תחילת הפסטיבל.
לאחר כחצי שעה נסיעה אנו באורצ`ה. הכפר נראה נקי, המקדשים והמבצר בולטים בשטח, וכן- הנשים עם הסארי הצבעוני. מלון Orchha Resort שוכן בשולי הכפר, ליד קברות המלכים ולרגלי נהר הבטווה. המלון מודרני ביותר, החדרים פונים לבריכה וגן יפה. אווירה של נופש. קמנו מאוד מוקדם הבוקר ואנו זקוקים לכך. בשעות הצהרים- סיור בכפר, סביבתו, ארמונותיו ומקדשיו. אורצ`ה, מקום חבוי, היתה בירת ממלכת הרג`פוטים במאות 16-17.
Jehangir Mahal- מתחם מרשים של מצודה וארמונות עם ציורי קיר יפים מאוד, ותצפיות נהדרות על הסביבה ההררית והמיוערת עם נהר הבטווה המתפתל. חבל שהכל כל כך מוזנח. Ram Raga Temple- מקדש בעל צריחים גבוהים, נמצא בטבורו של הכפר ומתנשא מעליו. עוד יותר מוזנח מקודמו. מקדש צ`אטורבהוג`- מקדש פעיל בו נמצא פסל של ראמה והוא יחיד במינו בכל הודו. בערב אנו הולכים לראות שם פוג`ה, בחברת קבוצה קטנה של תיירים מברצלונה המתאכסנים אתנו במלון. במהלך הטקס מנקים את ראמה, מאכילים אותו ומתפללים אליו. בהמשך מגיעה ארוחת ערב צמחונית וטעימה במלון.
אורצ`ה-קאג`וראהו
יום שלישי 17.2.2004: יוצאים השכם בבוקר. לעצתנו, גם הקבוצה הספרדית יוצאת בבוקר. בחוץ קריר וערפל קל של בוקר באוויר. לאורך הדרך הרעועה שדרת עצים גבוהה אשר קרני השמש המבצבצות והערפלים יוצרים אוירה קסומה. הוסף את הנשים בסארי הצבעוני ההולכות עם כדים על ראשן לצדי הכביש ואת חבורות הילדים הקטנים מאוד (בני 5-6) הצועדים לבד, ואתה כמו בחלום. כעבור 3.5 שעות מגיעים לקג`וראהו. המלון שלנו - הולידיי אין - שוכן בכניסה לכפר. מקבל את פנינו נציג Tci, איש נחמד מאוד. אנו עוברים איתו על התכנית ועורכים את השינויים המתבקשים בעקבות הפסטיבל ובעקבות אי הבנות בתכנית. מסכמים על ביקור עוד היום במקדשים ועל טיול מחרתיים בבוקר בפארק קאנה, שבו קניון יפה ומפל, ולא בפארק פאנה, שבו יערות והמטיילים מטרתם לראות נמרים וחיות אחרות. מקדשי קאג`וראהו נבנו בתקופת שושלת צ`אנדלה, 1050-950 לספירה. המקדשים המערביים נמצאים בפארק מדשאות נקי ומתוחזק והם מרשימים ביותר כבר למרחוק.
עם התקרבנו אנו מבחינים בדמויות המפוסלות הממלאות את הקירות החיצוניים של המקדשים בכמויות בלתי מתוארות. הן מתעדות היבטים שונים של החיים- אלים ואלות, לוחמים ונגנים, בעלי חיים ודמויות מיתולוגיות ובעיקר המוני פסלים בתנוחות אירוטיות של בני אדם ושל בני אדם עם חיות, נשים בכל הצורות והתנוחות האפשריות והכמויות הן בלתי אפשריות. האתר כולו מעורר התרגשות בלתי ניתנת לתאור. חגיגה בלתי נגמרת של פסלים.
קבוצת המקדשים המזרחית נמצאת בצידו השני של הכפר, והיא כוללת בעיקר מקדשים ג`יניים. המקדשים נמוכים יותר ופחות פורנוגרפיים אך הדמויות המפוסלות ממש מושלמות. אנו מבלים כמעט עד חשיכה בצפיה על המקדשים. בדרכנו חזרה למלון מבחינים בקבוצות הראשונות של כפריים המגיעים לפסטיבל, בלוויית בעלי חיים מקושטים.
במהלך שלושת הימים הקרובים יגיעו לכפר (6000 התושבים בשגרה) כמיליון כפריים, לכבוד יום הנישואין של שיווה. זהו חג הנערך כל שנה בפברואר, בעת מולד הירח. הזדמנות למפגש, למו"מ על שידוכין, למסחר וכו` של כפריי האזור. בערב- מופע ריקודים מסורתיים לתיירים. הריקודים מלווים על ידי להקת נגנים וזמרים. הזמרים שירתם עדינה ויפה, גם הריקודים יפים מאוד.
מלון הולידיי אין- מלון יפה. החדרים כולם צופים לבריכה, בחדר יש מקרר, אין ערכת קפה ואין פן. השירות אדיב ונעים. מסעדה מצוינת. זוהי אתנחתא טובה לאחר ימי הנסיעה הרבים שעשינו ברג`סטאן.
קאג`וראהו - פסטיבל הינדו
יום רביעי 18.2.2004: כבר בצאתנו מהמלון הכביש מלא בהולכי רגל. משפחות שלמות, נשים בסארי בכל צבעי הקשת, סלים על ראשן ובידן (לרוב גם ילד על הידיים). ילדים קטנים וגדולים, גברים- כולם הולכים לכוון מרכז הכפר. המרכז סגור לתנועת כלי רכב. נוסעים בדרך עקיפה ונכנסים ישר למרכז המהומה. בין לילה הוקם מחנה גדול של סככות מסוגים ומינים שונים. מוכרים שם את כל שיעלה על דעתכם- מאכלים, בדים, בגדים, תכשיטים, כלי חקלאות, סכינים, פעמונים, תבלינים, סוכר לא מעובד, ממתקים לאלים, נעליים וכו`. נשים בסארי צבעוני מסתובבות בין הדוכנים עם עדת ילדים אחריהן, לעתים בחברת הבעל ואז הן מקפידות על כיסוי מלא של הפנים ולעתים בפנים גלויות יותר. חלקן מישירות מבטן ומצטחקות בהצטלב המבט וחלקן מורידות עיניהן. מישירות המבט הן בדרך כלל אובייקט מצוין לצילום.
מכשפי כישופים גורמים להתקהלות סביבם, כך גם עושי הקסמים, והכל כל כך מלא חיים וצבעוני. אתמול הודענו שאיננו זקוקים היום למדריך. למרות זאת נצמד אלינו אחד כזה מהבוקר. הוא מנסה להובילנו אך אנחנו מתעלמים. במהלך היום מתברר לנו כי מוקדו של הפסטיבל הוא במקדש שיווה- מקדש קטן יחסית אך פעיל, הנמצא ליד מתחם המקדשים המערבי. פנינו לשם וכבר בדרך אנו רואים אלפי אנשים רוחצים בנהר- שלל צבעי הסארי של הנשים, ילדים בהמונים וגברים- מסתבנים, חופפים ראש, מגלחים את הראש, גם לתינוקות רכים- תמונה צבעונית ומרהיבה. בגמר התהליך הם שופכים מים על הלינגאם (פסל המסמל שילוב של זכר ונקבה).
אבל השיא עוד לפנינו. בהתקרבנו למקדש שיווה אנו רואים ים של אנשים המשתרע מהנהר ועד המקדש. מצד אחד עומדות הנשים- זרם ענק וצבעוני, שלל צבעי הסארי, ומצד שני עומדים הגברים- רובם חצי עירומים, ראשיהם שחורים, רטובים ומבהיקים. כולם מחזיקים בידם כד כסוף קטן מלא במי הנהר. הם עומדים צפופים צפופים והכד מתנשא באוויר, תפילה בפיהם. מדי פעם מישהו מלהיבם והם קוראים כולם אחריו כאשר הכד מתנשא עוד יותר גבוה. שוטרים שומרים על הסדר ומאפשרים חליפות לקבוצת גברים או נשים להתקדם לעבר המקדש. מדרגות המקדש גבוהות והן מלאות, עד אפס מקום לעתים, בים של גבות הגברים הרטובים ומבהיקים בשמש, ולעתים בים צבעי הטכניקולור של סארי הנשים.
היוצאים מהמקדש פניהם מאירות. הנשים, ברדתן במדרגות, עוד שופכות מים ומנשקות את שפת המדרגות. מסביב סאדואים למיניהם, מוכרי מזון לשיווה ומוכרות פרחים. התמונה מכשפת. ארבע שעות עמדנו וצפינו ולא יכולנו להינתק מהמקום. במהלך היום הבחנו בשלטי בד כתובים בהינדו ברחובות. בירור קצר העלה כי מדובר על ריקודים למקומיים, אשר ייערכו היום ומחר בשעות הערב. זה בדיוק מה שחיפשנו! עם ערב, לאחר חיפושים ותלאות רבות, מצאנו את המקום. בקצה שטח השוק הזמני במה מאולתרת, מחצלות פרושות על האדמה והכפריים - נשים, גברים והרבה טף - יושבים וצופים בהצגה.
צלם הערב קולט אותנו, מזמיננו לקרבת הבמה ומביא לנו כיסאות. הוא עושה לנו הכרות עם גברת, ד"ר לרפואה העומדת בראש המיזם הזה, אשר מטרתו להביא קצת תרבות לכפריים ואולי אף להוות תחליף לסמים. המופע, הנערך על ידי שחקנים מקומיים, כולל ריקודים, שירה וקטעי ביניים קצרים מומחזים מחיי היום יום, אשר מוסר השכל בצידם. בסוף קטע מומחז נשאל הקהל מה היה המסר של הקטע, ומי שיודע מקבל פרס. באחד מקטעי הריקוד איש זקן שר, מנגן בכלי מיתר ורוקד בקלילות מופלאה כשעשרות פעמונים לרגליו. הפעמונים מצלצלים והאיש הזקן כאילו חג באוויר. קטע אחר כולל להקה של רקדנים ורקדניות וביניהם עורכי פעלולים עם אש, עם כדורים וכו`, וכמובן גם קטעים של ריקוד מסורתי אשר דומה בסגנונו לריקודים שראינו בפסטיבל בג`אסלמר. הקהל יושב בשקט מופתי וצופה בסקרנות רבה: הפנים החרושות של הגברים, הילדים הקטנים עם העיניים הגדולות- מאלה לא ניתן להתעלם. אנחנו עוזבים לפני הסוף (נהג הריקשה מחכה לנו) ומבטיחים לחזור מחר.
קג`וראהו - פארק קאנה
יום חמישי 19.2.2004: בבוקר מוקדם יוצאים בלווית מדריך מקומי רכובים על ג`יפ לפארק קאנה. המדריך, בן 24, אב לארבעה ילדים, התחתן בגיל 14 עם ילדה בת 13. אשתו היא בתו של ראש מחוז מדיה פראדש. אביה לא התלהב להשיאה לו אך הגורו בו הוא מאמין קבע כך והוא קיבל את הדין. ביתם נמצא בכפר המרוחק כשעה נסיעה מקג`וראהו, וכאשר האב מגיע לסביבה הוא שולח רכב להביא את בתו אליו. הוא עצמו אינו מבקר אותם בביתם. הבחור אומר כי לאור נסיונו לא היה ממליץ לאחר להתחתן עם אשה מרמה חברתית גבוהה יותר.
בכניסה לפארק מצטרף אלינו מדריך מקומי (צריך לפרנס את כולם). נוסעים בשטח מיוער. בקצהו עוזבים את הג`יפ להליכה של כשעה בשטח סלעי מאוד עם אבנים אדומות. עם הגיענו לשפת הקניון נחשף המפל. השילוב של המפל עם הקניון העמוק בצבעים האדומים הוא יפה מאוד. בשטח הרבה מאוד אבנים צבעוניות. חוזרים לג`יפ ומבקרים בעוד כמה נקודות תצפית יפות. בדרך חזרה נכנסנו לכפרו של המדריך וביקרנו בביתו. בניה פשוטה מאוד. הרהיט היחידי בבית- מיטה. לשאלתנו מספר המדריך כי הוא מגיע הביתה בערך פעם בשבוע-שבועיים. אחר הצהריים חוזרים לשוטט בין החוגגים ובערב- שנית למופע הריקודים המקומי. התקבלנו כידידים ותיקים ושמעון אף התכבד בחלוקת הפרס. היינו התיירים היחידים.
קג`וראהו - טיסה לוראנאסי
יום ששי 20.2.2004: בשעות הבוקר חוזרים למרכז הכפר להפרד מהפסטיבל. היום התנועה כבר דלילה יותר. בדרכנו חזרה למכונית אנו שומעים שירה והולכים בעקבותיה. בחצר פנימית יש מסדר של ילדי בית ספר. הילדים בתלבושת אחידה, קדים קידה בסוף השירה/תפילה ומתפזרים לכיתות. אחת המורות מובילה אותנו למנהל. לבקשתנו הוא עושה לנו סיור בכיתות. חדרים קטנים, ללא חלונות וללא אור. הילדים יושבים על הרצפה וכותבים על הברכיים. באחת הכיתות- מחשב. המנהל מתגאה שנתקבל כתרומה מתייר אמריקאי (איני בטוחה כלל שהוא מופעל). גם אנו משיאים תרומה. זהו בית ספר פרטי שבו כל ילד משלם 60 רופי לחודש. קשה לתאר איך נראה בית ספר ציבורי אם פרטי נראה כך.
בצהריים יוצאים לשדה התעופה לטיסה לוראנאסי. אורכה של הטיסה כשעה, אבל איחור של שעתיים גורם לכך שאנו מגיעים לוראנאסי אחרי 16:00. כאן מחכים לנו נציג Tci והנהג עם מכונית מצוינת. נציג החברה מספר לנו כי יש היום ביקור של ראש הממשלה ויהיה קשה יותר להגיע למלון (באופן רגיל זה מרחק של כחצי שעה נסיעה). לא שיערנו לעצמנו כי הדרך תתארך לארבע וחצי שעות. בשעה 20:30 אנחנו מגיעים למלון עייפים ומותשים. צפיפות כזו על הכביש לא חווינו מעולם. מלון Hindusthan International- קיבלנו חדר קטן, המזגן מרעיש ולא מקרר. היינו כל כך עייפים שנרדמנו מיד אך התעוררנו באמצע הלילה ולא יכולנו לישון. היה חם ודחוס. למחרת החליפו לנו את החדר. המלון מלוכלך והשירות גרוע.
וראנאסי
יום שבת 21.2.2004: וראנאסי, העיר הנצחית, שוכנת על גדות הגנגס, מהווה את אחד מאתרי העליה לרגל החשובים בהודו וכן נחשבת כמקום מיתה המבטיח מסלול ישיר לגן עדן. העיר העתיקה שוכנת לאורך הגדה המערבית של הגנגס וממנה יורדים לגאטות המובילות לנהר (יש יותר מ-100 גאטות). מקור שמה- "העיר בין שני הנהרות: הוארונה והאסי". ב-5 בבוקר יצאנו לזרוח עם הגנגס.
מדרגות הגאטות גדולות ורחבות. מספרים לנו כי בעת המונסונים המים מכסים אותן ומגיעים ממש עד הבתים. אנו שטים על הגנגס והשמש עולה ומאירה את הבתים ואת הרוחצים הממלאים את המדרגות. שטים דרומה עד מקום שריפת הגופות וחוזים בהכנת גופה לשריפה. היא מונחת על דרגש עץ ומכוסה בבד לבן. מסירים את הבד מהפנים ושוטפים אותם במי הגנגס. עורמים מעליה ערימת עצים ומבעירים אותם. בכל שריפת גופה משתמשים בכ-200 ק"ג עצים. אנו שטים חזרה צפונה עד גאט השריפה העיקרי. כאן יש ממש בית חרושת- ערימות ענקיות של עצים המוכנים לשריפה. יש אמנם במקום גם קרמטוריום חשמלי אך רוב ההודים עדיין מעדיפים את השריפה באמצעות עצים, למרות המחיר היקר. אנו יוצאים לטיול בסמטאות ומקדשי העיר העתיקה: הסמטאות צרות ומלוכלכות מאוד. בכל מקום יש מקדש קטן ואנשים מתפללים סביבו. הרבה סאדואים, אווירה מיוחדת. לאחר ארוחת בוקר מאוחרת (גם מסעדת המלון אינה במיטבה- האוכל קר ויש הרגשה של לכלוך בכל מקום), יוצאים לטיול בעיר- מקדש הקופים, האוניברסיטה והמקדש באוניברסיטה- שום דבר לא מדבר אל ליבנו במיוחד ואנו מצטערים שלא התמקדנו אך ורק בעיר העתיקה.
בשעות הצהריים יוצאים עם הנהג לסיבוב בכפרי האזור. זהו אזור פרימיטיבי מאוד. סוף סוף אנו רואים מקרוב איך מכינים את "עוגות החרא" שבהן חזינו בדרכים כשהן מסודרות בעיגולים יפהפיים. הישראלי שנסע אתנו ברכבת אמר שזהו המקום היחידי בו גם מחרא עושים כסף. לסיום יומו מציע לנו הנהג לבקר בארמון. מתברר שהארמון מהווה מלכודת תיירים למכירת שטיחים, בדים, רהיטים ועוד. הארמון אכן היה פעם ארמון מהארג`ה והבניין יפה מאוד. עם רדתנו במדרגות אנו מבחינים איך המוכרים מסמנים לנהגנו בהנדת ראש שלא קנינו מאום. מסכן, הלכו האחוזים. ברקע אנו שומעים שירה המוכרת לנו מערב הריקודים המקומי בקג`וראהו. לשאלתנו עונה הנהג כי זוהי תפילה במקדש הינדו. האסימון יורד ואנו מבינים כי באותו ערב השתמשו במוזיקה הידועה לכפריים מהמקדשים. אחר הצהרים מחליטים לחזור לגנגס.
התיעצות קצרה עם אשה נחמדה (לשם שינוי) בקבלה של המלון מובילה אותנו, על גבי אופני ריקשה, ל"גנגה ארטי"- טקס המנורות, טקס המברך את הערב ונפרד מהיום, הזדמנות אחרונה להעניק פרחים לאלה לפני שתלך לישון. מגיעים לאותו המקום שבבוקר עלינו בו על הסירה וכאן מצפה לנו פוג`ה (טקס תפילה) יפהפיה. זהו טקס ברכות ותודות לגנגס הנערך בשילוב של שירה רכה ונעימה, פעמונים, זריעת פרחים, קטורת, וקהל רב היושב שעה ארוכה על גבי שמיכות ומשתתף בשירה ובמחיאות כפיים קצובות במקומות הנכונים. מבלי להרגיש אנו הופכים למשתתפים פעילים בטקס הגורם לנו להתעלות הנפש. את הדרך חזרה מתחילים לעשות ברגל אבל בצפיפות בלתי אפשרית. עולים על אופני ריקשה והמחזה הנגלה ממרומי הריקשה מרהיב ביופיו. מאות רבות של ריקשות, אחת דבוקה לשניה והכל מאוד צבעוני. החנויות משני צדי הדרך עמוסות לעייפה בסחורה צבעונית- בדים, תכשיטים, אוכל, תבלינים וכו`. וראנאסי החזירה לה את מקומנו בלב אשר חיפשנו במהלך כל היום.
וראנאסי - סאראנת - טיסה לדלהי
יום ראשון 22.2.2004: סאראנת נמצאת במרחק 10 ק"מ מוראנאסי. היא היתה אחד המרכזים הבודהיסטיים החשובים במאות ה- 5-6 לספירה. אחרי תקופה זו המוסלמים החריבו אותה ורק במאה ה-19 ארכיאולוגים בריטיים גילו אותה בחפירות ארכיאולוגיות. אנו מסיירים בסטופה המתנשאת לגובה 34 מטר עם הדוגמאות הגיאומטריות והפרחוניות היפות, בשרידי המקדש הראשי ובשרידי עמוד אשוקה. בביקור במוזיאון הארכיאולוגי חוזים בכותרת הנהדרת של עמוד אשוקה, עליה מגולף הסמל האשוקי של ארבע אריות הניצבים גב אל גב. סמל זה אומץ כסמל המדינה של הודו ומופיע על שטרות הכסף שלה. כמו כן נמצאים במוזיאון פסלים קדומים אחרים. במקדש המודרני מולגאנדה קוטי ויהאר ישנם ציורי פרסקו יפים המתארים את חייו של בודהה. בחצר עץ פיקוס אשר הובא מסרי לנקה והמאמינים טוענים כי מתחתיו ישב בודהה כאשר זכה להארה. שם אנו פוגשים קבוצת טיבטיות נחמדות אשר ברחו מטיבט בעת פלישת הסינים וחיות בהודו עם דרכונים דיפלומטיים. בדרך מבחינים בהתקהלות סביב חתן בדרך לחופתו. החתן יושב במכונית שדלתה פתוחה, לובש תרבוש נוצץ ומבריק שממנו יורדים סרטים בצבע זהב המכסים ממש את ראשו. סביבו עומדות נשים ומתקנות לו את עיגול האורז במרכז מצחו. הן מברכות אותו עם מקל וכד מים. גם אנחנו מברכים.
בעת החזרה לוראנאסי מבקרים בקואופרטיבים לאריגה. זהו אזור שלם שבו התושבים מאוגדים בקואופרטיבים, אורגים כל אחד בביתו בתנאים שלא יאומנו (צפוף וחשוך) ומוכרים את הסחורה במשותף. במקום גם מטפלים בחוטי האריגה (צובעים, שוזרים וכו`). בצהרים- טיסה לדלהי אשר יוצאת כמובן באיחור. בשדה מתקבלים שוב על ידי נציג Tci ורכב בדוגמת הרכב שהיה לנו ברג`אסטאן, רק חדיש ובמצב מצוין. לנים במלון Grand Intercontinental- נותנים לנו חדר ללא חלון. לאור ניסיוננו אנו מגיבים מייד ומקבלים חדר אחר, גדול יותר ועם חלון. במלון יש חתונה הערב, אבל שמעון מרגיש לא טוב ואנו מוותרים.
דלהי והביתה
יום שני 23.2.2004: המדריך היום הוא דוקטור. במקביל לעבודתו כמדריך תיירים הוא מנסה לפתח עסקי יצוא/יבוא וכל הדרך הוא עסוק בטלפונים. אנו מבקרים בג`אמה מאסג`יד, רג`גאט (מקום שריפתו של גנדי), ובפרוז שאה קוטלה (הריסותיה של דלהי הקדומה, עם עמוד אשוקה עשוי אבן חול בגובה 13 מטר), שם אנו רואים חבורת נשים עוסקות בבניין. אנו מנסים להיכנס לבניין הבאהים, אך הכניסה אסורה. כמו כן באזור מצויים בנייני הממשלה ושער דלהי. בדיעבד היינו צריכים לוותר על האתרים בדלהי ולהסתובב רק בשווקים. בצהרים אנחנו יוצאים ברגל לכוון השוק בג`אנאפת. נהג ריקשה מניפולטיבי מצליח לשכנע אותנו לנסוע איתו ולוקח אותנו למקום אחר. יורדים באמצע הדרך לאחר שמבחינים בפלופ. לקח לנו שעה ארוכה לחזור ולמצוא את השוק התת קרקעי, שם בילינו עד שאזלו הכוחות.
בערב- שוב חתונה במלון. הפעם זוהי משפחה הרבה יותר עשירה. החתונה היא בסגנון רג`אסטאן. הקרואים מגיעים כולם לבושים בהידור רג`אסטאני. בכניסה עומדים שני סוסים מקושטים, קבוצת מתופפים ומחוללים, ועל הכביש הראשי שני סוסים נוספים. כולם מחכים שעה ארוכה עד שמגיעה שיירת החתן. סביב החתן הפעם השמחה עוד הרבה יותר גדולה. הכסף לתזמורת זורם כל הערב כמים. גם על החתן, הרכוב כמובן על סוס ומלווה בילד קטן, מדביקים שטרות כסף למכביר. מלבים את השמחה בשתיה חריפה ובזיקוקים. כשעתיים לוקח המסע של 300 מ"ר, עד הכניסה לאולם. הכלה מגיעה בינתיים ומובלת לחדר במלון לחכות לרגע הופעתה. אנו משתתפים פעילים מאוד בתהלוכת החתן, אך מסתפקים הפעם בהובלתו עד האולם בשעה 11 בלילה.
יום שלישי 24.2.2004: מגיעים לשדה התעופה מוקדם ומבקשים מהפקיד המכרטס מקום בקדמת המטוס. בתמורה הוא נותן לנו שורה 31, שאינה קיימת כלל במטוס. קצת חנחונים לדייל והוא מושיבנו אחר כבוד במחלקת העסקים. עוד בשדה התעופה הבחנו בבחורה ישראלית שנראתה "אבודה" לגמרי. היא עמדה ובכתה בחברת כמה צעירים ישראלים. התעניינו מה קורה והתברר כי בעקבות תאונה היא מבקשת להקדים חזרתה לארץ. נדרשים לה 25$ להוסיף לכרטיס ואין לה- היא בזבזה את כל הכסף. אנו מייד נותנים לה כסף, רצים להחליף אותו לרופי ודואגים שמישהו מעובדי השדה יטפל בה ויעזור לה בסידורים הטכניים. מה שמחנו לראות שהספיקה לטיסה. היא ישבה על ידנו במחלקת העסקים. עוד המתנה של 3 שעות בטשקנט ואנו בדרכנו חזרה לארץ.
לחלקו הראשון של המסע בהודו לחצו כאן
