הטיול עצמו היה ב2011. אני מניח שהמקומות לא השתנו (אלא אם כן היוונים החלו להגשים את התכנית השאפתנית ולא מציאותית לשחזור הקולוסוס) אך ייתכן והמחירים כן השתנו לכן אני ממליץ להתייחס למחירים בצורה סקפטית ולהתעדכן. ולכן לא ארחיב על המחירים אלא אתאר את המסלולים השונים שעשיתי בטיול הזה . אני מרגיש שחילקתי את הזמן היטב ועל כן אשמח לחלוק עם כל המבקש פה:
רודוס הוא בטן גב אך הוא גם טיולים, הפלגות, יוון העתיקה ובזאר דמוי-תורכי. גם העצלן וגם הטיילן ימצאו מה לעשות באי היווני הזה. זה שנמצא שעתיים טיסה בלבד מחופי ארצנו.
יום 1 – טיול ההכרות עם עיר הבירה
הדבר הראשון שהכה בנו ובו חשנו מהרגע שפסעה רגלינו באי הוא החום והלחות ברמת אכזריות שלא נופלת מזו שבארץ ולכן מי שחולם לברוח מהחום הישראלי בקיץ – רודוס הוא אינו היעד. מה שכן, ברודוס הבירה קרה (מה זה קרה?! קפואה!) וזולה. אל המלון (שהיה 10 דקות מהעיר העתיקה ומול הים) הגענו מוקדם בבוקר כך שיום שלם היה לפנינו.
ראשית במסעינו בטיילת הגענו אל המזח ואחרי כן הסתובבנו מחוץ לחומות. במזח מלבד שהוא נאה לעין יש כנסייה מקסימה (לא רחוק מתחנת האוטובוסים המרכזית) ומוזיאון ימי נחמד. שווה להיכנס עם ילדים למוזיאון אם כי הוא לא מרשים ברמה של “וואו” אלא שהוא די “נחמד”. מומלץ לילדים.
לעיר העתיקה נכנסנו דרך החפיר. סביב החומות יש חפיר המהווה טיילת והוא לדעתי מהווה כניסה נהדרת לעיר העתיקה.
בעיר העתיקה עצמה ישנה טירה עצומה ומרשמה המכונה הטירה של הגראנד מאסטר. טירה זו הייתה מרכז העצבים של האבירים ההוספיטלרים ששלטו באי. המקום החליף את הטירה של המסדר בעכו לאחר שזו נכבשה בידי המוסלמים במאה ה13 לספירה. הכניסה עלתה לי 6 יורו. בפנים יש אוסף אומנות פיסול רומית קלסית שהובאה מעיר הנצח רומא שבאיטליה מאחר והדיקטטור של איטליה,מוסליני, רצה להפוך את האי, לאחר שכבשו במלחמת העולם השנייה, כמרכז השלטוני שלו במזרח הים התיכון. התכנית למזליינו לא יצאה אל הפועל אך האוסף נותר בטירה.
לאחר מכן המשכנו לאורך רחוב האבירים שנשמר בצורתו המקורית בתור רחוב אבירים מימי הביניים (על הבתים מפוסלים סמלי האבירים שחיו שם) ובשיאו של הרחוב הגענו למוזיאון מרשים לארכאולוגיה יוונית עתיקה שגם הוא סוג-של טירה. למעשה המוזיאון היה בעברו במבצר-בית חולים עתיק של מסדר הצלבנים ההוספיטלרי (האבירים של יוחנן הקדוש) שהיו נזירים-לוחמים-מרפאים. כניסה עלתה לנו 6 יורו גם. התצוגה כוללת כדים מהמאות שלפני הספירה, פסלים, פרסקאות ופסל אריה בן 3 אלף שנה.
דברים נוספים שכדאי לבקר בעיר העתיקה: אנדרטה לזכר קרבנות השואה (כי אולי מוסליני לא הצליח להפוך את רודוס למרכז שלטוני אך שמות בקהילת ביהודי רודוס הוא הספיק לעשות), בית הכנסת היהודי הספרדי העתיק והשוק שבסיומו נמצא המסגד האדום התורכי – מזכרת מהשלטון העותמני באי.
כל הדרך נהנו לעשות “הפסקת בירה” בקיוסקים השונים. כדאי לשאול מראש את המחיר כי רמאי אחד בחר למכור לנו בירה בשש יורו כשבשאר המקומות אותו חצי ליטר קפוא ונפלא (שהחום הים תיכוני מעלה את חנו לפנינו) עלה לנו סך הכך 3 יורו.
ערב – חוזרים לעיר העתיקה, שותים בירה וממשיכים לרחוב קטן בצד המערבי של העיר ששם מתמקדים המסיבות והברים. אני ממליץ להיזהר מכייסים וילדים שנדבקים ורוצים למכור שטויות לתיירים. הברים הם לא ברמה גבוהה אך שווה להעביר שם את הערב ולשתות אלכוהול שהנו זול במחיר.
יום שני – פליראקי
האמת שתכננו לנסוע לעיר העתיקה של לינדוס, ועל פי התמונות זה ניראה מקום כדאי אך בחרנו בסוף בעיר פליראקי. לא הצטערנו.
מדובר בעיירת נופש קטנה ונעימה. חוף ארוך מאוד ונורא נקי. מדובר בנסיעה של חצי שעה מהעיר רודוס בעלות של 2 יורו (ב2011).
מלבד החוף הנעים יש בפליראקי אטרקציות ימיות כמו שיש באילת (אבובים, קרייזי שארק, בננה ועוד'), יש חוף נודיסטים נעים ואינטימי עם אפשרות ללון שם באוהלים, ופארק מים ע-נ-ק-י.
לגבי החוף נודיסטים אם מישו מעוניין לנסוע לפליראקי בשביל חוף זה אני ממליץ להתעדכן כי הגיעה שמועה לאוזני שסגרו אותו.
לגבי פארק המים – הכניסה עלתה לי 20 יורו והוא מלא באטרקציות אתגריות. זה כמו ימית 2000 אך כפול 2. ממליץ עם ילדים.
יום 3 – הפלגה לאי סימי
סביב רודוס ישנם איי לוויין רבים ויש לאיים אלו הפלגות לטיולי יום. מכירת הכרטיסים להפלגות אלו מתבצעת במזח וכדאי לקנות כרטיסים יום לפני. הפלגה לסימי עלתה לנו 20 יורו והיא כללה עגינה באי סמי למשך שלוש שעות. מדובר ביעד ציורי נפלא. אפשר לטייל ברחובות המקסימים שלו ולקנח בבירה ופרות ים לפני העלייה חזרה. התמונה מתחת ממחישה את היופי של המקום (או לפחות מנסה להמחיש...).
בדרך כלל הכנסיות סגורות בין 12 ל 16 ועל כן מי שמבקר באי בשעות אלו שלא יתאמץ להגיע אליהן בטיפוס אלא אם כן הוא מאלו שמטפסים קשה וגובהה במאות מדרגות בשביל הנוף.
הטיול שלנו כלל גם עגינה של שעה במנזר- מוזיאון עתיק בצדו השני של האי.
יום 4 – מרמריז (טורקיה)
הפלגה על סירה מהירה לטורקיה עלתה לנו 40 יורו ונרשמנו אליה יום מראש. בסוף ההפלגה ולאחר ביקור גבולות קצרה חיכו לנו אוטובוסים שעשו לנו סיעות בעיר: במפעל הממתקים שכלל טעימות והיה מלכודת מתוקה לארנק (והאפשר להתנגד לראחט לוקום?), במסגד הדגול ובבזאר. ליד הבזאר ישנו מוזאון חביב היסטורי של העיר במבצר העתיק.
השהייה באי הייתה בין עשר בבוקר לחמש אחרה”ץ ולדעתי הביקור שווה את הכסף למי שעוד לא היה ביעדי חוף תורכיים. חוץ מזה, הנופים מהחוף מדהימים ככה שאני חושב שההחלטה לנסוע לשם הייתה נכונה. ממליץ! אם לא בשביל הנופים והראחט לוקום אז בשביל לומר שלום לפסלו של אטאטורק שבטח מתהפך בקברו לנוכח מה שהולך המדינה החילונית-אירופאית שהוא ניסה ליצור.
רודוס השאיר בי זיכרונות טובים. אין ספק שמדובר ביעד שיש בו קצת מהכל וקצת לכולם.