בוקר טוב מסינגפור! היום זה היום ה-40 למסע מסביב לעולם, או במילים אחרות - חצי מהמסע כבר עבר! בשפה הצבאית אפשר להגיד שנגעתי בקיר, זאת אומרת שעכשיו מתחילה הדרך חזרה. נשארו בדיוק חצי מהיעדים בבדיוק חצי מהזמן ויש לי כמה מחשבות לשתף על חצי וחצי
מסע גדול מלא בהמון דברים טובים, אבל גם בהמון אתגרים ומכשולים בדרך שהופכים אותנו לגדולים יותר. אני חושב שהאיזון הנכון של מסע הוא חצי וחצי - ולכבוד חצי מסע, על האיזון הזה אני רוצה לכתוב היום.
באנגליה למדתי שמסע טוב הוא חצי נעים וגם חצי מפחיד
את הימים הראשונים למסע עשיתי בלונדון בירת אנגליה. מצד אחד, התרגשתי כמו שלא התרגשתי לבר מצווה שלי. מצד שני, פחדתי כמו שלא פחדתי בעליה לתורה. אם משהו נעים לנו מדי, סימן שאנחנו לא יוצאים מאיזור הנוחות שלנו. אם משהו מפחיד לנו, סימן שאנחנו עושים דברים ממש גדולים. ולכן, אני רוצה להגיד שאם אתם קצת מפחדים אבל גם נעים לכם בתוך הפחד - אתם עוברים את המסע הנכון.
בצרפת למדתי שמסע טוב הוא חצי מהיר אבל גם חצי איטי
בלובר הייתי רוצה להעביר עוד יומיים, אבל ביחס למה שהוא יכול להציע דילגתי עליו יחסית מהר. בנקודת הנוף בסקרה-קר ביליתי משהו כמו חצי יום - למרות שזו לכאורה רק ״נקודה יפה לראות״ שאפשר להספיק גם בחמש דקות. זה מה שכיף במסע ובמיוחד כשהוא לבד - הזמן מתנהל לא בהכרח בקצב שציפית לו. השבוע חבר שלח לי לו״ז לטיול שהוא עושה עם בת הזוג שלו בפריז. צחקתי עליו. אמרתי לו שאין מצב שהלו״ז יסתדר כי במסע הלו״ז מסדר את עצמו.
באיטליה למדתי שמסע טוב הוא חצי מתוכנן אבל גם חצי בלתי צפוי
הביקור שלי בצפון איטליה היה די מתוכנן מראש. הגעתי כי רציתי לראות את ונציה לפני שהיא שוקעת, את הסעודה האחרונה לפני שהיא מתמלאת בלחות ואת כיכר העיר במילאנו לפני שכל היונים יעופו משם. הייתי בטוח שאלה יהיו רגעי השיא במקטע שלי באיטליה. בפועל, הכי נהינתי מערב החלפת השפות שמצאתי שנייה שלפני שהתחיל או מסיבת רווקות שהגעתי אליה בטעות. השילוב בין החוויות הידועות לספונטניות היה מדויק.
במצרים למדתי שמסע טוב הוא מסע טוב גם אם הוא חצ׳י קלאצ׳
כשהגעתי לשארם אל שיח׳ היה משהו באוויר שלא הסתדר לי עד הסוף. נהניתי מאוד מקורס הצלילה שעשיתי בחופי מצרים אבל היה לי קצת קשה להסתדר מבחינת מזון, אטרקציות ומזג אוויר. ובכל זאת, אני שמח שביקרתי במצרים כי יצאתי ממנה חזק יותר. ולמרות שהיו לי שם כמה חוויית קשות, אני שמח שעברתי אותן. הן יהיו זכורות אצלי לטובה.
בהודו למדתי שמסע טוב הוא חצי ביחד אבל גם חצי לבד
הודו מלאה בישראלים וקל מאוד ללכת בעקבותם. זה נוח לטייל עם אנשים שנוחים לך בשפה ובתרבות. ובכל זאת, הרגשתי שאני צריך למצוא איזון נכון כדי לחוות במקביל את הודו האמיתית והלא-ישראלית. ככה שלמסלולי הליכה ארוכים ושבתות תמיד לקחתי איתי כמה חברים ישראלים טובים שהכרתי ואהבתי, אבל להליכות קצרות וימים בהם הייתי צריך קצת שקט הרשתי לעצמי להיות לבד.
זה הבוקר הראשון שבו אני מתעורר בסינגפור, ולמרות שזה קצת חוטא למה שכתבתי עד עכשיו, אני מתרגש על מלא.
להצטרפות לקבוצת וואטסאפ שקטה עם הבלוג בכל יום >> https://chat.whatsapp.com/HETx2JRGizX78bgR10rLRy
