סופ"ש זוגי נפלא בפריז של מזרח אירופה

לפוסט הקודם

לפוסט הבא

לטיול המשפחתי שלנו ברומניה

לטיול בסיביו

יום ה'

התחשק לנו לטוס לוורשה ולקראקוב. אבל תאריכי הטיסות ב wizzair בשום אופן לא הסתדרו למגבלות שלנו, וכבר היינו 'נעולים' על מזרח אירופה, אז הזמנו טיסה זוגית לבוקרשט.

נחתנו בשעות הבוקר-צהריים (12) ומיד עלינו על אוטובוס 783 הנוסע העירה. השילוט לתחנת האוטובוס ברור, בנוסף למכונה למכירת כרטיסים היה גם דוכן מאויש באנגלית סבירה – הכל טוב. בדרך השמים התקדרו ואיתם ירדו הטמפרטורות. חלפנו על פני שער הניצחון וראינו באכזבה שכולו מכוסה לרגל שיפוצים (מכוסה אמנם בציור המדמה אותו עצמו, אבל בכל זאת – מכוסה!). בגשם הגענו לתחנה הסופית בכיכר אונירי (Uniri) והתחלנו לחפש את המלון; זה לקח כמה דקות טובות ורטובות וכמה סיבובים מיותרים בשטח הענק הזה הנקרא כיכר אונירי, אבל לבסוף הגענו למלון Europa Royale Bucharest. המלון התגלה מיד כהצלחה אדירה, חדר מפנק ומרווח, צוות שמח לעזור וכמובן – המיקום. לאחר התרעננות יצאנו להתחיל לטעום את העיר.

מול המלון כבר אפשר להתרשם מהכנסייה העתיקה ביותר בעיר (בזיליקה דומינסקה), מחורבות של ארמונו של דרקולה, מהחאן העתיק (שהפך לריכוז בתי אוכל) וכל זה במרחק כחמישים מטרים מהמלון. כמה מטרים נוספים ואנו בפאתי רובע ליפסקני-ריכוז עצום של בתי אוכל מכל הסוגים. מיד עצרנו לתדלוק במרק חם, בירה ועוד במסעדת lacrimi si sfinti המקסימה. הקירות מעוטרים בשלל כלים ובדוגמאות הנראות כרקמה רומנית מסורתית, אבל מבט מקרוב מראה שכל הדוגמאות הוכנו מ...קוביות לגו. חוץ מאיתנו לא היו שם תיירים אבל כן היו המון מקומיים-סימן בדוק למסעדה טובה!

שבעים ומרוצים יצאנו החוצה, הגשם פסק ואנו החלטנו לטעום טעימה ראשונה ממראות העיר. צעדנו וצעדנו. עברנו בשדרת ויקטוריה היפה על פני בניין האוניברסיטה (וכיכר האוניברסיטה), שלל ארמונות נהדרים המאכלסים כיום בנקים ומשרדי ממשלה, בניין התאטרון ועוד. לאחר כמה שעות שיטוט ברחובות חזרנו לכיכר אונירי ונכנסנו למרכז הקניות העצום שבו להצטייד בביגוד קצת יותר חם ממה שהבאנו, וגם לסופרמרקט BILA פשוט כי אנו כ"כ אוהבים את הרשת הזו הפרושה בכל אירופה.

שתי מילים על מרכז הקניות אונירי: למרות שהוא ענק, הוא בסה"כ מרכז קניות די מיושן, המחירים מאוד דומים למחירים בארץ ואם אינכם חייבים – אל תבזבזו עליו את הזמן.

 מסקנות מסיורנו עד כה: העיר הזו מלאה בבניינים נהדרים! לעומתם המדרכות גרועות ממש (היכן שקיימות בכלל), ויש בעיית ניקוז חמורה המותירה את הולכי הרגל בסכנת הרטבות תמידית מהמים המצטברים בשולי הכבישים ונותרים שם זמן רב אחרי שהגשם הפסיק לרדת.

חזרנו לרגע למלון ואז צעדנו לאורך שדרות אונירי מהכיכר שכבר הרגשנו בה בבית ועד לארמון/בית הממשל/בית העם. השדרות ירוקות ומוקפות מבנים ארוכים וכעורים שנבנו עפנ"י שטח עצום שגולח בפקודת צ'אוססקו. בעבר היו כאן כנסיות, בתי חולים ובעיקר הרבה דירות של אנשים שסולקו מבתיהם לטובת בניית שיכונים אלו (שיועדו כמובן לאנשי הממשל ושאר אנשי שלומו של צ'אוססקו). הנתונים מדברים על שטח של שמונה קמ"ר, צריך לצעוד בשדרות כדי להבין את המשמעות! בקצה השדרות נגלה הארמון העצום בגודלו. קשה לתאר כמה שהוא גדול (זהו הבניין השני בגודלו בעולם לאחר הפנטגון).

עזבנו את השדרות והמשכנו לחלוף עפנ"י שלל הארמונות והמבנים הנהדרים עד שחזרנו לרובע ליפסקני. לאחר התלבטות קצרה בחרנו לאכול משהו קל ב'בוטיק השוקולד'. היתרון: יש הפרדה בין מעשנים ללא מעשנים (לרוב אין הפרדה כזו. בבוקרשט יש רק אזור אחד: מעשנים). החיסרון: ההפרדה היא רק במילים, בפועל אין שום חציצה בין אזור העישון לאזור ללא עישון. חיסרון נוסף: זהו אינו בוטיק שוקולד עם מבחר עצום (כמו בארץ) או עם מראות מלהיבים (כמו פסלי השוקולד בבוטיקים דומים בברלין). פשוט בית אוכל עם תפריט די מערבי, וכמה סוגי פרלינים בכניסה.

עייפים חזרנו למלון; החשכה יורדת מאוחר ואת הרצון לראות את הארמון מואר בלילה החלטנו לדחות לערב אחר.

יום ו'

לאחר יקיצה טבעית לבוקר מטפטף וארוחת בוקר במלון נרשמנו (בעזרת הפקידה האדיבה במלון) לסיור צהריים בארמון צ'אושסקו ו...כמה מפתיע, התחלנו לצעוד. יעדנו הראשון היה כנסיית מטרופוליטן ומנזר Radu-voda שמצדו השני (הדרומי) של כיכר אונירי. התחלנו לטפס בסמטאות, שילוט כמובן אין כלל וכלל. צעדנו לאורך Bulevvardul Regina Maria במקביל לגן ירוק ומקסים. מבין העצים ראינו לפתע כיפה ענקית ומרשימה מאוד. התחלנו לחפש איך להגיע אליה, כאמור-שום שילוט לשום אתר. בין הסמטאות מצאנו גרם מדרגות והחלטנו לטפס בו; הפתעה: הגענו למתחם שהכיל הן את כנסיית המטרופוליטן והן את הכיפה הענקית שראינו. התברר שזהו מתחם השייך לפטריארכיה. המבנה הענק המסתיים בכיפה מרשימה כ"כ עומד ריק לחלוטין (אך יש תקווה – נראה כי מתחילים בו שיפוצים). הכנסייה לעומתו הייתה פעילה מאוד, מוסיקה כנסייתית נשמעה ברקע והמוני אנשים נכנסו, התפללו ויצאו. כאן ראינו לראשונה את מכלי מי השתייה המיועדים לעוברים ושבים שיש בכניסה לכל כנסייה בעיר כמעט. הקפנו את המבנה הריק והמדהים, הצצנו לעבר עיטורי הקיר של הכנסייה והתחלנו לרדת מהמתחם המרהיב הזה. לאחר הצטיידות בדובדבנים (יותר מקילו, פחות מעשרה ₪) ומאפה גבינה נהדר הוספנו לצעוד לעבר המנזר. בדרך פקדנו כמה כנסיות קטנות נוספות; כולן מעוטרות בציורים נפלאים, כולן פעילות מאוד, בכולן מוסיקה/תפילה והמוני אנשים. המנזר עצמו יפה, נתון בלב גן נאה אבל בסה"כ אם אינכם חובבי כנסיות ומנזרים (אנחנו כן!) אינו מצדיק הליכה במיוחד.

התחלנו להתקדם חזרה לעבר האזור 'שלנו' (אונירי) כדי להספיק בזמן לסיור שהוזמן לשעה אחת בצהריים. מזג האוויר התבהר ועברנו במלון לפרוק כמה שכבות ואת המטריות. הגענו לארמון (הכניסה מכיוון הפארק ולא מהחזית), נכנסנו, נרשמנו, שילמנו ועברנו בידוק בטחוני מקיף(לא לשכוח דרכונים!). הסיור עצמו מרתק; רואים רק חלק קטן מהחדרים אבל מה שרואים בתוספת ההסבר ממחיש בהחלט את רוח הדברים, את העריצות והרודנות שהביאה לבניית ארמון מפלצתי זה. אנו שילמנו גם עבור הרשות לצלם במהלך הסיור (30 ליי, כשלושים ושניים ₪) אבל בדיעבד זה היה מיותר. קשה להקיף ולתפוס את גודל החללים במצלמתנו הרגילה והלא מקצועית...לקראת סוף הסיור מגיעים למרפסת שממנה רואים את כל שדרות אונירי (בתמונה) ושם הרשו לכולם לצלם. זה בהחלט מספיק. משך הסיור אליו נרשמנו היה כשעה, יש גם סיורים ארוכים יותר. מבחינתנו זה הספיק בדיוק.

חזרנו לאזור המלון, כל הכנסיות והעתיקות שראינו אתמול סביבו נראות הרבה יותר טוב 'על יבש' בלי טיפות גשם ושלוליות בכל מקום.

אחרי כל הקילומטרים שצעדנו הרווחנו מנוחה קלה בצהריים בהחלט ביושר...

לאחר המנוחה התחלנו לצעוד מעט צפונה כשיעדנו הוא מבנה ה'אתנאום' של בוקרשט. הסתובבנו בסמטאות רובע ליפסקני, מביטים בכל בניין נהדר שנקרא בדרכנו; בבניין Bibiolitica nazional Romania מצאנו יריד אומנים וכמובן נכנסנו לשטוף את העיניים. רק בהמשך, כשראינו עוד שווקים וירידים דומים, הבנו עד כמה הוא היה זול! כשיצאנו היה הכל שחור. השמיים פשוט השחירו ומהר מאוד התחיל טפטוף. המשכנו ללכת והטפטוף הפך למבול סוער, כזה שאילץ גם את בעלי המטריות למצוא מחסה.
כעבור זמן מה המבול שכך ואנו, שהשארנו את המטריות במלון, בחרנו להמשיך ללכת כמתוכנן במקום לנצל את ההפוגה ולחזור למלון. כמובן שתוך דקות נאלצנו שוב למצוא מחסה, הפעם בחנות תה יפה וקסומה. התחבאנו בה גם לאחר סיום הקניות, עד שהגשם נחלש במידה שאפשרה לזנק החוצה ולתפוס מונית למלון. (כמובן שלמרות הגשם הקפדנו לקחת מונית שהתעריף 1.39 ליי לק"מ רשום עליה, כמו שהמליצו לנו שוב ושוב).
הגענו למלון ושוב הבעיה העיקרית הייתה העדר הניקוז: כל המים הרבים שירדו בשעה האחרונה הצטברו כעת בשולי הכביש באגמים!
 הגשם החל להראות סימני החלשות ולכן לקחנו את המטריות ויצאנו חזרה לבחור מקום לארוחת ערב. ניסינו את מזלנו במסעדת Caru Ca Bere עליה קראנו כמה המלצות, אך מאחר שלא הזמנו מקום לא היה סיכוי. לכן הלכנו למרתף הבירה hanu berarilor שאת הסניף הקרוב שלה ראינו כבר בבוקר, בדרך לארמון. כעת המקום שקק חיים, במתחם החיצוני נערך אירוע ובמתחם הפנימי נאמר שיש מקום רק במרתף. אז ירדנו למרתף; המרתף הוא מקום ענק, שמח, עליז ומעושן. האוכל מצוין, השרות ענייני ומוקפד והאווירה באמת שמחה, המוני מקומיים עליזים, מוסיקה נעימה וכמובן-הבירה בייצור עצמי המעולה של המקום. לא ויתרנו על קאצ'קבל פנה (מעין שניצל שעשוי מנתח קצ'קבל), על סלט חצילים, פלפלים ממולאים, ממרח שעועית, מרקים נהדרים ועוד. לקינוח – כמובן פאפאנש משובח. מנת פאפאנש מכילה שתי יחידות, מזל שהזמנו מנה אחת בלבד כי כבר היינו מפוצצים.
 שבעים וכבדים יצאנו לסיבוב נוסף בסמטאות אחרות של רובע ליפסקני בו גילינו שוק איכרים ומזכרות נחמד (בדקנו בו כמה מתוקים בעבודת יד), ומשם לעבר שדרות אונירי כדי לראות את הארמון המואר בלילה – בהחלט שווה.

שבת

הפעם קמנו לבוקר יבש ואפילו שמשי. התעצלנו ללכת לחפש ארוחת בוקר אז שוב ירדנו למזנון המפתה של המלון...בינתיים התקדרו השמיים, נעשה מעונן אך לא גשום ולכן שינינו תכניות. התכנון המקורי היה לנסוע בתחבורה ציבורית לעבר כיכר הניצחון (לא לבלבל עם כיכר שער הניצחון, שעליה החלטנו לוותר לאחר שכבר ביום הראשון ראינו שהשער מכוסה לרגל שיפוצים) אבל מזג האוויר הקריר והנעים (הפעם עננים בהירים בלי סימן לגשם, ומאידך בלי שמש שורפת) עשה לנו חשק לצעוד. החלטנו לצעוד את כל הדרך הלוך ואז לחזור בתחבורה ציבורית. התחלנו בכנסייה הרוסית עטורת ה'בצלים' (נמצאת כרגע בשיפוצים אבל בכ"ז יש ממה להתרשם) ואז לכיכר האוניברסיטה, כיכר הרבולוציה (המהפכה), בנייני התאטרון והמוזיאונים השונים וכמובן – כל כנסייה שבדרך. משם צעדנו לעבר האתנאום הרומני היפהפה והמרשים.

לא ניתן היה להיכנס להתרשם מהאתנאום מבפנים אז הסתפקנו במראה המרהיב מבחוץ והחלטנו להמשיך על שדרת ויקטוריה המרהיבה. כל צעד הביא אותנו לעוד בניין יפה/ארמון/טירה לשעבר (כולל אחת שלפי השילוט נקנתה ע"י חב' סולל בונה!) או מוזיאון. כך צעדנו עד כיכר הניצחון. הכיכר עצמה די מאכזבת, בשל היותה צומת תנועה מרכזי וסואן.

 מכיכר הניצחון פנינו לעוד שדרה ירוקה, רחבה ויפה: שוסואה קיסלף (Soseaua Kiseleff). זו שדרה ירוקה וארוכה (ארוכה יותר מהשאנז-אליזה) שנעים מאוד לטייל לאורכה. אני רציתי מאוד לבקר במוזיאון איכרי רומניה שתחילת השדרה. המוזיאון נמצא במבנה אדום לבנים יפהפה; בקומת הכניסה ובקומה התחתונה די התאכזבנו אבל אז עלינו לקומה העליונה המכילה מתקנים חקלאיים/תעשייתיים מעץ בגודל טבעי – וכאן כבר נהנינו מאוד! ביציאה חיפשנו את חנות המזכרות המפורסמת של המוזיאון ולא מצאנו שום אזכור. שאלנו את מוכרת הכרטיסים והסתבר שבשביל להגיע לחנות יש לצאת מהבניין ולהקיפו משמאל. עשינו זאת ומצאנו לא חנות אלא יריד איכרים ואמנים גדול. ביריד מגוון רחב של עבודות יד (קרמיקה, כלי עץ, עבודות רקמה וסריגה), מגוון מאכלים ושלל עבודות יד כמו תכשיטים, עבודות פימו ועוד. בהמשך הפך היריד לשוק פשפשים שבקצהו גילינו שלט קטן לחנות ספרים. נכנסנו, ושם מצאנו את חנות המזכרות של המוזיאון, שהציע מבחר רחב של עבודות קרמיקה, עץ ורקמה. בקומה מעל-חנות ספרים.
מצוידים במזכרות יצאנו חזרה להמשך שיטוט לאורך השדרות, בשלב מסוים השדרה נסגרה ע"י המשטרה לכלי רכב לטובת מרוץ אופניים של ילדים כך שהיה ממש תענוג להלך לאורכה. רצינו להגיע עד המוזיאון הפתוח שבהמשך השדרה, אבל התעצלנו. אז חזרנו לכיכר (הניצחון) ובו עלינו שוב על אוטובוס 783 עד לאונירי-תחנה סופית בדיוק מול המלון (בניגוד לפעם הראשונה בה ירדנו מהאוטובוס, הפעם כבר לא עשינו סיבובים מיותרים בכיכר כדי למצוא את המלון). עלינו לרגע לפרקו את קניותינו מהשוק (בפרט סיר חרס גדול וכבד שכמותו חיפשנו בארץ כבר המון זמן) ובתזמון מושלם הגשם החל לטפטף ברגע שנכנסו למלון ונפסק ברגע שיצאנו חזרה (כעשר ד' אח"כ).
 חזרנו שוב לאזור כיכר האוניברסיטה שכ"כ אהבנו את הבניינים בו. בכניסה לבניין משרד החקלאות מצאנו עוד שוק קטן ועצרנו בו להפסקת 'סרמלה' – (saramala) כרוב ממולא נפלא שבושל בתוך סיר בגודל של דוד:

בתוך הסיר: (אחחח, כמה שזה היה טעים הסרמלה הזה!)

עכשיו כבר באמת היינו זקוקים למנוחה לרגליים, חצינו את הכביש לעבר פטיסרי חמוד להפסקת קפה ומתוקים ואז צעדנו לעבר המלון. חלפנו (שוב) מול המוזיאון להיסטוריה ועל גדרותיו ראינו תערוכת צילומים נפלאה של 'אז והיום': עשרות אתרים בעיר מוצגים בו בשתי תמונות: האחת מלפני 80-40 שנים והשנייה עכשווית. בולטים במיוחד ההבדלים באותם רחובות שנחרבו לטובת בנית שדרת אונירי והארמון שכבר הוזכר.

חזרנו למלון למנוחה קלה ויצאנו לערב האחרון בעיר היפה הזו.
 בחרנו להעביר אותו במסעדת Vatra עליה קראנו באתר למטייל. צעדה קצרה הובילה אותנו אליה, והבחירה התגלתה כמוצלחת ביותר! אוכל מקומי נהדר, מנות נדיבות, שרות מענייני ויעיל. ברגע התנגנה בנעימות מוסיקה רומנית, הצוות היה לבוש בתלבושות עממיות וזה תמיד נחמד ומוסיף לאווירה...הפעם לא הגענו עד שלב הפאפאנש, התמלאנו הרבה קודם.

וזהו, חזרה מוקדמת למלון לקראת ההשכמה הצפויה לפנות בוקר, מונית ולמטוס.

אז מה היה לנו? לראשונה שוטטנו בבירה אירופאית שאין בה 'צנטרום' (Centrum), שאין בה כיכר מרכזית אחת שעליו חולשת קתדרלה עצומה. אבל זו עיר שכן יש בה מבחר עצום של בניינים נהדרים; עיר שעוד צריכה לעבור מתיחת פנים כללית, עיר המלקקת עדיין את פצעיה. עיר שנעים ונוח לטייל בה רגלית והעין לא שבעה מהמראות שבה. ריבוי המבנים היפים בהחלט מצדיק את השם המחייב 'פריז של מזרח אירופה'; הפוטנציאל הוא עצום וכנראה נחזור בעוד שנה לבדוק מה התחדש....

לפוסט הקודם

לפוסט הבא

לטיול המשפחתי שלנו ברומניה

לטיול בסיביו