הרים, כפרים, נופים, ואחלה מחירים : 18 יום ברומניה עם ילדים, חלק א'

לפוסט הקודם

לפוסט הבא (חלקו השני של הטיול לרומניה)

בפוסט הזה הגיחה שלנו לבוקרשט

בפוסט הזה הגיחה שלנו לסיביו

כבר לפני שנה וחצי עלה הרעיון לטייל ברומניה. רק שבדרך נתקלנו בבלוגים נהדרים על איסלנד ומצאנו כרטיסים זולים, והשאר היסטוריה....

אבל השנה הוחלט שדבר לא יסיט אותנו מהתוכנית המקורית – רומניה. וליתר דיוק –טרנסילבניה.
בבוקרשט כבר היינו בזוג שנה קודם, והיא לא ממש הייתה באזור בו רצינו לשוטט, לכן בחרנו לטוס אל קלוז' נפוקה ולצאת ממנה לסיבוב מעגלי ממושך.

אז מי אנחנו? אמא ואבא שמאוד אוהבים טבע ומסלולי הליכה, וגם ערים עתיקות והיסטוריה. שלושה ילדים (בת כמעט 17, בן כמעט 13 ובן כמעט 9 ) שלשמחתנו אוהבים את כל אלה מאוד גם כן, ומיטיבי לכת מגיל צעיר, בארץ ובעולם.

לא תמצאו פה מידע על פארקי מים או פארקי שעשועים גדולים ובכלל אנחנו מעדיפים להימנע מאטרקציות עמוסות ותיירותיות. מה כן יש? המון נופים, מסלולי הליכה, עיירות ציוריות, והמלצות שימושיות. נשמח לענות לשאלות בהודעה פרטית באתר, או בתגובות. תהנו!

קצת פרטים טכניים:

• כסף – הליי הרומני הוא כמעט שווה ערך לשקל (רק שבכל ליי אפשר לקנות הרבה יותר....)
• מפות – כדאי להצטייד במפות סימון שבילים מפורטות הנמכרות בחנויות הספרים בערים הגדולות. אם מתכננים מסלולי הליכה לא לסמוך בנושא זה על הכניסה לשמורות כי הכניסה לרוב שמורות אינה תחנה מסודרת עם עלוני מידע ומפות כמו בשמורות הטבע בארץ .
• סימוני שבילים – אלו שנתקלנו בהם (בפאגארש ובאפוסן למשל) ברורים מאוד! מופיעים בצורה וצבע (לדוגמא: משולש צהוב, ריבוע כחול וכדומה) המוקפים בלבן.
• שילוט בכבישים הבין-עירוניים– ברור מאוד. בתוך כפרים ולאתרים ספציפיים כדאי להכין מראש מפה מפורטת/הוראות נסיעה ברורות. אנחנו ממש לא מחובבי הGPS ודומיו והשתמשנו באטלס מפות ובמפות מקומיות.
• סופרמרקטים – רשת carefour היא רשת של סופרמרקטים ענקיים שיש בהם הכל, כולל מוצרי מזון, חומרי ניקוי, קוסמטיקה וטואלטיקה, מזכרות במחירים טובים, הלבשה, ריהוט, צעצועים ועוד, והכל במחירים מצויינים. גם רשת Billa היא רשת זולה שאנחנו אוהבים מטיולים אחרים במרכז ומזרח אירופה, אך הסניפים של קארפור ענקיים יותר, זולים ומלאים בכל דבר – מזכירים את הסופרמרקטים האמריקאיים הענקיים.
• חנויות נוחות בצידי הדרך – בניגוד לארץ שבה אפשר למצוא בהן לא מעט מוצרים בסיסיים כמו סנדוויצ'ים, חלב וכדומה – אל תבנו עליהן. אלא אם כן אתם מחפשים אלכוהול.
• ספרים – אנחנו מחסידי הספרים ולעולם לא מטיילים בלי ספר על היעד. קנינו מראש את המהדורה החדשה ביותר של "העולם" בעברית על רומניה, אך את רוב המידע הפרקטי והאתרים שמחוץ לערים הוצאנו מהאינטרנט.

איך הטיול תוכנן?

• מרבית המטיילים ברומניה בוחרים בטיול מתגלגל בין היעדים הפופולריים בטרנסילבניה, או בכוכב באזור אחד (ע"ע חבילות נופש של טיסה, רכב ומלון לשבוע באזור סינאיה – יש אלפי כאלו). אנחנו מחובבי הכוכב אך במסגרת הזמן שהיה לנו היה זה בזבוז להישאר במקום אחד בלבד. אז בחרנו במספר כוכבונים קטנים, שיצרו טיול מעגלי באזור טרנסילבניה הענקית. וכמובן שנשאר עוד המון מה לראות.
• הנחיתה וההמראה היו כאמור מקלוז' נפוקה, עקב קרבה לאזור האפוסן שגם בו רצינו לבקר ועקב מחיר טוב בהרבה מאשר טיסות לבוקרשט. (הפרש של כ60 יורו לכרטיס.).
• המסלול הסופי, אחרי נבירות וחפירות בבלוגים באתר, בסיכומים בפורום, באתרי אינטרנט (בהמשך אצרף לינקים שעזרו לנו במיוחד), ואחרי התייעצויות רבות – עם חברים שיש להם בית קיץ ברומניה ומתגוררים בה כמה חודשים מידי שנה, עם חברים שביקרו, וכמובן עם המטיילים הנהדרים כאן באתר שההמלצות והדיס-המלצות שלהם השפיעו על המסלול.
  - 2 לילות בקלוז' נפוקה בדירה מרווחת במיקום מעולה
  - לילה בסיגישוארה בפנסיון חמוד ממש בתוך המצודה
  - 5 לילות באזור מואיצ'ו דה ג'וס בוילה נפלאה
  - 3 לילות בטראנספאגרשן (דרומית לאגם בליאה) בקבאנה- בקתת הרים
  - לילה בסיביו (שאליה חזרנו בדצמבר 2015 לטיול כריסמס זוגי) בדירה מרכזית
  - 4 לילות באריסני, הרי אפוסן, בפנסיון ציורי וכפרי על שפת נחל
  - לילה בשדה"ת קלוז' בפנסיון חמוד וקטן, צמוד לשדה
   כל הלינות הוזמנו דרך בוקינג.קום. מסלולי הליכה הוצאנו מהדיווחים באתר ומהאתר הנוח והמומלץ הזה.

• זה המקום להודות לאילן על השרשור הקבוע שלו- פרפראות רומניה והתשובות המפורטות לכל שאלה ובקשה, לענתנת שהצליחה לקלוע בול לטעמנו בהמלצות שנתנה (וזה הטיול שלה ), לרחל לבון שאנחנו "מעתיקים" ממנה טיולים כבר כמה שנים, לאורי שהטיול שלו באפוסן הכריע סופית לנסוע לשם...לכל אלו שטיילו בזיל הזול בפתיחת הקו לקלוז' ו"שמו אותה על המפה" עם דיווחים מעניינים וחשק לטייל בעיר – LDB, DAVIDLAYBA, REEF... ולעוד רבים וטובים שכתבו ופרסמו בבלוגים ובפורומים ונעזרנו בהם באופן סמוי J
  בלוגים על רומניה
  רומניה של ורדה
  רומניה בזול
  עוד בלוג

8/8/2015 לאחר התקף לב קל בדמות שביתה מתוכננת בנתב"ג בדיוק במועד הטיסה (השביתה בוטלה) השכמנו קום לטיסה היוצאת בשמונה וחצי בבוקר, מה שאפשר בסופו של דבר הגעה אל קלוז' נפוקה בשעות הבוקר המאוחרות, ולילה עם שינה סבירה לפני הטיול.

שתי מוניות הביאו אותנו אל cluj apartment במיקום המופלא (על הרחוב הראשי והציורי erolior, ליד כיכרunirii . הדירה מרווחת ומעוצבת, מצד אחד – איבזור מודרני מאוד ומצד שני עיצוב מיוחד ואקלקטי ששילב יפה בין אומנות מודרנית לריהוט עתיק. מעבר לקיר ולחלון מצאנו כנסיה שקיבלה מיד את השם הכנסייה 'שלנו' וכולנו מרוצים מאוד.

 יצאנו מיד להסתובב: ראשית – ארוחת צהריים בכיכר אונירי, הצטיידות במפות סימון שבילים (ניתן לרכוש בחנויות הספרים) ואז ביקור בכל היופי שיש למרכז קלוז' נפוקה להציע: קתדרלת מיכאל, פסל מתיאס ושלל בנינים יפים נוספים.
 שמש הצהריים, בתוספת ההשכמה המוקדמת, הבריחו אותנו חזרה לדירה לסייסטה נעימה (הדירה ממוזגת!).

 לפנות ערב יצאנו שוב, הפעם לעבר כיכר אברם ינקו (piata avram iancu ) ושלל הבניינים המרהיבים סביבה: בנייני האופרה והתיאטרון, המזרקה המנגנת שבמרכז הכיכר, קתדרלת מטרופוליטן המקסימה...האזור כולו מלבב ומרשים! התקדמנו לעבר 'מגדל החייטים' (בימים עברו נבנו מגדלי השמירה במימון הגילדות המקצועיות השונות ומגדל זה שרד היטב...) דרך עוד ועוד כנסיות ומשם לשיטוט ברחוב האוניברסיטה וברחוב נפוקה. במסעדת 'נפוקה 15' ישבנו לארוחת ערב. קיווינו לאוכל רומני אך זו מסעדה מערבית יותר...העיקר שהיה טעים.

חוברת מידע נוחה לתיירים בקלוז'

אתרי ביקור מומלצים בקלוז'

9/8/2015 היום הבא תוכנן לנסיעה צפונה לחבל מארמורש; את ארוחת הבוקר אכלנו במרפסת הזעירה הצופה אל הכנסיה, וירדנו לרחוב להמתין למכונית שהיתה אמורה להגיע אל הדירה בשעה עשר וחצי. חצי שעה חלפה ולמכונית אין זכר...בעזרת בחורה אדיבה מחנות היין הסמוכה יצרנו קשר עם הסוכנות, בה שמענו מגוון תירוצים ובהם כתובת איסוף המכונית בסיום הטיול, שהמכונית בכלל בשדה התעופה וכו'. למרות שבידנו תכתובת המייל המוכיחה כי מקום קבלת המכונית הוא בכתובת הדירה בה התגוררנו.
 לאחר דין ודברים סוכם שהמכונית תובא אלינו בתוך חצי שעה; הילדים עלו חזרה לדירה ואנו המתנו. והמתנו. והמתנו. לבסוף, כשעתיים מהזמן המתוכנן, הגיע נציג סוכנות ההשכרה וביקש שנתלווה אליו לנסיעה אל הסוכנות להבאת המכונית וחתימה על הניירת. בסופו של דבר המכונית, Dacia Lodgy חדשה, מרווחת ונוחה הייתה ברשותנו באיחור של שעתיים וחצי. למרות שקראנו המלצות רבות וטובות על סוכנות autonom כאן באתר, ההמלצה שלנו היא לא לשכור מהם!!! נחזור לכך בסיום הטיול...

כאמור, באיחור של שעתיים וחצי יצאנו צפונה לטעימה קצרצרה מחבל מארמורש, המפורסם בכנסיות העץ המיוחדות שלו. השינוי בלוח הזמנים חייב קיצור משמעותי של הסיור שתכננו בחבל זה, כולל ויתור על פסטיבל שנערך באותו יום באזור מרוחק במיוחד.
 מצויידים באטלס מפות של פרייטג וברנדט (1 ל300 אלף, מקיף ומומלץ) ובשבעה דיסקים של להקת כוורת המלווים אותנו בכל מסעותינו המשפחתיים בעולם, התחלנו לנסוע. הדרך עצמה הזכירה לנו את בולגריה...ראינו עשרות כנסיות עטורות 'בצלים' כסופים וזהובים – מדובר באזור דתי מאאאוד - והתרגלנו לקצב הנסיעה ברומניה.

פסק זמן: הכבישים ברומניה....

רבות שמענו על הנהיגה ברומניה. למרבה ההפתעה, מרבית הכבישים בהם נסענו היו במצב טוב מאוד או לפחות סביר לגמרי (למעט חבל אפוסן שעוד יוזכר). גם השילוט ברור ונוח. מאוד.
הבעיות העיקריות הן:

1. לכל כיוון יש נתיב אחד בלבד. מה שאומר שאם נוסעים אחרי סוס ועגלה למשל, לא תמיד אפשר לעקוף. לזכות העגלונים ונהגי המשאיות ייאמר שברגע שאפשר הם זזים ימינה מיוזמתם ומסמנים היכן אפשר לעקוף אותם. בנהגים פרועים, עקיפות מסוכנות וכו' לא נתקלנו.
2. מהירות הנסיעה מוגבלת. מאוד. ברוב הכבישים – המהירות המותרת היא 70 קמ"ש... ויש הרבה ניידות משטרה ושוטרים שתפקידם לאכוף את המהירות המותרת!
3. האמור לעיל לגבי כבישים תקינים תקף לגבי כבישים המסומנים במפה באדום ובצהוב. הכבישים הלבנים, שבין הכפרים, הם לרוב דרכים ולא כבישים.

ובחזרה לטיול שלנו. ככל שהצפנו והתרחקנו מהערים נעשו הכפרים ציוריים יותר ואנו כמובן התלהבנו מאוד. בספונטניות עצרנו לארוחת צהריים במסעדה כפרית, בלי דובר אנגלית אחד (וזולה בהתאם) לצד הדרך אחרי העיר Dej, והמשכנו בדרך נוף יפה. לאחר חיפושים מצאנו את כנסיית העץ הראשונה, בכפר Surdesti. הכנסייה המרשימה התגלתה כגבוהה, מחודדת ו...נעולה. למרות זאת התרשמנו והרגשנו שהיה שווה להגיע עד כאן, שוטטנו מסביב וצילמנו מכל עבר. התחלנו לחזור למכונית כשבבושקה קשישה הופיעה משום מקום וסימנה לנו שבידיה המפתח. מיד סבנו על עקבותינו וחזרנו לכנסיה. מבפנים הכנסייה קטנה, פשוטה ומקושטת, לצערנו לא ניתן היה לטפס אל הצריח המחודד.

 נפרדנו מהבבושקה בשפת הסימנים ושוטטנו קצת מסביב, כדי להשקיף על כנסיית העץ של הכפר השכן, Trestia ונסענו חזרה לעבר כנסיית העץ של Baia Spere שהיא מעט תיירותית יותר.

לאור השעה יצאנו חזרה לעבר קלוז' נאפוקה. החלטנו לא לעצור במסעדה אך כן לעצור בחנות נוחות באחת מתחנות הדלק להצטיידות בסיסית. התאכזבנו. בניגוד לחנויות הנוחות בתחנות הדלק בארץ בן ניתן למצוא מוצרים בסיסיים כמו חלב וכו', בכל חנויות הנוחות שבדקנו בדרך ממארמורש לקלוז' נתקלנו רק בשתייה קלה ואלכוהול.
 קצת רעבים הגענו לעת ערב בחזרה אל קלוז' נאפוקה, רק כדי לגלות שלמרות שהיה יום ראשון בערב כל חנויות המכולת ברחובות הסמוכים לדירה היו פתוחות...

10/8/2015 אכן, עמדנו ביעד של לצאת בשמונה בבוקר מקלו'ז נאפוקה לכיוון טורדה. רצינו להשקיף על ערוץ טורזי ולכן חיפשנו את השילוט לכיוונו. בעזרת השילוט (לא בולט וגדול כמו לערים אך עובדה שבעזרתו הגענו לכפר הסמוך לערוץ.
מהכפר התקדמנו לעבר הערוץ, גם אם מפספסים את הפניה הנכונה מגיעים, יש כמה דרכים מהכפר לערוץ (וכולן שוממות- אינן סלולות אלא דרכי כורכר- ונראה כאילו מובילות למחצבה הסמוכה).
 מראש תיכננו שלא נרד אל הערוץ עצמו אלא רק נתצפת על הנוף. המדהים. הערוץ עצמו עמוק בין שני רכסים ירוקים ובהחלט מצדיק את הנסיעה. על המסלול עצמו יש הרבה טיפים בלמטייל והוא נחשב חמוד אך לא ה-נוף הכי מרשים שתראו ברומניה.

חזרנו לטורדה ומשם נסענו לכפר Medias עם המרכז הקטנטן והציורי. נכנסנו לכנסייה המבוצרת והספקנו גם קפה וגלידה בגלידרייה ציורית ומתוקה, שלצערי לא רשמתי את שמה וכתובתה.

משם נסענו לעבר Sigishoara, בה תכננו לבלות את הערב והלילה הבא. אולם לפני כן, חלפנו על פניה כדי לשוטט קצת בכפרים הגרמניים שדרומית לה.
 הנוף כאן שונה; המראות ציוריים מרחוק אך מקרוב אי אפשר לפספס את הדלות הנוראה ואת העזובה במרבית הכפרים. לפני רוב הבתים ניצבים דוכנים לממכר תוצרת מקומית: 5 תפוחים, כמה עגבניות וכדומה – יבול מהחצר שמעבר לבית.

 מפעם לפעם בולט מבנה מפואר, עמוס עיטורים מוזהבים, המזכיר מקדש בתאילנד – בהמשך חברים שגרים ברומניה הסבירו את פשר העניין- בבתים אלו מתגוררים מנהיגי הצוענים. בעבר התגוררו באזור זה לא מעט גרמנים, ויש כאן לא מעט אתרים שהוכרזו כאתרי מורשת ע"י אונסקו, ואנו נכנסנו לזה שבכפר Saschiz. תמורת 2 ליי לילד ו – 4 ליי למבוגר נכנסנו לתוך מבצר קטן ובו כנסייה פשוטה.

 משם המשכנו לכפר Mesendorf, כמה דקות נסיעה בדרך כורכר מהכביש הראשי, באזור שנראה נטוש למדי, שכן פרסום בשרשור "פרפראות רומניה" בפורום ושילוט שראינו לאורך הדרך ציין שבאותו יום מתרחש בו פסטיבל קיצי של המחוז, בעיירה אחרת בכל יום; נסענו לפי השילוט וראינו כעשרים גרמנים עליזים ושמחים שותים, אוכלים ומנגנים. נכנסנו למבצר הקטן, טיפסנו למגדל השעון ולמגדל השמירה, ויצאנו חזרה לעבר ההתקהלות, בניסיון להבין את מהות הפסטיבל, שנראה כי אנו מבקריו היחידים.

צעירה בתלבושת רומנית מסורתית זיהתה את העברית שבפינו והסבירה באנגלית טובה כי הפסטיבל הוא לשימור המורשת הגרמנית, לאחר שמרבית הגרמנים עזבו את האזור. היא סיפרה גם שכחברה פעילה במקהלה רומנית יצא לה להופיע לא מעט בארץ, בפני הקהילה הרומנית...
 הבחורה הפצירה בנו להרגיש בנוח בין הגרמנים החוגגים ולאט לאט התחלנו לעשות כן, רובם אמנם לא ידעו אנגלית אך כן הפצירו בנו לאכול מהמעדנים שהכינו במיוחד לפסטיבל, הבשר, הבירה והיין זרמו כמים, כולם ניגנו ושרו ושמחו מאוד שהצטרפנו! זו בהחלט הייתה אחת החוויות הייחודיות והיפות ביותר בטיול, ואני ממליצה בחום לחפש את הפסטיבל הזה באחד הכפרים באזור אם אתם מבקרים באוגוסט.

 לאחר שמיצינו חזרנו לסיגישוארה ומצאנו את פנסיון Citadela sighisoara. הפנסיון נמצא במתחם המצודה כשלושים מטרים מהשער, ומעוצב בהתאם, כדי שנרגיש כאילו אנו בחדרי הטירה. אמנם לא היה מזגן אך מאווררים עשו את העבודה היטב.
לאחר מנוחה קלה יצאנו לראות את המצודה. מדובר במתחם מקסים, עתיר כנסיות וסימטאות עתיקות, מפותלות וציוריות, שביניהן כמובן חנויות ובתי קפה. טיפוס קצר במדרגות הוביל אותנו לכנסייה שעל הגבעה שבלב המצודה, ואחר כך ירדנו תוך שאנו חוקרים כל מגדל וצריח. לאחר תצפית נוספת יצאנו אל מחוץ לחומות לזלול ארוחת ערב גדולה מדי....
 חזרנו לחדרינו בפנסיון ומהחלון ראינו את האורות נדלקים במגדל השעון במצודה; כנר שניגן תחת השער הנעים לנו את שארית הערב!

______________________________________________________________

11/8/2015 בבוקר ירדנו לאכול ארוחת בוקר בחדר האוכל של הפנסיון; ארוחת הבוקר מוגשת בשיטה שונה ממה שהכרנו עד כה – יש תפריט מסעדה ובוחרים ממנו מנה אחת. המנות היו גדולות ונדיבות, ואפילו הצלחנו לצאת מהפנסיון 25 דקות לפני שעת היעד שהצבנו לעצמנו!

התחלנו בנסיעה מזרחה לעבר בראשוב. הנוף יפה וירוק מאוד ואנו מתחילים לטפס בדרך נוף בין הגבעות הירוקות. בלי לשים לב הגענו למהירות המופרזת של 79 קמ"ש!!!! שני שוטרים דרוכים עצרו אותנו וזכינו בקנס של 105 ליי, אותו העדפנו לשלם במקום ולקבל קבלה חתומה (אופציה אחרת היא ללכת לעירייה, משם למשטרה ועוד כמה סידורים...).

תוך הקפדה על המהירות המשכנו לנסוע עד לבראשוב, הבולטת למרחוק בזכות השילוט בנוסח הוליווד על צלע ההר. (BRASOV)

בראשוב היא עיר גדולה ועתירת מרכזי קניות עצומים. אליהם עוד נחזור. עכשיו שמנו פעמינו דווקא אל הצנטרום – המרכז העתיק והציורי. סביב הכנסייה השחורה נערכו שיפוצים אך ניתן היה להיכנס לתוכה - הכנסייה הזו מפורסמת בעיקר בעוגב שלה, בעל 4000 צינורות! ולאחר שעשינו כך שוטטנו לנו בסמטאות היפות של המרכז, כשממול ניבטים, טובלים בירוק, המגדל הלבן והמגדל השחור – שרידים מפוארים לחומת העיר העתיקה. אגב, שני המגדלים די דומים זה לזה ושניהם לבנים.

חוץ ממרכזי הקניות העצומים, גם המרכז עצמו שופע חנויות ואנו פקדנו את זו של VODA PHONE ורכשנו סים רומנו בעלות זעומה של 40 ליי שכלל 1GB גלישה ו1000 דקות שיחה בתוך רומניה, מה שהפך את כל שיחות הפנים (להרבה פנסיונים היה צורך להודיע שעת הגעה משוערת) לנוחות וזולות, ואפשר אינטרנט באתרי לינה שאין בהם WIFI. לאחר הרכישה המוצלחת הזו ישבנו לארוחת צהריים ויצאנו מבראשוב לעבר ראשנוב.

ראשנוב היא עיירה הבנויה למורדות גבעה, ובראש הגבעה – טירה. הטירה ציורית ויפה, גם כאן יש שילוט בנוסח הוליווד, אך משום מה טירה זו קצת פחות מפורסמת מטירת בראן הנמצאת די קרוב. מבחינתנו זה היה יתרון עצום – פחות מפורסם=פחות עמוס בתיירים...

בראשנוב תכננו לעלות בקרון רכבל אל המצודה ולרדת ברגל, אולם עקב שיפוצים שביל הירידה הרגלי סגור ואסור וצריך גם לרדת ברכבל. הנסיעה הזו עלתה 12 לי למבוגר ו 6 ליי לילד (המחירים הם להלוך וחזור). הנסיעה ברכבל מטפסת מהעיירה אל ראש ההר מעל יער ירוק והנוף כמובן נהדר. בכניסה לטירה יש לשלם דמי כניסה (5 ליי לילד, 10 למבוגר) וכמובן שבתוכה יש אטרקציות נוספות ברוח ימי הביניים, בתשלום נוסף כמובן. למשל קליעה למטרה בחץ וקשת – קצת אימון והילדים הפכו לאלופים בתחום. ניתן לעלות לטירה גם ברכבת תיירותית מהחניון שבצד השני (מחוץ לעיר). ויתרנו.

התצפית מהטירה על האזור כולו מרשימה, והטירה עצמה יפה ומלאה חנויות לממכר אוכל ומזכרות, ונראתה לנו תיירותית עד מאוד. זה היה לפני שראינו את טירת בראן מקרוב.
 ירדנו חזרה בנסיעה נעימה ברכבל ונסענו לחפש סופרמרקט להצטיידות ראשונית לקראת שהות ממושכת בבית עם מטבח מאובזר.

בפאתי ראשנוב מצאנו סופרמרקט 'בילה' - BILLA - הרשת האהובה עלינו במסעותינו בחו"ל והסתערנו עליה לקניית אוכל לימים הקרובים, בהם נבשל בעצמנו... משם נסענו לעבר טירת בראן שעליה תכננו רק להציץ מבחוץ.
 ואז הבנו מהו מקום תיירותי באמת...

מהטירה ועד הכביש עצמו מאות אנשים, דוכנים ואוטובוסים. נהר אדם זורם, רק היכן שכביש עצמו עובר יש מרווח צר מאנשים ומדוכנים....מאחר שמדובר בכביש שעברנו בו לא מעט בימים הבאים, בטווח שעות רחב, ראינו שזה המצב בבראן בכל שעה, החל ממוקדם בבוקר וכלה בשעות הערב המאוחרות. מרחוק, טובלת בירק, טירת בראן ציורית מאוד – וזו כנראה נקודת המבט המוצלחת ביותר.

אגב, כשמביטים על הטירה ממרחק, מבחוץ, היא לא נראית שונה במיוחד מטירת ראשנוב. רק שא. – טירת בראן היא על הכביש עצמו ואל טירת ראשנוב יש להשקיע לפחות שבע דקות של נסיעה, וב. – בבראן דרקולה כנראה ישן כמה לילות רצופים ובראשנוב לא בטוח שהוא עבר בכלל...

12/8/2015 לאחר ארוחת בוקר נעימה התגלתה העובדה המצערת ששכחנו בארץ את נעלי ההרים של בעלי! מה שחייב להגיע עוד היום לבראשוב לקניות. נסענו בדרך נוף לעבר קניון 7 הסולמות עליו יש עשרות המלצות באתר למטייל. בחרנו להגיע מוקדם יחסית, לפני שעות החום, וטוב שכך. הטיפוס מהכניסה ועד הסולמות לקח שעה בהליכה לא מהירה מדי ביער עבות לצד נחל זורם, כולל הפסקות אוכל ומים. העלייה בסולמות עצמם קלילה, במיוחד לאחר שכבר טיפסנו בסלובקיה במסלול הסוחה בלה עתיר הסולמות והמאתגר. חלק מהסולמות קצרים מאוד ובסה"כ היה כיף. בסיום העלייה בסולמות עצרנו להפסקת אוכל והתחלנו לרדת למטה. כדי למצוא את המסלול היורד יש להתקדם עוד מעט בשביל – מעין עליה ימינה מסוף הסולמות- ואז אפשר להמשיך לטפס למסלולים אחרים או לרדת חזרה לכניסה. ניתן גם לרדת באומגות; זה לא יותר קצר מבחינת זמן, ואצלנו לא התאים לגיל של הבנים.
 אז ירדנו ברגל, לקראת סוף המסלול, קרוב מאוד לכניסה, ראינו שיש עוד אומגות המיועדות לילדים. מיד קנינו כרטיסים לבנים שנהנו מאוד!

לאחר תום הזמן באומגות (חצי שעה בשלושה מסלולים-מספיק ומהנה) המשכנו לרדת עד לחניון. כעת כבר התחיל להתחמם וריחמנו מאוד על המאחרים לקום שרק עכשיו התחילו לעלות...אמנם מדובר בעליה ממש קלה אבל נראה לנו די סיוט לעשות אותה בחום.
 עוד על המסלול המומלץ הזה ועל דרך ההגעה אליו כאן וכאן, ועוד תמונות ואפשרויות באזור כאן

אנחנו בינתיים הגענו למכונית ונסענו לאחד ממרכזי הקניות הגדולים בבראשוב, לעבר דקטלון, חנות ציוד הטיולים והספורט הזולה. החנות נמצאת ב Calea București 152 .

קודם כל קנינו נעליים לבעלי להמשך הטיול (נעלי ההרים שלו נשכחו בארץ, זוכרים?), ואח"כ צברנו לנו שלל פריטי ספורט. אחרי שעה וחצי במתחם הקניות הענק הזה התעייפנו ונסענו חזרה 'הביתה'.
 ברגע שנכנסנו למטבח אדית מיד נעמדה לבשל איתי. באותו רגע זה קצת העיק אבל בהמשך השהות במקום למדתי ליהנות מזה! היא גם הייתה נדיבה, כשהכנתי מרק השתדלה תמיד להוסיף לי עוד ירקות משלה, כשהכינה תבשילים שונים מיד חיממה ונתנה לכל מי שרצה מאתנו לטעום וכו'. ואני התרגלתי להרגיש בנוח במטבח שלה.

בסה"כ רוב שעות השהות שלנו במטבח לא חפפו את שלה, למדנו מהר מאוד מהם הכלים הפרטיים שבהם היא ויוליו אוכלים ומהם כלי השימוש לאורחים וכו'. אדית דוברת רק הונגרית, אני – עברית ואנגלית. למרות זאת בזמן הבישול המשותף למדתי לדעת כמה בנים יש לה ובאיזה גיל, הצלחנו 'לשוחח' על הבישולים עצמם ועוד. הצטערתי מאוד על קשיי השפה הללו – הייתי רוצה לשאול אותה יותר על הבית עצמו (ועל כל החביות והשימורים תוצרת בית שבמחסן....), ללמוד ממנה יותר בנושא הבישול המקומי ועוד.
אחרי אותו אחר צהריים במטבח כבר היינו חברות טובות...
 ובנתיים הבנים העמיקו את חברותם עם פינות הבישול והמנגל הנוחות שבחצר (בהתאם למשוואה הרווחת בטיולים שלנו -ככל שהנוף מולו אתה נמצא יפה יותר, ככה תהנה יותר ממה שאתה עושה)

הפינה הזו, בצד אחר של החצר, זכתה מיד לכינוי פינת האבטיח ע”י הקטנים, ביום ההגעה לכאן. מידי אחה”צ הם יצאו לשוטט בחצר בליווי צלחת אבטיח והתיישבו שם, בשקט ובפסטורליות, לאכול אותו למשך זמן ממושך, ואנחנו יכולנו להשגיח מרחוק, מהמרפסת. באופן מפתיע לא נרשמו מריבות וחיכוכים ב”פינת האבטיח”, כנראה שהיופי והשלווה עושים את שלהם…

---

13/8/2015 למרות שערב קודם הלכנו לישון ממש מוקדם, בקושי הצלחנו להתעורר בשעה המיועדת: שבע. לאחר ארוחת בוקר זריזה נסענו לעבר Busteni כמטרתנו היא לעלות ברכבל לעבר הצוקים המרהיבים, לתחנת BABELE, ומשם לצעוד למערה עם המנזר הבנוי בסלע - Pestera Ialomitei. המסלול שהומלץ לנו ע"י אילן הוא זה (ניתן לעשות כיוון אחד או את שניהם ברכבל מהבאבלה, או להגיע ברכב למנזר.)
 פירוט מסלולי הליכה נוספים אפשר למצוא כאן.
 ידענו מראש שאזור זה עמוס למכביר בתיירים ופקוק, לכן יצאנו בסביבות שמונה, והתייצבנו בתור לרכבל בשעה תשע ועשרה. רק מה- לפנינו יותר ממאתיים איש בתור! כיוון שהתור זז ממש לאט היה לנו זמן ללמוד את המצב: קרון אחד המכיל עשרה נוסעים. וזהו. לאחר ארבעים דקות בהן התור התקצר בערך במטר וחצי או בעשרים איש, החלטנו לנסות לנסוע לעבר אגם בולבוסי; ידענו משיחת טלפון עם חברים שייתכן מאוד שהכביש יהיה סגור, אך החלטנו לנסות בכל זאת... הדרך יפה ודי נוחה, אך לבסוף היא אכן נגמרת: הכביש סגור למשך כמה שעות.

 לפיכך שבנו על עקבותינו ונסענו לעיירה Sinaia. בעיירה זו כמה רכבלים ואנו החלטנו להתקדם כמה שיותר עם המכונית – נסענו לפי השילוט ל Cota 1400, החנינו את המכונית ועלינו ברכבל (מעליות כיסא) עד ל Cota 2000. למעלה כמובן קר מאוד... התחלנו לצעוד במסלול קליל המוביל לפסגה הקרובה; הנוף כמובן מרשים מאוד אם כי כבר הבנו שלא נוכל להגיע אל היעדים שבגללם הגענו לכאן מלכתחילה – המנזר במערה, אגם בולבוסי, הבאבלה והצלב לידה...

זה המנזר אותו החמצנו:

(תמונה מהאינטרנט)

 אך אנחנו ממשיכים לטייל ולשוטט בפסגות הבוצ'גי שמעל סינאיה, נהנים מהרוח, מהנוף ומהשקט. נאמנים לעצמנו, על אחת הפסגות עצרנו להכנת מרק חם וקפה רותח, ולמנוחה בנוף.

אחר-כך סבנו על עקבותינו כדי לחזור אל Cota 2000 ולרדת חזרה במעליות הכיסא הארוכות והכיפיות. הפעם הדור הצעיר דרש פיצול: הילדים על ספסל אחד, ההורים על האחד אחריו. אחרי הרבה טיולים בהם צריך היה הורה ליד הקטן, לוודא שלא יחליק (אותי מפחיד מאוד לראות את הרגליים הקצרצרות מתנפנפות בחדווה בין שמיים לארץ, אך את הילדים זה לא כמובן), עכשיו הם כבר מספיק גדולים לנסוע בעצמם ומרוצים מהעצמאות הזו. וגם אנחנו.

כבר בתחילת הירידה במעליות הכיסא עף לי הכובע ברוח :( , והילדים זיהו את טירת פלש, יעדנו הבא. בסיום הירידה התפנקנו בסלסלת פירות יער מאחת מעשרות המוכרות/ים המציעים כאלו בכל חור ברומניה. הפעם מדובר היה בגברת צוענייה, שכשראתה שאנחנו מתעניינים גם בפרי נוסף, כתום, שהיה בסלסלה אחרת, ישר הוסיפה לסלסלה שלנו מלוא החופן, בלי לבקש תשלום.

לאחר החזרה למכונית נסענו בתוך Sinaia עד ארמון Peles. מהחניה מוביל שביל קצר טובל בגנים יפים אל חצר הארמון, הנראה כלקוח מהאגדות. גם כאן היה תור ארוך מאוד (לרכישת כרטיסי כניסה) ואנו – יסלחו לנו שוחרי התרבות - הסתפקנו בשיטוט בגינת הארמון והצצה מבחוץ.

 אחר כך נסענו, יותר נכון זחלנו בפקקים, מ Sinaia עד Predeal (אין מה לעשות, הכביש הזה תמיד פקוק, מזל שידענו זאת ולכן היינו סבלניים...) לבקר חברים המתגוררים שם (כמובן שזכינו לטעום מאפים מקומיים וריבה מפירות יער מהעץ בחצרם – תענוג), שגם לקחו אותנו לתצפית מרהיבה על הנוף.

 בדרך חזרה לווילה 'שלנו' עצרנו לקניית גבינה עטופה בקליפות עץ אורן המיוצרת בכפר Moieciu de Sus שבקצהו התגוררנו. הגבינה הזו ועוד רבות אחרות נמכרת בדוכנים בצידי הדרך; עצרנו בדוכן אקראי והמוכרת ניסתה לתקשר איתנו באחת מהשפות הרבות שידעה. המגוון לא כלל אנגלית או עברית ולכן עברנו לסימני ידיים. החלטנו לקנות גם ליקר מקומי נהדר (חבל שקנינו רק ליטר...) והמוכרת בינתיים הבינה שאנחנו מבינים רק פולנית (שהיא כמובן, שפה שבה אנו לא יודעים אף מילה), והחלה להסביר לנו שיש לעטוף את הגבינות בניירות בנסיעה חזרה לפולין. לא העמדנו אותה על טעותה. אמנם עדיין לא הייתה לנו שום שפה משותפת, אבל איכשהו הבנתי את כוונתה, הראיתי לה שאני שמה את הגבינות בנייר והשמחה הייתה גדולה…

 חזרנו עייפים – גם יום שנמרח יכול להיות מעייף – שמנו פיצה בתנור (המטבח המושלם הזה מצויד בתנור חצי תעשייתי ענק ויפה כמו שיש לי בבית – תענוג!) ומרק על הכיריים, פרסנו את הגבינות וטעמנו מהליקר. חבל שקנינו רק ליטר כבר כתבתי?

14/8/2015 התפנקנו בשינה עד שמונה!

אחר כך אספנו את כביסתנו למסירה לאדית היקרה, ובגשם חלש ונעים נסענו לעבר מקלט הדובים ליד זרנשטי. שאפנו להגיע לסיור של שעה עשר אך מכיוון שנכנסנו מהכניסה הלא נכונה לזרנשטי ביבזנו קצת זמן והגענו בשעה עשר ועשרה כך שנאלצנו לחכות לסיור של אחת עשרה. אז ישבנו תחת אחד העצים, הכנו קפה ואכלנו פירות יער מסלסילה שקנינו מאחד הרוכלים הצוענים. הבת הגדולה בינתיים פגשה את המורה שלה להיסטוריה עם משפחתו. עולם קטן...
בשעה אחת עשרה נכנסנו לסיור, בקופה יש גם חנות מזכרות שהכנסותיה מיועדות למקלט הדובים אז השארנו את תרומתנו הצנועה...
 בסיור שלנו היו הרבה ישראלים שהדגימו, לצערנו, את כל הסטיגמות על המטייל הישראלי: לאחר, לדבר בקולי קולות בזמן שהמדריכה מדברת, להישען על הגדר החשמלית למרות שהוסבר מאוד במפורש שהיא מחשמלת וכו'. חבל. מאוד.

 הסיור עצמו מרתק: זהו מקלט שהוקם לקליטת דובים שחיו בשבי בתנאים איומים; בכל שנה מובאים עוד דובים -מסתבר שעדיין יש אנשים שמתעללים בבעלי החיי הללו למרות שמזמן החוק אוסר זאת. המקלט עצמו ענק ועוסק רק בשיקום ולא במחקר; שמענו את סיפוריהם המזעזעים של כמה וכמה דובים ובמיוחד נגע לליבנו דוב ענק שבעליו החזיק אותו כדי שתיירים הרוצים להצטלם עם הדוב ישלמו לו. הדוב המסכן הגיב לא טוב להבזקי האור של המצלמות ולכן בעליו עיוור את עיניו!

ממקלט הדובים נסענו לערוץ Zarnesti . התקדמנו עם המכונית עד שראינו מחסום ומכוניות חונות, ומשם התקדמנו ברגל. ההליכה בערוץ היבש קלילה ומוצלת והצוקים כמעט סוגרים מעל. כדי לחזור לרכב יש לצעוד חזרה באותו מסלול.
 צעדנו כקילומטר וחצי לכל כיוון; בדרך יש הרבה שילוט מעניין (כולל באנגלית) בנושאים שונים: גאולוגיה, ציפורים, מכרסמים, פרחים, עצים ועוד. מסלול יפה, קליל וחביב.

 לאחר מכן נסענו להשלמת קניות בבראשוב. בעוונותי= בטמטומי הרב השארתי את קניית הבגדים לבר המצווה של האמצעי (שעמדנו לחגוג עשרה ימים לאחר החזרה) לחו"ל. אמנם הצלחנו במשימה וכל בחורי הבית מאב ועד בנים צוידו בכל הדרוש, ובזול, אך בלי ספק חבל שנאלצנו לבזבז על זה אחר צהריים שלם.

 קצת מאוחר מדי נכנסנו לפקקים ביציאה מבראשוב....יעדנו היה המסעדה ב Chielle gradistei שחלקו התחתון במואיצ'ו דה סוס והעליון בפונדטה, אליו נסענו אנו. המקום הוא חור שכוח אל, שנראה כמו נלקח מאוסטריה או שוויץ, שמגיעים אליו באמצעות כביש חדש, שלם ונוח. המתחם הוא קומפלקס תיירות המציע את כל סוגי הלינות מבונגלוס ועד חדרי מלון מפוארים, ובתווך מסעדה הצופה אל כמעט 360 מעלות של נוף מושלם!

אוכלי הבשר התענגו על תבשיל קדרה ואנו הצמחוניות על ממליגה הגונה.
את הנסיעה חזרה אל הוילה עשינו בדרכים צדדיות, דרך הכפרים ובלא פקקים בכלל.
 אדית חיכתה לנו עם הרים של כביסה נקיה וריחנית במחיר זעום כמובן....ואפילו תפרה כמה חורים קטנטנים שהיו בבגדים של הילדים.

15/8/2015 לכבוד שבת החלטנו על השכמה מאוחרת, שמנו שעון לתשע בבוקר אך כולנו התעוררנו קצת לפני... הפעם אכלנו את ארוחת הבוקר במרפסת העליונה של הוילה ולא בחדר האוכל.
 הילדים התבטלו עוד קצת ואנו ירדנו דרך היער הסבוך לערוץ שבקצה החצר. ממש כמו בחצר ביתנו ברחובות…

 לאחר מכן נסענו לעבר קניון Dambovicioara, הכביש עובר בתוך כפרים קטנטנים וציוריים ולפני הכניסה לערוץ יש לשלם 2 ליי לאדם עבור הנסיעה בערוץ הגבוה והמרשים. הנסיעה נעימה וקלילה, בשלב מסוים הסתובבנו ונסענו חזרה לעבר היציאה תוך חיפוש נקודה נוחה לעצירה. עצרנו לבירה, אבטיח וטבילה בנחל הקפוא (למרות שהיה יום שמשי בהחלט).

נהנינו מאוד עד שהקטן נעקץ מצרעה... בהמשך נמצאת גם מערת דמבוביצ'וארה, עליה בחרנו לוותר, אז התקפלנו ונסענו לתדלק בבראן, ואח"כ דגמנו מבחר לא מבוטל מדוכני האוכל שבצידי הדרכים: סורבה פרות, עוד גבינות ופסטרמת דוב

יעדנו הבא היה הכפר Megura. זהו כפר שכוח אל שהדרך אליו גרועה במיוחד. אמנם הוא ממוקם באזור ציורי אך אנו לא הרגשנו שהנסיעה מצדיקה זאת; אפשר באותה מידה לשוטט בנוף הציורי שבכל האזור בלי להיקלע לדרכי שטח כ"כ לא נוחות. בעזרת המפה הטובה שרכשנו ביומנו הראשון בקלוז נאפוקה דישדשנו בדרכי השטח הללו עד לכפר Pestera וממנו הצלחנו להגיע ל Moieciu de Sus כך שלפחות חסכנו את הפקקים באזור טירת בראן...
 חזרנו מוקדם לוילה כדי ליהנות בפעם האחרונה מהחצר, הנוף והוילה היפה הזו.

_________________________________________________________

לחלק ב' של הטיול – הטראנספאגרשן, סיביו, אלבה יוליה וחבל האפוסן – לחצו כאן

לפוסט הקודם

לפוסט הבא (חלקו השני של הטיול לרומניה)

בפוסט הזה הגיחה שלנו לבוקרשט

בפוסט הזה הגיחה שלנו לסיביו