4- הטטרה, הפאטרה ומה שביניהם / גן עדן ושמו סלובקיה

 אנחנו נוסעים תחילה למערת הקרח Demovskľadovjaskyňa. 
 מהחניה (בתשלום, כמובן) יש לטפס כעשרים דקות למערה, קצת מתיש אך לא נורא. במערה זו היו הרבה סיורים באנגלית. המערה עצמה יפה אך מקטע הקרח יחסית קטן , אם אין זמן ניתן לדלג עליה (גם שמענו שהמערה בגן העדן הסלובקי יותר יפה. בכל מקרה מי שביקר באחת המערות המפורסמות באוסטריה למשל לא יתלהב במיוחד).

בדרך חזרה לצימר עצרנו לקניות של ציוד ספורט וטיולים במתחם הקניות האזורי, בהחלט הכל כאן זול הרבה יותר ואנחנו יוצאים מרוצים, עם שני זוגות חדשים של מקלות הליכה, ונעלי הרים בזיל הזול לשמו"צניקית שנעליה שלה נקרעו סופית ביומיים האחרונים, אחרי שלוש שנים מסיביות מאוד בטיולים, ימי שדה ומחנות...

 ליתר ביטחון בדקנו את כל החנויות במתחם הקניות שליד ליפטובסקי מיקולש וחזרנו מוקדם לצימר- הספורטאי רצה להתרוצץ בדשא ולצפות באליפות העולם באתלטיקה, הדברן ואבא שלו ניגשו למלאכת המנגל, והשמו"צניקית, לאחר שהתעדכנה בוואטסאפ מה היה בפעולה ומה קורה בקן רחובות (אימפריה), חברה אליי למטרות בישול.

עדכון 2016: הרבה שואלים על אטרקציות מים וחופשה לצד אגם בסלובקיה. אגם ליפטוב בטטרה הנמוכים הוא רעיון מעולה לכך! הנה לינק לאתר קמפינג לחוף האגם שמציע גם בקתות וצימרים והרבה הרבה אטרקציות (שיט באגם בספינה סטייל הלידו שלחופי טבריה, השכרת סירות מנוע, סירות פדאלים עם מגלשה למים, קייקים, סקי מים, סאפ, בריכת כדורים מתנפחים ועוד). אמנם לא יודעת להמליץ ממקור ראשון, אך ישנו ליד המתחם והחוף נראה נחמד מאוד. שווה בדיקה.

הגענו (מעל שעה נסיעה אך לא נורא), קנינו כרטיסים (ספורטאי: "אמא, זה כמו בנחל שניר") ונכנסנו.

 המסלול מתחיל מהכפר podlesok  הכניסה הצפונית לשמורה, אליו מגיעים דרך הכפר HRABUSICE . פותחים את מפת סימון השבילים שקנינו בסופרמרקט עוד בצ'כיה (זול יותר..) ומאתרים את השביל הירוק, בו נעלה במשך שעתיים בקניון.




 תחילה צעדנו בתוך ערוץ הנחל, ליד מפלים ומעל פלגים, תחילה נראה שגשרי העץ והסולמות הם רק למשחק אך בהמשך הדרך האפשרית היחידה לטיפוס במעלה הקניון היא בסולמות וע"ג גשרי העץ.






 אין מעקות בצדדים – צריך פשוט להיזהר...







 המסלול מקסים ואנו נהנים. מאוד. לאחר סיום הטיפוס בחלק האתגרי מטפסים עוד קצת ביער (השביל ברור ומסומן) עד ההגעה לפיצול שבילים על פסגת הסוחה בלה עצמה – 968 מטר. מצטלמים וממלאים מצברים (ומופתעים מהרוח אחרי כל ההליכה בתוך הנקיק).

מרגע זה מתחילה ירידה די קלה ביער המגיעה עד נקודת ההתחלה.
 ביער הכל ירוק ופורח, ולמרות ההליכה הטכנית למדי, גם החלק הזה בהחלט מהנה ויפה.





בנקודת הסיום של המסלול, חזרה בפודלסוק, יש קיוסק וכמה חנויות מזכרות קטנות.

 כאן אנו נחים קצת, שותים משהו קר (לא שחם בחוץ!) ומגלים לראשונה את דוכני הצ'יפס המסולסל על שיפוד – המצאה מדליקה וחביבה. (שלא זכתה להנצחה..כי נאכלה תוך דקה:)

מסקנה בעניין הסוחה בלה: רבים מתלבטים וחוששים ללכת את המסלול עם ילדים. המסלול לא באמת קשה פיזית, העניין המכריע הוא האורך והסולמות, ופחד הגבהים, אם ישנו. הדברן הקטן שלנו טיפס בלי בעיה (והוא בן כמעט 7) ונהנה מאוד, ומכיוון שהוא מורגל בהליכות ארוכות הוא הסתדר היטב. לדעתי כל מי שעשה את מצוקי דרגות או אפילו עין עבדת יכול ללכת את המסלול בלי בעיה. חשוב להצטייד בנעליים סגורות וגבוהות ככל האפשר – יש צעידה במים נמוכים, ובהרבה מים ואוכל.

 בסוף הטיפוס הפסקת אוכל כמובן ואז יורדים חזרה באותה הדרך. אורך המסלול הלוך ושוב כארבעה קילומטרים, עם הפסקה ממושכת ביותר הוא לקח כשעתיים, כולל חנייה והתארגנות בכניסה

 באין ברירה, הצטרפנו לסיור הקרוב ביותר (בסלובקית). מצוידים בחוברת הסבר תמציתית באנגלית שקיבלנו בקופה הצטרפנו לסיור.

הדברן והספורטאי התלהבו מאוד מתצוגות האבירים ומכשירי העינויים, ומתערוכות הטבע עם הפוחלצים. בדיעבד- הסיור היה מעט ארוך ויתכן וכדאי לבחור באלטרנטיבה קצרה יותר/מובנת יותר, במיוחד עם ילדים יותר קטנים.

בדרך חזרה מצאנו לפתע 3 נגמ"שים וטנקים רוסיים ישנם ליד הכביש ובקנה תחובים להם פרחים. קצין צבא הקבע שלי (הלוא הוא אבא) יחד עם הבנים מיד עוצרים והולכים להצטלם.




 תמורת 8 יורו אפשר גם לצאת לסיבוב של רבע שעה אבל יש לאבא מספיק צבא ביום יום וגם לשאר עם ישראל ואנו חוזרים לרכב בנסיעה לכיוון הצימר.

מפה טופוגרפית עם נקודות ציון וחתך גובה של המסלול ניתן למצוא כאן.

משום מה למרות שהעלייה אינה תלולה, לדברן הקטן קצת קשה, אך הכל נשכח כשמגיעים לבקתה שמסמנת את סוף הכביש הסלול. מאחורי הבקתה מסתתר האגם הראשון והצלול ואנחנו מתחילים ליהנות!

אמנם אח"כ עדיין מטפסים, אך הנוף משגע, אנו עוברים מאגם לאגם (לראותם בלבד, אין מה לדבר על טבילה בקור כזה וגם לא ברור אם מותר), המים צלולים ונקיים, האוויר נקי נקי והכל שקט ומקסים.







 לחלקנו זה מזכיר את האגמים בהרי פירין בבולגריה ולחלקנו הפסגות מזכירות את האלפים, אבל כולם מסכימים שהנוף בכל מקרה מדהים. לרגע לא מצטערים שבחרנו במסלול.

ואז זה מגיע – השלב בו מסיימים לטפס (בגובה 1900 בערך) ומכאן ואילך המסלול כולו בירידה עם נוף נהדר פרוש מכל עבר. אנו יורדים בנחת ומרחמים על כל מי שמגיע ממול – אלו שעשו את המסלול בכיוון ההפוך שבו הטיפוס תלול יותר וקשה יותר והעיניים נשואות אל העלייה שלפניך ולא אל הנוף...אין כמעט ילדים בשביל וזה שקודם התקשה מרגיש כעת גאווה עמוקה.

 בחלקים הנמוכים יותר, אלו המיוערים, הפריחה בשיאה והפטל מבשיל לשמחת הילדים

תוך כדי הירידה אנו מגיעים למפל הראשון. דרך גשרון עץ קצרצר היורד מהשביל אפשר ממש להגיע עד המפל עצמו (שלא חוסך עלינו ברסיסים - קררררר) ולשבת לנוח על סלע, כמעט תחתיו.



בהמשך השביל נמצא גם המפל השני שאותו רק רואים מהשביל ואין גישה אליו.

 יורדים עוד ועוד (ועוד) והנה אנו כבר בשביל האספלט בו התחלנו את היום.