הפוסט הראשון על הטיול ובו הקדמה, תכנון והרבה מידע שימושי וקישורים

הפוסט השני על הטיול ובו היומיים הראשונים והמעבר מצ'כיה לסלובקיה

לפוסט הקודם: הפוסט השלישי על הטיול ובו הטיול בהרי הטטרה הגבוהים

לפוסט הבא: הפוסט החמישי על הטיול ובו הביקור בברטיסלבה

13/8/2013 היום השישי, בו ביקרנו במערות קפואות והתחברנו לשורשים הפולניים (שאין לנו)

הבוקר התפרענו: כיוונו את השעון לשמונה במקום לשבע! לאחר ארוחת בוקר מושקעת במיוחד נסענו למערות בעמק דמנובסקה המיוער והציורי, שמדרום לליפטובסקי מיקולש.
 אמנם האזור נקרא הטטרה הנמוכים, אך הפסגות סביב לא נמוכות, הכל ירוק ומיוער ומזג האוויר – קריר עם גשמים מפעם לפעם.

 גשמים אמרנו? אז יש תוכנית מגירה: נכנסים למערה. אפילו לשתיים.

 אנחנו נוסעים תחילה למערת הקרח Demovskľadovjaskyňa
 מהחניה (בתשלום, כמובן) יש לטפס כעשרים דקות למערה, קצת מתיש אך לא נורא. במערה זו היו הרבה סיורים באנגלית. המערה עצמה יפה אך מקטע הקרח יחסית קטן , אם אין זמן ניתן לדלג עליה (גם שמענו שהמערה בגן העדן הסלובקי יותר יפה. בכל מקרה מי שביקר באחת המערות המפורסמות באוסטריה למשל לא יתלהב במיוחד).

הנוף בעלייה למערה
סיימנו במערה זו, וכיוון ששני קילומטר מדרום לה נמצאת פנינת המערות הסלובקיות, נסענו למערת הנטיפים Demovskjaskyňa slobody הסמוכה, היא מערת החופש – במלחמת העולם השנייה התחבאו בה פרטיזנים וכך ניצלו;
שוב חנינו, שוב טיפסנו, אבל הפעם לא היו סיורים באנגלית אז הצטרפנו לסיור הכי מוקדם שיכולנו – בפולנית!

 המערה ארוכה, נהר זורם בתוכה, המראות יפים מאוד אך עקב השפה הכל היה לנו קצת ארוך מדי. (המערה בהחלט מרשימה יותר מהקודמת. בדיעבד יכולנו לוותר על מערת הקרח ולשלב את החופוק/ אתר אחר בטטרה הנמוכים באותו יום. לתשומת ליבו והחלטתו האישית של כל מתלבט)

 כשיצאנו פגש אותנו גשם קל לכן הסתתרנו תחת סככה, קנינו חוברת גלויות וכמובן –אכלנו.
טיפ: בשתי המערות הרשות לצלם/ להסריט עולה 10 יורו (יותר ממחיר הכניסה..) עדיף לוותר על העניין, מה גם שקשה לצלם בתנאי החושך במערה, ופשוט לקנות ספרון גלויות בעלות של 2-3 יורו. (זו גם הסיבה שאין תמונות מפנים המערה - אך אפשר להתרשם בקישורים מעלה)

בעלייה למערת הנטיפים


בדרך חזרה לצימר עצרנו לקניות של ציוד ספורט וטיולים במתחם הקניות האזורי, בהחלט הכל כאן זול הרבה יותר ואנחנו יוצאים מרוצים, עם שני זוגות חדשים של מקלות הליכה, ונעלי הרים בזיל הזול לשמו"צניקית שנעליה שלה נקרעו סופית ביומיים האחרונים, אחרי שלוש שנים מסיביות מאוד בטיולים, ימי שדה ומחנות...

 ליתר ביטחון בדקנו את כל החנויות במתחם הקניות שליד ליפטובסקי מיקולש וחזרנו מוקדם לצימר- הספורטאי רצה להתרוצץ בדשא ולצפות באליפות העולם באתלטיקה, הדברן ואבא שלו ניגשו למלאכת המנגל, והשמו"צניקית, לאחר שהתעדכנה בוואטסאפ מה היה בפעולה ומה קורה בקן רחובות (אימפריה), חברה אליי למטרות בישול.

עדכון 2016: הרבה שואלים על אטרקציות מים וחופשה לצד אגם בסלובקיה. אגם ליפטוב בטטרה הנמוכים הוא רעיון מעולה לכך! הנה לינק לאתר קמפינג לחוף האגם שמציע גם בקתות וצימרים והרבה הרבה אטרקציות (שיט באגם בספינה סטייל הלידו שלחופי טבריה, השכרת סירות מנוע, סירות פדאלים עם מגלשה למים, קייקים, סקי מים, סאפ, בריכת כדורים מתנפחים ועוד). אמנם לא יודעת להמליץ ממקור ראשון, אך ישנו ליד המתחם והחוף נראה נחמד מאוד. שווה בדיקה.

14/8/2013 היום השביעי, בו עלינו במדרגות לגן עדן
מדרגות לגן עדן

 התכנון להיום הוא ביקור בגן העדן הסלובקי – שנחשב גן עדן לחובבי ההליכה והטבע – וזה בדיוק מה שאנחנו. מה גם שמעריצת לד זפלין שלנו לא תוותר על מקום בעל שם שכזה.
לאחר לבטים נבחר מסלול 'סוחה בלה' הידוע והמפורסם בגשרים הרבים שיש בו מעל הערוץ והמפלים.

 למה בחרנו אותו? הוא מעגלי, הוא באורך שמתאים לנו (10 קילומטר), הוא נחשב לאחד היפים ביותר והסולמות היוו אטרקציה נהדרת.

הגענו (מעל שעה נסיעה אך לא נורא), קנינו כרטיסים (ספורטאי: "אמא, זה כמו בנחל שניר") ונכנסנו.

 המסלול מתחיל מהכפר podlesok  הכניסה הצפונית לשמורה, אליו מגיעים דרך הכפר HRABUSICE . פותחים את מפת סימון השבילים שקנינו בסופרמרקט עוד בצ'כיה (זול יותר..) ומאתרים את השביל הירוק, בו נעלה במשך שעתיים בקניון.

מכאן אין דרך חזרה...


 תחילה צעדנו בתוך ערוץ הנחל, ליד מפלים ומעל פלגים, תחילה נראה שגשרי העץ והסולמות הם רק למשחק אך בהמשך הדרך האפשרית היחידה לטיפוס במעלה הקניון היא בסולמות וע"ג גשרי העץ.

סוחה בלה

סוחה בלה


 אין מעקות בצדדים – צריך פשוט להיזהר...

סוחה בלה

סוחה בלה



 המסלול מקסים ואנו נהנים. מאוד. לאחר סיום הטיפוס בחלק האתגרי מטפסים עוד קצת ביער (השביל ברור ומסומן) עד ההגעה לפיצול שבילים על פסגת הסוחה בלה עצמה – 968 מטר. מצטלמים וממלאים מצברים (ומופתעים מהרוח אחרי כל ההליכה בתוך הנקיק).
מרגע זה מתחילה ירידה די קלה ביער המגיעה עד נקודת ההתחלה.
 ביער הכל ירוק ופורח, ולמרות ההליכה הטכנית למדי, גם החלק הזה בהחלט מהנה ויפה.

פריחה בגן העדן

פריחה בגן העדן

בנקודת הסיום של המסלול, חזרה בפודלסוק, יש קיוסק וכמה חנויות מזכרות קטנות.

 כאן אנו נחים קצת, שותים משהו קר (לא שחם בחוץ!) ומגלים לראשונה את דוכני הצ'יפס המסולסל על שיפוד – המצאה מדליקה וחביבה. (שלא זכתה להנצחה..כי נאכלה תוך דקה:)

מסקנה בעניין הסוחה בלה: רבים מתלבטים וחוששים ללכת את המסלול עם ילדים. המסלול לא באמת קשה פיזית, העניין המכריע הוא האורך והסולמות, ופחד הגבהים, אם ישנו. הדברן הקטן שלנו טיפס בלי בעיה (והוא בן כמעט 7) ונהנה מאוד, ומכיוון שהוא מורגל בהליכות ארוכות הוא הסתדר היטב. לדעתי כל מי שעשה את מצוקי דרגות או אפילו עין עבדת יכול ללכת את המסלול בלי בעיה. חשוב להצטייד בנעליים סגורות וגבוהות ככל האפשר – יש צעידה במים נמוכים, ובהרבה מים ואוכל.



 נוסעים חזרה לצימר, הילדים מעדיפים להתבטל קצת מול ערוץ הספורט/ מול הוואטסאפ ואנו ההורים נוסעים להציץ במרכז של עיר המחוז הצמודה: ליפטובסקי מיקולש Liptovsky mikulas.
 המרכז קטן ונחמד. בגלל הקיץ גם מנגנים בו מוסיקה חיה בכיכר שלפני בית העירייה (שכולו בצבע פונץ' בננה) וכרגיל הבתים מסביב ציוריים ויש אפילו בית כנסת (לשעבר).

לאחר קפה ועוגות משובחות אנו סורקים את כל חנויות הספורט באזור, לא מוצאים את מבוקשנו אך מוצאים כדורגל בזיל הזול לבנים (לא שחסרים להם כאלו בארץ, אבל ידענו שהם ישמחו להתרוצץ איתו בחצר הצימר).

 חזרנו לצימר למנגל והכנת ארוחת ערב, הילדים בינתיים לקחו את הכדור והלכו למגרש, שם מצאו איזה ילד פולני מצימר אחר לשחק איתו, והספורטאי הנהיג טורניר ארוך לילדי מתחם הנופש (כל זה בלי שהייתה להם שפה משותפת כלל...)

גן העדן הסלובקי : מפות, מסלולים והרבה מידע כאן , עוד אתר שימושי ומלא מידע כאן
15/8/2013 היום השמיני, בו פרחים בקנה וילדים בצריח

 הכיוון היום הוא הרי הפטרה הקטנים – מאלה-פטרה mala fatra ובהם מסלול משפחתי קליל וקצרצר – מסלול ערוץ דיירי interpative trail diery שבטרחובה terchova .

 מאחר וראינו תמונות של מטיילים בסנדלי שורש, הוחלט לשחרר קצת את הרגליים ולנעול סנדלים במקום נעליים גבוהות; החלטה לא מוצלחת משום שלמרות שהמסלול קליל ובטוח, התחושה שהיא שיש להיזהר מהחלקה (השמו"צניקית דווקא הייתה מרוצה מאוד... באופן כללי נראה לי שמצידה אפשר ללכת עם השורש בכל יום, כל תנאי וכל מזג אוויר). המסלול יפה וקליל, צמוד לערוץ שוצף ויש בו גם כמה גשרונים אך אחרי הסוחה בלה אנו מרגישים שזה בהחלט 'קטן עלינו'.

מסלול מלון דיירי

מסלול מלון דיירי

פריחה במאלה פטרה

 בסוף הטיפוס הפסקת אוכל כמובן ואז יורדים חזרה באותה הדרך. אורך המסלול הלוך ושוב כארבעה קילומטרים, עם הפסקה ממושכת ביותר הוא לקח כשעתיים, כולל חנייה והתארגנות בכניסה

 לאחר מכן נסענו לחבל אורבה שנמצא בצפון מערב המדינה, כדי לבקר ב"היי לייט" של האזור - טירת אורבה- oravasky hrad. חונים בכפר אורבסקי פוזדמוק oravsky pozdamok באחד ממגרשי החניה עם השילוט לטירה.
הטירה נראית גבוהה ורחוקה אך הטיפוס מהחניה אליה לקח כשתי דקות בלבד. לטירה ניתן להיכנס אך ורק בסיור, אך יש עוד שעתיים תמימות עד הסיור הבא באנגלית.

טירת אורבה, מבט מלמטה


 באין ברירה, הצטרפנו לסיור הקרוב ביותר (בסלובקית). מצוידים בחוברת הסבר תמציתית באנגלית שקיבלנו בקופה הצטרפנו לסיור.
הדברן והספורטאי התלהבו מאוד מתצוגות האבירים ומכשירי העינויים, ומתערוכות הטבע עם הפוחלצים. בדיעבד- הסיור היה מעט ארוך ויתכן וכדאי לבחור באלטרנטיבה קצרה יותר/מובנת יותר, במיוחד עם ילדים יותר קטנים.

טירת אורבה

הנוף מחצר הטירה
מהטירה נסענו לעבר אגם אורבה; גם אנחנו קראנו על כך שהוא הוקם ע"י הצפת ארבעה כפרים ושיש צריח של כנסיה המציץ ממנו עדיין.
הדרך לאגם היא דרך נוף ואכן הנוף יפה! אך האגם עצמו מוקף בתי מלון ופנסיונים וראינו את ראש הכנסייה לשניות ספורות בלבד...
בדרך חזרה מצאנו לפתע 3 נגמ"שים וטנקים רוסיים ישנם ליד הכביש ובקנה תחובים להם פרחים. קצין צבא הקבע שלי (הלוא הוא אבא) יחד עם הבנים מיד עוצרים והולכים להצטלם.

`פינת ליטוף` לטנקים


 תמורת 8 יורו אפשר גם לצאת לסיבוב של רבע שעה אבל יש לאבא מספיק צבא ביום יום וגם לשאר עם ישראל ואנו חוזרים לרכב בנסיעה לכיוון הצימר.
בדרכנו אנחנו רואים את הפניה לכיוון הכפר ממנו יוצאים למסלול ערוץ רוהאץ', בטטרה המערביים, מערבה לזוברץ. מסלול זה הטריד את מנוחתנו כבר זמן מה; הוא סיקרן ואתגר אותנו אך לא מצאנו עליו מידע מספיק כדי שנרגיש בטוחים לצאת לדרך. ישנו תיאור מסלול בכתבה בלמטייל אך אנחנו רוצים תמיד להביט במפה קודם לכן ולראות את השטח, ולא להסתמך על סיפור דרך קצר.
אנחנו מחליטים בספונטניות לנסוע לעבר השמורה כדי לראות אולי נמצא מעט מידע. הדרך ביער העבות מקסימה (ואנחנו נזכרים בהמלצה של אחד מהספרים – קחו לכן זמן לנסיעה ביערות של הטטרה המערביים...ובכן, זו בהחלט המלצה טובה)
מגיעים. תחנת המידע סגורה (כבר 18:00) אך במקום יש מפה מפורטת מאוד והפסגות ממול קוראות לנו.

 בחזרתנו לצימר אנו רואים שכל הנופשים וגם איש הקבלה מתרכזים בקצה שורת הצימרים. מסתבר שה'אטרקציה' היא קומביין שהגיע לקצור את השדה...
לאחר כדורגל (ספורטאי וחבריו הפולנים), מנגל (דברן ואבא) וארוחת ערב מושקעת במיוחד(אני והשמו"צניקית) אנו הולכים לישון לקראת המסלול הצפוי מחר.
16/8/2013 היום התשיעי, בו מסלול אחד, שישה אגמים ושני מפלים
התכנון המקורי ליום זה היה עלייה ברכבל לפסגת החופוק וירידה רגלית. הספרים התריעו שהפסגה "חשופה וטרשית" והמקום "עמוס עד מאוד במטיילים". ה'טיזר' שראינו אתמול אחה"צ בטטרה המערביים גרם לנו לנטות לשנות את המסלול לטובת עמק רוהאץ'. העיניים רוצות כמה שיותר טבע, כמה שפחות התערבות אדם, הרגליים רוצות ללכת, הנפש רוצה צמחייה שופעת והרבה מים , והמשפחה שלא שבעה ממסלולים בהרים משנה כיוון מערבה.
ב9:30 אנחנו כבר פותחים את המפה וקושרים את שרוכי נעלי ההרים בחנייה.
עמק רוהאץ' rohacska dolina הוא עמק בטטרה המערביים, שבו כמה וכמה אגמים אלפיניים ושני מפלים מרשימים.
העמק נוצר מסחופת קרחון מעידן הקרח וכיום הוא ירוק ומקסים.
אל המסלול מגיעים מזוברץ zuberc, כפר קטן וחמוד, דרך יער יפה עד לסימון לעמק רוהאץ'. העמק הוא אזור פופולרי בטטרה המערביים, אך ה'פופולריות' של הטטרה המערביים מוטלת בספק – אין פה רכבלים ואטרקציות "מיוחדות" שימשכו תיירים ומשפחות. אין פה גם הרבה אנשים, בעיקר עצים, ויערות כמו שיערות צריכים להיות. עם עצים גבוהים גבוהים וצפופים צפופים ופלגים קסומים ביניהם, עם שבילים בבין העצים שרגל אדם לא דרכה בהם. היער הזה, בו נוסעים מזוברץ עד למסלול עונה לכינוי היער השחור יותר מהיער השחור עצמו. כל מה שיש באזור זה נטו הרים,יערות, טבע והליכה.
וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים.
החלטנו לעשות את המסלול המעגלי הקלאסי – עלייה דרך האגמים וירידה למפלים. סיפור דרך מפורט של המסלול – בטיפים שכתבתי, למעלה תחת שם המשתמש- תכנים שפירסמתי.

מפה טופוגרפית עם נקודות ציון וחתך גובה של המסלול ניתן למצוא כאן.

מגיעים לנקודת ההתחלה ומחנים. סקרנים למדי אנו מתחילים לטפס ביער; ההתחלה טכנית וקלה למדי (צועדים על כביש אספלט) אך קצת מאכזבת (צועדים על כביש אספלט).
משום מה למרות שהעלייה אינה תלולה, לדברן הקטן קצת קשה, אך הכל נשכח כשמגיעים לבקתה שמסמנת את סוף הכביש הסלול. מאחורי הבקתה מסתתר האגם הראשון והצלול ואנחנו מתחילים ליהנות!

האגם הראשון
אמנם אח"כ עדיין מטפסים, אך הנוף משגע, אנו עוברים מאגם לאגם (לראותם בלבד, אין מה לדבר על טבילה בקור כזה וגם לא ברור אם מותר), המים צלולים ונקיים, האוויר נקי נקי והכל שקט ומקסים.

האגם השני

עוד אגם

עוד אגם (כמדומני הרביעי)

 לחלקנו זה מזכיר את האגמים בהרי פירין בבולגריה ולחלקנו הפסגות מזכירות את האלפים, אבל כולם מסכימים שהנוף בכל מקרה מדהים. לרגע לא מצטערים שבחרנו במסלול.

עמק רוהאץ

הולכים לצד אחד האגמים

עוד אגם
עוצרים לנוח ו/או לאכול מדי פעם וכמובן – להצטלם ולצלם.
ואז זה מגיע – השלב בו מסיימים לטפס (בגובה 1900 בערך) ומכאן ואילך המסלול כולו בירידה עם נוף נהדר פרוש מכל עבר. אנו יורדים בנחת ומרחמים על כל מי שמגיע ממול – אלו שעשו את המסלול בכיוון ההפוך שבו הטיפוס תלול יותר וקשה יותר והעיניים נשואות אל העלייה שלפניך ולא אל הנוף...אין כמעט ילדים בשביל וזה שקודם התקשה מרגיש כעת גאווה עמוקה.

 בחלקים הנמוכים יותר, אלו המיוערים, הפריחה בשיאה והפטל מבשיל לשמחת הילדים

פריחה בעמק רוהאץ

פריחה בעמק רוהאץ

פריחה בעמק רוהאץ

חלק רביעי 39.JPG
תוך כדי הירידה אנו מגיעים למפל הראשון. דרך גשרון עץ קצרצר היורד מהשביל אפשר ממש להגיע עד המפל עצמו (שלא חוסך עלינו ברסיסים - קררררר) ולשבת לנוח על סלע, כמעט תחתיו.

המפל בעמק רוהאץ

בהמשך השביל נמצא גם המפל השני שאותו רק רואים מהשביל ואין גישה אליו.

 יורדים עוד ועוד (ועוד) והנה אנו כבר בשביל האספלט בו התחלנו את היום.
וכמה דקות אח"כ – במכונית. למרות שהמסלול מתואר בכתובים כ'כעשרה ק"מ' מדידות מדוייקות כולל כל פיתוליו הראו שהוא מעט ארוך יותר, כמעט 12 ק"מ.
עם נעליים טובות ומספיק מים ואוכל, עשינו אותו בכשש שעות, כולל עצירות בכל אגם ובהליכה לא מהירה במיוחד.
מרוצים ועייפים מעט אנו נוסעים לארוחת צהריים מאוחרת (כבר 16:30) מפנקת ב- Koliba holica שאותה 'סימנו' לעצמנו כבר בדרך הלוך. המסעדה שוכנת מעל הכפר Huty ויש ממנה נוף מדהים (!), המבנה עצמו הוא בית חווה מקסים מעץ ובמרכזו תנור ברזל ענקי עליו גם מכינים ב"שידור חי" את המנות.
בחצר ערוגות, בעלי חיים ודוכן המוכר מוצרים מהמקום. מקסים. מלצריות בתלבושות מסורתיות, מוסיקה עממית, ארוחת טעימה מאוד של מנות מקומיות - סיום מוצלח ביותר למסלול היפה הזה. יש במקום גם חדרי אירוח שנראו נחמדים, למתעניינים.
הגענו לפנות ערב למתחם הנופש עייפים ומרוצים, אך לא עד כדי כך עייפים: הבנים לא ויתרו על משחק כדורגל עם הילדים הפולנים שפגשו במגרש...

כולנו מכתירים פה אחד את היום כאחד משיאי הטיול, ואת המסלול כאחד היפים ביותר שעשינו באירופה.


 אחרי שוקו ועוגיות ו"חיסול" המטבח, אנחנו נופלים שדודים במיטות - מחר אנחנו אורזים ועושים את דרכנו לבראטיסלבה.... תם הפרק ההררי בטיול זה.
בפוסטים הבאים: עוזבים את ההרים ועוברים לערים-
 -בראטיסלבה (17-19.8.2013)
-פראג (19-21.8.2013)

 הפוסט הראשון על הטיול ובו הקדמה, תכנון והרבה מידע שימושי וקישורים

הפוסט השני על הטיול ובו היומיים הראשונים והמעבר מצ'כיה לסלובקיה

לפוסט הקודם: הפוסט השלישי על הטיול ובו הטיול בהרי הטטרה הגבוהים

לפוסט הבא: הפוסט החמישי על הטיול ובו הביקור בברטיסלבה