לפוסט הקודם: פוסט יוון חלק א

לפוסט הבא: לפוסט יוון חלק ג

לפוסט יוון חלק ד

לפוסט יוון חלק ה

לפוסט יוון חלק ו

יום 5

נפרדנו מהמלון הנחמד ומאתונה בכלל ובשעה תשע בבוקר כבר היינו בג'יפ בדרכנו צפונה לכיוון דלפי.
 לאחר שעה וארבעים דקות הגענו אל Leviada, עיירה מנומנמת שנחל עם מפלים קטנים זורם במרכזה. סביב הנהר בתי קפה רבים, כולם כמעט ריקים...יש בעיר לא מעט בתים נטושים וחנויות סגורות. פעם הכביש הראשי עבר כאן, כיום יש כבישים ראשיים ממנו והעיירה כנראה נותקה מזרימה שוטפת של תיירים, וחבל. מרכז העיירה מוצל ונעים ותענוג ללכת בנחת מקביל לנחל – מקום מושלם לעצירה בדרך צפונה.

מפלון בנחל הזורם בלב ליווידיה

המשכנו הלאה לכיוון דלפי (בפעם הקודמת עשינו את זה באוטובוס, הפעם בלי ספק היה מהיר יותר); בדרך חלפנו בעיירה Arachova הממוקמת על צלע ההר בדיוק מול הנוף (הנפלא). זוהי עיירה ציורית מאוד (וכנראה גם תיירותית מאוד), ציורית עד כדי כך שכאשר הגענו אל דלפי הצטערתי שלא הזמנו מקום לינה בארכובה במקום בדלפי...הכביש לדלפי חולף דרכה כך שגם אם לא מתכוונים לעצור בה אפשר להספיק להתרשם ממנה.

כעבור כארבעים דקות נסיעה הגענו אל אתר העתיקות של דלפי. מזג האוויר הפתיע לטובה: במקום 35 מעלות שהובטחו בתחזית היו 'רק' 31…

התאטרון בדלפי

החום לא שבר אותנו. רכשנו כרטיסים (12 אירו בשילוב המוזיאון למבוגר, ילדים עד גיל 18 חינם) והתחלנו לסרוק ביסודיות את האתר המרשים הזה, מקום מושבה של האורקל בימי קדם, וגם אתר חשוב במיוחד עבור המאמינים באל אפולו.

שרידי מקדש אפולו בדלפי
 רוח נעימה נשבה, ובשילוב הצל של העצים הרבים שבאתר החום לא העיק במיוחד ויכולנו לטפס ולשוטט בנחת בין כל המבנים: מקדש אפולו, התיאטרון, התולוס בעל העמודים ועוד, שנשארו כמובן בדיוק כפי שזכרנו אותם מביקורנו הקודם לפני 23 שנים...מה שכן השתנה מאז – נוסף שילוט מקיף בכתב ברייל. וגם את צרצורן הבלתי פוסק של הציקדות לא זכרנו.


 עצרנו לנוח למעלה, ליד האצטדיון בו התחרו פעם בארבע שנים ספורטאים מכל רחבי העולם היווני במשחקים הפיתיים, וכמובן לא יכולנו שלא לתהות בחייהם של כמה עבדים עלה מפעל הבניה המפואר והמרשים הזה?

ירדנו חזרה ונסענו אל מוזיאון דלפי הסמוך. המוזיאון עשיר במוצגים אך פחות מרשים מהמוזיאון המפתיע בו ביקרנו אתמול, בקורינתוס.

בשעת צהריים חמה סיימנו את הפרק הארכאולוגי של היום ונסענו כמה דקות נוספות לעבר העיירה דלפי עצמה; עיירה קטנה הבנויה מכמה רחובות מקבילים שהייתה כמובן מעולפת מחום בזמן הגעתנו.
 מצאנו את מלון Pan במרכז העיירה; מלון משפחתי נעים, מודרני מחד (יש מזגנים ואפילו מעלית) ומיושן מאידך (כבר שנים רבות לא ראינו מכשירי טלוויזיה 15 אינץ' שמנמנים כאלו ולא מסכים שטוחים...). קיבלנו שני חדרים צמודים עם דלת שהפרידה את שניהם משאר הקומה ויצרה מין דירונת זעירה משלנו, וממרפסות החדרים יכולנו לצפות אל מפרץ קורינתוס היפהפה.
 הפעלנו את המזגנים (בעל המקום היה צריך להרים את הפקק לצורך זה...) והלכנו לנוח.

לפנות ערב יצאנו להכיר קצת את דלפי המנומנמת. מצאנו חנויות מכולת קטנטנות, ריקות למחצה מבחינתנו, מכילות כנראה מה שצריך עבור תושבי המקום, וקנינו כל מיני מתוקים מקומיים וגם בלון לגזייה שעוד ידובר בו. הכפר נמצא במדרון משופע כך שמכל מקום בו נראה נוף נהדר, מצד שני במעבר בין הרחובות המקבילים צריך לטפס באחד מגרמי המדרגות החוצים את העיירה שתי וערב... הבתים בנויים עם השיפוע של ההר, בכל מרפסת יש גפנים מטפסות ולמקום כולו חן משלו, למרות שאינו ציורי כמו ארכובה דרכה חלפנו בבוקר. כמובן שיש גם חנויות תיירים עם תמהיל המזכרות הרגיל; בשעות בהן הסתובבנו (חמש-שש בערב) הן היו די ריקות, עיקר פעילותן מתרחשת מאוחר יותר כשעומס החום פוחת קצת.

חזרנו למלון והתייעצנו עם הנציג בקבלה לגבי מקום מומלץ לארוחת הערב; לאחר שברר את העדפותינו (ארוחה מלאה ולא מזון מהיר, אוכל מקומי, רצוי מקום שגם המקומיים הולכים אליו) הוא המליץ על שתי אפשרויות וביניהן בחרנו את מסעדת Dion שגם קראנו עליה המלצות רבות. מדובר במסעדה גדולה המשתרעת משני צידי הרחוב, ולה גם מרפסות אל הנוף. אכלנו אוכל מצוין, והרבה.... שתינו ציפורו (כאן הוסבר לנו שאוזו נחשב כמשקה לתיירים, המקומיים שותים ציפורו) חזק וטעים, צחקנו ונהנינו. מבחינת מחירים, העסקית הכי יקרה עלתה 9 אירו. הזמן חלף בנעימים והמקום התחיל להתמלא במקומיים ובתיירים שלא אוכלים מוקדם כמונו.
 אחרי הארוחה יצאנו להמשיך לשוטט בסמטאות העיירה, פקדנו את שתי הכנסיות, עלינו וירדנו בגרמי המדרגות החוצים את הרחובות ונהנינו מהשקט ומהאווירה.

הכנסייה בכפר דלפי

חזרנו למלון לצפות במשחק היורובסקט (ישראל מול יוון!), במקום להסתגר בחדרים יצאנו אל הלובי כדי לצפות עם מי מהעובדים שהיה פנוי אז. השידור לא היה מוצלח, אבל הזדמן לנו לשוחח ארוכות עם פקיד הקבלה על תולדות העיירה והעיירות השכנות. כמובן שהיה מעניין ומרתק; הסתבר לנו שלהבדיל מעיירות ותיקות יותר כמו ארכובה, העיירה דלפי הוקמה על ידי מי שבאו לחפור באתר הארכיאולוגי ובחרו להישאר לגור באזור. קיבלנו גם הצעה לנתיב נסיעה מעניין למחר.

בלילה הנציגה היוונית של פיות השיניים ביקרה את נדב.


יום 6

התעוררנו לארוחת בוקר פשוטה וחביבה בחדר האוכל של המלון; אחד מזקני המשפחה סובב עם קנקן שוקו חם לילדים (וכמובן קנקני קפה ותה למבוגרים) והארוחה (מזנון) פשוטה וטעימה.
 היעד היום היה נסיעה לעבר מטאורה דרך לאמיה ותרמופיליי. בחרנו לנסוע בדרך שהומלצה לנו אמש ע"י פקיד הקבלה במלון: בין ארכובה לדלפי עלינו צפונה לדרך נוף המובילה אל אתר הסקי פרנסוס. נאמר לנו שהדרך מתפתלת מאוד אבל ריקה לחלוטין, מה שמשווה את זמן הנסיעה בה לנסיעה בדרכים הרגילות אחרי איזה טרקטור או משאית... הכל היה נכון: הדרך היתה מפותלת, הנוף היה מקסים והאזור כולו מלא בבקתות נופש יפות מאבן (הזכיר לנו מאוד את אזור פמפרובו שכל כך אהבנו בבולגריה) והעדר כל מכונית אחרת על הכביש הפך את הנסיעה לדי זריזה.
 תוך שעה הגענו אל Thermopylae המפורסמת בקרב שנערך בה בשנת 480 לפני הספירה בין כוחותיו של לאונידס מלך ספרטה לבין הפרסים - באחד הקרבות המפורסמים הידועים ביותר בהיסטוריה של יוון ובהיסטוריה האנושית בכלל. אבל חוץ מקרב מפורסמת העיירה כבר בעצם שמה (תרמו=חם) גם במעיינות החמים שלה.

המעיין בתרמופיליי

המעיינות נמצאים סמוך לעלייה אל האוטוסטרדה הראשית E75, יש שלט המפנה אליהם. הכניסה חינם. ריח הגופרית נישא באוויר, יש בריכות וגם מפל. בגלל טמפרטורת המים מומלץ לא להישאר בהם יותר מ-15 דקות. כמובן שאצלנו מיצו את הזמן הזה עד תום…

בלי להיבהל מהריח...במעיינות תרמופיליי

התייבשנו קצת בחוץ (לא מסובך בהתחשב בטמפרטורה), ומשם נסענו עוד דקות ספורות לעבר האנדרטה לקרב המפורסם, לשמחתו של נדב שחוץ ממיתולוגיה חובב גם היסטוריה צבאית.

למרגלות האנדרטה לזכר קרב תרמופיליי

כעת היה עלינו לעלות לאוטוסטרדה כדי לעבור את לאמיה לעבר מטאורה; קצת הסתבכנו בעליה לאוטוסטרדה אבל גם זה נפתר לבסוף ואנו עלינו על האוטוסטרדה לעבר לאמיה ואחריה טריקלה. בדרך עצרנו בפעם הראשונה בכלבו מרשת ג'מבו, שיש בה באמת הכול ובזול (חוץ מאוכל). קצת כמו רשת מקסטוק בארץ אבל: נקי, בהיר, מרווח ובלי ג'אנק בכלל. תענוג.
 בעיירה טריקלה ראינו את המסגד הגדול והמרשים ואז כבר התחלנו לחפש מקום לארוחת צהריים. בפאתי הכפר Vasiliki שעל האוטוסטרדה מצאנו בית קפה שנראה מזמין מאוד וסגור מאוד, וממולו – ספק טברנה ספק מפגש נהגים. התיישבנו שם בצל עצי התות האדירים, וזרמנו בקצב של המקום...בירה, אוזו, סופלאקי, צזיקי, לחם נהדר ועוד – כל מה שרצינו היה, ואפילו טעים וטרי. חוץ מאיתנו לא היו עוד תיירים במקום, ששפע מקומיים שזמנם בידם ונהגים שזוהי נקודת העצירה הקבועה שלהם. בחום של 34 מעלות לא מיהרנו לקום, נכנסנו לקצב הנכון ונראה שבעלת הבית בהחלט הייתה מרוצה מאתנו ;-)

לבסוף עזבנו את המקום ונסענו אל מטאורה. רבות כבר נכתב על מטאורה אשר בשוליהם המזרחיים של הרי הפינדוס: במטאורה כשישים עמודי סלע תלולים, אשר על גביהם נבנו במהלך ימי הביניים מנזרים מבודדים הנראים כתלויים באמצע השמיים. מבין 24 המנזרים שנבנו במקום, שישה עדיין פעילים ופתוחים לציבור.

מטאורה - מנזר ההשתנות (מגאלו מטאורו)

אני חושבת שמה שמרשים כל כך בצוקי מטאורה, הוא העובדה שהם מתנשאים בפתאומיות מתוך המישור בצורה אנכית ומושלמת.


צוק במטאורה

בפעם הקודמת הגענו לכאן באוטובוסים, ושוטטנו בין המנזרים ברגל. בלי ספק הפעם היה נוח יותר לדלג ממנזר למנזר ברכב... התחלנו במגאלו מטאורו – מנזר ההשתנות, הגדול שבמנזרי מטאורה. אל המנזר יש לטפס טיפוס קצר במדרגות תלולות. בתוך המנזר, המלא תיירים, התפעלנו במיוחד מהמטבח העתיק ומהכנסייה וכמובן מהנוף והתצפית לעבר המנזרים האחרים.

במטבח של המנזר הגדול

נסענו אל מנזר וארלם: כדי להגיע אל השער יש לעבור בגשרים תלויים. זה כמובן טוב ובטוח יותר מהדרך המסורתית בה השתמשו הנזירים: ירידה בסלים הקשורים לחבל וגלגלת... הגענו בזמן אך משום מה, יחד עם רבים אחרים, התאכזבנו לראות כי הדלתות כבר ננעלו. אין דבר, החוויה האמיתית עבורנו כאן היא הנוף ומיקומם של המנזרים בראשי הצוקים וקצת פחות חדרי המנזר עצמם...נסענו אל מנזר הנשים רוסאנו. ידענו שלא נספיק להיכנס פנימה, אך בכל זאת טיפסנו עד הכניסה כדי להתרשם מהצוק, מהתצפית וגם מהגינות היפות שניתן לראות עוד לפני שנכנסים; בלי ספק ניכרת יד נשית במנזר מטופח זה!

על הגשר בדרך למנזר וארלם 

מנזר וארלם

בשלב זה נסענו תוך תצפית על הצוקים (ניתן לזהות על חלקם את המנזרים שננטשו. מראה עוצמתי ועצוב בעיני) לעבר הכפר קסטריקי בו בחרנו לישון, במקום בקלבקה הגדולה יותר. כמו רבים וטובים לפנינו, הזמנו חדר במלון Dellas ולא נותר לנו אלא להצטרף לכל המילים הטובות שכבר נאמרו עליו. המלון נמצא ברחוב שקט ושליו, הצוות אדיב ומקצועי, המלון מודרני ונוח מאוד (חוץ מהעובדה שאין מעלית), יש הרבה שטחים ציבוריים לרווחת האורחים... קיבלנו הרבה מידע וטיפים בקבלה, ואז הובלנו אחר כבוד לראות את חדרנו, חדר גדול לארבעה. המרפסת שלנו לא פנתה אל הצוקים אך במקום זה פנתה אל טבע אינסופי, וחדר האמבטיה היה המשובח ביותר שהיה לנו במהלך הטיול ביוון.
 לאחר סייסטה מתבקשת ירדנו לקבלה להתייעץ לגבי ארוחת הערב. נבחרה מסעדת Meteoron panorama הנמצאת ממש מול המלון, למרגלות הצוקים.

ארוחת ערב למרגלות צוקי מטאורה

מדובר במפעל הסעדה ענק, יעיל ומשומן שגדולתו היא בנוף הנשקף ממנו. כרגיל אנחנו אוכלים מוקדם מעט מהמקובל והמסעדה עדיין נראית ריקה, עניין שעתיד להשתנות במהלך הארוחה שלנו. בחרנו כמובן לשבת במרפסת הענקית כשפנינו אל הצוקים המרשימים מכל זווית שהיא. הארוחה, אותה ליווינו כמובן בצ'יפורו, הייתה טעימה בהחלט אולם כאמור לדעתנו הייחוד של המקום הוא הנוף. נדב הפעם לא היה שותף להנאה בשל כמה צרעות שריחפו קרוב מדי לשולחן לדעתו.

חזרנו למלון, אסיף ונדב התחברו אל עורק החיים (ווי.פי.) ואנחנו אימצנו בחום את המלצת הצוות בדלפק הקבלה ויצאנו לראות את השקיעה מעל צוקי מטאורה. קיבלנו הכוונה מדויקת ונסענו חזרה לכיוון מנזר הנשים; חלפנו על פניו ועצרנו בשטח חניה גדול, בו חיכינו עם עוד כמה עשרות אנשים לשקיעה.
 מראה השקיעה מעל הצוקים מרהיב בהחלט ומומלץ לא לוותר אם לנים באזור! אביב צילם ואני הרהרתי בצורך שלו (ושל כל מי שסביבנו) לצלם לעומת הצורך שלי לא להתעסק עם שום דבר (מצלמה, נייד וכו') ורק להתבונן בנוף בעיניים שלי, בלי תיווך של שום מכשיר ביניהן לבין הנוף (המשקפיים שלי לא נחשבים;-) )

ההרהורים הללו ליוו אותי מתחילת הטיול. מי שזה מיותר לו מוזמן לדלג הלאה...
בדרך כלל נגה בכורתי מצלמת; הפעם טסנו בלעדיה (היא תצטרף מאוחר יותר) ולכן 'נאלצתי' לדאוג בעצמי לתמונות עבור הבלוג הזה. אז צילמתי במצלמה הדלוחה של הנייד שלי, אביב ואסיף צילמו בשלהם ונדבי הקטן ונטול הנייד צילם במצלמה הפשוטה שלנו. בכל מקום שהסתכלתי סביבי כולן צילמו בעניין רב. לי נראה שאנשים כבר ממש איבדו את היכולת להתבונן בשקט במראה שמולם, בלי שום תיווך של מכשירים! העיסוק הרב בצילומים וכמובן אח"כ בהעלאת התמונות לאינסטגרם ו/או לפייסבוק נראה לי אישית כאילו הוא בא על חשבון החוויה של הרגע עצמו. בנוסף, תהיתי למה אף אחד לא מצלם את החדר הסתור במלון בעת העזיבה, את השולחן המבולגן במסעדה בסוף הארוחה, את הילדים כשהם בשיא הקריזה, את המקומות שמגיעים אליהם וקצת מתאכזבים???
בגלל העיסוק שלי בצילום הפעם, הרהרתי בכך ושבתי והרהרתי.
 אין לי מסקנות וגם אין פה תשובה נכונה או תשובה שגויה; אני אוהבת לעמוד בשקט, להתבונן ולספוג. לצלם זה מטרד עבורי. מצד שני אני מאוד שמחה שיש לי תמונות של הילדים בכל מיני מקומות מעניינים ופעילויות חוויתיות.
...

אבל נחזור לעניין; לאחר שקיעת השמש מול צוקי מטאורה נסענו עם הכביש המתפתל לעוד כמה נקודות תצפית, בעיקר הסתכלנו האם וכמה אור נדלק במנזרים השונים (כולם מחוברים לחשמל)...משם נסענו למרכז קלבקה. אחרי השקט של דלפי קלבקה נראתה לנו רועשת והמונית מאוד, שמחנו שבחרנו לישון בקסטרקי ולא בה. לילה טוב.

יום 7

הבוקר קמנו בלי שעון ורק אחרי 9 הלכנו לבחון מקרוב את ארוחת הבוקר המהוללת של המלון ששבחים רבים נכתבו עליה. ובכן להלן דיווחנו: מדובר בארוחת מזנון עשירה ומגוונת מאוד הכוללת, לצד כל מה שנהוג במזנונים כאלו, גם גרסה מסורתית של מגוון מאכלים. לטעמנו המגוון היה בשיטת 'מרוב עצים לא רואים את היער'....יותר מדי מכל דבר הפך בעיני את הארוחה לסתמית למדי, כמו הארוחות במלונות הכל כלול. אבל כמובן שאלו יהיו הצרות שלנו. נפרדנו מהמלון ומהצוות האדיב, פקיד הקבלה התעניין בהמשך הטיול ולא האמין שאנו מתכוונים לטפס על האולימפוס, ועוד עם ילדים.

מטאורה

אבל לפני הטיפוס על האולימפוס נסענו למנזר סט. סטפן שבו לא ביקרנו אתמול; זהו המנזר היחיד הנמצא במפלס החניה בלי לטפס/לחצות גשרי חבלים וכדומה. מנזר זה קטן יותר וכמובן היה גם הוא מלא בתיירים; הנוף הנשקף ממנו אל הצוקים מסביב נהדר.

מטאורה

בקצרה:

  • עצירה מומלצת בדרך צפונה: אחד מבתי הקפה על גדות הנחל בליווידיה
  • מלון Pan בדלפי: ממוקם במרכז, חניה לאורך המדרכה, יש מיזוג אויר, וי.פי ומעלית, חדרים בעיצוב כפרי מיושן, נעים וחמים
  • מעיינות תרמופיליי נמצאים סמוך לעלייה אל האוטוסטרדה הראשית E75, יש שלט המפנה אליהם. הכניסה חינם.
  • שעות פתיחה של האתר ושל המוזיאון בדלפי:
  • מטאורה: יש להקפיד על לבוש צנוע כולל מכנסיים ארוכים גם לגברים.
  • שעות הפתיחה של מנזרי מטאורה:
  • שקיעה במטאורה: חניה גדולה מעל מנזר הנשים ועוד אחת כמה מאות מטרים קדימה עם הכביש. מומלץ לברר מתי צפויה השקיעה ולהגיע קצת קודם.
  • מלון Dellas בקסטריקי: מלון מודרני, מרווח ונוח (אין מעלית), ווי.פי ומיזוג, צוות אדיב ומקצועי, שטחים ציבוריים רבים ונוחים

לפוסט הקודם: פוסט יוון חלק א

לפוסט הבא: לפוסט יוון חלק ג

לפוסט יוון חלק ד

לפוסט יוון חלק ה

לפוסט יוון חלק ו