לפוסט הקודם: הפוסט הראשון על איסלנד
לפוסט הבא: הפוסט השלישי על איסלנד
לפוסט הרביעי והאחרון על איסלנד
אז בשעת ערב חשוכה המראנו מדיסלדורף (אחרי קונקשיין במינכן במקום הטיסה לברלין שהתבטלה ויום שלם בדיסלדורף עצמה- עליו יסופר בפוסט אחר) צפונה אל מעבר לאוקיינוס; ככל שחלף הזמן השמיים הלכו והתבהרו, ועד שנחתנו ליד בירת איסלנד כבר הגיעה שעת חצות והיה אור מוחלט! ובאור הזה ראינו מחלונות המטוס שדות שחורים שנראו לנו כאילו אנחנו טסים לירח... נחתנו בשדה תעופה זעיר וקל להתמצאות, נפגשנו עם השאטל היעיל של bed & breakfast keflavik והגענו באמצע הלילה, באור כמעט מלא, למקום הלינה שלנו. מצאנו חדר משפחתי מרווח, נקי ונוח עם שירותים צמודים במחיר שווה לכל נפש, הצטיידנו בכיסויי עיניים והלכנו לישון. כמובן שכל כיסויי העיניים החליקו בלילה וכמובן שישנו מצויין גם כך...
בבוקר חיכתה לנו ארוחת בוקר טובה (כלול במחיר) כולל מתקן להכנת וופל בלגי ולידו קערה עם בלילה מוכנה (בהמשך נתרגל לזה, כעת זו הייתה הפתעה משמחת) ובשמונה בבוקר כבר היינו שוב על השאטל של המלון (שתי הסעות בחינם!) לעבר שדה התעופה, כשהפעם יעדנו הוא משרדי השכרת הרכב הנמצאים סמוך לטרמינל.
הנציג האדיב של חברת Blue rent car צייד אותנו במפתחות לטויוטה לנדקרוזר הענק שילווה אותנו במסענו, בחיוך נעים הסביר כול מה שאפשר ובמצב רוח מצוין יצאנו לדרך, מצויידים כמו בכל הטיולים בכמה וכמה דיסקים של 'כוורת'.
כאמור בפוסט ההכנות, הזמנו מראש אטלס 1:200000 ומפת 1:400000. בפועל השתמשנו כמעט אך ורק באטלס המצוין, שמכסה כל נקודה ונקודה באיסלנד ושווה את ההזמנה מחו"ל מראש.
אנו תכננו להקיף את איסלנד עם כיוון השעון; עקב שינוי הטיסות, הטיול, כאמור, קוצץ מ17 יום נטו באיסלנד ל14 יום (כשהטיול כולו אורך 19 יום), ונוצר מצב בו תוך יום אחד עלינו להגיע מקפלאוויק (keflavik) לאזור ורמהליד (Varmahl)- בחבל סקאגפיורדור הצפוני ((Skagafjr. לאחר התלבטויות רבות והתייעצויות רבות יצאנו צפונה דרך כביש הטבעת – כביש מס' 1 ולא דרך כביש 35 העולה צפונה דרך השטח.
המראה באזור קפלאוויק הוא של שדות לבה שחורים, תחושה כללית של נחיתה במקום כ"כ לא מוכר, הרגשנו כאילו אנו על הירח. בנסיעה צפונה הנוף משתנה, הקפנו את רייקייאוויק, עברנו במנהרה ארוכה מתחת לפיורד והתלהבנו מהאוקיאנוס שמשמאלנו.
די מהר גילינו ששלט רבוע לבן ועליו הסימן הנ”ל
מציין אטרקציה כלשהיא.
אז מדי פעם עצרנו בספונטניות ליד שלט כזה (תמיד יש לידו גם היכן לחנות); בפעם הראשונה שעצרנו, גילינו שביל לעבר תצפית עם נוף מדהים לאוקיינוס וכשהתקרבנו ראינו שאפשר לרוץ עד האוקיינוס עצמו, עד הנקודה בה הירוק של העשב והשחור של הצוקים מתחברים לכחול המדהים של האוקיינוס. קשה לתאר במילים את הכחול של האוקיינוס הפוגש בצוקים שחורים ובעשב ירוק... אח"כ עצרנו כך עוד פעמיים.
כך נסענו צפונה, כולל עצירה לקפה ומאפה בבורגרנס (Borgarnes), עיירה גדולה יחסית במושגי איסלנד. לידה גם כמה מפלים מפורסמים, ובתוכה גם מוזיאון להתיישבות, שעל כולם ויתרנו מחוסר זמן. שם רצינו גם לערוך קניות ראשונות כיוון שתכננו לבשל עצמאית כמה שיותר- על מנת לחסוך עלויות (רק כדי לסדר את האוזן- ארוחה במסעדה באיסלנד, בת 5 מנות לא גדולות, עלתה 500 ₪. בסכום זהה ניתן לקנות בסופר אוכל לכמה וכמה ימים).
לכן, הסתובבנו על החוף והשקפנו על המצוק שממול לבית הקפה ותחנת הדלק בה עצרנו, וחיכינו לפתיחתו של סופרמרקט "בונוס" בעל סמל החזיר הורוד- שהומלץ רבות כזול ביותר באיסלנד. מגיעה השעה המיוחלת (11:00) , הבגאז' כבר מלא בכל טוב (אפילו גילינו שבסניפי בונוס הגלויות יפות יותר וזולות יותר מבמקומות אחרים), אנו עוברים בתחנת דלק סמוכה כדי לקנות בלוני גז וממשיכים בדרכנו הארוכה.
הטיול המקסים של קטי כולל יום באזור בורגרנס, למתעניינים.
הנוף הכללי כאן כבר אינו של שדות לבה אלא של פיורדים, לשונות ים ארוכות החודרות אל היבשה במאות מפרצונים. יעדנו היה חצי האי וסטנס (Vatnsnes) - אותו תכננו להקיף ולהגיע ל ar מושבת כלבי ים בה ניתן לצפות בהם מקרוב, ולצוק ויטרסקור (Hvitserkur) שלצידה. בעוד אנו מקיפים את חצי האי, עצרנו לפי סימון האתר המיוחד וגילינו מגדלור חמוד, וחופים מקסימים שהיוו אתנחתא מבודדת ונהדרת לארוחת צהריים קלה. בשביל להגיע אל כלבי הים יוצאים מהחנייה ויורדים ימינה בשבילים בעשב אל החוף. כאן שמנו לראשונה לב שהחול על שפת הים הוא...שחור. שחור לגמרי. יחד עם הכחול הכהה של המים כמובן מתקבל מראה יפהפה; מוסיפים לזה עשרות כלבי ים במים וביבשה והחוויה שלמה. שעות ניתן להביט ביצורים הענקיים הללו; כשהם עולים ליבשה הם מתנועעים כתולעי ענק מגושמות וכשהם שוחים הם נראים כחיה גמישה וזריזה. האזור כולו מלא בשחפיות קוטב, צחקנו כשקראנו שהן נטפלות לבני אדם והפסקנו לצחוק כשבעלי זכה להדגמה חיה ולמזכרת בדמות שריטה קלה על פדחתו.
הצוק המרשים נמצא בכיוון מנוגד לחוף כלבי הים; צעדנו אליו בעשב ומצאנו המוני ביצים שונות ומשונות, גדולות וקטנות, חומות ומנומרות. כנראה שיש פה עוד הרבה ציפורים חוץ משחפיות קוטב, אבל אנחנו נזכור בעיקר אותן.
הצוק עצמו גדול ומרשים מאוד, ושני החורים הענקיים שבו רק מעצימים את המראה. ממול, מעבר לכל הכחול, צוקים רחוקים ומושלגים של קצה הפיורד/הפיורדים השכנים...
את ארוחת הערב אכלנו בתחנת דלק; כמעט בכל תחנת דלק יש חנות נוחות ובה גם תפריט פחות או יותר כמו של מקדונלד וגם...מרק חם. מנת מרק כוללת גם לחם וחמאה (חופשיים ללא הגבלה) ובד"כ גם אפשרות למלא את הקערה שוב ושוב. לעיתים יש שלט המודיע שמותר למלא מחדש רק פעם אחת. מבחינתנו, כאשר לא יכולנו לבשל, זו הייתה האופציה המועדפת לארוחת ערב. אגב, בתחנות של N1 לרוב יש וויי-פיי חופשי וצינור לשטיפת הרכב.
המשכנו בדרכנו לסקאגפיורדור , החבל החקלאי, הירוק והמקסים של איסלנד, לכיוון ורמהליד, העיירה בה נלון הלילה. מצאנו את מקום הלינה שלנו: Bakkaflot. מדובר בגסטהאוס חביב מאוד, בקומת הקרקע נמצאת המסעדה שהיא גם מקום מפגש, עיון בספרים ומפות וגם בר לעת ערב. לידה הקבלה, חדרי אכסניה ובקומה השניה עוד חדרים. יש DORMS בהם משלמים עבור מיטה ויש חדרים פרטיים לשלושה-חמישה אנשים. בחוץ יש אתר קמפינג חמוד וכמה קוטג'ים למשפחות. אנו היינו חמישה, אז הזמנו שני חדרים של שלושה. אמנם אין מקלחות/שירותים צמודים אך בכל קומה יש כמה חדרי שירותים ומקלחות. להגיד שהם היו נקיים יהיה מעליב. הם היו הרבה יותר מזה: מצוחצחים ומבהיקים בכל שעות היממה. בנוסף, בחדרים עצמם יש (חוץ מתקרות עץ משופעות) כיורים. לקח לנו רגע להבין למה המים בכיור כ"כ שמנוניים – זהו המגע המוזר של מי הגופרית. בקומת הכניסה יש גם בריכה קטנה ושני HOT-TUB, הגירסה המשודרגת לג'קוזי: בריכות מרובעות קטנות וחמות. כמובן שהבנים ניצלו היטב את הבריכות הללו (פתוחות עד 21:00). למרות האור בחוץ נרדמו היטב והתאכזבנו שהגיע הבוקר.
מה עוד אפשר לעשות בסקאגפיורדור? כאן וכאן
________________________________________________________
לאחר ארוחת בוקר חביבה בקומה התחתונה (מי ביקש וופל בלגי ולא קיבל?) יצאנו עם הבנים לסיבוב במקום בעוד הגדולה נשאר לזמן איכות עם הווי פי
מצאנו פלג זורם, הרבה ירוק וגם פארק חבלים ומכשולים קטן ונחמד שמישהו טרח להתקין לנוחות המבקרים באכסניה ובקמפינג הסמוך, הוא היה נחמד עד שאחד הבנים ניסה לחצות פלג כשהוא מתנדנד על חבל...ולא צלח במשימה... חזרנו פנימה לייבוש בגדים וצ'ק אאוט.
היום אנו נוסעים לשיט לוויתנים בעיירה דאלוויק (Dalvik) ומשם ממשיכים ללינה וסיבוב קצר באוקרירי, בירת הצפון. בדרך, (במפגש כביש 75 עם כביש 1, ליד ורמהליד) אנחנו נתקלים בשילוט לגלומבאר, והבכורה, שחרשה כל בלוג/טיפ/סיפור קיים על איסלנד, מודיעה בחגיגיות שלפנינו בתי דשא! מה לא נעצור? אז אנחנו עוצרים לביקור קצר במוזיאון בתי הדשא בגלומבאר (Glaumb). זהו אתר חביב מאוד, ואפילו היו דפי הסבר בעברית! בתי הדשא שהיו בשימוש באיסלנד עד שנות החמישים של המאה העשרים מזכירים במראם את ארץ הטלטאביז לקטנים (או ל"זקנים") שבינינו, ואת בתיהם של ההוביטים – לבת הבכורה... מדובר בבתים עשויים כבול שהדשא המקומי צומח עליהם. במהלך הטיול ראינו כמה וכמה כאלה המשמשים היום כמחסנים.
במוזיאון עצמו ניתן להיכנס לקומפלקס בתים שכזה, הממחיש היטב את החיים המותאמים לקור העז. המוזיאון חמוד מאוד ובהחלט שווה ביקור. (שימו לב- זה לא ה-מוזיאון להתיישבות, גם תורו עוד יגיע. זוהי סתם עצירה לא מתוכננת מבחינתנו). ישנה גם תערוכה שלמיטב הבנתי יש להזמין אליה מקום/לוודא שהיא פתוחה אם רוצים לבקר בה- לא בדקנו.
המשכנו בדרך נופית מדהימה – עם הרים מושלגים מכל עבר ונהר זורם למטה, לעבר דאלוויק, כשמטרתנו הינה שיט לצפייה בלוותינים. את הכרטיסים הזמנו מהארץ דרך אתר האינטרנט, שילמנו מראש וזכינו לכמה אחוזי הנחה – ובטיול שכזה, כל יורו חשוב.
למה בחרנו בשיט של חברה קטנה ופחות מוכרת, ולא בהוסאוויק – ה- עיירה לשיט לוויתנים?
ראשית, מחיר.
שנית, מיקום ושעה – דאלוויק נמצאת בדרך והשתבצה טוב במסלול לעומת הוסאוויק. גם השעה של השיט התאימה לנו בול – מדובר היה בשעה-שעה וחצי נסיעה ממקום הלינה, וכאשר השיט ב13:00, יכולנו להתארגן בבוקר באיזי, ולשלב עצירה בדרך בלי לחץ של זמן.
שלישית, המלצות – קראנו בלמטייל כי מדובר בסיורים קטנים ואיכותיים, עם שירות טוב, ואפילו-משולבי דיג, חוויה בה הבנים הקטנים רצו להתנסות. גם בטריפאדוויזור הביקורות היו מעולות – וההחלטה נפלה.
העיר הקטנה הזו שבקצה הפיורד הציורי חגגה באותו יום איזה פסטיבל דגים, אבל לא הצלחנו לגלות היכן הוא מתקיים, וגם ראינו/אכלנו מספיק דגים גם בלעדי הפסטיבל.
אנחנו מגיעים, כמו שנתבקשנו מראש, חצי שעה קודם. במשרד של החברה כל המשתתפים מקבלים חליפת סערה – כמו החרמונית הצה"לית אבל בכחול. למרות שהיה סוף אוגוסט ולמרות שבאנו עם בגדים חמים ומעילים, החליפות הללו היו תוספת הכרחית שבלעדיה היינו קופאים!
הקברניט והמדריך עלו לספינה ויצאנו לדרך. ההפלגה עצמה עברה בנעימות על רובנו, חוץ ממני עצמי שהתחלתי אותה עם הגב לכיוון ההתקדמות ודי מהר חטפתי בחילה קשה. לאחר הפלגה של כשעה באזור הפיורד נעצרים, מקשיבים לקריאות הצוות ומסתכלים במהירות לאן שהם אומרים. ושם הם היו: ענקיים ונוצצים, דולפינים ולוויתנים. הדולפינים כמובן מתקרבים הרבה יותר ושוחים ממש תחת הספינה, הלוויתנים קצת יותר מרוחקים. בכל מקרה, מדובר בחיות ענקיות שכיף לראות בסביבתן הטבעית. וסביבתן הטבעית יפה. מאוד. השיט סביב הפיורד הציורי והמושלג כ"כ יפה שאני חושבת שגם אם לא היינו רואים שום לוויתן הייתי נהנית!
נפרדנו מחיות הים הגדולות והמשכנו לעבר חיות הים הקטנות. כאמור, במהלך השייט חזרה עוצרים לטובת דייג. המדריך חילק חכות והתחיל להסביר מה בדיוק עושים איתן; בעודו רק מדבר כבר הצליח בננו האמצעי להעלות בחכתו דג גדול ושמן לשמחתו ולשמחת כל הנוכחים. בהמשך הועלו עוד דגים רבים. אני והבת הבכורה, כצמחוניות ותיקות הסתפקנו בנוף.... המשכנו להתקדם חזרה לנמל בעוד המדריך (בליווי בננו הקטן המרותק) מטפל בדגים. את הקרביים זורקים כמובן חזרה למים לטובת עופות הים השמחים על המציאה.
קפואים חזרנו לחוף, ובעודנו נפטרים מהחרמוניות הכחולות (לא לפני תמונה למזכרת, כמובן) הקברניט צלה את הדגים שנידוגו בשיט על גריל גדול שהוכן מבעוד מועד בחצר משרדי החברה. השמחה הייתה רבה, במיוחד אצל בננו הקטן.
נפרדנו מדאלוויק, חזרנו לכביש הטבעת כשמגמת פנינו היא אקוריירי (Akureyri) - העיר השנייה בגודלה באיסלנד (שזה אומר, בערך, 18000 תושבים...)
היא יושבת על פיורד מקסים (טוב-בעצם, כל האזור הזה מקסים) עם נמל שאליו ניתן להגיע בקרוזים מסקנדינביה ועוד. אנחנו הזמנו כאן (דרך בוקינג.קום) דירה מרווחת בHotel Ibudir apartments
הדירה התגלתה כבחירה מצויינת: במרכז העיר, עם חניה צמודה, נעימה ומרווחת מאוד, מאובזרת היטב, ווי.פי חופשי (ואיכותי, כדברי הילדים)ואפילו מכונת כביסה ומייבש לשימוש חופשי.
אז דבר ראשון הפעלתי את מכונת הכביסה ואז הלכנו למרכז העיר, הליכה של כשלוש דקות. האטרקציה העיקרית כאן היא כנסייה הנמצאת במקום גבוה וצופה אל המפרץ. תשכחו מכל הכנסיות הגותיות המוכרות מאירופה; כאן הסגנון אחר לחלוטין, מודרני ונקי יותר. השילוב של מבנה הכנסייה עם מיקומו בנקודה הגבוהה ביותר בעיר מרשים מאוד! חוץ מזה יש בעיר מוזיאון קטן וגנים בוטניים, בשעה שהגענו הכול היה סגור. ביקרנו גם בחנות מזכרות מרשת VIKING שלאורך הטיול התרשמנו שהיא זולה יחסית, והשקפנו מבחוץ על כל הבתים הצבעוניים העתיקים והמקסימים שברחוב הראשי של אוקרירי.
חזרנו לדירה המקסימה, בישלנו ארוחת ערב גדולה ו-לילה טוב.
עוד קצת על אוקרירי, כאן
______________________________________________________________
לאחר ארוחת בוקר קלה בדירה חזרנו לג'יפ, הבוקר פנינו מועדות לאזור מיוואטן.
היעד הראשון הוא מפל גודפוס (Gofoss) – מפל האלים. מזג האוויר מעונן מאוד אבל לא יורד גשם. לאחר נסיעה קלה, כ50 קילומטרים מאקוריירי, הגענו למפל. כמקובל, אין דמי כניסה, יש שלט קטן של z וזהו. וואו – איזה מפל! מדובר במפל רחחחחחחחב מאוד. ומרשים. מאוד. אין מעקות וגשרים, פשוט סומכים על הציבור שינהג בזהירות. הסתובבנו לנו היכן שניתן, צילמנו והצטלמנו והעין לא שבעה מהמראה.
לבסוף חזרנו לרכב ונסענו לאזור אגם Myvtan. זהו אזור שבו האדמה רותחת ומבעבעת ועל כן יש כאן המון תופעות גיאותרמיות מעניינות כלומר-המון מה לראות.
התחלנו באזור הסמוך לשדה הגיאותרמי Namajfell שבו רואים מהכביש בריכה ענקית בצבע טורקיז עז הנובע מהמינרלים שבמים ומזכיר את הלגונה הכחולה במראהו. מצדו השני של הכביש ראינו אדים עולים מין האדמה, עדות לפעילות הרותחת תחתיה. התלהבנו מאוד, לא ידענו שזו רק ההתחלה.
המשכנו אל השדה הגיאותרמי Hevrir שבו ברכות של בוץ מבעבע ומעלה עשן במרץ. הריח באזור מרמז על כמויות הגופרית שבמים; מראה שלוליות הבוץ המבעבעות במרץ הוא מיוחד ומרתק. אגב, השילוט במקום מספר כי זמן רב האתר היה סגור למבקרים ונפתח מחדש כי הקהל 'הצביע ברגליים'. כמו כן, בקרוב (לקראת סוף 2014) האתר יהפוך לשמורה בתשלום, התשלום ישמש למימון הסדרת חנייה, הנגשה וכו' במקום.
התקדמנו. נסענו לעבר Krafla שהוא אזור עתיר פעילות גאותרמית המנוצלת לטובת תחנת כוח. סביב סביב רואים עשן לבן עולה מין האדמה – אלו אדי המים הפורצים. האזור כולו הנו תוצאה של פעילות געשית, זהו שדה לבה עצום מעוטר בפרצי קיטור לבנים, עצומים. כאשר רואים את קוטר הצינורות לוקחים עימם את הקיטור הרותח לעבר תחנת הכוח מבינים כמה עוצמה רותחת כאן תחת האדמה. פנינו מועדות להר הגעש קרפלה עצמו, וללוע הויטי – הקרייטר שלצידו. כעת, הצטרף טורקיז עז לרקע המעוטר בקיטור לבן ולבה שחורה.
המסלול המקיף את Viti הנו מעגלי וקל (ואפילו זכינו לגעת מקרוב בקצת שלג לראשונה בטיול!), אבל הרוח והקור היו נגדנו. ירדנו, ביקרנו לשעה קלה במרכז המבקרים של Krafla (חינם, כולל קפה חופשי!) שהוא מקום צנוע ומעניין הנותן תמונה מקיפה על המתרחש באזור ומובן בהחלט גם למי שאינו דובר אנגלית, כמו הבנים שלנו למשל, הן ע"י סרט עם המחשות מעולות והן ע"י המוצגים.
התחלנו לחפש מחסה מהרוח לטובת הכנת ארוחת צהריים על הגזייה, עצרנו כמה וכמה פעמים, על הקור היינו יכולים להתגבר אבל על הרוח לא הצלחנו להתגבר... לבסוף נסענו לעבר יעדנו הבא, הר הגעש קוורפל: Hverfjall.
ראשית כל עצרנו למרגלות ההר באיזו פינת חמד והכנו, סוף סוף, ארוחת צהריים וכך חנכנו את בלוני הגז החדשים. אמנם היה קר ורטוב אך לא ממש גשם, והרוח לא הייתה חזקה. עוד לא ידענו מה מצפה לנו. קוורפל הנו הר שחור שבמרכזו לוע/מכתש ובמרכז הלוע: עוד הר שחור. שבעים התחלנו לטפס כדי לראות בעצמנו. הטיפוס קל ונוח, וכשמגיעים לשיא הגובה אפשר להשקיף על הלוע ואפשר גם לצעוד בשביל מעגלי ולהקיף אותו. אנו בחרנו באפשרות השנייה והתחלנו להקיף; הרוח החלה להתגבר ובשלב מסוים היינו צריכים להחזיק את הקטן כדי שלא יעוף לנו. בשיא הרוח החזקנו גם את האמצעי (בן 12!) – עד כדי כך הרוח הייתה חזקה!!! הנוף כמובן יפה, אבל אם בהתחלה הרהרנו באפשרות להיות הרפתקנים ולרדת בשביל המוליך לתוך הלוע – כעת רק רצינו להשלים את ההקפה ולרדת למקום מבטחים (הג'יפ). מראש ההר רואים גם את אגם Myvtan ואפילו הצלחנו לזהות את הגסטהאוס אליו מועדות פנינו.
קפואים הגענו אל נקודת ההתחלה, ירדנו לחניה וברחנו....עצירה קצרה במרכז המבקרים של Myvtan כדי להתייעץ לגבי כביש הנסיעה ליום הבא (אסקייה), לתדלק וכו'. ומשם – לקוטג' שיהווה את ביתנו בשלושת הלילות הבאים. הגענו אל Guesthouse Dimmborgir בעל בתי העץ הנחמדים על שפת האגם. אגב, באזור האגם ציפינו לברחשים אך משום מה לא פגשנו בהם. מראה בתי העץ באמת נחמד, אבל בפועל די התאכזבנו מהגודל, יותר נכון מהקוטן. הזמנו קוטג' לחמישה אנשים; חמישה מקומות שינה היו שם אמנם אבל חוץ מהם לא היה מקום לכלום....בטח לא לנו או למזוודות. לשבת חמישתנו סביב השולחן בכלל היה בלתי אפשרי. המטבח היה מצוייד היטב, אך לא היה בו שום מקום שניתן להשתמש בכל הציוד ולבשל בעזרתו...בסופו של דבר החזרנו את רוב הציוד לגי'פ – בהחלט פחות נוח מאשר המצב הרגיל שבו המזוודות נמצאות איתנו במקום בו אנו ישנים! ההפתעה הטובה היתה חימום תת-רצפתי.
עוד הפתעה טובה היתה שאורחי המקום זכאים לעשרה אחוזי הנחה בכניסה למרחצאות המקומיים. אז מיד נסענו למרחצאות הללו, הלא הם הלגונה הכחולה של הצפון. Jardbodin vid Myvatn אינם מפורסמים כמו הלגונה הכחולה שבדרום אבל בהחלט בהחלט כיפיים (וזולים יותר). מדובר כמובן במים שהטבע דאג לחמם עבורנו, חום המים משתנה מאזור לאזור בבריכה הענקית. בחוץ קור כלבים; חובה להתקלח לפני הכניסה לבריכות (הקאפו בודקת!) ורגעי המעבר בין בניין המקלחות לבריכה עצמה מפחידים...מרוב קור...אבל כמובן שהתענוג שווה בגדול.
בצימר בינתיים הבכורה שנפשה לא חשקה במרחצאות הכינה ארוחת ערב טובה, התכווצנו לנו ואכלנו אותה ואז נדחסנו לתא השינה-אותו חדרון שהכיל את כל מיטותינו, החימום התת רצפתי שקודם התלהבנו ממנו הפך את החדרון לתא אפיה קטן ואפויים היטב נרדמנו מיד.
ומחר- נוסעים לאסקייה!
לפוסט הקודם: הפוסט הראשון על איסלנד
לפוסט הבא: הפוסט השלישי על איסלנד
לפוסט הרביעי והאחרון על איסלנד
ובינתיים: עוד כמה קישורים ששווים הצצה -