לפוסט הקודם

לפוסט הבא: חלק ב של הטיול

לחלק ג של הטיול

לטיול הקודם שלנו ביוון

חלק א' – מעט אתונה והרבה נפפליו וסביבתה

לפני כשלוש שנים טיילנו טיול ארוך ונהדר בצפון ומרכז יוון; הטיול הזה הותיר את כולנו עם טעם חזק של עוד וידענו שנשוב לטייל ביוון. רק שלא חשבנו שזה יקרה כל כך מהר...
אילוצי הקורונה הם כמובן אלו שגרמו לבחירה ביוון ולא ביעד אחר מרשימת החלומות שלנו,
ובדיון קצרצר החלטנו להתמקד בחבל ארץ שבקושי הכרנו – הפלופונז, שהוא חצי אי ענק השוכן דרומית מערבית לאתונה.
הפלופונז מופרד מהיבשה במערב ע"י גשר Rio-Antirio, הגשר התלוי הארוך ביותר באירופה, ובמזרח ע"י תעלת קורינטוס, התעלה החפורה השנייה באורכה בעולם אחרי תעלת פנמה.

בעבר נקרא חצי האי "מוראה", מילה שפירושה "עלה" ביוונית. שם זה ניתן נובע כמובן מהצורה הגאוגרפית הייחודית בעלת המפרצים הרבים שיוצרים צורת עלה.
כאן פרחה התרבות המיקנית בתקופה הקדם יוונית, וכאן גם התרחשו רוב רובם של האירועים המוכרים מהמיתולוגיה. בנוסף לשרידים מיקניים ויווניים, יש באי סימנים רבים שהותירו בו כובשים שונים, ובהם התורכים והונציאניים.
כתבה מומלצת על הקשר בין התרבות הוניציאנית לפלופונז יש כאן.

כל התמונות צולמו ע"י משפחת בן-שדה

לפני שנתחיל, כמה פרטים טכניים על טיסה בימי קורונה:

בדיקות קורונה בארץ – הזמנו באופן פרטי במרכז הרפואי שמיר. עלות: 300 ₪ לבדיקה. התוצאות מגיעות באנגלית ומחויבים לתשובות תוך 24 שעות (בפועל קיבלנו תוצאות תוך 6 שעות).

בדיקות קורונה בכניסה ליוון – בכניסה ליוון נערכות בדיקות מדגמיות; מי שעולה במדגם ונבדק מחויב להישאר 24 שעות בסביבת המלון עד לקבלת תשובה. אנחנו לא עלינו במדגם.

טיסה – הזמנו דרך ישראייר, 250 דולר לכרטיס. כולל תוספת ביטוח ביטול טיסה.

טופס PLF – יוון מגבילה את מספר התיירים הנכנסים אליה, לכן רגע לפני רכישת הכרטיסים מילאנו טופס  PLF בכדי לוודא שיש לנו מקום בין מספר התיירים הנכנסים. מיד לאחר מילוי הטופס מקבלים אישור למייל. בחצות הלילה הסמוך לטיסה מקבלים למייל אישור נוסף ובו קוד QR – זה האישור שיש להדפיס ולקחת לטיסה, בלי הקוד האישור לא תקף. לצורך קבלת האישור הראשוני יש למלא כתובת ליום הראשון ביוון. ניתן לשנות כתובת זו עד 24 שעות לפני הטיסה.

טופסיאדה נוספת - 24 שעות (או פחות) לפני הטיסה יש למלא הצהרת נוסע יוצא. 24 שעות (או פחות) לפני החזרה ארצה יש למלא הצהרת נוסע נכנס.

ביטוח – דרך פאספורטקארד, כעשרה דולר ליום. מכסה ביטול עקב קורונה אך לא עקב בידוד.

סגור זמנית -לפי דוקטור גוגל, אתרים רבים, בעיקר אתרים ארכיאולוגיים ומוזיאונים, הם כרגע 'סגורים זמנית'. בפועל, כולם היו פתוחים. לכן ההמלצה שלנו היא לא להתייאש, להעזר במקומיים ולברר לגבי כל אתר ואתר גם אם הכןתרת הראשונה שקופצת באינטרנט היא 'סגור זמנית'.

וקצת פרטים על הטיול שלנו:

  • יום 1: אתונה. לינה: A For Athens* באתונה, סמוך לכיכר מונסטרקי.

  • ימים 2-4: אזור נאפפליו (Nafplio). לינה: Andromeda Suites בנפפליו.

  • ימים 5-7: אזור דימיטסנה (Dimitsana). לינה: Amanites guest house בדימיטסנה.

  • ימים 8-11: אזור קלמטה (Kalamat). לינה: Mantinies Olive Villa מזרחית לקלמטה.

  • יום 12: נסיעה חזרה לכיוון אתונה, ביקור בכף סוניו (Sounion), החזרת רכב וטיסה**.

 רכב שכור: הזמנו מחברת ACR. הרכב הובא למלון בדיוק בזמן שקבענו, נציג הגיע לאסוף בדיוק בזמן שקבענו, השרות היה מצוין לאורך כל ההתנהלות מולם.

קורונה לא אלאה אתכם, קוראי הבלוג הנאמנים והיקרים, בפירוט הסידורים עקב הקורונה; אציין רק שבכל המקומות בהם לנו, אכלנו וביקרנו היתה הקפדה יתרה על הפרדה, חיטוי, מסכות, מרחק ועוד ועוד.

 * בפועל הזמנו מלון מסוים ואז קיבלנו הודעה מהמלון, דרך booking, שהופנינו למלון אחר. לא היינו מרוצים מהמלון האחר, ביטלנו והזמנו מלון לטעמנו. ואז קיבלנו שוב את ההודעה, שהפנתה אותנו למלון אחר. רק שהפעם המלון החדש ( A For Athens) היה לטעמנו. בזמן השהות באתונה בררנו וקיבלנו את ההסבר מדוע זה קרה: כארבעים אחוזים מהמלונות באתונה סגורים בימים אלו, אך עדיין מופיעים באתר booking ובאתרים אחרים כדי לא להימחק ממפת התיירות.
** עקב הקדמת הטיסה ארצה בשעות רבות היום האחרון הוקדש לנסיעה לשדה התעופה בלבד ☹.

כמו תמיד, יופיע ריכוז קישורים מסודר בסוף הפוסט

יום 1

לאתונה הגענו בשעות הבוקר המאוחרות, אחרי טיסה במטוס ישראייר זעיר. מונית (38 אירו, כמו בביקור הקודם) למלון A For Athens , התפעלות מהחדרים המרווחים, המעוצבים והמצוחצחים, קצת תדרוך מפי ון-גליס, עובד הקבלה האדיב שרצה בכל מאודו לסייע ויצאנו לדרך.
כאמור היינו באתונה בסיור מקיף מאוד בביקור הקודם ולכן עכשיו התפנקנו לנו בביקור חוזר, כזה שלא ממהרים בו ולא צריך להספיק בו. מיקומו המושלם של המלון, מול כיכר מונסטראקי, אפשר הגעה ברגל למרבית האזורים שתיכננו לבקר בהם.
קפה ומאפה סמוך למלון, ופתחנו בהליכה לאקרופוליס; בלי ספק הרבה יותר נעים פה בסתיו מאשר בקיץ...
הגענו אל הכניסה לאקרופוליס וקודם כול טיפסנו אל הצוק הקטן שמול הכניסה הדרומית (הראשית), שכן התצפית מהצוק הזה מרהיבה.
ואז פגשנו אותן. את החלמוניות הראשונות שלנו לטיול זה. לא ציפינו להן, ובטח לא בכמות כזו. בהמשך עוד נפגוש אותן פעמים רבות ולא נפסיק להתלהב.

לאחר המפגש המרגש התפנינו להתלהב מהמראה הנשקף מהצוק.

ואז נכנסנו לאקרופוליס. בכניסה ניצבה גברת הבודקת שכולם עוטים מסכות על האף ועל הפה, והיה גם הרבה שילוט המדגיש את חובת השמירה על מרחק. האקרופוליס עצמו נותר מרשים ויפהפה כפי שזכרנו אותו.

על הפרתנון היו קצת פחות פיגומים מאשר בפעם הקודמת, אך לפי קצב ההתקדמות נראה שיחלפו עוד שנים רבות עד שנזכה לראות אותו חף מפיגומים.

התקדמות השיפוץ בפרתנון: רק החזית עדיין מכוסה פיגומים

 ירדנו דרך הסמטאות החביבות, גילינו שהגלידריה האהובה מהפעם הקודמת סגורה, התנחמנו באחת אחרת...

מרכז אתונה נשאר מלא חיים וססגוני כתמיד...

ואז חזרנו אל מקדש הפייסטוס והאגורה שמולו. אי אפשר להפסיק להתפעל מהמקדש הזה, שנותר שלם כל כך ונוסף על כך טובל בירק.

מבט מרחוק על מקדש הפייסטוס

מי שהתחיל את יומו בארבע בבוקר בהחלט זכאי למנוחת צהרים😉 ולכן חזרנו למלון.

את שעות בן הערביים בילינו בטיול רגלי קצרצר לעבר גבעת פילופאפוס (Filopappou Hill).
ההליכה היא במדרחוב שתחילתו בהרבה טברנות והמשכו באזור בו יש דוכני אומנים ונגני רחוב המשלימים את האווירה. בשלב כלשהו מסתיים השביל המרוצף והרחב; כאן ניתן לצפות על האקרופוליס או לעלות עוד, בשביל בחורשה, לעבר מונומנט הנמצא על ראש הגבעה. זהו מנומנט לזכר המשורר פילופאפוס ,(16-76 לספירה), נכדו של אנטיוכוס הרביעי, איש החברה הגבוהה של אתונה.

המונומנט לזכר המשורר פילופאפוס

הגבעה, הנמצאת מדרום מזרח לאולימפוס, גבוהה ממנו ולכן מספקת תצפית מרהיבה אליו. חוץ מהאקרופוליס רואים היטב את גבעת Lycabettus בה ביקרנו בפעם הקודמת, את העיר כולה וגם את הים.

מבט אל גבעת Lycabettus

נקודות התצפית רבות ומרהיבות, ומומלץ מאוד לבוא בשעות בין הערביים ולהמתין כאן עד לשקיעה. העיניים לא ידעו לאן להביט קודם; מראה האקרופוליס המואר מצד אחד, המבט אל העיר כולה מצד שני והשקיעה מעל הים מצד שלישי...

ים בשקיעה

המתנו בסבלנות כדי לראות את החשיכה יורדת על האקרופוליס; המראה היה שווה כל רגע של המתנה!

לבסוף נפרדנו מהמראות הנפלאים וירדנו חזרה במדרחוב, שבינתיים נוספו לו נגני רחוב רבים, כדי לחפש ארוחת ערב. ברוב של שלושה (אביב והבנים) נגד אחת (אני) נבחר הפאב האירי 'ג'יימס ג'וייס' שעל פניו חלפנו בירידה. אני מעדיפה אוכל מקומי, אבל מאחר והיו צפויות לנו עוד ארוחות יווניות רבות לא התווכחתי. האווירה במקום כיפית בהחלט, האוכל היה טעים והמנות היו נדיבות.

את הערב סיימנו עם בירה וקוקטיילים בבר שעל גג המלון, הצופה לעבר האקרופוליס. בלילה גילינו את חסרונו היחיד של המלון – הרעש מהבר למעלה ומכל המועדונים סביב כיכר מונסטראקי. מזל שהפלייליסט היה ממש לטעמנו... בכל מקרה יחד עם הסבון, השמפו וכו' ממתינים לאורחי המלון גם אטמי אוזניים.

מבט אחרון לעבר האקרופוליס, מהבר על גג המלון

לילה טוב!

יום 2

התעוררתי ולרגע קט לא הבנתי היכן אני... ואז נזכרתי: אני במלון באתונה. טיול שלם עוד לפני!!!!

בשבע בבוקר שררה עדיין חשכה מוחלטת, מה שגרם לאביב לוותר על התוכניות לריצת בוקר.
ארוחת הבוקר הוגשה בבאר בו בילינו אתמול, והתצפית ממנו לאקרופוליס הייתה מושלמת גם באור יום. מפאת הקורונה הארוחה היא בהגשה בלבד. לא יצאנו רעבים... 

הבוקר נפגשנו עם א' וס' חברינו ששהו גם הם באתונה באותו זמן. אנחנו כבר חרשנו את אתונה והגענו לכל פינה אפשרית בטיול הקודם, ולהם היו עוד מספר ימים באתונה לעשות כך, ולכן לא קבענו תכנית מוגדת ופשוט שוטטנו בין סמטאות מונסטראקי ובפאתי הפלאקה בנחת ובכיף. כרגיל, לא ויתרנו גם על רכישות הכרחיות לאוסף ב Hard Rock Caffe. 

פינות חמד ברחובות אתונה מקושטות לקראת ליל כל הקדושים

לא ויתרנו גם על שווקי הפשפשים.
שוק הפשפשים של מונסטראקי הוא שוק תיירותי של מזכרות, נעליים ועוד. לעומתו השוק בכיכר Avissinias הסמוכה הוא שוק פשפשים משובח ומומלץ, לחובבי הז'אנר כמובן. בניגוד לשווקים רבים ברחבי העולם הנפתחים מוקדם בבוקר, כאן לא ממהרים כלל.

שוק הפשפשים ב Pl. Avissinias

בלי ספק היה הבדל ניכר בכמות האנשים ביחס לפעם הקודמת, צירוף של עונה וקורונה.  ראינו המוני גרפיטי בשלל צבעים, רמות וסגנונות.

בשלב הזה אסיף ונדב מיצו וחזרו למלון, ואנחנו המשכנו לשוטט בסמטאות שוקקות החיים. לא ברור אם בפעם הקודמת כל הגרפיטי הזה היה שם ולא הבחנו בו מרוב אנשים (בכל זאת היינו אז באוגוסט נטול קורונה) או שמא זהו טרנד חדש אשר התפתח מאוד בשנים האחרונות...

בשתיים-עשרה בדיוק הובא אל פתח המלון הרכב ששכרנו מחברת ACR, ויצאנו לדרכנו.

 תחנתנו הראשונה הייתה תעלת קורינתוס, המחברת את המפרץ הסרוני עם מפרץ קורינתוס. התעלה מקצרת את המרחק מהים האדריאטי לפיראוס ב-320 קילומטר; לפני חפירתה נהגו לגרור את הספינות ביבשה כדי לעבור את המצר היבשתי!
חפירת התעלה החלה בימיו של נירון קיסר, אולם העבודות הופסקו וחודשו רק בשנת 1881.

כ-11,000 אניות עוברות בתעלה בשנה בממוצע, בעיקר יאכטות וספינות תיירים, שכן רוחבה אינו גדול דיו למעבר אניות משא מודרניות.

כאן פגשנו לראשונה חצבים.

צבעם התכול של מי התעלה, הצפייה בקופצי הבנג'י מעליה וקבב יווני ראשון העסיקו אותנו זמן מה ואז התחלנו להתקדם אל לב הפלופונז.
כשתכננו את הטיול לא דימינו עד כמה הפלופונז הוא הררי...

יעדנו הראשון היה מיקנה (Mycenae) אשר בצפון מזרח הפלופונז. לפי גוגל לא היה ברור האם האתר סגור עקב הקורונה או לא, לכן יום קודם פקיד הקבלה האדיב במלון באתונה צלצל לברר עבורנו. בשורה משמחת: פתוח.
באלף ה-2 לפנה"ס הייתה מיקנה אחת הערים היווניות החשובות ביותר, ושלטה על חלק נרחב מיוון הדרומית ומאגן הים התיכון. התקופה שבין 1600 לפנה"ס ל-1100 לפנה"ס מכונה התקופה המיקנית עקב חשיבותה של העיר בתקופה זו. האקרופוליס של מיקנה וסדרה של קברים שנחשפו בסביבתו השתמרו היטב, ובשנת 1999 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.
עיקר החפירות כאן בוצעו ע"י החוקר הגרמני היינריך שלימן, מגלה האתר. שלימן (החוקר אשר הוכיח כי תיאוריו של הומרוס ב"אודיסיאה" וב"איליאדה" אינם רק סיפור) היה זה שאיתר את טרויה בחוף המערבי של תורכיה, ואז הגיע ליוון כדי למצוא את מיקנה, בירתו של אגממנון,  עליה כתב הומרוס: "מיקנה הבנויה לתלפיות, העשירה בזהב". שלימן אכן גילה באתר אוצר זהב, שמשקלו 15 קילוגרם, המוצג כיום במוזיאון הלאומי באתונה.


בכניסה פגשנו את הכבאית הראשונה. בהמשך ראינו שבכל אתר ואתר ניצבת הכן כבאית מציידת ומאוישת, אולי לאור לקחי השריפה הגדולה שהשתוללה ביוון לפני כשנתיים

חוץ מזהב התגלו פה גם ארמון, קברי ענק חפורים, סדנאות אומנים ואף שרידים קדומים יותר.
העיר מוקפת חומה עבה במיוחד הבנויה לבנים עצומות המשתלבות זו בזו ללא מלט. לא ברור איך הורמו האבנים בעת בניית החומה, המיתולוגיה מספרת כי היא נבנתה ע"י קיקלופים.

נדב ממחיש את רוחב החומה

הכניסה לעיר עוברת דרך 'שער האריות' על שם שתי הלביאות המגולפות, שנחשבות ליצירות הפיסול הלא פולחניות העתיקות ביותר באירופה.

לא רק בירולים: שער האריות במיקנה

גם מחוץ לחומה יש קברים עצומים חפורים באדמה ומסדרון ארוך מוליך אליהם.

קבר עצום ללא כיפה

הקבר המפורסם ביותר  מכונה 'אוצר אטראוס' או בשמו העממי "קבר אגממנון" (שכלל אינו קברו, אלא קבר מתקופה מוקדמת יותר) –אשר  כיפתו הקמורה בנויה מ-33 שורות של מעגלי אבנים בלי אף טיפת מלט.

מימין: כיפה מקורה של קבר. משמאל: מסדרון ארוך מוליך אל כל קבר

יש כאן גם מוזיאון ארכיאולוגי קטן וחביב, ומחוץ לאתר המרכזי, במרחק דקה נסיעה או כמה דקות הליכה, נמצא קבר נוסף, שבו נמצאו האוצרות. המסלול משולט בבירור ביוונית ובאנגלית, וגם בהרבה שלטים המזכירים לשמור מרחק בימי קורונה.

האקרופוליס של מיקנה

נפרדנו ממיקנה ונסענו לעבר נפפליו (Nafplio), עיירת החוף המקסימה.
הנוף השתנה ככל שהתקרבנו לחוף, ההרים הפכו לגבעות רכות וברקע התנוססו להן שבשבות עצומות על ראשי הפסגות.
פרוש השם נפפליו הוא 'נמל מוגן היטב' וכשמבקרים בה רואים שהשם בהחלט מתאים.
נפפליו נשלטה ע"י הונציאנים ולאחר מכן ע"י התורכים, ומרבית אתריה המפורסמים הוקמו בתקופות שלטון אלו. בשנים 1829-1834 שימשה נפפליו כבירה הראשונה של יוון המודרנית.
המרכז העתיק של העיר, אשר נבנה כבר לפני יותר מ-500 שנה, מרוכז על לשון יבשה לא גדולה, שאורכה פחות מקילומטר ורוחבה רק כ-400 מטרים.

מבצר בורג'י מול נמל נפפליו

אנחנו בחרנו לנו מלון במרכז העתיק, סמוך לטיילת. ידענו מראש שאין חניה במלונות במרכז העיר, קיווינו לפרוק את המזוודות ולצאת לחנות בחוץ. די מהר הבנו שלא ניתן בכלל להגיע עם הרכב אל הסמטאות במרכז העתיק, לכן פרקנו את הציוד בחניה הקרובה (בנמל) והלכנו לנו כשתי דקות לעבר המלון. פתרון אחר הוא להשתמש בשרותי אחת הכרכרות המעוצבות, הרתומות לסוסים מפונפנים וממתינות לתיירים...

בתים צבעוניים ושלל צמחים פורחים ברחובות נפפליו

כבר בהליכה הקצרצרה מהחניה למלון התגלה לעינינו שמץ מהקסם הצבעוני של סמטאות הרובע העתיק, הבנויות שתי וערב. ומעל הכול חולשת מצודת פאלמידי. (פרוט על שלושת מבצריה של נפפליו בהמשך).

מבצר פאלמידי החולש על העיר

מצאנו את המלון המשפחתי הקטן והחמוד שלנו, Andromeda Suites. המיקום מושלם, שני החדרים שלנו גדולים, מעוצבים מאוד, מרווחים ונעימים. במסדרון בין החדרים יש ספריה לרשות האורחים, ז'אנר שאני נתקלת בו לאחרונה שוב ושוב ואוהבת מאוד!
בעלי הבית התגלו כזוג חביב, אדיב ושופע נכונות לעזור.
די מהר התברר ההבדל העיקרי בין החדרים: שלנו פונה לרחוב הומה ורועש ושל הבנים שקט שקט. למה לא בחרתי ב booking באופציה של 'בקש חדרים שקטים'???

 התמקמנו ויצאנו לשיטוט  בסמטאות. היה לנו מספיק זמן לכל אתריה ומבצריה של העיר הזו ולכן כעת פשוט הסתובבנו  לאן שהוליכו הרגליים בין הסמטאות הציוריות של הרובע העתיק, הבנויות כשתי וערב. הבתים המשופצים צבועים בצבעים בהירים ועליזים ויש שפע עציצים ירוקים ופורחים בכל מקום. התוצאה ציורית מאוד. כמובן שככל שמתרחקים מהמרכז העתיק המראות משתנים...

כיוון שהגענו בשבת העיר הייתה מלאה בתיירים מאתונה. וגם בחתולים, הגרים בה בקביעות. נראה שאין חנות/אתר שאין לו חתול משלו, מפונק ומפוטם.

פינות חמד ברחובות נפפליו

בחרנו לא לאכול בטברנות הענקיות שהטיילת וגם הכיכר המרכזית – כיכר החוקה (סינטגמה) – מלאות בהן, ולמצוא לנו טברנות קטנות יותר בסמטאות. וכאלו לא חסרו.
את ארוחת הערב הראשונה אכלנו בטברנת  Ta Fanariaהחביבה, בליווי יין מקומי. כאן גילינו לראשונה מה תפקידם של קנקני הנחושת הקטנים והמשונים שחנויות המזכרות מלאות בהם – הם משמשים להגשת יין הבית.
אחרי הסעודה הטעימה הבנים בחרו לחזור לחדר ולווי.פי. ואנחנו יצאנו לצעידה קלה לעבר הטיילת והמגדלור המקומי הקטן. העיר השמחה שקקה חיים ועל המזח הקטן ליד המגדלור עמדו כל מיני נגני רחוב. מלמעלה ניבטה מוארת מצודת פאלאמידי. איזה כיף.

מראה מנמל נפפליו לעבר המפרץ

לילה טוב!

יום 3

בלילה הוזזו מחוגי השעון לאחור, כך שכעת בשבע בבוקר כבר היה אור ואביב יצא לריצת בוקר בנפפליו.
לאחר חזרתו אכלנו ארוחת בוקר על שולחנות קטנים מחוץ למלון, הכול בהגשה כמובן בגלל הקורונה. הריבות שהכינה בעלת הבית, ובמיוחד ריבת המנדרינות, היו נפלאות!
העיר עדיין המתה תיירים מאתונה (יום א') ולכן מראש החלטנו שביום הזה נצא אל היעדים שתכננו לבקר בהם מחוץ לעיר.

פתחנו בנסיעה לעבר מנזר אייה מוני (Agías Moní) הנמצא כארבעה קילומטרים ממזרח לנאפפליו.
לפי המיתולוגיה, נהגה האלה הֶרָה ה לרחוץ מדי שנה  במי המעיין המפכים במנזר כדי לשמר את בתוליה.
אפשר לנסות את יעילות המים גם כיום, אולם אביב והבנים לא נזקקו לשרות הזה ואני כבר ילדתי שלושה ילדים 😉... לכן כאשר הגענו וראינו שאין פה איזה עניין ארכיטקטוני או תצפית מעניינת ויתרנו פה אחד והמשכנו הלאה.

היעד הבא היה אפידָוורוֹס (Epidávros) – אתר ארכיאולוגי מפורסם אשר בימים כתיקונם אלפי תיירים צובאים עליו בכל רגע נתון, ורצוי להגיע אל התור לרכישת הכרטיסים לפני שמונה בבוקר. כעת, בימי הקורונה, היו פה כמה עשרות מבקרים בלבד. נפלא עבורנו, עצוב עבור כלכלת יוון.

זהו בעצם אתר תיירות מרפא קדום; כאן זה נולד אסקלפיוס 'המרפא', בנו של אפולו אל השמש.
באתר נמצא גם תיאטרון מרשים בשלמותו, התיאטרון בן 14 אלף המושבים נבנה במאה הרביעית לפני הספירה והוא פעיל גם כיום!
אחרי שרכשנו כרטיסי כניסה ווידאנו שיש כבאית מאוישת בכניסה😉 צעדנו ביו שבילי האתר המוצל לעבר התיאטרון המרשים. מאוד.

התיאטרון היה מרכז הבילוי והתרבות של עיירת המרפא וקראתי כי אם מפילים מטבע כמרכז התיאטרון ניתן לשמוע זאת גם משורת המושבים העליונה; אז היינו חייבים לנסות כמובן.
אכן שומעים! אביב עמד במרכז התיאטרון (המסומן ע"י עיגול בטון), הפיל מטבע ואנחנו, בשורה העליונה, שמענו!!!

אביב עומד במרכז ומטיל מטבע

כשגמרנו להתפעל מהתיאטרון שוטטנו בין יתר חלקי עיירת המרפא; יש פה אכסניה לבאים להתרפא, שטחי אימונים שבהם התאמנו אתלטים אשר הגיעו לכאן פעם בארבע שנים לתחרויות ספורט ומוזיקה. המשחקים הופסקו על ידי הקיסרים בתקופה הביזנטית, שראו בהם עבודת אלילים.

אחד המבנים המפורסמים הוא התולוס – מבנה עגול (Thólos)- הבנוי במעגלים. החולים הצטוו לזחול בתוכם פנימה עד לבור במרכז, שם שכנו נחשים שייחסו להם תכונות ריפוי. תהליך זה נקרא פולחן אסקלפיוס, ועד היום משמש סמלו של אסקלפיוס (נחש המתפתל סביב מטה) כסמל הרופאים.

בעת שהותנו היה התולוס עטוף בפיגומים לצרכי שיפוץ כך שבפועל לא יכולנו להתרשם ממנו ☹.

שרידי התולוס ההולך ומשתפץ

 עוד במתחם מוזיאון קטן ובו ממצאים שנחפרו במקום, כגון כלי ניתוח ושאר ציוד רפואי, וכן המחשה של כיפת התולוס. הכניסה למוזיאון נעשית תוך הקפדה יתרה על מספר המבקרים בכל רגע נתון.

נפרדנו מהאתר המרשים ונסענו לעבר העיירה ארמיוני (Ermioni).
הנוף והצמחייה השתנו ככל שהתקדמנו לעבר חוף המפרץ הסרוני. הרגשנו כאילו אנחנו בגליל התחתון בעת מסיק הזיתים.

לפי ההיסטוריון היווני הרודוטוס, נוסדה ארמיוני על ידי הדריאופים (Dryopes), שגורשו על ידי הרקולס ואנשי מאליס מחבל הארץ שנקרא בימיו דוריס. כיום נחשבת ארמיוני לעיירת החוף היפה באזור. והיא אכן מתוקה מאוד!   

מבט כללי לעבר המרינה של ארמיוני

דבר ראשון התיישבנו לנו באחת הטברנות לארוחת צהרים של דגים ופרות ים, להנאתו הגדולה של אסיף, חובב פרות הים שביננו. 

מיד אחר כך יצאנו לשוטט לאורך המפרצון הציורי.

אין גבול לכחול
טרמפ לאתונה, מישהו?

ואז נסענו לעבר גבעה שראינו כל הזמן מתוך ארמיוני.

המבנה המסומן קרא לנו להגיע אליו ולצפות ממנו לעבר ארמיוני

מרחוק זה נראה כמו מגדל תצפית, מקרוב ראינו שזו מסעדה שננטשה. עצוב היה לנו לראות מקום עם כל כך הרבה פוטנציאל, היושב בנקודה מדהימה מעל המפרץ ומול העיירה, נטוש וחרב.

עצוב לראות מסעדה עם פוטנציאל עצום כל כך נטושה
מבט מהמסעדה הנטושה לעבר ארמיוני

התחלנו לנסוע חזרה לאורך החוף, לעבר נפפליו. בדרך עברנו במפרץ תולו (Tólo), אסיף האמיץ אפילו ניסה לטבול במי הים בעלי הגוון הכחול העמוק והמושלם.

חזרנו לנפפליו. הדרך מטולו לנפפליו עוברת דרך מפרצים וכפרי דייגים ציוריים מאוד.

 לאחר מנוחת צהריים מאוחרת יצאנו שוב אל רחבי נפפליו למצוא את הטברנה הנבחרת לארוחת הערב: Taverna Vyzantio . מכיוון שכבר היה ראשון בערב, העיר היתה מעט פחות עמוסה.

לאחר סיבוב סמטאות ובחירת גלידריה חזרו הבנים לחדר ואנחנו, שלא שבענו מלשוטט בנפפליו המקסימה, הוספנו לשוטט.

מבצר פאלמידי החולש על נפפליו ביום ובלילה

לילה טוב

יום 4


אביב ואני פתחנו את הבוקר בצעדה ממושכת לאורך המצוק מעל הים, השביל בנוי ויצוק ולכל אורכו נוף לים הפתוח. השביל מגיע אל חוף ים מוסדר ובו מלונות שיכלו להיות, ואולי היו בעבר, פנינים של ממש אך כיום הם עמדו נטושים.

עוד מקום עם פוטנציאל רב עומד נטוש

הנוף הנשקף לכל אורך המסלול מרהיב; צוקים קטנים הגולשים אל הים, שצבעו כמובן טורקיז מושלם, חורשות וצמחיה.
אביב היה מוטרד מאוד מדוע לא משקיעים יותר בטיפוח השביל ובתחזוקתו; קצת תאורה, קצת השקיה, קצת גינון וניקיון... אני שאבתי לקרבי את האוויר הצלול, הקריר והנקי ונהניתי מהגוון המהמם של המים וממראה החוף המפורץ.

המים הצלולים מלווים אותנו לאורך כל המסלול

 סיימנו את המסלול בעליה קלה לעבר שרידי חומות המבצר העתיקות וחזרנו למלון, לעוד ארוחת בוקר נעימה וטעימה.

היום הזה, יום שני, הוקדש לאתריה של נפפליו עצמה, הרגועה כעת הרבה יותר לאחר שמרבית התיירים מאתונה עזבו.
שלושה מבצרים יש בנפפליו :

  • בורג'י שהוא מבצר זעיר הנמצא על אי קטנטן מול הנמל וסגור לשיפוצים.

  • מצודת פאלאמידי הגדולה החולשת על העיר.

  • אקרונפפליו הנמצאת מעט מעל הסמטאות בצפון מזרח העיר העתיקה.

אחרי האוכל יצאנו, עם הנוער, לצעידה אל מצודת אקרונפפליו (Akronafplio), המוקפת חומה.
הגישה היא דרך הסמטאות העליונות, המדורגות, של העיר, ואינה משולטת כראוי.

החלק העליון של מרכז העיר כולו מדרגות, ואנו חיפשנו את אלו המובילות אל מבצר אקרונפפליו

פגשנו המוני חתולים בדרך...

'כיכר החתולות' המקומית

התקדמנו בכיוון כללי כלפי מעלה:

כאמור הדרך אינה משולטת כראוי. לכן טיפסנו במדרגות שנראו לנו כמובילות אל שער המבצר:

ואז גילינו שהשער חסום. לא נורא, על הדרך פגשנו את האריות המכונפים!

האריות המכונפים-מזכרת מהשלטון הונציאני בפלופונז

ירדנו קצת, מצאנו מדרגות אחרות ואז הגענו סוף סוף אל הכניסה המוזנחת של המצודה, הפתוחה כיום לכל המעוניין 24/7.
פרוש שם המצודה הוא 'נפפליו עילית' והיא הוקפה בחומות שחלקן מתוארך לתקופת הברונזה, בהמשך נוספו ביצורים על ידי הביזנטים, הפרנקים, הוונציאנים והעות'מאניים. 

המראות בתוך מצודת פאלמידי הנטושה

המצודה חרבה כיום, חוץ מהחומות רואים שרידים רבים ובעיקר – את הנוף הנפלא של העיר ושל הים הנשקף משלושת עברי המצוק עליו יושבת המצודה.
חוץ מנוף יש פה גם המוני חצבים; כיוון שלפני הסגר הספקנו בארץ רק 'סיבוב חצבים' אחד, אנחנו בהחלט מתרגשים מהם!

כאמור - גדולתה של המצודה כיום היא בנוף הניבט מכל עבר

ירדנו דרך הסמטאות החביבות עלינו כל כך של נפפליו.

מדרגות וסמטאות

בדרכנו למטה חלפנו על פני כנסיית Agia Sofia אז אביב ואני נכנסנו להציץ. בחצר הכנסייה יש מין בור פתוח הנראה כמו קבר עם מכסה ומדרגות. 

מה מסתתר שם בפנים?

ירדנו פנימה ומצאנו עוד קפלת תפילה קטנה.

קפלה קטנטונת חפורה באדמה

המשכנו לרדת בסמטאות, שתינו פרפה (הקפה הקר היווני) ראשון שלנו לטיול זה והלכנו לעבר מוזיאון הפולקלור החביב. יש בו הרבה תלבושות, אריגים, עבודות יד, פריטי ריהוט וגם והרבה מאוד מכונות תפירה, טוויה ואריגה, זכר לתעשיית המשי הענפה שהתקיימה באזור בהתבסס על שפע עצי התות שצמחו פה.

חזרנו דרך כיכר סינטגמה המוקפת מבנים מפוארים, רובם מהתקופה העות'מאנית. יש כאן גם שרידים של שלושה מסגדים, וכן מוזיאון ארכיאולוגי ומוזיאון צבאי שעל שניהם בחרנו לוותר.

את ארוחת הצהריים אכלנו ב  taverna old mansion הקרובה מאוד למלון שחמדנו כבר מזמן בגלל המפות האדומות המשובצות שלה... אך בכל פעם שעברנו לידה הייתה מלאה...או סגורה.

הבנים פרשו לחדרם במלון  (אחד היתרונות של טיול עם מתבגרים הוא שהם יכולים לחזור לבד למלון ואנחנו לא צריכים לחזור איתם ולשמור עליהם שם...) ואנחנו הלכנו אל komboloi museum - מוזיאון מחרוזות התפילה המקומי. Komboloi או worry beads הן מחרוזות שהיוונים נוהגים להעביר את חרוזיהן בין האצבעות. בשונה ממחרוזות תפילה, למחרוזות הללו אין כל משמעות דתית.
הקומה התחתונה היא חנות והעליונה מוזיאון זעיר וחמוד.

במוזיאון יש תצוגות והסברים על מחרוזות של דתות ועמים שונים. זכוכית מגדלת המחוברת לאחד מארונות התצוגה גילתה לנו מחרוזות הנראות תמימות לכאורה אך בפועל כל חרוז בהן מגולף כגולגולת זעירה...

חיפשנו ומצאנו גם את כנסיית איוס ספירידון (Agios Spiridon). בחזית הכנסייה, מימין לדלת מאחורי מסגרת שקופה, ניתן להבחין בסימן שהותיר אחד הכדורים שנורו ב-1831 לעבר יואניס קפודיסטריאס, ראש הממשלה של המדינה החדשה, והרגו אותו. המתנקשים היו זוג אחים מחבל מאני אשר השתייכו לקבוצת פורשים קיצונית.

מימין: תקריב על האוזר הממוסגר בו יש סימן לירי הכדורים. משמאל: הכניסה לכנסייה, עם שילוט הסבר על האירוע למעלה והאזור הממוסגר למטה

לאחר צעדה נוספת בסמטאות הציוריות ושופעות הצמחייה נדמה כי באמת כבר עברנו בכל סמטה וסמטה במרכז נפפליו... פרשנו למנוחת צהרים.

בשום שלב לא שבענו מהשיטוט ברחובות מרכז נפפליו

 לפנות ערב הלכנו שוב לעבר המגדלור כדי לנסות להספיק לראות את השקיעה.
ממול ניבט הבורג'י: מבצר שמירה ונציאני זעיר הנמצא על אי מול הנמל. הוא נבנה במאה ה־15, ונועד להגן על הגישה לעיר שהייתה חשובה עבור הונציאנים, שליטי האזור.
בהמשך תיפקד הבורג'י גם כבית כלא. בתקופת העות'מאנית התגורר במצודה תליינו של הסולטן, אשר נדרש עבורו עבורו מקום מגורים מאובטח ומנותק מהציבור. כמו כן שימש המקום בעבר כמגדל השמירה של הנמל. בשל שליטת המבצר על המפרץ הופצץ הבורג'י על ידי כל צבא שהתקרב לנאפפליו. באמצע המאה העשרים שימש המבצר כמלון מפואר, קראתי כי מלינה מרקורי, שחקנית ידועה ושרת התרבות של יוון בעבר, סיפרה כי בבית מלון זה מומשו נישואיה הראשונים.

ניתן להגיע אל המבצר בשיט קצרצר אולם הוא סגור לרגל שיפוצים.

מבצר בורג'י

חזרנו אל המרכז, אכלנו ארוחת ערב אחרונה במסעדת Alaloum ואז נסענו אל המצודה המרכזית של נפפליו: מצודת פאלאמידי החולשת על העיר כולה, כדי להתבונן ממנה אל העיר והמפרץ.

מבט ממבצר פאלמידי לעבר נפפליו

לילה טוב!

יום 5

לאחר ארוחת הבוקר נפרדנו ממרינה ומבעלה, בעלי המלון החביבים והאדיבים, העמסנו את המכונית ונסענו למעלה אל מצודת פאלאמידי . עצלנים שכמותינו, ניתן גם להגיע אל המצודה ממרכז העיר בטיפוס של כתשע מאות מדרגות... 

 מצודת פאלאמידי (Palamidi) בנויה על הר שגובהו 250 מטר, החולש על כל העיר. המצודה נבנתה על ידי הוונציאנים בראשית המאה ה 18 והיא המבנה הגדול ביותר שנבנה על ידי הוונציאנים מחוץ לגבולות איטליה!
שנה לאחר סיום בנייתה היא הותקפה ע"י העותמאנים, החזיקה מעמד שמונה ימים בלבד ונכבשה.  העות'מאנים החזיקו בה עוד כ 100 שנים עד שהובסו במלחמת השחרור היוונית.

המצודה גדולה, מרשימה ושמורה היטב, וגם מי שאינו חובב היסטוריה לא יוכל שלא להתפעל מהנוף הניבט ממנה! 

נפרדנו מהמצודה ומנפפליו ויצאנו לעבר יעדינו הבאים הנמצאים במרכז הפלופונז.

המשך יבוא!

בקצרה:

אתונה

  • מלון A For Athens -מיקום מושלם מול כיכר מונסטרקי (לא מתאים לרגישים לרעש שכן זהו אזור שוקק חיים. בחדר ממתינים אטמי אוזניים לרשות האורחים), חדרים ענקיים ונקיים, צוות אדיב. ארוחת הבוקר מוגשת בבר שעל הגג וכוללת תצפית מושלמת לעבר האקרופוליס. בימי הקורונה הארוחה בהגשה בלבד.

  • אקרופוליס – לטעמי, עדיפה הכניסה הדרומית

  • גבעת פילופאפוס (Filopappou Hill) – הכניסה חופשית, פתוח 24/7

  • שוק הפשפשים של מונסטראקי - שוק תיירותי של מזכרות, נעליים ועוד.

  • שוק הפשפשים בכיכר Avissinias – שוק פשפשים איכותי, נפתח בעשר במהלך השבוע ובשמונה בימי א'.

נפפליו (Nafplio)

  • מלון Andromeda Suites – מלון משפחתי קטנטן וכיפי. נקי ומעוצב, מיקום מצוין ובעלי בית אדיבים וחביבים. ארוחת בוקר ביתית (בהגשה בלבד) מצוינת.

  • חנייה בנפפליו - ליד הנמל יש מגרש חנייה גדול ללא תשלום.

  • מצודת אקרונפפליו (Akronafplio) גישה ברגל מסמטאות העיר או רכב. כניסה חופשית במשך כל היום.

  • מצודת פאלאמידי (Palamidi) – ניתן להגיע ברגל (מעל 900 מדרגות) או בנסיעה קצרצרה.

  • מבצר בורג'י  סגור לרגל שיפוצים

  • מוזיאון הפולקלור חביב מאוד לאוהבי הז'אנר. סגור בימי ג'.

  • komboloi museum – מוזיאון זעיר ומיוחד המתמקד במחרוזות תפילה ומחרוזות מקומיות.

מסעדות בננפליו

ארבע המסעדות שדגמנו בנפפליו היו כיפיות מאוד. אם בכל זאת צריך לבחור בטובה ביותר, Ta Fanaria זוכה בתואר הזה.

סביב נפפליו

  • מיקנה (Mycenae) חוץ מהאתר המרכזי יש קבר נוסף ומרשים במרחק הליכה או דקה נסיעה.

  • אפידָוורוֹס (Epidávros) ליבת האתר הוא התיאטרון העתיק, יתר האתר מתאים לחובבי היסטוריה ו/או ארכיאולוגיה, שכן צריך לא מעט דמיון כדי לקשר בין השרידים בשטח לבין מה שהיה פעם.

לפוסט הקודם

לפוסט הבא: חלק ב של הטיול

לחלק ג של הטיול

לטיול הקודם שלנו ביוון