ספרד: חלק א - הקדמה ומדריד לאוהבי כדורגל ולא רק

לפוסט הקודם 

לפוסט הבא: ספרד חלק ב

לפוסט ספרד חלק ג

לפוסט ספרד חלק ד

לפוסט ספרד חלק ה

לפוסט ספרד חלק ו

הקדמה

כבר בזמן הטיסה ליווןהוחלט שהטיול המשפחתי הבא שלנו יהיה לספרד. ויכלול גם את מדריד (נדב אוהד של ריאל) וגם את ברצלונה (אסיף אוהד של בארסה). לאחר מיני ברורים וחישובים, הוחלט שנטוס למדריד ונסיים בברצלונה, ממנה נטוס חזרה ארצה. המשמעות הייתה תוספת של 150 אירו בהחזרת הרכב ביעד שונה מזה שבו אספנו אותו, ומצד שני חיסכון אדיר בזמן.

ומה עושים בין מדריד לבין ברצלונה?
 קרוב משפחה שמטייל המון ברחבי העולם אמר לי לא מזמן שלאחרונה הוא נוסע רק בטיולים מאורגנים. ארגון הטיול הפך מבחינתו לבחירה על מה לוותר והבחירה הזו כל כך קשה שלכן הוא מעדיף שמישהו אחר יעשה אותה.

כשהוא אמר את זה ממש לא הסכמתי אתו, אולם כשהתחלתי לתכנן את הזמן בין מדריד לבין ברצלונה, הרגשתי שאני מבינה אותו כל כך! יש כל כך הרבה מה לעשות, לראות ולחוות בטווח שבין מדריד לבין ברצלונה!!!! לקח לי זמן למצוא את האיזון בין הוויתור על כל המקומות בהם לא נהיה לבין ההתרגשות בגלל כל מה שכן נספיק לראות, לעשות ולחוות.

לאחר עיון ביומן המסע שלנו בטיול בכפרי הפירנאים לפני 21 שנים, וחרישה מדוקדקת של הבלוגים ב'למטייל', ובראשם הבלוג האהוב עלינו של רחל לבון, וכן אתרים נוספים כמו האתר של חברת kokopeli המתמחה בטיולים בספרד והאתר של גילי חסקין, גיבשנו את שלד הטיול הבא:

• ימים 1-4 מדריד
• יום 5 איסוף רכב, נסיעה לאזור סגוביה, נסיעה צפונה ולינה דרומית לסרגוסה
• יום 6 סרגוסה, המשך נסיעה צפונה עד אינסה, לינה: איינסה גמר מונדיאל!
• יום 7 שמורת אורדסה, נסיעה מזרחה לאספוט, לינה: אספוט
• יום 8 -10 טרק בשמורת איגואסטורטס, סיום: חזרה לאספוט, לינה באספוט
• ימים 11-13 לינה ליד ריבס, טיול בעיירות הפירנאים ובנוריה
• ימים 16-14 חוף הים, לינה ליד הכפר פלטיה ד'ארו
• ימים 16-20 ברצלונה

קצת פרטים טכניים

עקב אילוצים התחלנו להתארגן רק באפריל – שלושה חודשים לפני הטיול. מה שכמובן מייקר את הטיסה ואת הרכב השכור ומצמצם אפשרויות בחירה במקומות לינה.

• טיסה – טסנו עם אל-על, יצא הכי משתלם הפעם.
• רכב – דרך חברת rentalcar.com שכרנו רכב מחברת GoldCar. אביב מאוד רצה לשכור טנדר, אז שכרנו סיטרואן ברלינגו; קיבלנו רכב חדש דנדש, שנסע על דיזל עם צריכת דלק נפלאה של 1:15, ובדיעבד התגלה כנוח מאוד מבחינת העמסת כל הציוד.

• ציוד- אין צורך בשום דבר מיוחד כשטסים לספרד; אבל אם מתכננים לשהות בצפון, צריך לקחת בחשבון שלמרות הקיץ, ההתחממות גלובלית, שינויי האקלים וכו'- בפירנאים קר בערב! גם ביולי. צריך כמובן להיערך בהתאם. וכמובן ציוד מתאים למסלול המתוכנן.
• מפות סימון שבילים – ניתן לקנות בחנויות ציוד טיולים ובעיירות המוצא לשמורות. אנחנו הגענו מהארץ עם מפות סימון שבילים של מכרים.
• תקשורת – לצורך התקשרות עם הארץ (בכל זאת, נגה נשארה בצבא) רכשנו לאחד המכשירים את החבילה הזולה ביותר שיכולנו. לצורך שיחות מקומיות רכשנו במדריד כרטיס sim של חברת vodaphone.
• מפות – מבחינתי עוד לא נולדה האפליקציה שתחליף ספר מפות איכותי. הזמנו כרגיל מ-

Book Depository ספר מפות בגודל A4 של ספרד (וצרפת). בתוך הערים כן נכנענו לטכנולוגיה והשתמשנו ב Google maps.

• מזג האוויר – תתפללו לטוב. לא חם מדי במרכז הארץ, לא גשום בהרים...לנו התפילות הצליחו!

יאללה, מתחילים!

לפוסט הבא

מדריד: נחיתה רכה בעיר קומפקטית ונוחה

יום ערב 1

אל מדריד טסנו ביום של חצי גמר המונדיאל הראשון. התכנון היה לנחות ומיד למצוא היכן לראות את המשחק, או לפחות את המחצית השנייה.

הטיסה יצאה בזמן, המטוס היה חצי ריק, מה שאפשר השתרעות ומנוחה על שורת כסאות שלמה, הנחיתה הייתה מוקדם מהמצופה...הכל לפי התכנון.

כל התמונות צולמו על ידי משפחת בן שדה אלא אם כן צוין אחרת

ואז המתנו למזוודות.

והמתנו.

והמתנו.

והמתנו.

ויחד אתנו עוד עשרות נוסעים מהטיסה שלנו ומטיסות נוספות.

והמסועים – ריקים. אף מזוודה לא מגיעה, לא מהטיסה שלנו ולא מטיסות אחרות.

הבנים כבר הבינו שאת חצי הגמר הם יכולים לראות בנייד, (כל עוד יש להם ווי.פי. של שדה התעופה) ואנחנו המתנו.
 באופן לא ממש מפתיע, עם שריקת הסיום חזרו המסועים לפעול, התרמילים שלנו הגיעו במהרה ולקחנו מונית (מחיר קבוע של 30 אירו) אל מרכז מדריד, ליתר דיוק אל Artrip Hotel. המלון הזה נבחר בשל צירף של מיקום (אמנם לא על הרחוב הראשי אך במרחק הליכה מכל האתרים המרכזיים וגם 100 מטרים מתחנת מטרו), מחיר והמלצות בBooking. כבר בהגיענו, בחושך, אפשר היה להבחין שברגע שמתרחקים רחוב אחד בלבד מה Grand Via משתנה האוכלוסייה ויש המון גרפיטי – עוד נחזור לכך בהמשך.

הגענו למלון, בלב שכונת מגורים; פקידת הקבלה הייתה לבבית ויעילה (תכונה שאפיינה את כל צוות המלון כפי שגילינו בהמשך!), החדר שלנו – חדר לארבעה – התגלה כענק ומרווח והמלון כולו נראה מיוחד. הרגשנו שהצלחנו בבחירה, והרגשה זו רק התחזקה בהמשך.

מאחר וחצי הגמר כבר הסתיים כאמור, לא נותר לנו אלא ללכת לישון. לילה טוב.

יום 2

פתחנו את הבוקר בחדר האוכל של המלון, תוך שאנחנו מבחינים בעיצוב המקסים של המלון הזה, המכבד את עברו של המבנה תוך שילוב של עיצוב מודרני ונוח (אהבנו במיוחד את חדר המדרגות, למרות שהייתה מעלית). מחיר הלינה לא כלל ארוחת בוקר אז החלטנו שלבוקר הראשון ננסה ונראה; הארוחה עלתה 6 אירו לאדם והתגלתה כבסיסית: שתייה, פירות, אומלט ספרדי (מעין פשטידת תפוחי אדמה שאהבנו מאוד), דגנים, מאפים, נקניקים ומעט גבינה; על ירקות לא שמעו כאן. בהמשך ראינו שזו ארוחת בוקר טיפוסית מאוד למרבית המלונות ואני אמשיך להתגעגע לירקות טריים!

מזג האוויר היה בעדנו – 26 מעלות!!!! השעה הייתה אחרי תשע בבוקר אך נראה כי העיר טרם התעוררה. עלינו ברחוב 'שלנו' – רחוב ולנסיה שבו חיים מקומיים וגם זרים בתערובת ססגונית ומלאה גרפיטי.

טעימה קטנטונת מכל הגרפיטי הססגוני ברחובות מדריד

התחלנו לשוטט: כיר Molina, כנסיית St. Cruz ולידה מבנה מרשים של קולג', כיכרMayor הענקית ומשם לשוק האוכל סן-מיגל. השוק ססגוני ומלא חיים, באמצע יש מתחם קטן בו אפשר לשבת ולזלול את מה שקונים בדוכנים השונים. היינו שבעים עדיין מארוחת הבוקר אבל ידענו שעוד נחזור לכאן…

טעימות בשוק סן-מיגל

המשכנו לאזור בית העיריה הישן וכיכר מאיור– כיכר מרובעת ענקית ומרשימה. בסמוך מצאנו ירידה אל מתחת למפלס הכביש. הכביש הראשי בנוי על גשר קשתות מקסים ומסביב הכל ירוק ויפה.

עלינו חזרה ונכנסנו ל קתדרלת אלמודנה הקדושה או בשמה המלא - Catedral de Nuestra Señora de la Almudena. זמן לא רב לאחר שהמלך פיליפ השני הפך את מדריד לבירת ספרד ב-1561, הוא רצה קתדרלה לבירתו החדשה. הרעיון לבנות כנסייה מרכזית במדריד זכה להתנגדות חריפה ע"י הבישוף של העיר הגדולה יותר טולדו, שפחדה לאבד את מעמדה. לבסוף ב-1868 ה"קהילה המסורה לבתולה אלמודנה" (המקבילה לרבנות של מדריד וקסטיליה) קיבלה את האישור המיוחל.

הקתדרלה, המצויידת בכיפה בגובה 20 מטרים, הינה צנועה במונחים של ספרד (כלומר צנועה מזו של טולדו!) אך בעינינו היא היתה צבעונית, בהירה, יפה ומרשימה!

קתדרלת אלמונדה הקדושה

בסמוך אליה נמצא הארמון (Palacio Real De Madrid) שהוא ביתם הרשמי של משפחת המלוכה הספרדית. כיום נמצאים בני משפחת המלוכה בארמון זה רק למטרת חגיגות עממיות, ובשאר הימים המקום פתוח למבקרים.

לא קנינו כרטיסים מראש אז עמדנו קצת בתור... בכניסה כמובן שיקוף ובידוק בטחוני (עברנו בהצלחה!). לאחר הכניסה הצטיידנו במטריות מלכותיות (חינם, משאירים בסלים המיועדים לכך בהמשך הארמון) כדי לחצות את רחבת הארמון בשמש הקופחת.

זו אני מסתובבת עם מטרייה בצהרי יולי חמים

אנחנו התחלנו את הסיור באוסף הצבאי; נכנסנו לחלק שזה של הארמון בשביל נדב, אך האוסף התגלה כמרשים מאוד; יש כאן בעיקר תלבושות וכן המוני פסלי סוסים בגודל טבעי על שריונותיהם ותלבושותיהם (של הסוסים!). בהחלט שווה הצצה.

משם נכנסנו לארמון עצמו והתרשמנו מ'עונייה' של המלוכה!

מבט כללי על הארמון

לאחר היציאה מהארמון הלכנו אל Plaza De Orienta הסמוכה; זוהי כיכר עגולה, מוקפת עצים, גדולה ורחבה המשקיפה אל הארמון. ממנה המשכנו לעבר כיכר ספרד (Plaza de Espana) המוצלת והנעימה, שבה נמצאים פסלו של סרוונטס ומזרקה.

התקדמנו אל תחילת ה Grand Via שהוא אחד הרכובות המרכזיים של מדריד. הגענו אל הקצה המערבי שלו, וגילינו שהוא נמצא בשיפוצים, מכוסה, מאובק, רועש ומאכזב. אז סטינו לסמטאות צדדיות, התיישבנו לצהריים במקום קטן וחביב ששירת בעיקר מקומיים. היה טעים.
 המשכנו לכמה סידורים וקניות הכרחיות לקראת ההמשך ומשם לכיכר השמש (Puerta del Sol) שכיאה לשמו אינו מוצל ויש בו הרבה שמש... הכיכר הייתה סואנת, הומה ורועשת ודי רצינו לברוח ממנה. על הרצפה היו עשרות מהגרים שמכרו תיקים, חולצות של נבחרות כדורגל, בשמים וכו'. קנינו לנדב חולצה של ריאל מדריד (20 אירו במקום 130 בחנות הרשמית).

במשך כל היום הזה שמנו לב שמדריד כולה מקושטת בהתאמה לשבוע הגאווה; לא הצלחנו להבין אם הוא כבר היה או צפוי להיות, אבל התוצאה צבעונית ומרהיבה.

ירדנו למטרו ונסענו תתנה אחת חזרה למלון; תחנת המטרו נמצאת 100 מטרים מהמלון, ובטווח הזה היה סופר מרקט מרשת carefour בו קנינו כיבוד לזמן הצפייה בחצי הגמר השני של המונדיאל. הרחוב 'שלנו' היה כעת מלא ושוקק חיים. תערובת ססגונית של מקומיים וזרים, ילדים ומבוגרים, חנויות, בתי אוכל וגן משחקים. כך כנראה נראים החיים האמיתיים במדריד, לא בארמון ולא בGrand Via .

חזרנו למלון; העיקר שקרואטיה ניצחו בחצי הגמר. לילה טוב.

יום 3

הבוקר התעוררנו מאוחר (רבע לעשר); במקום לאכול במלון הלכנו לסופר מרקט Carefour הסמוך, בעיקר בגלל שנדב ממש לא מצא את עצמו בארוחת הבוקר של המלון.... התחלנו את הבוקר במוזיאון ריינה סופיה - מרכז האמנויות על שם המלכה סופיה הוא המוזיאון הלאומי של ספרד לאמנות המאה ה-20. הוא נחנך בספטמבר 1992 ונקרא על שמה של סופיה, מלכת ספרד.

המוזיאון עצמו בנוי משילוב של מבנה מהמאה ה-18 ששימש כבית חולים עד 1965, תוספות (לדוגמא מגדלי הזכוכית של המעליות) משנות השמונים של המאה ה-20 ומעל כל זה מבנה מודרניסטי לחלוטין שנבנה במאה ה- 21 ע"י האדריכל הצרפתי ז'אן נובל. מכון שהתיאור הזה נשמע כמו ערב רב של מבנים וסגנונות אך לא כך - מדובר בתוצאה יפהפה ומרשימה מאוד!

המוזיאון מציג אומנות ספרדית מודרנית (המאה העשרים) כמו דאלי, מירו ופיקאסו וכמובן גם רבים אחרים. אנחנו רצינו, בראש ובראשונה, לראות את תמונת הגרניקה של פיקאסו. והיא אכן מרשימה. ועצובה. ונוראה.
לאחר שתי קומות במוזיאון (יש 4) היה ביקוש עז לסיום הביקור אז יצאנו, אני הרגשתי שאני רוצה להיות פה שוב.
 יצאנו לכיוון הגן הבוטני, הלכנו בפארק מוצל שכולו דוכנים; תחילה של בגדים ואחר כך של ספרים משומשים. עברנו ליד המבנה המרשים של מוזיאון הפראדו (המציג אומנות קלאסית) ונכנסנו אל כנסיית Iglesia De Loss Jeronimo, שהרשימה אותנו מאוד מבחוץ ונראתה קודרת מאוד מבפנים...

ירדנו לעבר מזרקת נפטון ומשם אל כיכר האומה (Plaza de Cibeles) ומזרקתה. הכיכר הזו מוקפת סביב סביב בבניינים נפלאים, בראש ובראשונה ארמון הדואר אך גם כל השאר.

משם הלכנו אל רחוב אלקלאל היפהפה וממנו לחלק המזרחי של ה- Grand Via. בלי ספק זהו החלק היפה של הרחוב, בניגוד לחלק המערבי בו היינו אתמול. אמנם גם כאן היו שיפוצים נרחבים בכביש, אך הבניינים כאן נהדרים ותענוג לשטוף את העיניים.
 התיישבנו בTapa-Tapa , ארוחת הטאפאס הראשונה שלנו. היה כיף.

הטאפאס המושלם מבחינתי: ארטישוק צרוב בגריל וממולא בגבינות משובחות!

המשכנו לשוטט ברחוב היפהפה; זהו גם רחובן של כל החנויות אבל לא היינו בכיוון של קניות בשלב זה...הלכנו עד לתחנת המטרו הקרובה ונסענו למלון; אסיף עלה לחדר, אנחנו נכנסנו לאיזו חנויות שטויות ליד המלון. ואז כולנו הלכנו לסייסטה הגונה. גם היום מזג האוויר אתנו והטמפרטורות לא עברו את רף ה-31 מעלות.

אחרי הסייסטה, מתודלקים בקפה ופירות המוצעים חופשי בלובי 24/7, נסענו אל סנטיאגו ברנביאו – איצטדיון קבוצת ריאל מדריד. כרטיסים הזמנו כבר יום קודם, ליתר ביטחון.

 מאחר וכאמור אין בביתנו תמימות דעים ורק נדב אוהד של ריאל מדריד, הוחלט מראש ש'כולם הולכים להכול' כלומר שאסיף יצטרף לביקור באצטדיון במדריד, ונדב בתורו יצטרף לביקור באצטדיון בברצלונה. ואני, שלא ריאל ולא בארסה מעניינות אותי, אצטרף לשני הסיורים.

הגענו במטרו אל סנטיגו – ברנבאו. כבר בעליה מתחנת המטרו רואים את מבנה האצטדיון. והוא גדול, גבוה ומרשים. מאוד.
לאחר שעברנו בהצלחה בידוק בטחוני ושיקוף התחלנו בסיור. המסלול מכוון כך שמתחילים את הסיור בשיא הגובה, במפלס העליון של היציע, ממנו נפרש האצטדיון במלוא הדרו.
 לא חשבתי שאתפעל, אך בהחלט יש ממה!

נדב מגשים חלום באיצטדיון של ריאל מדריד

משם ממשיכים למוזיאון הכולל את 'האבולוציה של הכדור ושל נעלי הכדורגל' – כן גם בתחום זה יש השתנות ניכרת לאורך כמה עשרות שנים....אין קשר בין מה שנועלים היום לבין נעלי הכדורגל של פעם, וגם הכדור עצמו השתנה מאוד. במקביל יש גם אוסף של תלבושות ותצוגה מרשימה מאוד של גביעים מכל סוג, צבע וגודל שהקבוצה זכתה בהם במהלך השנים. וגם אטרקציות כמו להצטלם עם 'שחקן', להצטלם בעמדת הפרשנים ובאוטובוס של הקבוצה ועוד. לבסוף חוצים את המגרש עצמו, היישר לעבר החנות הרשמית. אנחנו, שכאמור קנינו כבר יום קודם חולצה של ריאל על המדרכה בכיכר השמש, לא רכשנו דבר ויצאנו החוצה.
 נדב היה מאושר, וגם אני הייתי מלאת התפעלות, אולי כי באתי עם אפס ציפיות ואולי כי זה באמת באמת מרשים...

מרוב התלהבות החלטנו לבקר גם באצטדיון הנוסף של מדריד, Wnda Metropolitano של קבוצת אתלטיקו מדריד, אולם בדיוק בימי הביקור שלנו הוא היה סגור למבקרים לרגל קונצרט שנערך בו.

נסענו במטרו חזרה לכיכר סול, למרות שהיה עמוס הצלחנו הפעם לראות את פסל הדוב המלחך עלים מעץ תות – סמלה של העיר מדריד, וגם את 'נקודת האפס' שמול בית הדואר (קאסה דה קראוס) - לוחית קטנה על המדרכה על המדרכה, המסמנת את מרכז רשת הכבישים הספרדית. זוהי נקודת ההתחלה של מדידת כל הכבישים המהירים.

קינחנו בגלידה וחזרנו למלון. לילה טוב.

נקודת האפס בכיכר סול

יום 4

התכנון להיום היה סיור חופשי בכל מיני מקומות שחלפנו עליהם ביום הראשון;

כשיצאנו מהמלון ראינו התרחשות והתקהלות; מסתבר שמתכוונים לצלם איזו תוכנית טלוויזיה בסמוך למלון. בנתיים המדרכה היתה עמוסה בכל טוב – ארוחת בוקר מאוחרת לצוות ההפקה...
 התחלנו מהשכונה 'שלנו' לעבר כיכר מאיור הענקית ומשם לכנסיות באזור כיכר העיר (Plaza de la villa ).

כיכר מאיור

משם המשכנו לביקור בשוק האוכל של סן מיגל, הפעם דגמנו היטב כמה דוכנים וישבנו במרכז השוק לאכול בהנאה.

גם זו דרך להגיש לחם עם גבינה...טועמים ונהנים בשוק סן-מיגל

דרך סמטאות צבעוניות צעדנו לאזור התאטרון ומשם, דרך כיכר השמש, לעבר שכונת אל-רסטרו שבימי ראשון מאכלסת שוק פשפשים ובשאר הימים יש בה כל מיני חנויות יד שניה וכו'.
 בלי ספק מדריד של הרחובות המרכזיים היא דבר אחד, ומדריד של הרחובות הצדדיים היא דבר אחר, שוקק חיים וצבעוני הרבה יותר, בעיקר מרוב גרפיטי.

שמחנו שהמלון שלנו ממוקם כך שאפשר הצצה אל החיים במדריד האמתית, (ויחד עם זה היה מרכזי מספיק כך שיכולנו לשוטט ברגל אל מרבית האתרים המרכזיים!)

צבעונית ונהדרת-זוהי מדריד!

חזרנו לחדר לסייסטה, אך עצרנו בלובי לשתייה ופירות. בינתיים הגיע מישהו שהסתבר שהוא מיגל, בעל המלון. שוחחנו אתו ארוכות, שמענו את ההיסטוריה של הבניין ועוד. אמנם הוא כמעט זרק את אסיף מהמלון כשגילה שאסיף אוהד של בארסה ולא של ריאל מדריד ;-) אבל היה כיף; כמו תמיד הסיפורים ופיסות החיים החבויים אחרי אתרי התיירות מרתקים אותנו לא פחות מהאתרים עצמם. ואחרי זה – סייסטה!

אחר הצהריים נחלקו הציפיות והרצונות ולכן התפצלנו. הבנים נשארו במזגן בחדר, אביב הלך לבלות ב...חנויות של כלי עבודה ואני הלכתי שוב אל מוזיאון ריינה סופיה. הפעם בנחת, רק אני, הספקתי ליהנות היטב מכל אוספי המוזיאון העשירים, וגם משתי תערוכות מתחלפות נהדרות. וגם מהמבנה עצמו – כאמור התוספת המודרנית הופכת את המבנה למיוחד ומרשים מאוד!

חזרנו למלון בערך באותו זמן ואז הלכנו למאפייה איטלקית סמוכה למלון ואכלנו ארוחת ערב דשנה וספוגה בשמן זית.... הבנים חזרו למלון ואנחנו נסענו אל Faro de Moncloa - מגדל התצפית של מדריד. זהו מגדל בגובה 92 מטרים הנמצא ברובע האוניברסיטאי של מדריד ומאפשר תצפית פנורמית נהדרת על העיר; העלייה למגדל במעלית שקופה. המראה מגובה כזה הוא כמובן מרשים מאוד ושמחנו שלא ויתרנו על הנסיעה לכאן. כשהלכנו ברחובות מדריד שמנו לב שהיא מלאה עצים וירוקה; מבט מלמעלה המחיש עד כמה!

בתוך מגדל התצפית

ירדנו (שוב במעלית השקופה) ושוטטנו מעט באזור של המגדל - האזור כולו שקט, ירוק ושונה מאוד ממרכז מדריד ההומה.
בחזור חיפשנו בית קפה ולא מצאנו, אז ישבנו בבר חמוד קרוב למלון.
 ברחוב שלנו עדיין הייתה התעסקות רבה סביב צילומי תכנית הטלוויזיה; אנחנו קנינו צ'ופרים לבנים בקונדיטוריה סמוכה – נראה שעשינו למוכרת את היום..... הספקנו גם לשוחח עם פקידת הערב של המלון, שנוהגת לטייל ברחבי ספרד בקרוון שלה.

לפני השינה סיכמנו את מדריד: ירוקה מאוד, קומפקטית ונוחה, מלאה בגרפיטי, בקבצנים ובצוענים (היושבים ומנגנים במקומות מרכזיים). לנו היה כיף כאן. לילה טוב.

לפוסט הבא

בקצרה:

• מונית אל ומשדה התעופה של מדריד לעיר עצמה: מחיר קבוע של 30 אירו.
• מלון Artrip: חדר מרווח, מיקום מרכזי – מרחק הליכה ברגל מרוב האתרים וכן 100 מטרים ממטרו, חדרים מרווחים, פירות, שתיה חמה וקרה (כולל גספאצ'ו קר!) בלובי בחינם 24/7, מיזוג אוויר וויפי, ובעיקר: תחושה של הקפדה על הפרטים הקטנים ורצון לעשות טוב לאורחים. צוות יעיל, אדיב, נעים ושש לעזור. תוספת ארוחת בוקר סבירה: 6 אירו לאדם.
• הארמון במדריד: מומלץ לרכוש כרטיסים מראש כדי לא לעמוד בתור בשמש. מבוגר: 10 אירו, ילד: 5 אירו.
• מוזיאון ריינה סופיה – מוזיאון לאומנות המאה ה 21, אוספים של דאלי, מירו ופיקאסו ועוד רבים אחרים. כרטיס עולה 10 אירו במקום, 8 אירו ברכישה באינטרנט. יש למוזיאון שתי כניסות; כדי להתרשם מהחלק המודרני והיפהפה של הבניין יש להיכנס מ -Ronda de Atocha Street.
• סנטיגו ברנבאו – אצטדיון הכדורגל של ריאל מדריד. מומלץ לחסוך את התור ולרכוש כרטיסים מראש. מבוגר-25 אירו, ילד-18 אירו. עליות נוספות מוצעות במקום: צילומים שונים, מכשיר אאודיו (יש בעברית!) וכו'.
• Faro de Moncloa - מגדל התצפית של מדריד: מגדל בגובה 92 מטרים המאפשר תצפית פנורמית על מדריד. 3 אירו לאדם.

לפוסט הקודם 

לפוסט הבא: ספרד חלק ב

לפוסט ספרד חלק ג

לפוסט ספרד חלק ד

לפוסט ספרד חלק ה

לפוסט ספרד חלק ו