לפוסט הראשון על הטיול ובו הקדמה, תכנון והרבה מידע שימושי וקישורים

לפוסט הקודם: הפוסט השני על הטיול ובו היומיים הראשונים והמעבר מצ'כיה לסלובקיה
לפוסט הבא: הפוסט הרביעי על הטיול ובו הכוכב שלנו בטטרה הנמוכים ומה שמסביבם
לפוסט החמישי על הטיול ובו הביקור בברטיסלבה


10/8/2013 היום השלישי, בו עיר ועיירה וצפייה בטירה בגשם ובסערה


קמנו וראינו שאכן, שהתחזית לא משקרת (אגב, במקום הזה ובכל הבאים ראינו שנהוג לתלות בלובי דף עם תחזית מעודכנת לימים הקרובים) והגשם, סופת הברקים והערפל לא יאפשרו שום טיול בהרים L ...

 התכנית לעלות ברכבל ולטייל נדחית למחר ואנחנו לא מתייאשים ושולפים את תוכנית המגירה החביבה עלינו: קושיצה Kosice, השנייה בגודלה בסלובקיה, ובירת התרבות העולמית לשנת 2013.

 העיר נמצאת בדרום סלובקיה באזור פחות גבוה ולכן הגשם לא אמור להגיע אליה. לא חששנו מהנסיעה (שעה וחצי) שעברה בנעימים בעזרת אוסף להיטים של הביטלס ובעזרת יתרונותיו של המיניוואן - הפרדה בין הילדים = שקט ורוגע

 בדרך הצצנו לעבר מבצר ספיש הגדול במדינה ויש האומרים שבאירופה. המבצר עצמו נראה היטב מין הכביש וכך גם טורי המכוניות האינסופיים בדרך אליו...לכן אנו מסתפקים בהצצה זו וממשיכים ישירות אל קושיצה.

 הדברן כמובן לא מפסיק לפטפט בנושא הטירה וחוקר את אבא שלו על ההיסטוריה של המקום, ועד שהוא מסיים לקבל את המידע הדרוש לו, אנחנו כבר בפאתי העיר.


הרחוב הראשי בקושיצה
קושיצה מקסימה! זו עיר נוחה מאוד לטיול, הרחוב הראשי (רחוב 'הלבאנה' Hlvana) מכיל את כל האתרים שבה ופשוט כיף להיות בה. במרכז הרחוב – קתדרלת אליזבת הענקית (טיפסנו למגדל, ברור שטיפסנו) ולידה בניין התיאטרון היפהפה.

הכנסייה בקושיצה

 מולו מזרקות מנגנות – מקום נהדר לעצור, לנוח על הספסלים בצל ולאכול את הסנדוויצ'ים שלנו. אח"כ הלכנו ל'מגדל העיר' ובו מוזיאון שעווה זעיר, וירדנו אל מתחת לפני הקרקע לסיבוב קצר בעתיקות קושיצה.

בראש מגדל הכנסייה

 בהמשך עברנו בבית הכנסת לשעבר, בית התליין וכל שאר המבנים המקסימים שמסביב. הכל ציורי מאוד – כמו רחוב מתוך גלויה. עיר אירופאית כמו שעיר אירופאית צריכה להיות, וכיוון שבסלובקיה עסקינן הכל לא עמוס ושקט.
השמוצ"ניקית מאושרת במיוחד כיוון שמכאן עלו הרבה יהודים שהקימו חלק מקיבוצי השומר הצעיר... (ועל כך נאמר – כל אחד ומה שעושה לו את זה...)

ארמון כלשהו בקושיצה

 לאחר הפסקת גלידה (שוב – טעים וזול) נסענו לעבר העיירה לבוצ'ה Levoca.
מאחר ובדרך ראינו סניף של Bila, עצרנו להשלמות, (יש לנו איזו משיכה לא מוסברת לרשת הזולה והנוחה הזו....) והגענו ללבוצ'ה בגשם עיקש אך מתון מאוד. כזה שאפשר להסתובב במרכז המקסים שלה.

זו עיירה קטנה הרבה יותר ולכן המרכז כמובן קטן הרבה יותר, ויש בו הרבה שיפוצים. אך הגשם והשיפוצים לא מסתירים את יופיו של המרכז העתיק, וגם לא את 'כלוב הקלון' בו היו כולאים בעבר נשים ש'התנהגו לא יפה'....

 כרטיסים לחנייה, מידע, מפות, מזכרות ושירותים ניתן למצוא במרכז המידע של העיירה.
הגשם החלש מכניע אותנו לבסוף וכך גם הערב המתקרב ובא ואנו נמלטים למסעדה הממוקמת במרתף של מלון Arkada, לארוחה מקומית טעימה וזולה.
 הספורטאי מתלהב מאוד כשקבוצת הנוער של טרנצ'ין מתיישבת גם היא לארוחה במסעדה ("עכשיו אני אספר שפגשתי את הפועל טרנצ'ין!")

 כשאנו עולים שוב אל פני הקרקע הגשם נפסק ואנו חוזרים לצימר שלנו - מקום שכ"כ כיף לחזור אליו!

http://www.visitkosice.eu/en קושיצה
http://eng.levoca.sk/ לבוצ'ה
http://www.arkada.sk/indexen.phpהמסעדה
11/8/2013 היום הרביעי, בו מרגישים את העננים ומרגישים בעננים

 לראשונה קמנו בבוקר אל שמיים תכולים ומעוננים חלקית ומהחלונות והמרפסת רואים את הצוק שמולנו ואת כל הפסגות שסביבו, אך עדיין קר (מצוין, זה הרבה יותר טוב מחם).

בוקר בטטרנסקה לומניצה

 לאחר ארוחת הבוקר צעדנו רגלית לעבר הרכבל, הקפנו את טטרנסקה לומניצה ומצאנו שתחנת הרכבל ממוקמת ממש מול הצימר... מאחורי מלון סלובן... בקניית הכרטיסים יש להפקיד 10 יורו שמוחזרים לאחר היציאה מהרכבל, כנגד החזרת הכרטיסים המגנטיים הרב-פעמיים ששימשו אותנו לכניסה לרכבל.

 עלינו בקרונית לעבר אגם הצוק – Skalante pleso 1752 (מטר) – הוא התחנה השנייה של הרכבל והערפל והעננים עלו אתנו.

סקלנטה פלסו

 מכאן ניתן להמשיך במחיר מופקע ובקרונית שנראית מפחידה למדי ללומניצקי שטיט (2633 מטר) או לרדת ולטייל מכאן, כמו שאנחנו בחרנו.

סקלנטה פלסו על רקע הטטרה הגבוהים
ליד תחנת הרכבל משתרע האגם האלפיני הקטן וסביבו שביל הליכה קליל המקיף אותו. את ההקפה בת 10 הדקות התחילו הילדים בשמש וסיימו בענן מוחלט.

סקלנטה פלסו
לאחר האגם וגיחה קצרה לגן השעשועים החמוד שלידו (מעוצב בסגנון גן חיות אלפיני) יצאנו למסלול המתוכנן - ירידה לעבר מפלי וודופאדי סטודני פוטוק vodopady studeny potok  והמתחם הרבינוק hrebienok. מוצאים את השביל האדום היוצא מערבה ומתחילים לצעוד.

בשביל האדום

 המסלול היורד אינו קשה אך הצעידה היא על שברי סלעים ולא ממש על דרך/שביל – יכול להוות בעיה לילדים קטנים/ למי שהגיע בנעליים לא מתאימות. הולכים בהליכה נינוחה ובאוויר הרים "צלול כיין" והמסלולים לא עמוסים.
 אחרי שלושת רבעי שעה של הליכה בנוף, נפתח לפנינו עמק ובו פסגות רבות ומדהימות. שני קולות קטנים מאחור מבקשים עצירה, ואנחנו לא מתנגדים, בנוף הזה אפשר להישאר שעות...

הפסקת אוכל מושלמת


הטטרה הגבוהים במלוא הדרם

צמחייה אלפינית

 הנוף מרהיב, ככל שיורדים הצמחייה משתנה ומסביבנו פסגות נפלאות. מרגישים כמו באלפים, פינת פולין. המפלים כמובן נשמעים עוד לפני שנראים וכמויות המים מעוררות קנאה.

מפל סטודני פוטוק

 השביל ה'רגיל' המסומן האדום מתרחק מאוד מהמפלים, לכן בפיצול הדרכים שבגשר לפני נרובה צ'אטה narova chata בחרנו בשביל הכחול העובר לאורך הנחל.
מסלול זה יפה יותר (בגלל שהוא עובר בכל המפלים ולא רק בראשון שרואים מהדרך) ומגיע גם הוא להרבינוק, ואפילו אינו ארוך יותר מהמסלול האדום ה'רגיל' - על כן מומלץ מכל הבחינות להמשיך בו.

מפלי סטודני פוטוק

מפלי סטודני פוטוק

מפלי סטודני פוטוק

 לאחר מנוחה בהרבינוק, שבה הבנים הספיקו לגלוש במסלול אבובים יבש - summer tubing (יורו לסיבוב, נהנו מאוד) ולקנות ארטיקים במזנון, אנו ממשיכים לצעוד לעבר סטארי סמוקובץ.

אבובים בהרבינוק

 חלקו האחרון של השביל די משעמם – אמנם הכל ירוק ופורח, אך ההליכה היא על אספלט והיא טכנית ולא מעניינת. המסלול מהאגם להרבינוק אורך 5 קילומטר, והירידה לסטארי סמוקובץ היא עוד 5 קילומטרים, כמעט כולם בירידה.

 מי שאינו חפץ בהליכה ארוכה וילדיו אינם מטיבי לכת, רצוי לו לרדת בפוניקולר.
על הקורקינטים עם גלגלי הענק ויתרנו מראש, לאחר שקראנו את הסיפורים מהפורום וראינו את הסלובקים והפולנים 'דוהרים' כמו משוגעים עד למטה.

 סטארי סמוקוביץ Stary smokovec היא עוד עיירת נופש נחמדה המשמשת מוצא לטיולים בקיץ ולסקי בחורף. שמנו לב שהמזכרות בה זולות יותר מאשר במקומות אחרים, ועל כן מיד נרכשו חולצות, גלויות ומגנטים שכיסו את סעיף המזכרות לחלק זה של הטיול.
הלכנו לתחנת הרכבת כדי לחזור לעיירה 'שלנו' שבמרחק שישה קילומטרים וכאן ציפתה הפתעה חביבה: בדיוק כשהגענו התכוננו המקומיים לנסיעה ראשונה של הרכבת העתיקה (בת 100!) שלהם, שהיתה מקולקלת מס' שנים ויוצאת כעת לנסיעתה הראשונה לאחר שהצליחו לתקנה.
 הרכבת העתיקה מקושטת, הצוותים לבושים בהתאם, הנהג תוקע בחצוצרה קטנה וכו' – טקס שלם צבעוני ועליז, והרכבת יוצאת לדרך ברעש וצפירות.

הרכבת העתיקה
אח"כ המשיכה תנועת הרכבות כסדרה ואנו נסענו כעשר דקות בחזרה לטטרנסקה לומניצה, העיירה 'שלנו'. בדיוק כשהגענו יצאה הרכבת העתיקה חזרה למסעה כך שנהנינו מכל הפסטיבל בשנית ואז צעדנו לנו לדירתנו המקסימה.

 הפעם מזג האוויר אפשר לשני הבנים ליהנות ממתקני החצר (הספורטאי קופץ ומתרוצץ ואחיו הדברן בעיקר מחלק לו הוראות ומתגרה בו מהצד) , בעוד אנו יושבים עם בירה (הבירות הסלובקיות מעולות!) ונחים קצת לפני הפרוייקט הבא (הכנת ארוחת ערב). והשמוצ"ניקית? היא תסתדר בכל מזג אוויר, כל עוד יש לה WIFI ...

http://hrebienok.slovakian-mountains.eu/ הרבינוק
http://www.vysoketatry.com/ciele/vspotoka/vspotoka.html ה-מפלים
http://www.lanovky.sk/?page=str&str=skalnate הרכבל
http://www.vt.sk/ האתר הרשמי של הטטרה הגבוהים – רכבלים, אירועים, מזג אוויר ועוד
12/8/2013 היום החמישי, בו כבשנו פסגה ועברנו בקתה

 בבוקר זה נפרדנו, לצערנו הרב, מהדירה הנהדרת מהמקום המקסים הזה ונסענו לעבר אגם שטרבסקה פלסו (1346) –strbske pleso.

שטרבסקה פלסו

סביב האגם התפתח מרכז תיירות ענק הכולל מלונות רבים, רכבלים, מסעדות וכו' ואנו כמובן באנו כדי לעלות מכאן ברכבל ולצעוד לעבר פסגת פרנדרה סוליסקו- 2117 מטר גובהה (prendre solisko)

 בכניסה לאגם הרבה חניה (בתשלום כמובן) ואנו חונים רק כדי לגלות שאפשר לנסוע ולחנות הרבה הרבה יותר קרוב לרכבלים....
הרכבלים הפעם הם מעליות כיסא מעל נוף ירוק ומשגע. הקו הדרוש הוא קו A וקל לזהותו משום ש...זה הקו היחיד הפועל בקיץ.

מעלית כיסא בסוליסקו

 גם כאן כמובן יש פיקדון על כרטיסי הרכבל, אך לשם היעילות אין צורך לגשת לקופות לקבל את הפיקדון חזרה – יש מכונות אוטומטיות לשם כך. את הכרטיסים לרכבל ניתן לקנות במרכז המידע שליד מגלשות הסקי הגבוהות/ בקופות ליד העלייה לכיסאות.
כיוון שכל מעלית כיסא מתאימה ל4 אנשים, התפצלנו (בנים-בנות לבקשת הקטנים) והתחלנו בנסיעה לבקתת סוליסקו ( 1840) Chata pod solisko . אחרי כמה דקות בנוף המדהים וברוח הקרירה, ירדנו מהכיסאות עם חיוך מרוח על הפנים והתחלנו לטפס לפסגה בשביל האדום. השביל תלול אך בסה"כ נוח.

 מתחילים בטיפוס.

 הספורטאי ואבא שלו ממהרים קדימה, אני מאחורה עם הדברן, שכמובן לא הפסיק לדבר ורצה לדעת איך קוראים לכל פסגה מסביב, ולהשתרע על כל דשא שנקרה בדרכו, והשמו"צניקית הלכה באמצע, לא הפסיקה לעצור כדי לצלם אך תמיד הצליחה להשיג אותנו בהליכה מהירה, ולבסוף הודיעה שזה קטן עליה, כי "בים אל ים כשטיפסנו למירון, היה קשה יותר" (מן הסתם, הרי פה ישנת בדירה ולא בשטח, עלית ברכבל ואבא סוחב את התיק...)

טיפוס לפרנדרה סוליסקו
הטיפוס הוא כזה שכל פעם רואים רק מה שמעלינו וחושבים שזה הסוף, מגיעים ואז רואים שהפסגה עוד לא כאן... אבל לבסוף הגענו לפסגה ואפילו ב45 דקות בלבד במקום שעה-שעה וחצי לכיוון...

הנוף הנשקף מהפסגה מדהים כמובן! הצטלמנו, זללנו (את האוכל שהכנתי לכל היום!) והתחלנו לרדת.
 כעת השבילים כבר מתחילים להתמלא במטפסים, שמחנו שעלינו מוקדם כשיש עוד מקום לשבת בנוח על הפסגה ממש.

סוליסקו3.jpg

הנוף מפסגת סוליסקו

הנוף מפסגת סוליסקו

 הירידה עצמה עברה עלינו ברוח וקור – בדיוק כפי ש'הבטיחו'. ירדנו עד הבקתה ושוב במעליות הכיסא עד למטה.
רגע לפני הסיום ישנה מצלמה המצלמת את היורדים – כל תמונה עולה 3 יורו ("מה זה פה? קייקים בכפר בלום?" ~ הדברן הקטן בתגובה מיידית) אבל כמובן שקנינו את תמונותינו – איפה עוד יוצא להצטלם על מעלית כיסא בלב ההרים?

יורדים במעלית הכיסא בנוף נפלא
לא היינו רעבים כ"כ, אך בדרך ראינו 'koliba' (מסעדה מקומית המגישה אוכל מסורתי) שקראנו עליה המלצות טובות. אז מה, לא ניכנס? ברור שנכנסנו. התנחלנו במרפסת של koliba na janovej polianka והזמנו כל מיני מאכלים מקומיים (כולל בשיטה המומלצת של להתבונן מה מזמינים אחרים, להצביע על זה ולשאול את המלצר מה זה) ובינתיים הבנים שיחקו בנדנדות שבחצר.

 כך הכרנו את ה'פירוהי' שהם מעין כיסונים (כל עם והקרפלעך שלו) במלית מתוקה (למשל פרג) או מלוחה (תפ"א למשל) ועוד כמה מעדנים. האוכל המקומי כבד וטעים מאוד, גם הצמחונים שבנינו וגם הטורפים מוצאים את מבוקשם ונהנים מאוד.
צעדנו חזרה לעבר האגם. סביב האגם שביל חצץ נעים וקליל העובר בין העצים ומקיף את האגם.

*אסור להאכיל את הברווזים!*

 אנו צועדים עם השביל השלו (חבל שהמלונות הענקיים פה כ"כ לא מותאמים לנוף) עד מעגן קטן שבו אפשר לשכור סירות משוטים "אותנטיות" וכמובן שוכרים אחת כזו בשמחה.

משלמים 19 יורו, תמורת סירה משפחתית וחגורות הצלה לילדים. את התיקים יש להפקיד, כדי שלא ניקח בהם אוכל ונאכיל את הברווזים!
 השיט שאורך 40 דקות רגוע וכיפי, וזה כל המגע שלנו עם האגמים בסלובקיה; שקית בגדי הים לא יצאה אף פעם מהמזוודה, בגלל טמפרטורת המים כמובן (וזה המקום להעיר, למי ששם לב לחוסר- אנחנו לא חובבי פארקי מים, הבנים הקטנים כן אבל הוסבר להם שבשביל לבקר בשפיים/ימית אלפיים לא לקחו אותם לחו"ל)

שיט בשטרבסקה פלסו

שיט בשטרבסקה פלסו
לאחר החזרת הסירה התחלנו לנסוע לעבר ליפטובסקי טרנובץ LiptovskTrnovec, עיירת קיט לחופי אגם ליפטוב שבטטרה הנמוכים (שהשמו"צניקית מיד שללה את הביקור בו- "כינרת יש גם בארץ, רק פה הערסים הם פולנים".. מה שנכון נכון) שם נשכר עבורנו בית ע"י בעלים של מתחם נופש אחר (דדינקה) שהזמנו ועקב טעות הזמנתנו אושרה למרות שלא היה בו מקום.

 כך שבעצם, זו לא הבחירה הראשונה שלנו כמקום הלינה לחמשת הלילות הבאים, אך המיקום בסדר והצימר נראה בסה"כ בסדר (באינטרנט) וגם אין לנו כ"כ ברירה.

 הגענו לצימר ויקנדוב צ'אלופי , מתחם ובו 20 בתי עץ מסודרים בשורה, הראשון הוא הקבלה. בקצה יש בריכה, מתקנים לילדים והכל קרוב מאוד לאגם. מאחר וזו לא העונה (למרות שהאתר מלא לחלוטין) הקבלה סגורה.

 מזעיקים את איש הקבלה בטלפון. הוא לא יודע אנגלית ואנחנו לא ידענו סלובקית אך בתיווך טלפוני של השותפה שלו (שכן יודעת אנגלית) הכל מסתדר; קיבלנו את בית העץ 'שלנו' המרווח (כולל מחסן עם ציוד גינה וברביקיו) והתחלנו להתארגן בו ולפרוק את ציודנו.

גם בית העץ הזה מאובזר היטב וגם בו שני חדרי רחצה (הפעם אין ג'קוזי) אך הוא פחות מהודר ומפנק מהקודם. כמו כן באתר הזה משלמים על החשמל שצורכים בזמן השהות (לפי קריאת מונה בכניסה ובעזיבה).

 הכפר הזה נמוך יותר (500 מטר) אך עדיין קריר בלילה ובערב והנוף נחמד בהחלט.

ליפטובסקי טרנובץ

מסביבנו כולם פולנים (ועשירים. הפג'ו הנוצצת והחדשה בה הגענו היא הרכב הצנוע ביותר בסביבה בינות לשלל רכבי ענק של אאודי ועוד מותגי יוקרה).

 מילאנו את המקרר והארונות (כן, שוב ביקרנו בBila), הכנו ארוחת ערב גדולה והלכנו לישון מותשים.


http://www.visitslovakia.com/strbske-pleso-1/ שטרבסקה פלסו

http://www.vikendovechalupy.sk/romanticke-ubytovanie-pri-vysokych-tatrach/

 לפוסט הראשון על הטיול ובו הקדמה, תכנון והרבה מידע שימושי וקישורים

לפוסט הקודם: הפוסט השני על הטיול ובו היומיים הראשונים והמעבר מצ'כיה לסלובקיה
לפוסט הבא: הפוסט הרביעי על הטיול ובו הכוכב שלנו בטטרה הנמוכים ומה שמסביבם
לפוסט החמישי על הטיול ובו הביקור בברטיסלבה