לפוסט הראשון על הטיול ובו הקדמה, תכנון והרבה מידע שימושי וקישורים
לפוסט הקודם: הפוסט השני על הטיול ובו היומיים הראשונים והמעבר מצ'כיה לסלובקיה
לפוסט הבא: הפוסט הרביעי על הטיול ובו הכוכב שלנו בטטרה הנמוכים ומה שמסביבם
לפוסט החמישי על הטיול ובו הביקור בברטיסלבה
10/8/2013 היום השלישי, בו עיר ועיירה וצפייה בטירה בגשם ובסערה
קמנו וראינו שאכן, שהתחזית לא משקרת (אגב, במקום הזה ובכל הבאים ראינו שנהוג לתלות בלובי דף עם תחזית מעודכנת לימים הקרובים) והגשם, סופת הברקים והערפל לא יאפשרו שום טיול בהרים L ...
התכנית לעלות ברכבל ולטייל נדחית למחר ואנחנו לא מתייאשים ושולפים את תוכנית המגירה החביבה עלינו: קושיצה Kosice, השנייה בגודלה בסלובקיה, ובירת התרבות העולמית לשנת 2013.
העיר נמצאת בדרום סלובקיה באזור פחות גבוה ולכן הגשם לא אמור להגיע אליה. לא חששנו מהנסיעה (שעה וחצי) שעברה בנעימים בעזרת אוסף להיטים של הביטלס ובעזרת יתרונותיו של המיניוואן - הפרדה בין הילדים = שקט ורוגע
בדרך הצצנו לעבר מבצר ספיש הגדול במדינה ויש האומרים שבאירופה. המבצר עצמו נראה היטב מין הכביש וכך גם טורי המכוניות האינסופיים בדרך אליו...לכן אנו מסתפקים בהצצה זו וממשיכים ישירות אל קושיצה.
הדברן כמובן לא מפסיק לפטפט בנושא הטירה וחוקר את אבא שלו על ההיסטוריה של המקום, ועד שהוא מסיים לקבל את המידע הדרוש לו, אנחנו כבר בפאתי העיר.


מולו מזרקות מנגנות – מקום נהדר לעצור, לנוח על הספסלים בצל ולאכול את הסנדוויצ'ים שלנו. אח"כ הלכנו ל'מגדל העיר' ובו מוזיאון שעווה זעיר, וירדנו אל מתחת לפני הקרקע לסיבוב קצר בעתיקות קושיצה.

בהמשך עברנו בבית הכנסת לשעבר, בית התליין וכל שאר המבנים המקסימים שמסביב. הכל ציורי מאוד – כמו רחוב מתוך גלויה. עיר אירופאית כמו שעיר אירופאית צריכה להיות, וכיוון שבסלובקיה עסקינן הכל לא עמוס ושקט.

לאחר הפסקת גלידה (שוב – טעים וזול) נסענו לעבר העיירה לבוצ'ה Levoca.
זו עיירה קטנה הרבה יותר ולכן המרכז כמובן קטן הרבה יותר, ויש בו הרבה שיפוצים. אך הגשם והשיפוצים לא מסתירים את יופיו של המרכז העתיק, וגם לא את 'כלוב הקלון' בו היו כולאים בעבר נשים ש'התנהגו לא יפה'....
כרטיסים לחנייה, מידע, מפות, מזכרות ושירותים ניתן למצוא במרכז המידע של העיירה.
הספורטאי מתלהב מאוד כשקבוצת הנוער של טרנצ'ין מתיישבת גם היא לארוחה במסעדה ("עכשיו אני אספר שפגשתי את הפועל טרנצ'ין!")
כשאנו עולים שוב אל פני הקרקע הגשם נפסק ואנו חוזרים לצימר שלנו - מקום שכ"כ כיף לחזור אליו!
http://www.visitkosice.eu/en קושיצה
לראשונה קמנו בבוקר אל שמיים תכולים ומעוננים חלקית ומהחלונות והמרפסת רואים את הצוק שמולנו ואת כל הפסגות שסביבו, אך עדיין קר (מצוין, זה הרבה יותר טוב מחם).

לאחר ארוחת הבוקר צעדנו רגלית לעבר הרכבל, הקפנו את טטרנסקה לומניצה ומצאנו שתחנת הרכבל ממוקמת ממש מול הצימר... מאחורי מלון סלובן... בקניית הכרטיסים יש להפקיד 10 יורו שמוחזרים לאחר היציאה מהרכבל, כנגד החזרת הכרטיסים המגנטיים הרב-פעמיים ששימשו אותנו לכניסה לרכבל.
עלינו בקרונית לעבר אגם הצוק – Skalante pleso 1752 (מטר) – הוא התחנה השנייה של הרכבל והערפל והעננים עלו אתנו.
מכאן ניתן להמשיך במחיר מופקע ובקרונית שנראית מפחידה למדי ללומניצקי שטיט (2633 מטר) או לרדת ולטייל מכאן, כמו שאנחנו בחרנו.

המסלול היורד אינו קשה אך הצעידה היא על שברי סלעים ולא ממש על דרך/שביל – יכול להוות בעיה לילדים קטנים/ למי שהגיע בנעליים לא מתאימות. הולכים בהליכה נינוחה ובאוויר הרים "צלול כיין" והמסלולים לא עמוסים.
אחרי שלושת רבעי שעה של הליכה בנוף, נפתח לפנינו עמק ובו פסגות רבות ומדהימות. שני קולות קטנים מאחור מבקשים עצירה, ואנחנו לא מתנגדים, בנוף הזה אפשר להישאר שעות...

הנוף מרהיב, ככל שיורדים הצמחייה משתנה ומסביבנו פסגות נפלאות. מרגישים כמו באלפים, פינת פולין. המפלים כמובן נשמעים עוד לפני שנראים וכמויות המים מעוררות קנאה.
השביל ה'רגיל' המסומן האדום מתרחק מאוד מהמפלים, לכן בפיצול הדרכים שבגשר לפני נרובה צ'אטה narova chata בחרנו בשביל הכחול העובר לאורך הנחל.

לאחר מנוחה בהרבינוק, שבה הבנים הספיקו לגלוש במסלול אבובים יבש - summer tubing (יורו לסיבוב, נהנו מאוד) ולקנות ארטיקים במזנון, אנו ממשיכים לצעוד לעבר סטארי סמוקובץ.

חלקו האחרון של השביל די משעמם – אמנם הכל ירוק ופורח, אך ההליכה היא על אספלט והיא טכנית ולא מעניינת. המסלול מהאגם להרבינוק אורך 5 קילומטר, והירידה לסטארי סמוקובץ היא עוד 5 קילומטרים, כמעט כולם בירידה.
מי שאינו חפץ בהליכה ארוכה וילדיו אינם מטיבי לכת, רצוי לו לרדת בפוניקולר.
סטארי סמוקוביץ Stary smokovec היא עוד עיירת נופש נחמדה המשמשת מוצא לטיולים בקיץ ולסקי בחורף. שמנו לב שהמזכרות בה זולות יותר מאשר במקומות אחרים, ועל כן מיד נרכשו חולצות, גלויות ומגנטים שכיסו את סעיף המזכרות לחלק זה של הטיול.
הרכבת העתיקה מקושטת, הצוותים לבושים בהתאם, הנהג תוקע בחצוצרה קטנה וכו' – טקס שלם צבעוני ועליז, והרכבת יוצאת לדרך ברעש וצפירות.
הפעם מזג האוויר אפשר לשני הבנים ליהנות ממתקני החצר (הספורטאי קופץ ומתרוצץ ואחיו הדברן בעיקר מחלק לו הוראות ומתגרה בו מהצד) , בעוד אנו יושבים עם בירה (הבירות הסלובקיות מעולות!) ונחים קצת לפני הפרוייקט הבא (הכנת ארוחת ערב). והשמוצ"ניקית? היא תסתדר בכל מזג אוויר, כל עוד יש לה WIFI ...
בבוקר זה נפרדנו, לצערנו הרב, מהדירה הנהדרת מהמקום המקסים הזה ונסענו לעבר אגם שטרבסקה פלסו (1346) –strbske pleso.
סביב האגם התפתח מרכז תיירות ענק הכולל מלונות רבים, רכבלים, מסעדות וכו' ואנו כמובן באנו כדי לעלות מכאן ברכבל ולצעוד לעבר פסגת פרנדרה סוליסקו- 2117 מטר גובהה (prendre solisko)
בכניסה לאגם הרבה חניה (בתשלום כמובן) ואנו חונים רק כדי לגלות שאפשר לנסוע ולחנות הרבה הרבה יותר קרוב לרכבלים....

גם כאן כמובן יש פיקדון על כרטיסי הרכבל, אך לשם היעילות אין צורך לגשת לקופות לקבל את הפיקדון חזרה – יש מכונות אוטומטיות לשם כך. את הכרטיסים לרכבל ניתן לקנות במרכז המידע שליד מגלשות הסקי הגבוהות/ בקופות ליד העלייה לכיסאות.
מתחילים בטיפוס.
הספורטאי ואבא שלו ממהרים קדימה, אני מאחורה עם הדברן, שכמובן לא הפסיק לדבר ורצה לדעת איך קוראים לכל פסגה מסביב, ולהשתרע על כל דשא שנקרה בדרכו, והשמו"צניקית הלכה באמצע, לא הפסיקה לעצור כדי לצלם אך תמיד הצליחה להשיג אותנו בהליכה מהירה, ולבסוף הודיעה שזה קטן עליה, כי "בים אל ים כשטיפסנו למירון, היה קשה יותר" (מן הסתם, הרי פה ישנת בדירה ולא בשטח, עלית ברכבל ואבא סוחב את התיק...)

הנוף הנשקף מהפסגה מדהים כמובן! הצטלמנו, זללנו (את האוכל שהכנתי לכל היום!) והתחלנו לרדת.
כעת השבילים כבר מתחילים להתמלא במטפסים, שמחנו שעלינו מוקדם כשיש עוד מקום לשבת בנוח על הפסגה ממש.


הירידה עצמה עברה עלינו ברוח וקור – בדיוק כפי ש'הבטיחו'. ירדנו עד הבקתה ושוב במעליות הכיסא עד למטה.

כך הכרנו את ה'פירוהי' שהם מעין כיסונים (כל עם והקרפלעך שלו) במלית מתוקה (למשל פרג) או מלוחה (תפ"א למשל) ועוד כמה מעדנים. האוכל המקומי כבד וטעים מאוד, גם הצמחונים שבנינו וגם הטורפים מוצאים את מבוקשם ונהנים מאוד.
*אסור להאכיל את הברווזים!*
אנו צועדים עם השביל השלו (חבל שהמלונות הענקיים פה כ"כ לא מותאמים לנוף) עד מעגן קטן שבו אפשר לשכור סירות משוטים "אותנטיות" וכמובן שוכרים אחת כזו בשמחה.
משלמים 19 יורו, תמורת סירה משפחתית וחגורות הצלה לילדים. את התיקים יש להפקיד, כדי שלא ניקח בהם אוכל ונאכיל את הברווזים!
השיט שאורך 40 דקות רגוע וכיפי, וזה כל המגע שלנו עם האגמים בסלובקיה; שקית בגדי הים לא יצאה אף פעם מהמזוודה, בגלל טמפרטורת המים כמובן (וזה המקום להעיר, למי ששם לב לחוסר- אנחנו לא חובבי פארקי מים, הבנים הקטנים כן אבל הוסבר להם שבשביל לבקר בשפיים/ימית אלפיים לא לקחו אותם לחו"ל)

כך שבעצם, זו לא הבחירה הראשונה שלנו כמקום הלינה לחמשת הלילות הבאים, אך המיקום בסדר והצימר נראה בסה"כ בסדר (באינטרנט) וגם אין לנו כ"כ ברירה.
הגענו לצימר ויקנדוב צ'אלופי , מתחם ובו 20 בתי עץ מסודרים בשורה, הראשון הוא הקבלה. בקצה יש בריכה, מתקנים לילדים והכל קרוב מאוד לאגם. מאחר וזו לא העונה (למרות שהאתר מלא לחלוטין) הקבלה סגורה.
מזעיקים את איש הקבלה בטלפון. הוא לא יודע אנגלית ואנחנו לא ידענו סלובקית אך בתיווך טלפוני של השותפה שלו (שכן יודעת אנגלית) הכל מסתדר; קיבלנו את בית העץ 'שלנו' המרווח (כולל מחסן עם ציוד גינה וברביקיו) והתחלנו להתארגן בו ולפרוק את ציודנו.
גם בית העץ הזה מאובזר היטב וגם בו שני חדרי רחצה (הפעם אין ג'קוזי) אך הוא פחות מהודר ומפנק מהקודם. כמו כן באתר הזה משלמים על החשמל שצורכים בזמן השהות (לפי קריאת מונה בכניסה ובעזיבה).
הכפר הזה נמוך יותר (500 מטר) אך עדיין קריר בלילה ובערב והנוף נחמד בהחלט.

מסביבנו כולם פולנים (ועשירים. הפג'ו הנוצצת והחדשה בה הגענו היא הרכב הצנוע ביותר בסביבה בינות לשלל רכבי ענק של אאודי ועוד מותגי יוקרה).
מילאנו את המקרר והארונות (כן, שוב ביקרנו בBila), הכנו ארוחת ערב גדולה והלכנו לישון מותשים.
http://www.vikendovechalupy.sk/romanticke-ubytovanie-pri-vysokych-tatrach/
לפוסט הראשון על הטיול ובו הקדמה, תכנון והרבה מידע שימושי וקישורים
לפוסט הקודם: הפוסט השני על הטיול ובו היומיים הראשונים והמעבר מצ'כיה לסלובקיה
לפוסט הבא: הפוסט הרביעי על הטיול ובו הכוכב שלנו בטטרה הנמוכים ומה שמסביבם
לפוסט החמישי על הטיול ובו הביקור בברטיסלבה