לפוסט הראשון על נורבגיה

לפוסט השני על נורבגיה

לפוסט הקודם: הפוסט השלישי על נורבגיה

לפוסט הבא

בחלקים הקודמים – אוסלו, טרק ביוטנהיימן, שמורת רונדאנה, גיירנגר, דרך הטרולים, ועוד…

יום 15 לטיול – ממשיכים דרומה בעקבות הקרחונים!

הבוקר השעון המעורר משום מה לא צלצל... אבל לא נורא- התעוררנו בשמונה וחצי. לאחר שהכנו וופל בלגי- במטבח יש מכונה ייעודית, כמובן - וניקינו את הבית היינו באוטו ברבע לעשר.
 יצאנו לדרכנו על כביש E39 שלאחר SKEI נהיה E5 כשפנינו לעבר שני קרחונים: Boyabreen שהוא צמוד לחניה ונגיש לחלוטין, וגם קרוב במיוחד לכביש; התצפית הכי יפה עליו היא דווקא מגג חנות המזכרות... וSupphellebreen שמרוחק כחמש דקות הליכה מין החניה ודורש מעט נסיעה מזרחה מהכביש הראשי – ובהתאם, בראשון תוכלו לפגוש באוטובוסים וברכבים רבים, ובשני – תהיו כנראה כמעט לבדכם עם שאון המים הסוערים והקפואים והקרחון המרשים.

שניהם נהדרים וכדאי לא לוותר על אף אחד- הם ממש קרובים אחד לשני והביקור לא דורש שום מאמץ.

יעדנו הבא לאותו יום היה העיירה FJAERLAND; רבות התלבטנו לפני הטיול האם להגיע לאזור זה, או שמא מגיירנגר לנסוע דרום מזרחה דרך כביש 55 הנחשב למומלץ ויפהפה.

קריאה נוספת בסיפור של שירלי על ביקורם בעיירה הזו גרם לנו להבין שזה מקום שאסור לנו לפספס, ואכן, לא הצטערנו.

תחילה הגענו אל מוזיאון הקרחונים שנמצא קצת לפני העיירה עצמה, וכצפוי- כיפי, מלא הפעלות, הדגמות והמחשות (אפילו יש בו חתיכת קרחון שאפשר לחצוב ממנה!) ומלווה- כרגיל- בסרט מקסים. מגג המוזיאון יש תצפית ב360 מעלות על כל הפסגות והקרחונים שסביב לעיירה- מדהים.

חברים נחמדים בכניסה למוזיאון-

חוצבים בקרח-

מתצפתים על הנוף הנפלא-


 משם התקדמנו ברכב עוד מספר דקות לעבר העיירה עצמה (עוד תמונות נהדרות ומידע בלינק). אחת הסיבות שהכריעו לגבי הביקור בה היא עצם היותה עיירת הספרים של נורבגיה– כל העיירה מוקדשת לחנויות ודוכני ספרים. ואנחנו כחובבים גדולים מאוד של ספרים, לא נוותר על מקום כזה, נכון?

מדובר בסה"כ בכפר שקט של רחוב אחד, שכל מבנה בו: רפת, אורווה, דואר וכו' הפכו לחנויות ספרים. וכמובן ביניהן מציץ לו הפיורד הציורי. מסתבר שהעיירה שייכת לאיגוד עולמי של עיירות ספרים שכמותה!


 ראשית התיישבנו לקפה ועוגות ביתיות בKaffistova שהוא בית קפה וחנות ספרים מתוקה במיוחד. מצאנו אפילו ספר בעברית (על עתיקות כפר נחום), ובעיקר התפעלנו מספרי הבישול: מדף שלם רק על ספרי פסטות, אחד אחר לבישול במיקרוגל, אחד אחר לקינוחי שוקולד וכו' וכו'. המקום מנוהל ע"י משפחה לא צעירה אך מקסימה והאווירה בו מופלאה וכיפית, לא ממש רצינו לצאת משם גם כאשר סיימנו את הקפה/שוקו המהבילים והעוגות הנהדרות.

אחר כך המשכנו לאורך הרחוב כולו, תוך דגימת כל חנויות הספרים על שלל סוגיהן. לחובבי ספר זהו גן עדן! הבנים השתעשעו שם קצת במשחקי חוץ גדולים שנצבעו על הכביש (קלאס, מבוכים וכו').

לבסוף יצאנו מהמקום המופלא הזה והמשכנו ישירות לעבר סוגנדל – הלא היא בירת מחוז סוגנפיורד רחב הידיים בו נבלה את הימים הקרובים. ערכנו קנייה גדולה בסניף גדול ומהנה של Coop extra והמשכנו לנסוע תוך חיפוש מקום נחמד לעצור בו לפיקניק צהריים- מאוחרים.

פנינו היו לעבר כנסיית הלוחות ב Kaupenger, ולפני שמצאנו מקום לאכול כבר הגענו אליה. בעודנו מתלבטים האם יש לנו חשק ללכת לקנות כרטיסים ולהיכנס גילינו שהיא נסגרה 5 דקות טרם הגיענו...ההתלבטות נפתרה.


 המשכנו. מקופנגר ממשיכים במעבורת קצרה לכיוון דרום, וכבר הבנו שבעצם לא נעצור לפיקניק צהריים אבל אכלנו בוטנים באוטו... הילדים עלו לסיפון המעבורת הענקית להפסקת חטיף נוספת, תצפית על הנוף וחקירת המעבורת.

די מהר הגענו לצד השני: הישר אל מנהרת אורלנד שהיא המנהרה הארוכה בעולם: 24.5 ק"מ! כל 6 ק"מ התאורה מתחלפת לכחול כדי להפיג את החשיכה ולמנוע סנוור בסוף המנהרה, אך בסה"כ הנסיעה הזו משעממת למדי.


מיד אחרי המנהרה, עברנו את אורלנד כשפנינו לעבר הבית שהזמנו ב Air b&b לחמשת הלילות הקרובים בSKJERDAL, לצד הפיורד מצפון לאורלנד, הרחק מהמרכז התיירותי (שכיוון שבנורבגיה עסקינן- גם הוא לא כה מפוצץ ועמוס. לכן רק ניתן להסיק כמה שקט ובתולי יהיה עוד יותר רחוק ממנו...)
 הבית, כפי שידענו מראש, אינו נמצא על הכביש. יש לחנות ולרדת אליו בשביל עיזים צר (לא ניתן להגיע עם מזוודות, תרמילי גב חובה). לחילופין אפשר להפליג בפיורד, לקשור את הסירה שכמובן שאין לנו אל המזח ולטפס אל הבית בשביל עיזים מלמטה… אבל אנחנו מוכנים מראש ואפילו קצת מתרגשים לחוויה כזו – שעוד לא הייתה לנו בשלל טיולינו בחו”ל- ולבסוף, מגיעים.

הירידה אל הבית

אם כן, באמצע שום מקום עם שלט קטנטן ו2 תיבות דואר, חנינו והתחלנו לסחוב את הציוד מהאוטו אל הבית. השביל מהאוטו לבית כולו ירוק ופורח ומידי פעם נגלה הפיורד. מיד אנחנו מגלים גם כי השביל מתפתל בין עצי דובדבנים מחמישה זנים שונים!!!

אחרי כמה דקות צעידה, מגיעים לבית מבודד, שכמו נלקח מהאגדות.

לצערנו בעלת המקום, אן-קארין, לא נמצאת עקב הלוויה במשפחה, ואנו עושים לעצמנו צ'ק אין, לפי הנחיות שקיבלנו ממנה במייל.


 הבית עצמו צופה ישירות אל האורלנדפיורד, זרוע של הסוגנפיורד. יש בו מטבח כפרי משגע, ממש מהסרטים, שתי פינות אוכל מול הנוף ה-מ-ד-ה-י-ם ועוד אחת מאובזרת בחוץ, וסלון שמעוצב ברוחו יורדי ים, וכמובן קמין. ושני קיטוני שינה זעירים. מחוץ לבית יש עוד יחידה, חדשה ומאובזרת, של חדר שינה ומקלחת.

הנוף ממרפסת הבית:


 הבית מלא בספרים (אפילו מתחת לסירים היו כמה....). כעבור כמה ימים התברר שהבית היה שייך לספרנית ובעלה הביולוג הימי, מה שמסביר את העיצוב.


 הבית יפהפה ומשקיף כולו אל הפיורד מכל עבר. אין אף נפש חיה בסביבה. רק אנחנו, הפיורד והצומח שסביב לנו. בערב רואים מרחוק את האורות של אורלנד ופלאם ואת הקרוזים יוצאים ונכנסים.

החיסרון, שנראה שהפריע רק לי ולא לשאר בני המשפחה, היו אבזור יתר.
 כל מה שאי פעם נכנס נשאר. זה אומר ספרים אפילו מתחת לסירים, ובעיקר – כל מה שהשאירו מטיילים אחרים בארונות המטבח. ושידות מלאות ציוד, החל מחפיסות פלסטרים ריקות וכלה באריזות ריקות של ברגים ומנורות. לי ממש הפריע לפגוש את כל השאריות הללו, במיוחד כשחיפשתי מדפים ריקים בארונות המטבח לפרוק בהם את ה”אספקה” שלנו, והכל היה מלא במה שמטיילים קודמים בחרו לא לקחת איתם. התחושה שלי הייתה שמזמן לא עשו פה סדר רציני, לא בדקו האם המנורות עובדות בכלל (במטבח כן, בסלון ובאחד מחדרי השינה לא...) ומה המצב בתוך הארונות. והאם הטלוויזיה בכלל עובדת (לא).


 לקח לי זמן להתרגל לזה...אבל חוץ מזה הבית הזה הוא באמת פנינה אמיתית וקסומה ואנחנו לא לגמרי מעכלים כמה קרובים אנו לפיורד, והעיניים לא שבעות ממראהו.

באייר בי אן בי היה כתוב שכאן חובה להוסיף תשלום (100 נוק לאדם) עבור מגבות ומצעים, אז חיפשנו כאלו; היו כמויות אדירות בתוך הארונות אם כי אף סדין לא באמת התאים בגודל למיטה הזוגית בה ישנו. הסתדרנו.

חקרנו קצת את החצר, הקטן שמח מאוד לגלות שיש מתקן מנגל מאובזר היטב בחוץ! כמובן שיש דק מדהים מול הפיורד ושבילים לכל עבר, ומצאנו עוד כל מיני עצי דובדבנים, ולא רק- גם פטל קטפנו הישר מהשיח, ושוב – לא הפסקנו להתפעם מהנוף.


 את ארוחת הערב בחרנו לאכול הפעם בפינת האוכל החגיגית והרשמית שבסלון, תוך צפייה בנוף המושלם (כל חזית הסלון היא חלון אחד גדול לפיורד).


שמנו לב שהימים מתקצרים, כבר ב23:00 מתחיל להחשיך...
 ______________________________________________________________
יום 16: פיורד, דרך נוף וגשם
 ק

מנו בנחת, הכנו פנקייקים וישבנו לארוחת בוקר בפינת האוכל ה"לא רשמית" שליד המטבח. מהחלון רואים את כל כלי השיט שנכנסים לפיורד וכמובן את אוניות הקרוזים האדירות (גם שומעים אותן רועמות!).
 קבוצת מטיילים קטנה עלתה לפתע בשביל מהמזח ועברה בפאתי החצר, כשפניה מעלה אל ראש ההר, אל חוות הקיץ של בעלת הבית, לסיור וטעימות. מסתבר שזהו אחד מסוגי סיורי הפיורד ספארי.


 אנחנו לעומתם ירדנו למזח בשביל אחר היוצא מהחצר; החלום שלי על ילדים רצים למטה להשתכשך במים נגוז כמובן בגלל הטמפרטורות (כ 15-18)... חלק מהזמן גם טיפטף קלות אך לא במידה שהצריכה אפילו מעיל גשם.

בני אדם יש, אבל כאלו יש בשפע...:

טיפסנו חזרה אל ההר ומצאנו את המפל הסמוך אלינו, ואז טיפסנו עוד קצת למפלס הכביש כדי למצוא את בעלת הבית שאמורה, לפי הבנתו, להתגורר בחווה ליד הכביש, ממנה יורדים אל הבית. בעזרת קרובי משפחה שלה שגרים בחווה (וכמובן לא מבינים כלל אנגלית) היא אותרה טלפונית; הסתבר שהיא יושבת שבעה על אימה, כעשר שעות נסיעה מכאן....אז על העובדה שאין נייר טואלט סלחנו לה (בהמשך היום קנינו מלאי), אם כי יתר הדברים שציינתי קודם היו תוצאה של הזנחה מתמשכת. כאמור, לשאר בני המשפחה זה לא הפריע ליהנות מהמקום.


 חזרנו, כיבסנו, המשכנו בחקר החצר והמחסנים, זללנו, הכנו סנדוויצ'ים וקטפנו לנו מלאי של דובדבנים בחצר.


 בשעת צהריים טיפסנו לאוטו; ראשית עלינו קצת עם הכביש לראות את 'חוות הקיץ' המדוברת של בעלת הבית, אם כי לא נכנסנו. אחר כך נסענו לעבר דרך הנוף הידועה בשם 'כביש השלגים' (Aurlandfjellet). תחילה התבלבלנו והגענו אל כביש מקומי מס' 50 שאינו דרך נוף רשמית אך יפה בהחלט! וכמובן עובר צמוד לנהר בעל צבע טורקיז מושלם.


 אחר כך מצאנו את הדרך הנכונה, שהתגלתה כצרה ולא נוחה במיוחד. ככל שעלינו החל להתערפל ולהתקרר (3-5 מעלות) ובמהרה החל לרדת גשם חזק שלא איפשר לראות כמעט כלום בנקודת התצפית המפורסמת של כביש זה. גם בגשם כן הצלחנו לראות את הפיורד, אך כמובן שלא במלוא תפארתו, וחבל. זהו אחד הפספוסים של הטיול.

תצפית ערפילית במיוחד:

בשיא הגובה נסענו בערפל מוחלט, בגשם שוטף, וכמובן התוכניות לשחק בשלג והזמן הפנוי שיועד לכך הפכו מיותרים. הסתפקנו בעצירה אחת בה רק הגדולה יצאה לכמה דקות (בחולצה קצרה, כמובן, למרות 3 המעלות בחוץ).


 התקדמנו לאיטנו ולאחר שירדנו משיא הגובה מזג האוויר השתפר ואפילו ירדנו מהמכונית ושוטטנו על כמה גשרונים שהוקמו מעל מפגש נהרות שוצפים, שלא מהווים שום אטרקציה אך עבורנו הישראלים הם חגיגה של ממש.

קינחנו בקטיף פירות יער וארוחת צהריים, ונסענו לעבר הכפר Laardel, בו תכננו לבקר במוזיאון הסלמון. זהו מוזיאון ברוח כל המוזיאונים שראינו כאן אך הרבה הרבה יותר קטן. אבל כמובן- יש בסיום הסיור בו סרט, על חיי הסלמונים מנקודת מבטה של אמא סלמונית. המוזיאון הוא גם מעין מתנ"ס מקומי, בדיוק הקרינו שם סרט ילדים פופולרי ולכן כל המקום הריח מפופקורן בצורה נוראית. גם כן חוויה.


 צעדנו לנו לעבר מרכז הכפר העתיק שהיה ציורי, חביב ושקט עד מאוד. בחוץ היה קריר וקצת אפור, ואנחנו נסענו חזרה, דרך המנהרה הארוכה מאתמול ולא דרך הכביש הצר מהבוקר.....


 הגענו בדיוק בזמן למנגל ובישול ארוחת ערב. הקמין הודלק, ובדיוק כשהכנתי שוקו חם החל לרדת גשם על הפיורד הציורי.

______________________________________________________________

יום 17: היום שטים בפיורד!

להיום מוזמן לנו סיור FjordSafari בפלאם אחה”צ, אחרי ששמענו וקראנו עליו והבנו שזו כנראה חוויה שאסור לפספס.

התעוררנו מאוחר לשולחן ערוך שבעלי הכין לנו. שוב עלה סיור מטיילים דרך קצה החצר אל החווה, ומאחר שידענו שנחזור מאוחר –המנגל הודלק עכשיו כדי שבערב לא נתעכב על הכנת ארוחה.
 נסענו למרכז המבקרים ב Flam לברר היכן ניתן לשכור סירה (לא ניתן, אפשר רק קייאק) וציוד דייג (לא ניתן, אפשר רק לקנות) ומשם אל הכפר Underdal מחלוננו מצידו השני של הפיורד, בחלקו הקרוי נרופיורד. בעבר היה ניתן להגיע אליו רק בשיט אך כיום, לשמחתנו יש אליו כביש.

זהו כפר קטן, יש האומרים 80 תושבים ויש האומרים 30, וכמה מאות עיזים. עיקר פרנסת הכפר על עיזים ומוצריהן ובמיוחד- ה-גבינה החומה. (רשימת מחלבות וחנויות ניתן למצוא בלינק מעלה).

התחלנו בכנסיית הלוחות המקומית אך בהגיענו אליה גילינו שלט המציין כי זו תיפתח רק בשעה אחת.

אז ירדנו למרכז הכפר ומצאנו בית קפה לשפת הפיורד בו גם חנות גבינות ומוצרים מקומיים, וכביכול גם מרכז מבקרים. בפועל מרכז המבקרים כלל כמה תמונות של תהליך ייצור הגבינה על קירות בית הקפה.

הגבינות עצמן- מעולות. לא רק החומה. קנינו כמובן (לעכשיו, להמשך הטיול, וגם לארץ...) וגם ישבנו בבית הקפה על שפת הפיורד לקפה ומאפה. שיטוט מסביב מצא גם חנות שהקימו כל מיני נשים מהכפר – מעין קואופרטיב, כל אחת התאם לתחביבה (סריגה, תפירה, תכשיטנות, כלי זכוכית וכו'), שם קניתי לי ולביתי סריגים נפלאים בעבודת יד במחירים כמו בארץ. לא זולים ולא יקרים.


 חזרנו לכנסייה, תיירים נוספים הגיעו, גם השעה אחת הגיעה אך הכנסייה לא נפתחה.

לבסוף התייאשנו, חזרנו למכונית וחזרנו אל Flam שהוא הכפר המרכזי במחוז ואחת הנקודות הכיייי תיירותיות בנורבגיה- וכמויות האוטובוסים עם התיירים בהתאם (וזה חוץ מהתיירים המגיעים במעבורות ובקרוזים ). ערכנו השלמות בסופר מרקט ובחנות מזכרות, אכלנו צהריים על הדשא עד שהתחיל לטפטף ונכנסנו אל מבשלת הבירה Eagir. המקום מעוצב מקסים, ניתן לתאם מראש סיור או פשוט להיכנס ולהזמין. אנו בחרנו להזמין פלטת טעימות: מגיעה סדרה של 5 סוגי בירה שונים ומיוחדים מאוד, עם המלצה מאיזו להתחיל ובאיזו לסיים. היה כיף.


 הלכנו אל הרציף ממנו יוצאים סיורי הספארי פיורד. כאמור- הזמנו מראש מהארץ, וזה בהחלט מומלץ כי הסיורים היו מלאים ותיירים שהגיעו להזמין במקום נדחו.


 בחרנו בסיור של שלוש שעות. הגענו כמבוקש באתר – חצי שעה לפני השיט. צוידנו בחרמוניות, חליפות הצלה, כפפות, כובעי צמר ומשקפי הגנה ויצאנו לשייט קסום ומופלא, שבלי ספק היה אחד משיאי הטיול!!!


 המדריך עוצר מדי פעם להסביר ולספר על הנוף או על החוות שרואים בדרך (כל מיני אנקדוטות משעשעות) , ובשאר הזמן שטים בסירת מנוע קטנה (12 איש) ומהירה בתוך הפיורד עד לחלק שנחשב לפיורד הצר ביותר בעולם. אין מילים לתאר את הנוף של ההרים והמפלים הגולשים ישירות לפיורדים. לפתע המדריך סובב בחדות את הסירה, לרגע חשבתי שהוא רוצה להשוויץ עם תעלולי שיט אך הסתבר שהוא ....זיהה כלב ים.


 עצרנו ליד כבודו שירד בנחת מהסלעים אל המים, ולאחר שנעלם המשכנו לשוט. בעצירה הבאה כבר זיהינו בעצמנו את כלב הים, לא היה צורך להראות לנו...למרות שטפטף גשם והיה קר, כל רגע היה תענוג שלא רצינו שייגמר! כאשר הגענו לקצה הפיורד הצר ביותר בעולם קצת הופתענו, חשבנו שיהיה הרבה יותר צר....הסתובבנו והתחלנו לשוט חזרה, לא רצינו שהחוויה הנהדרת הזו תיגמר. שמענו סיפורים מרתקים ואנקדוטות מעניינות על כפרים, בעלי חיים ופיורדים מפי המדריך המקסים שלנו ולא שבענו מהמראות הנהדרים.

חזרנו קפואים ומאושרים לארוחת ערב, (בשר כאמור כבר הוכן בבוקר...) תוך שאנחנו מבררים בקדחתנות אפשרות להצטרף לשיט נוסף באחד הימים הבאים (עד כדי כך נהנינו!) אך הכל היה מלא.
 שוב טפטף כל הערב, נראה שכבר שכחנו איך נראים שמיים כחולים...אך כל ערב, קצת אחרי שמונה, חודרת קרן שמש את העננים ונוחתת לה על הפיורד שבחלוננו ואז- המראה מושלם!

יום 18: נשארים בבית

לאחר השכמה מאוחרת במיוחד הגדולה בחרה להישאר בבית אל מול הנוף ואנחנו נסענו עם הבנים ל Aurland כשהמשימה- לחפש כלי שיט.

לבסוף – שכרנו לנו קייק זוגי לשלוש שעות והתחלפנו ביננו; אפילו אני העזתי לחתור סוף סוף ובשלב מסוים שני הבנים שטו לבדם. שקט ושלווה, הגשם שהובטח להיום טרם הגיע, תענוג.
אחר כך הלכנו לסטודיו לניפוח זכוכית הנמצא ממש במרכז הכפר. לקנות כמובן יקר מאוד, אך להתבונן בתהליך המרתק של ניפוח הזכוכית לא עולה דבר.

חזרנו מוקדם, בעלי יצא לצעדה בסביבת הבית ולי היה זמן לשבת מול הפיורד עם ספר. ושוב נהניתי מהקצב שנבחר לטיול הזה – מתון ורגוע. כזה שמאפשר לשבת בנחת עם ספר מול הנוף המושלם הזה.

 לפנות ערב סוף סוף הגיע הגשם והפיורד התמלא בערפל, אך כמובן שליד הקמין הכול נראה אחרת…

________________________________________________________

יום 19: פארק חבלים נהדר!

הבוקר, לאחר פנקייק בחצר מול הנוף, נסענו לכיוון העיר VOSS. יום זה הוא הזרוע הארוכה ביותר של הכוכב שלנו, אך הנסיעה לא נוראה. למי שלו פחות זמן – ניתן ורצוי לשלב יום זה בדרך מאזור פלאם לברגן.

תחילה עצרנו במלון Setlhaimen כדי להתבונן בנוף. מרפסת המלון פתוחה לתיירים עד השעה חמש, והנוף הנשקף ממנה אכן נהדר.


 קרוב מאוד למלון, בדרך קצת מתפתלת, נסענו אל מפל Setlhaimen השוצף. השביל מהחניה עד המפל נוח מאוד, מדובר בכעשר דקות הליכה בלבד בתוך יער ירוק ויפה.


משם נסענו אל פארק החבלים של Voss בו העברנו בהנאה רבה את שארית היום. בעלי, הבכורה והאמצעי טיפסו אל מסלולי המבוגרים הארוכים והקשים (יש שניים כאלו) והקטן אל מסלולי הילדים, כשאני משגיחה עליו מלמטה. מדובר בפארק מרשים, מקסים ואיכותי, וכמובן גם בטיחותי ומתוחזק היטב. לאחר התשלום אין הגבלה על מספר הפעמים שמותר לעלות אל המסלולים, ויש אפילו שוקו חם ועוגיות על חשבון הבית לגולשים.

 בילינו בפארק כמה שעות טובות. אני, כרגיל, לא עליתי ולאחר מכן הצטערתי על כך.... (כשחזרנו לארץ סוף סוף העזתי, בפארק החבלים החדש שנפתח בקיבוץ סאסא!)

בעלי והילדים כמובן נהנו מאוד מאוד. המסלולים כללו די הרבה אתגרים ומתקנים, וכמובן גם אומגות. מדי פעם נקרא הצוות לחלץ מישהו ש'נתקע' ואינו מצליח להתקדם – כתמיד, מעניין מאוד להסתכל על החילוץ, כיצד הצוות מטפס ומתקדם על החבלים נגד השיפוע, כיצד מחלצים וכו'. אצלנו הפעם איש לא נזקק לחילוץ.…

כשכל בני המשפחה מיצו את הפארק וכלו כוחותיהם, קינחנו בהפסקת שוקו וחטיף אחרונה, הזדכינו על הציוד, וחזרנו לבית המקסים לארוחת ערב אחרונה בחצר מול הפיורד “שלנו”, שהיה הערב עמוס במיוחד בקרוזים וסירות למיניהן.


בעלת הבית, אן-קרין, שחזרה מבית הוריה, באה לבקר (ולקבל את התשלום על המצעים והמגבות). מאחר והיא היתה שבורה כולה ממות אימה, ולאחר 10 שעות נהיגה, לא אמרתי לה דבר על מה שהפריע לי בבית....
 לכבוד ארוחת הערב האחרונה מול הפיורד זכינו לבסוף בצ'ופר של שמש זורחת מעל הפיורד, ללא עננים!

יום 20 – נפרדים מהפיורד, נוסעים לברגן

לאחר ארוחת בוקר אחרונה ארזנו חפצינו וטיפסנו איתם חזרה אל המכונית שחנתה בצד הכביש, נפרדנו מהפיורד ומהבית המיוחד הזה ונסענו אל 'מפל התאומים'. מפל יפה זה מורכב משני מפלים צמודים, הגישה אליהם נוחה מאוד.

חנות המזכרות שבחניה היא מהזולות שראינו, קנינו כובעי צמר סרוגים ועוד כמה מזכרות והמשכנו לכיוון ברגן בכביש E16.

פרט לעצירת סנדוויצ'ים לנוף פיורד אלמוני, נסענו ברצף והגענו בשעות הצהריים המוקדמות אל Marken Guesthouse - אכסנייה משובחת במרחק הליכה מכל מוקדי המשיכה לתיירים. בעלי נסע לחנות (אין חנייה במרכז ברגן, צריך לחנות בחניון הנמצא כחמש דקות מהאכסניה) ואנו סקרנו את מרחבי האכסנייה/המלון. מדובר במקום גדול מאוד המתפרש על פני קומה שלמה של שני בניינים צמודים, עם טווח רחב של חדרים, ניתן לשכור מיטה בחדר אכסנייה, חדרים למספר אנשים משתנה עם וללא שירותים צמודים וגם חדרים כמו שאנו שכרנו עם מקלחת ושירותים צמודים.


 אנו הזמנו חדר לזוג וחדר לשלושה שניהם עם שירותים ומקלחות צמודים. מצעים כלולים במחיר אך יש להציע את המיטות לבד ולהסיר את המצעים בבוקר לסלים המיועדים לכך. בין החדרים יש חדרי מקלחת ושירותים עבור מי שאין לו כאלו בחדרו, חדר כביסה, פינות ישיבה רבות וכן מטבח וחדר אוכל משותפים.

כל השטחים הציבוריים מעוצבים בעיצוב סקנדינבי מודרני וחשוב מכך: נקיים ומצוחצחים.

האורחים נדרשים, ומבצעים, לשמור על הניקיון ועל השקט (למשל אסור לכבס אחרי 11 בלילה כדי שמכונת הכביסה לא תרעיש לחדרים הסמוכים לה).

במקום יש אורחים מכל העולם בחתך רחב של גילאים, תרמילאים, משפחות ויחידים. אנו כמובן התלהבנו עד מאוד מהמצעים הצחים והנקיים שגם התאימו בגודלם למיטות, בשונה מהבית הקודם.…

יצאנו להכיר את ברגן; מזג האויר הנעים הפך מיד לטפטוף, אך כזה שלא חייב אותנו לחזור ולקחת אמצעי הגנה נגדו.

תחילה הלכנו לפוניקולור – קרוניות העולות לראש ההר שבמרכז ברגן. עלינו לתחנה העליונה להשקיף על הנוף וגם שוטטנו קצת למעלה, יש מסלולי הליכה (התעצלנו) והרבה מתקנים לילדים ונוער, מעוצבים מחומרים טבעיים (בניגוד לגני המשחקים הפלסטיים בארצנו) ומזמינים מאוד.

ירדנו חזרה בפוניקולור והפנקנו בגלידה ב 7-11. הלכנו לרובע העתיק של ברגן. בלי ספק מדובר באזור עירוני עתיק, צבעוני ויפה; בדרך כלל אנו חובבי טיולים עירוניים ושוטטנו במרכזי ערים רבות עם הילדים. הפעם הרגשתי שהמעבר החד כל כך מימים רבים של טבע למרכז עירוני כל כך שוקק וכל כך עמוס (בהשוואה לשלושת השבועות האחרונים) היה לא קל.


 שוטטנו כה וכה בין בתי הרובע העתיק – רובע בריגן Bryggen חצרותיו וחנויות המזכרות שבו ואז התקדמנו לעבר שוק הדגים. הגדולה ואני צמחוניות אז המתנו בחוץ, בעלי והבנים נכנסו להתבונן וכמובן גם לטעום.


 המשכנו לעבר הכנסייה הגותית דרך הרחובות המרכזיים של ברגן, המאוכלסים בעיקר במרכזי קניות. הכנסייה, שאליה עולים במדרגות מהרחוב, כבר הייתה סגורה, אז ישבנו על מדרגותיה וחשבנו מה לעשות והיכן לאכול.

כולנו היינו קצת לא מפוקסים (כבר כתבתי על המעבר החד מכל כך הרבה טבע לכל כך הרבה עיר), גשם קל החל שוב לטפטף, ואנו ניסינו למצוא פתרון זול שמקובל על כולם, ובחרנו במסעדה אסייתית קרובה. מחירים הוגנים אך שום דבר לכתוב עליו מעבר לכך....חזרנו לאכסנייה והכנו פסטה לבמטבח המשותף למי שהיה זקוק להשלמות.…


 בערב בעלי ואני יצאנו לשוטט לסיבוב נוסף; הבחנו כי יש באזור המוני מסעדות של אוכל זר: אסייתי, מזרח תיכוני וכו', ויש הרבה פחות זרים מקבצי נדבות ברחובות יחסית לאוסלו. ראינו גם המוני בתי קפה חביבים ומזמינים אך בעקבות הביקור הלא משהו במסעדה האסייתית לא ממש רציתי להכניס דבר נוסף לפה…

יום 21: פרידה מהפיורדים

התעוררנו והכנו ארוחת בוקר במטבח המשותף שהיה עדיין נקי ומצוחצח. אנו הלכנו אל הכנסייה והילדים התבטלו להנאתם בחדר; זו כנסייה גותית פשוטה מאוד (יחסית למרכז אירופה) אך כשבאנו בדיוק ניגנו בעוגב! אספנו את הרכב, חזרנו לאכסנייה ואספנו גם את הילדים ואת התיקים ונסענו לעבר כביש נוף מס' 7.

זהו כביש מהיפים שנסענו בהם, קשה לתאר במילים את הנופים החולפים בדרך, את המפלים, הצוקים, היערות והפיורדים.

עצרנו ליד מפל Steindalfossen, שביל הליכה של 3 דקות מוביל מהחניה למפל עצמו וניתן לטפס וללכת בין המים הנופלים מהצוק לבין הסלעים! תחילה חשבנו שאנו נרטבים מרסס הטיפות של המפל, אך במהרה הבנו שיורד גשם. שהולך ומתחזק. הגענו רטובים אל הסככה שבחזית חנות המזכרות והמתנו עוד קצת עד הריצה לחניה עצמה.


 המשכנו על כביש 7 המקסים, לאורך הפיורד, תוך חיפוש נקודה יבשה לעצור בה לארוחת צהריים. לבסוף מצאנו מקום נחמד לעצור בו, עם ספסלים ושולחנות פיקניק. הכנו ארוחת צהריים אחרונה, בישלנו מרק אחרון ואז גילינו שכעשה מטרים מאיתנו ישנה נקודת יציאה לשיט. ובדיוק יוצאת סירה לשיט של 45 דקות בפיורד. מסונוורים עדיין מה'ספארי פיורדים' מיד שילמנו, לבשנו חליפות והפלגנו, יחד עם עוד זוג גרמנים ומדריכה חביבה.


הסתבר שזהו לא ספארי פיורדים אלא שייט אל חוות גידול הסלמונים הסמוכה. שיהיה. הגענו אל החווה הנמצאת במי הים, ירדנו מהסירה וקיבלנו הסברים מקיפים על גידול הסלמונים למאכל.
 הבנים אפילו האכילו סלמונים.... היה מעניין ומרתק מאוד! חזרנו בשיט מהיר אל המכונית

המשכנו על הכביש המקסים, כולל קטע של כמעט קילומטר וחצי שבו חוצה גשר את הפיורד. הבנים נרדמו ואנו התענגנו על הנופים. עצרנו ב Voringfossen שהוא המפל הגבוה בנורבגיה. את רסס טיפות המים רואים כבר מרחוק מהכביש; ישנן שתי נקודות תצפית: מהחנייה לצד הכביש ומהחניית המלון הסמוך (המעבר בין שתי הנקודות הוא כמה דקות נסיעה) ומומלץ לא לוותר על אף אחת מהן!


 הדרך נמשכה ועברה גם בלא מעט מנהרות; אחת מהן הכילה כיכר עם כמה פניות (בתוך המנהר!) והשניה התפתלה כספירלה בתוך ההר.

הנוף הלך והשתנה ככל שעלינו בגובה והתחיל להזכיר לנו את איסלנד: רמה הררית (הגבוהה באירופה) מכוסה שיחים ואגמים,מרחוק גם ראינו קרחון.


 התקדמנו לעבר עיירת הסקי החמודה ייליו (Gelio) . גשם החל לרדת והלך והתחזק.

ביקרנו ביקור קצר בסופרמרקט kiwi והלכנו אל מרכז המבקרים המקומי לקבל מפתח לדירה ששכרנו.

הפתעה מחכה לנו אצל פקיד הקבלה; הדירה מוצפת והוכנה, במתחם אחר, דירה אחרת עבורנו. יש לנסוע למלון מסוים ושם לקבל מפתח לדירה – שנמצאת מספר רחובות משם. עשינו כך וקיבלנו מפתח לדירה במלון דירות מודרני ומתוחזק היטב.

זהו ריזורט סקי קלאסי- כל דירה שייכת למישהו אחר, ובזמן שהוא לא משתמש בה היא מושכרת. הדירה שקיבלנו היתה מרווחת מאוד, לילדים היו חדרי שינה, שירותים ופינת ישיבה בקומה העליונה שהיא בעצם עליית גג ענקית ומרווחת ולמטה היו מקלחת סלון, מטבח מאובזר היטב ופינת אוכל, מרפסת נעימה וחדר שינה נוסף עבורנו. הכל היה חדש מאוד והמקום כולו היה מזמין וכיפי.

מהחומר שלקחתי במרכז המבקרים התרשמנו שיש מה לעשות כאן עוד יום יומיים: מסלולי הליכה ורכיבה וכו'. מזל שירד גשם כל הזמן, כך לא הרגשנו אכזבה שאין לנו יותר זמן כאן....

בישלנו ארוחת ערב אחרונה ומושקעת (כולל קישים טעימים!) וחזרנו לישון בליינרים.

יום 22: בחזרה לאוסלו

התעוררנו לבוקר גשום ואפרורי, אכלנו, ניקינו ונסענו דקותיים למרכז המסחרי בו זיהינו כבר אתמול מגוון רחב של חנויות ספורט. דגמנו מה שרצינו ונסענו בגשם שוטף כשיעדנו הוא להגיע מוקדם אל אוסלו. הצצנו על הכנסייה בייליו – כנסיית מגדל השן המשונה, ונסענו אל כנסיית העץ בTropo. זו כנסיית עץ קטנה וחמודה, בשום מקום (בספרים/במתחם עצמו) לא כתוב שיש דמי כניסה אך לפתע הגיח בחור חביב שבא לגבות אותם. מאחר ולא היה לנו מזומן נאלצנו לצאת…


המשכנו לנסוע, הגשם לא הפסיק ולו לרגע ובקושי ניתן היה לראות משהו.
 תוך כשלוש וחצי שעות (כולל עצירה אחת לתדלק את המכונית ואת עצמנו) הגענו לפאתי אוסלו (זה היה הזמן המתוכנן) ואז זיהינו פקק. בעזרת וויז וגוגל ארס ניסינו לחמוק ממנו; תחילה התקדמנו קצת במהירות סבירה אך אז המכשירים השונים כיוונו אותנו לעבר יציאה בלתי אפשרית מהכביש; לאחר 4 סיבובים באותן ירידות מהכביש כבר היינו כולנו עצבניים והבנו שאין ברירה אלא להצטרף לפקק.


 תחילה זחלנו בו כמו כולם, ואז נעצרנו על מקומנו. וכך עמדנו לנו קצת יותר משלוש שעות!!!! שלוש שעות של עמידה במקום, בעצירה מוחלטת. לא היינו מצויידים כראוי, פרט לקרקרים ומים לא היה לנו כלום אבל לשם שינוי הרשינו לילדים לכרסם באוטו. מסביבנו כולם יצאו מהמכוניות והלכו כחצי קילומטר לעבר 7-11 שבתחנת הדלק הקרובה, בשלב מסויים גם חלקנו הלך לשם. וחזר. וכלום לא קרה חוץ מזה שהגשם מזמן פסק.

הסתבר שבעקבות גשמים עזים ו'נד-מים' מעל העיר הוצפה אוסלו! בהעדר תרגולות למצבי חירום למינהם לא ממש נעשה דבר כדי לפתוח את הציר הראשי המוביל אל אוסלו וממנה.

לבסוף התחילה התנועה להתקדם, מכונית אחר מכונית חצו את שלולית הענק וגם תורנו לחצות אותה הגיע. כך הפכה נסיעה מתוכננת של שלוש וחצי שעות לנסיעה של 7 שעות! בדיוק כפול מהמתוכנן.


 כמה דקות אח"כ היינו במרכז אוסלו, ב Saga Hotel הזכור לטוב מלפני כמעט חודש...לאחר צ'ק אין והשארת הילדים נסענו לשדה התעופה להחזיר את המכונית. איש לא בדק את המכונית או האם מיכל הדלק מלא. רק שאלו האם הכל היה בסדר…


 תיכננו לחזור למרכז אוסלו ברכבת אך הסתבר שהיא בוטלה לשבוע זה עקב עבודות תחזוקה. במקומה הופעל קו אוטובוס מיוחד. חזרנו בו והגענו למרכז אוסלו בשבע וחמישה בערב, חמש דקות לאחר סגירת כל החנויות החמודות (במחירים שפויים!) שבתי ואני תכננו לפקוד ביומנו האחרון באוסלו.


 החלטנו כבר קודם שהערב מגיעה לנו מסעדה אמיתית. אספנו את הילדים מהמלון ויצאנו לחפש כזו בסביבתנו. הבחירה נפלה על המסעדה ההודית New Delhi. שהתגלתה כהצלחה.

ראשית, כמות ההודים שאכלו בה כבר היוותה סימן לכך שמדובר באוכל טוב ולא מלכודת תיירים. גם נורבגים רבים היו בה, וממש מעט תיירים. המנות עצמן היו ענקיות וטעימות, וכולנו, כולל שתי צמחוניות וילד אחד שלא אוהב כמעט כלום יצאנו שבעים ומאוד מאוד מרוצים מהטעמים. גם העלות – 600 ₪ לחמישה אנשים כולל טיפ, לא נוראה כלל כשמדובר בעיר היקרה בעולם.
חזרנו עייפים אך לא רעבים למלון. הפעם חלקנו חדר אחד לחמישה שהוסיפו לו מיטה נוספת.
 נהיניו עד מאוד מלישון על מיטות מוצעות היטב במצעים צחים וריחניים!

יום 23: חוזרים לישראל!

התעוררנו לארוחת בוקר כיפית ואחרונה ב Saga Hotel. באיטיות ונינוחות ארזנו את התרמילים וצעדנו איתם לתחנת האוטובוס שלקח אותנו אל שדה התעופה. הטיסה להלסינקי התעכבה קלות, ואז היתה לנו המתנה ארוכה שנוצלה היטב לשיטוט בין הררי המומינים המוצעים בחנויות הדיוטי פרי, ארוחת צהריים/ערב והזמנת משלחו קניות מהשופרסל אל ביתנו הירק שבארץ.

וזהו – הטיסה לארץ המריאה. לפנות בוקר היום ה24 נחתנו בארץ.

קשה לסכם במילים את הטיול הזה; את הרווחה והנינוחות שהתיכנון שלו נתן לנו – להספיק באמת ליהנות מכל מקום ולא רק לרוץ ממקום למקום; את החלק התרמילאי של הטיול שהיה כיפי כל כך למרות קשיי הטיפוס של הקטן במסלול; ובעיקר - את הנופים הנפלאים: הצוקים המיוערים המפלים הגבוהים שהם כ"כ רבים ונפוצים עד שרובם אפילו לא מופיע במפות, את הפיורדים הקסומים שאי אפשר להתבונן בהם ורק עושים חשק לעוד.…

לפוסט הראשון על נורבגיה

לפוסט השני על נורבגיה

לפוסט הקודם: הפוסט השלישי על נורבגיה

לפוסט הבא