לפוסט הקודם (חלקו הראשון של הטיול ברומניה)

לפוסט הבא (גיחה נוספת לרומניה: סיביו)

בפוסט הזה הגיחה שלנו לבוקרשט

באוגוסט 2015 טיילנו עם הילדים 18 יום ברחבי רומניה.

לחלק הראשון בטיול – הקדמה, פירוט לינות ולינקים, קלוז' נפוקה, סיגישוארה והסביבה, אזור הבוצ'גי – לחצו כאן

ו...נמשיך

16/8/2015 לאחר ארוחת בוקר אחרונה בוילה המקסימה נפרדנו מיוליו ואדית ונסענו לעיירה פאגארש.

חשבנו בהתחלה לנסוע את כל הטראנפאגרשן – אך זה כלל נסיעה ארוכה דרומה וסיבוב די גדול.

הגענו לעיירה, ומיד ראינו שהיא פחות מתוירת ומוכרת מאתרים אחרים – גם שקטה יחסית בשעת בוקר מאוחרת, וגם הסממן הודאי – מצאנו חנייה ממש “על” המצודה!

אז יצאנו לסייר במצודת פאגראש – מצודה שמעולם לא נכבשה! ובמוזיאון שבתוכה, הכלול במחיר הכניסה (יש לגרוב מין כיסויי ניילון על הנעליים בכניסה כדי לא ללכלכך את השטיחים...המוזיאון קטן ונחמד, הבנים התעניינו בעשרות כלי הנשק והאבירים, אני התמקדתי בתלבושות והפריטים האופייניים לתקופה),

תיצפתנו מפינות החומה העבה, הקטנים שיחקו בעמודי התלייה שבחצר המצודה sad, ולא ויתרנו כמובן על אזור העינויים

אמרנו שלום לברבורים בנהר השקט המקיף את המצודה (משכירים בו סירות פדאלים למי שרוצה)

וראינו גם כמה זוגות של חתן-כלה שבאו להינשא בחצר המצודה.

הצצנו גם בכנסייה הבולטת בעלת כיפת הזהב הגדולה; הכנסייה הייתה עמוסה מאוד ולא הצלחנו להחליט אם מדובר בחתונה או בלוויה....

משם נסענו לעבר כביש הטראנספאגראשן (כביש 7C).

לפני תחילת הפיתולים עצרנו על כר דשא בשולי הדרך לארוחת עשר קלילה; שמנו לב לתופעה מעניינת: כל מי שעוצר בשולי הדרך פותח את מכסה המנוע, כנראה כדי לתת לו להצטנן....

התחלנו להתקדם בכביש מצפון לדרום; הפיתולים התחילו והנוף הפך יפה יותר ויותר. לאט לאט התחילו גם הפקקים – לא מומלץ לנסוע בטראנספאגרשן ביום א'! מטיילים רבים נטשו את הנהגים לזחול בקצב צב וצעדו בנחת בשולי הכביש כשהם מקדימים את המכוניות. לקח לנו שלוש שעות לנסוע מתחילת הכביש ועד אזור אגם Balea.cool


 מעבר לאגם התנועה דלילה יותר ואנו גלשנו במורד פיתולי הכביש לפנסיון Conacul ursului. כבר כשחנינו גילינו שצמוד לפנסיון יש פארק חבלים אתגרי! כמו כן בחצר זורם לו איזה נהר קטן שבשלב זה עוד פנטזנו על רחצה בו.


קיבלנו זוג חדרים החולקים מרפסת משותפת ושמחנו מאוד לגלות שיש בחדרים אמבטיות!
 יצאנו לבדוק את הפארק האתגרי.


 הפארק, Parcul din lemn התגלה המוצלח מאוד. בדיעבד הבנתי שזה הפארק שהמליץ לנו עליו אילן בשרשור שפתחתי לפני הטיול; אמנם קטן, אך מושקע וכיפי מאוד. לאחר כל סידורי האבטחה (המוקפדים) עלה הקטן על המסלול לקטנים והגדולה והאמצעי על המסלול לגדולים. לאט לאט התקדמו במרומי העצים מתחנה לתחנה; בשלב כלשהו במסלול נדרש חילוץ של הגדולה וראינו את המחלץ מגיע ב'הליכת זיקית' על החבל לעזרה. לשמחתנו היא רצתה להמשיך – וסימנו לו להישאר בסביבה גם עבור האמצעי....שהתקדם היטב אבל כמעט לקראת סיום גם הוא ביקש עזרה...למרבה השמחה גם הוא בחר להישאר במרומי העצים ולהמשיך את המסלול. (אח"כ הוסבר לנו שזהו השלב הכי קשה וכמה פעמים ביום הצוות נקרא לחלץ מישהו בשלב זה)


 לאחר ששניהם סיימו את המסלול וירדו ממרומי העצים, הגיע הזמן לחצות את הנהר הסמוך באומגה. גם הקטן הצטרף ושלושתם, בזה אחר זה, גלשו בהנאה מצדו האחד של הנהר לצדו השני ובחזרה!

את הערב סיימנו בארוחה במסעדת המלון (לא משהו ששווה לספר עליו); גשם חזק החל לרדת אך לא היינו מודאגים.

17/8/2015 התעוררנו אל בוקר גשום וערפילי כל כך שמיד הבנו שבשעות הקרובות לא נצא לטייל ועל כן חזרנו לישון. בשלב מסוים הילדים התעוררו וירדנו לאכול ארוחת בוקר, שגם כאן, כמו בסיגישוארה, הוגשה בשיטה בה בוחרים תפריט מסוים והוא ארוחת הבוקר.

המסלול שתוכנן להיום הוא בעצם שילוב של שני מסלולים. הראשון, קצר, מאגם Balea ל Caprei saddle, עלייה של 300 מטר, במסלול שאורכו 0.7 קילומטר, שאמורה לקחת 40 דקות. השני, מ Caprei saddle אל פסגת Vânătoarea lui Buteanu, בגובה 2507. עלייה זו היא של 200 מטר, אורך המסלול לכיוון הוא קילומטר אחד, וגם היא אמורה לקחת 40 דקות לכיוון, ובגלל הפרשי הגובה הערכנו אותה ביותר זמן. יחד עם הירידה ועצירות, תוכננו שני מקטעים אלו והדרך חזרה למסלול יומי שלם, שאמור להיות מאתגר אך מתגמל.

אך כנראה מישהו למעלה לא שעה לרצוננו לכבוש פסגות…


 הגשם לא פסק והערפל לא התפוגג; כל שנותר הוא לחזור לחדרים לקריאה, רביצה, משחקי קופסא וטלוויזיה, כשמידי פעם החשמל נופל לצער הצופים בטלוויזיה או המדברת עם החברים בארץ בוואטסאפ. חבל שביום כזה לא היה לרשותנו הבית המקסים בו התגוררנו בשבוע החולף, אחרי כמה שעות חסרות מעש כאלו חדרי המלון הפכו צפופים לנו…


 בסביבות השעה שלוש בגשם נחלש במידה כזו שהחלטנו לנסוע לראות את אגם Balea המפורסם. אמנם עברנו לידו אתמול, אך מרוב עומס לא ממש יכולנו להתרשם ממנו. כעת, בכביש פנוי, יכולנו להתרשם מהנוף ומכל המפלונים והמפלים ששצפו בזרם חזק עוד יותר בעקבות הגשמים.

הגענו לאגם היפה, פקדנו את חנויות המזכרות שסביבו והלכנו לארוחת צהריים באחת ממסעדות הבקתות שעל שפת האגם. המסעדה ממוקמת ממש מעל האגם כך שהנוף יפהפה, אך חוץ מזה אין שום דבר ראוי לציון במסעדה הזו, להיפך – עשינו השלמות בדוכנים בחוץ: קיורטוש מעולה, תירס צלוי וכדורים מסתוריים, עטופים בנייר כסף, שהתגלו כממליגה מעולה (כמובן שהייתה באותו גודל כמו במסעדת הקבאנה, ובחצי מחיר).

נסענו חזרה לאזור המלון. גילינו שבינתיים היו חדרניות בחדר והשרות כלל החלפת חלק מהמגבות. בלבד. על ניקיון, ריקון פחים, סידור מיטות כנראה לא שמעו כאן. הגשם נפסק כמעט לגמרי כך שיכולנו לשוטט ביער שליד המלון, לחצות את הנהר על גבי גשרים ולשחק קצת במתקני פארק החבלים.
 לארוחת הערב הכנו על הגזייה מרק, וירדנו לקינוחים במסעדת המלון.

18/8/2015 התעוררנו לבוקר די בהיר (יש!) ולאחר ארוחת הבוקר נסענו כשני קילומטר דרומה, לקומפלקס המלונות Piscu negru ממנו יצאנו למסלול.

המסלול הנבחר, מסומן במשולש כחול, אמור היה להובילנו עד אגם Caltun. והוא מפורט פה. הוא אורך 5 קילומטרים לכיוון, ומתוזמן ב3 ורבע שעות לכיוון. אפשר לעשותו הלוך חזור או לרדת מכיוון אחר לנקודה אחרת אם מטיילים בשני רכבים, או להמשיך הלאה לפסגות גבוהות יותר במידת הרצון והכוח.

צעדנו והתקדמנו, והערפל והעננים התקדמו איתנו. טיפסנו במקביל למפלים, חצינו פלגים ויובלים על גשרי עץ, על קורות עץ וגם בדילוגים על אבנים במים, קטפנו פירות יער ובעיקר טיפסנו וטיפסנו, לבד לגמרי, בנוף נהדר. סביבנו הלך והתקדר, והכל היה עדיין רטוב מהגשם של אתמול.

ככל שעלינו בגובה הנוף היה כמובן יותר ויותר יפה, אבל גם הענן הלך והתקרב. והערפל והלחות הלכו והתגברו. כעבור שלוש שעות טיפוס (כולל הפסקת כריכים אחת) הגענו עד העלייה שלפני האחרונה, ואז הפך הגשם לחזק ומוחלט, להבדיל מהטפטוף הקל שהיה קודם.


מתוסכלים הבנו שאן ברירה אלא לרדת בזהירות על עקבותינו. כמובן שכעת הכל היה יותר רטוב ויותר חלק...עד כדי כך שאפילו לא טרחנו לחפש אבנים לחצות על גביהן את אחד הפלגים, ממילא הנעליים היו כה רטובות שכבר לא שינה לנו אם דרכנו או על אבן.
 כעבור כשעה של ירידה רטובה שכזו הגשם פסק, השמש ביצבצה (אפילו נזקקנו למשקפי השמש!) ומצאנו סלע שהיה מספיק לא רטוב (אך אי אפשר היה להגדירו כיבש) כדי שנעצור עליו למרק חם וקפה.

המשכנו לרדת ולבסוף לאחר שעתיים מתחילת הירידה הגענו חזרה למכונית. נסענו למלון למקלחת ומנוחה (הפעם סידר החדר כלל גם סידור חלק מהמיטות והחלפת חלק מהמגבות) ואז יצאנו שוב אל פארק החבלים – הפעם בעלי הוא זה ששוטט במרומי העצים והילדים צילמו.
 ארוחת ערב במלון, ניסיון לייבש את הנעליים ולילה טוב.

ככה נראה אגם קלטון, אליו לא הצלחנו להגיע: (התמונות מרחבי האינטרנט)

57483980.jpg

0051_Lacul_Caltun_Fagaras_Cartitaplimbar

19/8/2015 לילה קשה עבר על כוחותינו - חוץ מהקטן כולנו חטפנו קלקול קיבה או איזה וירוס מעיים.
מעוכים מלילה ללא שינה וכאב בטן ירדנו למטה והמרנו את ארוחת הבוקר בתה חם וקולה, שהיא כידוע התרופה האידיאלית לכאבי בטן (לכו תדעו איזה כימיקלים יש שם, אבל הם מטפלים בכאב בטן היטב...)

 אחר כך נסענו שוב בפיתולי הטראנספאגרשן, הפעם מדרום לצפון, כשיעדנו הבא הוא העיר סיביו.

בגשם שוטף הגענו לסיביו ומעט הסתבכנו במציאת הדירה שנשאה את השם המפואר
deluxe 2 bedroom apartment cetatili. כיוון שבאנו רק ללילה אחד ארזתי מראש רק תיק קטן (תיק ירוק של סופר- ציוד חובה לטיולים בעיני) כדי שלא נצטרך להעמיס את כל המזוודות; זה היה מזל גדול, כי מסתבר שלא ניתן להיכנס עם הרכב לרחוב בו שוכנת הדירה, רק בעת הכניסה לדירה, כשבעל הדירה פותח את המחסום בכניסה.

בעל הדירה החביב, דובר אנגלית שוטפת, הנחה אותנו לחניון קרוב (מאוד, אבל עם הרבה מדרגות) והראה לנו את הדירה. מדובר במקום גדול ומרווח, מודרני (האמבט כלל טוש עיסוי עם זרמים מתחלפים...) מצוייד ומעוצב מאוד. אמנם את העיצוב המודרני אנחנו פחות אוהבים אבל הדירה בהחלט מרשימה. מיקום הדירה היה משובח במיוחד – כשתי דקות הליכה ממרבית האתרים. חבל שירד גשם ושהיינו כ"כ מצ'וקמקים מכאבי הבטן וכל הנלווה אליהם....
 אז מיד הלכנו לנוח.


בסביבות השעה שש בערב אספנו עצמנו והלכנו להסתובב במרכז העתיק (כאמור – שתי דקות מהדירה). המרכז העתיק הוא מדרחוב מרוצף וסביבו בניינים עתיקים וצבעוניים יחד עם שלל חנויות מודרניות. מדובר בעיר יפהפהיה! הלכנו עד הכנסייה הראשית, שוטטנו קצת כה וכה, הרגשנו פספוס אדיר שאנו לא במצב מתאים לסרוק את העיר הזו יותר לעומק, לבקר במוזיאון, לטפס למגדלים ולהקשיב לקונצרט בכנסיה. הבטחנו לעצמנו לחזור בהקדם לעיר הזו לביקור יותר מקיף ואם אפשר במצב קצת יותר בריא ....(ואכן כך נעשה, דיווח יגיע בסוף נובמבר!) וחזרנו לדירה לנוח.
 בתשע בערב, יצאנו שוב להביט בכנסייה המוארת – הופתענו לגלות שבניגוד למצופה היא כמעט ולא מוארת...אבל בכל זאת מרשימה!

20/8/2015 נפרדנו מסיביו בתחושת פספוס והחמצה ונסענו ביום אפרפר וסגרירי לעבר העיר אלבה יוליה.
ייחודה של אלבה יוליה הוא במצודה שלה, הבנויה בצורת כוכב עצום.
 שוטטנו במצודה היפה הזו הבנויה על חורבות ישובים רומיים והמתנו לטקס החלפת המשמש בחצי היום (12 בצהריים).

הטקס כאן אינו רשמי כמו בערים אירופאיות אחרות, הקהל ההולך אחרי הסוסים הוא חלק מההצגה והאווירה די מבודחת, הילדים נהנו.

שוטטנו במצודה על אתריה המרובים וכנסיותיה המגוונות ואחר כך המשכנו לנסוע לעבר הרי אפוסן כשפנינו לכפר אריישן (Arieseni).

וכך נראית המצודה מלמעלה (תמונה מהאינטרנט)-

Cetatea-Alba-Iulia-2.jpg


 בדרך עצרנו לפיצה מעולה בפיצריה היחידה והעמוסה שבעיירה קמפאני, ואז, בגשם דק נסענו עד הפנסיון באריישן: פנסיון Moara titului. אמנם הודענו קודם טלפונית על שעת הגעתנו המשוערת, אך בפנסיון עצמו מצאנו רק גברת שלא מבינה מילה באנגלית ועוד כמה אורחים מבולבלים שאינם מבינים בכלל היכן הקבלה. הוצאנו את הוואוצ'ר שבידנו ואסימון כלשהו נפל לגברת; את שאר האורחים המבולבלים והנבוכים היא שילחה אבל לנו סימנה לחכות וצלצלה למישהו. אחר כך הגישה לנו את הטלפון – מסתבר שבעלת המקום (והיחידה בו שדוברת אנגלית) חולה אבל כמובן שאנו נקבל את חדרנו כמתוכנן.

עוד כמה טלפונים כאלו והצלחנו גם לסכם על ארוחת ערב במסעדת הפנסיון.
העלינו את כל מזוודותינו - דירתנו נמצאת בקומה האחרונה של הפנסיון הציורי הזה. מדובר בדירה מרווחת וגדולה – שתי הקומות העליונות של הפנסיון, עם מרפסות ועציצים פורחים כמו באוסטריה... העיצוב היה כפרי כמו שאנו אוהבים, אך כנראה כפרי מדי...המטבח שבתמונות נראה מבטיח התגלה כלא נקי מספיק ודי מוזנח. נראה שרוב האורחים שהיו כאן לא באמת התכוונו לבשל במטבח הזה...חלק גדול מהמנורות לא עבדו ולכן את מחצית השעה הראשונה הקדשנו להתאקלמות, תיקון מנורות וכו'...
 המשכנו להתארגן ואז אחת העובדות קראה לנו לארוחת הערב הנדיבה והדשנה (עם דאגה לצמחוניות שבינינו ולקטנים), שהוגשה בליווי ליקר הדובדבנים המקומי (ואיזשהו מיץ פירות לילדים), שתרם רבות להפגת הקור העז…

הפנסיון, ברגע של שמש, שתי הקומות העליונות הן הדירה “שלנו”:


21/8/2015 בבוקר פגשנו לראשונה את בעלת המקום שכבר החלימה, והתפעלנו מארוחת הבוקר המקומית המוגשת כמזנון נדיב, מגוון, טעים ובעיקר יפהפה! והכל על טהרת המטבח המקומי. מאחר וערב קודם כבר התברר להם כי בתי ואני צמחוניות, דאגו לנו היטב גם בארוחת הבוקר....
 הבוקר הביא עמו גם שיפור ניכר במצב הנעליים שלנו שהתייבשו סוף סוף, אחרי המסלול הגשום בפאגארש! נעלנו אותן ונסענו לעבר מפל Varciorog  הנמצא בתוך אריישן. המסלול היה רטוב ובוצי ולכן החנינו את הרכב כבר לאחר הגשר הראשון (מסיפורי טיולים אחרים כאן באתר ראינו שניתן להגיע עם הרכב עד לגשר השני, אך כנראה מדובר בימים פחות מבוצבצים) והתחלנו ללכת.
 המפל עצמו חביב אך לא יותר... פתיחה חמודה לבוקר, אך לא אתר מאסט. אני מניחה שבשלב יותר מוקדם בשנה הזרימה חזקה ומרשימה יותר.

חזרנו לעבר הרכב ונסענו לעבר "קניון הצבעים" - Groapa Ruginoasa , שהתברר כאחד המקומות הכי יפים ומיוחדים שראינו.


 הקניון הייחודי הזה נמצא ליד הכפר Vartop. כדי למצוא את הפניה לקניון נעזרנו בטיפים מהאתר . מסתבר שכיום יש כבר שילוט לפניה מכל הכיוונים. הכניסה נמצאת כמה מאות מטרים אחרי המלון האחרון בוארטופ שצורתו דמויית קונכייה, על עיקול בכביש.


 הטיפוס מהחניה לקניון תלול למדי ולא פשוט מאחר והשביל מלא באבנים, שורשי עצים וכדומה; לנו לקח הטיפוס חצי שעה (בשילוט בתחילת המסלול מצויין שלוקח 50 דקות). ראינו בדרך לא מעט משפחות עם ילדים צעירים מאוד או לחילופין סבים וסבתות מבוגרים מאוד שטיפסו גם הם, כך שהמסלול בהחלט אפשרי רק לוקח קצת יותר זמן.


 המראה למעלה שווה בהחלט את המאמץ! מדובר בתצפית על קניון ענק ועמוק שהסלעים בו עשירים בשלל צבעים – מראה מדהים ומיוחד! כאשר מגיעים הנטייה הטבעית היא לעצור והסתכל קדימה על הנוף; מומלץ ללכת עוד טיפה שמאלה בין העצים – מקומיים הסבו את תשומת ליבנו לכך שמשם המראה אפילו עוד יותר מרשים. הם גם הראו לנו שיחים המצמיחים מיני גרגרי מאכל נפלאים ומתוקים, ונראה היה שהם שמחים להזדמנות לתרגל את האנגלית שבפיהם.


הנוף המרהיב חייב עצירה למרק חם לפני שירדנו חזרה.
 מתודלקים היטב במרק ובעל הגרגרים שאכלנו ירדנו חזרה, היישר אל דוכן הפנקייק הניצב בתחילת המסלול. גימיק שיווקי גאוני! ופנקייק טעים ב5 ליי. בצירוף מקרים נהדר, הבן האמצעי מצא 15 ליי זרוקים בינות האבנים לקראת סוף המסלול ורץ לקנות פנקייקים לו ולאחיו...

עוד על הקניון הזה – אסור לפספס אותו! כאן


 אחר כך ערכנו קניות בשוק המקומי באריישן; בעיקר ירקות ופירות. רוב המוכרות היו נשים קשישות מאוד המוכרות את מה שגדל בנחלה המשפחתית, כך שמדובר בכמויות זעומות של תוצרת לא תעשייתית ולא אחידה כמו הירקות המהונדסים שיש בסופרמרקט... אני התענגתי על ריחות הפטרוזיליה והשורשים למרק – יש יתרון גם לירקות לא מהונדסים! הלכנו גם למכולת שבמרכז הכפר להצטייד לקראת השמשת המטבח שבדירתנו בפנסיון, ואחר כך עשינו סיבוב בכנסייות המקומיות שברובן היו סגורות ויכולנו רק להציץ עליהן מבחוץ.


 חזרנו לפנסיון ושמחנו מאוד לגלות שההסקה הופעלה! הכנו ארוחת ערב על להבת הכירה היחידה שהצלחנו להפעיל, הגברים ניסו להפעיל את המנגל שבחוץ אך ללא הועיל – הגשם שהחל לרדת חדר דרך הארובה ולא איפשר הדלקתו. הגשם הלך והתגבר והנהר שבחצר הפנסיון גאה וגאה...אך בתוך הדירה המוסקת היטב היה לנו יבש ונעים עד מאוד.

22/8/2015 שוב תכננו לקום בתשע לכבוד שבת, שוב קמנו לפני.... לאחר ארוחת בוקר מקסימה ויפה בפנסיון ומשחק במתקני החצר (יש פה נדנדות, ערסלים, פינות משחק לקטנטנים ועוד) התארגנו לנסיעה אל מערת הדובים. הנסיעה, 50 ק"מ אורכה, לקחה לנו שעתיים! בניגוד לכל הכבישים בהם נסענו עד כה, בחבל ארץ זה הכבישים היו במצב גרוע ביותר; מעבר להיותם מפותלים וצרים מאוד, הם היו מלאי בורות וחורים. כביש 75 העובר בכל הכפרים נעשה גרוע במיוחד ממערב לכפר Vartop, אך כפיצוי הנוף מדהים.


 גם הכביש הראשי לא היה במצב טוב יותר – נהפוך הוא. אך יש תקווה, בכבישים הראשיים (E79-76) נערכו שיפוצים רבים בעת שהותנו (מה שגרר עיכובים נוספים כי כל פעם סוגרים נתיב אחד ומאפשרים תנועה רק לכיוון אחד) כך שייתכן שבעתיד לפחות הכביש הראשי יהיה במצב סביר יותר.


 למרות שהובטח גשם מזג האויר נוח – מעונן, קריר ויבש, מהחניה יש הליכה בשביל עולה לעבר הכניסה למערה – עליה של 5-7 דקות בין דוכני מזכרות ומעדנים. נכנסנו לסיור, הנמשך כשעה. הסיור היה ברומנית אך הסתדרנו. ההסברים על היווצרות נטיפים וזקיפים אינם שונים מאלו שבמערת הנטיפים שלנו, כאן בהרי יהודה, ואת ההיסטוריה של גילוי המערה ועצמות הדובים שבה קראנו בספר לפני.…

במערה עצמה אסור לצלם ללא קניית אישור צילום, אך כולם צילמו ולא נראתה אכיפה של העניין.

04-Pestera-Ursilor-de-Ciprian-Dumitrescuתמונה מהאינטרנט

וכמה תמונות שצילמנו בסמארטפון:


החלק המרשים במערה הוא עושר הנטיפים שבה ולאו דווקא עצמות הדובים.
 היציאה היא דרך שביל דוכנים נוסף וכשיצאנו גילינו שהחל לטפטף גשם דק, כזה שלא מפריע לצעוד בנחת. סמוך לפתח המערה היו דוכנים רבים של מאפים תוצרת בית הנקראים פלצינטה; כל דוכן והבבושקה המוכרת בו את הפלצינטה שלה. יש מתוקים (מריבות תוצרת בית) ויש מלוחים (מתפוחי אדמה ו/או גבינות תוצרת בית). כדי לא לקפח ולא לאכזב אף בבושקה כזו קנינו מאפים בכל הדוכנים! כל מאפה כזה עלה כשני שקלים וכל אחד היה יותר טעים מהשני. אפילו הקטן הבררן שלנו אכל פלצינטה שלמה עם ריבה!


 בדרך חזרה קיווינו לחפש דרכים חלופיות דרך הכפרים כדי להימנע מעמידה בכביש הראשי המשתפץ לו לאיטו; נסענו בעזרת המפה בכל מיני דרכים צידיות, הגשם הרב שירד בלילה הפך את חלקן לבוציות עד כדי כך שבשלב מסוים החלטנו לא לקחת סיכונים, לשוב על עקבותינו ולדשדש בפקקים בכביש הראשי (E79-76). בינתיים התקדר בחוץ ומצאנו עצמנו נוסעים בכביש 75 , המפותל גם כך, כשאנו בתוך ענן. כשהגענו לפנסיון ראינו שבמבנה הגדול שבחצרו (אולם גדול המיועד לאכילה ובו גם הרבה עמדות בישול בנויות ו...פסנתר) מתארגנים למסיבה. בעלת הפנסיון סיפרה שהמקומיים ואורחיהם שוכרים ממנה מדי פעם את החלל הזה מאחר ואין באזור מסעדות או פונקציה דומה. (אמנם בכל פנסיון ובכל מלון יש מסעדה, אך כנראה מקובל שהללו מיועדות לאורחי הפנסיון/המלון ופחות מקובל שהמקומיים ייצאו לבלות במסעדות אלו).


ההכנות למסיבה נמשכו וגם קיבלנו עזרה עם הדלקת המנגל למרות הגשם החודר דרך הארובה.
 בניגוד לאתמול הגשם הערב היה שקט ונעים, ואנו בילינו ערב שקט, חמים ונעים בדירתנו. כשהלכנו לישון ראינו שבחוץ המסיבה עודנה בעיצומה…


 ______________________________________________________________

23/8/2015 התעוררנו, איזו הפתעה, לבוקר בהיר שטוף שמש! לפיכך התבקש עיכוב קל ביציאה לטובה ניצול החצר הכיפית. כבר אתמול החלטנו על שינוי כיוון; במקור תיכננו לעשות מסלול ארוך ברמת פאדיש (אחד מהמסלולים המפורטים כאן או כאן) אולם הנסיעה אל תחילת המסלול המצוי די קרוב לאזור מערת הדובים, הרתיעה אותנו. לא רצינו לבלות שוב ארבע שעות בכביש. על כן בחרנו מסלול אחר ליד Vartop הסמוכה. עיון מדוקדק במפות הראה לנו מסלול היוצא מ[bsh1] Vartop הסמוכה, מטפס אל הרכס וממנו ניתן להשקיף על כל הנוף.
 הגדולה נשארה בפנסיון ואנו והבנים יצאנו לעבר המסלול. הגענו, החנינו והנה הפתעה: יש רכבל שמעלה את המטיילים במעליות כיסא עד לגובה 1500 מטר. כשהחנינו הרכבל נראה סגור, אולם עד מהרה הסתבר כי הוא מודלק בהתאם לביקוש.... אז חסכנו את תחילת הטיפוס. צעדנו בעליה סבירה ורוב הזמן נוחה, תחילה צעדנו ביער ואחר כך הנוף נפתח. ככל שעולים התצפית מתרחבת וניתן לזהות בנוף עוד מקומות שעברנו בהם. בשיא הגובה עצרנו, כצפוי, לתה ומרק...בינתיים הגיעו עננים וערפל ולא נותר זכר לשמש הבהירה והמלטפת של הבוקר. התחלנו לרדת, ירדנו ברגל גם את החלק אותו טיפסנו קודם ברכבל (כמה דקות של עליה ברכבל שוות לארבעים דקות של ירידה ברגל...)

הפעם אין תמונות מהמסלול, כי הצילום הוא באחריות הבכורה, שבחרה להישאר לנוח בפנסיון באותו יום..

חזרנו לשוק במרכז אריישן; לכבוד יום א' השוק רחב וקולני הרבה יותר והכיל מלבד ירקות ופירות גם המוני דוכני בגדים, נעליים, דיסקים, פיצ'יפקעס ומה לא...בסוף קנינו...פתי-בר.
חזרנו לפנסיון ומיד קיבלנו צלחת עם פאפאנש ששמרו עבורנו מהמסיבה בליל אמש, וגם מרק שבושל במיוחד לאירוע. בעלת הפנסיון הייתה עדיין צרודה משירה במסיבה.
 ארזנו את עצמנו לקראת עזיבה וירדנו לארוחת ערב נוספת במסעדת הפנסיון.

24/8/2015 נפרדנו מהצוות הרומני החביב של הפנסיון וכמובן מבעלת המקום, ארזנו את חפצינו ונסענו על כביש R1 לעבר אגם פונטנלה, בו תיכננו לשוט, ווידאנו מראש עם מומחי רומניה שהדבר אפשרי. קיבלנו המלצה לחפש שיט באזור הסכר של BELIS.

האגם יפה כמו ציור או גלויה, אך לקח זמן רב עד שמצאנו היכן ניתן לשוט. לא ראינו שילוט (בשום שפה, לא רק באנגלית) או הכוונה לירידה לאגם. לאחר כמה ניסיונות נפל (שהניבו שיטוט קצר על גדת האגם היפהפה), מצאנו כמה סירות מנוע. רוב הסירות שראינו היו שייכות לאנשים פרטיים, אך אחרי עוד קצת שיטוט בעזרת שפת הסימנים הצלחנו לאתר בעל סירה המתפרנס מהשטת תיירים, בחוף של האגם בו היו עוד כמה משפחות מקומיות שדגו או התרחצו.

תמורת 40 ליי זכינו בשייט של חצי שעה. כמובן שעל חגורות הצלה לא שמעו כאן, אבל השיט היה מאוד רגוע ולא נרשמו סימני פחד / סכנה.
האגם הזה נוצר כתוצאה מהקמת סכר על נהר; לכן צורתו מפותלת מאוד, כצורת פיתולי הנהר המקוריים. האגם מוקף כמעט כולו בעצים המגיעים כמעט עד קו המים ומשתקפים בו. מקסים.

לא הייתי מתנגדת לגור כאן...

דייג בודד על לשון אדמה הנכנסת לאגם, איך הוא הגיע לשם? שאלה טובה...

ואחרונה חביבה:

אחרי השיט הכיפי והיפהפה, שהיה סיום נהדר לטיול הרומני שלנו, חזרנו לרכב, והמשכנו בדרכנו מזרחה לכיוון קלוז'.

מאחר ולא תידלקנו ביציאה מאריישן, גבר כעת הלחץ למצוא תחנת דלק...קצת לחוצים מהעניין התקדמנו על כביש R1 עד שמצאנו תחנת דלק, ואז המשכנו לעבר קלוז-נאפוקה.
 השלמנו קניות במתחם polo הענק ואז נסענו לפנסיון Verona הנמצא בפאתיי העיר סמוך לשדה התעופה. מדובר בפנסיון חמוד ומתוק...נחנו קצת ואז נסענו למרכז העיר הציורי והיפה לארוחת ערב אחרונה, באחת ממלכודות התיירים על כיכר אונירי.


מבעוד מועד תאמנו את איסוף הרכב לשעה שמונה בערב בפנסיון, לכן הקדמנו לחזור.
 השעה שמונה חלפה לה ואיש לא הגיע לאסוף את הרכב; איש גם לא ענה לטלפון במספר שקיבלנו עם הרכב שהיה אמור להיות זמין כל הזמן...לקראת תשע כבר התחלנו לדאוג; הצלחנו ליצור קשר עם הסניף המרכזי בבוקרשט שתחילה ניסו להתחמק והמליצו לנו להתקשר שוב, אך כעבור כמה טלפונים ונדנודים מצדנו התחילו להבין שיש כאן בעיה. גם הם עצמם לא ממש הצליחו לאתר את מי שאמור לאסוף את הרכב או את מי שאמור לספק מענה טלפוני בסניף קלוז-נאפוקה.…


מאחר ובאמצע הלילה היה עלינו לצאת לשדה לטוס הביתה, המצב לא היה סימפטי במיוחד.
 לאחר כמה נדנודים נוספים לסניף בבוקרשט הם הצליחו לאתר את מי שאמור לאסוף את המכונית וכעבור עוד כחצי שעה מיותרת הוא הגיע. כך שאם עוד היו לנו ספקות לגבי איכות השרות בסוכנות הרכב autonom הם נמוגו וההמלצה שלנו היא חד משמעית לא להתעסק איתם.


 25/8/2015 סוף טוב הכל טוב, נפרדנו מהמכונית, סיכמנו עם בעלת הפנסיון שתזמין לנו מונית בשעה היעודה והלכנו לישון בחדרים החביבים.
באמצע הלילה כאשר קמנו לצאת לעבר השדה, הסתבר שבעלת המקום נוהגת לקום גם היא כדי לוודא שאורחיה אכן מקבלים את שירות ההסעה במוניות כמתוכנן...
 נפרדנו ממנה בלבביות (בתחילת דצמבר פגשנו בה שוב, בדרכנו לטיול הפיצוי בסיביו) ויצאנו לעבר שדה התעופה וממנו חזרה ארצה.

אז מה היה לנו?

קצת יותר מדי גשם וכתוצאה מכך קצת פחות מדי מסלולים רגליים, הרבה נופים יפים, אוכל טוב, מחירים זולים...מומלץ!

ובעניין העלויות:

פחות מ30 אלף ש”ח, לשמונה עשרה יום. אפשר לטייל ברומניה ברמה גבוהה (כמו בשאר הטיולים שלנו) אך במחירים זולים וסבירים – ישנו במיקום שרצינו, בבתים מרווחים עם מטבח וכמה חדרי שינה, קנינו בדקטלון ובעוד כמה חנויות בסכומים גדולים (עדיין, מחצית ממה שהיה עולה בארץ), אכלנו במסעדות מפעם לפעם, לא חסכנו על אתרי הביקור שרצינו לראות– רכבלים/מערת דובים/פארקי חבלים וכו', ושכרנו רכב גדול. כמובן שבמקום לינות שעלו לנו 100 יורו ללילה, אפשר למצוא זולות יותר, לקנות פחות מזכרות, לשכור רכב סטיישן וכו'. אך העדפנו לטייל איך שנוח לנו ועדיין יצא מאוד זול.

בתחום הטיסות אפשר לחסוך בקלות- א. הזמנו המון זמן מראש (בנובמבר 2013) ב. טסנו לקלוז' ולא לבוקרשט עם וויז- היה זול ב100 יורו לכרטיס ג. הזמנו 4 מזוודות והבאנו אוכל מהבית לטיסות.

לפוסט הקודם (חלקו הראשון של הטיול ברומניה)

לפוסט הבא (גיחה נוספת לרומניה: סיביו)

בפוסט הזה הגיחה שלנו לבוקרשט