ספרד: חלק ד-אל העיירות הקסומות בפירנאים

לפוסט ספרד חלק א

לפוסט ספרד חלק ב

לפוסט הקודם: ספרד חלק ג

לפוסט הבא: ספרד חלק ה

לפוסט ספרד חלק ו

יום 11

התעוררנו מאוחר לרחש הנהר הזורם באמצע אספוט. בלי ספק זהו הצליל הנכון לשמוע על הבוקר!מכיוון שהגענו מאוחר יותר לחדר האוכל (בפעם הקודמת הגענו הכי מוקדם שהתאפשר, כדי לצאת לטרק), גילינו שהתקרובת מגוונת קצת יותר...

מראה מחלון החדר במלון באספוט

ארזנו עצמנו, נפרדנו מאספוט החביבה והתחלנו לנסוע מזרחה.
 אביב ואני כבר טיילנו בעיירות הפירנאים באזור הזה לפני כ- 18 שנים והיו לנו זיכרונות נהדרים מהאזור הזה. המסלול (עם רכב) שתכננו כלל את רוב מה שאהבנו בפעם הקודמת וגם עוד קצת.

התחלנו בכפר Sort, עליו קראנו תיאורים שכללו 'סמטאות ציוריות ויפות'; בפועל מצאנו כפר סתמי למדי, עם קיר בודד של מבצר וכנסיה פשוטה למראה. או במילים אחרות – מיותר.

משם נסענו אל La Seu d'Urgell שהיא עיירה שלווה ושקטה. בעבר הייתה העיירה בירת האזור המבותר והמנותק הזה, ובה גם ישבו הבישופים המקומיים.

במרכז – מתחם נאה של קתדרלה אפורה ומרשימה בגודלה, וכן מנזר המשמש כבית ספר גדול לפרחי כמורה. חצר המנזר בנויה בצורה אופיינית של ריבוע מוקף קשתות ובמרכזו גן ירוק ומטופח.

חצר המנזר

שוטטנו כה וכה; היה לנו נחמד מאוד לשוטט ברחובות העיירה הזו, בין סמטאות חביבות שהשרו תחושה של מקום עם עבר ועם כבוד למסורת.

ברחובות La Seu d'Urgell

ברחובות La Seu d'Urgell

יש כאן גם שוק שלי יום ראשון הפועל מזה אלף שנים ברציפות, אולם אנו לא היינו ביום א'.... לכן חזרנו לעבר המכונית וישבנו לקפה ומאפים מקומיים בבית קפה קטן וחמוד עליו שמנו עין כבר כאשר חנינו. בניגוד לשקט בחוץ (לא ראינו כמעט אף נפש חיה ברחובות), בית הקפה הזה הלך והתמלא במקומיים. קנינו בעיקר מיני מאפה אופייניים למקום והיה לנו טעים ונעים. נדב כמובן לא רצה את המאפים האופייניים למקום ובמקום זה זלל בגט…

המשכנו בדרכנו; היעד הבא היה הכפר Bellvar de Cerdanya. בטיול הקודם התלהבנו ממנו מאוד, אולם הפעם לא הבנו במיוחד ממה התלהבנו. יש בו כמה סמטאות חביבות, כנסיה (הייתה סגורה) והרבה נוף. בינינו לבין עצמנו תהינו ממה התלהבנו כל כך אולם את התשובה לא מצאנו.

סמטאות ציוריות

כבר הייתה שעת צהריים מנומנמת ובדרך למכונית מצאנו את מסעדת Fonda והתיישבנו בה. זו מסעדה ענקית, מרובת חללים ואולמות, שבאותו זמן היה בה מלצר יחיד שהיה עצבני מאוד ובנוסף לא הבין אף מילה באנגלית. ארוחה לפי תפריט היום (ראשונה, עיקרית וקינוח) עלתה 13 אירו אולם אנו לא רצינו ארוחה שלמה לכולנו, ויחד עם הצמחונות שלי והעובדה שנדב לא אוהב כמעט כלום קצת הסתבכנו. לבסוף הצלחנו לייצר הזמנה שכללה תפריט שלם לאביב ולאסיף ועוד כל מיני דברים לנדב ולי. המקום הלך והתמלא, המלצר המשיך להיות עצבני ומוזר אך כעבור כמה דקות קיבלנו אוכל נהדר, כולל מרק הגספצ'ו הטעים ביותר שאכלתי מימי!!!

שבעים ומרוצים נסענו לעברPuigcerda בירת חבל סרדיניה; מאחר ובטיול הקודם התאכזבנו ממנה, החלטנו לא להיכנס לביקור בה ולהסתפק במציאת סופרמרקט גדול בפאתיה. לאחר הצטיידות רצינית לימים הקרובים ציפתה לנו נסיעה של חצי שעה לעבר הבית ששכרנו בכפר Serrat.

כאן ציפתה לנו אכזבה: הכביש הראשי לעבר Ripol, דרכו היינו אמורים לנסוע, היה סגור!
 מבין האפשרויות שעמדו לפנינו, בחרנו דרך חלופית לא מוצלחת במיוחד; נוף יפה אך פיתולים אינסופיים...לבסוף, כעבור כשעתיים נסיעה (!) הגענו אל הכפר הקטנטן והציורי Serrat ומצאנו את La CasaNova, הבית ששכרנו דרך Air B&B.

 מצאנו את אנדריאס שהיה אמור להראות לנו את הבית ואת אחותו שידעה אנגלית אך לא הכירה את הבית ולא ידעה לספר לנו למשל שהברכה של הכפר פתוחה גם בפינו ועוד ואפילו לא היכן מכונת הכביסה שכל כך חיכינו לה כבר... הבנים התאכזבו שאין ווי.פי בבית (משום מה כאשר שכרנו אותו חשבנו שיש אך זו הייתה טעות שלנו. לי כמובן זה לא הפריע). אבל את הדבר הכי חשוב אנדריאס הצליח להבהיר גם בלי אנגלית: חובה לסגור את כל הרשתות בחלונות, כדי שלא ייכנסו זבובים….

חקרנו את הבית המרווח והנעים ומיד התארגנו לכביסות, בישולים ומנגל, ולערב רגוע מול הנוף הירוק הנשקף מהחלון, החצר והמרפסת.

לילה טוב.

יום 12

לאחר יקיצה טבעית ורגועה (אפילו היה לי זמן לשבת עם ספר במרפסת!) הבנים העדיפו להתבטל ואנחנו יצאנו לסיבוב באזור. היינו מלאי ציפיות כי כאמור זכרנו כמה אהבנו את האזור הזה בפעם הקודמת.

גשרים על נהר פרסר

התחלנו בעיירה de Freser Ribes הבנויה על פיצול הנהרות פרסר וריגראד, שמעניקים לעיירה את צורת ה-V הייחודית שלה. הבתים בנויים ממש על גדת הנהר.

בשדרה הראשית היה שוק של יום שבת אז כמובן שעצרנו. התלהבנו בעיקר מהפרות כאן: אפרסקים שטוחים, משמשים בגודל של אפרסקים ועגבניות בשלל צורות.

עגבניות כפי שלא הכרנו...

אפרסקים שטוחים

לאחר מכן שוטטנו בסמטאות האחוריות שמעבר לשדרה הראשית. בדיוק כמו בזיכרונות שלנו, העיירה הזו נשארה חביבה ושוקקת חיים.
הסמטאות בנויות ממש על גדות הנהר, כל בית צבוע בצבע אחר, בקומות הקרקע בתי קפה שכונתיים, עסקים קטנים וגם כל מיני חנויות כיפיות. התלהבנו במיוחד מחנות יין ובה מאזניים ענקיים שנועדו לשקול חביות יין…
 וכמובן – סמלי קטלוניה בכל מקום.

סמל קטלוניה בכל מקום

מרוצים ושמחים המשכנו אל העיר Ripol, שהיא ערש מולדתה של קטלוניה. העיירה נמצאת בעמק הנוצר מחיבור נהרות גדול (מתחברים בה הנהרות פרסר וטר) והיא שילוב מקסים של עיירה שקטה בעלת אופי קטלוני אמיתי, נוף מקסים ואזור תיירותי. ההתיישבות באזור העיירה החלה עוד בימי ספרד הפרה-היסטורית והמיקום האסטרטגי של העיר כצומת דרכים וצומת נהרות, הפכה את המקום למרכזי, יחסית לנקודה ההררית בה הוא בנוי.

את ריפול זכרנו כעיירה מקסימה וכך גם מצאנו אותה: שילוב הרחובות העתיקים והחדשים, בתי האבן, מפגש הנחלים, הברווזים בגדות הנחלים – הכל יחד יוצרים מקום מיוחד וקסום.

מרכז ריפול

גם כאן היה שוק של יום שבת, בדקנו אותו והמשכנו לשוטט. רצינו להיכנס אל בזיליקת סנטה מריה דה ריפול (Monastery of Santa Maria de Ripoll) אך השעה היתה 13:50 ובשעה 14:00 העיר כולה נסגרת...לכן החלטנו שנבוא ביום אחר, במקום זה שוטטנו בסמטאות בהנאה רבה, קנינו קפה ומאפה וחזרנו 'הביתה' לסראט, תוך שאנו בודקים כביש אחר, מתפתל הרבה יותר מזה בו נסענו בשאר הפעמים.
 נחנו, הכנו ארוחת ערב מפוארת ואז החל טפטוף. שנפסק מיד לאחר שסיימנו להכניס את ארוחת הערב הביתה.

לילה טוב.

יום 13

היום הזה הוקדש להגשמת חלום ישן של אביב. בביקור הקודם באזור נסענו ברכבת אל עמק נוריה (Vall de Nuria), ישנו בו וחזרנו ברכבת. אביב תמיד רצה להגיע אל העמק ברכבת ולחזור ממנו במסלול הרגלי. כשתכננו את החלק הזה של הטיול דובר יותר על טיולים עירוניים ופחות על מסלולים בטבע, אבל לא יכולנו להיות כל כך קרובים ולסרב להגשמת החלום של אביב…

 לצורך זה נסענו בבוקר אל תחנת הרכבת ב Queralbs, השארנו את הרכב בתחנה ונסענו ברכבת אל עמק נוריה. הרכבת היא רכבת שיניים (Zipper railway/ rack railway) והיא אמצעי התחבורה היחיד המגיע אל עמק נוריה. בשנים שחלפו מאז ביקורנו הקודם עברה הרכבת כמה שינויים ושדרוגים, ומאחר וכבר ידענו מה מצפה בסיום המסלול גורם ההפתעה נעלם ועל כן הנסיעה הייתה, עבורנו, פחות חוויתית.

הגענו אל אגם נוריה (האגם נוצר כתוצאה מסכר העוצר באופן חלקי את מימי נחל נוריה) בקור וערפל קל. המקום נראה כאילו לא חלפו כמעט עשרים שנה...בדיוק אותו מבנה המכיל מרכז מבקרים קטן ובית מלון, בדיוק אותם מתקני חצר.... ובעיקר – אותו שקט של מקום שאין בו מכוניות. בכלל.

עמק נוריה. דבר לא השתנה מאז הביקור הקודם, לפני כמעט עשרים שנה.

יצאנו לדרך. אורך המסלול הוא 7.7 ק"מ וזמן ההליכה המשוער בו הוא 3 שעות ועשרים דקות. לנו לקח שעתיים וארבעים בלבד, מצד שני בניגוד לעצמנו לא עשינו הפסקות לשתייה חמה.

בתחילת המסלול נקודת תצפית יפה על העמק כולו. המסלול יפה, כמעט כולו בירידה, ומתפתל בין שני צידי הנחל הזורם. ראינו המוני פרחים שאצלנו רואים רק באביב, וגם המוני מקומיים שעשו את המסלול בכיוון ההפוך (בעליה) בריצה!!! כל הכבוד להם, אנחנו המשכנו בהליכה נינוחה ובירידה.

הנוף לאורך המסלול

אל Queralbs הגענו בגשם עדין, הוצאנו מעילי גשם והמשכנו בכפר (היפה!) עד למכונית שחנתה בתחנת הרכבת. אביב היה מבסוט וגם אנחנו ממש לא סבלנו במסלול היפה הזה...
 חזרנו אל האוטו ונסענו אל ריפול.

הבזיליקה במרכז ריפול

הפעם הגענו אל ריפול בזמן סביר (לא קרוב מדי לסייסטה של שתיים בצהריים)

נכנסנו אל בזיליקת מריה הקדושה, שהיא כנסייה מהמאה ה-9 המתהדרת בתואר הכנסייה ראשונה שנבנתה בקטלוניה! הכנסיה הוקמה על ידי וילפריד, שליט האזור הידוע גם כ'וילפריד השעיר' ו'הרוזן מבסלאו' והוא אף קבור בה. מעל קברו של וילפריד תלוי סמל המגן שלו, שהוא גם הדגל הקטלוני.
 לכנסייה שער מיוחד שהוקם במאה ה 12 ועליו תבליטים מפוסלים מעניינים המתארים סצנות תנ"כיות; סביב השער נבנה מתחם זכוכית חיצוני שנועד להגן עליו. בשנת 1428 הכנסייה נפגעה באורח קשה עקב רעידת אדמה והחלה עבודת שחזור מסיבית, שכללה חלקים חדשים, שנבנו בסגנון גותי; התוצאה הסופית היא כנסיה מרשימה בהחלט שסביבה גנים מטופחים.

גני המנזר בריפול

בתום הסיור ובמרכז ריפול חזרנו אל הבית ב-Serrat בגשם שוטף. מזל שבערב הקודם לא התעצלתי והכנתי סיר גדול של מרק עשיר שהמתין לנו בבואנו והתאים בדיוק למזג האוויר בחוץ, שהתפתח לסופת ברקים ורעמים. ולנו לא נותר אלא לנוח בתוך הבית הנעים והחמים עם ספרים, טלוויזיה ומוסיקה. סוף סוף היה שימוש לדיסקים שהבאנו (למי שפספס את חלק ב' של סדרת הפוסטים: הרכב השכור שלנו היה מצוין פרט לכך שלא ניתן היה להשמיע בו דיסקים!).

לפנות ערב התבהר הכל ויצאנו לתור את Serrat הרחוצה והממורקת. זהו כפר זעיר בנוי אבנים שחורות. הכפר היה מנותק מכל כביש במשך שנים רבות, לכן בחצרות הישנות ניתן עדיין לראות את התנורים ששימשו להכנת לחם מאחר ולא הייתה אספקה יומיומית של מזון טרי מרחוק...
 סיימנו את הערב בארוחת ערב גדולה על המרפסת השטופה. שמנו לב שהימים מתחילים להתקצר. לילה טוב.

יום 14

עזבנו את Serrat ואת הבית הנעים ונסענו לעבר Olot הזכורה לטוב מהטיול הקודם. המנזר במרכז העיר היה בשיפוץ אז יכולנו רק להציץ...הסתובבנו בסמטאות ציוריות וצבעוניות, קנינו כל מיני קשקושים, נכנסנו לקתדרלה מוקפת הגנים וגם לבית קפה. על העליה להר הגעש של אולוט ויתרנו הפעם, כי כבר רצינו להגיע אל בסלאו.

אולוט – מקסימה כמו שזכרנו אותה

הקתרלה באולוט

בסלאו (Besalu) עירו של וילפריד השעיר ('הרוזן מבסלאו') שהקים את קטלוניה, הייתה נהדרת כפי שזכרנו אותה! נהר, שרידים עתיקים, נוף הפירנאים ברקע, סמטאות אבן יפות...לא צריך יותר מזה.

הגשר ושער העיר העתיקים בבסלאו

שוטטנו בין סמטאות האבן, ביקרנו בשרידי הרובע היהודי, בקתדרלה ובשרידי המצודה. חצינו את הנהר על גבי הגשר והצטלמנו כמו כולם…

ברובע היהודי בבסלאו

 נדב ואני נכנסנו אל מוזיאון המיניאטרות המקסים והמומלץ. בחדר הראשון ראינו שלל מיניאטורות מרהיבות בגודל 'רגיל', בחדר השני – מיניאטורות נהדרות שניתן לראותן רק מבעד לזכוכית מגדלת (למשל רכבת מיניאטורית הבנויה כולה בתוך קוף של מחט) ובחדר השלישי – מיניאטורות שניתן לראותן רק מבעד למיקרוסקופ!!! (מיניאטורות הבנויות על ראש סיכת תפירה למשל). מומלץ ביותר.

המשכנו לשוטט, מצאנו מסעדה לשעות הצהרים החמות וזכינו לכל מיני מנות מקומיות מוצלחות מאוד. בארבע אחה"צ החום החזיר אותנו אל המכונית ונסענו מזרחה לכיוון החוף.

לפוסט הקודם- לפוסט הבא

בקצרה:

• מסעדת Fonda בכתובת Carrer Sant Roc, 11, 25720 Bellver de Cerdanya (אין אתר). אוכל מקומי מצוין, מחירים נמוכים.
• La Casnova – לינה. בית דו קומתי מרווח (מתאים ל6-7 אנשים) עם מרפסת וחצר. יש מטבח מצויד, מכונת כביסה, מתקן מנגל ואפילו רשתות נגד זבובים בכל החלונות. אין וויפי.
• ריפול: בזיליקת סנטה מריה דה ריפול (Monastery of Santa Maria de Ripoll) הכנסייה העתיקה ביותר בקטלוניה.

• עמק נוריה (Vall de Nuria) עמק יפה ובו אגם, לינה, פעילויות ספורט וסקי ומסלולים. ההגעה למקום היא רק בעזרת רכבת שיניים (Cremallera). ניתן לעלות עליה בשתי תחנות, כאשר התחנה העיקרית הא בעיירה ריבס דה פרסר והשנייה היא בעיירה קווארבלס (Queralbs). מומלץ להביא בגדים חמים גם קיץ - בהחלט יכול להיות שמתחת לעמק בעזור ריבס דה פרסר וריפול יהיה חם ולמעלה בעמק יהיה קר (בכל זאת מדובר ב-2,000 מטרים מעל פני הים).
   בתחנת הרכבת ניתן לקבל מפות חינמיות ומספקות של המסלולים וכן הסברים.

• de Freser Ribes – עיירה מקסימה טיפוסית לאזור, נמצאת צפונית לריפול על כביש 260-N.
• Olot- עירה מקסימה הבנויה באזור געשי.
• Besalu – עיר מרשימה שהיא גם מולדתה של קטלוניה.
• Besalu – הרובע היהודי בסלו מוכרת בעיקר כעיירה בעלת אופי יהודי ניכר בתקופתו של הרמב"ן והקהילה היהודית החזקה של מחוז חירונה.
• Besalu – מוזיאון המיניאטורות – לא לוותר!

לפוסט ספרד חלק א

לפוסט ספרד חלק ב

לפוסט הקודם: ספרד חלק ג

לפוסט הבא: ספרד חלק ה

לפוסט ספרד חלק ו