לחלק א' של הטיול

לחלק ב' של הטיול (הפוסט הקודם)

לטיול הקודם שלנו ביוון

אחרי הימים הנפלאים היפים שעברו עלינו במזרח הפלופונז ובמרכזו, הגיע הזמן לרדת דרומה לעבר החופים היפים. בחרנו להתמקם קרוב לעיר קלמטה, בבית גדול ונעים ששימש כבסיס לירידה לחוף ולטיולים באזור. את הקצב בימי הטיול הללו הכתיבו שני המתבגרים; בלי ספק אם היינו פה בטיול זוגי היינו מקדישים זמן רב יותר לנסיעות לאורך החופים, שוטטות בין כפרים ומפרצים וגם עוד כמה אתרים ארכיאולוגיים. אבל כדי שטיול משפחתי יוכתר כהצלחה צריך לשים לב להעדפות של כל המשתתפים, וחוץ מזה - תמיד כיף להישאר עם טעם של עוד ולחלום על הטיולים הבאים!

מבט על מפת הפלופונז מראה שחלקו הדרומי נראה כמו שלוש אצבעות; אנחנו התמקמנו בין האצבע המערבית לאמצעית, בעיקר משום שאביב מאוד רצה לישון באזור קלמטה, מסיבות הברורות רק לו😉. אני קיוויתי שבמהלך הימים שלנו כאן נספיק לחקור ולסייר בכל שלושת האצבעות הללו. בפועל כאמור הספקנו הרבה פחות... גם בגלל ההעדפות של הבנים וגם בגלל שהנסיעה איטית יחסית בכבישים המתפתלים, ולא רצינו לבלות בכל יום 4 שעות בכבישים. מי מקוראי הבלוג שמעוניין בחומר שריכזתי על האצבע המזרחית אליה כלל לא הגענו ולכן לא תתואר פה – מוזמן לכתוב לי בפרטי ואשלח לו בשמחה!

 כמו תמיד, יופיע ריכוז קישורים מסודר בסוף הפוסט

יום 8

עזבנו את אזור דימיטסאנה המקסים ופתחנו בנסיעה דרומה.
הנוף השתנה ככל שהתקדמנו; מהרים גבוהים ומחודדים עברנו על הרים נמוכים יותר ועגלגלים יותר וכמובן גם הצמחייה השתנתה בהתאם.

שמנו פעמינו לעבר העיר קלמטה, כיום העיר הגדולה במחוז הזה, המפורסם בזיתים שלו. קלמטה נמצאת בין מסיני (Messene) – האצבע המערבית לבין מאני (Mani), האצבע האמצעית של הפלופונז.

סמוך לעיר נפגשנו עם המארח שלנו, אשר הוביל אותנו אל הבית היפה ששכרנו דרך Air B&B. שהות של כמה ימים בבית כזה מאפשרת לכל אחד לתפוס את הפינה שלו ואת השלווה שלו.
הבית ענה על כל ציפיותינו: מרווח מאוד, עם מטבח יפה ומצוייד (עניין עקרוני עבורי) , במיקום שקט, עם מתקן ברבקיו (עניין עקרוני עבור נדב 😉), מוקף במרפסות ובמרחק הליכה ברגל (כחמש דקות) מהחוף.

יצאנו לקנייה רצינית של מצרכי מזון – בחלק זה של הטיול היה ביקוש לבישול ביתי- ולאחר כביסות, התארגנות  וחקר הבית (לכל מרפסת הזמן המתאים ליהנות ממנה!) ירדנו אל החוף הסמוך.

המים הצלולים בחוף הים

כמובטח בתיאור הבית בAirB&B, הוא אכן נמצא במרק של 5 דקות הליכה מהבית. איזה כיף. הייתי שמחה לחוף כזה, עם מים כל כך צלולים (ובלי חול!), גם במרכז רחובות!

אביב ואסיף

האזור כולו היה שקט מאוד, כצפוי. צרוף של עונה וקורונה שהניב שקט ושלווה עבורנו אבל אינו מוצלח במיוחד עבור העסקים המקומיים.

הקולות (קולות, לא רעשים!) היחידים שנשמעו היו מהמפעל הסמוך לבית; המפעל הוא בעצם בית ביד מודרני הפועל כחודש בשנה. וגם אז לא עובדים בו קשה מדי וודאי שלא יותר מדי שעות ביום... שונאת זיתים מושבעת שכמותי לא התלהבה מריח שמן הזית שבאוויר, השאר לא הרגישו אותו בכלל.

לפנות ערב שבנו אל הבית; מכיוון שליד מתקן הברבקיו החיצוני היה גם טבון בנוי לתפארת, מיד התבקשתי להכין בצק לאפיית פוקצ'ות לארוחת הערב שנערכה על אחת המרפסות המרווחות.

לילה טוב!

יום 9

היום התחיל בהשכמה טבעית, עם קפה/תה וספר על מרפסת הסלון – זו הפונה לים.
טיול שבו אין לי זמן לשבת בנחת עם ספר הוא מבחינתי טיול שלא תוכנן טוב...

לאחר ארוחת בוקר גדולה יצאנו דרומה ונסענו על כביש החוף, הנחשב לאחד מהיפים ביוון!

כיוון הנסיעה היה חבל מאני (Mani), כלומר האצבע האמצעית של הפלופונז.
הכביש מתפתל לו, לעיתים צמוד לחופים היפים, לעיתים מטפס להרים.

חלק מהזמן הרגשנו כאילו אנחנו בכרמל, לעיתים כאילו אנחנו בגליל ולעיתים – כאילו אנחנו בשוויץ (זה קרה בקטעים בהם כפרים אדומי גגות הציצו אלינו מבין הירוק של שפעת הצמחייה).
ברקע היו מפרצונים רבים, כל אחד יפה ממשנהו.

באזור כולו יש הרבה מגדלי מסתור אשר שימשו להגנה מנקמת דם שהייתה נהוגה כאן; המגדלים צמודים לבתים ולטעמנו מרשימים הרבה פחות מאלו שראינו בצפון אלבניה.

חלפנו על פני הכפר קרדמלי (Kardamiliy) הציורי מאוד והמשכנו לעבר הכפר אראופולי (Areopoli) הציורי לא פחות. משם הגענו אל הכפר דירוס בו נמצאת מערת דירוס (Diros Cave).
המערה העצומה נוצרה מזרימת הנהר התת קרקעי וליקאדה אל הים.

הכניסה היא בשיט בסירות קטנטנות המכילות עד שמונה אנשים, בימי הקורונה יש רק מסלול אחד, הקצר.

הכניסה למערה

אנחנו שטנו עם עוד זוג תיירים; משיט הסירה הכיר רק את המילה Quiet באנגלית, ולאחר שהשקיט אותנו שטנו לנו בדממה תוך שהוא מזמזם לו שיר ביוונית; אני הרגשתי כאילו הוא שר לנו שיר ערש...

 השיט הוא במים רדודים וצלולים לחלוטין, בינות לנטיפים וזקיפים המוארים בפנסים. מבחינת מראם (של הנטיפים והזקיפים) הם לא שונים ברבה ממה שיש במערה ליד בית שמש, הבונוס הוא השיט במים הצלולים בהם משתקפים להם כל אותם נטיפים וזקיפים! המערה שקטה ודוממת וכששיר הערש הסתיים השתררה אווירה מיוחדת.

אהמים הצלולים לחלוטין מגבירים את האפקט!

עד מהרה הסתיים לו השיט, מבחינתנו הוא היה יכול להימשך עוד ועוד. ועוד.
לאחר שעוגנים ממשיכים במסלול רגלי קצר בתוך המערה, שכאמור מציעה מבחר יפה ומרשים כמו בבית שמש. לסיכום – הבונוס פה הוא השיט הקצר במימי המערה!

היציאה מהמערה היא בהליכה (המסלול הרגלי הקצרצר מסתיים ביציאה וממנה מוליך שביל אל החנייה).

המראה ביציאה מהמערה

חזרנו אל הכפר אראופולי (Areopoli) הציורי. המרכז כאן משופע בבתי אוכל והוא ציורי וחמוד.


לאחר שחקרנו וסקרנו את כולו, נבחר על ידי הגברים שלי בית אוכל סתמי למדי שהגיש ג'ירוס (שאוורמה) להנאתם כי רבה.

אחר כך עצרנו אצל קדר מקומי, ותוך כדי בחירת כמה צלחות מעבודת ידו שוחחנו עמו על מצב העסקית והתיירות בימי קורונה ☹. ממול מכרה סבתא חביבה דבש. רכשנו לנו קילו דבש ובשפת הסימנים הוזמנו להציץ לעבר מפעל הדבש המשפחתי, ממה שהצלחנו להבין, בימים שללא קורונה מוזמנים הקונים לסייר בפנים.

התחלנו לנסוע חזרה תוך עצירות צילום מדי פעם ופעם.

כל מפרץ וכל כפרון היה ראוי לעצירה, אולם המתבגרים שלנו רצו כבר לחזור אל הבית... אביב ואני יכולנו לבלות לפחות עוד יום בין הכפרים הציוריים שליד המפרצונים המושלמים הללו!

אנחנו עוד נחזור לסיבוב מעמיק בין אצבעות הפלופונז, ועד אז חזרנו לביתנו השכור המקסים למנוחה ולארוחת ערב מול השקיעה.

לילה טוב!

יום 10

גם היום הזה התאפיין בהשכמה טבעית מלווה בקפה ובספרים על המרפסת מול הים (להבדיל מהמרפסת שליד המטבח בה נהגנו לאכול).
לאחר ארוחה גדולה ומפנקת נסענו מערבה, לאצבע מסיני (Messene). באזור זה נמצאו עדויות להתיישבות קדומה מאוד, ובכפר איקלנה שבאזור נתגלתה ב-2011 העדות הכתובה הקדומה ביותר באירופה!

היעד הראשון להיום היה מפלי פולילימניו  (Polylimnio Waterfalls); פירוש המלה 'פולילימניו' הוא הרבה אגמים.
כדי להגיע אל תחילת המסלול, הנמצא  צפונית מזרחית  לעיר פילוס (Pylus) יש לנסוע אל הכפר Charavgi, וממנו יש שילוט אל החניה. מהשלט נוסעים עוד כמה מאות מטרים עד החנייה, וממנה יש ירידה (ברגל) דרך כביש לא סלול.

הירידה מהחנייה אל תחילת המסלול

המסלול הוא במעלה נחל היוצר מפלים, מפלונים וברכות. ניתן לבלות בו שעה או הרבה יותר...

הטיול כאן הסב לנו הנאה רבה! ההליכה היא בינות לברכות ומפלונים, רוב המסלול מוצל וירוק.
יש טיפוס על הסלעים, כמה מעברים מאתגרים, חבלים ויתדות להיעזר בהן...

המסלול עובר בינות לשיחים ועצים, השלכת החלה לתת סימנים כך שבינות לכל הירוקים הופיעו, לגיוון, גם כתומים אחדים. ואפילו כמה רקפות!

התחלה של שלכת

מי הברכות ירוקים ולא צלולים, לה הבנו למה. אבל זה לא פגם בהנאתנו מהמסלול הזה.
המסלול אינו מעגלי, ובכל שלב אפשר לעצור ולשוב על עקבותינו לחניה. אנחנו התקדמנו די הרבה במעלה הנחל, עברנו את המפל הגדול וטיפסנו לעוד בריכה די גדולה. אבל אפילו האמיצים שביננו לא העזו להיכנס למים הקפואים!.

כשהגענו לבריכה הגדולה למעלה עצרנו להפסקת אוכל. בזמן שלקח לאביב לקלף תפוז, אסיף, שכבר הזכרתי באחד הפוסטים הקודמים את כישוריו כעז הרים, טיפס עד ראש המצוק ואז חזר אלינו.

בשלב זה שבנו על עקבותינו וחזרנו לכיוון החנייה. כמובן, את הירידה שירדנו קודם היה עלינו לטפס כעת חזרה...

כעת נסענו לעיר פילוס (Pylus) השוכנת לחוף מפרץ Navarino היפה, שצורתו כמעט עיגול מושלם!

מבט ממצודת פילוס אל המפרץ היפה

זו עיירה חמודה מאוד; בתיה הדו-קומתיים הצבועים לבן נפתחים אל כיכר העיר הסמוכה לנמל ולמפרץ היפהפה שאין מילים לתאר את צבעו הכחול העמוק.

לפי המסורת, נוסדה פילוס בידי נלס, אביב של המלך המיתולוגי נסטור (נסטור היה אחד מהתשעה שהצטרפו למלחמת היוונים בטרויה כדי להשיב את הלנה היפה לחיק בעלה). צפונית לפילוס יש מספר אתרים ארכיאולוגיים המיוחסים לאותה תקופה (באותו אזור נמצא גם מפרץ ווידוקיליה (Voidokilia) הנחשב לאחד היפים באזור.

לאחר שיטוט קצר בטיילת החביבה והשקטה ובכיכר המצוידת בעץ ענק (תות או דולב – אינני זוכרת) מצאנו לנו טברנה נחמדה לארוחת צהרים.

שבעים, נסענו דקות ספורות לעבר טירת פילוס.

מבט מעלה אל טירת פילוס

זוהי טירה גדולה מימי הכיבוש הטורקי אשר נוסף על היותה שמורה ויפה, היא מצוידת בנוף מושלם של המפרץ.

מבט מטירת פילוס אל המרינה והמפרץ

המפרץ כאן הוא הנמל הטבעי הגדול היחיד במערב הפלופונז, מה שגרם לטורקים לבנות, במאה ה -,16 מצודה הנושאת את השם 'המצודה החדשה' (Niokastro), להבדילה מהמצודה העתיקה מהתקופה המיקנית הנמצאת בקצה הצפון-מערבי של המפרץ.

המצודה-גדולה ושמורה

המצודה הזו לא הועילה לטורקים במיוחד, שכן באוקטובר 1827 הם נחלו כאן את אחת התבוסות הימיות הגדולות בהיסטוריה של האימפריה העותומנית! אוניות קרב של בריטניה, צרפת ורוסיה  נכנסו אל לב המפרץ ולכדו בו 90 ספינות טורקיות ומצריות. 60 מן הספינות האלה טבעו בקרב הזה והשמועה אומרת שזמן השפל ניתן לראות את שרידיהן.

אוספים בחצר הטירה

במתחם הטירה נמצאת גם כנסיית ההשתנות היפה (בתמונה), הפועלת במבנה שנבנה במקור כמסגד, וכן מוזיאון היסטורי שיש בו גם אוספים ימיים.

הכנסייה במתחם המצודה. פעם זה היה מסגד.

ועוד כמה תמונות הממתחם הטירה היפה:

סיימנו לשוטט ברחבי הטירה היפה (לא ברור למה אך זכינו בכניסה חינם) ונסענו חזרה 'הביתה'. בכל האזור היה המסיק בעיצומו, וחזינו בשיטות שונות ורבות שלו.
לפנות ערב הגענו חזרה הביתה, המנגל הודלק מאוחר מהרגיל הפעם...

לילה טוב!

יום 11

אסיף ואביב פתחו את היום בריצת בוקר לאורך הכביש המקביל לחוף.
לאחר ארוחת הבוקר ירדנו אל החוף (כמה כיף שהוא כל כך קרוב); הצרוף של שקט, מים בגוון טורקיז נפלא וצלילות המים היה מושלם עבור הבוקר האחרון. חוש מרחש הגלים לא שמענו דבר...

בהמשך היום נסענו לעבר קלמטה, עיר המחוז שגם נתנה לזיתים המקומיים, הגדולים יחסית, את שמם.
לא יכולנו לוותר על ביקור בסניף הענקי של רשת ג'מבו שביקור בסניפיה הוא תמיד חגיגה (רשת חנויות כיפית וזולה של צעצועים, כלי בית, טקסטיל לבית ועוד).
התאריך היה 2/11 אך החנות כבר הייתה מוכנה ומזומנה לכריסטמס, תאווה לעיניים. 

כיוון שהשנה, לראשונה מזה שנים רבות, לא יהיה כאן פוסט על טיול כריסטמס באירופה, פשוט משום שהקורונה לא מאפשרת טיול שכזה, כיוון שכך אני מרשה לעצמי לשים הרבה הרבה תמונות שצולמו על מדפי החנות...

בתום סיור מענג כאן (והחלק הכי טוב הוא שהכל תמיד זול מאוד) צעדנו לעבר פארק הרכבת של קלמטה.

זהו פארק מקסים וירוק שיש בו הרבה פינות חמד, מזרקות ובעיקר - מבחר רכב של קרונות וקטרים ישנים.

הפארק הוקם בשנת 1986, באתר בו שכנה תחנת הרכבת הישנה של קלמטה, עוד בימים חלפו כאן רגבות קיטור... כמיטב הקצב היווני, נמשכה הקמתו ארבע שנים!

כמעט בחשיכה הגענו למרכז העתיק של קלמטה הנמצא למרגלות הטירה (עליה ויתרנו מראש לבקשת הנוער). ציפינו למרכז מואר ושוקק הבנוי סביב הכנסייה המרכזית של העיר. הופתענו לגלות שהמרכז אינו מואר ואינו מזמין, אם כי הרחובות שסביב הכנסייה היו ציוריים מאוד!
חזרנו לביתנו לארוחת ערב אחרונה.

לילה טוב!

יום המחרת היה אמור לכלול נסיעה רגוע לכיוון אתונה וביקור בכף-סוניו,
אולם הטיסה שלנו הוקדמה בשעות רבות ולכן כף סוניו ימתין לביקור הבא.
 זהו, כך תם לו הטיול שלנו בחבל ארץ יפהפה זה של יוון.
טיול מגוון שסיפק לנו כמעט שבועיים של התנתקות והשאיר אותנו בטעם עז של עוד!

בקצרה:

  • לינה באזור קלמטה: Mantinies Olive Villa הנו בית גדול ומרווח שמתאים בהחלט למשפחה. יש לו מטבח גדול ומצוייד היטב, טאבון וברביקיו חיצוניים, מכונת כביסה, חצר ובעיקר הרבה הרבה מרפסות מקסימות. הבית נמצא כחמש דקות הליכה מהחוף וממבחר מסעדות מקומיות, וכחצי שעה נסיעה ממרכזה קלמטה, ומוקף בעיקר בכרמי זיתים. בעל הבית זמין מאוד לכל שאלה ועניין.
    מערת דירוס: מערת נטיפים שייחודה בכך שהכניסה אליה היא בשיט. היציאה מהמערה היא רגלית ומסלול קצר של כחמש דקות מוליך אל החנייה.

  • קרדמלי ((Kardamiliy ואראופולי (Areopoli): כפרים יפים וציוריים, קרובים מאוד למערת דירוס.

  • מפלי פולילימניו:  מהכפר Charavgi יש שילוט אל החניה מהשלט אל החניה נוסעים עוד כמה מאות מטרים עד לחניה עצמה. לאחר שחונים יורדים ברגל בכביש לא סלול ובדרך מרוצפת אל תחילת המסלול. המסלול אינו מעגלי, בכל שלב ניתן לעצור ולחזור חזרה. המסלול חלק לאחר גשם; לאורך המסלול יש גשרי עץ וכן יתדות וחבלים לעזרת ההולכים.

  • פילוס: עיירת חוף חביבה ליד מפרץ עגול ויפה. מצפון לה נמצא אתר ארכאולוגי גדול וכן מפרץ Voidokilia הנחשב גם הוא ליפהפה.

  • טירת פילוס: טירה גדולה ושמורה שהנוף הנשקף ממנה כבר מצדיק הגעה אליה!

  • פארק הרכבת קלמטה: פארק פתוח ובו מזרקות, גנים ובעיקר – הרבה קרונות וקטרים ישנים.

  לחלק א' של הטיול

לחלק ב' של הטיול (הפוסט הקודם)

לטיול הקודם שלנו ביוון