ושוב כריסטמס.... הפעם בלייפציג ובדרזדן

לפוסט הקודם

לפוסט הבא

מי שעוקב אחר הבלוג הזה כבר מכיר בוודאי את חיבתנו הרבה לשיטוט בשווקי הכריסטמס היפים.

אנחנו אוהבים את האווירה, מראה הקישוטים, ריח היין החם הנישא באוויר הקפוא…

אחת הכניסות לשוק הכריסטמס בלייפציג

השנה בחרנו לטוס, בלי הילדים, לשווקים של לייפציג ושל דרזדן, אליהם הגענו ממש ברגע האחרון (שלושת הימים האחרונים לפעילות השווקים). קשה לי לומר למה בחרנו הפעם דווקא ביעדים הללו, שילוב של רצון של אביב עם אילוצים שנגרמו מהזמנת הטיסה והמלונות די מאוחר...בכל מקרה לא הצטערנו כלל על הבחירה הזו!

דוכן כוכבים בשוק של לייפציג

אל לייפציג הגענו ברכבת בשעת אחר צהריים מוקדמת וחשוכה (החשכה יורדת כמה דקות אחרי ארבע) לאחר נסיעה של כשעתיים ברכבת מדרזדן. זו הייתה רכבת מאספת, שכללה, חוץ משנינו, בעיקר אנשים בדרכם הביתה מהעבודה, רובם מצוידים באופניים להגעה אל התחנה וממנה. לאופניים היה מקום של כבוד ברכבת, סימונים מיוחדים היכן להניח אותם וכו'. התחלנו את הנסיעה בעמידה צפופה אך מהר מאוד התפנו מקומות ונסענו בנוחות רבה.

מה שהכי בלט ברכבת (ובכל אמצעי תחבורה אחר שנסענו בו בהמשך) היה...השקט. בעוד שברכבת בארץ יש המולה רבה הנוסעת מעשרות אנשים המדברים בטלפונים הניידים, כאן איש לא מעז לעשות פעולה רועשת שכזו!!! מה שהופך את הנסיעה כמובן לרגועה, שקטה ושלווה הרבה יותר.

כצפוי על פי התחזית, הגשם שקיבל את פנינו כשנחתנו נחלש עד שנפסק ואנחנו בינתיים התרשמנו מהחשיכה השוררת בישובים עצמם; מרבית הישובים דרכם עברנו היו חשוכים יחסית, תאורה דלה מאוד ברחובות ובתים חשוכים, למעט קישוט כריסטמס דמויי חנוכייה שדלק בחלונות רבים.

הגענו אל לייפציג, יצאנו מתחנת הרכבת הענקית (השלישית בגודלה בגרמניה!), המוארת ומקושטת ותוך פחות מחמש דקות היינו במלון שלנו – Royal International Leipzig.

תחנת הרכבת הענקית (בתמונה רואים רק חצי ממנה) של דרזדן מוארת ומקושטת לקראת החג

יתרונותיו הגדול של המלון הם קודם כל המיקום – מול תחנת הרכבת אבל גם חמש דקות ממרכז העיר, ושנית גודל החדר – 24 מטרים של חדר מרווח ונוח!!! החיסרון העיקרי לעומת זאת (חוץ ממראה מיושן וזקוק באופן דחוף לחידוש של המסדרונות, במיוחד בקומה שלנו, קומה רביעית) הוא הווי.פי. שלא עבד בקומות העליונות. במקרה שלנו, זה היה חיסרון עצום כי הווי.פי. שימש לתקשורת עם הילדים ולכן כל פעם שרצינו לתקשר איתם ירדנו ללובי הקטן.

התעטפנו (הטמפרטורה הייתה, לאורך כל הסופ"ש, בסביבות 6-8 מעלות, בלי גשם. מושלם.) ויצאנו לקרוע את העיר... תוך כחמש דקות הגענו אל מרכז העיר העתיק שבו גם שווקי הכריסטמס. את פנינו קיבלו דוכני אוכל וכמובן דוכנים רבים של יין חם בכוסות קרמיקה מעוצבות (משלמים פיקדון וכשמסיימים לשתות ומחזירים אותן מקבלים אותו חזרה). קודם כל אכלנו קצת ושתינו (לא קצת); בשלב הזה נדמה היה לנו שהשוק כאן קטן במיוחד, עד שהבנו שאנחנו בקצה קצהו של שוק המשתרע על פני כל מרכז העיר כולל כל כיכר וכל סמטה.

עץ של מנורות במרכז השוק בלייפציג

כמובן שוטטנו בשוק כולו ולא פסחנו על פינה שלו. אי אפשר שלא להתפעל מהקישוטים ומהצבעוניות של שווקי הכריסטמס, למרות שזה בעצם אותו דבר בכל שנה…

דוכנים מקושטים ומוארים

 תמהיל הדוכנים כאן היה שונה מתמיד; הרבה הרבה יותר דוכני מזון ושתייה, ותמהיל הקשקושים והקישוטים שבדוכנים עצמם היה שונה הפעם. למשל, לראשונה נתקלנו בדוכנים רבים של....מברשות. מכל סוג, גודל וחומר ולכל שימוש מטרה וצורך אפשריים.

דוכן המוקדש אך ורק למברשות….אחד מיני רבים שראינו

ויש גם דוכנים לכלי עבודה בגודל טבעי עשויים מ...שוקולד

גם האווירה כאן, בלייפציג, הייתה שונה ממה שהכרנו כל השנים, למרות שלא הצלחנו 'לשים את האצבע' על מדוע ובמה היא שונה.

עוד הבדל משנים קודמות היה ברמת האבטחה; לאחר פיגוע הדריסה בשוק בברלין בדצמבר 2016 הוגברה רמת האבטחה והשווקים סגורים בקוביות בטון. ניידות משטרה חוסמות את צירי התנועה של החשמליות ומאפשרות רק לחשמליות לעבור.
 אבל כל זה אינו פוגע באווירת החג העליזה, המקושטת והנעימה.

 השעות חלפו בשיטוטים, בכל פעם שחשבנו שהגענו אל קצה השוק גילינו שהוא נמשך לעוד סמטה...הרחובות הלכו והתמלאו באנשים והיה ממש צפוף. מעלינו התנוססו גלגלי ענק וקרוסלות מוארים, מקושטים ומלאים בילדים נהנים, באוויר עמד ריח של יין חם (ושל סיגריות. כבר מזמן לא טיילנו במקום מעושן כל כך כמו רחובות לייפציג ודרזדן!) ואנחנו שוטטנו והתלהבנו.

אני אוהבת במיוחד להתבונן בגגות של הדוכנים השונים; כל גג והעיצוב המושקע שלו.

כל גג והקישוטים שלו...

לאחר כמה שעות כאלו, שבסופן באמת חלפנו בכל השוק, חזרנו אל דוכן שוקו חם שראינו בתחילת הערב, ולאחר מכן חזרנו אל המלון ושוב נהנינו ממיקומו המוצלח. לילה טוב.

התעוררנו בחושך מוחלט, באמצע הלילה בשבע וחצי בבוקר. השמש עדיין לא זרחה והתחושה היתה מוזרה מאוד!

לאחר ארוחת בוקר טעימה בחדר האוכל של המלון יצאנו שוב אל מרכז העיר. השמש זרחה בינתיים ואנחנו רצינו ליהנות מרחובות ריקים כדי להצליח לראות את כל מה שיש ללייפציג להציע באור יום ובלי קשר לכריסטמס.

את הקיר היפה הזה המכוסה גרפיטי ראינו כבר אתמול בלילה כשחזרנו למלון, אבל רצינו לראות אותו גם באור יום…

לייפציג היא העיר הגדולה ביותר במדינת סקסוניה שבגרמניה והעיר ה-13 בגודלה בגרמניה.
 שם העיר נגזר מהמילה הסלבית Lipa שפירושה תרזה. רבע מהעיר נהרס בשנים האחרונות של מלחמת העולם השנייה ולאחריה שופצה העיר תחת המשטר הקומוניסטי. למרות ההרס הרב שוחזר המרכז העתיק של העיר, לייפציג נחשבת לאחת היפות שבערי גרמניה. ואת היופי הזה יצאנו לראות הבוקר.

כאמור הרחובות היה ריקים למדי, פרט לעובדים שעסקו בהכנות לפתיחת הדוכנים בשווקי הכריסטמס מאוחר יותר כמעט לא היו אנשים ברחובות.

מתכוננים ליום חדש בשוק הכריסטמס – מתחילים לבשל על הבוקר

הרחובות עדיין ריקים אך השוק מתעורר ומתחיל להתארגן

 אנחנו הלכנו אל 'שוק המאכלים' הנמצא בפינה הצפון מערבית של המרכז. השוק, המציע את כל חומרי הגלם לבישול: פירות, ירקות, מוצרי חלב והרבה בשר היה צבעוני ויפה. ליד דוכנים רבים עמדו תורים ארוכים של אנשים; עשרות אנשים עומדים בשקט מוחלט וממתינים לתורם, לעיתים ליד דוכן שטרם נפתח אפילו...

לאחר סיבוב בשוק צעדנו מעט דרומה, דרך רחובות ציוריים, לעבר 'קפה באום' או בשמו המלא 'בית הקפה הערבי של מר באום', הטוען לכתר בית הקפה העתיק ביותר בגרמניה, ונמצא במבנה יפה ברחוב ציורי.

קפה באום – בית הקפה הערבי העתיק ביותר בגרמניה!
 מזל ששתינו קפה במלון ורצינו רק לראות את המקום, כי שעה כזו (תשע לפנות בוקר) הכל היה עדיין סגור….

המשכנו בסמטאות היפות לעבר כנסיית ניקולאי – אחת משתי הכנסיות הגדולות של לייפציג. הכנסייה העצומה קודרת למראה מבחוץ, אך פנים הכנסייה הפתיע בגווניו הבהירים ובקישוטיו.

גב כנסיית ניקולאי – קודרת מבחוץ, מפתיעה מבפנים….

לייפציג מלאה ברחובות ציוריים ובניינים מרשימים

יעדנו הבא היה כיכר השוק ובית העירייה הישן. כבר אתמול בערב שמנו לב כמה יפה כאן, וכעת, באור יום ובלי דוחק וצפיפות יכולנו להתרשם עוד יותר.

מבט על הכיכר ובמרכזה בית העירייה הישן של לייפציג

בית העירייה הישן הוא בניין רנסאנסי מקושט ומרשים מתהדר ב'כתובת הארוכה ביותר בעולם שנחקקה על גבי בניין'. בקומה הראשונה יש מוזיאון אך הוא עדיין היה סגור, אז נכנסנו רק למבואות בקומת הקרקע ובקומה ראשונה להתרשם. הכיכר כולה מוקפת בניינים יפהפיים בסגנונות הבארוק והרנסנאס הגרמני ועכשיו, בשקט ובשלווה של הבוקר, יכולנו להתפעל מהם בנחת.

כיכר השוק הישן בלייפציג

מבט על דוכני שוק הכריסטמס מתוק בנין בית העירייה הישן

המשכנו אל כנסיית תומס המרשימה שהיא גם מקום קבורתו והמקום בו עבד ובילה יוהן סבסטיאן באך את 27 השנים האחרונות לחייו. לא נכסנו, היה סגור עדיין, אבל הקפנו אותה מבחוץ והתרשמנו כרגיל, מהמבנה המפואר.

כנסיית תומס (לא הצלחנו לתפוס בתמונה את מלוא גובהה)

שוטטנו עוד ועוד, פקדנו קצת חנויות קשקושים שאני אוהבת כמו Butlers ו -dm וחזרנו שוב אל האזור הצפוני.

כמובן שגם מחוץ לשווקי הכריסטמס כל פינה, כל עץ וכל כניסה לכל בניין וחנות מקושטים לקראת החג, וברקע נשמעים שירי החג מכל עבר….

כל חנות והקישוטים שלה...

אביב רצה לבדוק האם יש בשוק המאכלים גם אוכל (ולא חומרי גלם), ואני רציתי לבדוק מה יש בדוכנים הסגורים שתורים כ"כ ארוכים של אנשים המתינו לפתיחתם. התשובות הן שאין כמעט אוכל מוכן בדוכנים (למעט גבינות, חלבה וריבות), אבל היה דוכן של כריכי דגים מלוחים שאביב מיד דגם. ובקשר לתורים – ובכן הסתבר שהן היו לדוכנים המוכרים בשר טרי.

עצרנו במאפייה מרשת Traditional Bakery לקפה וכריכים; פרקנו את הקניות במלון ויצאנו שוב.

הפעם הלכנו ממש דרומה – לעבר בית העירייה החדש – מבנה עצום בגודלו ומרשים מאוד. המבנה הזה גדול כל כך שכמובן לא הצלחנו לצלם אותו. הנה חלק קטנטן ממנו, היכן שבית העירייה עובר מעל הכביש:

ממולו ראינו כמה מבנים מעניינים שנמצאו כבר מחוץ לטבעת המרכזית של מרכז העיר, ומיד החלטנו לבחון אותם מקרוב.

הראשון שבהם – מבנה מוארך במראה מודרני תעשייתי מלבנים אדומות התגלה ככנסיית St. Trinitatis.

מרחוק זה נראה לנו כמו ארובה של מפעל...כנסיית St. Trinitatis.

השני – מבנה עצום ומפואר שהזכיר לי את הרייכסטאג בברלין התגלה כבית המשפט העליון או בגרמנית: Bundesverwaltungsgericht. הבניין מרשים מאוד בגודלו ובקישוטיו (נכנסנו גם להציץ מבפנים היכן שאפשר).

בית המשפט העליון במלוא הדרו

ממנו ראינו כנסייה גותית שהזכירה לנו את זו של קלן (רק בקטן) אז כמובן שהלכנו גם אליה...ואל כל בניין יפה שראינו בדרך. למשל זה (לא הצלחנו להבין מהו):

חזרנו לעבר המרכז, הפעם לאזור הדרום מזרחי – אזור האוניברסיטה של לייפציג. בדרך חלפנו על פני ה – Moritzbastei – הביצורים העתיקים של העיר. קראנו איפשהו שאנג'לה מרקל השתתפה בחפירות ובשיפוץ שלהם בהיותה סטודנטית.
 האווירה כאן כמובן היתה עליזה יותר, קודם כל כי התקדמנו קצת בשעות היום ושנית כי לרחובות אוניברסיטאים יש תמיד אוירה אופיינית משלהם. חלפנו על פני ה-Gewandhaus ביתה האולטרה-מודרני של התזמורת הוותיקה ביותר והגענו אל בניין האוניברסיטה המרכזי – אי אפשר להחמיצו. בניין מודרני מזוות עשוי כולו זכוכיות, למעט קיר מרכזי אחד הנראה כאילו נלקח מאיזו כנסייה כפרית. שילוב מעניין, שכרגע גם היו מולו דוכנים עליזים של אחד מפאתי שוק הכריסטמס שהתחיל להתעורר...כמובן שגם באור מלא כל האורות, הקישוטים ונצנצים דולקים והאווירה שמחה ועליזה.

מבנה האוניברסיטה – אי אפשר לפספס את קיר הזכוכית הזה…

הרחובות התחילו להתמלא בהמולה נעימה ובאווירה של חג. גלגל ענק מול האוניברסיטה.

יעדנו הבא היה אנדרטת קרב האומות, (בגרמנית: Völkerschlachtdenkmal) היא אנדרטה להנצחת הניצחון על צבאות נפוליאון בקרב שהתקיים בשנת 1813 בסמוך לעיר לייפציג. בניית האנדרטה הושלמה בשנת 1913 לאחר 15 שנות עבודה במלאת 100 שנים לקרב.

האנדרטה נבנתה על גבי גבעה מלאכותית בגובה 23 מטרים מעל סביבתה, בצורה של פירמידה. בסיס הפירמידה הוא ריבוע שאורך כל אחת מצלעותיו 124 מטרים וגובהה הכולל 91 מטרים. זוהי האנדרטה הגדולה ביותר בגרמניה.

מעניין לציין, כי בתקופה הקומוניסטית בגרמניה המזרחית שקלו השלטונות להחריב את האנדרטה שסימלה רגשות לאומניים מתקופת האימפריה הגרמנית אולם בסיכומו של דבר הוחלט להשאירה שכן היא הוקמה במטרה לפאר את הניצחון של כוחות גרמנים ורוסים שלחמו כתף אל כתף נגד אויב משותף.

אנדרטת קרב האומות. אי אפשר לפספס.

כדי להגיע אל האנדרטה נסענו ממרכז העיר בחשמלית מס' 15. קנינו כרטיס זוגי התקף ל – 24 שעות – יצא מאוד משתלם (11.3 אירו, נסענו חמש נסיעות כלומר יחד עשר נסיעות – משתלם בהחלט וזול יותר מכל כרטיס יחיד).
 האנדרטה גבוהה ובולטת וכשירדנו מהחשמלית כמובן לא יכולנו לפספס אותה. השעה הייתה שלוש וחצי כשהגענו, וידענו שסוגרים בארבע....רכשנו כרטיסים (8 אירו למבוגר) וטסנו פנימה. לאנדרטה כמה קומות וביניהם מדרגות ומעליות. בניגוד לעקרונותינו לטפס ברגל, לחץ הזמן חייב אותנו לעלות כמה שיותר במעליות. לא לדאוג, עד המעלית הראשונה יש לטפס במדרגות, בין המעליות יש לטפס במדרגות ואל כיפת האנדרטה ניתן להגיע רק במדרגות...

בכל מפלס עצרנו כמובן לתצפית. במפלס שלפני העליון יש תצפית עם הסבר מה רואים מכל זווית. כך גילינו שהמבנה הגדול הנראה כטירה קסומה בסמוך לאנדרטה מצד מזרח הוא בכלל...קרמטוריום.
מהמפלס הזה היה עוד גרם מדרגות אחד, קטן וצר. כל כך צר עד שיש להמתין שהרמזור (כן, הותקן רמזור במרומי האנדרטה!) יהפוך לירוק ורק אז לעלות, כדי לא להתנגש באלו שיורדים.
 אז המתנו קצת וכשהרמזור אפשר עלינו עד הכיפה עצמה (גובה בשיא: 91 מטרים!). גם הירידה היא באותו נוהל רמזור.

רמזור למטפסים בגרם המדרגות הצר שעל כיפת האנדרטה

 ראינו שיש לנו עוד דקות ספורות אז את הדרך למטה עשינו אך ורק במדרגות בלי אף מעלית...

חזרנו בחשמלית למרכז העיר. כעת השווקים כבר המו אדם אם כי לא היה עמוס כמו ערב קודם.
 נהנינו מיין חם ושיפודי פטריות וגבינה, ואחרי תשע שעות רצופות על הרגליים הלכנו למלון לשעה קלה של מנוחה.

עכשיו הרחובות והשוק כבר לא ריקים...

לאחר מנוחה קצרה מדי החלטנו שמה שאנחנו הכי רוצים כעת זה...לראות את האנדרטה המרשימה מוארת בערב. אז עלינו שוב על חשמלית ונסענו שוב אל האנדרטה. שאמנם הייתה מוארת אך בצורה לא מספקת ולא מרשימה לטעמנו.

אנדרטת קרב האומות בלילה. ציפינו לתאורה קצת יותר צבעונית.

נסענו חזרה אל מרכז העיר; העלטה גרמה לנו להרגיש כאילו כבר אמצע הלילה אך השעה הייתה בסך הכל כמעט שמונה בערב... כשהגענו למרכז החלטנו שהכי מתחשק לנו להסתובב שוב באזור בית העירייה החדש. אז התפנקנו בעוד נסיעה בטראם עד אליו.
שוטטנו בכל מיני רחובות יפים שלא הספקנו לעבור בהם בבוקר וחזרנו דרך השוק המקושט לכיוון המלון. באופן מפתיע, הערב (יום שישי) היה הרבה פחות צפוף ועמוס בשוק. איזה כיף.
 יין חם אחרון בשוק, ולילה טוב.

בשבת בבוקר התעוררנו שוב משום מה בדיוק בשבע ועשרים, אבל הפעם כבר לא הופתענו מהחשכה המוחלטת בחוץ...לאחר ארוחת בוקר עזבנו את המלון וחצינו את הכביש לעבר תחנת הרכבת העצומה וראינו איך כל קישוטי החג נראים באור יום.

נפרדנו מלייפציג.
 לא הספקנו לבקר באף אחד מהמוזיאונים עליהם קראתי (בעיר בעלת מורשת מוסיקלית כלייפציג יש כמובן מוזיאונים רבים הקשורים למלחינים שחיו ופעלו בה, זאת בנוסף לתמהיל המוזיאונים ה'רגיל') אבל כן הספקנו: לשוטט שעות רבות, להיכנס לכל רחוב וסמטה שמוצאים כן בעיננו, לטעום ולהריח, להסתכל כמו שאנחנו אוהבים...וזה העיקר.

נסענו חזרה אל דרזדן – הפעם באור מלא, שאפשר התבוננות בכפרים ובעיירות דרכן חלפנו.
 הגענו אל תחנת הרכבת החדשה (Bahnhof Neustadt) של דרזדן. ביציאה ממנה היה נדמה לנו שקר כאן הרבה יותר מאשר בלייפציג; התעטפנו ויצאנו לחפש את המלון, שהתגלה במרחק סביר של כ- 250 מטרים מהתחנה. המלון, ליתר דיוק מוטל (Motel one Dresden) , התגלה ככיפי ביותר.
משהו באווירה מהרגע שנכנסים נתן תחושה מזמינה וכיפית, וממש הצטערנו שאין לנו יותר זמן לשהות בו, ובפרט בשטחים הציבוריים שלו בקומת הכניסה. החדר אמנם היה קטן אך מודרני ומכיל כל מה שצריך. ובמקרה שלנו גם פנה לחורשונת קטנטונת שבגב המוטל.
 אבל לא באנו בשביל המלון, מוצלח ככל שיהיה...מביקורי הקודם בדרזדן יכולתי לשער היכן בערך יהיו השווקים, אבל ליתר ביטחון שאלנו בקבלה. ואז הסתבר שיש בדרזדן לא שניים ולא שלושה שווקי כריסטמס אלא לא פחות מחמישה שווקים! ואנחנו התכוונו כמובן לפקוד את כולם. וגם את כל אתרי החובה של דרזדן, שכן כאמור רק אני כבר הייתי בה, ולאביב זו הייתה פעם ראשונה.

אגב שוק חג המולד של דרזדן, ה-Dresdner Striezelmarkt, נחשב לאחד העתיקים בגרמניה וקיים תיעוד על פעילותו מ-1434 ואילך!!!

 יצאנו ברגל לעבר הגשר החוצה את נהר האלבה, חלפנו על פני מבנה מרשים מאוד המאכלס את המוזיאון העירוני ו...הפתעה: קרני שמש ספורות הציצו מבעד למעטה העננים שליווה אותנו בכל הסופ"ש. איזה כיף.

המוזיאון העירוני בדרזדן

חצינו את האלבה. כבר מהגשר אפשר לראות כמה העיר הזו, בירת מדינת סקסוניה, יפה ומרשימה. אמנם רובה נחרבה בהפצצות במלה"ע 2, אך היא שוקמה לאחר המלחמה ומרשימה מאוד. לאן שלא מביטים, פוגשים במבמנה יפהפה. לא לחינם העיר הזו מכונה 'פירנצה של גרמניה'…

האקדמיה לאומנויות,דרזדן

המבנים הראשונים, הקרובים ביתר לגשר הם בית האופרה המרשים והמפואר וכנסיית התקווה (Hofkirche) שהיא כנסייה קתולית למרות שהאזור כולו פרוטסטנטי. פנים הכנסייה הבארוקית המרשימה הזו הפתיע אותנו בלובנו המקושט, הבוהק והמצוחצח.

ליד הכנסייה, נוסף על עוד כמה מבנים מרשימים מאוד, נמצא ה – Fürstenzug: ציור קיר המורכב מכ - 25,000 אריחים (הגדול מסוגו בעולם!) שבאופן פלא שרד את ההפצצות ונשאר שלם. הציור שפרוש שמו הוא 'תהלוכת הנסיכים' מתאר את נסיכיה ושליטיה של סקסוניה, מהראשון שבהם ועד האחרון ונוצר בין השנים 1870-1876.

המשכנו דרך ה'טרסה' שעל גדת האלבה לעבר שוק הכריסטמס של אזור השוק החדש. זה היה שוק קטן (יחסית) ושמח עם אוירה דומה לזו שזכרנו מביקורים בשווקים שונים בשנים קודמות (עדיין לא הצלחנו לשים את האצבע מה היה שונה בלייפציג).
 כבר בתחילת השוק גילינו דוכן של תפוחים אפויים ענקיים, ממולאים במייפל ומוגשים טבולים בליקר ביצים חם עם תלולית קצפת מעל...אז כמובן שאביב מיד קנה אח כזה.

כמובן גם כאן הכל מקושט ברוח החג, כולל השמיכות על הכיסאות

 שוטטנו בשוק והמשכנו לעבר בניין האלברטיניום הגדול והמרשים וממנו להצצה אל בית הכנסת החדש הבנוי כמבנה מודרניסטי לחלוטין. בדרך חלפנו על פני מבנה עצום ויפה שלפי השלט משמש כעת את מטה המשטרה, והמשכנו, דרך חנות מזכרות (השלמות לטובת הילדים) לעבר כנסיית הגבירה או "פראונקירחה"(Frauenkirche), העגולה. הכנסייה היפה והכיפה הענקית שלה חרבו כמעט לחלוטין, במהלך מלחמת העולם השנייה. במשך שנים רבות רק מקטע קיר אחד נשאר עומד במקום והוא שימש כמצבת זיכרון. ב-1991 נפלה לבסוף ההחלטה לבנות את כנסיית הבארוק מחדש והיא נפתחה ברוב פאר והדר בשנת 2005. כיאה לכנסייה בארוקית, גם כאן פנים הכנסייה יפה, מקושט ומצועצע.

כנסיית הגבירה המרשימה בדרזדן

מחוץ לכנסייה, בכיכר השוק החדש, נעשו הכנות להופעה כלשהי בליל חג המולד וכמובן היה שוק חג מולד גדול וצבעוני. השני שלנו עד כה מתוך חמשת השווקים של דרזדן. כמובן שבדקנו את כולו, וכמובן שהוא היה שמח, צבעוני ומקושט. ועמוס.

המשכנו לעבר אזור השוק הישן. באזור זה בולטות שתי כיפות גדולות, (בשני קצותיו של רחוב הצלב הקדוש, Kreuzstrasse): האחת היא של בית העירייה, אליו הלכנו ראשון. הבנייה סביבו צפופה יחסית וקשה מאוד להתרשם מגודלו (וכמובן לצלם אותו...)

הכיפה על גג בית העירייה של דרזדן. על הכיפה יש פסל מוזהב שגובהו כחמישה מטר ששמו 'איש בית העירייה' והוא נושא בידו את קרן השפע . אם לא יועיל לא יזיק!

הכיפה השנייה באזור זה היא של כנסיית הצלב הקדוש (Kreuzkirche) שנבנתה בשנת 1215 ומשלבת בין מבנה בארוקי למגדל בסגנון ניאו-קלאסי, שגובהו 92 מטרים. את שמה קיבלה הכנסייה בזכות חלק מהצלב אשר נשא ישו בעת הצליבה ושהגיע לעיר דרזדן במסעי הצלב במאה ה 14.
 הכנסייה מרשימה מבחוץ אך להיכנס פנימה לא יכולנו עקב הכנות של תזמורת לקונצרט כלשהוא, ולטפס למגדל התעצלנו הפעם…

לראשונה בחיינו ויתרנו על טיפוס אל מגדל הכנסייה!

בדרך לכנסייה עצרנו למרק חם במסעדה נחמדה שהשקיפה אל הרחוב. זו בעצם הייתה הפעם היחידה שבה אכלנו בישיבה...את רוב הארוחות אכלנו בדוכני השווקים, שבהם אוכלים בעמידה סביב שולחנות גבוהים נטולי כיסאות או פשוט תוך כדי הליכה.

ליד הכנסייה בכיכר השוק הישן היה כמובן...שוק כריסטמס. השלישי במניין להיום, והמתוק והציורי שאי פעם הייתי בו!!!

כמו בכל שוק כריסטמס גם כאן יש עץ מקושט ומרשים

כבר כתבתי שחשוב להסתכל מה יש על גגות הדוכנים בשווקי הכריסטמס?

שתינו ליקר ביצים רותח (אני) ושוק חם בספלי חרס (אביב) וטעמנו קרמבואים מקושטים וחמודים בדוכן קטן, ציורי ומתוק עם מוכרת שמיד זכתה לכינוי 'סבתא קרמבו'. התאכזבנו שבסיסי הקרמבו כאן הם מין בסקוויט יבש, כמעט מלוח, ולא מתוק...בהמשך היום ראינו עוד המוני דוכנים כאלו ובכולם עמדה 'סבתא קרמבו'. אבל את התמונות המראות שאין גבול לצורות ולקישוטים של הקרמבואים לא מצאנו.

קרוסלה להנאת הילדים (ולא רק)

לאחר סריקה מקיפה של השוק המתוק הזה הלכנו לעבר רחוב Prager שהוא רחוב קניות בדרזדן ו'במקרה' גם בו היה שוק כריסטמס (מספר ארבע). ברחוב הזה יש תמהיל של בתי כלבו ענקיים מרשתות שונות, עממיות וגם יוקרתיות. אנחנו שמנו פעמנו לעבר חנות הטיולים GLOBETROTTER שבביקור הקודם נגה ואני מצאנו בה כמה מציאות שוות בהחלט. הפעם לא מצאנו שום מציאה, ולאחר סריקה מקיפה ירדנו חזרה אל הרחוב. השוק כאן היה בעיקר של דוכני אוכל, לטעמנו הוא היה הכי פחות יפה מבין חמשת השווקים של דרזדן.
המשכנו עד סוף רחוב Prager. לא שתכננו לעשת בו קניות אלא שזו היתה הדרך אל תחנת החשמלית הקרובה ביותר... נסענו בחשמלית אל המלון למנוחה קלה. הפעם הכי השתלם לנו לקנות דווקא כרטיס משפחתי של 24 שעות.
 במלון ישבנו קצת באחת מפינות הישיבה הכל כך מזמינות שבלובי (בלי ספק עוד נחזור לרשת Motel One באחד הביקורים הבאים). למרות שהיה רק רבע לחמש, הרגשנו כאילו אמצע הלילה...

לאחר מנוחה קלה נסענו בחשמלית לעבר כיכר Albert (עדיין בצד הצפוני של האלבה), ממנו יוצא שוק הכיסטמס החמישי – שוק ארוך מאוד המגיע עד האלבה. זה היה שוק שונה מהאחרים, במקום דוכנים היו כאן אוהלים לבנים ובמקום המאכלים הרגילים היו כאן בעיקר דוכני אוכל 'אתני' : קוסקוס, אוכל הודי, שווראמה. זה היה הערב האחרון של שווקי הכריסטמס לשנת 2017 והצפיפות והדוחק בהתאם. תקוותנו לקנות אוכל בלי לעמות בתורים ארוכים התבדתה חיש קל, והצטרפנו לתורים.
 בשוק הזה היו גם הרבה מדורות מוסדרות בתוך מיכלי פח מעוצבים, לחימום הידיים והאווירה. כפי שכתבתי – שוק לגמרי שונה.

מדורות מעוצבות לחימום הידיים

הקישוט המרכזי בסוף השוק, ליד הגשר על נהר האלבה. בולט למרחקים כברק אמרתי?

צעדנו לאורך השוק עד האלבה ושוב חצינו את הגשר לעבר אזור השוק החדש בו ביקרנו בראשית הבוקר, ושוטטנו עד לאזור כנסיית הצלב (Kreuzkirche). החלטנו לחזור בחשמלית, בדרך אליה ראינו עוד פינות של שווקי אוכל קטנטנים ומקושטים חוץ מחמשת השווקים הגדולים...כאמור זה היה הערב האחרון של שווקי הכריסטמס לשנת 2017, שניה לפני פרוץ החגים הנוצריים, והאווירה ברחובות – בהתאם. שמחה וחגיגית – כמו שצריך!

בנסיעה חזרה חלפנו על פני הארמון המלכותי (Residenzschloss) המרשים. לא הספקנו לבקר בו בבוקר ושמחנו שבכל זאת הייתה לנו הזדמנות להציץ בו. בזכות התאורה בלילה, נראה מגדל הארמון כמו גביע ענקי ומרשים מאוד.
 חזרנו למלון לתנומה קלה מאחר ותכננו להספיק לרכבת של 4:20 לפנות בוקר אל שדה התעופה של לייפציג...לילה טוב.

וזהו. קצר מאוד הפעם, אך בהחלט מהנה.

בקצרה

• איך הגענו אל לייפציג? טיסת לופטהאנזה לדרזדן עם קונקשן בפרנקפורט. מנמל התעופה של דרזדן נסענו ברכבת S בקו מס' 2 כרבע שעה עד לתחנת הרכבת החדשה (Bahnhof Neustadt) וממנה ברכבת ללייפציג. כרטיסים קנינו מראש בארץ.
• Royal International Leipzig – יתרונות: מיקום מעולה, חדרים ענקיים, ארוחת בוקר טובה. חסרונות: אין ווי.פי. במרבית הקומות, עיצוב מיושן הזקוק דחוף למתיחת פנים במסדרונות.
• בלייפציג לא לוותר על: אנדרטת קרב האומות (תחבורה ממרכז העיר: חשמלית מס' 15 או מס' 2), כיכר השוק ובית העירייה הישן, וכן בית העירייה החדש ובניין בית המשפט העליון.
• כרטיסים לחשמלית: מומלץ לבדוק מה הכי משתלם. בלייפציג קנינו כרטיס זוגי שתקף ל 24 שעות ויצא הכי זול ומשתלם. בדרזדן האפשרות המשתלמת ביותר היתה דווקא כרטיס משפחתי ל 24 שעות. בפעם הראשונה שמשמישים את הכרטיס יש לתקף אותו במכונה שיש בכל חשמלית. יש הרבה מאוד כרטיסנים ברכבות ובמטרו!
• Motel one Dresden יתרונות: קרוב מאוד לרכבת, לחשמלית וגם לגשר החוצה את האלבה לעבר העיר העתיקה. אוירה מזמינה וכיפית – , ווי.פי.תקין, חדרים מודרניים ונוחים. חסרון – חדר קטן יחסית.
• בדרזדן לא לוותר על: העיר העתיקה, הכול כולל הכול, וכמה שיותר!

לפוסט הקודם

לפוסט הבא