ספרד: חלק ג – מטפסים על ההרים בשמורת Aigüestortes

לפוסט ספרד חלק א

לפוסט הקודם: ספרד חלק ב

לפוסט הבא: ספרד חלק ד

לפוסט ספרד חלק ה

לפוסט ספרד חלק ו

כאמור עקב אילוצים התחלנו בארגון הטיול מאוחר יחסית (אפריל). לפיכך כבר לא היה מקום בחלק ניכר מהבקתות באזור בו רצינו לטייל...
בסופו של דבר התייעצנו פה, התייעצנו שם ובהתאמה לבקתות פנויות תכננו טרק שכזה:
 יום 1 – מאגם מאוריסי לבקתת Estany Llong

יום 2 – מ Estany Llong עד Colomers

יום 3 – מ Colomers חזרה לאגם מאוריסי.

קטע מסוים במסלול של היום השני הטריד אותי מאוד. מאוד. מאוד.
 לכן רציתי כל כך להגיע בזמן אל מרכז המידע באספוט.... שבו הובהר לנו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהקטע שכל כך הטריד אותי הוא בלתי עביר!!! (למרות שכנראה לפחות שני אנשים בעולם עשו את המסלול הזה, ואפילו דיווחו על כך בWikiloc).
היינו צריכים לשנות תכניות במידי.
מאחר ותכננו לישון בבקתות לא היו אתנו שקי שינה ואוהל כך שלינה בחוץ לא באה בחשבון.
 מקום בבקתות כאמור לא מצאנו; ניסינו להזיז טיפה את מקומות הלינה הבאים כדי לשנות קצת יותר אך לא הצלחנו. בסופו של דבר החלטנו לבטל את הלילה השני (בבקתת Colomers) ולעשות מסלול החוצה את השמורה בכיוון מערב ומגיע עד הכפר Boi שבעמק Boi. הזמנו בבוקינג לינה בהוסטל בכפר Boi, ותכננו לחזור למחרת באוטובוס לאספוט.

יום 8

השכמנו ולאחר ארוחת בוקר בחדר האוכל החגיגי של המלון (חדר האוכל יפה וחגיגי אך הארוחה די דומה לכל הקודמות, טיפה יותר מגוונת. עדיין לא פגשתי ירקות...) העברנו את האוטו מהחניה שמול המלון לחניה שמול מרכז המידע, והצטרפנו לתור הארוך לג'יפים היוצאים אל אגם מאוריסי. התור ארוך אך מהיר, יש המון ג'יפים והמון נהגים שממלאים רכב ונוסעים.

אנחנו זכינו בנהגת עצבנית ובמוסיקה קלאסית רועמת לאורך כל הדרך; נסיעה קצרה והגענו אל אגם מאוריסי שאת צבעו הנפלא קשה לתאר במילים.
 יוצאים לדרך.

יוצאים לדרך

התחלנו לטפס. הנוף נפלא, הכושר שלי ושל נדב לא כל כך; מסתבר שהעובדה שאני שוחה פעמיים שלוש בשבוע לא תורמת לכושר שלי כהוא זה!

אגם מאוריסי

מטפסים ומטפסים, הנוף בהחלט מפצה. ליד המפל עצרנו לחטיפי אנרגיה ואז...המשכנו לטפס.

בהמשך עשינו עצירה ממושכת יותר, לקפה ולמרק. מזג האוויר איתנו; השמש לא יוקדת ולא צולה אותנו, אבל גם לא קר מדי. תענוג. לבישול מילאנו מי צלולים מפלג זורם, נדב קצת נלחץ מזה אבל כולנו עודנו בחיים.

מים מהפלג

פיקניק לפני הטיפוס לפס

הצמחייה כמובן משתנה ככל שעולים בגובה; סביבנו אגמי טורקיז, צוקים, שלוגיות, עצים/שיחים, הרבה פרחים וכמובן צבעיהם הנהדרים של האגמים.

שלוגית ראשונה

הגענו לפס. כאן כבר אין עצים אבל עדיין הנוף נפלא.
 לאחר מנוחה קצרה התחלנו לרדת לכיוון Estany Llong; בדרך יש עוד אגם והמון מים.

הפס עצמו צחיח למדי

ראינו את המסלול המתוכנן ליום השני לעבר Colomers והבנו בדיוק מדוע הוא לא עביר.... צרוף של תלילות ושלג.

אגם בדרך לאגם

הבנים התקדמו מהר יותר, כעת השביל כולו בירידה ורואים פחות או יותר את כל המסלול עד אגם Llong, אנחנו טיפסנו לתצפית נוספת ואז התקדמנו למטה גם.

איסטני לונג

קרוב לאגם עצרנו תחת העצים, על כר דשא בין הפלגים להפסקה ממושכת. שוב הכנו קפה ומרק, שוב נדב חשש למלא מים בפלגים.

מנוחת צהריים ליד איסטני לונג

לאחר מנוחה ממושכת התקדמנו לעבר האגם עצמו. כמו קודמיו, גם האגם הזה בצבע טורקיז נפלא שמשתלב מצוין עם הירוק של הדשא ועם שאר הנוף. עדר פרות הסתובב בנחת בדשא ונדב פחד נורא; לכן התקדמנו לאורך האגם בחיפוש אחר מקום נטול פרות. מזל שהגם כל כך ארוך, יש מקום גם לנו וגם לפרות.

איסטני לונג

אסיף האמיץ טבל באגם ויצא מיד להתחמם על סלע בשמש, אנחנו אפילו לא ניסינו. במקום זה ישבנו לצפות בטורקיז המשכר הזה, שני ברווזים הגיעו השיט איטי לארח לנו לחברה.

אסיף האמיץ נכנס להתרחץ

המשכנו לאורך האגם עד שהגענו לRefugi Estany Llong.
 לכל בקתה הנהלים שלה, וכן מיד קיבלנו הרצאה מקיפה על נהלי הבקתה (אסור לעלות לחדרים עד אחרי ארוחת ערב, אסור להכניס תיקים – יש ווים לתליית התיקים ומקבלים קופסאות פלסטיק לציוד שכן רוצים להכניס לחדר השינה, יש מיקום קבוע בשולחנות ועוד). תמורת 2.5 אירו אפשר לקבל במקלחות חמש דקות של מים חמים אז כמובן שאני קפצתי על המציאה. מסתבר שחמש דקות זה הרבה זמן! הבנים וויתרו על התור למקלחת.

אסור להכניס תיקים...
 אחרי בירה וקולה מצאנו לנו פינה נחמדה על הדשא ליד הנחל הצמוד. שקט ושלווה, נחנו, צחקנו, שיחקנו קצת (קלפים ושאר משחקים קטנטנים וקלים הם חובה במקומות הללו) עד שהתקרר ממש. נכנסנו פנימה לקרוא. בניגוד לשנים קודמות לא סחבנו אתנו ספר לכל אחד אלא קנינו מראש מספיק חומר קריאה באפליקציית 'עברית'... אין פה ווי.פי. כמובן, אביב פתח את חבילת הגלישה שלו כדי להתעדכן, אני נהניתי מאוד מהחיים נטולי וואטסאפ. גם אחרי שחזרנו לציוויליזציה לקח לי כמה ימים לפתוח אותו, יותר כיף בשקט בלעדיו!

האווירה בבקתה כיפית; זו בקתה של כארבעים אנשים, כשליש מהם היו ישראלים אבל כצפוי ממקומות כאלה לא מהזן הרועש אלא מהזן המטייל. כמו תמיד, הופתענו שיש מעט, יחסית, משפחות שמטיילות עם ילדים. הפסד שלהן...
לקראת ארוחת הערב נערך 'מסדר שמות' לוודא שכל אחד יושב בשולחן שהוקצה לו. השולחנות משותפים כמובן, אנחנו יושבים עם משפחה שוודית אדיבה אך לא חברותית. לא נורא.
הארוחה מוגשת בשיטה הבא: לפני כל מנה כל שולחן שולח נציג לקבל את המנה (קדירת מרק, סלסילת לחם וכדומה), יש איזה סדר בלתי כתוב גם בהגעת הנציגים לדלפק החלוקה, נציג שהגיע טרם זמנו מתבקש לחזור לשולחן בידיים ריקות.
 לאחר הארוחה (לחם+מרק עשיר בקטניות, סלט ענק ומגוון, תבשיל בקר ותפוחי אדמה לכולם ומנת אורז וירקות שווה ומושקע בשבילי (מנה ענקית ומעוררת קנאה, חילקתי לכל השולחן שלנו והילדות השוודיות חגגו) ופרות לקינוח) הותר לעלות לחדר השינה.

 המזרונים שלנו במפלס התחתון ומעלינו המשפחה השוודית מהשולחן. לפחות קיבלנו פינה שזה יותר כיף מאשר להיות באמצע...

לינה משותפת ב'חדר השינה'

הוצאנו את ליינרים ובליינדרים והתארגנו לשינה. בחוץ עדיין אור...היום צפוי כיבוי אורות מוקדם מאחר והבקתה עמוסה כל כך שחלק צריכים לישון בחדר האוכל על הרצפה.

הבנים קראו ב'מיטות', אנחנו יצאנו קצת החוצה וחזרנו לקרוא בפנים. כיבוי אורות בשעה תשע וחצי הניב חושך מוחלט שאין כדוגמתו, מאחר ואין שום ישוב בקרבת מקום אין שום הילת אור של פנסי רחוב, בתים וכדומה. חושך מצריים.

לילה טוב.

יום 9

יחד עם שאר המטיילים, התועררנו קצת אחרי שש בבוקר. דנדון פעמונים נמרץ בישר על כך שעדר הפרות מאתמול הגיע עד הבקתה...

ירדנו לארוחת בוקר באותו נוהל כמו אתמול, אספנו את עצמנו ואת חפצינו ויצאנו לחצות את השמורה מערבה לעבר עמק Boi, שהוא שער הכניסה המערבי לשמורה.

נפרדים מ Refugi Estany Llong.

המסלול אל Boi נמשך 15 ק"מ, וכולו בירידה, מה שהופך אותו ליום קל מאוד.
 התחלנו ללכת. המסלול מקביל לנהר St. Nicolau ועובר ליד מפלים ועוד מפלים, שפעת המים מעוררת קנאה.

מים בלי סוף

מרחוק ראינו את האגם הבא, אגם Llbreta.

אגם לברטה מרחוק

צבעי הטורקיז בשילוב הירוק מסביב נראו מושלמים וכבר תכננו עצירה כיפית כמו זו שליד אגם Llong אתמול; כשהתקרבנו התאכזבנו לגלות שאין ממש גדה לאגם, וששוליו מלאים בצמחית מים כך שמנוחה על גדות האדם נראתה, מקרוב, פחות מזמינה.

אגם Llberta מקרוב

 אז המשכנו לרדת...כמובן שככל שיורדים בגובה משתנה לחלוטין הצמחייה. רק כמות המים לא משתנה.

המסלול הזה כצפוי ריק יותר ממטיילים, ולכן רוב הזמן הרעש העיקרי ששמענו הוא קולם של המים הזורמים. תענוג.

לנדב היו קצת בעיות באחת הרגליים ולכן היה לו יותר קשה בירידה, וכבר נדרשה הפסקה ומנוחה במקום זו שלא התקיימה על גדת האגם.
מצאנו מקום נחמד ליד הנהר, בסמוך יצאה קבוצת צופים מקומיים למחנה. חוץ מכמה עשרות ילדים 'רגילים' (יש דבר כזה, ילד רגיל?!?), מנתה הקבוצה גם כמה ילדים מוגבלים שבליווי חונך יצאו למחנה כמו כולם. זה היה מחמם לב לראות אותם נהנים ומבלים עם כולם, חבל שבארץ זה לא כך.
 הכנו מרק, קפה ותה, הרגל של עברה נדב טיפול רפואי מעמיק בחסות אביב ואסיף, והמשכנו בדרך.

בלי ספק ירידה נוחה זה הרבה יותר כיף מעלייה, אבל בשלב מסוים, בערך אחרי 12 ק"מ של ירידה רציפה, הרגליים שלי שיוועו להליכה במישור.

בשלב הזה כבר היינו די קרובים לכפר Boi. חלקו האחרון של המסלול היה ממש מקביל לכביש, אז במקום ללכת צמוד לכביש טיפסנו חזרה ליער והלכנו בו במקביל לכביש בדרך לא דרך.

הנוף בעמק בוי, קרוב לסוף המסלול

לבסוף הגענו אל Boi. מקום הלינה שלנו, Hostel Fondevila הוא הבניין הראשון בכפר.

בקבלה פגשנו גברת נרגזת שהעיפה בנו מבט כועס וחזרה לעסוק הטלפון. עמדנו שם די הרבה זמן, ניכר שלאחד העובדים היה ממש לא נעים מכך ולבסוף הוא ניגש אלינו ואפילו הצליח לעשות לנו צ'ק אין תחת עינה הפקוחה של הגברת הזועמת שעדיין דיברה בטלפן.

קיבלנו חדר לארבעה, הופתענו לגלות אמבטיה! החדר היה נקי וכך גם השטחים הציבוריים של המלון אך התחושה הכללית הייתה של מקום שימין הטובים כבר חלפו מזמן.
המקום מוגדר בבוקינג כ Hostel ולא כ Hotel, אולם מאחר וישנו כבר בכמה וכמה הוסטלים ברחבי העולם, ידענו שהוסטל אינו מילה נרדפת להזנחה.
מגבות לא היו ומכיוון שלא רצינו להיתקל שוב בגברת הזועמת שלפתי מהתרמילים את המגבות שלקחנו לבקתה.
לאחק מקלחות ומנוחה קצרה אביב ואני יצאנו לתור את הכפר Boi, הנמצא בעמק בוי (Vall de Boí) שהוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. עמק בוי ידוע בזכות הכנסיות הרומנסקיות שבו, המכוסות בציורי קיר והוכרזו כמונומנטים לאומיים (גללן העמק הוכר באופן חוקי כאתר מורשת עולמי בשנת 2000, ועד היום נחשב למוקד הארכיטקטורה הרומנסקית בכל אירופה). הכנסיות מכוסות בציורי קיר והבנו שהיפות שבהן נמצאות בכפרים Boi ו Taull; בהיותנו נטולי רכב בשלב זה כמובן שהלכנו אל זו של הכפר Boi.
 הכנסייה קטנה, יפה ומרשימה והחלק ששרד מציורי הקיר מרמז על תפארתה בימים עברו. טיפסנו אל מגדל הפעמונים שלה והשקפנו על העמק. שנייה אחרי שירדנו צלצלו הפעמונים – איזה פיספוס.

הכנסייה בכפר בוי

הכפר כולו, הבנוי אבנים שחורות, התגלה כציורי מאוד. להשלמת המראה פרחו בכל חלון אפשרי עציצי גרניום אדומים. שוטטנו בכל סימטה אפשרית, וישבנו לקפה, בירה מקומית (נפלאה!) ועוגת גזר. בכפר יש תנועה ערה מאוד של טרנזיטים המסיעים מטיילים אל הצד הזה, המערבי, של שמורת איגואסטורטס, בדומה לג'יפים באספוט.

בדרך לחדר קנינו קצת מצרכים לארוחת הבוקר מחר בסופרמרקט המקומי; לא התחשק לנו לשלם יורו נוסף אחד עבור ארוחה במלון בו לנו.

חזרנו לחדר, פרקנו את הקניות לבוקר על המקרר הטבעי (אדן החלון הרחב כלפי חוץ), אספנו את הבנים ויצאנו לשיטוט חוזר וחיפוש ארוחת ערב. מול המלון הייתה, לשמחת נדב, פיצרייה (המאכל האהוב עלי) שנראתה מקסימה ומזמינה רק שהיא הייתה סגורה לאכזבתו.אז חיפשנו קצת במרכז הכפר, מסתבר שלפני שמונה אין מה לדבר על ארוחת ערב כאן.

רחוב טיפוסי בכפר בוי

אז עד לשעת השין הראינו לילדים את פינות החמד בכפר המתוק הזה; בקצה הכפר ליד הבריכה, ומצאנו גם מגרש כדורגל נטוש ופינת תצפית נטושה, ולידם מזרקה, נטושה גם היא.קצת עצוב לראות את כל הפינות הללו שפעם היו פינות חמד מלאות תקווה והבטחה (לתיירים ופרנסה?) נטושות...
 הגשם הבריח אותנו חזרה למרכז הכפר, השעה שמונה בערב הגיעה וישבנו לארוחת ערב במסעדה הגדולה במרכז הכפר. היה טעים.

חזרנו למלון שלנו, הגברת הזעפנית מהבוקר דווקא חייכה, ומסעדת המלון הייתה מלאה. ביקשתי שמיכות (בחדר היו רק סדינים) ואז זכינו גם לצ'ופר נוסף: מגבות. (כבר כתבתי קודם את הרושם שלנו על ההוסטל הזה.....)

שכבנו לישון. ערב קודם ישנו עם עוד כשלושים איש בחדר, בחושך מוחלט, בלי שירותים ואמבטיה צמודים. הערב לכל אחד הייתה מיטה לעצמו, בסמוך לנו היה חדר רחצה והתאורה היתה בהינף לחיצת מתג. אבל אפשר לנחש איפה היה יותר כיף!

לילה טוב.

יום 10

לאחר ארוחת בוקר שאביב ערך לנו בחדר במלון נפרדנו מהגברת הזועפת בקבלה והלכנו אל תחנת האוטובוס הסמוכה למלון כדי לחזור אל Espot בה המתין לנו הרכב.
 באוטובוס הסתבר שנוסעים עד בירת המחוז, הלוא היא Vielha שבה עצרנו לפני כמה ימים, ואז מחליפים אוטובוס ומשלמים על הכרטיסים. כנראה שהאוטובוס כאן הוא מין הסעה של השמורה מהכפרים עד לתחנת אוטובוסים ממנה יש קוים בין עירוניים. כך, עם ההסעה הזו, זכינו להצצה חטופה על עוד כמה כפרים בעמק Boi.

כפר טיפוסי בעמק בוי

ב Vielha עלינו על אוטובוס לEspot ועמו חזרנו על המסלול בו נסענו בגשם וערפל לפני כמה ימים, רק שהפעם יכולנו להתרשם בנחת מהנוף. ובהחלט היה ממה להתרשם.

ממתינים לאוטובוס

במקור, היינו אמורים להיות עכשיו ביום השלישי והאחרון של הטרק, ולרדת ברגל אל אגם מאוריסי. כאמור, נאלצנו לשנות תוכניות כך שהטרק נגמר לנו הרבה יותר מהר מהצפוי. והיה רצון להמשיך ליהנות מנופיה המרהיבים של שמורת איגואסטורטס.....לכן החלטנו שכשנחזור לאספוט נעלה שוב עם הג'יפים לעבר אגם מאוריסי ונלך במסלול המקיף את האגם היפהפה הזה.

אני דמיינתי לי הליכה קלילה סביב האגם, עצירות רבות לטבילת רגליים ועוד. אף אחד מאיתנו לא הסתכל מספיק ביסודיות במפה ולא שם לב שהמסלול המקיף את אגם מאוריסי במלואו כולל טיפוס ניכר, בערך 2/3 הטיפוס לפס שעשינו ביום הראשון!!!!

הגענו לאספוט; שמנו חלק מהתרמילים ברכב שהמתין לנו שם, ארטיק, תשלום לג'יפים והנה אנחנו שוב בדרכנו אל אגם מאוריסי, שנותר כחול ויפהפה כפי שזכרנו אותו.

שוב באגם מאוריסי

יוצאים למסלול סובב אגם מאוריסי

יצאנו לדרך. די מהר הבנו שבחרנו לא נכון, והמסלול המקיף את האגם גם מתרחק ממנו וגם כולל הרבה יותר טיפוס ממה שהתחשק לנו באותו רגע...

די מאוכזבים וכעוסים (על עצמנו? על אביב שהיה היחיד שהתבונן במפה? על המסלול?) סיימנו את הקפת האגם שהיה אמנם טורקיזי ויפהפה אבל 'לא סיפק את הסחורה' עבורנו.
 בדיעבד, בשביל לכייף עוד עם כל היופי הזה היה עדיף עבורנו להתחיל ללכת לאורך האגם כמו ביום הראשון, לשוטט כמה שמתחשק ואז לחזור על עקבותינו.

למרות הכל זכרתי לצלם חלק ממגוון הפרחים שסביבנו

חזרנו בג'יפ לאספוט. מול נקודת ההגעה של הג'יפים, בכניסה למגרש החניה הגדול באספוט, נפתח בדיוק באותם רגעים דוכן גבינות. אז כמובן שבדקנו אותו; מדובר בגבינות נהדרות ביצור מקומי. כל גבינה נחתכת בסכין ייעודי עבורה, חלק מחריצי הגבינות היו בקוטר של כשמונים סנטימטר (כן! 80 סנטימטר!)

כמובן שקנינו ממיטב התוצרת, בסופו של דבר שילמנו שם 47 אירו עבור כמות נכבדה ביותר של גבינות...

חריץ גבינה בקוטר 80 סנטימטר

חזרנו אל מלון Saurat, קיבלנו בדיוק את אותו החדר ממנו יצא כמה ימים קודם לכן.
 לאחר אמבטיה הגונה ומנוחה יצאנו לשוטט קצת במרכז הקטן של אספוט (האמת היא שציפיתי שבכפר שהוא נקודת מוצא מרכזית לטרקים בשמורה תהיינה יותר חנויות של ציוד טיולים ושל אוכל, אך בפועל המרכז קטן מאוד וכולל כמה מסעדות ומכולת אחת) וכפי שהובטח לנדב ישבנו לארוחת ערב בפיצריה שהוא בחר. (צמודה לסופר מרקט, יש גם פיצריה בצמוד למלון). זה היה מקום חמוד נורא, מעוצב כבית קפה ולאו דווקא כפיצריה עם כל מיני עיצובים בעבודת יד כמו תמונה ענקית עשויה מפקקים של בקבוקי בירה ועוד. לידנו ישב פרלמנט של קשישות מקומיות ששיחקו דומינו, והמקום כולו היה מתוק עד מאוד.

נדב זכה לפיצה ונחנו אכלנו 'מאכל ספרדי ידוע' – פונדו גבינה. שהיה דווקא לא פחות ממושלם!

אוסף פקקי בירה בבית הקפה

לילה טוב.

לפוסט הקודם- לפוסט הבא

בקצרה:

• מלון Saurat ב – Espot: נוח מאוד, ממש במרכז העיירה. יחידה משפחתית מרווחת ונוחה מאוד, ווי.פי. ארוחת בוקר מעט למעלה מהממוצע בספרד. אין למלון חנייה אך יש חנייה נוחה מולו (חינם). אווירה נעימה עם חצר כיפית לשבת בה.
• לינה בבקתות בשמורת איגואסטורטס: חובה להזמין מקום מראש, אפשר בטלפון או דרך אתר הבקתות. ניתן להזמין לינה עם ארוחת בוקר וערב, או כנ"ל עם ארוחת צהריים ארוזה לדרך. אנחנו לא הזמנו ארוחת צהריים. ארוחה צמחונית ניתן להזמין מראש דרך האתר.
• מרכז המידע באספוט: שימו לב לשעות הפתיחה. אפשר גם להתייעץ איתם טלפונית מהארץ.

• שמורת איגואסטורטס: יש כאן לא מעט מידע, אם כי בעיני לא תחליף לשיחת התייעצות עם הנציגים במרכז המידע.
• אתר הכנסיות. מידע על כל הכנסיות בעמק Boi.

לפוסט ספרד חלק א

לפוסט הקודם: ספרד חלק ב

לפוסט הבא: ספרד חלק ד

לפוסט ספרד חלק ה

לפוסט ספרד חלק ו