לפוסט הראשון על נורבגיה

לפוסט הקודם: הפוסט השני על נורבגיה

לפוסט הבא: הפוסט הרביעי על נורבגיה

יום 9:

התעוררנו לבוקר גשום קלות, ניקינו את הבקתה ונפרדנו לשלום מהצוות בקבלה (שהיו מודאגים מאוד אמש מהשפעת הגשם על תוכניות המנגל שלנו ) כשפנינו לעבר כביש E15 והעיירה לום (Lom).

כמובן שבדרך חלפנו על פני נהרות, אגמים ומפלים לעין ספור, שהעין לא שבעה מלהתבונן בהם.
 קודם כל נכנסנו לסניף של Rema1000 להצטייד לשבוע הקרוב. בגלל שהיום יום א' לא הסכימו למכור לנו בירה. חוקי האלכוהול בנורבגיה נוקשים מאוד- בסופרמרקטים כלל לא ניתן למצוא אלכוהול שאינו בירה ויין, וגם אלו לא נמכרים, מסתבר, בסופ"ש.


 אח"כ נסענו לכנסייה של לום, כנסיית לוחות גדולה בת קרוב ל-1000 שנים שבדיוק נערך בה טקס דתי כלשהו (אנחנו חושבים שהטבלה של תינוק) מה שגרם לכך שכל הנשים לבשו תלבושות מסורתיות מרהיבות! הכנסייה עצמה יפה אך אנו אוהבים יותר את הכנסיות הגותיות של אירופה.

יצאנו מהכנסייה והלכנו להתבונן בנהר השוצף החוצה את העיירה ואז הפתעה: יש אומגה החוצה את הנהר השוצף והסוער הזה (הנקרא prestfossen). מפעילת האומגה סיפרה שהיום הנהר סוער במיוחד, מה שלא מנע מהגדולה ומהאמצעי להצטרף מיד לתור. אנחנו הלכנו לצלם אותם. האומגה עצמה לא ארוכה –אך שניהם נהנו מאוד וחזרו מלאי אדרנלין!

עד עכשיו אני מצטערת שלא גלשתי באומגה הזו גם...

עליזים ושמחים התחלנו לנסוע כשהכיוון הכללי הוא הפיורד גיירנגר. זהו פחות או יותר הפיורד המפורסם ביותר בנורבגיה, ומהקצת שראינו גם היפה ביותר. לדעתנו כמובן.
 ככל שעלינו בגובה הנוף השתנה: ההרים הפכו מחודדים יותר, השלג נראה קרוב יותר והמפלים גבוהים יותר.


 נסענו על כביש E15, עצרנו לארוחת צהריים (הפעם נטולת מרק) ליד נהר עם מפל גדול וחסר שם בצבע משגע-

משם המשכנו עד לכביש 63 המתפתל לו במרומי ההרים בנוף שהוא לא פחות מאשר מדהים, וממנו פנינו לעבר תצפית Dalsnibba (כביש אגרה פרטי ובסופו תצפית מנקודה גבוהה מאוד על הפיורד, בראש פסגה הנושאת את אותו שם). הפיתולים בעליה לא היו מביישים את כביש הטרנספאגרשן ברומניה והנוף אינו ניתן לתיאור מרוב יופי: מצד אחד צוקים מושלגים, מצד שני אגם Djupvatnet הכחול והמדהים שקשה להתיק ממנו את העין.

בשיא הגובה – סוף דרך הנוף החנינו את המכונית ויצאנו אל מרפסת התצפית ממנה ראינו לראשונה את הפיורד עצמו; מרפסת התצפית בנויה חלקה על הצוק וחלקה באוויר והנוף ממנה הוא לא פחות מאשר מושלם!


 אזור החניה היה מושלג כך שכמובן משחקים בשלג נכללו גם הם בסדר היום, ולאחר מכן עצרנו להפסקת חטיף מול הנוף הזה שאי אפשר להפסיק להתבונן בו.

אציין כי האתר היה עמוס מאוד (ביחס לנורבגיה, כמובן) במבקרים- עשרות אוטובוסים ואפילו מאות מכוניות פרטיות, כנראה תוצר של ביקור בקיץ באמצע היום. זה לא פגם בחוויית הביקור אך יכול להיות שכדאי לכוון לשעת בוקר מוקדמת יותר או שעת בין ערביים מאוחרת.

נסענו חזרה למטה בכל הפיתולים והמשכנו על כביש 63 המפותל והיפהפה תוך שאנו יורדים המון בגובה.

עצרנו בנקודת התצפית הבאה: Flydalsjuvet. התצפית הזו צמודה ממש לכביש ואינה מצריכה נסיעה מיוחדת וממנה רואים את אחת הנקודות המצולמות ביותר של הפיורד. בעינינו חובה לבקר בשתיהן השונות זו מזו- דלסניבה אמנם בתשלום אך נהנית מיתרון גובה עצום, וזו קרובה יותר לפיורד.

כאן יש גם כיסא מתכת מיוחד שהוצב לכבוד המלכה הנורבגית, מסתבר שהיא אוהבת מאוד לבוא הנה!


 המשכנו בנסיעה, ותוך כמה דקות הגענו אל Vinje camping שבשולי העיירה גיירנגר, הקמפינג בו נלון את חמשת הלילות הקרובים. הבחירה בקמפינג זה נבעה מציון גבוה מאוד בבוקינג וריחוק מסויים ממרכז העיירה הסואן מאוד ומלא בכמויות תיירים, אוטובוסים ויוצאי קרוזים בלתי נתפסות. הקמפינג הזה מהווה שילוב מעולה בין להיות בעיירה אך בשקט ובשלווה.

כאן חיכתה לנו בקתה שהזמנו מהארץ; לא הצלחנו להזמין בקתה גדולה של שני חדרי שינה עקב תפוסה מלאה כבר מחודש ינואר, לכן הייתה לנו בקתה עם חדר שינה אחד ועליית גג שבה מזרונים לילדים (קצת צפוף והסולם שטיפס אל עליית הגג לא כ"כ נוח) וכן מרפסת נוחה שבה אכלנו את רוב הארוחות. יש טלוויזיה ווויי-פיי שבשעות העמוסות (ערב,בוקר) חלש למדי.

ממרפסת הבקתה אפשר לצפות על כל קרוז שמגיע-


 כמה מילים על הקמפינג הזה: מדובר במתחם גדול הצופה אל הפיורד ששייך לחווה מקומית. למטה ישנו בניין מרכזי (כולל חנות קטנה למצרכים בסיסיים, חדר כביסה וייבוש, שירותים ומקלחות ומטבח ציבורי לשימוש דיירי האוהלים והקרוואנים. הכול נקי ומצוחצח), מסביבו ישנה מדשאה עצומה לאוהלים, כלפי מעלה ישנו אזור לקרוואנים ועוד יותר למעלה הבקתות. בקצה המתחם יש מפל רועם, ובקצה העליון (ליד הבקתות) זורם נחל נוסף. השיפוע הטבעי והצמחייה הרבה של המתחם הופכים אותו לנעים מאוד, נעים ואינטימי הרבה יותר ממרבית מתחמי הקמפינג שראינו ובהם יש מדשאה ישרה ובה כל הבקתות/ קראוונים/ אוהלים עומדים בשורות ללא פרטיות זה ליד זה. כמו כן השיפוע מאפשר תצפית נפלאה על הפיורד מכל מקום. במרכז יש טרמפולינה ועוד מתקנים לילדים, והילדים גם מוזמנים לצפות ולסייע בהאכלת העיזים של החווה כל ערב בשעה 6. אפשר גם להזמין בקבלה לחמים מהמאפייה בגיירנגר לארוחת הבוקר. כיף כאן!

למרות שהבקתה עצמה היתה די קטנה והמטבח המאובזר חסר קצת דברים בסיסיים כמו מחבת או ספלים, מיד התאהבנו במקום הזה!

הבנים הלכו לקפץ בטרמפולינה, אנחנו פרקנו והתמקמנו (אם רק היו מצעים כלולים ולא ליינרים הכל היה מושלם....) ואחר כך הופעל המנגל ואכלנו ארוחת ערב גדולה במרפסת מול הפיורד.
לאחר מכן הלכנו להתבונן מקרוב במפל ובנחל שלידנו, ולקנח בעוד ביקור בטרמפולינה. הילדים נשלחו לסבב מקלחות ואנו ירדנו עם האוטו – שתי דקות נסיעה - לעבר גיירנגר עצמו. מדובר בכפר קטן מאוד בקצה בפיורד שעיקר פרנסתו תיירות.
חזרנו לקמפינג המלא אך שקט לחלוטין – שומעים בעיקר את זרימת המים בנחלים.
 ______________________________________________________________

יום 10: חוקרים את הסביבה

התעוררנו מאוחר (לקראת 9) ביקיצה טבעית; תיכננו להכין פנקייק אך המטבח המאובזר לא כלל שום מחבת. מלאי תושייה הכנו פנקייקים בסיר לארוחת בוקר על המרפסת מול הנוף. ברקע צפר קרוז ענק; הפיורד כמובן מלא בהן ואנו אהבנו להתבונן בהן, במיוחד בגדולות, לראות את סידורי הירידה מהן אל החוף (יש כאלו העוגנות צמוד למזח, יש כאלו העוגנות מעט רחוק יותר ומורידות בסירות האת האנשים) ולהשוות את הגודל והפאר ביניהן.

ממרפסת הבקתה-


 אחר כך יצאנו עם הרכב ובלי האמצעי שרצה מאוד להישאר קצת לבד לעבר חוות Westeras הסמוכה ממנה יוצאים כמה וכמה מסלולי הליכה באזור. אנו בחרנו בשילוב 2 מסלולים קצרים, ע”פ ההצעה המפורטת כאן באתר של דוידי קליר. בהמשך אכתוב טיפ מפורט על החוויה וההמלצות שלנו משם.


 חנינו ויצאנו למסלול הראשון- לעבר מפל Storseterfossen. המסלול אורך 2 קילומטרים לכיוון ועולה בעליה תלולה אך נוחה עד למפל. השביל נוח ומסודר, רובו מדרגות בסלעים בין העצים. בדרך פגשנו עדר עיזים (שהקטן הגדיר מטורפות) שרצו בהיסטריה הלוך ושוב, וגם קטפנו לנו פירות יער למאכל.

המפל עצמו מרשים וסביבו פסגות מושלגות ומרשימות. אפשר ללכת בשביל צר מאחוריו, כלומר לעמוד בין המים היורדים לבין הסלעים – מקסים ומיוחד.


 עצרנו למנוחה קלה על כר הדשא שמעל המפל ואז צעדנו חזרה לחווה. יצאנו לעבר מסלול נוסף, כפי שהמליץ דוידי- לעבר נקודת התצפית Losta שנראתה כשתכננו את המסלול לנו מרשימה מאוד ושמחנו על עוד הזדמנות לתצפת על הפיורד.

כאן העלייה מתונה ונוחה אבל...אחרי קצת יותר מקילומטר המסלול נחסם באמצעות טרקטור ועליו שלט - יש מפולת סלעים בהמשך ואין להמשיך בשביל זה. במילים אחרות – אי אפשר להגיע לתצפית! מאוכזבים מאוד חזרנו על עקבותינו, בדרך נפגשנו עם המוני עיזים, כבשים וגם אלפקות ידידותיות ופוטוגניות שלא ברור מה מעשיהן מעל פיורד בנורבגיה.


החל לטפטף גשם אז חזרנו למכונית והחלטנו לנסוע לעבר גיירנגר; עברנו ליד הקמפינג וראינו את האמצעי, שכזכור לא הצטרף אלינו, מקפץ לו בטרמפולינה, אז אספנו גם אותו.
 בגיירנגר הלכנו קודם כל לעבר חנות השוקולד המפורסמת שבמקום, בה נמכרים שוקולדים בעבודת יד המיוצרים במפעל קטן סמוך לחנות. קנינו מגוון שוקולדים בטעמים הזויים למדי וגם שוקו חם לילדים וקפוצ'ינו לעצמנו (שחיתות....) וישבנו בחצר בית הקפה להתפנק. מבין השוקולדים אהבנו במיוחד את זה עם שמן הזית, את זה עם הגבינה הכחולה ואת זה עם הצ'ילי (כן כן, זה טעים!)

תמונה מהרשת-

המשכנו להסתובב, התבוננו במי הפיורד הצלולים כל כך וגילינו...מדוזות. לבנות, גדולות ויפות. הקטן תהה אם לא קר להן מידי כאן.
 בדקנו מקרוב את אוניות הקרוז, נכנסנו למכולת מרשת Joker (מגוון רחב מאוד של מוצרים, מחירים סבירים ולא יותר יקרים מהסופרמרקטים האחרים בנורבגיה) לקנות מלח, חלב ובירה.

לסיום נכנסנו גם לגלרייה יפה ושונה מכל חנויות המזכרות; גלריה של ציורים, כלי זכוכית, פסלים ותכשיטים המגדירה עצמה כ troll free zone, ללמדך מראש שזו לא חנות מזכרות לתיירים.


חזרנו לבקתה בקמפינג למנוחה, קריאה, טרמפולינה, האכלת עיזים וכו'. הלהיט שלנו היום: משחק בצלחת המעופפת שטסה איתנו בכל שנה (יש לנו אחת קומפקטית במיוחד).
 התחביב החדש שלנו הוא צפייה בקרוואנים המגיעים לקמפינג. יסלחו לי כל מטיילי הקרוואנים הקוראים את הבלוג, ובאמת שאסור להכליל, אך הרושם המוחלט שקיבלנו היה כמה קשה ומסובך להחנות ולהעמיד קראוון. תחילה הופתענו מזוג שלקח לו כחצי שעה לחנות, אבל שיא השיאים עמד על יותר משעתיים!!!!

אנו הספקנו להכין ארוחת ערב מושקעת, לאכול אותה בנחת, לשחק זמן רב בצלחת המעופפת הנ"ל, לשטוף את כל הכלים ולצפות בתוכנית של הנשיונל ג'אוגרפיק בטלוויזיה, בזמן שלקח לאחד הקרוואנים להתמקם כראוי ולסיים את כל המנהלות הדרושות לחניה.
 לאחר עוד קצת משחקים (טורניר דוקים- כמה זמן לא שיחקתי דוק!) נגמר לו עוד ערב.

יום 11: דרך נוף ומוזיאון

היום הבא תוכנן להתרחקות קלה מהפיורד לטובת מה שיש לאזור סביב לו להציע. לאחר השכמה ביקיצה טבעית, ארוחת בוקר במרפסת והאזנה לצפירות הרועמות של אניות הקרוזים בפיורד יצאנו לעבר כביש 258 – Gamla Strynefjellsvegen .

זוהי דרך נוף יפה באורך 27 ק"מ. שירלי, נירית ועוד רבים וטובים המליצו בחום שלא לפספס- ואנחנו ממושמעים!
 הדרך כבושה אך לא סלולה, נוחה לנסיעה, כאשר מגיע רכב ממול צריך כמובן לסגת אחורה לעבר מפרצים בכביש המיועדים לכך.

בכניסה כתוב שהדרך אינה מומלצת לקרוואנים.

בתפריט הנוף: שלג, אגמים בצבעים מהפנטים, ופיתולים. אז כמובן שעצרנו לכמה וכמה מלחמות שלג. לי כרגיל היה קר מאוד (13 מעלות בחוץ...) אבל לילדים זה לא ממש הפריע. הגדולה אפילו הייתה בחולצה קצרה.

מזג האוויר התקדר ונסענו קצת בענן, ואחר כך ראינו ממרחק מפל שנחשב לאחד ההיי-לייטס של הדרך, אך לא הצלחנו לגשת אליו מאחר והגישה אליו נמצאת בחניה הסגורה של מלון סמוך.
 בהחלטה ספונטנית המשכנו לנסוע לעבר אגם Styrin התכול והיפה. ההחלטה התבררה כמוצלחת. מאוד. הגענו לאגם מדהים בצבעו, מימיו צלולים, סביבו שיחים עתירי פירות יער, מוקף מכל עבר פסגות מושלגות המשתקפות בו, וסביבו – אף לא נפש חיה. משום מה לאגם היה ריח עז של ים, שגרם לנו לתהות האם מדובר שמא בפיורד עם מי ים, אך לא כך הדבר.

האמצעי רצה להתרחץ, האגם לא היה קפוא כקודמיו אך הרחצה הסתיימה בטבילת רגליים…

ראינו במפה שאנו קרובים מאוד למפל Glomnes וחשבנו לעצמנו שמפל שמצוין במפה הוא כנראה ענק...התקדמנו עם הרכב עד שהגענו לדרך פרטית. החנינו והמשכנו ברגל, אח"כ ראינו שזו דרך עם תשלום מרצון, כלומר יכולנו להניח כסף במעטפה המיועדת לכך ולהמשיך עם הרכב. בכל מקרה, מדובר בכמה מאות מטרים בלבד (רק יפה לציין את האמון הרב שיש פה; אח"כ ראינו מכוניות עוברות, עוצרות להניח כסף במעטפה וממשיכות).

הגענו אל השביל למפל (נמצא בחצר של משק פרטי), וכמה מאות מטרים נוספים הובילו למפל הרועש והיפה. המפל אינו גדול מאחרים ולא ברור לנו מדוע לאיזכור על המפה מול מאות אחרים שכלל לא מצויינים...בכל אופן – לא סבלנו. בהחלט היה יפה.


 חזרנו אל הרכב ונסענו חזרה, ואז ראינו את עוד מפל הנמצא בסוף כביש 258 אך נראה ברור יותר מכיוון זה. מדובר במפל מרשים ביותר היורד בכמה מפלסים מרשימים. שביל חלקלק ורטוב (מהרסס הניתז מהמפל) יורד משפת הכביש אל רוב מפלסי המפל שבעיני היה הכי יפה שראינו כאן מקרוב!


 חזרנו לרכב ואת הדרך חזרה לקמפינג עשינו דרך כביש 15, כביש חדש יותר המחליף את דרך 258 וכולל מנהרות רבות וארוכות.


 נסענו לגיירנגר וניצלנו את מזג האוויר הסגרירי ואת שארית היום שנותרה לביקור במוזיאון הפיורדים שישב והמתין בבנק האפשרויות שלנו לאזור זה.

זהו מוזיאון קטן אך מעוצב לעילא ולעילא, מושקע וכייפי העוסק בחיים בחוות שסביב הפיורדים, תלבושות, אביזרי בית וגם הדמיה של מפולות שלגים. בסיום מוקרן סרט יפהפה ובחוץ יש שלל הפעלות וחידות לילדים. כרגיל בנורבגיה, מעניין ואינפורמטיבי לכל גיל ומאוד אסתטי.

פשוט כיף ומוסיף המון לטיול – לדעת מעבר למעט שכתוב בספר או בחוברת שלנו על כל אתר, להכיר אנקדוטות וסיפורים מקומיים, להתנסות. המוזיאונים בכל הטיול היו חוויה כל כך טובה- ברמה שהילדים ממש קיוו להיכנס לכמה שיותר מוזיאונים!


 אח"כ כמובן צעדנו על המזח, בחנו מקרוב את הקרוזים הענקיים ואז חזרנו לקמפינג לבישול, טרמפולינה וכו'.

תמונה אחרונה מאגם סטרין, לסיכום היום היפה הזה:

יום 12 – דרך הטרולים! (לאנדלסנס ובחזרה)

היום הבא, שנפתח בכביסה, הוקדש ל'דרך הטרולים'. רוב המטיילים נוסעים בה בדרך מגיירנגר צפונה- לאזור אלסונד, ולהפך. אנחנו כאמור בחרנו להישאר באותו מקום זמן רב ואלסונד, בצער רב, ירדה מהמסלול. דרך הטרולים נשארה כאופציית צד, ליום שכולו היא.

מתחילים צפונה בכביש 63. תחילה - דרך הנשרים, העולה מעל הפיורד, שאת פיתוליה רואים מכל נקודת תצפית על גיירנגר. עצרנו, עם כל אוטובוסי התיירים, לתצפית על הפיורד ממש בשיאה של דרך הנשרים- עוד תצפית אך מזווית אחרת מזו המוכרת לנו, עוד מבט על צוקי הענק הגולשים אל הים...אי אפשר להפסיק להתפעל מהנוף המופלא הזה!

הפיתולים בדרך הנשרים נוחים בסך הכל, כמובן אם לא נתקעים מאחרי אוטובוס או רכב איטי במיוחד.... התקדמנו אל העיירהEIDSDAL בה עלינו עם הרכב על מעבורת לצידו השני של הפיורד העונה לשם סטורפיורד.

לילדים זו היתה הפעם הראשונה על מעבורת שכזו, ולכן מיד יצאתי איתם מהמכונית כדי שיוכלו לבדוק את הסיפונים וכו' וכמובן לתצפת על פיורד חדש ושונה. מרשים פחות מגיירנגר אך עדיין נהדר ביופיו. ההפלגה נגמרה לנו מהר מדי....


 המעבורת עוגנת בVALLDALL משם המשכנו לנסוע (אחרי תדלוק בתחנה בה הדלק היה זול במיוחד); האזור הזה כנראה מפורסם בגידולי פטל, תותי שדה ופטל אדום, שכן בצידי הכביש משפחות עוסקות בקטיף לכל אורך הנסיעה, וכל כמה מאות מטרים יש דוכן או מספר בני נוער המציעים סלסלת פרי למכירה. הבטחנו לעצמנו לעצור בדוכן כזה בחזור והמשכנו צפונה לדרך הטרולים. מסביבנו הפסגות הולכות וגבהות והעצים מומרים בשיחים אלפיניים- הגענו.

בראש דרך הטרולים, נקודת השיא המפורסמת של הכביש, ממנו מתחילים פיתולי הירידה (או מסתיימת בו העלייה, לבאים מצפון) יש מרכז מבקרים עם מרפסת נוף מרשימה מאוד הפרושה על מספר נקודות וביניהן שביל בטון נוח עם מעט מדרגות; היה קר למדי אבל בכל זאת שוטטנו בכל שביל התצפית היפהפה הזה.


 חזרנו למכונית ונסענו בדרך הטרולים; הנהיגה סבירה לחלוטין, כל כמה עשרות מטרים יש מפרצי עצירה למקרה שרכב מגיע ממול ולא מדובר בנהיגה קשה במיוחד. העומס בשעות אמצע היום יכול להעיק ולהאט אך לא בצורה קיצונית.

פיתולי הכביש עוברים בין צוקים עצומים ומרשימים; בטרולים אמנם לא הבחנו אך מדובר בצוקים יפים ונהדרים.

התפתלנו עם הדרך, מזג האויר הפך לנעים ואנו המשכנו עד Andalsnes – עיר המחוז לחופו של פיורד נוסף, רומסדלפיורד, שהתגלה כמובן כפיורד הרבה פחות מרשים מגיירנגר. עצרנו למזכרות, קפה ומאפה (שהתגלה כוופל בלגי) באחת מהרשתות הדומות ל7-ELEVEN אהובתנו, לא ויתרנו על ביקור ברשת אינטרספורט האהובה- רק שכאן היא לא זולה, ולקינוח הילדים ואני נכנסנו למוזיאון המקומי, הבנוי בצורת ליוויתן ענק ומרשים ממש על שפת הפיורד – קשה לפספס אותו, שהתגלה כמוזיאון MOUNTANIRING- העוסק בהרים ובטיפוס. בעלי בזמן הזה, נח על הדשא...

כך נראה המוזיאון מבחוץ – מצד שמאל (תמונה מהרשת) –

NORSK TINDSENTER

כיאה לנורבגיה גם המוזיאון הזה יפהפה ומעניין מכיל הרבה הפעלות והדמיות מוחשיות, וכולל אפילו קיר טיפוס ברמות שונות. הביקור מסתיים (שוב, כמו בכל המוזיאונים) בסרט נפלא- הפעם על טיפוס בצוקי האזור – מבט נפלא מזווית אחרת על ההרים הנהדרים לאורכם נסענו קודם.


 ערכנו ארוחת צהריים של סנדוויצ'ים וסלט על הדשא שבין הפיורד לחנייה ויצאנו חזרה לעבר דרך הטרולים. הפעם לקח לנו הרבה יותר זמן מאחר ונתקענו אחרי נהג גרוע במיוחד שנסע לאט במיוחד. בכיוון הזה הצוקים היו בעיני מרשימים עוד יותר, אך עדיין אנחנו לא בטוחים שראינו טרולים. נצטרך לבקר שוב כדי למצוא אותם ;)


 זוכרים את קטיף התותים והפטל מהבוקר? אנחנו כן, אז כמובן שהצטיידנו בתותים טריים וטעימים ובפטל אדום נהדר. המחיר לא נורא בכלל.


 עצרנו ליד נקיק Gudbrandsjuvet שבו נבנתה מערכת גשרים לנוחות המטיילים (5-10 דקות הליכה) מעל הנקיק עצמו. הבנים נרדמו באוטו אז יצאנו לעבר הנקיק בתורנות. מדובר בנקיק סוער ומרשים ובהחלט מומלץ לעצור.

לקראת המעבורת כולם התעוררו והפלגנו חזרה. הפעם הילדים בחרו לבלות את הנסיעה עם חטיפים ב"טרקלין" של האונייה.


 גם בדרך הנשרים נתקענו אחרי אוטובוס איטי במיוחד מגובה בנהג חסר ניסיון, אך לבסוף-חזרנו אל גיירנגר הפיורד האהוב. לסיום היום הזמנו לחמים בקבלה של הקמפינג (אמנם חלפנו על פני המאפייה לא מעט פעמים בגיירנגר אבל נורא התחשק לנו שהלחם יחכה טרי בבוקר בקבלה ולא נצטרך לנסוע לקנות/לקנות יום קודם...)
 ______________________________________________________________
יום 13: חוקרים את הפיורד לעומק!

קמנו בנחת, סיימנו כביסות והבאנו את הלחמים הטריים; מסתבר שהזמנו לחמים ומאפים בכמויות שיכולות להשביע גדוד...

היום הגדולה העדיפה לקחת פסק זמן בקמפינג ולא להצטרף. ירדנו עם הבנים אל גיירנגר והתקדמנו לחלק המערבי של הפיורד, הפחות מתויר – שכן שם נגמר הכביש. חנינו בסוף הכביש והתקדמנו ברגל; מצאנו מעגן קייקים ושכרנו אחד שכזה.

בעלי שט עם הבנים בתורות, אני פחדתי לשוט, בעיקר פחדתי מהזרמים שיוצרים כל כלי השיט הגדולים יותר במפרץ. בינתיים טפטף גשם אבל הוא לא הורגש בקרב השייטים הצעירים שנהנו מאוד ומעתה והלאה בכל מקום בו נעצור יבקשו לשכור קייק.


 לאחר שהחזרנו את הקייק המשכנו לשוטט בחלק הדרומי של הכפר ואז קרו שני דברים מוזרים ומפתיעים: מסוק משום מקום נחת בכפר, ומצדו האחר של הפיורד נשמעו שלושה פיצוצים עזים. אין לנו מושג מה קרה ולא היה סביבנו את מי לשאול...


חזרנו לרכב ומשם למרכז גיירנגר; החנינו ליד מוזיאון הפיורדים (זוכרים? לפני יומיים) וירדנו ב'שביל המדרגות' (Waterfall trail) היורד מהמוזיאון ועד למרכז הכפר שעל המזח. המדרגות צמודות לנחל ולמפלים – איזה יופי.
הלכנו לקפה, גלידה ווופל בבית הקפה הנמצא מול חנות השוקולד, ואחר כך לביקור קצר במכולת Joker. חזרנו בטיפוס וספרנו: יש כ 320 מדרגות.
 חזרנו לקמפינג, הטפטוף פסק ואפשר היה ליהנות מערב אחרון במקום המקסים הזה. דומה כי השלווה השוררת במקום, בצרוף הנוף המושלם, לא יכולים להימאס אף פעם…

יום 14: מתקדמים דרומה, אל ארץ הקרחונים!

התעוררנו בשמונה ובשעה תשע וחצי כבר היינו באוטו אחרי ארוחת בוקר, העמסת כל הציוד, נקיון יסודי של הבקתה וצ'ק אאוט.
 התחלנו בנסיעה לכיוון דרום מערב. עברנו שוב ליד אגם סטירין, המשכנו לצד הפיורד שסטירין העיירה נמצאת לחופו – אינוויקפיורד, שהוא שלוחה של הנורדפיורד שילווה אותנו היום, ובעיירה LOEN המשכנו דרומה עם כביש FV723, לאורך אגם לואן, לכיוון קרחון Kjenndal .

האגם ארוך, מהמם, וצבעו הטורקיזי נהדר. מזכיר את אגם יינדה האגדי מהטרק בשבוע שעבר, ובעיקר- שקט וריק ממבקרים. חלק מהכביש הוא דרך אגרה פרטית- משלמים במזומן לתיבה הנמצאת על הכביש. בסופו, יש חניה מסודרת וממנה כעשר דקות הליכה עד קצה הקרחון (פחות או יותר, לא באמת מגיעים לקצה הקרחון אלא קרוב). עצרנו ליד הקרחון הטורקיזי, המוקף מפלים נהדרים והמון ירוק, צילמנו, הצטלמנו וחזרנו למכונית.

בנסיעה חזרה מצאנו לנו פינה יפה מול האגם המושלם לארוחת צהריים, חזרנו ללואן, המשכנו מערבה לכיוון אולדן – כאן שוכן קרחון בריקסדל המפורסם, שמקוצר זמן ויתרנו על הביקור בו.

ממשיכים – העצירה הבאה בתצפית Karistova – תצפית נפלאה על הנורדפיורד. התצפית מופיעה במפה כמלון קריסטובה/ כחניון פיקניק בעל אותו שם, והיא עצירה על הכביש ולא דורשת עוד נסיעה/הליכה.


המשכנו בנסיעה, בדרך הציצו מהפסגות עוד קרחונים. בעיני הקרחונים הם הפרעה לרצף הלובן של השלג, יתר בני המשפחה התפעלו והתלהבו מאוד.
בעיירה Byrkjelo עצרנו לקנייה קטנה בסופרמרקט coop. התקדמנו עד לבקתה שהזמנו ב Stardalen, כפר השוכן ממזרח ל Klakegg. מצאנו את הבקתה ואחרי עוד מאמץ קטן מצאנו את הקבלה, הנמצאת בבית הקפה שעברנו קודם.
 קיבלנו בקתת עץ מקסימה בלב השממה- מסביבנו רק עצים, פסגות ושקט מוחלט, עם שני חדרי שינה, קמין בסלון ומטבח מושלם. בחוץ טפטף כל הזמן כך שלא ממש התחשק לנו להסתובב, הקמין היה מזמין הרבה יותר. המטבח השווה עשה לנו חשק להשקיע עד מאוד בבישול (כזכור ערכנו קנייה קטנה לארוחה צנועה של ערב אחד) ולכן אנחנו והגדולה יצאנו חזרה לקניות, נסענו לסניף COOP אקסטרה ב Sandane , סופר גדול וכיפי- מסוג הסופרמרקטים שהם חלק מהחוויה בחו"ל. נוסף לכך, חסרונם של שני הנציגים הקטנים במשפחה הפך ליתרון כשהיה לנו זמן להסתובב בלי הפרעה....

שם גם הרווחנו עוד תצפית על הנורדפיורד. כאן, לראשונה בטיול, מורגש ריח חזק מאוד של האוקיינוס. שינוי אווירה מרענן.
 מצויידים בכמויות מזון גדולות ובצ'ופרים רבים חזרנו לבקתה והכנו ארוחה מושקעת, שאחריה העברנו ערב חמים מול הקמין.

בפוסט הבא: אזור פיירלנד, אזור סוגנפיורד – כוכב באורלנד ופלאם, נסיעה לברגן, גיילו – ובחזרה לאוסלו.

לפוסט הראשון על נורבגיה

לפוסט הקודם: הפוסט השני על נורבגיה

לפוסט הבא: הפוסט הרביעי על נורבגיה