קצר וקולע – סופשבוע בג'נבה

לפוסט הקודם

לפוסט הבא

כשהחלטנו, שתי חברות, לטוס לסופ"ש בג'נבה, התגובות התחלקו לשניים: היו שאמרו: "ג'נבה – אין מה לעשות בה. עיר משעממת", והיו מי, בעיקר כאלו שחיו זמן מה באירופה, שאמרו: "איזה כיף לכן. עיר מקסימה".

מאחר וכבר קנינו כרטיסי טיסה (בחברת Easy-Get, טיסה נוחה ונעימה) החלטנו שמבחינתנו זו תהיה עיר מקסימה ושבטוח יהיה הרבה מה לעשות בה. וכך היה. ומרוב שמצאנו מה לעשות בה, לא הספקנו לראות את הכול ונשארנו עם טעם טוב של עוד!

סרקנו את הכל הטיפים בלמטייל, קיבלנו המלצות מחברים ונעזרנו גם באתר התיירות של ג'נבה  וכך גיבשנו לנו תוכנית נחמדה לטיול בנות כיפי.

בבוקר חמים של יום חמישי הגענו לנתב"ג שהיה ריק להפליא. המחדל הראשון (והיחיד, למזלנו) התגלה מיד: שכחתי לקחת מעיל!!! כך שמיד לאחר הנחיתה, עוד בתחנת הרכבת הנמצאת מול נמל של ג'נבה, נאלצנו להתעכב קצת בשביל לפתור זאת (אבל פתרנו בהצלחה רבה ;-) )
 לאחר מכן נסענו (כרטיס הנסיעה בתחבורה ציבורית הוא חינם, יש לקחת אותו ממכונה ל פ נ י היציאה מהשדה אל הרכבות והאוטובוסים) אל תחנת Cornavin – התחנה המרכזית של ג'נבה. משך הנסיעה כשבע דקות. את המלון (Hotel Suisse) ראינו כבר מחלונות הרכבת...

יצאנו מהתחנה הגדולה אל שמיים מעוננים ללא גשם וטמפרטורה מושלמת של 15 מעלות, חצינו את הכביש ונכנסנו אל המלון. שהתגלה כהצלחה גדולה. הצוות היה אדיב מאוד (התייעצנו לגבי כמה אפשרויות עליהן חשבנו לאותו אחה"צ), הכול נקי מאוד והחדר נעים ומכיל בדיוק כל מה שצריך.
 קיבלנו כרטיס נסיעה חינם בתחבורה ציבורית מיד יצאנו לקרוע את העיר....

ראשית נכנסנו אל כנסיית נוטר דם (BASILICA OF NOTRE-DAME) של ג'נבה, הנמצאת בדיוק מול המלון. הכנסייה יפה ומרשימה מבפנים (לטעמנו אפילו יותר מהקתדרלה הגדולה בעיר העתיקה); הופתענו לראות בפנים שלטי אזהרה בפני כייסים!

מבט על קתדרלת נוטר דם מחלון חדרנו.

משם צעדנו רגלית בנחת לעבר העיר העתיקה. חצינו את נהר הרון ב Ru Des Moullins המוביל אל אי קטן וממנו לעבר אזור העיר העתיקה. משמאלנו (מצפון) בלטה המזרקה המרשימה של ג'נבה והבניינים היפים והאווירה הנעימה והשקטה מיד הכניסו אותנו לאווירה...

התחלנו ב - Place Neuve(הכיכר החדשה) המוקפת בניינים גדולים ומרשימים כמו בניין התאטרון, הקונסרבטוריון למוסיקה ועוד. בכיכר נמצאת גם הכניסה לפארק ירוק ויפהפה (Parc des Bastions).
 בכניסה לפארק כמובן התעכבנו להתבונן בלוחות השח והדמקה עם הכלים הענקיים, ובמקומיים ששיחקו בהם.

הפארק עצמו ירוק, שליו ויפה. בנייני האוניברסיטה הישנים שבתוכו היו מכוסים לרגל שיפוצים כך שלא יכולנו להתרשם מהם, אז התרשמנו בעיקר מקיר הרפורמציה Mur des) Reformateurs): זהו קיר ענק, כמאה מטרים אורכו, הבנוי בצמוד לקטע חומת מבצר מן המאה ה-16 ובו מפוסלות באבן דמויותיהם של ארבעת מנהיגי הרפורמציה וכן סמלי ג'נבה ועוד. הקיר יפה ומרשים, וסביבו התקבצו קבוצות רבות של אנשים שעסקו בספורט, ריקוד או מדיטציה כזו או אחרת. והכל בשקט ובשלווה נעימים וטובלים בירוק.

חלק מקיר הרפורמציה

יצאנו מן הפארק באותה כניסה בה נכנסנו והלכנו מעט ימינה, אל הטיילת של טריי (Treille) העולה אל העיר העתיקה. כמובן שעצרנו ליד הספסל הניצב לאורך הטיילת וטוען לכתר הספסל הארוך ביותר בעולם...ממול ניבט אלינו במרחק הר סאלב, אליו תכננו להגיע למחרת.

קטע מהספסל הארוך ביותר בעולם
 נכנסנו אל העיר העתיקה; התחלנו בכנסיית סן-ג'רמיין (Eglise St-Germain), שיסודותיה הקדומים מן המאה הרביעית שכצפוי היתה סגורה (ידענו מראש שהעיר הזו נרדמת מוקדם...)

המשכנו אל Grand-Rue (הרחוב הגדול), רחוב עתיק, מקסים וציורי מאוד, ראינו את בניין מחסן הנשק העתיק של ז'נבה, שכיום הוא חלק מקומפלקס בנייני העירייה. מתחת לאולם מקושת ופתוח לרחוב ניצבים כמה תותחי ברונזה כבדים, שלפנים היו שייכים לצבא הרפובליקה ההלווטית, וממולו את בית טאבל Maison Tavel ‏ בית המגורים העתיק ביותר, המשמש כיום כמוזיאון שגם בו תכננו לבקר בהמשך. צמוד למחסן הנשק מצאנו את מסעדת Les Armures עליה שמענו המלצות מכמה מקורות שונים, אז נכנסנו והזמנו לנו שולחן להמשך הערב.

המשכנו אל כיכר פרון (Place du Perron) פינת חמד עם מזרקה יפה וגרם מדרגות היורד לעבר הנהר. לא ירדנו בו אלא המשכנו לשוטט ברחובות המקסימים; דרך Ru de I'll Hotel de ville הלכנו לעבר הקתדרלה הגדולה: סן-פייר Cathedrale de St-Pierre) ‏). ידענו מראש שיהיה סגור בשעות אלו (בערך שבע בערב) אז הקפנו אותה והתפעלנו מבחוץ…

 המשכנו לצעוד לעברPlace du Bourg-de-Four ‏; כיכר צבעונית ושמחה זו, מוקפת בתים יפים (מבני ציבור ומוסדות חינוך), חנויות לממכר עתיקות, גלריות לאומנות, ובתי קפה נעימים. במרכזה של הכיכר, כמובן, המזרקה המסורתית. בדיוק כשהגענו הגיעה גם גברת די מבוגרת, לבושה כבלרינה, הפעילה מוסיקה ופצחה בריקוד ברחבת אחד מבתי הקפה. מתאים מאוד לאווירה אך כמובן גם קצת עצוב. גם אנחנו תרמנו את חלקנו לכובע שהניחה…

המשכנו מזרחה, דרך Rue des Chaudronniers. הדרך עוברת על פני הטיילת היפה של סן-אנטואן ומוליכה אל המוזיאון לאמנות ולהיסטוריה‏ (Musée d'Art et d'Histoire); בניין עצום ויפהפה.
 המשכנו מזרחה לעבר כיפות הבצלים המוזהבים של כנסיית Eglise Orthodoxe-Russe, הכנסייה הרוסית אורתודוקסית של ג'נבה. בדרך חלפנו על פני רובע מגורים יוקרתי שנבנה בסוף המאה ה-19. אפשר היה לשוטט ברחובות היפים, בין הבניינים המקסימים עטורי הירוק מצד אחד, ונוף האגם והמזרקה מצד שני, עוד שעות רבות, אך אנו התחלנו ללכת חזרה למרכז העיר העתיקה אל המסעדה.

כאמור, שמענו המלצות על מסעדת Les Armures מכל מיני מקורות.
נכנסנו, ומיד היה לנו כיף! משהו בעיצוב (קורות עץ כהות וכבדות תומכות את התקרה) ובאווירה הופך את המקום לנעים כבר מהרגע הראשון. גם השרות לא אכזב והיה ידידותי במידה, אדיב מאוד ויעיל מאוד. מסביבנו ישבו מקומיים ותיירים, הבליל הנעים של השפות הוסיף לאווירה...
 בדיעבד זו היתה ארוחת הערב הכי טובה שאכלנו!

ידענו מה אנחנו רוצות עד לפני שהגיע התפריט – פונדו גבינה קלאסי. לא התאכזבנו, קיבלנו פונדו נהדר ונהנינו מכל רגע. קינחנו במוס שוקולד, נפרדנו מהמסעדה המקסימה ויצאנו חזרה לעבר המלון.

שוטטנו לנו בנחת בסמטאות העיר העתיקה עד שיצאנו מממנה קרוב לאגם, החלטנו ללכת ברגל; הפעם דרך גשר Pont Du Mont Blanc הקרוב יותר למזרקה המפורסמת. באזור בו שוטטנו נמצא גם שעון הפרחים המפורסם של העיר, אך החושך והשעה גרמו לנו לותר עליו. חצינו את הגשר – בלי ספק גם בלילה המזרקה מאוד מרשימה! ועברנו לגדה השנייה לכיוון המלון. הבניינים היפים היו מוארים במידה, הרחובות היו די שקטים ואנחנו נהנינו מאוד.
 חזרנו למלון עייפות ומרוצות....

למחרת, יום שישי, הבטיחה התחזית בוקר מעונן וצהריים שמשיים. התעוררנו ביקיצה טבעית ולאחר פטפטת הבוקר במיטות (טיול בנות...) ירדנו אל חדר האוכל הקטן והחמוד. את ארוחת הבוקר (קרואסונים, לחמים, ריבות, גבינות צהובות, נקניקים, יוגורטים, דגני בוקר, ביצים, מיץ תפוזים והמון סוגי שתיה חמה) אכלנו צמוד לחלון הצופה אל גינה קטנטונת ופורחת. ראינו שאורחי המלון רבים ומגוונים, משפחות עם ילדים, צעירים, מבוגרים, תיירים, מקומיים....

יעדנו לבוקר זה היה הר סאלב (Saleve) שהיה היעד העיקרי והחשוב ביותר לביקור מבחינת חברתי לטיול. למרות העננים והאפרוריות החלטנו לדבוק בתוכנית המקורית ולנסוע אליו. חצינו את הכביש לתחנת האוטובוס ועלינו על קו מס' 18 שתחנתו הסופית היא הר סאלב. הדרך, שנמשכה כחצי שעה, עברה בין שכונות ירוקות ויפות. מאוד יפות. נהנינו מכל דקת נסיעה.
 ירדנו בתחנה הסופית וצעדנו עם השילוט (ועם רוב מי שירד בתחנה זו) לעבר הרכבל של הר סאלב. הרכבל עצמו נמצא בצרפת, ובעצת פקידת הקבלה במלון הצטיידנו בדרכונים. שאיש לא בדק.

הגענו אל הרכבל, קרון זעיר וישן המונח בגינה לקישוט קיבל את פנינו; קנינו כרטיסי הלוך ושוב (13.6 פרנקים שוויצריים לכרטיס) והמתנו לנסיעה (קרון יוצא כל כעשר דקות). הקרון הגיע ועלינו לתוכו; יחד אתנו ועם יתר הנוסעים נסעו גם שני דליים מהבילים, מלאים במים רותחים...
נסענו ועלינו לתוך הענן, מרבית העלייה ברכבל לא ראינו דבר. הגענו למעלה ומיד בדקנו מה פשר הדליים הללו; הסתבר שאין מים זורמים על ההר. כל בוקר מעלים מים לצרכי ניקוי תחנת הרכבל ולצרכי המסעדה והשירותים שעל ההר! פלאי הטכנולוגיה...
שוטטנו כה וכה בערפל, ולפתע הרגשנו משהו. משהו חם. קרן שמש! מגיחה מבין העננים! בעל הקיוסק החביב שעל ההר (קיוסק קטן משולב בחנות מזכרות, בנוסף היתה שם גם מסעדה שנראה לנו שיתרונה העיקרי הוא הנוף, את האוכל בה לא בדקנו) אמר לנו שתוך עשרים דקות תצא השמש...וכך היה!
 השמיים הלכו והתבהרו, ואנו יצאנו לצעוד. יש על ההר שילוט לכל מיני מסלולים, החל מחצי שעה ועד לשלוש שעות. המסלולים המעגליים מקיפים את ההר, חלקם לאורך הדרך וחלקם בתוך היער. אנחנו החלטנו ללכת באחת המסלולים המכוון אל תצפית לעבר המון-בלאן. הלכנו לאורך הדרך; שקט ושלווה, הרבה ירוק בעיניים ולאט לאט גם לבן של פסגות מושלגות ממול. מטרתנו היתה תצפית אל האלפים המושלגים ולא כיבוש יעדים /או מסלולים. על כן בשלב מסוים כשהראות 'נפתחה' פשוט עצרנו בכר דשא נחמד וישבנו להתבונן בפסגות המושלגות. ולהתבונן. ולהתבונן. הנוף מרהיב והעיניים לא שבעו. מתחתינו בעמק רבצה שמיכה לבנה של עננים, כך שראינו רק את פסגות ההרים המושלגות נוצצות בשמש.

תחילת המסלול בין שרידי העננים והערפל

המשך המסלול בשמש נעימה

תצפית לעבר המון בלאן מעבר לשמיכת העננים

ישבנו לנו בכיף בשמש ונהנינו מהנוף, בלי שעונים ובלי לוחות זמנים. בשלב מסוים ירדנו חזרה, באותו מסלול בו הגענו, אל הרכבל. בדרך פגשנו זוג תיירות גרמניות אבודות ועזרנו להן קצת...

כשהגענו אל הרכבל ראינו כיתות ילדים שעלו אל ההר ומשתעשעות על המדשאה הגדולה הצמודה למסעדה; ירדנו גם אנחנו אל המדשאה כדי לצפות אל ג'נבה מראש ההר ואז ראינו משהו הרבה יותר מפתיע: המדשאה הזו שימשה גם נקודת קפיצה למצנחי רחיפה! התבוננו בקופצים מזנקים מההר ואח"כ מרחפים זמן רב מעל פרברי ג'נבה והכפרים שסביבה. הצטערנו מאוד שלא היה לנו ביטוח לספורט אתגרי…

לבסוף עזבנו את המקום וירדנו ברכבל חזרה לג'נבה; הפעם, עם הרבה נוף וללא ערפל...

צעדנו אל תחנת אוטובוס 18. התכנון המקורי היה לנסוע למלון וממנו אל רובע קארוז' (Carouge). אבל בשלב כלשהו הבנו שהעצירה במלון תהיה מיותרת וסתם תגזול זמן. החלטנו לנסות לברר היכן לרדת מאוטובוס 18 ולהחליף לאחד הקווים הנוסע אל קארוז'. הנהג של מס' 18 היה אדיב מאוד כאשר ביקשנו את עזרתו, לא התעצל, שלף פתקה ורשם לנו בדיוק היכן לרדת ולאילו קוים להחליף.

לכן ירדנו בתחנת Rive והחלפנו לקו מס' 12. במפה ראינו שיש שתי תחנות בקארוז', שאלנו מישהי בקרון והיא המליצה על ירידה בתחנה הראשונה ואף הראתה לנו באילו רחובות מומלץ לשוטט.
 בלי ספק האנשים כאן מאוד אדיבים!

הכנסייה במרכז רובע קארוז' 

כבר הייתה שעת צהריים והחלטנו קודם כל למצוא בית קפה. ראינו בין הבתים חצר ירוקה עם כמה שולחנות והתיישבנו. המקום התגלה כחצר אחורית של שוקולטריה (הצרוף הנפוץ כאן הוא של שוקולטריה ו Tea room) הנקראת Martel Carouge הנמצאת באופן לא מפתיע ברחוב Martel. אמנם זכינו במלצרית גרועה במיוחד, אבל הקפה והקרואסון היו מוצלחים, כמו גם האתנחתא בפינה הירוקה הזו.…

החצר האחורית – מושלמת לאתנחתא של קפה וקרואסון!

החזית הקדמית – שוקולטריה 

מיד לאחר מכן יצאנו לגלות את רובע קארוז'. שתינו דמיינו אותו אחרת לגמרי; דמיינו לנו מקום ציורי ושוקק חיים, משהו שמזכיר, לפחות לי, את נווה צדק בימי שישי בבוקר....

בפועל, הגענו אל שכונה מאוד שקטה ומנומנמת, שאכן יש בה המון חנויות קטנות ומקסימות ודי הרבה בתי קפה. ייתכן שבסופי שבוע יותר הומה כאן, אנחנו היינו בצהריי יום שישי.
 השקט הזה לא הפריע לנו לעבוד בהצלחה בכל החנויות המקסימות. במיוחד זכורה לטוב חנות מקסימה של ליקרים ו...חומץ. מכל הסוגים עלי אדמות.

חלק קטן משלל הליקרים בחנות

מבחר משכנע בהחלט של חומצים!

כך שוטטנו לנו עד שהגיע הערב; מרבית בתי הקפה ודומיהם נסגרו סביב השעה שש.... אם כי הגלידריה ברחוב המרכזי עדיין הייתה פתוחה. לקראת שבע בערב נסגרו אחרונות החנויות (חלקן נסגר כבר בשש) ואנו נסענו חזרה למלון להתרעננות קלה ופריקת כל השקיות...

בניגוד לתוכנתנו המקורית מהבוקר לחזור לעיר העתיקה לארוחת ערב, החלטנו לאכול קרוב למלון.
בהתייעצות עם הפקיד בדלפק הקבלה נבחרה מסעדת Petit Challet Suisse, הנמצאת פחות מחמש דקות הליכה מהמלון.
 המקום מעוצב באווירה של טירה כפרית, המלצר שמח ועליז וגם אדיב ויעיל ופונדו הגבינות – נפלא. גם כאן הצטופפו להם מקומיים ותיירים ולפחות חמש שפות שונות נשמעו בשולחנות סביבנו. הבעיה החלה כאשר בשולחן לידנו קיבלו פונדו בשר; הריח השתלט על המסעדה והפך את השהות לממש לא נעימה (עבורנו לפחות). מזל שכבר היינו בסוף הארוחה....שילמנו וברחנו.

חצינו את הגשר וצעדנו על הגדה הצפונית. וצעדנו...וצעדנו...וצעדנו.
מדי פעם נתקלו בריכוז כזה או אחר של צעירים עליזים, אך בשאר הזמן נהנינו מהשקט על גדת האגם, מהברבורים שעסקו בהכנות לשנת הלילה (כך גילינו איך נראים ברבורים בשנתם!), מהמזרקה ומהמבנים היפים (בעיקר בתי מלון מפוארים במיוחד) על גדות האגם. מבט כלפי דרום הראה לנו כמה הקתדרלה בולטת, גבוהה ומרשימה כשהיא מוארת בלילה. כשהתעייפנו, הסתובבנו והתחלנו לחזור לעבר המלון.
 דווקא חשבנו לחסוך לעצמו קילומטר וחצי של הליכה (אכן, הרחקנו בערב הזה...) אבל לא מצאנו שום תחנה של תחבורה ציבורית; אז צעדנו כמעט עד המלון ואז, ממש בסמוך אליו, ראינו חנות מזכרות פתוחה. למרות השעה החלטנו להיכנס ולסגור את נושא חובת המזכרות לאלו שנשארו בארץ. המוכרת המשועממת דווקא שמחה לקצת חברה ורצתה לשוחח עוד ועוד, אבל אנחנו קנינו מה שהיינו צריכות, חזרנו למלון והלכנו לישון.

למחרת, שבת בבוקר, היה צפוי גשם. קל בבוקר, כבד יותר בצהריים ושוב קליל אחה"צ.
אנחנו התעוררנו דווקא אל שמיים כחולים ושמש, אך מבעד לחלון ראינו כיצד מכסים עננים אפורים את כחול השמיים.
לאחר ארוחת בוקר בשולחן ה'קבוע', צמוד לגינת אמנון ותמר מקסימה, הצטיידנו במטריות ונסענו אל שוק הפשפשים העירוני שב - Plaine de Plainpalais (נסענו בטראם, קו 15). הגענו אל כיכר עצומה וחצי ריקה, והבאנו את הגשם עמנו. טפטוף דק החל ללוות אותנו.
השוק עצמו היה מאכזב; מעט מאוד דוכנים (לא ברור מה היתה הסיבה; תחזית של 2 מ"מ גשם עד הצהריים אינה אמורה להפחיד את תושבי אירופה, והגענו אחרי 10 בעוד שהשוק אמור היה להיות פעיל עד 12:00).
מהר מאוד הבחנו בשני דברים מעניינים;
 האחד , צמוד לשוק היה ממוקם קרקס. קרקס אמיתי עם אוהל ענק וסביבו קרוואנים לצוות, לחיות וכו'.

השני, בכיכר הענקי ששימשה את השוק היו שתולות המון מברשות גילוח במרווחים קבועים! סקרנותנו התעוררה. בירור אצל בעלת דוכן חביבה העלה כי מברשות הגילוח הללו משמשות כסימון והפרדה בין דוכן לדוכן...
 מצוידות בתגלית המרעישה הזו פקדנו את כל דוכני השוק שכן פעלו, והצטיידנו בכמה מציאות נחמדות. שחייבו נסיעה חזרה למלון בכדי לפרוק אותן.

קרקס בכיכר; הנקודות הלבנות על החצץ החום הן המברשות.

המשכנו לפי התיכנון: חזרה לעיר העתיקה. הגשם שהתחזק גרם לנו לבחור בתחבורה ציבורית (קו 18 ליד המלון, החלפה לקו 7 בתחנת Bel Air Cite. בקו 7 נסענו לנו עד תחנת המוזיאון (Musee); מאחר וכבר טיילנו באזור הזה בערב הראשון ידענו עד כמה המוזיאון קרוב לאזורים בעיר העתיקה שרצינו לפקוד. מה שלא ידענו הוא שתחנת הטראם נמצאת על כביש הנמצא מפלס אחד מתחת לעיר העתיקה; מצאנו מדרגות היכן לעלות אך קצת התברברנו....רק בהמשך היום ראינו שממש צמוד לתחנה יש מדרגות נוחות ישירות אל מפלס העיר העתיקה.
בינתיים כבר היתה שעת צהריים, ובהתאם לתחזית התגבר הגשם. מאוד. צעדנו עם מטריותינו אל קתדרלת סן פייר, שאותה ראינו רק מבחוץ ביום הראשון, ונכנסנו פנימה. הכנסייה הגדולה והמרשימה למראה מבחוץ קצת אכזבה אותנו כשנכנסו פנימה; ציפינו לתקרות מעוטרות וכו' אולם הכנסייה צנועה מאוד מבפנים.
אני כמובן לא רציתי לוותר על הטיפוס אל מגדל הפעמון בחלק הצפוני של הכנסייה, לכן התפצלנו וחברתי המתינה בעוד אני טיפסתי. כרטיס כניסה אל מדרגות המגדל עולה 5 אירו (את הכרטיס קונים בתוך הכנסייה); הטיפוס עצמו, כמאה וחמישים מדרגות אורכו (ניסיתי לספור גם בהלוך וגם בחזור אולם כל פעם התבלבלתי), קל מאוד יחסית למגדלי פעמונים של כנסיות אחרות אליהן טיפסתי....
במעלה המגדל נמצאים 4 פעמונים במשקל כולל של כמה טונות, שבדיוק דנדנו כשהגעתי!
כמה מדרגות נוספות, והגעתי אל מרפסת תצפית ממנה נראית כמובן העיר כולה.
 לאחר סיבוב תצפית פנורמי וקצת צילומים יצאתי בדרכי מטה ונפגשתי עם חברתי שהופתעה מהמהירות שבה הסתיים 'מבצע טיפוס'.

מבט על מרכז ג'נבה מתוך מגדל הפעמונים

מהקתדרלה צעדנו אל בית טאבל Maison Tavel) )‏, מבנה המגורים העתיק ביותר בג'נבה, המשמש כיום כמוזיאון.
 הכניסה חופשית ויש דפי הסבר בתשע עשרה שפות שונות, וביניהן עברית!

דפי הסבר בתשע-עשרה שפות!

למוזיאון כמה קומות עם תצוגות שונות של דגמי העיר בתקופות שונות וכן קומה המוקדשת לתערוכות מתחלפות (בתשלום). אותנו עניינה הקומה האמצעית בלבד – קומת 'הבית' המדמה את החיים בבית מגורים בג'נבה של לפני כמה מאות שנים. בקומה זו ישנו מטבח, חדרי הסבה, חדרי שינה וכדומה. אנחנו התפעלנו במיוחד מקטלוגים מקוריים של בדי ריפוד לכריות וקלוטגים של טפטים לקירות. אבל באופן כללי, גם כאן קצת התאכזבנו, מאחר ושתינו כבר ביקרנו במוזיאונים דומים ברחבי העולם. המסקנה: נחמד אם נמצאים באזור (ובפרט אם רוצים מחסה מהגשם), לא יותר.

תצוגת המטבח בבית טאבל

יצאנו שוב לגשם כשעל הפרק שוקו חם בבית הקפה ב Place du Bourg-de-Four. ביום חמישי, כשרק הגענו, הייתה הכיכר כמעט שטופת שמש, רבים ישבו בחוץ ורקדנית רקדה בכיכר....כעת כמובן איש לא ישב בחוץ בגשם, אך בפנים היה חמים ונעים עם ריח נהדר של קפה איכותי.
אבל אנחנו רצינו, וקיבלנו, שוקו חם.
 השוקו כאן מגיע בדמות כוס חלב חם עם שקיק נייר ובתוכו האבקה בטעם הנבחר; בינתיים הגיע גם תייר ממרוקו תאב חברה שהתיישב לידנו ופצח בשיחה; בשומעו שאנו ישראליות מיד סיפר לנו על תבשיליהם הנהדרים של שכניו היהודים במרוקו…

אחרי השוקו יצאנו שוב אל הגשם, שבהתאם להבטחות התחזית נחלש קצת; נפרדנו לשלום מהעיר העתיקה וירדנו אל תחנת Musee, בה המתנו לקו 7. עוד בהלוך סימנו לנו בזיכרוננו רחוב קניות שעשה לנו חשק לבדוק מקרוב; ואכן ירדנו בתחנת Rive ופצחנו בשיטוטים. ראשית נכנסנו לשוקולטריה נחמדת, ועם טעם מתוק בפה שוטטנו בין כל מיני חנויות. רבות כמובן היו יקרות מאוד אבל רשתות כמו C&A ודומיהן אף פעם לא מאכזבות... בניגוד לרחובות קארוז', כאן הרחובות המו אדם.

מי אמר שוקולד ולא קיבל?

הלכנו והלכנו, הגענו לשוק איכרים קטן ונחמד באזור כיכר Molard. שטפנו את העיניים בשלל פרות וירקות טריים מכל מיני זנים וצבעים שאיננו מכירות. הגשם פסק לו ואנחנו התקדמנו עד לתחנת Bell-Aire-Cite שמרבית החשמליות העוברות בה מגיעות עד למלון. זה היה הזמן לביקור בכלבו Manor הסמוך למלון...קומת האוכל שלו יכולה לספק חצי יום טיול בפני עצמה, אך אנו כבר היינו שבעות מחנויות וממוקדות מטרות (טובלרון לילדים, כאילו שאין בסופרמרקט הרגיל בארץ...., וכן קומת כלי הבית).
 בשעת אחר צהריים מוקדמת יחסית (לפני שש) חזרנו למלון לאריזה, התארגנות וייבוש הנעליים שלי שצברו הרבה מים בגשם…

גם הערב החלטנו לאכול קרוב למלון, והפעם לוותר על פונדו. בהמלצת הצוות בקבלה הלכנו אל מסעדה איטלקית בשם Alfredo הנמצאת דקות ספורות מהמלון. הזמנו מה שהזמנו, חיכינו יותר משעה ואז לאחר דין ודברים קיבלנו חלק מההזמנה; מרק שהזמנו לפתיחה הגיע מאוחר יותר, בעודנו אוכלות את המנות העיקריות סוף סוף. מובן שסירבנו לקבלו. כך יצא שארוחתנו האחרונה לא היתה מוצלחת במיוחד, אך מאחר ושאר החופשה כן בחרנו לזכור רק את הכיף...חזרנו למלון, ביקשנו השכמה לארבע לפנות בוקר והנחנו את ראשינו.
 לפנות בוקר התעוררנו בהתאמה לרכבת הראשונה אל שדה התעופה (4:45), חצינו את הכביש ופסענו אל הרציף; הופתענו לגלות שגם ברכבת השוויצרית יש איחורים בלתי צפויים! הרכבת איחרה בעשר דקות, אולם אנו הגענו בזמן אל טיסתנו. בבידוק הביטחוני נאלצתי לוותר על ליקר מיוחד שקניתי לבעלי באותה חנות נחמדה בקארוז' בחוסר מחשבה מוחלט (בקבוק של יותר ממאה מ"ל לא עולה לטיסה...).

אז מה היה לנו? שלושה ימים, שתי ארוחות פונדו, עיר אחת והרבה הרבה כיף. אמנם לא הספקנו לראות כל מה שרצינו ותכננו, אבל טוב לסיים בטעם של עוד…

לפוסט הקודם

לפוסט הבא

מבט כללי מהר סאלב