ספרד: חלק ה' -  מים, חוף והרבה נוף – קוסטה בראבה

לפוסט ספרד חלק א

לפוסט ספרד חלק ב

לפוסט ספרד חלק ג

לפוסט הקודם: ספרד חלק ד

לפוסט הבא: ספרד חלק ו

חלק ה' - מים, חוף והרבה נוף – קוסטה בראבה

החלק הנוכחי של הטיול כלל שלושה ימים בקוסטה בראבה. זוהי רצועת חוף באורך של 150 ק”מ המשתרעת מ -Blanes הנמצאת 70 ק”מ צפונית לברצלונה ועד ל-Portbou הסמוכה לגבול הצרפתי. מקור השם “קוסטה ברבה” -החוף הפראי - הוא המתאר המפותל והסלעי של קוו החוף; שלוחות הרי הפירנאים מגיעות לקו המים ממש, לשונות ים כחולות חודרות לתוך היבשה ובמפרצים הזעירים שבחיק ההרים נמצאים כפרי דייגים זעירים.

מבט מהמרפסת התחתונה של החדר אל הים הכחול

מלכתחילה הוגדר החלק הזה של הטיול כימי נופש ומנוחה, ולכן גם בחרנו לתקופה זו מלון מפנק – מלון Cap Roig ליד הכפר  oPlata de Ar .
לפנות ערב הגענו אל המלון. מנהלת הקבלה הציעה לנו שדרוג: במקום שני חדרי מלון צמודים במבנה המרכזי, לקבל דירת נופש מרווחת במתחם VIP חדש שנבנה מול המלון. אני הייתי מאוד סקפטית; למה שנקבל בחינם כלך הרבה פינוקים? איפה הקטץ' כאן?
 נסענו עם מנהלת הקבלה אל המתחם החדש שמעבר לכביש, היא הראתה לנו מתחם מטופח, כולל ברכה ומסעדה על שפתה. נכנסנו למבנה של יחידות הנופש החדשות; היא הראתה לנו דירת גן תלת–מפלסית מרובת ג'קוזים ופינוקים....הבנים כמובן החליטו בשבילנו. מאחר ולא נדרשנו לשלם שום תוספת, קיבלנו את הצעתה ונכנסנו לדירה המפנקת. במקרר ציפתה לנו קבלת פנים (Welcome pack) נעימה של שמפניה, בירות מקומיות, משקאות קלים ופרות. התארגנו והלכנו לברכה הצמודה (כדי שלא נטרח חלילה ונלך את 100 המטרים שהפרידו בננו לבין המלון ובו הברכה הראשית) שהיתה כמעט ריקה בשעה זו. סביב הבריכה גינה יפה והעצים מצלים על המים. תענוג.

הנוף מהמלון

בערב ירדנו ברגל אל מרכז הכפר Plato de Aru (קצת יותר מקילומטר). בדרך עברנו ביסודות הרומיים של הכפר הכוללים בית מרחץ, פסיפס ועוד, ויחד עם עוד המוני תיירים ישבנו לאכול ברחוב הראשי (שנראה כמו שדרוג של טבריה) העמוס בתיירים צרפתיים. היה עמוס ומפוצץ, שמח ועליז אך יחד עם זאת לא רועש מדי; ערב קיצי נעים ושמח.
 עד שהאוכל הגיע עשינו שיעור היסטוריה קצר על יהדות ספרד, לקראת הביקור בגירונה המתוכנן למחר.

חזרנו בצעידה קלה לדירה המפנקת. לילה טוב.

יום 15

התעוררנו מאוחר לארוחת בוקר ליד הברכה; שירות ה VIP כלל קפה וחביתה המוגשים לשולחן, והשאר במזנון ובו ההיצע המקובל בספרד. היה כיף לשבת בין העצים על שפת הברכה. המלצרית הנחמדה התיידדה אתנו מיד, ובימים הבאים זכרה היטב איך כל אחד אוהב את הקפה שלו וכו', ואף שמחה לשוחח קצת ולספר על עצמה ועל החיים באזור.

נאמנים לתכנון חלק זה של הטיול (ימי נופש ומנוחה מפנקים), הלכנו לנסות את כל מקווי המים שלרשותנו:

התחלנו בחוף הים הסלעי והיפהפה של המלון. כדי לא להתאמץ יותר מדי, עומדת לרשות האורחים מעלית המובילה מהלובי עד קרוב לחוף עצמו!

צבע המים היה כחול/ירו/טורקיז נהדר, אולם להפתעתנו היה די קריר להתרחץ! בכל זאת אסיף ואני שחינו יחד רחוק כמו שאנחנו אוהבים....

החוף המקסים שליד המלון

המשכנו אל הברכה הצמודה אלינו ומשם ישר אל הג'קוזי הגדול שעל גג הדירה (היה עוד אחד, זוגי, גם בחדר האמבטיה המרכזי של הדירה). זה בהחלט היה הזמן לפתוח את השמפניה שקיבלנו!
 לאחר עבודה קשה כל כך, הגיע הזמן למנוחת צהריים, ממנה התעוררנו לקולות הגשם והרעמים.

למרות מזג האוויר נסענו כמתוכנן לגירונה. הגשם הלך והתחזק, מזל שמעילי הגשם היו באוטו. לאחר חיפוש ממושך מצאנו סוף סוף חניה וצעדנו בגשם אל בזיליקת Sant Feliu בעלת המגדל הגבוה והמרשים. מבחוץ הבזיליקה הזו, ששורשיה במאה העשירית לספירה, נראית כטירה מרשימה, אולם מבפנים היא אפרורית למדי. כשהגענו היא אף הייתה מוצפת וכמה אנשי דת ניסו נואשות לגרוף את המים מהכניסה...

המשכנו לעבר קתדרלת גירונה הגבוהה והמרשימה עוד יותר, אליה מגיעים בשורת מדרגות המעצימות את גובהה. בתוך הקתדרלה, המרשימה מאוד גם מבפנים, ניתן להתרשם מעושרה של הכנסייה, נכסיה וזהביה...

כניסה אל הקתדרלה בגירונה; המדרגות מעצימות את הגובה 

הגשם המטפטף קצת נחלש אך הכל היה עדיין רטוב, אפרורי ולא מעורר חשק. החלטנו לוותר על הרובע היהודי ובמקומו לשוטט בסמטאות לאן שישאונו רגלינו. סיימנו במסעדה נעימה ואחר כך בגלידריה, ויצאנו חזרה לכיוון המלון, כולל ביקור חובה בדה-קטלון בפאתי גירונה.

את הערב סיימנו בג'קוזי המשפחתי על הגג, כשלפתע נורה מאי-שם מטח ארוך וססגוני של זיקוקים! לילה טוב.

יום 16

כאמור, הוגדר חלק זה של הטיול כימי מנוחה ופינוק. לכן, הציפיות שלנו ושל הבנים היו מאוד שונות. אנחנו רצינו לנוח ולהתפנק בשילוב עם כל מיני מקומות יפים, הם רצו לנוח ולהתפנק בין הג'קוזי לבין הברכה…

תמצית החופש בשביל אסיף ונדב

לכן התפצלנו כדי להתאים לרצונות של כולם. הבנים נשארו בברכה, ואנחנו הקדשנו את הבוקר לנסיעה צפונה אל מפרץ הצלבים.

יצאנו לדרך אולם די מהר עצרנו כי גילינו, בשולי כביש 66, מתחם של כמה חנויות עיצוב מקסימות, ובראשן סטודיו משפחתי לקרמיקה. שנינו חובבים גדולים של כלי קרמיקה, אני לומדת קדרות כבר כמה שנים, בקיצור, כמובן שנכנסנו פנימה. פגשנו שתי אחיות מקסימות ועסק משפחתי של כמה דורות. חוץ מהסטודיו בו הן עובדות והחנות יש כאן גם תצוגה ענקית של כל הדוגמאות שיוצרו במשפחתם במהלך השנים, כולל כדים בגודל אדם שאביהן ייצר ועוד. תנור שרפת הקרמיקה שבמקום הוא בקוטר עשרה מטרים, לוקח שנה שלמה לייצר את כמות הכלים הנדרשת למלא אותו....

קנינו כמובן כמה כלים אופייניים אך עדיין לא מלאנו את סירי הטרה-קוטה אותם חיפשנו.

תנור בקוטר 10 מטרים לשרפת כלי קרמיקה 

כדי אחסון בגובה אדם

המשכנו בנסיעה צפונה; הנוף הלך והשתנה, נעלמו העצים והופיעו הרבה שיחים וסלעים משוננים.
הגענו אל כפר הדייגים הלבנבן והיפה Qadaques, ממנו המשכנו עוד צפונה כשפנינו אל כפר הצלבים – Cap de Creus. נסיעה של כחצי שעה מ Qadaques, בכביש מתפתל ובנוף של סלעים ומפרצונים.
תחילה רואים את מפרץ הוורדים (Rose Gulf).
 ממשיכים בנסיעה. הנוף משגע; ים טורקיזי ועשרות מפרצונים זעירים מקיפים אותנו מכל הכיוונים. לשון היבשה צרה מאוד ומפותלת מאוד, כל סיבוב מגלה מפרצון נוסף, יפה מקודמו.

בסוף הכביש נמצא המגדלור הצפוני ביותר בספרד, וזהו גם הקצה המזרחי שלה.

קשה להירגע מהנוף, קשה מאוד להחליט היכן למקד את המבט, כיוון שהים מקיף אותנו כמעט מכל הכיוונים. שוטטנו למעלה (יש כאן גם שתי מסעדות אך משום מה לא התיישבנו בהן אפילו לא לשתייה קלה) ולא שבענו מהמראה.
 הירידה חזרה אל המכונית הניבה מראות נהדרים נוספים שעד עכשיו היו בגבנו.

חזרנו דרומה; עצרנו בדרך בעיירה La Bisbal Demporada ושם מצאנו את סירי הטרה קוטה האהובים עלינו כל כך לבישולי החורף.

שלל רכישותינו ביום הזה!

לאחר מנוחה וברכה התכנון היה לנסוע לפנות ערב אל אחד הכפרים הידועים באזור: טוסה דל מאר או יורט דל מאר. אולם הרגשנו שמיצינו את חווית התיירים כבר בערב הראשון כאן, ובמקום זה הלכנו לארוחת ערב במלון עצמו – ארוחת מזנון גדולה, עשירה ולא יקרה. שחייבה אותנו לצאת לצעדה לילית אחריה להקל על העומס....

לילה טוב.

לפוסט הקודם- לפוסט הבא

בקצרה:

• מלון Cap Roig המטופח נמצא כקילומטר צפונית לכפר oPlata de Ar ויש ממנו מדרגות על החוף הפראי והמסולע. ארוחת בוקר ממוצעת, וויפי וחניה.
• גירונה- Basilica of Sant Feliu כרטיס הכניסה משלב גם את הקתדרלה והמוזיאון.
• גירונה-קתדרלת העיר כרטיס הכניסה משלב גם את הבזיליקה והמוזיאון.
• קרמיקה – מפעל משפחתי ובו תצוגה מקסימה על כביש 66.
• קאפ דה קראוס (Cap de Creus) – הנקוה המזרחית ביותר בספרד. הכביש מגיע עד המגדלור, אולם לרוב אין חניה ויש לחנות נמוך יותר ולעלות ברגל כמה דקות עד המגדלור. יש שרותים, מסעדה ובית קפה. מגוון מסלולי הליכה מאפשרים ירידה עד הים עצמו.

לפוסט ספרד חלק א

לפוסט ספרד חלק ב

לפוסט ספרד חלק ג

לפוסט הקודם: ספרד חלק ד

לפוסט הבא: ספרד חלק ו