לפוסט הבא

חלק רביעי ואחרון בטיול שלנו לאיסלנד! בפרקים הקודמים: ההכנות לטיול ותכנונו, צפון איסלנד, ומזרח איסלנד

לפוסט הראשון על איסלנד

לפוסט השני על איסלנד

לפוסט הקודם: הפוסט השלישי על איסלנד

וסתם למי שעוד לא השתכנע עד כמה זו מדינה מקסימה ומיוחדת- הבלוג הזה מומלץ בחום (והתמונות נהדרות!)

שנמשיך?

12/8/2014

הבוקר נפרדנו מהחווה המקסימה ויצאנו לנסיעה לאורך הקרחונים. בחוץ הולך ומתבהר, והחלטנו לעצור שוב בלגונת יוקולסארלון בה שטנו אתמול. היום המראה אחר, קרחון שהיה אתמול באמצע הנהר כבר התקדם לעבר האוקיינוס, אחר שט במקומו במרץ בנהר והיום יש גם הרבה יותר כלבי ים. בהמשך עוד זכינו לראות שוב לשונות קרחון ממש ליד הכביש

המשכנו לנסוע ולאחר כשעה וחצי הגענו אל קירקיוביארקלאוסטר Kirkjubarklaustur) ) בעיירה חביבה זו תדלקנו את הג'יפ ואת מלאי המזון (אין כאן 'בונוס' אבל יש בסופרמרקט לא מעט מזכרות זולות) ומשם נסענו לשמורת מכתשי לאקי (lakagigar) . נסענו על כביש F206, חצינו נחלים צלולים לתשואות הילדים והמטיילים שאחרינו וכעבור כשעה ורבע הגענו לתחילת המסלול וטיפוס להר לאקי. כאן כבר הלכנו מראש לשוחח עם הריינג'רית המקומית, וידאנו את אורכי המסלולים ואת הנסיעה חזרה (לא הלוך חזור- כי אם כביש מעגלי בשמורה, למניעת עומס) הר לאקי ידוע בהיותו הר געש מצופה טחב.

חוצים נהרות בדרך לשמורה

המסלול המעגלי לפסגת לאקי(מסומן אדום) קל והעליה מתונה ונוחה, פרט לקטע תלול אחד. הפסגה גובהה 818 מטר, ומסביב, מעבר לשדות הבזלת הטחובים, רואים את הקרחונים הגדולים המקיפים מכל עבר- ואטניוקול ומירדיוקול

המסלול חביב אך בעיני חסר כל ייחוד, בהתחשב בכמויות שדות הבזלת הטחובים שראינו ועוד נראה. ההמלצה שלי היא שמי שמגיע לפחות ימים – יוותר על שמורה זו. הילדים, לעומת זאת התלהבו, בעיקר הבכורה.

אנחנו כאמור כן עשינו את המסלול(ממנו ניתן להאריך לעוד כמה מכתשונים קטנים מסביב), ובסיומו כצפוי – בישלנו מרק על הגזייה בחניה.

משם נסענו לעבר שורת המכתשים/לועות הנמצאת כמה דקות נסיעה מהר לאקי עצמו. מסלול של 10 דקות כלל הליכה, תצפית וחזרה למכתש טירניאר (Tjarnargur ) היפה שבו אגם צלול וזוהר. המאמץ הרב (כזכור – מסלול של 10 דקות (-: ) הצדיק כמובן הכנת תה ועוגיות, כולל כל העוגיות שהיו לנו, גם אלו שיועדו לימים הבאים...

נסיעה חזרה על F207 בין שדות הבזלת הטחובים הניבה מעבר חציית נחל אחת די רצינית, אבל הדרך עצמה היתה טובה הרבה יותר מ F206. לצד הדרך מצאנו מכתשון עם מדרגות עץ אז מיד טיפסנו להציץ בו;

הוספנו לנסוע ועצרנו גם במפל פאגריפוס Fagrifoss היפהפה (5 דקות מהחניה של המפל וחזרה, נמצא 24 קילומטר מקירק') – שפירוש שמו, המפל היפה- בהחלט שם הולם.

כמה דקות נסיעה משם, אנחנו עוצרים גם בקניון פיאדרגליופור (Fjadrargljufur ) שזכה לתואר 'הקניון היפה ביותר באיסלנד'. תואר יומרני זה התברר כנכון בהחלט! מדובר בקניון באורך כשני ק"מ שבו אצבעות בזלת שחורות וטחובות יורדות בגובה 100 מ' לתוך נחל צלול ושוצף. שווה בהחלט – לא לוותר. התצפית כמובן, כמקובל כאן, לא מגודרת ולא כלום - פשוט צריך להיזהר לא להתקרב לקצה המצוק. אגב, זהו מסלול קצרצר בהחלט, אפשר ללכת על המצוק לאורך הקניון ואף לרדת אליו ולחזור ואפשר ללכת מהחניה ולהסתפק בתצפית היפהפיה.

חזרנו לקיריוביארקלאוסטר, עצרנו במפל האחיות (שני מפלים קטנים זורמים יחד, שמועה מספרת שאחד חם ואחד קר אך אין דרך להתקרב עד כדי נגיעה....) ובכנסיה הקטנה אך מאוד מרשימה שיש במקום. למבנה הכנסייה הקדום מיוחסת היכולת לעצור את זרם הלבה שפרץ וגעש כאן במאה ה- 19 ונעצר בפאתי קירק'. לא בדקנו איך בדיוק זה התבצע.....

במבנה הנוכחי הוא מבנה מודרני המתוכנן כך שיקבל הרבה אור מין הטבע וגם מישהי כמוני שלא במיוחד אוהבת בניה מודרנית לא יכולה שלא להתפעל מאוד. בכניסה יש תיבה ובה מבקשים לשים תרומה קטנה לצורך תחזוקת הכנסייה. אני הרגשתי שבהחלט מגיע להם.


 הלילה אנו אמורים לישון במלון העסקי (והיקר להחריד!) שיש בעיר הזו, לכן מראש עצרנו בתחנת הדלק הסמוכה לאכול. כבר סיפרתי כאן על נפלאות הארוחה בתחנות הדלק, בזכות סירי המרק הגדולים. הפעם נקלענו ליום של מרק כרובית מצויין, עם לחם כמובן, ומילוי נוסף חופשי- איזה כיף! ביקור קצר בסופרמרקט (רצינו רק חלב לקפה של הבוקר, באופן לא מפתיע יצאנו עם עוד כמה דברים...) ומשם למלון Icelandair Hotel Klaustur. זהו מלון עסקי בהגדרתו ובו שלושה אולמות כנסים! לא ברור לי אילו אנשי עסקים מגיעים לכאן ובאיזו תדירות אבל החדרים היו נוחים ונקיים ודי מהר הלכנו לישון.

עוד קצת מידע על השמורה - כאן

___________________________________________________________

השכמה וארוחת בוקר באחריות עצמית (קורנפלקס וחלב, את החלב שמנו על אדן החלון בלילה וזה היה תחליף מצויין למקרר...) ועזבנו את קירקיוביארקלאוסטר ואת המלון העסקי שבה כשפנינו לאורך החוף, בכיוון העיר ויק. היום אנחנו מטיילים לאורך רצועת החוף הדרומית – ובה הנקודה הדרומית ביותר באיסלנד-

הלא הם צוקי דירהולי השחורים (Dyrhaey )

לפני הכל – צפינו בפאפינים - הנראים כאילו מישהו ערבב פינגווין עם תוכי וכאן יש מושבה עצומה שלהם!

כאן גם גילינו שהבן אמצעי איבד את מעיל הגורטקס שלו! טלפון למלון גילה שהאובדן התרחש עוד קודם לכן ואין סיכוי למצוא את המעיל... בגשם קל וערפל די כבד ירדנו בהרכב חלקי לחוף שלרגלי הצוקים; חוף שחור ונהדר. אחד הצוקים מחורר בשלושה חורי ענק (אח"כ קראנו בשילוט ההסבר שספינות עוברות בחור הכי גדול שבצוק!), בנינו ארמון מחול ים שחור, גילינו כאן למטה גם כמה קינים של פאפינים וחזרנו לאוטו. נסענו למגדלור הסמוך ומכאן יכולנו לראות את הצוק הנהדר הזה מכיוון אחר. גשם דקיק טפטף, רוח נשבה ואני הרגשתי שלא מיצינו את הצוק והחוף הללו.


חזרנו לויק לקניות: קודם כל והכי דחוף: מעיל גורטקס חדש בצבע טורקיז (חשוב שיהיה טורקיז כי מעילי הגורטקס של כולנו בצבע הזה!), מזכרות במחירים סבירים וגם כמובן ביקור בסופרמרקט.
המשכנו לעבר מפל Skogafoss, המפל המרובע המושלם. בדרך נסענו סתם כך לכביש 221 שראינו קודם, להציץ בלגונה קטנה שיצר הקרחון הסמוך.
 רסיסי המים של מפל Skogafoss נגלו לעיננו עוד מרחוק, התקרבנו ככל יכולתנו אבל ברחנו במהירות מהרסס העז. המפל הזה משמש, ובצדק, מודל להרבה ציור מפלים ידועים. מדובר במפל שהוא פשוט ריבוע מושלם – רוחבו ועומקו דומים מאוד. והמראה כמובן מדהים.


 על הדשא ליד המפל הכנו ארוחת צהריים והשתמשנו בשירותים של הקמפינג במקום ובהרכב חסר (בן אחד נשאר באוטו) טיפסנו לנקודת תצפית מעל המפל. הטיפוס הוא במדרגות ברזל, ומרפסת התצפית בנויה מעל המפל באוויר כך שהפעם יש גדר סביבה. נפלא.


 ירדנו והתחלנו לנסוע לעבר מקום הלינה הבא שלנו אבל בדרך נזכרנו ששכחנו את מוזיאון בתי הדשא שב Skogar (הכפר שליד המפל). למרות מחאות הגדולה חזרנו אליהם. במתחם יש מוזיאון לתיעוד 1000 שנות ההתיישבות באזור כולל שתי סירות בגודל מלא, בתי דשא וגם בתים שונים שפורקו והובאו בשלמותם מכל רחבי איסלנד ואז הורכבו מחדש. בהחלט שווה ביקור, והרבה יותר מרשים מהמוזיאון בגלומבאר.

אח"כ, לפני שניזכר בעוד משהו, נסענו לקוטג' הבא שלנו, בעל השם שובר השיניים- “אסופסקלי קוטג'”- fsski Cottage, שמעבר להיותו הלינה הזולה ביותר בכל הטיול (140 יורו ללילה לקוטג' מאובזר היטב של עד 8 איש-דרך בוקינג, אפשר גם דרך סוכנות החוות), גם נמצא במיקום אידיאלי עבורנו- בין סקוגר למפל סליאנדפוס, וגם- סוף סוף קוטג' מרווח ומאובזר היטב "כמו שאנחנו רגילים". את הקוטג' עצמו מצאנו די מהר ומיד ראינו שהוא במיקום נהדר ובנוף נהדר גם כן.

אבל את הבעלים לא מצאנו בשום אופן וגם לא הצלחנו ליצור קשר, למרות שבאנו בשעות הצ'ק-אין. לבסוף, מיואשת, דפקתי בנימוס על דלת הצימר השני באותו מתחם הסברתי מה הבעיה וביקשתי עזרה. אורחי הצימר השני היו בריטים חביבים ואדיבים, ומיד הובילו אותי אל הרפת של בעלת הצימר שהייתה עסוקה בחליבה.

לא היה שום סיכוי שהיינו מוצאים אותה בלי עזרת אותה משפחה חביבה! בעלת הצימר אמרה שהמפתח בדלת ושהיא תבוא בהמשך. נכנסנו ומצאנו קוטג' עץ מקסים, מרווח, מאובזר היטב, עם גלרית עץ בקומה העליונה ועם Hot-tub פרטי על הדק במרפסת. ה Hot-tub דומים לג'קוזי רק בלי הבועות, וכמובן – כאן לא מבזבזים חשמל בשביל לחמם את המים....


 הצימר הזה היה יכול להיות מושלם לולא ההוראות הברורות לגבי ניקוי הצימר בעת העזיבה. מצטערת, אבל בחופשה אין לי חשק לשטוף רצפה, לשאוב שטיחים, לנקות אסלות ולנגב חלונות...


 אבל מאחר וכעת ערב, יש זמן עד הניקיון הגדול מחר, ואת הזמן הזה ניצלנו לבישול ארוחה הגונה (הגדולה ואני), לטבילה בהוט-טאב (האמצעי ואני)-מהר מאוד מתרגלים לזה שבחוץ קור אימים ובכל זאת לובשים בגד ים וקופצים למים... לצליית בשר על האש (הקטן ואביו) ולטיול ערב אל המפל הסמוך במסלול שיוצר מהחצר והצוק שמעליו (הגדולה) – כמה טוב שגם בתשע-עשר עוד מואר ואפשר להיות בחוץ בכיף...

גם כאן יש ספר המפרט את תולדות המשפחה החיה בחווה, כולל שם הכלב, מספר הפרות, האווזים וכו'. אכלנו היטב, טבלנו עוד קצת במים החמים והיה כיף גדול. אפילו לא היו קיטורים על זה שאין ווי.פי. (כלומר יש, אבל רק בתוך הבית של בעלת החווה).

____________________________________________________________

בבוקר תכננו לקום בשבע כרגיל, אבל הפעם זה עבד רק עלינו, ההורים. אז הכנו ארוחת בוקר גדולה, חלקנו הלך לראות חליבה, אני ניקיתי את הצימר (בעניין החלונות חיפפתי. לא נגענו בהם, לא לכלכנו אותם ולכן גם לא ניקיתי אותם) בעצבים רבים ואח"כ צעדנו עם האמצעי למפל הצמוד לצימר.


 נפרדנו מבעלת החווה ונסענו כשיעדנו הוא שמורת rsmk (הוגים את זה תורסמורק). בדרך לשמורה יש בסה"כ מעבר מים רציני אחד לחצות – אבל לא מומלץ לחצות אותו לבד. אז למרות שבעלי נהג שטח מאוד מנוסה, ולמרות שהיינו עם רכב גבוה - התייעצנו עם כל מי שיכולנו, קראנו בספרים ובדיווחים וגם שאלנו שוב את בעלת החווה בבוקר ליתר ביטחון - והחלטנו לא להסתכן.

אז נסענו למפל Seljalandsfoss וקנינו כרטיסים לאוטובוס היוצא אל השמורה. עד שהאוטובוס יגיע, הלכנו למפל עצמו. זהו לא המפל הכי גדול באיסלנד וגם לא הכי יפה/ מרשים/ גבוה/ מרובע וכו' אבל – אפשר ללכת בשביל מאחורי המפל – כלומר בין המים לקיר! יש כמובן רסס מהמפל אבל נעים ויפה ללכת כך ולראות את המפל מכיוון כ"כ לא שגרתי.

חיכינו קצת בדשא (מזל שהיום יש שמש) ואז, בשעה היעודה, יצאנו לדרך בטלטולית /טיולית -היא האוטובוס 6x6 לשמורה. הנהג ספר אותנו ויצאנו לדרך. במהלך הנסיעה מושמע הסבר מוקלט על כל מה שרואים; בין היתר רואים הרבה קרחונים, כולל קרחונים שחורים (אותה התפרצות געשית שסגרה את כל נמלי התעופה באירופה ב- 2010 התחילה כאן....)


 במהלך הנסיעה יש עצירה של עשר דקות להתרשמות מהנוף, צילום ושיטוט בשטח. כשמגיעים לנהר Krossa הסוער רואים שהירידה למים אכן לא פשוטה, וכפי שההסבר מציין – כל יום הנהר הוא אחר, בכל יום יורדים למים במקום מעט שונה. (זאת בניגוד לכבישי השטח שעברנו עד פה, בהם מאוד מאוד ברור היכן לחצות את הנהרות וכולם חוצים בדיוק באותה נקודה). כמה דקות לאחר חציית הנהר הגענו לשמורה שפרוש שמה הוא: היער של ת'ור, אל הרעם. ואכן – פעם ראשונה ויחידה שטיילנו כאן ביער.

יער אמיתי עם עצים, שיחים ובני שיחים, לא יער של טחבים... הירידה מהאוטובוס היא במרכז מבקרים המציע שירותים רבים לתרמילאים, וגם הסברים, מפות, מסעדה ומקומות לינה החל מקמפינג וכלה בבקתות, ויש פה אפילו סאונה וטיפולי מסאג'. אנו לא נזקקנו לכל אלו פרט לשירותים, אבל כן התייעצנו עם הצוות לגבי המסלול כי הגענו באחת עשרה וחצי ורצינו מאוד לחזור באוטובוס של ארבע (ולא בזה של שמונה ועשרים בערב. וזהו – יש רק את שני אלו).

הצוות הראה לנו את המסלול וציין שאורכו שעתיים (אותו מסלול שכאן באתר צוין כשלוש שעות...), אז קודם כל הוצאנו את הגזיה ואכלנו.
 ואז צעדנו לעבר הפיסגה, המסלול יפה, הטיפוס מעט תלול בהתחלה (יש מדרגות בהר) אבל בסה"כ זהו מסלול מסודר ולא קשה. מהפסגה עצמה נשקף נוף נפלא לכל הכיוונים: שלושה קרחונים, נהרות ועצים.

עצרנו להכין תה/קפה על הפסגה – עוד זמן להביט על הנוף. אח"כ המשכנו במסלול, הכיוון הכללי הוא ירידה נוחה, בדרך עוברים דרך אתר הקמפינג הבא, חוצים שבילים רבים אבל יש שילוט נוח.

המסלול כולו לקח לנו כמעט שעתיים (כולל העצירה הלא-קצרה על הפסגה) כך שנותר זמן רב עד האוטובוס חזרה. קודם כול הכנו עוד שתיה חמה, ואח"כ השתדלנו להעביר את הזמן.

לקראת שלוש בצהריים התחיל להיות קר מאוד וממש ספרנו את הדקות. במדשאה הגדולה היו גם כל מיני מתקני משחק לילדים, זה עזר להעביר כרבע שעה...אבל לבסוף הגיע הזמן והאוטובוס/טיולית הגיע. ליתר דיוק: הגיעו שלושה. הרבה מאוד מטיילים שהגיעו לכאן בסיום הטרק הארוך מלנדמנלאוגר חוזרים באוטובוס הזה לרייקיאוויק ולכן החזרה עמוסה יותר. לאחר התארגנות (מי שכמונו לא נוסע עד רייקיאוויק צריך לשים לב בהכנסת התיק לבגאז' – שלא יהיה אח"כ סיפור להוציאו מבטן האוטובוס כשהוא מוסתר מאחורי התרמילים של אלו שממשיכים לנסוע!) וכמובן ספירת נוסעים יצאנו בשיירה לדרך.

ליד הנהר אותו חצינו קודם עוצרים. עוברים לאט לאט; אנו היינו באוטובוס האמצעי כך שיכולנו לראות את השניים האחרים חוצים – מרשים ביותר וממחיש גם עד איפה היה גובה המים באוטובוס שלנו. ליד הנהר ג'יפאים שחשבו לחצות בעצמם, הגיעו עד שפת הנהר והבינו שזה לא יילך... חוץ מהאוטובוסים, מכמה סופר ג'יפים של חברות פרטיות ומרכב השטח של עובדי מרכז המבקרים לא ראינו שום רכב שחצה את הנהר.


האוטובוס עוצר לעשר דקות הפסקה במפל סליאנדאפוס מהבוקר ואנו ירדנו ממנו באופן סופי. חזרנו לג'יפ והתחלנו לנסוע לעבר העיר Selfoss. באזור הזה שוב יש סופרמרקטים של 'בונוס'; קנינו קנייה רצינית, תדלקנו, שטפנו את הג'יפ בצינורות לשימוש עצמי שיש בתחנות דלק של N1 ונסענו לצימר cottage Minniborgir. קצת הסתבכנו עד שמצאנו אותו אבל .... היה שווה. זהו מתחם צימרים נחמד ומתוחזק היטב, ולנו יש צימר גדול מאוד (100 מ"ר-שלושה חדרי שינה), מאובזר היטב, עם hot-tub על הדק במרפסת כמובן, גלריית שינה, מטבח שיש בו הכל, אפילו מדיח ועוד. הקניות והמזוודות נפרקו, הבנים קפצו למים החמים, נסענו חזרה לבניין הקבלה לשים כביסה במכונה והתחלנו להכין ארוחת ערב מושקעת.
 בינתיים הגיעו לצימר אורחים: זוג צרפתים יהודים שהתבלבל וחשב שקיבל מפתח לצימר שלנו. מסתבר שהמתחם מחולק לכמה אזורים – ולכן יש כמה צימרים שמספרם 7.

גם זה נפתר, ואנו ישבנו לארוחה גדולה ומשובחת. אחריה נסענו להעביר את הכביסה למייבש, ובהמשך הערב להוציא אותה משם, ואחרי כל זה פשוט הלכנו לישון.

__________________________________________________________

בבוקר קמנו בנחת לבוקר גשום מאוד. אכלנו בנחת ויצאנו לדרך, בטוחים שכמו בימים קודמים נצליח לטייל בגשם. תכננו לטייל במעגל הזהב, ופתחנו בנסיעה לעבר הגייזר הידוע בשמו: גייזר. נרטבנו מאוד אבל ראינו אותו מתפרץ שלוש פעמים ברציפות, וגם את כל פארק הגייזרים המעשן והיחודי סביבו.

מדהים כל פעם מחדש! נכנסנו לשירותים והצצה במרכז המבקרים במקום- שהוא בעצם חנות מזכרות ענקית ומרשימה.

ברחנו לאוטו, ונסענו למפל Gullfoss. ירדנו בגשם לראות את המפל הזה; יחודו בכך שהוא רחב מאוד ויש לו מעין עיקול ומדרגה במרכזו.

רטובים מאוד התחלנו לנסוע חזרה, ממש לא היה חשק להמשיך ולטייל בגשם הזה. כזכור – באסקייה הלכנו את כל המסלול בגשם! אבל היום הוא היה טורדני במיוחד וממש לא נהנינו. הגדולה גם התחילה לפתח סימני צינון, אז הסתובבנו חזרה ושבנו על עקבותינו. בדרך חזרה לצימר ניסינו לעצור בכנסיית Skalholt, אבל בדיוק הייתה שם לוויה. נסענו לצימר, זללנו כל מה שנשאר מארוחת הערב ואז נסענו לקניות בSelfoss. בדקנו עוד כמה רשתות סופרמרקטים, בילינו קצת בחנויות טיולים ואפילו בסניף של מעין הום-סנטר מקומי וחזרנו מוקדם לצימר. בילינו היטב בפורמט הרגיל של hot-tub, מנגל ובישול ארוחה ענקית.

______________________________________________________________

קמנו לבוקר בהיר מאד עם רוח חזקה מאוד. אחרי האוכל נסענו כשעתיים לשמורת Landmannalaugar, הלא היא השמורה המתויירת ביותר במרכז ההררי של איסלנד! (כל זה במונחים איסלנדיים, כמובן) עברנו בדרך כל סוג נוף אפשרי, וגם הרבה תחנות הידרו אלקטריות (מומלץ לעצור לתצפית!), נחלים ונהרות.

למרות שקראנו שאין מעברי מים בכביש השטח לשמורה דווקא היה אחד, עמוק ורחב מאוד. למי שמגיע בג'יפ קטן, יש חניון לפני המעבר, וגשר להולכי רגל שמאפשר מעבר לשמורה ללא חצייה.

בקור מקפיא ורוח חזקה מאוד הגענו לשמורה, מופתעים מעוצמת הרוח אכלנו בבגאז' של הג'יפ. המקום הוא נקודת מוצא להרבה מסלולים ויש בו גם מקלחות, חניון קמפינג וחנות קטנה בתוך משאית.

בהתייעצות עם הצוות בחרנו מסלול קצר של 4.3 ק"מ. קפואים ועטופים יצאנו לדרך בנוף צבעוני ומדהים; יש פה הרים וסלעים בכל מיני צבעים וכמובן גם נהר קטן שזורם באמצע. וטחב טרי שצומח על הכל. באמצע המסלול עצרנו לתה חם ואז המשכנו ללכת במקביל לנחל קטן, בתוך שדה לבה. המסלול היה קל מאוד ויפהפה והותיר טעם של עוד. לולא הרוח יכולנו לצעוד בשבילי השמורה הזו יום שלם בנחת....אבל הקור הבריח אותנו לעוד ארוחת בגאז' ואז נסענו חזרה, כולל עצירת גלידה ושטיפה של הג'יפ.

בדרך חזרה ניסינו שוב את מזלנו בכנסיית Skalholt והפעם לא הייתה כאן שום לוויה. למרגלות הכנסייה יש מוזיאון וגם חפירות של חורבות הכנסייה העתיקה (כאן חיסלו את הקתוליות: הבישוף ובניו הוצאו להורג בעריפת ראש). בכנסייה החדשה עצמה בדיוק נערכו הקלטות של מוסיקה כנסייתית כלשהיא.
 מהכנסייה נסענו לצימר להפשיר בהוט טאב. נשאר לנו המון המון אוכל מהערב הקודם אז לא בישלנו הערב, ואחרי הארוחה ישבנו בגלריית העץ וצפינו בדי.וי.די של איחודים שונים של להקת כוורת....

עוד קצת על השמורה הנהדרת הזו- כאן

______________________________________________________________

הבוקר הבא היה בהיר ונטול רוח! אחרי האוכל נסענו למסלול בעמק המעשן- reykadalur . העיירה Hverager ממנה יוצא המסלול הייתה מקושטת כולה והבנו שיש בה איזה פסטיבל. בהמשך היום התברר לנו שזה היה פסטיבל.....גלידה מחלב אם (!). אנו נסענו עד קצה העיירה- המשכנו כמה קילומטרים בכיוון מגרשי הגולף של העיירה, חנינו, לקחנו מגבות ובגדי ים ויצאנו לדרך.

כדי להגיע למעיינות החמים יש לצעוד שלושה וחצי קילומטרים. הדקות הראשונות הן של טיפוס תלול מעט ואח"כ הצעידה ממש קלה. כשמתקרבים לנחל רואים לועות בוץ מבעבעים, אדים מיתמרים מהאדמה וגם שלטי אזהרה – הטמפרטורה יכולה להגיע ל100 מעלות!

צעדנו לנו, הרוח התגברה קצת, ואז הגענו למעיינות החמים. הם באמת חמים ונעימים לרחצה וזו חוויה מיוחדת במינה לשכשך במעיינות חמים בקור העז. וכמובן, אח"כ צריך להתלבש ולצעוד בחזרה את כל הדרך. כשחזרנו כבר היו המון אנשים בשביל, מגרש החניה היה מלא ושמחנו שבאנו מוקדם.

את המסלול ראינו לראשונה בפוסט הזה באתר של גיא גוטרימן – הוא פחות מוכר ומתויר ומאוד מאוד שווה ומומלץ!

מזג האוויר התחמם מעט ואנו המשכנו הלאה. קודם כל לסופרמרקט בונוס ואז לשמורת ngvellir שבה רואים את הסדק בין הלוחות הטקטוניים של צפון אמריקה ואירואסיה. בשמורה יש גם סלע שנראה די סתמי והוא מקום התכנסות הפרלמנט של איסלנד – הפרלמנט הראשון בעולם שנוסד כבר לפני 1000 שנים!

כל המסלולים סביב מרכז המבקרים מתחברים זה לזה, לא כ"כ חשוב היכן חונים והיכן מתחילים. צעדנו לנו בסדק, הצטלמנו כמובן והאמת – לא מאוד התרשמנו. אולי בגלל התחושה של סוף הטיול המתקרב, ואולי בגלל שבימים האחרונים היו כמה שיאים הרבה יותר מרשימים.

בין ארופה לאמריקה


 נסענו חזרה דרך מפל Oxafoss וגם דרך מפל גולפוס והגייזר גייזר שאותם ראינו בגשם ורצינו להנות מהם בנחת. את המפל 'תפסנו' עם קשת ענקית מעליו, והגייזר האיר פניו אלינו והתפרץ המון פעמים בלי להמתין חמש דקות בין התפרצות להתפרצות!


 חזרנו לערב אחרון. אמנם במתחם הזה יש מסעדה שעושה רושם ממש טוב, אבל אנחנו כרגיל בישלנו ארוחה (שכרגיל הייתה גדולה מדי), נהנינו מההוט - טאב ושוב ראינו דיוידי של כוורת (אחד אחר).

______________________________________________________________

התעוררנו לפרידה מהצימר הנוח הזה, בידיעה שהטיול הולך ומסתיים. הבנים התרחצו בהוט טאב ואני ארזתי. פנינו לרייקיאוויק, בירת איסלנד. מצאנו חניה מעולה מול האגם.

ישבנו על הדשא ליד האוטו לאכול משהו קטן וגילינו שבמקרה הגענו למדשאה שהיא אחד הפארקים הראשונים שתוכננו כאן, והבתים שלידה מיוחדים גם הם כל אחד וסיפורו. צעדנו לאורך האגם והבטנו בברווזים;

נכנסנו לבית העירייה המודרני והמרשים הבנוי על האגם והבטנו על תבליט של איסלנד שבתוכו.

אח"כ יצאנו והסתובבנו: בית העירייה הישן, כמה פסלים מעניינים, תצוגה פתוחה יפה ליד הנהר ועוד. המרכז על חנויותיו כבר מזכיר מעט מרכזים של ערים באירופה אבל סגנון הבניה שונה, מודרני וצבעוני יותר – welcome to Scandinavia.

צעדנו לעבר הכנסייה המרשימה (Hallgrskirkja ) המזכירה טיל או חץ שלוח. בכניסה לכנסיה נמצא פסל של מי שגילה את אמריקה מאת שנים לפני הספרדים, לייף איריקסון, בנו של אריק האדום.

הכנסייה מרשימה מאוד מכל כיוון, וכמובן גם רכשנו כרטיסים לנסיעה במעלית אל מגדל הכנסייה, שממנו יש תצפית מרהיבה על העיר והפיורד סביב לה. אח"כ הסתובבנו קצת, קנינו גלידה, ביקרנו בשכונה הציורית בה התחילה ההתיישבות כאן (Rock-village) ונכנסנו שוב לבית העירייה המרשים שעל האגם.

נסענו מרייקיאוויק, מתחילים לעכל שאנו נפרדים מהארץ המיוחדת והמרשימה הזו. התקדמנו לעבר מוזיאון הוויקינגים (מקסים- תערוכה על האלים הנורדיים, וגם- דגם של ספינה בגודל טבעי!) וסיבוב מגדלורים בקצות היבשת. דרומית ל Hafnir נסענו לעוד אתר של לוחות טקטוניים. כאן צועדים על גשר בין שני הלוחות ולטעמנו האתר הזה הרבה הרבה יותר מרשים מאחיו המפורסם בתינגווליר.

נסענו לאורך המפרצונים, עוברים בין מגדלורים וצוקים שחורים והתקדמנו לעבר קפלאוויק.

הסיבוב שלנו סביב איסלנד הושלם. במקור תיכננו להקדיש את הזמן הזה לרחצה במימיה החמים של הלגונה הכחולה המפורסמת אבל היינו רווי מים חמים והעדפנו לשוטט בחופים השוממים בין צוקים ומגדלורים.

את הארוחה האחרונה אכלנו שוב בתחנת דלק. הפעם לא היה מרק אבל מנת הבית המיוחדת היתה....פיתה עם טחינה! נסענו לשטוף את האוטו ולתדלקו ואז יצאנו בלית ברירה, לשדה התעופה. ירדנו ורוקנו את מטלטלינו, ואז הרכב הוחזר וגילינו שנשארנו עם בלון גז כמעט מלא.

כידוע אי אפשר להטיס אותו איתנו, מצאנו נהג ג'יפ של אחת מחברות הטיולים ונתנו לו אותו....וזהו. צ'ק אין, החזרי מס והמתנה לטיסת לילה לדיסלדורף. מזל שכדי לרכך את צערנו על סיום הטיול יש לנו עוד יומיים בגרמניה, שאותם נעביר בקלן, ליד הקתדרלה הנהדרת, ובקונקשיין עם סיבוב של כמה שעות בפרנקפורט.…

לפוסט הראשון על איסלנד

לפוסט השני על איסלנד

לפוסט הקודם: הפוסט השלישי על איסלנד

לפוסט הבא