לפוסט ספרד חלק א

לפוסט ספרד חלק ב

לפוסט ספרד חלק ג

 לפוסט ספרד חלק ד

לפוסט הקודם: ספרד חלק ה

 לפוסט הבא

יום 17

נפרדנו מהפינוקים של מלון Cap Roig, מהמלצרית הנחמדה שהיה נעים לפגוש כל בוקר, מהבריכות והמג'קוזים. נסענו דרומה לעבר המונטסראט.

בניגוד לתמיד, בחרנו הפעם להשתמש בג'יפיאס של האוטו במקום בספר המפות האהוב שלי; טעינו בהגדרות ולכן נסענו דרך כל מיני ערים ועיירות במקום לעקוף אותן והנסיעה התארכה והתארכה.

לבסוף הגענו אל המונטסראט; פרוש השם הוא: 'ההר המשונן' ואכן כשמו כן הוא. משונן ומרשים.

הבנים לא רצו להיכנס למנזר ואנחנו כבר היינו בו, כבר שמענו את מקהלת הנערים והתפללנו אל המדונה השחורה😉 ולכן החלטנו להתמקד בדבר הכי יפה: ההר עצמו.

מרחבת הכניסה עלינו אל ראש ההר ברכבל ויצאנו לטיול קצר בנוף המופלא של הצוקים האדירים.

תמונה מויקיפדיה, כל התמונות שלנו מהמונטסראט נמחקו

לאחר מכן ירדנו חזרה; רחבת הכניסה למנזר לא השתנתה: אותם דוכני גבינה, ריבה ומזכרות וכנראה גם אותן מוכרות. בכניסה יש מתחם ובו קפטריה, קיוסק ומסעדה של אכול כפי יכולתך במחיר אחיד. הבנים נכנסו, אנחנו, שבכלל לא היינו רעבים, הסתפקנו בקפה דלוח בקפטריה.

המשכנו לעבר ברצלונה, הפעם נמנענו מכניסה לערים אפרוריות ומיותרות ובקלות רבה מצאנו את המלון שלנו: NH Cornella. הפעם לא היתה ברירה, היינו צריכים לרוקן את המכונית (עד כה לא נהגנו להעמיס הכל, השתדלתי לרכז את הדברים כך שכל פעם נכניס רק שני תרמילים והשאר ישאר ארוז באוטו). כל התרמילים שלנו נראו חריגים קצת בקבלה של המלון, אך עד מהרה עשינו צ'ק אין, הבנים ירדו לברכה ואנחנו נסענו לשדה התעופה הסמוך כדי להחזיר את המכונית.

ערמת התרמילים שלנו נראתה די חריגה בקבלה של המלון...

חזרנו משדה התעופה באוטובוס מאסף למלון, התארגנו קצת ונסענו במטרו למרכז העיר. קנינו 4 כרטיסיות של 10 נסיעות – זה יצא הכי משתלם.

אסיף, שהיה כאן לפני שלוש שנים בטיול בר המצווה שלו רצה שהדבר הראשון שנראה במרכז העיר יהיה הקתדרלה הנהדרת. לכן נסענו קודם כל לשם. יצאנו מהמטרו ומולנו התנוססה במלוא הדרה הסגרדה פמיליה – יצירתו המפורסמת של גאודי. גבוהה, ענקית ומרשימה.

ענקית ומרשימה-הסגרדה פמיליה

לא עלה בדעתנו שצריך לקנות כרטיסים מראש...אולם השומרים הבהירו לנו כי הקופות סגורות מאחר ואין כרטיסים ליומיים הקרובים!

לכן הקפנו את הכנסייה מסביב, גילינו שנוספו עוד המוני עיטורים מאז הביקור הקודם, והמשכנו לעבר שדרות גאודי המוצלות. המולה נעימה של מקומיים ותיירים קידמה את פנינו, בתי קפה, חנויות, מסעדות וגם קצת מופעי רחוב. התיישבנו באחת המסעדות על הרחוב (לא שום דבר שצריך לספר עליו) והמשכנו עד ל Hospital de st. Pau היפה.

חזרנו למלון בשעת לילה ועסקנו קצת בהזמנת כרטיסים להמשך. לילה טוב.

יום 18

כזכור מהפוסט הראשון תוכנן הטיול שלנו בהתאמה לשני חובבי הכדורגל שלנו; נדב התרשם עמוקות מאיטצטדיון הסנטיאגו ברנבאו במדריד, וכעת הגיע תורו של אסיף להנות מהקאמפ נואו של ברצלונה. אמנם הוא כבר ביקר שם לפני שלוש שנים בטיול בר המצווה שלו, אך זה לא גרע מההתרגשות ומהציפיה.

לא התעוררנו בזמן...קמנו ברגע האחרון וטסנו למטרו כדי להגיע אל הקאמפ-נואו בזמן הנקוב על גבי הכרטיסים. הספקנו.

לקראת 10 התחיל להצטבר תור ארוך בכניסה, שמחנו מאוד שהכנו כרטיסים מראש.

נכנסנו פנימה. אסיף כמובן היה נרגש ביותר, אני, אחרי הביקור בסנטיאגו ברנבאו בתחילת הטיול ציפיתי להרבה יותר.... אך אין ספק שמדובר במבנה מרשים בגודלו ובעוצמתו, ובתצוגות יפות מאו של גביעים, תלבושות וכדומה.

מבט כללי על קאמפ נואו

אסיף באחת התצוגות במוזיאון הקאמפ נואו

לאחר שסיירנו בכל התצוגות והחללים, ולאחר שאסיף הצטלם עם כל מה שאפשר (תמורת סכומים 'פעוטים' גם קיבלנו את התמונות), יצאנו ועצרנו בבית קפה חביב ביותר שאפילו היה בו קפה קר – לא דבר נפוץ בספרד!

משם נסענו לשוק האוכל של סן אנטוני. פחות מפורסם מה'לה בוקריה' אבל קומפקטי, מקסים, נקי וטעים. הכי התלהבתי מדוכן הביצים המתוק שבפינה!

בשוק החמוד הזה יש מגוון מאכלים מוכנים, וכמובן גם מגוון מצרכים לבישול, והכל כמובן מסודר בצורה אסתטית ומושכת.

מגוון מאכלים מוכנים בשוק. כל מה שטעמנו היה מצוין!

שלל מצרכים לבישול בשוק

מצוידים היטב לארוחת צהרים דשנה חזרנו למלון, ירדנו אל המדשאה המרווחת והמוצלת שליד הבריכה לארוחת צהריים מוצלחת ואחריה סייסטה.

לפנות ערב נסענו אל כיכר אספניה, אחת הכיכרות החשובות של ברצלונה שנבנתה לקראת התערוכה העולמית בשנת 1929. במרכז הכיכר אנדרטה מודרנית מרשימה ולידה מזרקה המכונה: מזרקת הקסם (Font Montjoic), שמעבר לה נמצאים העמודים הקטלוניים (ארבעה עמודים הניצבים בין המזרקות לבין המונטז'ואיק. עמודים אלו היו סמל ללאומיות הקטלונית והוסרו בגסות על ידי פראנקו מיד לאחר כיבוש העיר ברצלונה במלחמת האזרחים. העמודים חזרו לנוף העירוני רק לאחרונה והם אולי מסמלי פריחתה המחודשת של העיר ברצלונה והלאומיות הקטלונית). טיפסנו אל ראש המבנה שפעם שימש כזירה לקרבות שוורים והיום הוא קניון קטן. הקומה העליונה מאפשרת תצפית נפלאה של 360 מעלות על כל העיר.

מבט מלמעלה על כיכר אספניה

מבט לעבר הארמון הלאומי (פלאו נסיונל) שמעבר לכיכר אספניה

לאחר שהקפנו והשקפנו, החלטנו להישאר לאכול באחת המסעדות שעל ראש המגדל כדי להמשיך לצפות בנוף. למרבה הפלא מלכודות התיירים הללו לא היו יותר יקרות מכל מסעדה אחרת בברצלונה, והיה לנו נעים וטעים!

בינתיים החשיך (הימים מתקצרים, במדריד לא זכינו לראות שקיעה) ואחרי האוכל זכינו לראות מופע אורות ססגוני במזרקות שמעל כיכר אספניה. המזרקות שנפתחו בשנת 1929 כחלק מעבודות הפיתוח בעיר בכלל ובאזור המונטז'ואיק בפרט, לקראת התערוכה העולמית שהתקיים בעיר באותה שנה, ופועלות מאז ועד היום ומספקות תצוגה מרהיבה של צבעים, אור ומים (שלצערי לא הצלחנו לצלם כמו שצריך).

במקביל זרח בשמיים 'ירח דם' שהיה גם ליקוי החמה הארוך ביותר ב מאה ה-21, בכיכר החלו כל מיני רחוב ובקיצור – שמחה וששון.

לבסוף חזרנו במטרו למלון. לילה טוב.

יום 19

קמנו בשמונה בבוקר ומיד נסענו אל הראמבלאס. זה היה נכון למדי, משום שהשדרות היפות עדיין לא התמלאו בהמוני אדם, רוח נעימה נשבה ואנחנו התרוצצנו קצת בחיפוש אחר עדשות מצלמה ועוד.

התחושה שליוותה אותנו היתה שברצלונה היא יותר.
 יותר רועשת, יותר הומה, יותר חמה, יותר מעושנת, יותר יקרה....

המשכנו אל לה-בוקריה – שוק האוכל המפורסם של ברצלונה שכצפוי היה הומה אדם, רועש וגועש.

'אוכלים בעיניים' בשוק לה בוקריה

טעמנו מעט מאוד, כי אסיף ואביב תכננו לאכול במסעדה בקצה הרמבאלאס בה אכלו לפני שלוש שנים ומאז לא הפסיקו לדבר עליה. לכן יצאנו מלה בוקריה, חיפשנו שוק נוסף עליו קראנו אך לא הצלחנו למצוא, וחזרנו אל הראמבלאס. מצאנו את המסעדה ההיא בה אוכלים בשיטת אכול כפי יכולתך. אני מודה שממש התאכזבתי; במשך השנים שמעתי עליה כל כך הרבה ובפועל – לא שום דבר לכתוב עליו הביתה... אבל אסיף היה מאושר לחזור אליה. לשמחת כולם הקולה של הילדים הוגשה גם היא בכוסות קפואות של בירה.

שבעים הלכנו אל כיכר קולומבוס, קנינו לאסיף סווצ'ר של FCB בדוכני הרצפה בחמישית ממחיר המקור בחנויות הרשמיות, ונסענו לסייסטה במלון.

לפנות ערב נסענו, הפעם מצוידים בכרטיסים, אל הסגרדה פמיליה. קשה מאוד לא להתפעל מהמבנה המרשים הזה, אבל נדב הצליח במשימה וטען בתוקף שהקתדרלה בקלן יותר יפה. שיהיה, לא באנו להשוות. פרט לנדב דווקא התפעלנו מאוד מהקתדרלה הזו שקשה מאוד לתארה במילים על כל צריחיה, פיתוליה וקישוטיה. בפנים יש גם מוזיאון קטנטן ובו הרבה סקיצות שנעשו לקראת הבניה ועוד.

קשה לתאר במילים או בתמונות את גודלה ועצמתה של הכנסייה הזו!

לבסוף נאלצנו להיפרד מהכנסייה, תוך החלטה שלאחר סיומה המתוכנן ב 2026 ניסע לביקור משפחתי נוסף בה.

משם נסענו במטרו ובאוטובוס אל פארק גואל. גם לכאן הכנו כרטיסים מראש, אולם הגענו רבע שעה לפני הזמן ונאלצנו להמתין לזמן הנקוב על הכרטיס.

למען האמת די התאכזבנו כאן; אביב ואני זכרנו את הפארק כאתר צבעוני, ציורי ומפתיע והפעם לא התרשמנו ממנו כך; גם הבנים די התאכזבו.

מבט כללי על ברצלונה מהתצפית בפארק גואל

דבר אחד קטן ששימח אותנו: מאחר והיציאה מהפארק היא בצמוד לבתי מגורים, מופיעים על מרבית הדלתות/הקירות שלטים בשפות רבות המזכירים כי גרים כאן אנשים ויש לשמור על שקט. לשמחתנו, לא ראינו עברית בין השפות הרבות בהן נכתבו השלטים (יפנית כן!).

החלטנו לרדת ברגל במקום להמתין לאוטובוס. בדרך עצרנו בטאפאס בר קטן מוצלח בשם Enrollat. אכלנו ארוחת טאפאסים נהדרת שהתאימה היטב לערב אחרון של הטיול.

מרימים כוס סנגריה אחרונה ב Enrollat המומלץ!

לילה טוב.

יום 20

יום ראשון, יום אחרון לטיול. לאחר קפה מעולה בקפטריה קטנטונת מול המטרו 'שלנו' (ליד המלון) נסענו לראמבאלס שוב במטרה להגיע לשוק הפשפשים בכיכר ריאל. השדרות שוב היו ריקות כיאה לשעת בוקר שכזו ויכולנו שוב להתלהב מכמה הן יפות. קשה לראות זאת בהמשך היום כאשר המוני אדם ממלאים את כל רוחב השדרות.

מבט על כיכר ריאל והשוק

הלכנו אל כיכר ריאל היפה, בה התקיים שוק ריאל, שהוא שוק לאספנים: אספני בולים, מטבעות, פקקים וגם זוטות כמו טלקרטים וכדומה. זהו שוק למקצוענים הבאים להשלים סדרות ממוספרות וכדומה. אנחנו, שאיננו מקצוענים וגם לא אספנים (בעצם כן. אבל של דברים אחרים ממה שהיו בשוק הזה...) רק הסתובבנו ונהנינו מהאווירה במקום.

שוק אספנים בכיכר ריאל

כל אחד והאוספים שלו...בתמונה התחתונה: סדרות ממוספרות של פקקים

גם טלכרט של בזק יש כאן

מהשוק הלכנו ברגל דרך הסמטאות היפות שבשולי הראמבאלס עד למעגן היאכטות והאקווריום.

באקווריום

זה היה כיף גדול גם לאסיף ואביב שכבר היו כאן, וגם לנדב ולי שביקרנו כאן בפעם הראשונה. אפילו הספקנו לראות האכלה של פינגווינים! לא ברור למה, אבל הכי נהנינו מברכת חתולי הים.

חזרנו שוב לשוטט בגבול שביו ה'בארי גותיק' לראמבלאס. למרות שהיה יום ראשון, כמעט כל החנויות היו פתוחות, מוזיקה נעימה התנגנה והאזור כולו היה צבועני ותוסס. אכלנו ארוחת צהריים אחרונה וחזרנו לסייסטה במלון.

מאחר והיתה לנו טיסת לילה, שילמנו מראש תוספת של 30 אירו לחדר עבור צ'ק אאוט מאוחר – היה בהחלט שווה. לפנות ערב, לאחר מנוחה ומקלחת נסענו על שלל תרמילנו באוטובוס לשדה התעופה.

דווקא תיכננו להשקיע במונית, אבל במשך כל שהותנו בברצלונה שררה שביתת מוניות... בהחלט היינו אטרקציה באוטובוס המאסף המקומי אל שדה התעופה.

וזהו. נגמר. חלפו להם עשרים ימים מגוונים ביותר של טיולים בטבע, טיולים עירוניים, נסיעות, נופים ועוד. כמובן שלא מיצינו את ספרד, ובהחלט נותרנו עם טעם של עוד להמשך...

לפוסט הקודם

בקצרה:

  • מונטסראט. ניתן להגיע ברכב או ברכבת או ברכבל.
  • מלון NH Cornella, ברצלונה. מרוחק מהמרכז אך צמוד לתחנת אוטובוס וקרוב (כחמש דקות הליכה) למטרו. יש בריכה וויפי. חדרים סטנדרטיים, ארוחת בוקר מאוד יקרה (16 אירו לאדם) – לכן לא בדקנו אותה.
  • סגרדה פמיליה – חובה להזמין כרטיסים מראש כמה ימים קודם לביקור! הזמנת כרטיסים כאן.
  • מזרקות הקסם (Font Montjoic)בכיכר אספניה: המופע הססגוני מתקיים בערבים בלבד, מומלץ לבדוק את שעות הפעילות.
  • האקווריום מומלץ להתעדכן לגבי שעות הפתיחה באתר.
  • קאמפ-נואו מומלץ להזמין כרטיסים מראש.
  • Enrollat – מקום מקסים לאכול ולשתות בו, קרוב לפארק גואל

לפוסט ספרד חלק א

לפוסט ספרד חלק ב

לפוסט ספרד חלק ג

 לפוסט ספרד חלק ד

לפוסט הקודם: ספרד חלק ה

 לפוסט הבא