ספרד: חלק ב – נוסעים צפונה

לפוסט הקודם: ספרד חלק א

לפוסט הבא: ספרד חלק ג

לפוסט ספרד חלק ד

לפוסט ספרד חלק ה

לפוסט ספרד חלק ו

יום 5

נפרדנו מהמלון המוצלח, ומהצוות המקסים, קיבלנו חבילות קטנות של סוכריות עם ברכת המשך טיול מוצלח.

אפשר להסתדר בלי זה, אך בהחלט כיף שצוות המלון מאחל לך טיול מתוק!

נסענו במונית חזרה אל שדה התעופה כדי לאסוף את הרכב השכור ומהר מאוד יצאנו לדרך לכיוון סגוביה. הוצאנו את חבילת הדיסקים של 'כוורת' שמלווה אותנו בכל טיולנו בעולם וגובתה הפעם גם בלקט של 'הגששים', ואז התגלתה הטרגדיה: ברכב השכור אין אפשרות להשמיע דיסקים!!!
 בלית ברירה יצאנו לדרך בכל זאת... אגב זה היה החיסרון היחיד של הרכב, מה שאומר שמיתר הבחינות הוא היה ממש מוצלח!

כבר מרחוק ראינו את הצלב הענק והבולט של עמק הנופלים Valle de Los Caidos)) – אתר ההנצחה לחללי מלמת האזרחים בספרד. קרוב אליו נמצא מנזר אל אסקוריאל, ולמרות שאביב רצה לנסוע ישירות לסגוביה שכנעתי אותו לסטות מעט מהדרך ועצור במנזר. מנזר אל אסקוריאל (El Escorial) הוא מתחם גדול בקצה של עיירה הנושאת את אותו שם. מדובר בקומפלקס עצום של מבנים היסטוריים, מוקף בגנים, ע"י המלך פליפה ה-2 בסוף המאה ה-16. השליטים שבאו אחריו הוסיפו נגיעות דקורטיביות לדירות או שהוסיפו חדשות, כמו במקרה של דירות בורבון.

פנתאון המלכים, הנמצא בדיוק מתחת למזבח הגבוה של הכנסייה, מכיל את השרידים של כל המלכים הספרדים כמעט, החל מקארל ה-5 (מלכים משמאל ומלכות מימין).

המתחם כולו מרשים בהחלט ואף אחד לא התלונן על שסטינו מעט מהדרך הראשית ועצרנו כאן...

מבט כללי אל מנזר אל-אסקוריאל

המשכנו לעבר סגוביה, שהתגלתה כמקסימה. סגוביה התחילה כמחנה צבאי קטן בתקופה הרומאית של קסטיליה שהפך להיות אחת הערים החשובות של קסטיליה. בעקבות הכיבוש המוסלמי ננטשה סגוביה ויושבה מחדש ע"י נוצרים בסוף המאה ה11. בנוסף, עד גירוש יהודי ספרד וקסטיליה (1492) סגוביה נחשבה לאחד המרכזים היהודיים החשובים שבממלכת קסטיליה.

הגענו לסגוביה וגילינו שכל השבחים שחלקו לה לפנינו בהחלט מגיעים לה...

אנחנו התחלנו באמת המים הרומית הנהדרת. זהו מבנה מעורר השתאות של קשתות כפולות שגובהו מגיע לכ-28 מטרים בנקודה הגבוהה ביותר. אפשר לשכוח ממה שרואים אצלנו ליד קיסריה, קשה לתאר במילים (ובמקרה של צלמת גרועה שכמותי קשה לתאר גם בתמונות) את גובהה, גודלה ועוצמתה של אמת המים הזו!

המשכנו לאתר ההיסטורי הנמצא גבוה יותר; עלינו עם הרכב וחנינו בחניה מקורה (האוטו נשאר קריר ומוצל!)בתשלום (5.3 אירו לכמה וכמה שעות) הצמודה לאתר ההיסטורי. שוטטנו במרכז העתיק לעבר כיכר מאיור, גילינו שגם כאן יש 'נקודת האפס' והלכנו לקתדרלה.

כל עיר ונקודת האפס שלה….נקודת האפס בסגוביה

הקתדרלה הנהדרת של סגוביה

מבט על הקתדרלה מתוך האלקזאר

תחילה ביקרנו בקתדרלה הנהדרת (וגם בעוד אחת קטנטונת ליד): זו קתדרלה גותית, בולטת ויפהפיה. רצינו לטפס למגדל הקתדרלה אך הדבר אפשרי רק בצורה מאורגנת עם מדריך ולא התחשק לנו לחכות... אז הלכנו לאלקזר (Alcazar) - המבצר העתיק של סגוביה. בכניסה גילינו על צמרות העצים שני קני חסידה עם חסידות בתוכם…

אחד משני קני החסידה בכניסה לאלקזאר בסגוביה

האלקזאר , שנבנה במאה ה-14,שוכן על הר גבוה, מעל מפגשי הנהרות ארסמה וקלאמורסי והוא מוקף צריחים ותעלות המקיפות אותה המעניקים לה מראה של טירה מהאגדות.... המבצר היה מקום מושבם של מלכי קסטיליה והוא שופץ רבות במהלך השנים. כאשר בית המלוכה העביר את מושבו למדריד הפך המבצר לבית סוהר ולאחר מכן לבית ספר לארטילריה. במחצית השנייה של המאה ה20 הפך המבצר למוזיאון וכך נשאר עד היום. בפנים נמצאים אולמות מפוארים, חדרי שינה, חדר נשק ועוד. רכשנו . כרטיס משולב לארמון ולמגדל (152 מדרגות נוחות).
 טיפסנו למגדל; הנוף מלמעלה מושלם ולא כדאי לוותר על הטיפוס. המבצר עצמו יפהפה – כאמור ממש כמו טירה מין האגדות.

בתוך האלקזאר של סגוביה

בכניסה לאלקזאר

הנוף הנשקף מהאלקזאר לעבר הנהר

יצאנו חזרה לכיכר המרכזית (כיכר מאיור) ומצאנו מסעדה לארוחת צהריים; הסתבכנו קצת עם האנגלית (כלומר הצוות הסתבך כי לא הבין אנגלית) ועם הצמחונות שלי אבל לבסוף לא יצאנו רעבים.

התחלנו להתקדם צפונה, כשלפנינו עוד שלוש שעות של נסיעה!!!
 הנוף משתנה מאוד; לעיתים כמעט מדברי, לעיתים שטחים חקלאיים מעובדים, לעיתים גבעות ורכסי הרים נמוכים (עדיין לא הגענו אל הפירנאים). לאחר כשעה וחצי של נסיעה עצרנו בrest aera סתמי בשולי הדרך לקפה, ארטיקים והצצה קלה למונדיאל (הקרב על המקום השלישי) והמשכנו לנסוע.

יעדנו היה כפר קטן בשם Bijuesca בו הזמנו לינה לערב זה.
 כבר מהתכתובת המקדימה עם בעלי המקום (דרך ה Booking) היה ברור שא': הם לא ממש חזקים באנגלית וב': בטוח תהיה חוויה להתארח שם.

כדי להגיע אל Bijuesca יורדים מהכביש הראשי ונוסעים בכביש צר, מוקף בנוף נהדר!
 כבר בכניסה לכפר סימן לנו מיהו לעצור ושאל אם אנחנו ל 'Casa Nova'. איך הוא ידע שזה אנחנו? כמובן, בישוב כל כך קטן כשמגיע רכב שלא מכירים מבינים מיד... זה היה בעל הבית שלנו, הוא קרא לגברת הבית ושניהם יחד ניסו לסמן לנו לאן להתקדם. לפתע זיהה בעל הבית מישהו שהוא מכיר וניחן בתכונה מופלאה: דובר אנגלית. בסיוע מתורגמן זה הוסבר לנו כי הם מספקים גם ארוחות ונשאלנו האם נרצה לאכול אצלהם ארוחת ערב. הסכמנו מיד אך ציינו שאני צמחונית ואמרנו שאם זה מהווה בעיה נסתדר ונמצא היכן לאכול; נאמר לנו (הכל בסיוע המתורגמן) שזו לא בעיה בכלל, אולם ראיתי את בעלי הבית מחליפים מבטים וצחקוקים, הוא מודאג והיא מנסה להרגיע. כעבור רגע 'נפל לי האסימון' – הם כנראה הבינו שכולנו צמחונים בעוד שהם התכוננו לארוחה בשרית...כנראה שגם האנגלית של המתורגמן לא הייתה משהו. בכל אופן, באותות ובמופתים ובעיקר בשפת הסימנים הסברתי שרק אני צמחונית, ואנחת רווחה כללית נשמעה. בינתיים הגענו אל Casa Rural וערכו לנו סיור הכרות.


קצת כמו באיי יוון: כחול, לבן וטרקוטה בביג'ואסקה

גילינו פנסיון ביתי מקסים, צבוע לבן עם פתחים כחולים כמו כל הכפר. הבית, כמו יתר הבתים, בנוי עם השיפוע של ההר ולכן הוא מרובה מפלסים, מדרגות, חללים ומבוכים. בפנים יש מכלול של חדרי שינה (הזמנו אחד גדול ומרווח לארבעה), מטבח משותף עם פינת אוכל, סלון משותף (טלוויזיה, די וי די ושלל משחקי קופסא וספרים) וכן שני חדרי רחצה משותפים, אחד לגברים ואחד לנשים. הכל מצוחצח, נקי ומקושט בסגנון המקומי. עולים עוד כמה מדרגות מעבר למטבח ומגיעים אל מרפסת נהדרת, מקושטת ופורחת, עם רוח ערבית נפלאה. סוכם שארוחת הערב תכלול ברבקיו (עם מנה נפרדת בשבילי) ותוגש בתשע בערב, קצת מאוחר אבל בהתחשב בזה שהגענו רק בשבע בערב ורק אז סוכם עם המארחים על רצוננו לאכול אצלם.

אנו עם בעלת הבית בפנסיון המקסים בביג'ואסקה

בינתיים, בשביל הצ'ק אין, ישבנו במרפסת למלא טפסים, וקיבלנו בירות צוננות, קפה שחור כמו שאביב אוהב ושתיה קלה לבנים. נרשמה אכזבה שהווי.פי. הוא רק בחדרי השינה אבל ישבנו בכיף במרפסת עם הרוח הצוננת בלעדיו. אחר כך הלכנו קצת לחדר, ובשעה תשע חזרנו אל המרפסת שנערכה בינתיים לסעודת הערב. פצחנו במרק ויין טוב, אח"כ אני קיבלתי מנה צמחונית והשאר מפירותיו המשובחים של המנגל הענקי שבחצר, בתוספת צ'יפס לבנים וירקות קלויים. ולקינוח – סורבה דובדבנים מ ו ש ל ם. בינתיים הגיעו אורחים נוספים לארוחת הערב; משפחה ספרדית שהתארחה שם כבר מיום קודם, והפלא ופלא גם ידעה אנגלית שוטפת. שמחה וששון, בירות, יין וצחוקים משותפים של כולנו בסיוע המתורגמנים הללו ששמחו מאוד לצחצח את האנגלית שלהם. היה כיף.

אביב היה מצונן מאוד, פרשנו לישון מוקדם יחסית. לילה טוב.

יום 6

התעוררנו לארוחת בוקר ביתית, צנועה אך שווה במטבח הפנסיון. הריבות והמאפים הביתיים היו מושלמים. בסיוע Google Translate שוחחנו ארוכות; בעלת הבית כתבה שאלה בטלפון שלה, תרגמה לאנגלית, אני קראתי וכתבתי תשובה באנגלית והיא תירגמה וקראה...
הם היו סקרנים לדעת איך בחרנו במקום הזה. אנחנו היינו סקרנים לשמוע על המקום, האם זהו נכס משפחתי עתיק? האם הם גדלו בו? היא הביאה לנו אלבום של לפני ואחרי; מסתבר שלפני 25 שנים היא ובעלה החליטו לעזוב את העיר הגדולה (סרגוסה) ולעבור לכפר לעסוק בתיירות. הם רכשו את הנכס הזה שהיה במצב של חורבה גמורה ושיפצו בעצמם חדר אחרי חדר. האלבום מסודר לפי חדרים – כל חדר כפי שהוא נראה כיום וכפי שהיה לפני השיפוץ...בלי ספק הם הצליחו במעשה ידיהם.
בינתיים היא הביאה סלסילת קש ציורית מלאה דובדבנים מהעץ בחצר ומילאה לנו כמה שקיות, שיהיה לדרך...
נפרדנו באהבה והבנים הצטערו שלא נהיה פה עוד יום. זה אומר הכל.
 סיירנו קצת בכפר Bijuesca עצמו: למעלה שרידי המבצר העתיק, למטה נהר קטן צמוד ובתווך בתים לבנים עם פתחים כחולים ונוף מושלם.

יצאנו לדרך.

כשתכננתי את הטיול התייחסתי ליום הזה כאל 'יום 6', לא כאל יום ראשון (יומם של שווקי הפשפשים) ה- 15 באוגוסט 2018 (גמר המונדיאל). בהינתן התאריך והיום, נגוזו התוכניות לסייר בחלק הצפון מערבי של שמורת Ordesa ובמקומם תוכננה נסיעה אל העיר סרגוסה (Zaragoza) מרובת שווקי הפשפשים, והגעה מוקדמת אל אינסה (Ainsa) כי הגמר מתחיל בשעה חמש לפי השעון המקומי.

סרגוסה מצטיינת במגוון רחב של שווקים ושווקי פשפשים. לאחר מחקר מקיף אביב בחר עבורנו שוק El Rastro שהוא שוק גדול ומרכזי המתקיים מידי יום א' בכניסה לעיר, במתחם שיושר והוכשר לקראת יריד ESPO 2008.

הגענו לסרגוסה, מצאנו את המתחם בכניסה לעיר, חנינו (חניה חופשית), נכנסנו והתאכזבנו מרות!
 הגענו לשוק רמלה: בגדים, תיקים ונעליים. לא שיש לי משהו נגד שוק רמלה, אבל לא בשביל זה באנו...מאוכזבים וכעוסים הלכנו אחרי אביב, שבחר את השוק הזה.

עד ש...אביב זיהה שבצד, בהמשך, יש גם שוק פשפשים! שוק רצפה אמיתי, תחת כיפת השמיים. מיד כיוונו לשם והתחלנו ליהנות.

חרשנו את השוק היטב; לא היו הרבה תיירים, בעיקר מקומיים. בין האנשים והדוכנים הסתובב זוג מוזר על מין תלת אופן ממונע, מחופשים לחתן וכלה צעקניים במיוחד עם מוסיקת חתונות רועשת; הם שרו בקולי קולות והיו סוג מוזר למראה של קבצנים…

הפתעתי את עצמי ולא רכשתי כלום, אבל אביב והבנים בהחלט מצאו לעצמם מציאות ששימחו אותם מאוד!

המציאות של אביב והבנים בשוק הפשפשים של סרגוסה

לאחר סיור מקיף בשוק סרנו לקנות ארוחת צהריים לבנים במקדונלד הסמוך ונסענו אל המרכז ההיסטורי של סרגוסה. זוהי עיר גדולה ומודרנית עם מרכז היסטורי יפה ושמור.

טיילנו קצת בסמטאות הציוריות והדי שוממות ונכנסנו אל בזיליקת אל פילאר שהיא כנסיה שנבנתה סביב העמוד, שעליו, כפי שמסופר התגלתה מריה בפני יעקב הקדוש. זוהי כנסייה גדולה ומפוארת, מכוסה ברעפים צבעוניים ומרשימה גם מבחוץ וגם מבפנים! מיד החלטנו שזו הכנסייה הכי יפה שראינו עד כה בספרד (והיא אפילו לא גותית)...

בזיליקת אל-פילאר בסרגוסה

ממול, מעבר לכיכר, נמצאת כנסייה גדולה ומרשימה נוספת: קתדרלת לה סאו. הלכנו אליה אך היא הייתה סגורה בשעת צהריים זו.

מבט מהכיכר לעבר קתרדלת לה סאו בסרגוסה

אז שוטטנו עוד קצת בסמטאות הציוריות מסביב לכיכר העצומה שבין שתי הכנסיות, וחזרנו לרכב.

התחלנו לנסוע לעבר Ainsa; בין סרגוסה לאינסה עוברים שני מסלולי נסיעה: אחד דרך Huesca וכביש A23 ושני דרך Huesca וכביש A22; אנחנו בחרנו בעקבות מסלול שתואר בבלוג של רחל לבון (תודה רחל!), לנסוע מ A22. מסלול זה מאפשר נסיעה לאורך 40 ק"מ במקביל אגם טורקיז משגע, שנוצר כתוצאה מבניית סכר על אגם.

הסכר שיצר אגם מרהיב

קשה לתאר במילים את צבעו המושלם של האגם הזה, וגם אין כמעט איפה לעצור ולצלם.... זו הייתה נסיעה כיפית בזכות הנוף המופלא שלא רצינו שיגמר.

טעימות מאגם מופלא באורך של כארבעים ק"מ!

הגענו לאינסה, המלון נמצא ממש בכניסה מהכיוון ממנו הגענו. קיבלנו מפתח לחדר לארבעה וגם שלט - רחוק למזגן J. זהו מלון נחמד, לא משהו מיוחד אבל נוח מאוד, ושמחתי לגלות אמבטיה גדולה בחדר הרחצה!
 להפתעתי אביב לא רצה לראות את הגמר. ציפינו שבחוץ בבתי הקפה יהיה הרבה יותר אקשן לקראתו אבל היה די שקט, אז הבנים התארגנו לצפייה בלובי ואביב ואני יצאנו לתור את אינסה.

אינסה היא עיירה קטנה וחביבה היושבת על מפגש הנהרות סינקה וארא ומספקת בעיקר מסעדות, מלונות וחנויות ציוד למטיילים. עד כאן הכל רגיל וחסר ייחוד; הפנינה האמתית נמצאת גבוה יותר; טיפוס קליל של חמש עד שבע דקות במדרגות נוחות (אפשר גם לטפס עם הרכב ולחנות למעלה) מוביל אל אינסה העתיקה. העיר העתיקה קטנה ומקסימה!

קטנה ומתוקה-אינסה!


 הסמטאות ציוריות מאוד ומדי פעם נגלה דרכן הנוף המרהיב של העמק הירוק וההרים שמקיפים אותו. ממש בכניסה לחלקה העתיק של העיירה, יש מבצר שנבנה על ידי המלך פיליפ, שכיום נותרה ממנו רק החומה החיצונית ורחבה ריקה בפנים. אפשר לטפס אל החומה וליהנות מנוף פנורמי של האזור. יש כאן גם בתי אבן מתקופות שונות בימי הביניים, מצודה מהמאה 12 עם חלקים שנבנו מחדש במאה ה16 כדי להתמודד עם האיום המוסלמי, וכנסייה טיפוסית מהמאה ה11.

יש פה גם מוזיאון קטן, מקסים ומומלץ למלאכות עתיקות: קדרות, נפחות, חרשי עץ, אריגה וכו' – אנחנו ממש התרשמנו וממליצים לא לוותר. המוזיאון נקרא Maso de Oficios Artes Tradicionales והוא נמצא קרוב לכנסייה ולכיכר המרכזית.

נפחיה בתוך המוזיאון

מסור עצים בגובה אדם בתוך המוזיאון

הכיכר המרכזית של אינסה מוכרזת כאתר היסטורי לאומי; זו כיכר ארוכה וגדולה, מוקפת בתי קפה, חנויות קטנות וכו'. כך נראתה הכיכר ביום א' אחר הצהריים:

כיכר שוממת באינסה

לא היה חם ולא ירד גשם, אפילו נשבה רוח נעימה וקלילה, השעה היתה בערך שש לפנות ערב, והכיכר – ריקה. לחלוטין.

כולם ספונים בבתיהם וצופים במונדיאל...כששוטטנו בסימטאות הקסומות שמענו מהבתים את קריאות העידוד (הנראה לצרפת, צריך לזכור שאמנם אנחנו בספרד אך קרוב מאוד לגבול צרפת) וחוץ מזה – דממה.
 המשכנו לשוטט בכיף, שתינו קפה במקום קטן, ורוד וקסום בדיוק מול הנוף ואחר כך חזרנו ברגל למלון.

בית קפה קטן ומתוק מול הנוף

הנוף שנשקף מחלון בית הקפה

נכנסנו לסופר מרקט קטן (ליתר דיוק מכולת גדולה) להצטייד קצת לקראת הטרק הצפוי וחזרנו למלון לסיום המונדיאל. הגענו ללובי לתוצאה של 4:1, עד שעלינו לחדר כבר היה 4:2...

צפינו באכזבה בסוף משחק הגמר, וירדנו למרפסת המלון לארוחת ערב קלילה (וזולה). לילה טוב.

יום 7

התעוררנו לצלילי סופת רעמים וברקים...לאחר ארוחת בוקר מגוונת מעט יותר (היו עגבניות ונציגים רבים יותר של משפחת הפירות) נסענו בגשם אפרורי לעברEscalona - נקודת המוצא למסלולים רבים בשמורת Ordesa.

אורדסה היא השמורה המערבית מבין שתי השמורות הגדולות בפירנאים; יש בה צוקים, נקיקים, קרחונים, מפלים וצמחייה מגוונת מאוד. מסלולים רבים עוברים בשמורה הזו ומבחינתנו אפשר להקדיש לה טיול שלם....מאחר ואנחנו בחרנו להתמקד בשמורה המזרחית (איגוואסטורטס) רצינו לפחות לטעום קצת ולכך הוקדש חלקו הראשון של הבוקר הזה.

בEscalona נכנסנו למרכז המידע לברר מה אפשרי ומה סגור בקניון Unisclo; התברר שהשביל הימני (המזרחי) בו תכננו לטייל סגור כעת! אז נסענו לצד השמאלי, חנינו לפי השילוט ונסענו בשאטל של השמורה (חינם) אל תחילת המסלול.

יוצאים לדרך!

ברגע שהגענו הגשם נפסק, העננים שטו לדרכם ואנחנו – אנחנו התחלנו להתלהב ואפילו להתפעם מיופים של הפירנאים!

מפגש ראשון עם הפירנאים

בחרנו ללכת במסלול מעגלי קצר אל מערת הקדוש סאן אורבז - הקדוש המקומי אשר לפי הסיפור חי במערה, משמש כפטרון הרועים ויודע לדבר עם החיות! כשמגיעים למערה (הסגורה) יש להרים מעט את העיניים ואז מגלים את פסלו של כבוד הקדוש. בעינינו הדבר המרשים פה הוא הנוף – קניוני ומיוער.

מערת הקדוש סאן-אורבז

הקדוש סאן אורבז בכבודו ובעצמו

כשהגענו למערה לא המשכנו במסלול המעגלי, אלא התקדמנו עוד קצת במעלה השביל לאורך הקניון עד המפל הבא, כדי לספוג עוד קצת מהיופי הזה.

ואז חזרנו למערה, וממנה לגשר ולסיום המסלול. המסלול בתוספת ההארכה לקח לנו כמעט שעה וחצי של צעידה קלה ונוחה והרבה הפסקות צילום.

כל כך יפה כאן, חבל שהמסלול נגמר!

חזרנו לחנייה של השאטלים, עשינו פיקניק קצר על כר הדשא ונסענו חזרה לחניה הראשית בכניסה לשמורה.

ואז התחלנו לנסוע מזרחה. טיפונת התברברנו בכניסה לכביש 230, תיקנו, עצרנו לגלידה ונסענו אל עיר המחוז Vielha. הנופים נפלאים והשמיים מתקדרים....
אל Vielhaהגענו בטפטוף קל, שלא מנע מאתנו להתפעל ממראה: בכביש 230 מגיע ממערב ויורד אל העיר; במבט מלמעלה רואים את הבתים הבנויים אבן כהה עם רעפי ציפחה והמראה ציורי עד מאוד.
 מקרוב זו עיירה רגילה וחסרת ייחוד, עצרנו במרכז לאכול במסעדה שגם היא חסרת ייחוד והמשכנו.

רצינו להגיע אל Espot, נקודת המוצא לטיולים בשמורת איגואסטורטס‏ (Aigüestortes), לפני שמרכז המידע נסגר (17:45) כדי לערוך כמה ברורים לקראת הטרק שלנו.

נסענו לEspot ונהנינו מהנופים בדרך, עד שהשמיים התקדרו; את רוב פיתולי הדרך עברנו בגשם ובערפל. אין דבר, ההמשך הבלתי צפוי זימן לנו הזדמנות נוספת לנסוע באותו מסלול בדיוק, הפעם בתנאי ראות המאפשרים הנאה מהנוף!

הגענו אל אספוט. דבר ראשון עצרנו במרכז המידע – והתוכניות שלנו השתנו בחטף!
 על כך בפוסט הבא

כל הזמן הזה שבילינו במרכז המידע הבנים המתינו לנו בחניה בג'יפ...חזרנו אליהם ונסענו אל המלון שלנו, התגלה במרחק של כחמישים מטרים ממרכז המידע.
מלון Saurat התגלה כנוח מאוד; הזמנו 'חדר לארבעה' והחדר הזה התגלה כמין יחידה משפחתית נוחה ומרובעת עם שני חדרי שינה נפרדים – לראשונה בטיול הזה ישנו בחדר שינה נפרד מהבנים. החדרים גדולים ומרווחים, לא משהו מיוחד אך יפים ונעימים, ויש לנו כנסייה צמודה בתור נוף מהחלון.
 ארזתי את המינימום הדרוש לטרק, במטרה להשאיר חלק מהתרמילים בEspot, ואחרי זה יצאנו לעבר מסעדת יואכים המפורסמת, שנמצאת מסתבר מול המלון.

מסעדת יואכים התגלתה כנעימה וטעימה; יש תפריטים ברוב השפות, קיבלנו בעברית. התפריט תורגם כנראה באופן לא מאוד מיומן, לכן יש בו רוטב 'אליולי', 'טלפי חזיר' ועוד...
העיקר שאפילו נדב הבעייתי בתחום האוכל מצא מה לאכול.
לאחר ארוחה גדולה וטעימה הלכנו לסופר מרקט המקומי שהתגלה כדי עלוב...מזל שכבר באינסה הצטיידנו.
 אמבטיה ממושכת לפני הטרק, ולילה טוב!

לפוסט הקודםלפוסט הבא

בקצרה: 

לפוסט הקודם: ספרד חלק א

לפוסט הבא: ספרד חלק ג

לפוסט ספרד חלק ד

לפוסט ספרד חלק ה

לפוסט ספרד חלק ו