לפוסט הקודם

מי שעוקב אחרי הבלוג הזה כבר מכיר את משיכתנו העזה
לאירועי הכריסטמס, לקישוטים ולאווירה.
 השנה יצא לי לחוות זאת פעמיים, שכן קצת אחרי שחזרנו מהטיול המשפחתי אל שווקי הכריסטמס של בודפשט טסתי עם נגה לחוויית כריסטמס אחרת, שונה ומיוחדת: סדנת כריסטמס אצל אפרת לוזנוב בוידין, בולגריה.
אפרת, צלמת בוגרת בצלאל, חיה עם משפחתה בוידין כבר מספר שנים
ועורכת סדנאות צילום מושקעות שהן חוויה לכל החושים!
 הסדנאות נערכות בוידין עצמה וגם בעוד מקומות מרהיבים ברחבי העולם. 

יום שישי

שנייה לפני חנוכה וכריסטמס טסנו לנו נגה ואני לבולגריה. בדרך נזכרנו כמה נהנינו מהטיול המשפחתי שערכנו פה לפני כמה שנים...
 בצהריי יום שישי שמשי ויפהפה נחתנו בסופיה ומצאנו את שאר שותפותנו לסדנה, וגם את הנהג שהמתין כדי לקחת אותנו אל וידין הרחוקה.

הנסיעה עד לקצה הצפוני של בולגריה נמשכה כארבע וחצי שעות בפקקים של יום העבודה האחרון לפני חופשת החג – כפול מזמן הטיסה מהארץ לבולגריה😉
 נגה ואני התייחסנו אל השעות הללו כאל זמן איכות שבו כל שעלינו לעשות הוא לשבת ולהתבונן בנוף. ויש הרבה מה לראות בבולגריה; הדרך משתנה מנוף של פרברי סופיה (הנהג מנסה להימלט מהפקקים ונוסע דרך שכונות שברגיל לא עוברים דרכן...) לעבר הטבע, כפרים ציוריים בלב השום מקום, עיירות ובעיקר הרבה ירוק.

הקרח מפשיר לאטו ואנו, עשר משתתפות הסדנה, מתחילות להיפתח ולהכיר.
ועדיין יש עוד כמה שעות נסיעה לפנינו....
לאט לאט החלו דמדומים ואל וידין הגענו בחשכה מוחלטת.
 וידין היא עיר נמל הממוקמת על הגדה הדרומית של נהר הדנובה, בצפון מערב בולגריה, בסמוך לגבולות רומניה וסרביה. יש בה תעשיות שונות, מבצר, מסגד ובית כנסת נטושים שעוד נבקר בהם ובעיקר שקט ושלווה. העיר הזו נמצאת מחוץ למסלול עבור התיירים במבקרים בבולגריה; יש פה אנשי עסקים (כנראה בגלל התעשייה שיש פה) ובעיקר אין בה תיירים.

קצת פניות לא נכונות, קצת סיבובים מיותרים וזהו. הגענו. דלת של מבנה אפרורי שאינו מרמז על המסתתר בתוכו נפתחת, ואת פנינו מקבלת אפרת.
 נכנסות לסטודיו המקושט כולו לכריסטמס, והחגיגה מתחילה.

הסטודיו המקושט מקבל את פנינו בחגיגה של ריחות ושל מראות

כמו שכתבתי בכותרת, הסדנאות של אפרת הן חגיגה לכל החושים; ריחות נפלאים קיבלו את פנינו בסטודיו המקסים המקושט כולו לחג; מוזיקה משובחת התנגנה ברקע, וקבלת הפנים הייתה רק יריית הפתיחה לחגיגת טעמים שנמשכה לאורך כל הסדנה. אפרת מקפידה לשלב בסדנאות שלה אוכל משובח ומיוחד שהוא חלק מהחוויה הכוללת; בסדנה שלנו בישל עמיחי שרפשטיין (מקום שני במאסטר-שף עונת 2018) שעוד אכביר פה מילים על האוכל המשובח שהכין לנו, על האופרות שהוא שר לנו ועל הידע העצום שלו בתחומים רבים ומגוונים.

אבל אנחנו רק הגענו מטיסה פלוס נסיעה שנמשכה כפול מהטיסה...לכן לאחר השקת כוסות של יין חם, סבב שמות וטעימות מהכיבוד המופלא אנו הולכות לעשות צ'ק-אין במלון אנה כריסטה הסמוך.

המזוודות כבר הובאו למלון ע"י הנהג ולנו נותר רק ללכת ברחובות וידין החשוכה אל המלון, הנמצא כחמש דקות מהסטודיו. המלון מהודר, מקושט ומעוצב, החדרים גדולים, נוחים ומרווחים מאוד – לא צריך יותר מזה. למרות החשכה כבר אפשר לשים לב לכל מיני דברים: לזה שבסך הכל שבע וחצי בערב ואין נפש חיה ברחובות, לפארק העצום על גדות הדנובה, לניסיונות להוסיף צבע, חיים וייחודיות לשיכונים...

מבט על מלון אנה-כריסטה מבפנים ומבחוץ


 לאחר התארגנות קצרה חזרנו אל הסטודיו לארוחת ערב משובחת שעמיחי עמל כל היום על הכנתה.

התמונות לא משקפות כמה האוכל של עמיחי טעים!

בינתיים אנו שומעות קצת יותר על המבנה המיוחד בו שוכן הסטודיו של אפרת: מדובר במה שהיה הפואייה של בית הקולנוע הראשון בצפון בולגריה!!! באולם ההקרנה עצמו נמצאת כיום הנגרייה של חמיה ובאחד החדרים הנוספים נמצא הסטודיו של בעלה הצייר, בוגר בצלאל אף הוא.
 אנחנו שומעות קצת על הל"וז למחר וחוזרות בנחת אל המלון. לילה טוב!

שבת

מזג האוויר הבהיר מאתמול התחלף לטובת אפרוריות ועננות אשר תלווה אותנו כל הסדנה.
 אבל גם לאפור איכויות משלו... נפגשנו, כל משתתפות הסדנה, בלובי וצעדנו לעבר הדנובה, הנמצאת ממש ליד המלון. הדנובה הרחבה הייתה שקטה בשעה זו והפארק הצמוד – דומם לחלוטין. למרות הערפל אי אפשר לפספס את יופיו של הפארק הזה! לפי המתקנים, ניתן להניח שבקיץ יש פה חיים שוקקים על גדת הנהר…

פארק וידין בערפילי הבוקר… 

דנובה בערפל

שיכון בדרך הקצרצרה בין המלון לסטודיו. ניסיון להוסיף צבע למבנה אפרורי….

כביסה על מרפסת באחד השיכונים. שימו לב לתוספת הריח ששום מרכך כביסה לא יכול לספק 😉

הלכנו לסטודיו; עמיתי ואפרת חיכו עם ארוחת בוקר משובחת:

מיד אחרי הארוחה נסענו במוניות אל שוק הפשפשים בוידין; מי שעוקב אחרי הבלוג הזה כבר מכיר את היותנו פשפשולוגים מובהקים וחובבי שווקי פשפשים באשר הם. ובכן, השוק בוידין היה מהאותנטיים שביקרתי בהם מימי, מהסיבה הפשוטה שאין כאן תיירים והשוק משמש את המקומיים.
 כצפוי, המוכרים לא ידעו מילה באנגלית; אולם בניגוד לשווקים רבים אחרים גם הפטנטים הידועים של לרשום את המחיר בטלפון וכו' לא מוכרים כאן. הוצאתי פנקס ועט והסברתי בשפת הסימנים למוכרים השונים שאני מבקשת שירשמו את המחיר. לרוב זה עבד, לא תמיד המוכרים הבינו אך תמיד מישהו בסביבה הבין…

אני מתחת לכובע הכחול שנקנה בדוכן אחר בשוק. 

בשוק עצמו יש אזורים של תוצרת חקלאית (ביצים, ירקות, דבש, ארנבות, תרנגולות, אפרוחים, גורי כלבים...), אזור של שוק פשפשים 'רגיל' ואזור של מכל הבא ליד: בכל דוכן יש כמה צנצנות של ירקות כבושים/מוחמצים, כמה זוגות גרביים שסרגה אותה גברת שהכינה את הירקות, כמה פריטי לבוש שהוצאו מהמחזור הביתי למכירה... אנחנו הצטיידנו בכמה זוגות של גרביי צמר נפלאים שכאלו. כמובן בצבע טבעי מצמר שלא עבר הרבה עיבוד ובטח שלא צביעה.

באגף הירקות לא יכולנו שלא להתפעל מהכרשות העצומות בכל מקום, שהיו פחות או יותר בגובה שלי ושל נגה. (170 ו- 172 ס”מ בהתאמה...)

באגף ה'פשפשים' היו מציאות רבות, בזיל הזול. נגה חמדה סרגל עץ ישן ויפהפה; המוכר הוציא טלפון נוקיה עם מקשים, התקשר למי שהתקשר ולבסוף נמסר לנו המחיר: 1 לב (פחות משני ₪). קנינו. במחירים דומים רכשנו לנו עוד כל מיני אוצרות....

שלל האוצרות שצברנו בשוק

כאמור – לחובבי שווקי הפשפשים זהו אחד האותנטיים שיש! ואם היו לנו מזוודות ולא טרולים היינו חוזרות עם הרבה יותר מציאות...

בזמן שנקבע התאספנו כל בנות הסדנה וחזרנו במוניות לסטודיו, להתחיל בעניין לשמו התכנסנו: סדנת צילום.

הסדנה הפעם הייתה מעורבת, לכל הרמות. אפרת היא מורה בחסד, ה'שיעור' הראשון הגיוני, ברור ובנוי היטב. גם סדר הסשנים/שיעורים היה הגיוני ונכון. בצילום אולי אני לא משהו אבל בהכנת מערכי לימודים אני דווקא מבינה דבר או שניים, והסדנה הזו הייתה מתוכננת ובנויה מצוין!

לאחר ההסברים מגיע שלב ההתנסויות. די מהר התברר מאזן הכוחות: אני לכיתה הטיפולית, נגה למסלול המואץ 😉…


 ברקע בינתיים טרח עמיחי על ארוחת הצהריים שלנו, שהוגשה לאחר שיעור הצילום הנ"ל. תענוג.

בדרך למנוחה קלה במלון הצצנו, נגה ואני, בכנסייה הסמוכה ובמסגד.

אחד מקישוטי הכריסטמס הבודדים שראינו ברחובות היה בחצר הכנסייה. כל כך שונה מהחוויות שלנו בערים אחרות….

המסגד של וידין במבט מהפארק. 

לאחר מנוחה קלה במלון יצאנו לסשן של צילומי פורטרט בפארק היפה שכבר הזכרתי. כאמור, למרות שביום בהיר הכל היה נראה אחרת, גם באפור אי אפשר היה לפספס את האיכויות של המקום הזה ואת יופיו.

סשן צילומי הפורטרט הניב את אחת התמונות הבודדות בבלוג הזה בהן אני מצולמת ללא משקפי השמש הנצחיים!!!!

אני בשלב הזה פרשתי לחדר; עם חשכה חזרו יתר משתתפות הסדנה לסטודיו לסשן נוסף בו למדו ותרגלו קומפוזיציות ועוד.
לאחר מנוחה שכנראה הייתי זקוקה לה מאוד, יצאתי לסיבוב קצר לבדי באזור שבין המלון לסטודיו, ובראש ובראשונה לבית הכנסת של וידין (פרוט ביום הבא). שוב נדהמתי מהדממה ומכך שאין איש ברחובות בשעת אחר הצהריים....
 האוויר הקר עשה לי רק טוב, ולאחר סיום השיטוט הרגלי הצטרפתי אל כולן בסטודיו, שבו החלה ההתארגנות לארוחת ערב נהדרת, אשר לוותה, כמו כל הארוחות, באלכוהול משובח…

לילה טוב.

יום ראשון

לאחר ארוחת בוקר מיוחדת שתובלה בהסברים מרתקים של עמיחי על פטריות (האיש בעל ידע עצום ומארגן סיורי ליקוט פטריות אצלנו בארץ!) התחיל סשן של צילום אוכל בתוך הסטודיו. תענוג. ואחריו – צילום הקפאת תנועה.
הכי כיף: צילומי אוכל

לומדים לצלם 'הקפאת תנועה'

בשלב הבא יצאנו שוב לצלם בחוץ; עברנו ליד בית הכנסת החרב של וידין. זהו בית כנסת ענק שנבנה בשנת 1894, כנראה ע"י קהילה שהייתה מבוססת דיה כדי לא לחסוך בעת בנייתו...
 גם כיום כאשר הבניין חרב לחלוטין אי אפשר שלא להתפעל ממנו. אפרת, שחמותה היא מנהלת הארכיון היהודי בוידין, סיפרה לנו כי לא קיימת בעולם תמונה המראה את בית הכנסת בימי תפארתו!

גם כשהוא חרב אי אפשר להפסיק להתפעל ממנו-בית הכנסת של וידין

הקהילה המבוססת שבנתה את בית הכנסת כבר לא קיימת. בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה יהדות וידין כ- 2,000 נפשות; כזכור בבולגריה נעשו פעולות הצלת יהודים מאורגנות ומסודרות בזמן מלה"ע השנייה, ובזמן הגרוש מסופיה במאי 1943 קלטה קהילת וידין אלפי מגורשים.
 מרבית בני הקהילה עלו למדינת ישראל לאחר הקמתה וכיום יש בוידין יהודים ספורים בלבד.

מול בית הכנסת נמצא ביתה של אפרת, וכמה עשרות מטרים משם נמצא מבצר באבא וידה אשר נבנה על חורבות מצודה מהתקופה הרומית ושימש עמדת מפתח גם בתקופה העות'מאנית.

מבצר באבא וידה

צילום: ענבר איזנקוט

מול המבצר. צילום: אילנה פישמן

המבצר מרשים ויפה, והדנובה ברקע מספקת תפאורה מושלמת. מהמבצר אפשר לרדת ישירות אל החוף, במזג אויר אחר זו יכולה להיות חוויה מושלמת… בינתיים התענגנו על ספינות ששטו בה והתאימו היטב לפריים!

הירידה מהמבצר לדנובה. צילום: ענבר איזנקוט

ספינה על הדנובה בתזמון מושלם עבורנו

נגה מצלמת ספינות על הדנובה. צילום: אפרת לוזנוב


 חזרנו אל הפארק היפהפה של וידין, מדמיינות איך הוא נראה בשלכת...

טעימה זעירה מיופיו של הפארק בוידין. צילום: ענבר איזנקוט

ויש גם גרפיטי:

בתרגום חופשי: משימה ללא דיבורים!

תמונה קבוצתית של כל משתתפות הסדנה בפארק היפהפה. צילום: אפרת לוזנוב

בדרך חזרה לסטודיו ביקשנו וקיבלנו הצצה לנגרייה של חמיה של אפרת, העובד כזכור היכן שהיה אולם הקולנוע (כלומר: עובד בחלל משופע!) וחזרנו לסטודיו לצילומי קינוחים.
 עמיחי הכין לנו קרוקומבוש מפואר, עשוי מ...פאני פורי ממולאים בכל טוב (גאנאש עם זעפרן, גרנד מרינייה ועוד!) ומקושט כיאה לכריסטמס. עוד הזדמנות לתרגל צילומי הקפאת תנועה בזמן שעמיחי עשה פינישים אחרונים…

בזמן שאנחנו התעלפנו לנו ממראה הקרוקומבוש ונחנו ליד הקמין, עמיחי זימר אופרות (חוויה של כל החושים, כבר אמרתי?) והכין ארוחת צהריים אחרונה ושווה.

נגה ואני עורכות את השולחן לארוחת הצהריים. צילום: אפרת לוזנוב

כל ארוחה היא חגיגה של טעמים, צבעים וריחות!

גיחה למנוחה ואריזה בחדר וחזרה לסשן אחרון בו למדנו עריכת תמונות בתוכנה ייעודית לכך. ברקע ריחות ארוחת הערב מערפלים את החושים... לאחר הארוחה הצגנו את התמונות הנבחרות והערוכות של כל אחת ו... זהו. נגמר.
 חזרה להתארגנות במלון ובחצות הלילה עלינו על מיניבוס שלקח אותנו הישר אל שדה התעופה בסופיה. הפעם הנסיעה עברה בשינה עמוקה...

בקצרה

  • סדנאות הצילום של אפרת לוזנוב מתקיימות בוידין בולגריה או ביעדים אחרים ברחבי העולם. הסדנאות הן בשיטה של הכול כלול (חוץ מטיסה וביטוח נסיעות כמובן) והן הרבה, הרבה מעבר לסדנת צילום.
  • מלון אנה כריסטה נמצא ממש על גדות הדנובה, צמוד לפארק של וידין, למבצר, לבית הכנסת ועוד. מלון מהודר עם חדרים גדולים, נוחים ומרווחים, שלו ושקט.
  • שוק הפשפשים בוידין: שוק לא גדול אבל מהאותנטיים שראיתי מימי. חוץ משוק פשפשים 'קלאסי' יש פה גם קצת תוצרת חקלאית. פתוח בימי שבת.
  • מבצר באבא וידה בוידין וממנו ירידה אל הדנובה.

לפוסט הקודם