דברים טובים מתחילים באות ח': חופשה, חו"ל וגם... חיפה!

לפוסט הקודם
לפוסט הבא
ארבעה. ארבעה טיולים בחו"ל החמצנו בגלל הקורונה. בתחילת יוני, כשהתעסקתי עם ביטולים, החזרים וזיכויים, הייתי בטוחה שעד סוף אוגוסט, הזמן בו אנו חוגגים את יום הנישואין שלנו, כבר נחזור לטוס כרגיל, ואת יום הנישואין נחגוג בטיול שווה, רצוי בחבל קלמנד (Kelmend) בצפון אלבניה אליה אנו לא מפסיקים להתגעגע מאז הטיול ביולי שעבר.
יוני חלף עבר, גם יולי נגמר, ובתחילת אוגוסט אפילו אביב, האופטימי מטבעו, הפנים את העובדה שלא נטייל בחו"ל ביום הנישואין וצריך לבנות תוכנית חלופית.
דיון קצרצר הביא אותנו להחלטה על חופשה בחיפה. אמנם בילינו בה לא מעט סופי שבוע עם ובלי הילדים, אך הפעם החלטנו על חופשה ארוכה יותר (ארבעה לילות) שתתוכנן בדומה לטיול עירוני בחו"ל; עם קובץ וורד מפורט שייבנה לאחר הכנה ארוכה, עם סיורים מודרכים ועוד.

קצת פרטים טכניים:

• לינה: מלון שומאכר במושבה הגרמנית. קרוב לעניינים אך לא על הרחוב הראשי (בן-גוריון) עצמו, מה שמבטיח שקט. בחרנו בחדר עם פטיו, כדי שיהיה איפה לשבת עם ספר וכוס קפה, או לחילופין עם מפה כשמתכננים את המשך היום... חדרי הפטיו הם טיפטיפונת קטנים מיתר החדרים, אך לטעמנו הנדסת האנוש בתכנונם טובה יותר. וכאמור, יש להם פטיו... המלון מעוצב בקו מודרני ונקי (אפילו נקי מדי לטעמנו) והצוות היה אדיב וחביב. הן החדרים והן השטחים הציבוריים היו נקיים מאוד.
  במלון אין ארוחת בוקר אך תמורת 55 ₪ לאדם ניתן לקבל שובר לארוחת בוקר התקף למספר מקומות במושבה הגרמנית. את ההזמנה ביצענו דרך בוקינג.

• התניידות: למלון חנייה צמודה וכמעט את כל החופשה הרכב שלנו בילה בה. קווי מטרונית וקווי אגד נמצאים כדקה הליכה מהמלון והם יעילים ומהירים.

• סיורים: הזמנו הכול מראש, פירוט בהמשך.

• חומר רקע: כשבניתי את קובץ ההכנה לטיול קראתי את כל מה שנכתב כאן בלמטייל (פורומים, בלוגים וכתבות). בעצם, קראתי כמעט כל מה שנכתב ברחבי הרשת על טיולים בחיפה... נעזרתי רבות בבלוג היפה חלומות שמורים של אורה גזית המכיל המון המון מידע משובח.

כמו תמיד, בסוף הפוסט ירוכזו כל הקישורים הרלבנטיים לכל עניין המוזכר בפוסט!
אמנם ההתיישבות בחיפה החלה כבר בתקופת הברונזה, אך חיפה של העת החדשה החלה להתגבש במתכונתה הנוכחית בימי השלטון העות'מאני - בשנת 1761 הרס דאהר אל עומר, שליט הגליל, את העיר המקורית, ובנה את חיפה מחדש במקום שבו מצויה כיום העיר התחתית. אל עומר הקיף את העיר בחומה והציב עליה מגדלי-שמירה; תקופה זו סימנה את תחילת עלייתה של חיפה על פני שכנתה עכו בחשיבות האסטרטגית והכלכלית. כיום חיפה היא עיר של ניגודים: מעלה ומטה, חדש וישן, דתיים וחילוניים וכמובן הרבה הרבה דתות ולאומים החיים בשלום זה לצד זה. ובעיקר – עיר שיש המון המון מה לראות ולעשות בה!

היום הראשון

את ביקורנו בחיפה פתחנו בכניסה הדרומית לעיר; חנינו בטיילת בת גלים, ליד התחנה התחתונה של הרכבל, ועלינו אל אזור סטלה מאריס. הנסיעה ברכבל אמנם קצרצרה אך מאפשרת כמה דקות של התבוננות בנוף היפהפה הניבט מכל עבר.

ביציאה מהרכבל פנינו קודם כל אל מצפור סן-פרנסיסקו הנקרא כך על שם העיר התאומה של חיפה. מהמצפור רואים את מורדות הכרמל, מפרץ חיפה, הקריות, עכו ובימים עם ראות טובה – אפילו את הגליל המערבי וראש הנקרה. וכמובן גם את מגדלור סטלה מאריס ("כוכב הים" בלטינית), על שמו נקרא האזור.

למרות שהעין אף פעם לא שבעה מהנוף, חצינו את הכביש לעבר המנזר הכרמליתי המוכר יותר כ מנזר סטלה מריס. זהו מנזר גברים השייך למסדר הכרמליתי, שהוקם בארץ ומרכזו העולמי נמצא כאן. נזירי המסדר, אימצו אורח חיים סגפני בהשראת אליהו הנביא, אשר תבליט דמותו המניפה חרב חרוטה על דלת המנזר. המנזר פעיל גם היום, אך הכניסה אליו מותרת רק לנזירים עצמם.
הכניסה לכנסייה בלבוש צנוע בלבד.

משם המשכנו אל בית הקפה סנטה מריה (יש לצאת ממתחם המנזר ולהיכנס מסביב אל בית הקפה). בית הקפה, המכונה האוסטרי, כמו נלקח מנופים אחרים... לכן מיד הזמנו שטרודל!
בית הקפה הנעים היה כמו אי של שלווה ממקום אחר בקיץ הישראלי.

בשלב זה התחלנו ללכת במסלול הרגלי לעבר מערת אליהו. המסלול קל מאוד, והנוף מרהיב. בערך במחצית הדרך נמצאת קפלת המשפחה הקדושה הבולטת בלובנה. המבנה נבנה במקור כתרומה למנזר הכרמליתים על מנת לשמש כטחנת רוח, אך מעולם לא הושלם. בשלב מסוים הוסב לכנסייה קטנה המשמשת להתבודדות של נזירים.

המשכנו בשביל כלפי מטה; לצערנו השביל אינו מתוחזק כלל, מוזנח ומלוכלך, וחבל!

בסוף הירידה חולפים ממש מעל מוזיאון ההעפלה וחיל הים, נחמד להלך מעל הצוללת ויתר כלי השיט שבמוזיאון, אותו אנו זוכרים לטובה מביקורים קודמים בעיר!

בימים אלו לא ניתן להגיע מהשביל אל מערת אליהו, יש לרדת עד לכביש הראשי ומשם לעלות במדרגות אל המערה שבה, לפי המסורת העממית, הסתתר אליהו הנביא בברחו מפני אחאב מלך ישראל, בימי נדודיו בהר הכרמל. מערת אליהו קדושה ליהודים, לנוצרים, למוסלמים ולדרוזים.

לאחר הביקור הקצר במערת אליהו נסענו אל המלון לצ'ק-אין, התארגנות ומנוחה. ברור קצר עם בעל הבית לימד אותנו אודות משפחת שומאכר; אבי המשפחה, יעקב שומאכר אשר השתייך לתנועת הטמפלרים היה סתת אבן ואדריכל. יעקב שומאכר היגר מגרמניה לארה"ב ואז הגיע לארץ ישראל והיה שותף מרכזי בתכנון המושבה הגרמנית ובבניית בתיה. גם בנו, גוטליב שומאכר, שזכה לרחוב על שמו בסמוך, היה אדריכל שתיכנן מבנים רבים ברחבי הארץ, כולל את יקבי ראשון לציון. גוטליב שומאכר היה גם ארכאולוג והוא הראשון שביצע סקר ארכאולוגי מדעי ברמת הגולן, ולאחר מכן היה הראשון שחפר בתל מגידו.

את אחר הצהריים בחרנו להעביר בגן הפסלים הקסום ע"ש אורסולה מלבין.

אורסולה מלבין הייתה פסלת ילידת ברלין שחייתה בשוויץ. בשנת 1967 החליטה מלבין לרכוש בית מגורים בעין הוד, לאחר שכבר ביקרה בישראל. מלבין יצקה מספר פסלים והעמידה אותם בחצר ביתה בעין הוד, והמקום הפך לאתר ביקורים. מכאן עלה הרעיון להקים גן פסלים. את הגן בנתה הפסלת מכספה ותרמה לו את כל 29 הפסלים המוצבים בו, ואחרי שאחד הפסלים העשוי מ-200 ק"ג ברונזה נגנב, אף תרמה פסל חליפי!

התוצאה היא גן נרחב וירוק בו בילינו בו רגעים נפלאים. הפסלים, בגודל טבעי ומשרים איזו שלווה נעימה על המבקרים בגן.

חוץ מכרי דשא יש בגן הקסום, השקט והשלו הזה המון פינות ישיבה נעימות והנוף הנשקף לעבר המפרץ נפלא!

ביציאה העליונה של הגן, זו הפונה אל שדרות הציונות, נמצא ממול קיר דקורטיבי ססגוני ויפה שהוכן ע"י ילדי גן והוריהם, בהנחיית האמן אריק כלפון ! כתובת: שדרות הציונות 147.

לעת ערב צעדנו לנו לעבר מתחם הנמל לקראת ארוחת הערב. בדרכנו עברנו והצצנו בכנסייה הלטינית היפה, ונהנינו מהרבה גרפיטי מגוון.

המסעדה שנבחרה לערב זה הייתה רולא; מסעדה המגדירה עצמה כ'מסעדה לבנטינית' .
בעזרת הצוות האדיב הרכבנו לנו ארוחה תוך התחשבות במגבלת הצמחונות שלי, ונהנינו מכל ביס!

חזרנו ברגל לכיוון המושבה הגרמנית, דרך 'המסגד הגדול' (מסגד אל-גְ'רֵינֵה) שבמרכזו מגדל שעון! זהו אחד מכמה מגדלי שעון שנבנו על פי הוראתו של הסולטאן עבד אל-חמיד אשר הורה להקים בערים שונות ברחבי האימפריה העות'מאנית מגדלי שעון לציון חצי יובל למלכותו.
בדרכנו חזרה העיר נראתה לנו שקטה יותר מאשר בביקורים קודמים, וגם הגנים הבהאיים נראו מוארים פחות...

לילה טוב!

היום השני

יום זה הוקדש לירידה במסלולי המדרגות המפורסמים של חיפה, לפיכך פתחנו אותו בעלייה (באוטובוס) אל שדרות הנשיא שעל הכרמל. התחלנו בביקור בכנסיית אליהו הנביא הרוסית (כניסה מרחוב החורשה).

עוברים בשער ומגיעים לעולם אחר, מוצל ושקט מאוד. בצידי השבילים עציצים פורחים ומגוון קקטוסים, והתחושה היא כאילו נסענו הרחק לא רק במקום אלא גם בזמן...

בבושקה חביבה הסבירה לנו בשפת הסימנים כי יש גם אכסניה במתחם. בשל קשיי השפה לא יכולנו לקבל מידע נוסף...

מהכנסייה חזרנו אל שדרות הנשיא, המנומנמות בשעת בוקר זו, והלכנו לעבר הקונדיטוריה של גל הנמצאת במעלה הרחוב. קראתי רבות על הקונדיטוריה הזו ולמרות שחלפנו על פני מקומות אחרים בשדרות הנשיא שנראו נחמדים מאוד, (כמו למשל קפה דיומא שניצב באזור חביב ובו פסנתר וספסלים לשימוש הקהל), אנחנו היינו נחושים בדעתנו להגיע אל הקונדיטוריה הזו.

המתחם החביב לשימוש העוברים והשבים שלפני קפא דיומא; רשמנו לעצמנו להיכנס לקפה הזה בביקורנו הבא!

בניגוד לכל בתי הקפה בהם הישיבה היא על המדרכה, בקונדיטוריה של גל נכונה לנו הפתעה: השיבה היא בגן ירוק, פורח ומלבלב!!! ארוחת הבוקר הייתה נחמדה, אך לדעתנו מי שלא נמצא באזור ממילא לא חייב לטרוח ולהגיע במיוחד.

לאחר ארוחת בוקר יצאנו לדרכנו, שכאמור כללה ירידה בשבילי המדרגות. שבילי המדרגות של חיפה הינם תולדה של ההתפתחות העירונית של חיפה במהלך המאה העשרים ובניית שכונות רבות במעלה ההר, אשר חייבו הקמת מערכת מדרגות שתקל את הגישה ביניהן.

לפני כ- 20 שנה שולטו ארבעה מסלולי מדרגות עיקריים, היורדים ממרכז הכרמל לנקודות שונות בעיר התחתית. השילוט אינו מתוחזק כיום (אם כי חלקו עדיין קיים בשטח, לא תמיד בצמוד לשביל), אך המסלולים עלו לתודעה הציבורית וחלקם נכלל גם בשביל חיפה החדש. השלט בתחילת המסלול עדיין עומד על תילו...

לאחר תצפית לעבר החוף פתחנו את מסלולנו במדרגות גדרה (ע"ש המושבה גדרה כמובן). הירידה בהן מוצלת, שקטה, שלווה ונעימה ומספקת מבט אל חצרות יפות וגינות מטופחות.

על אחד הבתים את השלט הזה. אולי כדאי לנסות, אם לא יואיל לא יזיק...

ירדנו לנו עד רחוב גולומב, השונה כל כך מהנוף שפגשנו עד כה... בשלב זה חיפשנו את מדרגות כורש ונתקלנו בשילוט לא ברור ולא מעודכן. עם קצת עזרה מעוברי אורח מצאנו אותן לבסוף, ליד רחוב גולומב 21.

מדרגות כורש הובילו אותנו אל רחוב מסדה הנחשב ללב ליבו החי והפועם של האזור, בשל התחדשות שעבר בשנים האחרונות הכוללת פתיחת בתי קפה, חנויות יד-שניה חביבות, גרפיטי ססגוני ועוד. ביום קיצי זה הרחוב היה די מנומנם אבל בכל זאת התלהבנו (מבי הקפה, מחנויות היד השנייה ומהגרפיטי...) עצרנו לבירה קרה (אביב) וכוס עראק אשכוליות (אני) ב'קפה מסדה' החביב; קפה שכונתי עם תפריט מצומצם, שירות יעיל ואווירה מיוחדת. מדרגות כורש הובילו אותנו אל רחוב מסדה הנחשב ללב ליבו החי והפועם של האזור, בשל התחדשות שעבר בשנים האחרונות הכוללת פתיחת בתי קפה, חנויות יד-שניה חביבות, גרפיטי ססגוני ועוד. ביום קיצי זה הרחוב היה די מנומנם אבל בכל זאת התלהבנו (מבי הקפה, מחנויות היד השנייה ומהגרפיטי...) עצרנו לבירה קרה (אביב) וכוס עראק אשכוליות (אני) ב'קפה מסדה' החביב; קפה שכונתי עם תפריט מצומצם, שירות יעיל ואווירה מיוחדת.

בשלב הזה סטינו קצת ממסלול הירידה ועלינו חזרה, דרך מדרגות העמק לרחוב בר-גיורא, כדי לראות את 'בית הזכוכית'. הבניין המרשים, שתוכנן ב-1939 , הוא כיום די מוזנח וצריך להפעיל את הדמיון כדי לתאר לעצמנו איך נראה בעבר, כשחדר המדרגות שלו היה מחופה בזכוכיות ובחצר היו בריכת שחייה ועוד.

רחוב בר גיורא הוא יפה, כמעט כל בית בו מעניין בפני עצמו ואפשר לשוטט כאן זמן מה בהנאה רבה, להתרשם מהבתים ולספוג את השקט הנעים.
ירדנו חזרה במדרגות שפינוזה, בינות לבתים צנועים ויפים, ואח"כ במדרגות קסל. כאן יש הרבה מוסדות לזכר השואה ולעזרה לשורדיה.

.בשלב הבא ירדנו עוד קצת לעבר רחוב הנביאים, ומשם כבר קצרה הדרך אל רחוב הגפן וממנו אל המושבה הגרמנית. שוטטנו קצת ברחובות הפחות מתויירים שלה, עצרנו לגלידה ברחוב בן גוריון והלכנו לתת מנוחה לרגליים במלון. אביב התלהב במיוחד מהכרכובים נושאי הכתובות שראינו בחלק גדול מהמבנים הטמפלריים. אנחנו עדיין צריכים לתרגם את הכתובות;-)

אחה"צ ירדנו לשוטט בחלק הדרומי של המושבה הגרמנית, ומשם פסענו לעבר הנמל, כשיעדנו הוא ארוחת ערב בוניה ביסטרו. הזמנו מקום על הבר, כך שלנגד עיננו התקיימה כל הזמן הצגה חיה של אנשי צוות המטבח, שעבדו כמכונה משומנת, יעילה ורבת זרועות. תענוג לעיניים, וכפי שגילינו עד מהרה גם תאווה לחיך. אכלנו ארוחה נהדרת ובלי ספק עוד נחזור לכאן בביקור הבא בחיפה!

לילה טוב.

היום השלישי

אביב פתח את הבוקר בריצה בעלייה אל מרומי הכרמל; אני בינתיים ישבתי עם ספר בפטיו הקטן והירוק שליד חדרנו.
לאחר מכן הלכנו לאכול ארוחת בוקר במסעדת שטרודל שבמושבה הגרמנית. פרט לשמה, אין למסעדה כל קשר לאוסטריה... מדובר במקום המגיש ארוחות בוקר ערביות גדולות, טעימות ונדיבות בתוך חלל מעוצב עם הרבה הרבה עציצים וקישוטים.

התלהבנו מהעיצוב וצילמנו המון...

בשלב הבא תכננו להגיע אל הפירמידה, שהוא חלל חדש יחסית לאומנות עכשווית שנראה לי מעניין מאוד. לצערי ההודעה כי החלל סגור בימים אלו עקב הכנת תערוכה חדשה, אינה מופיעה בדף אודות ביקור במקום (חיפוש מפורט יותר באתר גילה אותה לבסוף במקום אחר באתר) כך שסתם הגענו לוואדי סאליב. מזל שנסענו באוטובוס ולא הלכנו ברגל הפעם...

לאור השינוי בתוכניות צעדנו לנו אל שוק הפשפשים הסמוך. אמנם ידענו שנגיע אליו בהמשך השבוע, במסגרת סיור שהוזמן מראש, אך פשפולוגים מכורים כמונו לא יכולים להימצא עם שעה פנויה בסמוך לשוק פשפשים בלי לעבור דרכו!

משם הלכנו חזרה לאזור העיר התחתית והנמל. דברים שרואים ביום לא רואים בערב, וכעת היה לנו זמן להתבונן ביתר תשומת לב במה שיש לקירות לספר לנו. למשל הדלת הזו המספרת את סיפורו של רחוב באזור 'השוק הטורקי'.

כבר כמעט התחלנו לנוע חזרה לעבר המושבה הגרמנית, כשאת עינו של אביב צד שלט קטן 'סנגריה '. מיד נכנסנו ללגום סנגריה קרה, שהתפתחה גם לבירה ולמרק כתום  מ ש ו ב ח.  מסביבנו התחילו להוציא מנות אל סועדי הצהריים, ומשהו במסעדה הספרדית הצנועה הזו שבה את ליבנו ומיהרנו לבטל את ההזמנה שהייתה לנו במקום אחר לאותו ערב ולשריין מקום כאן, תוך דיונים עם השף על האפשרויות הצמחוניות עבורי.

חזרנו, הפעם באוטובוס, למושבה הגרמנית והלכנו אל מוזיאון העיר. המוזיאון ממוקם במבנה שהיה בעבר בית העם הטמפלרי וזהו המבנה הטמפלרי הראשון שהוקם בארץ! חלקו השני של המוזיאון ממוקם מאחור במבנה שהיה בעבר בית הספר.

המוזיאון כולל תצוגות קבע ותערוכות מתחלפות. תערוכת הקבע 'בין ההר לים' משקפת נאמנה את ההיסטוריה של חיפה המודרנית. התצוגות המתחלפות כללו תערוכה (מגמתית מאוד לטעמנו) על הרקע שהוביל לאירועי ואדי סאליב ואילו התערוכה המקסימה 'אני, חיפאי' היא חלק מאירועי 100 שנים לארכיון הציוני. בתערוכה מבחר עצום של כרוזים וכרזות (ההבדל בין השנים טמון בגרפיקה: בכרוזים יש מלל בלבד ואילו בכרזות יש הרבה גרפיקה).

יצאנו בחזרה אל הרחוב הראשי של המושבה, לחפש את ביתו המקורי של אדון שומאכר.

לאחר מנוחת צהרים נסענו באוטובוס לעבר בתי הקברות הישנים. נכנסים מדרך יפו ופוגשים את בתי הקברות הבריטיים.

מצד אחד החיילי הבריטיים שנפלו במלה"ע הראשונה, מצד שני אלו שנפלו במלה"ע השנייה. רוב הנופלים נוצרים אך יש גם ארבעה יהודים! האזור בוהק מרוב דשא ירוק, וחוץ מהמצבות האחידות של החיילים יש כל מיני חריגות: קברה הבולט של אליס אוליפנט, רעייתו של לורנס אוליפנט - סופר ודיפלומט בריטי מחובבי הציונות, 'צלב ההקרבה' - צלב גדול שאותו הציבו הבריטים בבתי הקברות הצבאיים לחללי מלחמת העולם הראשונה ועוד.

מעבר לשביל חצץ – בית הקברות הטמפלרי. כאן אין אחידות כמו בבית הקברות הצבאי, ושלל העצים והשיחים מוסיפים לאווירה המיוחדת. כאן פגשנו שוב את גוטליב שומאכר (בנו של יעקב שומאכר שעל שמו המלון) ועוד שלל מצבות מגוונות. בלי ספק זהו האזור המעניין ביותר בקומפלקס בתי הקברות, ושוטטנו כאן זמן רב. שעת בין הערביים התגלתה כשעה הנכונה לשוטט כאן בין השבילים, השיחים והמצבות.

כדי להגיע אל יתר בתי הקברות יצאנו חזרה אל דרך יפו, פנינו שמאלה וכעבור כמה עשרות מטרים פנינו שוב שמאלה. כאן נמצאים בתי קברות לחיילי הצבא הבריטי ממוצא מוסלמי, ובסמוך לחיילי הצבא הבריטי ממוצא הודי שתרמו תרומה מכריעה לכיבוש חיפה מידי הטורקים.. בעצם, הם לא ממש טמונים פה, זהו רק האפר של גופותיהם.
 בהמשך ישנו בית קברות בריטי אזרחי שמצבותיו אחידות פרט לארבע שבולטות מכל האחרות: מצבתו של רופא, מצבה עם כתובת יהודית, מצבה חדשה משנת 2013 (!) לזכר תשעה חיילים בריטיים שטבעו במהלך אימון צליחה בנהר הירדן בחורף 1922. קברי החיילים אותרו בידי ההיסטוריון החיפאי מיקי גוטשלק, ובעקבות זאת הוקמה המצבה החדשה בטקס צבאי בהשתתפות נציגים בריטיים וישראליים. האזור כולו מוזנח מאוד ויצאנו ממנו במהרה.

יצאנו חזרה אל דרך יפו, לעבר בית הקברות היהודי הישן והמוזנח, שהדבר הבולט ביו הוא קברו של הרב ניסים יוסף אלנקווה, אשר נראה כי ולחן שלם מתקיים סביבו. לא הצטרפנו.

חזרנו ברגל למושבה הגרמנית, ובערב יצאנו לארוחת ערב במסעדת סנגריה, אליה כאמור התוודענו בצהרים.

בערב מוגשת ארוחת טאפאסים אבל לא רק, וגם לצמחונות שלי נמצאו פתרונות הולמים ומספקים. זהו מקום צנוע ובלי שום גימיקים ושטיקים, כאן מתמקים באוכל, ועושים זאת בהצלחה רבה!

לסיום הערב החלטנו לעלות עם הכרמלית אל מרכז הכרמל כדי לצפות בחיפה המוארת מלמעלה!

לילה טוב!

היום הרביעי

יום זה הוקדש לסיור מודרך באזור העיר התחתית ושוק הפשפשים.
קפה ועוגיות במלון, והלכנו אל כיכר פריז - נקודת המפגש לסיור 'קסם חיפאי' באזור העיר התחתית ושוק הפשפשים. אנחנו אוהבים במיוחד סיורים באזורים שהם לכאורה מוכרים לנו. זו הזדמנות להכיר פינות נחבאות ולשמוע סיפורים ואנקדוטות הנמצאים ברקע.

את הסיור הדריך תומר פוקס, שהוא מורה דרך בהכשרתו וקסם של מדריך בהווייתו.
פתחנו את הסיור במה שפעם היה השוק הטורקי וכיום הוא מכונה 'מתחם 21'; אזור זה נבנה כמרכז מסחרי מודרני לקראת הקמת הנמל  בשנות השלושים של המאה הקודמת וכיום יש מגמה להפוך אותו לרובע מעצבים, אומנים ובעלי מלאכה,  כחלק מאזור ההופך למרכז יצירה, תרבות, בילוי ומסחר תוסס וססגוני.

 חזרנו אל כיכר פריז, לשעבר כיכר חמרה. בשנות החמישים היו יחסי ישראל-צרפת ידידותיים במיוחד וצרפת אף סייעה רבות בהקמת הכרמלית. עיריית חיפה החליטה לחלוק לצרפת כבוד ושינתה את שם הכיכר לכיכר פאריז, תוך שימוש באלמנטים עיצוביים המאפיינים את רחובות הבירה הצרפתית, כגון המדרכה, הספסלים ופנסי הרחוב! 

משם המשכנו על דוגמא מופתית לדו-קיום החיפאי: בית הכנסת הראשון בחיפה, החולק קיר צמוד עם כנסיית גבירתנו (כנסיית א סיידה). סיפורה של כנסייה זו, ובית החסד הצמוד אליה, מעניין במיוחד.

המבנה עמד נטוש זמן רב, עד שקבלן שיפוצים חיפאי צעיר בשם כמיל שחאדה שכנע את הבישוף שיניח לו לשפץ את המקום ובתמורה יאפשר לו ולאגנס אישתו לקיים במקום פעילות של שיקום אסירים, פעילות שהחלו בה עוד קודם לכן בדירתם הפרטית!

בכניסה לכנסייה תלוי אוסף כלים חקלאיים יפהפה שכמאל שחאדה אסף להנאתו.

בתוך הכנסייה פגשנו את ג'מאל, הבכור מבין חמשת ילדיהם של כמל ואגנס, שסיפר לנו על הפרוייקט כולו. עד היום משמשת הכנסייה כחלק ממתחם 'בית החסד' שהוא מוסד שיקומי לאסירים הפועל בתיאום עם הרשות לשיקום האסיר ועוד. סיפורו של ג'מאל, שנולד אל תוך הפרוייקט וכיום מנהל אותו, מרגש מאוד וקשה להעבירו במילים... 

לאחר הביקור הכל כך מרגש בכנסייה צעדנו לנו דרך מגדל המפרש(אבו דאבי כבר כאן!)

ומתחם אל פאשה, הקרוי על שמו של מוסטפא פאשה אל-ח'ליל שהיה ראש עיריית חיפה בין השנים 1903-1885 והיה בן למשפחה מוסלמית עשירה ורבת השפעה בחיפה. מוסטפא פשה בנה את החמאם ממזרח ובצמוד למבנה המגורים של המשפחה. במסגרת תוכניות הבנייה של עיריית חיפה בעיר התחתית יועד מבנה בית המשפחה להריסה. מאבק ציבורי למען שמירת המבנה מנע את הריסתו. בשנת 1982 יזם ראש העיר דאז, אריה גוראל, מהלך שמטרתו להחיות את המבנה וכך נוצר שיתוף הפעולה עם תיאטרון חיפה והוקמה במקום 'במה 2' ששימשה להעלאת מופעי תיאטרון עד לשנת 2003. בהמשך פעל במקום מועדון שנסגר.

משם טיפסנו לעבר אזור 'חארת אל יהוד' - השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ לחוצות העיר, בסוף המאה התשע-עשרה. תושבי השכונה עברו תקופות לא פשוטות ובמהלכן ננטשה השכונה אט אט, עד שננטשה לחלוטין ובתיה נמכרו לתושבים ערביים. ב-1948 נטשו הללו את השכונה, והבתים הפכו לדיור ציבורי בו שוכנו עולים חדשים ובהמשך התרחשה שרשרת האירועים שהביא לאירועי ואדי סאליב.

מכאן המשכנו אל שיטוט מפורט בשוק הפשפשים.

תומר הפגיש אותנו עם דמויות מרתקות, שלכל אחת מהן סיפור משלה. מגוון אנשים שהשוק הוא חייהם, אנשים שאוהבים באמת ובתמים את מה שהם עושים והם הנותנים לשוק את אופיו המיוחד. הכרנו זוג אחים פנסיונרים שכל רווחיהם מוקדשים לתרומות ולמעשים טובים, שמענו את סיפורה של זהבה מחנות 'הבובה זהבה',

ופגשנו את סמואל, רסטורטור של פריטי עץ, שקיבל את פנינו בשירה ובנגינת אקורדיאון!

סמואל עם תומר שהדריך את הסיור המשובח הזה

נכנסנו לעמקי החנויות

והכרנו את הסיטונאי המספק סחורה לכל החנויות בכל שווקי הפשפשים....

באותו בוקר הגיע מכולה מלאה בסחורה אל השוק; סביבה התקבצו משאיות וג'יפים של סוחרים שעטו על הסחורה – חגיגה של ממש.סיימנו את הסיור בחנות וינטאג' בון-בון של מוני ולירז, פשפשולוגים בנשמתם היוזמים חידושים כגון לילה לבן בשוק ועוד.

לסיום הזמין תומר את כולנו לפלאפל ב'פלאפל אחד וחצי' הטעים. קצת יותר משלוש שעות חלפו ביעף, הצטערנו שהסיור נגמר, ובלי ספק עוד נחזור ונשתתף באחד מהסיורים של תומר (ניתן למצוא אותם תחת  מיזם סיורי אופנה ותרבות)!

 נפרדנו מתומר וחצינו את הכביש לעבר קפה גלידה יונק הנמצא בדיוק ממול. לא תכננו לעצור כאן, אך משמצאנו עצמנו מול המסעדה הרומנית הזו אביב לא יכול היה לעמוד בפני המשיכה למנת כבד קצוץ איכותית...

חזנו למלון למנוחת צהריים שגלשה הרבה מעבר למתוכנן, ועל כן לא הספקנו להגיע אל תערוכת ההדפסים במוזיאון הרמן שטרוק שכל כך רציתי לראות!

לעת ערב נסענו באוטובוס לעבר שוק תלפיות, שהיה בשלבי סגירה, כשפנינו לעבר מסעדת תלפיות. האווירה בשוק מראש עשתה לנו חשק לאכול כאן...

הגענו למסעדה. קשה עד בלתי אפשרי לתאר את האווירה המיוחדת במסעדה הקטנה והמקסימה הזו. מימיננו ישב מבקר מסעדות ידוע וחבורתו, ניכר היה שהם בני בית כאן; מאחורינו ישבו סבא וסבתא עם נכדים בוגרים ובין לבין הרכבים נוספים שונים. השולחנות גלשו מהמדרכה לכביש, מוסיקה משובחת התנגנה ברקע והאלכוהול זרם כמים.

אי הבנה קטנה התגלתה ביננו לבין המלצרית שחשבה שהיא יודעת מה להזמין לנו בלי להתייעץ איתנו ("כבר הזמנתי לכם קלמארי"), אך לאחר שנקודה זו הובהרה בילינו את ערב מיוחד ומשובח במסעדה הזו! אט אט ירדה החשכה, עוד ועוד שולחנות גלשו אל הכביש, האווירה הלכה והתחממה, צ'ייסרים הושקו כיד המלך והשמחה היתה גדולה. וזה עוד בלי לדבר על האוכל הנפלא!

ממש היה קשה לנו לקום ולעזוב את המקום הכייפי הזה...

חזרנו דרך הפסל I LOVE HAIFA המואר, הנמצא בחלק הדרומי של שדרות בן גוריון (המושבה הגרמנית)– אטרקציה חביבה שהתמונות עליה מתחלפות ומראות נופים שונים מרחבי העיר.

לילה טוב.

היום החמישי

בוקר זה, האחרון שלנו בחיפה, הוקדש לסיור טעימות עם נעמה סובול, בעלת הבלוג המקסים תרבות אכילה. במקור הזמנו סיור טעימות אחר עם נעמה אך הסיור ההוא התבטל, ולכן ביקשנו מנעמה להצטרף לסיור אחר בכפוף לתאריכי הביקור שלנו בחיפה.
גם הפעם נפגשנו בכיכר פריז, בה גילינו שצורפנו לקבוצה ענקית במיוחד, ופגשנו גם את המדריך הנוסף: סרחאן, המחזיק גם בתואר 'הליצן הרפואי הערבי הראשון בארץ'. חוץ מזה הוא בשלן, יליד אזור ואדי ניסנאס ואיש שופע קסם וסיפורים...

פתחנו, עם תאנים טריות, בחנות הירקות והפרות הסמוכה לכיכר ושמענו את סיפורה. המשכנו לעבר הכנסייה העתיקה ביותר בחיפה, השייכת למסדר הכרמליתים היחפים. הכנסייה נפתחת רק פעם אחת בשנה, לכבוד 'שבת האור' החל כשבוע לאחר חג הפסחא.

המשכנו לעבר שרידי חומת חיפה העתיקה שבנה דהאר אל עומאר במחצית השניה של המאה השמונה עשרה. סרחאן סיפר לנו איך נראה האזור בילדותו...

יעדנו הבא היה המסגד הגדול – מסגד אל-ג'רינה (הגורן) אשר בראשו מגדל שעון, ושוב, נהנינו מזיכרונות ילדותו של סרחאן באזור.

חזרנו שוב אל כנסיית אל סיידא; הפעם אירח אותנו אליאס, עובד סוציאלי העובד בבית החסד כבר שלושים וארבע שנים רצופות! אליאס סיפר את סיפורו של המקום מזווית אחרת מזו ששמענו אתמול מג'אמל, שסיפר אתמול את הדברים מחוויתו האישית-המשפחתית. היה מעניין.

ועכשיו לאוכל... פתחנו עם ניגובים בחומוס אבו שאקרי והמשכנו לטעימות ב Mama`s Table שבמקור שאפה להיות מסעדה טבעונית אך כיום יש בה גם מנות בשריות. המסעדה קרובה לאזור השוק הטורקי, וסרחאן סיפר איך בילדותו היו מגיעות למקום משאיות עם סחורה והם, הילדים, אהבו במיוחד לטפס ולקפוץ על הררי התירס שהגיע במשאיות...

המשכנו. חלפני על פני 'מוסד הלב הקדוש' ועוד שלל מבנים שהזמן וההזנחה לא יכולים להסתיר את הדרם.
התקדמנו לאורך רחוב אלנבי; בלי קשר לסיור, אביב צילם מעשנת בשר שמצאה חן בעיניו ומיד קיבל לידיו צלחת עם טעימות בשר נדיבות...

המשך הסיור הוביל אל חנות ממתקים וממנה אל חנות המתמחה בבצקים. הצפיפות והדוחק במקומות הללו הכריעו אותנו, אז בשלב זה חתכנו לכוס קפה קר ומענג במושבה הגרמנית...

וזהו. כך תמה לה החופשה החיפאית שלנו, שהותירה אותנו עם טעם של עוד!
אהבנו את המגוון העצום הקיים בעיר, את כל מה שיש לקירות לספר (גרפיטי, שילוט היסטורי, כתובות וכותרות טמפלריות ועוד), את המדרגות, את השילוב בין חדש לישן,
את הכמות הבלתי נתפסת של בניינים יפהפיים...
בקיצור, אהבנו הכל!

---

ריכוז קישורים

מלון

שומאכר במושבה הגרמנית. קרוב לעניינים אך לא על הרחוב הראשי (בן-גוריון) עצמו.
במלון אין ארוחת בוקר אך תמורת 55 ₪ לאדם ניתן לקבל שובר לארוחת בוקר התקף למספר מקומות במושבה הגרמנית. את ההזמנה ביצענו דרך בוקינג.

מסעדות

• רולא מסעדה לבנטינית באזור הנמל.אוכל מיוחד וטעים, שירות טוב.

• וניה ביסטרו מסעדה באזור הנמל המבוססת על חומרי גלם מקומיים, באזור הנמל. מומלץ במיוחד

• שטרודלמסעדה במושבה הגרמנית, ארוחות בוקר ערביות טעימות וגדולות. בשאר היום התפריט מגוון מאוד וכולל מנות ממגוון מטבחים.

• סנגריה מסעדה ספרדית בעיר התחתית. טעים מאוד!

• קפה גלידה יונק מסעדה רומנית שלא השתנתה כבר שנים רבות. וטוב שכך!

• תלפיות חמארת דגים ופירות ים מופלאה בשוק תלפיות. מומלץ במיוחד

בתי קפה

• הקונדיטוריה של גל בית קפה בתוך גן ירוק ופורח על ראש הכרמל

• קפה מסדה  קפה שכונתי באווירה מיוחדת ברחוב מסדה

אתרים

• רכבל: כרטיס בכיוון אחד- 25 ₪. כרטיס הלוך ושוב: 35 ₪.

• גן הפסלים: הגן פתוח למבקרים ללא תשלום מדי יום בשעות 7:00 - 19:00.
  לגן הפסלים שתי כניסות: האחת מרחוב כ"ט בנובמבר 2, והשנייה משדרות הציונות 114. חניה: למרגלות הגן, ברחוב כ"ט בנובמבר.  מומלץ במיוחד

• פירמידה – חלל לאומנות עכשווית

• מוזיאון העיר ממוקם במבנה שהיה בעבר בית העם הטמפלרי וכולל תצוגות קבע ותערוכות מתחלפות.

• כנסיית אל-סיידה ובית החסדבעיר התחתית מומלץ במיוחד

מסלולי טיול

• אתר שביל חיפה הרבה מידע מפורט על כל מה שניתן לראות לאורך מקטעי השביל השונים. מומלץ להעזר גם במפה שלהם (המודפסת), בה ניתן לסרוק קודי QR ולקבל את המידע הרלבנטי.

• שבילי המדרגות של חיפה כמובן שאלו לא כל המדרגות הקיימות בחיפה, אבל המסלול המוצע כאן הוא בסיס נוח.

• מסלול בתי הקברות הישנים מסלול קצר וקל; מומלץ לשעות בין הערביים.

 סיורים מודרכים

• קסם חיפאי סיור הנמשך כשלוש שעות מבית מיזם סיורי אופנה ותרבות בהדרכת תומר פוקס, בדגש על העיר התחתית ושוק הפשפשים. מומלץ במיוחד

• סיורי אוכל הנמשך כשלוש שעות של נעמה סובול מתרבות אכילה
  

 לפוסט הקודם
לפוסט הבא