אלבניה- חלק ד: הריווירה האלבנית וגם...טעימה נוספת משקודרה שבצפון וקינוח במונטנגרו

לפוסט הבא

לתוכנית הטיול ומידע כללי

לטיול בצפון אלבניה

לפוסט הקודם: הערים היפות במרכז ובדרום אלבניה

חלק ד':
 הריווירה האלבנית וגם טעימה נוספת משקודרה שבצפון, ולקינוח: פודגוריצה במונטנגרו

לפנות ערב הגענו לקסאמיל (Ksamil), הנמצאת בקצה הדרום מערבי של אלבניה, לחוף הים האדריאטי. החופים כאן מקסימים, צבע המים הכחול טורקיז העמוק והמיוחד מסביר מדוע נקרא אזור החוף כולו 'הריביירה האלבנית'.
 התכנון לחלק הזה של הטיול היה לנסוע פחות, להתמקד במקום אחד, להנות מהחופים ומהנופים.

מצאנו את Arti Vila שהתגלתה כבית מרווח, מוקף מרפסת פורחת מכל עבריו. בעל הבית, Arti, לבבי ושמח לעזור. הפתענו אותו בכך שהתכוונו לבשל במטבח, נראה שכל האורחים לפנינו יצאו לאכול בחוץ, ואילו אנחנו התגעגענו כבר לאוכל ביתי... לכן ארטי מיד חיבר לנו בלון גז להשמשת התנור במטבח, והביא לנו מגש ענקי עם מבחר פירות מהעצים סביב הבית.
 לאחר ביקור הצטיידות בסופרמרקט, בישולים ומנגל נהנינו מארוחת ערב ביתית על המרפסת היפה הטובלת בירק. לילה טוב.

יום 9

התעוררנו מאוחר, בישלתי ריבה נהדרת מעשרות התאנים שארטי הביא לנו...
יצאנו לעבר החוף הסמוך (חוף (Paradise– שלוש דקות הליכה מהבית.
 החוף יפהפה, עמוס מאוד, שקט מאוד ונקי מאוד. בהמשך ראינו שהבחורים המשכירים סירות ואופנועי ים מנקים כל הזמן. אבל גם ראינו שאיש אינו משאיר אשפה סביבו. או צועק. או מנסה להפעיל מוסיקה בקולי קולות.

אין גבול לכחול

המפרץ הסגור יפהפה, ממולנו ניבטו איי קסאמיל, המים היו צלולים, כחולים ושקטים, ללא גלים.
 לאחר טבילה ממושכת (שלנו) ועשרות קפיצות מהמזח (אסיף ונדב) שכרנו סירת פדלים (1000 לק לשעה) ושטנו לעבר איי קסאמיל. מקרוב הם נראו לנו פחות מזמינים... החזרנו את הסירה, הצטננו עם קפה קר ובירה על החוף וחזרנו לסייסטה בבית.

האי מול קסאמיל

לפנות ערב תכננו לנסוע אל בוטרינט (Butrint), לאסיף ונדב לא ממש התחשק לכן נסענו בשניים.

בוטרינט היא עיר עתיקה ואתר ארכאולוגי. המקום (שהוכרז ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולמית) היה מיושב מאז התקופה הפרהיסטורית ובהמשך הפך לעיר יוונית, רומית ומושב בישוף עד שנזנח.
 בוטרינט נמצאת בלב גבעה מיוערת על חצי אי קטן ועגול ומשקיפה אל תעלת ויוארי, המובילה ממצר קורפו שבין האי היווני קורפו לבין קו החוף של אפירוס, ומסתיימת בלגונה קטנה המכונה אגם בוטרינט. שרידי העיר בוטרינט שוכנים על חופה הצפוני של התעלה ומוקפים על ידה מכל הכיוונים, מה שכמובן מוסיף ליופיו של המקום.

בכניסה לבוטרינט

קנינו כרטיסים, קיבלנו מפה והתחלנו לצעוד ולהתפעל. המפה מציעה מסלול מעגלי קליל של כשני ק"מ, אפשר כמובן לקצר או לחזור להתחלה בכל שלב.
 אנחנו, שהתלהבנו מהרגע הראשון, צעדנו בנחת את המסלול כולו. בין הממצאים שנחפרו ונחשפו ראינו תיאטרון רומי עצום ומרשים, מקדש, רצפות פסיפס ועוד.

התאטרון הרומי בבוטרינט

המקום מטופח ושמור מאוד, יש שילוט ברור ומאיר עיניים, ולטעמנו הביקור במקום היה אחד משיאי הטיול! לא פחות.

כנסייה עתיקה

המסלול עובר בחורש ירוק ומוקף כולו במי הים והתעלה; מהחלק הגבוה של האתר השקפנו על מצודת ויוארי הסמוכה שנבנתה ע"י עלי פאשה, הבנויה כמשולש. (ניתן להפליג אליה במעבורת לרכב או במעבורת קטנה מרציף השוכן בחניה).

מבט על מצודת ויוארי שנבנתה ע”י עלי פאשה, מול בוטרינט

בכל מקום יש ספסלים בחורש הצופים אל הים/התעלה ופשוט לא יכולנו להפסיק להתפעל ולהתלהב! הצרוף של ממצאים מרשימים, חורש ירוק וים כחול המציץ מכל עבר היה לא פחות ממושלם.

בוטרינט מוקפת מים

חזרנו לקסאמיל עם השקיעה, לעוד ארוחת ערב ביתית מושקעת. לילה טוב.

יום 10

התעוררנו וגילינו על המרפסת שי מארטי (בעל הבית): ריבת שזיפים משובחת, חמה מהסיר, שאימו בישלה. מסתבר שריבת התאנים שבישלתי מאתמול נתנה להם רעיון מה לעשות עם כל כמויות הפרות הגדלים על העצים בגינתם...

התוכנית היום הייתה לנסוע לאורך כביש החוף אל מבחר יעדים בריוויירה האלבנית.

היעד הראשון היה העין הכחולה הדרומית. נסיעה קלילה הביאה אותנו עד הפניה אליה, ומעבר לפניה ראינו דרך כורכר ופקק שאינו זז. החלטנו לחנות במגרש ריק סמוך וללכת ברגל את שני הק"מ האחרונים. רבים נוספים חשבו כמונו והמגרש הריק הלך והתמלא...
 ככל שהתקדמנו הבנו שהסיבה לפקק היא התנהלות מבולגנת של השומרים בכניסה: הדרך מגיעה אל גשר (חד נתיבי שאמור לאפשר תנועה לשני הכיוונים, אלא מה?). השומרים עסוקים בו זמנית בגביית תשלום למכוניות, גביית תשלום מהולכי הרגל וניתוב התנועה על הגשר באופן הכי לא יעיל שאפשר... כמו רבים אחרים המשכנו ללכת. מכיוון שההליכה הנה על הדרך שמעבר לגשר, היכן שהמכוניות נוסעות, המשמעות הייתה הרבה אבק (זו לא דרך סלולה).

אבל מי אנחנו ששני ק"מ על דרך מאובקת ישברו אותנו? הלכנו והגענו.

בעין הכחולה הדרומית

וזו הייתה האכזבה, בהא רבתי, של הטיול באלבניה! העין הכחולה הדרומית התגלתה כבריכה קטנה, מלאה בהמוני אדם רועשים (בקושי יש תמונות כי לא היה סיכוי לצלם בין עשרות האנשים), ובעיקר – הרבה פחות יפה ומרשימה מאחותה הצפונית בעמת ט'ת.
 התאכזבנו נורא וצעדנו חזרה למכונית.

התוכנית להמשך היום כללה נסיעה על כביש החוף לעבר הימרה ופורטו פאלרמו, ואחר כך – להצפין על כביש החוף כמה שיתחשק.

כביש החוף – בין ירוק לכחול

אז נסענו בנוף היפהפה; מצד אחד הרים תלולים מאוד ומיוערים מאוד, מצד שני הים... הכביש תקין לחלוטין אך מפותל מאוד. ואם נתקעים אחרי מישהו שנוסע ממש לאט נשארים תקועים!
זה מה שקרה לנו, וכחצי שעה לפני הימרה נשבר לנו. פשוט נמאס מהנסיעה בקצב צב בפיתולים שאי אפשר וגם אסור לעקוף בהם.
 ברגע שיכולנו להסתובב, עשינו אחורה פנה. ידענו שאנחנו מוותרים על אתרים מומלצים ויפים לאורך החוף, ושכנראה בטיול הנוכחי כבר לא נגיע אליהם. אבל אחרי כל השעות בכבישים (הנסיעה לט'ת ובחזרה בלי רכב מתאים, שלוש שעות העמידה בפקקים ליד קרויה ועוד) דווקא הזחילה בכביש היפה הזה שברה אותנו.
 בדקנו כמה חופים בדרך חזרה אבל החוף 'שלנו' בקסאמיל נראה לנו עדיף, עצרנו במסעדה מול הים שראינו בדרך לארוחת דגים ובריזה נושבת. וחזרנו לקסאמיל, לחוף האהוב שליד הבית.

מבט לקסאמיל מתוך הים

כמו אתמול, גם היום הסתובבו מוכרים ומוכרות על החוף עם פרות קרים וגם המעדן המתוק הזה:

לא הצלחנו להבין איך קוראים לזה אבל היה היה טעים, מתוק ומפנק…

חזרנו לעוד ערב עם מנגל על המרפסת להנאתם הרבה של נדב ואביב, שבשל אהבתם למינגול לא בדקנו בעצם אף מסעדה בקסאמיל 😉

יום 11

התעוררנו למזג אוויר סגרירי – מזג האוויר התהפך בלילה. אביב יצא לריצת בוקר לכיוון 'קצה קסאמיל'. לאחר ארוחת בוקר נינוחה על המרפסת ירדנו לחוף; הים שינה לחלוטין את צבעו ואת מזגו (היום יותר סוער) בעקבות הסופה. מצד שני, העננות הגבוהה הייתה שינוי מרענן לעומת השמש היוקדת.

זהירות, ים סוער!

לאחר הסייסטה נסענו בעקבות ריצת הבוקר של אביב: עם הכביש עד 'קצה קסאמיל'.
 בדרך עצרנו ועלינו רגלית לעבר מוצב נטוש בעמדה אסטרטגית ובו המוני בונקרים ובעיקר – תצפית נפלאה לעבר קורפו, קסאמיל ועוד.

בעיגול צהוב: אזור המוצב, עם הבונקרים והתצפית הנפלאה.

כאמור, יש במקום ריכוז עצום של בונקרים, במגוון המצבים שבין שמור להרוס לחלוטין.

רוח ממש חזקה נשבה במוצב, ומכל עבר ניבט נוף נהדר של אזור קסאמיל ושל קורפו.

משם המשכנו לחוף הדרומי ביותר בקסאמיל (Pema e Thate). זהו חוף קטן ויפה, המים כמובן בכחול משגע. הנוף ממנו אחר שכן קורפו ניבטת ממול. האווירה בחוף הזה שונה לחלוטין, או שכבר התרגלנו לחוף פרדייז שלידנו…

חוף Pema e Thate בקצה הדרומי של אלבניה

חזרנו בכביש השומם. החצבים התחילו לפרוח (אמצע אוגוסט) והרגשנו קצת כמו בגליל התחתון. חוץ מהצבע הכחול-טורקיז הבלתי נתפס של הים כאן…

ערב אחרון על המרפסת הפורחת, ומחר – השכמה מוקדמת!

יום 12

במקור, תוכנן היום הזה להתחלת הנסיעה צפונה, למשל עד דורס. אבל תוך כדי הטיול שינינו תוכניות; החלטנו כבר מזמן שנקום מוקדם וניסע ברציפות עד שקודרה הצפונית, שטרם מיצינו בביקורנו הראשון בה לפני יותר משבוע.

היה ברור שכדי לצמצם את העמידה בפקקים ואת הזחילה אחרי רכבים איטיים צריך לצאת ממש מוקדם, ולכן נפרדנו מארטי כבר ערב קודם ויצאנו לדרך בחמש וחצי בבוקר.
 יש משהו קסום בנסיעה בשעות הללו; מערב לנוחות של הכבישים הכמעט ריקים, אפשר לראות את הארץ מתעוררת....

כך חצינו את אלבניה מדרום לצפון בשש וחצי שעות בלבד כולל הפסקת קפה ועצירת תדלוק.
 מהעיר Feir נסענו על אוטוסטרדה חדשה, שהGPS וגם אפליקציית Maps.Me כלל לא הכירו! זה קיצר בהרבה את הדרך עד דורס.

בהדרגה השתנה לחלוטין הנוף וחזרנו לנופי הצפון שכה אהבנו. בין Lezha לשקודרה חזרנו גם לפקקים שפחות אהבנו...
 הגענו לשקודרה ונסענו למרכז העיר, לשוק (1.8 ק"ג גבינות מקומיות בסכום השווה ל-42 ₪ בלבד! חבל שלא קנינו עוד...) ולארוחת צהרים במרכז מסחרי קטן ודי שומם.

חזרנו אל מלון Legjendaשהיה לנו כל כך נוח בפעם הקודמת. הבנים התעופפו להם לברכה ואנחנו הצטרפנו בהמשך.

 לפנות ערב נסענו לתור את מרכז שקודרה, ששקק חיים. ניגוד מוחלט לשעות הצהריים המנומנמות.

המסגד הגדול ליד המדרחוב בשקודרה

זה לצד זה יש כאן מסגד גדול ומרשים, כנסיות וגם מונומנט לזכר אמא תרזה שאמנם נולדה במונטנגרו אך שורשי משפחתה באלבניה.

מדרחוב שוקק חיים במרכז שקודרה

ובתווך – מדרחוב ובו מנוגנת מוזיקה חיה, המוני ברים ומסעדות והכל שוקק חיים. כאן הרגשנו לראשונה חזרה במערב... ישבנו לנו במדרחוב לארוחת ערב (מקום תיירותי למדי, לא משהו לספר עליו) ואחר כך לגלידה, ושוטטנו קצת במדרחוב השמח והצבעוני.

ערב אחרון באלבניה. אנחנו עוד נחזור!!!

קינחנו ברחצה לילית בברכה במלון. לילה טוב.

יום 13

ביום הזה הובטח לבנים זמן חופשי בברכה, לכן קמנו בעצלתיים לארוחת הבוקר שבבר על שפת הבריכה. מזג האוויר אכזב והיה די קר לרחצה ולכן עזבנו את המלון מוקדם מהצפוי, ונסענו חזרה לעבר פודגוריצה שבמונטנגרו.
 נפרדנו מהנופים ההרריים הנהדרים של צפון אלבניה (בתקווה לשוב אליהם בקרוב), עצרנו לשטיפת הרכב – נדמה שתחנות לשטיפת מכוניות הן העסק הכי נפוץ כאן – ובHנתיים פטפטנו עם הצעירים שהפעילו את המקום. הם סיפרו לנו על הכפר וורמוש שבהרים, הנידח אפילו עוד יותר מט'ת! קראתי על הכפר הזה כשתיננו את הטיול אבל ידענו שלא נספיק. אחד מהצעירים גדל שם וסיפר לנו שלאחרונה נפתח כביש חדש, סלול לחלוטין לוורמוש. עכשיו כבר היה ברור בדיוק איך יתחיל הטיול הבא באלבניה!

נפרדנו מהם ונסענו לאורך אגם שקודרה הארוך והכחול לעבר מונטנגרו.
 קשה לסכם במילים כמה אהבנו את אלבניה, ובפרט את הצפון. לסכם את הנופים, את הגוון הטורקיז המיוחד של המפלים והנהרות, את הכחול העמוק והעשיר של הים, את האוכל המקומי הפשוט והטוב. את הפער בין קידמה לבין מדינה שנשארה לגמרי מאחור אך אנשיה מסבירי פנים, נעימים, חביבים ואוהבי אדם.

לתוכנית הטיול ומידע כללי

לטיול בצפון אלבניה

לערים היפות במרכז ובדרום אלבניה

מידע וקישורים למקומות שהוזכרו בפוסט– בסוף הפוסט

24 שעות בפודגוריצה וסביבתה

לאחר שחצינו את הגבול נסענו לעבר 'מפלי הניאגרה'. כן, מסתבר שגם כאן יש כאלו. ידענו מראש שבעונה הזו הם לא בשיאם ואכן למרות שהנחל (Cijevna) זרם בעוז המפלים עצמם היו יבשים כמעט לחלוטין.

מפלי הניאגרה אמנם יבשים אבל עדיין יש כמות נכבדה של מים...

מעל הנחל, בין העצים יש מסעדה הצופה אל הנוף. בזמן שהגענו נערכה כאן חתונה בחלל הפנימי של המסעדה. ציפיתי לשמחה גדולה, מוסיקה מקומית וריקודים עממיים אבל היה די שקט; ראינו שולחן מתנות עמוס לעייפה באריזות חגיגיות של בקבוקי יין, אולי זו המתנה הנהוגה כאן. המסעדה עצמה הייתה די תיירותית, יתרונה במיקום ובנוף.

המשכנו לעבר שדה התעופה של פודגוריצה, בירת אלבניה. זוהי עיר קטנה ונוחה להתמצאות, שאינה משקפת כנראה את הנופים המרהיבים שיש, כך שמענו, למוטנגרו להציע. מאחר ומונטנגרו ראויה לטיול בפני עצמה, החלטנו שנשאיר רק יום אחד בסוף הטיול לפודגוריצה עצמה.

 החזרנו את הרכב ונסענו למלון Hemera(ההסעה שהזמנו מהמלון התעכבה מעט אבל סוף טוב הכול טוב – הגענו למלון). בדרך התפעלנו מדברים שכבר מזמן לא ראינו: מתן זכות קדימה להולכי רגל, עצירה לפני צמתים וכדומה...בלי ספק חזרנו לציווילזציה.

זהו מלון מודרני במיקום מרכזי – בלב אזור הבילויים והאוכל של מונטנגרו. קיבלנו שני חדרים מרווחים ומעוצבים, והבנים מיד גילו את חדר הכושר והסאונה....

לאחר ההפוגה הזו יצאנו לתור את פודגוריצה. הלכנו תחילה לעבר כנסיית ג'ורג' הקדוש ופארק Gorica ואחר כך לעבר הרובע התורכי העתיק. יש כאן מגדל שעון, מסגד ובעיקר – הרבה הרבה סמטאות קטנות וציוריות שנעים לטייל בהן!

הסמטאות הובילו אותנו לעבר אזור הגשר הישן (Stari Most na Ribnici) שמעל נהר Ribnica, להבדיל מהגשרים הגדולים על נהר Moraca. זהו אזור מקסים הצופה אל הנהר, יש פינות ישיבה ובית קפה זעיר, הרבה הרבה ירוק בליבה של העיר, ומנגד, על הגדה השנייה מבני ציבור כמו בית המשפט ובית הפרלמנט.

הגשר הישן

פינות חמד סביב הגשר הישן

בסופו של דבר הובילו אותנו רגלינו בחזרה אל אזור המלון השוקק חיים מרוב מסעדות, ברים ובתי קפה. בחרנו במסעדת 1928 (על שם השנה בה נבנה הבניין) שהיא מסעדה מודרנית, חגיגת ומומלצת בבניין ישן שעבר שיפוץ יפה הנותן מקום של כבוד למבנה עצמו.. ישבנו במרפסת יפה ופורחת מעל הרחוב ההומה. בשיחה עם המלצר הסתבר שיש גם בית הארחה בקומפלקס של המסעדה, אולי בפעם הבאה ננסה אותו!

גשר המיליניום של פודגוריצה

לאחר הארוחה הלכנו להביט בגשר המילניום המפורסם; חשבנו שיהיה מרשים לראות אותו מואר בלילה ודי התאכזבנו. לילה טוב.

יום 14

בוקר אחרון לטיול זה. לאחר ריצת הבוקר של אביב וארוחת בוקר במלון התפצלנו: הבנים לחדר הכושר והסאונה, ואנחנו בחזרה לרחובות העיר. מכיוון שהיה יום ראשון שררה דממה ברחובות. הלכנו אל הגשר החדש וממנו אל כנסיית תחיית ישו ( Hram Hristovog Vaskrsenja ) שהיא כנסייה אורתודוקסית חדשה ויפה. הכנסייה בולטת מרחוק והעיטורים החיצוניים בחלק התחתון של המבנה מרשימים ויפים. גם בפנים הכנסייה יפה ומרשימה.

הכנסייה האורתודוקסית בפודגוריצה

חזרנו דרך גשר המילניום ושוב נדהמנו מהדממה ברחובות.
 ישבנו לקפה אחרון באזור המלון בבית קפה שהוא גם חנות תקליטים (הז'אנר האהוב עלינו עוד מהטיול בחורף) . גם כאן מדובר בבניין ישן ששופץ תוך השארת המבנה המקורי היפה.

בית קפה שהוא חנות ספרים ותקליטים...כמו שאנחנו כל כך אוהבים!

בניגוד לשקט בעיר כולה, מרכז הבילויים שקק חיים גם בשעת צהריים מנומנמת זו ולנו לא נותר אלא להצטער שנגמר הטיול הזה!

בקצרה

קסאמיל

• Arti Vila בית נופש בקסאמיל, שלוש דקות הליכה מחוף הים. זהו בית מרווח מאוד, מוקף מכל עבריו במרפסת פורחת. בעל הבית לבבי ושמח לעזור, וניכר שניסו לחשוב פה על כל פרט לו יזדקקו האורחים. כמה פרטים היו טעוני שיפור (מנורות שרופות וכו') אבל בסה"כ נהנינו מאוד מהבית הנוח והנעים הזה, ומקרבתו לחוף.
• בוטרינט: יש חניה חופשית בכניסה. 700 לק למבוגר, מקבלים מפה מאוד ברורה ומסודרת של האתר.יש 14 תחנות שמסודרות במין מסלול הליכה קליל של 2 ק"מ סביב החומות, שפת האגם, ובתוך החורש. המקום מוצל ברובו. מהחניה יוצאות סירות להפלגה של כמה דקות אל מצודת עלי פאשה הנמצאת מעבר לתעלה. יש גם מעבורת למכוניות.
• העין הכחולה הדרומית נמצאת מזרחית לסרנדה. יש שלט קטן מהכביש הראשי, וממנו עוד כשלושה ק"מ של נסיעה. בדרך עוברים על גשר ולפניו עמדת תשלום. בחניה יש שירותים, מסעדות וחנויות מזכרות, ובעין עצמה חנויות נוספות. מהחניה לעין הכחולה עצמה יש כמה דקות של הליכה פשוטה.

שקודרה

• Hotel Legjendaקומפלקס של מלון חביב, בריכה וקמפניג מוצל, מאובזר ומצוחצח. מדשאות ושטחים ציבוריים נעימים, נקיים וכיפיים. המסעדה הצמודה מומלצת פחות (אוכל סתמי מוכוון לתיירים, שירות לא טוב), הבר בחצר המלון נחמד.
• עוד על שקודרה בחלק הראשון של הטיול

פודגוריצה (מונטנגרו)

• מפלי הניאגרה ליד פודגוריצה: נהר Cijevna יוצר מפלים יפים. בקיץ המפלים יבשים אך הנהר זורם וניתן להתרחץ, במקום גם מסעדה עממית הנשקפת לנוף היפה.
• Hotel Hemeraנמצא ממש בלב הפועם של פודגוריצה, באזור המסעדות והבילויים. מלון מודרני ומפנק כולל סאונה וחדר כושר, במיקום המאפשר הליכה לרוב נקודות העניין בעיר.
• מסעדת 1928 בפודגוריצה: מסעדה מומלצת במבנה ישן ששופץ. אוכל מיוחד ושרות נהדר.

לתוכנית הטיול ומידע כללי

לטיול בצפון אלבניה

לפוסט הקודם: הערים היפות במרכז ובדרום אלבניה

לפוסט הבא