חוזרים ליוון. חלק ו': הי דרומה לאתונה

לפוסט יוון חלק א

לפוסט יוון חלק ב

לפוסט יוון חלק ג

לפוסט יוון חלק ד

לפוסט הקודם: פוסט יוון חלק ה

לפוסט הבא
לטיול הבא שלנו ביוון

יום 20

קמנו מאוחר, אכלנו ארוחת בוקר גדולה ונפרדנו מהבית היפה הזה. בדרך דרומה עצרנו לקניות השלמה לקראת הגיוס של נגה במתחם קניות ליד יואנינה. ואז התחלנו לנסוע דרומה.

בספונטניות עצרנו ליד נחל קטן לפיקניק משאריות ארוחת הבוקר. היה חם כמובן אבל בצל העצים היה נעים מאוד. למרות הטמפרטורה בחוץ, המים היו קרים!

המשכנו לנסוע; הדרך מקבילה לים היוני בעל הצבע הטוריזי הנהדר, ומצד שני מתנוססים הרים וצוקים. כיף של דרך. יעדנו היה עיר החוף נאפפקטוס. בדרך עברנו ליד גשר אנטרין-ריו שהוא

הוא כבלים המקשר בין העיר ריו, בצפון הפלופונז, לעיר אנטיריו, הממוקמת מעבר למפרץ קורינתוס. אורכו של הגשר מגיע ל-2,252 מטר והוא למעשה המישור התלוי על ידי כבלים הארוך ביותר בעולם. חשבנו לחצות אותו רק לצורך התצפית אך ויתרנו משהסתבר שעלות הנסיעה עליו היא 13 אירו.

גשר אנטריו-ריו

הגענו אל נאפפקטוס (Nafpaktos) שהיא עיר חוף קטנה וחמודה המכונה העיר הונציאנית. נאפפקטוס עברה מאז ימי הביניים ועד היום ידיים רבות, והללו הותירו בה מבצר על ראש ההר מחד, ושרידי נמל עתיק על החוף מאידך. מערבה מכאן, התחולל ב-1751 קרב לפאנטו המפורסם, בין ציי טורקיה לבין מעצמות המערב, שניצחונן סימן את תחילת הנסיגה של האימפריה העותמנית מזרחה.

מבט כללי על נפפקטוס

מצאנו את מלון הבוטיק שלנו: מלון Arhontiko Pepos. זהו מלון בוטיק קטנטן (7 חדרים בלבד, אנחנו קיבלנו את זה שבעליית הגג לילדים ואחד נוסף, 3 מדרגות מתחת, עבורנו) וחמוד, ברחוב שקט אך קרוב מספיק לכל אתרי העיר (פרט למבצר, שבחום הזה ידענו שאליו נעלה עם הג'יפ. במזג אויר נעים יותר אפשר לטפס גם אליו ברגל, כחצי שעת הליכה).

מדרגות מהעיר לכיוון היער והמבצר

המבצר כבר היה סגור בשלב זה (פתוח רק עד שלוש בצהריים), לכן נגה אביב ואני יצאנו לקרוע את העיר... הטמפרטורה, שהגיעה קודם ל 41 מעלות, ירדה במרץ לעבר ה 35 מעלות 'בלבד' אולם הלחות מהים די העיקה. בכל אופן ירדנו לעבר הרחובות הצבעוניים ושוקקי החיים;

נפפקטוס צבעונית ושמחה

הרבה חנויות ומסעדות כמובן, וגם כמה כנסיות מרשימות עם עצי דולב בחצרן.

כנסייה במרז נפפקטוס

על החוף נמצא מסגד גדול ובהמשך לו השרידים המרשימים של הנמל העתיק שהיה בזמנו הנמל הגדול ביותר מבין נמלי החוף הצפוני של מפרץ קורינתוס.

כל הרחובות מוליכים לים

בהמשך חזרנו לחדר, אספנו את הבנים ויצאנו חזרה לארוחת ערב והמשך שיטוטים. אכלנו באחת הטברנות הקרובות לחוף; האווירה נעימה, מוזיקה מתנגנת ברקע ואפילו יש צל של בריזה מהים...

לילה בנמל

אחרי הארוחה ירדנו לנמל העתיק והאזנו להופעה שהתקיימה על המזח. קינחנו בגלידה באחת הגלידריות הרבות. לילה טוב.

יום 21

לאחר ארוחת בוקר נחמדת בחדר האוכל המתוק של המלון נסענו אל המבצר של נפפקטוס. ממנו נשקף כמובן נוף מושלם של הים והעיר עצמה;

הנוף הנשקף מהמבצר

המבצר מנוהל ע"י זוג מקומיים (2 אירו למבוגר, ילדים חינם) שיכלו להשקיע קצת יותר בטיפוח המקום ובניקיונו. בכל אופן, המבצר, החולש על האזור כולו, מרשים מאוד ומומלץ לא לוותר עליו.

המבצר בנאפפקטוס

במבצר פגשנו את החבר הנחמד הזה...

כעת התחלנו לבנסיעה דרומה. נסענו על גשר אנטריו-ריו, אחריו נכנסנו אל מה שלפי השילוט היה שמורת טבע חדשה שהוכרזה לא מזמן, עם צוקים, נחל קטן ואורנים,וכמובן נחל זורם. כמובן שעצרנו לטבילה.

בשמורה

התקדמנו לעבר הפלופונז ומערת האגמים. הנסיעה למערה מחייבת ירידה מאוטוסטרדה A5 ונסיעה של כשעה בכבישים פנימיים, אביב התלונן אבל אנחנו נהנינו מהנוף. מאוד. הדרך מפותלת מאוד וההרים גבוהים ומחודדים מאוד. בהחלט עשה חשק לחלום על הטיול הבא ביוון... במרכזו של עמק ירוק החבוי בין ההרים והצוקים המרשימים נמצאת Kalavrita, עיירת המחוז הצבעונית ושוקקת החיים. חלפנו דרכה ונסענו אל המערה. אסיף לא רצה להיכנס ולכן המתין לנו ברחבה המוצלת שבאזור הקופות. אנחנו נכנסנו ( 9 אירו למבוגר, 4.5 אירו לילד) לסיור מודרך (אין אפשרות להיכנס לבד) ביוונית. המדריך הבטיח תרגום לאנגלית בהמשך. המערה הנה מערת נטיפים יפה ובתוכה אגמים רבים! המסלול הוא 'הלוך וחזור' ואכן לאורך כל הדרך חזרה המדריך הלך איתנו והסביר באנגלית מצויינת על המערה, על העטלפים שבתוכה על גילוי המערה ועוד.
יצאנו מהמערה והחלטנו לא לחזור על עקבותינו אלא להתקדם לצידו השני של העמק, אל אוטוסטרדה A8. היינו רעבים למדי ועצרנו ברגע שמצאנו איפה לאכול; כלומר בעיירה הקטנה והמנומנמת Kleitoria.

היינו התיירים היחידים בסביבה, החנינו את הג'יפ במה שנראה כמו מרכז העיירה ונכנסנו טברנה היחידה שנראתה פתוחה בשעת צהריים מעולפת זו. ישבנו בצל עצי תות וגפנים, הזמנו ממה שהיה להציע באותו יום ולא התאכזבנו בכלל. כרגיל, התאמנו עצמנו לקצב של טברנה יוונית בעיירה מעולפת בצהריי אוגוסט...פרפה, אוזו וקפה יווני כמעט אחרונים!

המשכנו דרומה, נגה הספיקה להציץ בקורינתוס מעל האוטוסטרדה ואחר הצהריים הגענו למלון הרמס באתונה. המלון הזה הומלץ על ידי רבים ומיקומו אכן פנטסטי: ממש במרכז העיר, במרחק הליכה ממונסטראקי, הפלקה וכו'. הילדים התמקמו בשני החדרים שלנו ואביב ואני נסענו לדרום העיר להחזיר את הג'יפ. חזרנו במונית למרכז אתונה. אספנו את הילדים ויצאנו לערב אחרון במונסטראקי ובפלאקה העליזים והעמוסים, כשמעלינו מציץ האקרופוליס המואר. השלמנו רכישת מזכרות וישבנו באחת הטברנות לארוחת ערב אחרונה בהחלט, ואחריה גלידה. לא יאומן אבל מחר בזמן הזה כבר נהיה בבית. לילה טוב.

מבטים אחרונים על מרכז אתונה

יום 22

בוקר אחרון באתונה, קשה להאמין כמה מהר נגמר הזמן גם כשנוסעים לטיולים ממושכים...

לאחר ארוחת בוקר במלון יצאנו לסיבוב אחרון במרכז אתונה; למרות שהמלון הראשון בו שהינו באתונה (מלון Athinais ) היה נעים לנו יותר, למלון הנוכחי, הרמס, יש יתרון של מיקום מושלם. ברגע שיוצאים מהלובי נמצאים במרכז העיר. אז ניצלנו את שעות הבוקר הפחות עמוסות בתיירים לסיבוב אחרון בכנסיות של מרכז העיר בהן טרם ביקרנו וכן, גם לרכישת 'סנדלי יוון' בשבילי בחנויות המיועדות לתיירים שבמרכז. ולישיבה אחרונה לקפה יווני ופרפרה קר. תענוג לשבת בבתי הקפה במרכז העיר בשעות האלו; התיירים נמצאים בזמן הזה באקרופוליס/אגורה/ וכו' והמרכז שקט יחסית…

הצצה אחרונה בהחלט על האקרופוליס

התפנקנו במונית גדולה לשדה התעופה, וטסנו ארצה, הפעם בזמן. לעת ערב הגענו לרחובות, 31 מעלות – תענוג. באמת.

אז מה היה לנו?

חוץ מהמסלולים הגליים בחבל זגוריה שבגלל הטמפרטורה לא צעדנו באף אחד מהם (לא נורא-יש סיבה לחזור לזגוריה!) עשינו כל מה שקיווינו לעשות בטיול הזה.
הקצב שבחרנו היה נכון לנו ונוח, לא חזרנו עייפים מהחופשה השנתית, לא הרגשנו שאנחנו רצים ממקום למקום וכן הרגשנו שאנחנו מספיקים לחוות ולהרגיש כל מקום בו ביקרנו.
והעיקר – נותרנו עם טעם של עוד ליוון, שהיא כל כך קרובה ונוחה לביקור!

הרהורים על הכתיבה

המון פעמים שואלים אותי איך אני זוכרת את הטיול כדי לכתוב בבלוג? האם אני רושמת תוך כדי? בפרוט או בנקודות? ולמה?
אז ככה. אני מאוד אוהבת לרשום ולסכם בכתב (ולא משנה אם זה כתב יד או הקלדה במחשב), הרשימות המסודרות שהכנתי על ימי הולדת סביב נושאים שונים שארגנו לבד לילדים כשהיו קטנים שימשו אחר כך הורים רבים סביבנו.... אני מכינה רשימות מסודרות על כל דבר כמעט. זה פשוט טבוע בי ועושה לי טוב. אני גם אוהבת לשתף ולחלוק ניסיון וידע, ולכן רוב הרשימות שלי משמשות אח”כ עוד רבים אחרים. תמיד יש לי בתיק פנקס ועט ולרוב בנוסף גם מחברת.

מאז הטיול הראשון שלנו יחד בחו"ל (ירח הדבש ביוון, למי שפספס את התחלת הפוסטים על יוון) רשמנו כל ערב במחברת איפה היינו מה עשינו. המון פעמים קיבלנו כרטיסים יפים לאתרים שנכנסנו אליהם – אז הדבקתי אותם לצד הרשימה. וגם כל מיני מזכרות קטנות נוספות. כמובן שכל מי שנסע ליעד שביקרנו בו קיבל בשמחה עותק של הרשימות הללו שלנו לשימושו, בהחלט שמחנו לחלוק את המידע והניסיון שברשותנו.

מחברת הטיולים הנוכחית שלנו עם תוספות וקישוטים שלי, כשהיתה חדשה לגמרי

בפעם הראשונה שנסענו עם הילדים לחו"ל (אז היו רק שניים, ונסענו למדינה מוכרת ואהובה: צ'כיה) הוספנו עד משהו לרשימות: כל ערב רשמנו גם ממה כל אחד הכי נהנה באותו יום. הנוהג הזה נמשך גם לטיולים הבאים (ולעיתים הצטרפה אליו פינה נוספת – פינת הפדיחה של היום...אבל זה רק כשהיה מה לכתוב בנושא;-) ).
מחברת הטיולים טסה אתנו לכל מקום, ותמיד אני לוקחת גם דבק סטיק קטן להדביק כל מה שצריך להדביק בה. לרוב אנחנו רושמים בה בערב, לפני השינה. אבל לפעמים אנחנו לוקחים אותה איתנו לארוחת הערב ועד שהאוכל מגיע אנחנו משחזרים וכותבים. חות מהמחברת יש לי גם פנקס קטנטן בתיק, ליתר ביטחון…

ככה נראית המחברת הנוכחית שלנו כיום, נותרו בה עמודים ספורים לטיול סופ"ש לאירופה בחורף, ולקיץ הבא אקשט לנו מחברת חדשה!

בקצרה

• מלון Arhontiko Pepos בעיר נאפפקטוס. מלון בוטיק קטנטן ומתוק במרכז העיר. מיזוג אויר, מעלית, וויפי, טלוויזיה. ארוחת בוקר נחמדה בחדר אוכל מעוצב וחמוד. כיף של מקום.

• מערת האגמים בפלופונז: מרחק של שעה לכל כיוון מהאוטוסטרדה, יפה מאוד, הדרך היפה אליה מספקת הצצה מושלמת אל נופי הפלופונז למי שלא מספיק לטייל באזור זה.

• מלון הרמס באתונה: מיקום מעולה במרכז העיר, מזגן, טלוויזיה, וויפי, ידידותי מאוד למשפחות עם ילדים צעירים, ארוחת בוקר סטנדרטית עם הרבה מבחר אך חסרת ייחוד.

לפוסט יוון חלק א

לפוסט יוון חלק ב

לפוסט יוון חלק ג

לפוסט יוון חלק ד

לפוסט הקודם: פוסט יוון חלק ה

לטיול הבא שלנו ביוון

לפוסט הבא