לפוסט הקודם הטיול המשפחתי שלנו ברומניה
בפוסט הזה הגיחה שלנו לבוקרשט

לפוסט הבא

כזכור (או לא) ביקרנו בסיביו במהלך טיולנו המשפחתי בטרנסילבניה באוגוסט האחרון; הגענו אליה חולים אחרי לילה כמעט ללא שינה במלון בטראנספאגרשן, והגשם שירד ללא הרף לא שיפר את האווירה. בכל זאת שוטטנו בה שעה קלה, שהותירה אותנו עם טעם חזק, מובהק וברור של עוד. כבר במהלך טיול הקיץ הוחלט לחזור אליה לטיול זוגי מהר ככל האפשר.

בתמונות- סיביו בקיץ 2015

לטיול המשפחתי שלנו ברומניה, אוגוסט 2015, לחצו כאן

לטיול הזוגי שלנו בבוקרשט, יוני 2014, לחצו כאן

אז...

מיומנים ומתורגלים נחתנו בקלוז' נפוקה בלילה אחרי טיסת וויז ובעזרת מונית (13 ליי, השארנו טיפ ועיגלנו ל-20 בגלל השעה ובגלל האכזבה של הנהג על הנסיעה בת שתי הדקות שעלתה בגורלו) שמנו פעמינו לפנסיון ורונה (שיש לו סניף הסמוך לשדה התעופה) בו לנו בפעם הקודמת לפני הטיסה. הגענו בחצות הלילה, פגשנו את פקידת הקבלה החביבה שזכרנו מהפעם הקודמת, קיבלנו את חדרנו המרווח והלכנו לישון.

בבוקר גילינו שחדרנו כולל גם מרפסת ענקית ומרווחת...בקומת הכניסה פגשנו את בעלת המקום שגם הפעם הייתה חביבה ואדיבה.

הפעם היה לנו זמן לארוחת בוקר; אין תפריט מוגדר, הכל בהכנה מקומית במטבח הפנסיון. סיכמנו על אומלטים שהגיעו בלוויית ירקות ולחם. יחד עם קפה שילמנו 5 אירו לאדם, ונפרדנו לשלום.

חזרנו במונית (10 ליי) לשדה התעופה ונפגשנו עם הנציג של חברת Klasswagen שהזמנו ממנה רכב דרך rentalcar.com. הפעם הכל היה מהיר, חלק ויעיל (בניגוד לAUTOMON בקיץ, שאנחנו לא ממליצים עליה)

ראשית נסענו אל pulos center, מרכז קניות גדול בקלוז' נפוקה, לקנות את כל מה שהצטערנו שלא קנינו בפעם הקודמת...(כולל ביקור בדקאטלון כמובן). הכל כבר מקושט לקראת הכריסמס, בלב מרכז הקניות פועל שוק כריסמס זעיר ואנו מתחילים להיכנס לאווירה.

בשעות הצהריים התחלנו בנסיעה לעבר סיביו. הופתענו לגלות שיש אוטוסטרדה מדרום לאלבה יוליה כמעט ברצף עד סיביו!

המראות כעת שונים מאשר בקיץ; בצידי הדרכים אין יותר דוכנים של עגבניות ושל פירות יער, וגם לא של גבינות ושיכר פירות (שכ"כ רצינו לקנות עוד כמה בקבוקים ממנו...). אבל יש דוכנים של שום ושל אגסים צהבהבים.

מרחוק רואים את הרי האפוסן בהם בילינו כמה ימים בקיץ; כעת הכל לבן משלג!
 הדמדומים מתחילים מוקדם מאוד, ונראה כאילו אנו נוסעים בין ישובים נטושים שכן אין אורות ברחובות וגם לא בחלונות הבתים. בכלל. אולי מטעמי חיסכון – לא ידוע.

בשלב מסוים האוטוסטרדה אינה גמורה, מעקף ושילוט ברור מפנה אל המשך הדרך ואח"כ בחזרה אל האוטוסטרדה. השילוט ברור ונוח ואפשר להגיע בעזרתו בלי לפתוח מפה בכלל, ומכיוון שכבר היינו כאן בקיץ אנו בכלל מרגישים בני בית.

הגענו למרכז סיביו לאחר כשלוש שעות נסיעה, החנינו את הרכב בחניון המוכר מהפעם הקודמת- ליד מוזיאון הטבע (לא לשכוח לעדכן את המדחן אחת ליום, העלות היא של ליי בודדים ליום) ופסענו רגלית לעבר החדר/דירה ששכרנו. לאחר כדקה הגענו לכתובת שבידנו אך לא מצאנו בה סימן וזכר...בעזרת מקומיים חביבים שהתקשרו לטלפון שעל גבי הוואוצ'ר שלנו הבנו שהיה עלינו להודיע מראש לבעל הדירה מתי אנו צפויים. איכשהו פספסנו את הפרט הזה, אך הוא הודיע שיגיע תוך 20 דקות.

אותם מקומיים המליצו על בית קפה מקסים בצמוד- קפהArhiva , שהתגלה מיד כמקום מקסים; מוגשים עשרות סוגי קפה ותה, וכן מבחר עוגות ביתיות טריות והכל במחירים מצחיקים (קפה, תה ומאפה אחד לא עברו את מחיר ה 15 ליי). המקום מעוצב בחן רב ומיד ידענו שנרצה לחזור אליו.
 בתזמון מושלם, ברגע שיצאנו מבית הקפה הגיע גם בחור צעיר שהתגלה כבעל הדירה.

Camellia's studio, דירה הממוקמת במבנה שכנראה היה בעבר איזה ארמון קטן שכיום חולק לכמה דירות – רובן משמשות למגורים של מקומיים – אתנו בקומה התגוררה המורה לפיסיקה של בעל הדירה
נכנסים פנימה. הדירה, הממוקמת בקומה העליונה, נראית ומעוצבת כחדר מרווח מאוד בבית מלון, בתוספת מטבחון מצויד, פינת אוכל זוגית ומכונת כביסה. גם חדר הרחצה מרווח ונוח, אם כי אין אמבטיה. הכל נקי מאוד, בעל הדירה הביא פרח לשים לנו באגרטל על השולחן...
 ועוד לא דיברנו על המיקום. הדירה נמצאת פחות מחמישה עשר מטרים מהכיכר המרכזית של סיביו, פיאצה מארה (Piata Mare)!!!!

שילמנו, נפרדנו מבעל הדירה הלבבי ומיד יצאנו לכיכר. כאן נמצא אחד משווקי חג המולד הגדולים והמפוארים ברומניה, והקישוטים בהתאם. הכל מואר ומקושט, מוזיקה מתנגנת ברקע, דוכני אוכל, שתיה ומזכרות רבים ובתווך מזחלות שלג מדומות, סחרחרות, סנטה קלאוס ושאר תפאורה מתאימה. אמנם לא החג שלנו, אבל בהחלט כיף לקנות כוס יין חם ולהסתובב באווירה העליזה והמקושטת הזו!

עשינו סיבוב ראשון בכיכר היפה והלכנו לצוד ארוחת ערב. לא השקענו יותר מדי בחיפוש, בחרנו במסעדה שעל הרחוב הראשי (Nicolae Balcescu) שבתפריט שלה ראינו שפע של מרקים חמים, ולא שמנו לב שאין הפרדה ללא מעשנים בתוכה. היה טעים אבל ברחנו מהר...סיבוב נוסף בכיכר היפה וחזרנו אל חדרנו החמים.

התעוררנו לבוקר שטוף שמש, מינוס מעלה אחת. החלטנו לאכול ארוחת בוקר בביסטרו Pardon שכבר בביקור הקודם צד את עינינו בזכות שלל העציצים שבכניסה. מדובר במקום מעוצב וחינני שכיף להיות בו!

לאחר ארוחת בוקר משביעה יצאנו לשוטט: חומת העיר ומגדליה (שכל אחד קרוי על שם גילדת בעלי מקצוע כלשהי), כנסיית אורסולה הקדושה וחזרה לכיכר הראשית, מארה. המבנה הצבעוני והמרשים ביותר בכיכר הוא בנין הבנק לחקלאות, אבל הכיכר כולה יפה מאוד גם בלי האורות והקישוטים של השוק בלילה.

שמנו פעמינו למגדל המועצה Turnul Sfatului)) הנמצא בין כיכר מארה לכיכר מיקה, הקטנה יותר; טיפוס לראש המגדל עולה 2 ליי לאדם והתצפית מלמעלה מגלה נוף מרהיב ונהדר- הרי הפאגארש המושלגים, וצריחי הכנסיות הציוריות.


 אחר כך הצטיידנו במים ובחלב לקפה (אין טיול בלי ביקור בסופרמרקט Billa האהוב עלינו, ששני סניפים שלו מצויים ברחובה הראשי של סיביו), ביקרנו בחדר כדי לפרוק אותם ויצאנו להמשיך לשוטט. הלכנו לכנסיה הקתולית ומשם למוזאון ברוקנתל. מדובר בארמון בארוקי שנבנה ב 1785 עבור הברון ברוקנתאל, מושל העיר מטעם אוסטריה. במוזיאון אוסף ציורים עצום וכן מוצגים לציבור חדרים רבים של הארמון עצמו. במבנים נוספים השייכים למוזיאון ישנם אוספים נוספים כגון אוסף העוסק בתרבות הגותית ועוד. המוזיאון מפוזר בכמה מבנים ובהחלט מומלץ!


לאחר סיור מקיף בתוכו, הלכנו לעבר הכנסייה האוונגליסטית הגדולה; בחצר שטופת השמש פעל שוק איכרים קטן ואנו הצטיידנו במאפי גבינה טעימים ובבקבוק של צ'ויקה שורף גרון...
 טיפסנו אל מגדל הכנסייה (8 ליי לאדם); הטיפוס אינו קשה אך בחלקו מעט מפחיד, כמובן שהנוף מלמעלה שווה הכל!


בכנסייה עצמה התקיימה חזרה לקונצרט. זמר אופרה, כמה נגנים ומנצח. ישבנו לנוח ולהאזין.
 כשנמאס לנו, קנינו עוד כמה מאפים ועלינו לחדרנו לקפה ומאפה בפינת האוכל שטופת השמש. בדרך ראינו שמקימים עוד ועוד אטרקציות וקישוטים ברחוב הראשי לקראת הכריסמס, וגם גילינו לאכזבתנו שבית הבירה שתיכננו (עוד מאז הפעם הקודמת) לאכול בו -סגור לרגל שבוע חופשה. בדיוק השבוע.

מתודלקים היטב בקפה ובמאפה ירדנו חזרה לעיר, לא ויתרנו על יין חם בכיכר והתחלנו לשוטט: לאחר גשר השקרנים ירדנו בסמטת המדרגות לעיר התחתית. שוטטנו לאן שהובילונו הרגליים, גילינו עוד חלקים של חומת העיר וגם מבנה שמאוד הזכיר לנו את המנזרים הנפלאים בבולגריה. נכנסנו – מבפנים דמה המקום דווקא למסגד...אבל התברר שזו הכנסיה האורתודוקסית של סיביו.

שוטטנו ושוטטנו עד להגענו לעברו השני של רחוב ניקולאס; גם כאן היו כל מיני דוכנים של קישוטים לכריסמס וגם כאן עבדו במרץ על קישוט הרחובות.
 סיימנו בקפה הביתי שלנו, קפה Arhiva שמול חדרנו, הזכור לטוב מאתמול, ועלינו למנוחת צהריים מאוחרת (בחמש וחצי לפנות ערב...)


 בערב חצינו את גשר השקרנים המואר והמקושט, ירדנו בסימטת המדרגות לחפש ארוחת ערב. בחרנו ב Weinkeller, מרתף מקסים ליד כיכר Huet. אכלנו מרקים נהדרים, כרוב ממולא (סארמלה -אותו זכרנו לטובה עוד מהביקור בבוקרשט לפני שנה וחצי), מבחר היינות היה מוצלח והאווירה במקום נעימה מאוד. בחזור, השוק כבר נסגר אך עדיין היה מואר ומקושט...

קמנו לבוקר קפוא (מעלה אחת) אך שמשי כאתמול – איזה כיף. צעדנו לקפה Kleiner שבקצה סמטת המדרגות – בית קפה נחמד מאוד.
 אחר כך נסענו לעבר Slimnic, בדרך גילינו את השוק של סיביו (האמיתי, של תוצרת חקלאית ולא של חג המולד) ומיד חנינו ועצרנו לשאוף טעמים וניחוחות.
Slimnic עצמה היא כנסיה מבוצרת הנמצאת מעט צפונית לסיביו. רואים אותה מהכביש הראשי ויש שילוט שמפנה אליה, הדרך העולה צרה מאוד (נסוגנו אחורה כדי לפנות אותה לסוס ועגלה) ולמעלה הכל נטוש. נראה שפעם היה כאן אתר מסודר וכיום הכל נטוש. שוטטנו סביב הכנסייה הזו – מדובר במבנה מבוצר ומרשים שכנראה חלש על כל האזור – והצטערנו שלא ניתן להיכנס פנימה.

תמונה מהאינטרנט:

המצודה בסלימניק

נסענו חזרה לסיביו – מולנו הרי הפאגארש בהם בילינו בקיץ -כאמור, מושלגים כעת, והמראה יפהפה! הפעם חנינו ממש צמוד לדירה, והלכנו לבדוק האם שוק האיכרים בחצר הכנסייה האוונגליסטית פעיל גם בשבת. גילינו שלא. חזרנו לכיכר הראשית ובשוק הכריסמס קנינו מאפים, גבינות ומיני מתוקים, לא שכחנו להצטייד ביין חם, וערכנו סעודה בחדרנו שטוף השמש. הטמפרטורה בנתיים טיפסה לשמונה מעלות...כיבינו את ההסקה והלכנו לישון שנת צהריים.


 אחר הצהריים יצאנו לסיבוב חומות אחרון. הגענו עד אזור האוניברסיטאות והמלונות הגדולים וחזרנו לרחוב ניקולאס המקושט. בכיכר מנגנת כעת תזמורת של סנטה קלאוסים... מצויידים בכוס יין חם המשכנו לשוטט; רצינו לבדוק האם הכנסיות מוארות לכבוד הכריסמס...גילינו שלא. נכנסנו שוב לכנסייה האוונגלסטית. היום החזרה לקונצרט כוללת את ההרכב מאתמול פלוס מקהלה שלמה – תענוג.

ישבנו לשמוע קצת מוסיקה קלאסית, ואחר כך המשכנו בין הסמטאות. בגב של מוזיאון ברוקנתאל מצאנו סמטא חמודה, וקרוב לשם ישבנו למרק חם בביסטרו Jules החמוד. הטמפרטורה צנחה לשתי מעלות, אך עם כל הקישוטים היפים עדיין כיף לשוטט כאן בערב.

התעוררנו ליום מעורפל לגמרי – אין זכר לימים הקודמים שטופי השמש. את ארוחת הבוקר אכלנו בקפה Espressee שאותו גילינו ו'סימנו' ערב קודם. מדובר במקום גדול, מעוצב ומיוחד. לכל חדר שם אחר: training room, library ועוד. האווירה במקום כיפית וקלילה והמקום מקסים.

החלטנו לצאת מוקדם ולעבור דרך אלבה יוליה – המצודה בצורת הכוכב, לבדוק מה מצב ההכנות לכריסמס בעיר זו....נסענו בערפל כבד!

בקור ובערפל עלינו למצודה המקושטת; כמובן שעם כל הקישוטים המצודה נראתה מקסימה – חבל שלא ייצא לנו להיות פה בלילה....שוק הכריסטמס כאן אינו גדול כמו בסיביו, אבל בכל זאת הצטיידנו ביין חם ובמאפים, וצפינו בסנטה קלאוסים למיניהם ובילדים המחליקים על הקרח במרכז המצודה, ובעץ הגדול שוודאי מואר לעת ערב.

והנה אלבה יוליה, בקיץ:

המשכנו לנסוע לעבר קלוז נאפוקה, הערפל הלך והתגבר...עברנו דרך מרכז קלוז נאפוקה להציץ בכיכר העיר המקושטת גם היא למשעי, ונסענו להחזיר את המכונית. נציג של סוכנות הרכב החזיר אותנו לשדה התעופה הזעיר; טסנו הביתה אחה"צ, חזרנו בזמן להדליק נר ראשון של חנוכה עם הילדים, ולהתחיל לתכנן את קיץ 2016, 3.5 שבועות בנורבגיה :)

לפוסט הקודם הטיול המשפחתי שלנו ברומניה
בפוסט הזה הגיחה שלנו לבוקרשט

לפוסט הבא