לפוסט הקודם

לפוסט הבא

לגיחה נוספת לצפון בולגריה

לבולגריה? למה דווקא לבולגריה? מה יש לעשות שם? כל מי ששמע על התוכנית לטייל שבועיים בבולגריה, ועוד עם שלושה ילדים, לא הצליח להבין.

אז ככה: לי לא היה אכפת לאן נטייל השנה, ובלבד שיהיו שם הרים. הטלתי וטו על כל ארץ "שטוחה".
 לזה הוספנו את מגבלת התאריכים החמורה של בעלי (קצין קרבי בקבע), והתחלנו להסתכל לאן יש בכלל טיסות יוצאות בטווח המדויק בו יכולנו לטוס. הצצה קצרה בתמונות הגוגל ובבלוגים / דיווחים בפורום כאן באתר הראתה שבבולגריה יש הרים ושלל נופים מרהיבים, ואז כבר היינו נעולים. כמה חודשים אח"כ, כשקנינו מדריך טיולים לבולגריה (הכי עדכני הוא מ-2007) התחלתי לפחד; בעיקר ממשפטים אודות חבורות כלבים משוטטות בסופיה הבירה, אודות גניבת רכבים שכורים, מחסור בנייר טואלט ועוד. בעלי, שכבר היה שקוע עמוק בתכנון הטיול בשלב ההוא, לא נרתע והזכיר לי שוב ושוב מתי נכתבו הספרים. גם העובדה שחמשת כרטיסי הטיסה כבר שולמו עזרה להחלטה לא לשנות יעד...
 אז מי אנחנו? אמא ואבא חולי טבע וטיולים ושלושה מטיילים צעירים, עם העדפות דומות (13,9,5)


כובשים את סופיה
וכך מצאנו את עצמנו בתשע ורבע בערב נוחתים אחרי טיסת אל על שקטה בסופיה. שירותי המוניות משדה התעופה התבררו כיעילים וזולים (כחמישים ₪ לשתי מוניות מהשדה לפתח המלון), הדירה במלון Bulgari Boutique Hotel התגלתה כנעימה, נקיה ומרווחת (ובמיקום מעולה), וכמובן במחיר טוב (דרך booking.com) וכולנו הלכנו לישון עליזים.
 אתר המלון: http://www.bulgarihotel.net/

 למחרת יצאנו לכבוש את סופיה ושוב גילינו כמה המיקום של המלון מוצלח. ברחובנו הנעים גילינו מיד את המאפיה בה נהגנו להצטייד כל בוקר במאפים בולגריים משובחים ובקפה, עוד גילינו שברחוב הזה יש הכל כולל הכל, ושכל האתרים המרכזיים של סופיה הם במרחק הליכה ברגל. התחלנו את היום בבית הכנסת הגדול, משם המשכנו לכנסיות השונות, ארמון הנשיא (חילופי משמרות כל שעה עגולה, אמנם לא לונדון אבל עדיין מרשים), המרחצאות, המסגד הגדול וגם... פארק ירוק ובו גן שעשועים ששימח מאוד את הבנים, ודוכנים למכירת גלידה המצוידים במכלים חביבים במיוחד לכל טעמי הגלידה. הכניסה למרבית האתרים היא בתשלום, אבל זעום: כרטיס משפחתי עולה 6 לב, שהם כחמישה עשר ₪ בלבד לחמשתנו!
http://www.travel-bulgaria.com/content/sofia.shtml

 אח"כ צעדנו למוזיאון הארכיאולוגי (כן, גם ילדים קטנים יכולים ליהנות בו, בשל כל ציוד הלוחמים הקדום) ומשם, רעבים, פנינו לצנטרל חלי (שדרות מריה לואיזה) – מרכז מקורה של דוכני מזון מכל הסוגים. משם המשכנו ל'שוק הנשים' שהוא מקום טוב להצטיידות בפירות וירקות זולים במיוחד, וכמובן שבכל מקום חובבי הבשר ביננו זללו 'קבבצ'ה' – הקבב המקומי.
לאחר מנוחת צהריים במלון וסיבוב קפה של ההורים בלבד (זה המקום לציין שקפה, קפוצ'ינו, נס קפה ודומיהם הם משקאות נטולי חלב בבולגריה. לעיתים נדירות ניתן בכל זאת לקבל מכלי חלב זעירים, כדוגמת אלו המוגשים במטוסים) יצאנו שוב לסיבוב בכנסיות הרחוקות יותר ולארוחת ערב.

 הרגשנו בנוח בסופיה, אולם היא מאוד שונה ממרבית הבירות האירופאיות הקלאסיות; הגודל, הסגנון, הצבעים, הריחות – הכל זר ואחר.

בית הכנסת בסופיה
חידון קצר בעקבות יום אחד בבולגריה: היכן ניתן למצוא מלפפונים חמוצים?
א. בפיצה
ב. ברוטב לעוף
ג. בממולאים
ד. כל התשובות נכונות
 התשובה הנכונה היא כמובן ד.

יוצאים צפונה- וליקו טרנובו והסביבה
יום חדש הגיע, ולאחר קפה ומאפה ברחוב 'שלנו' (כולנו כבר מרגישים בבית ברחוב הזה) אנו אורזים את עצמנו ויוצאים ללובי המלון לחכות למכונית השכורה.
 כל הטיפים ב'למטייל' כיוונו לחברת ההשכרה המקומית Bulgaria Rental Car (http://www.bulgariarentalcar.com/ ) ומיליארד סינים/ אלף ואחת טיפים לא טועים..., הוזמן אופל זפירה 7 מושבים מבעוד מעוד וכעת נותר רק לחכות ולקוות שאכן יגיע רכב. והרכב מגיע. לפתח המלון. בדיוק בזמן שביקשנו. תענוג.
שימו לב – יש צורך בצילום הדרכון ורישיון הנהיגה הבינ"ל. מומלץ לדאוג לכאלו מראש. כמו כן, החברה מבקשת 100 או 200 יורו לפיקדון – מומלץ להצטייד בהתאם. המחירים נוחים והשירות טוב ואדיב.

 אנו יוצאים צפונה לאזור וליקו טרנובו. הדרכים הרבה יותר טובות ממה שחשבנו, יש שילוט סביר באנגלית ואנחנו גם לומדים די בקלות לקרוא את התעתיק הבולגרי. הנוף ירוק ומשתנה להררי, בתחילה הבנים סופרים גשרים עליהם עוברים אבל אחרי כשלושים נמאס להם. אנו רואים היכן הנהגים המקומיים עוצרים להפסקת קפה וקבבצ'ה ועוצרים גם. לא שהמוכרים בדוכנים יודעים אנגלית ולא שאנחנו יודעים בולגרית אבל לאכול קיבלנו כל מה שרצינו... לקראת הצהריים אנחנו מגיעים לפאתי וליקו טרנובו, להלן וליקו, ואף מוצאים את הכפר (Natsovsky) ואת הבית ששכרנו לארבעת הלילות הקרובים.
 בעלי הבית דוברי אנגלית שוטפת, הבית מרווח מאוד ומאובזר מאוד (וזו בדיוק הבעיה שלו – מאובזר מדי. כאילו כל מה שלא רצו בביתם הועבר לשם, או כאילו גרו שם בעצמם ולא לקחו הכל) אבל משהו בו לא נעים לי. הילדים מנצלים כל סנטימטר מהחצר הגדולה ומתקניה (יש גם בריכה קטנה!), ואנו נוסעים העירה לקניה גדולה בסופרמרקט Bila שיהפוך לסופרמרקט החביב עלינו (בפריסה ארצית ואף יבשתית - בשנים הבאות). מיד מתחילה מסורת של ארוחה בחצר תוך ניצול מתקן המנגל דמוי הטבון הבנוי בחצר.

שקטים הם חיי הכפר

וכך זה נראה כשעובר רכב בכפר

 בעלת הבית ציינה כי בערב ייערך מופע אור קולי למרגלות המצודה הגדולה בעיר ואנחנו מחליטים לנסוע. הנסיעה מהכפר למרכז העיר – לא יותר מ10 דקות. אך לפני המופע – הפתעה; מסתבר כי בוליקו יש בדיוק עכשיו כינוס של מאות אופנוענים מכל רחבי אירופה, אנו שוטפים עיניים בכל ה'הארלי' המרהיבים ואח"כ שני אופנוענים צעירים נותנים מופע משלהם טרם המופע האור קולי. יש למרגלות המצודה מאות אנשים ומאות אופנועים, הרעש של שני הצעירים שעושים פעלולים הוא עצום. לפתע כבים האורות, המופע מתחיל, ומיד – דממה. איש לא מעז להפריע. איש איש ואופנועו כולם מרוכזים בחגיגת האורות והצלילים הבוקעים מהמצודה שבראש ההר. האמת – המופע לא מרשים במיוחד, פנסים צבעוניים המאירים בתורם פינות שונות במבצר, מלווים מדי פעם בלייזר. עייפים ומרוצים אנחנו חוזרים לכפרנו הזעיר בפאתי וליקו והולכים לישון.


 למחרת, לאחר ארוחת בוקר דשנה בחצר אנו נוסעים למצודה בוליקו. כמו בסופיה, גם כאן כרטיס משפחתי לכל אתר עולה כשישה לב (15 ₪). המצודה מרשימה בהחלט והנוף הנשקף מראש מגדל הפעמון של הכנסייה שבה מרהיב, שכן הנהר שסביב וליקו מקיף את המצודה ומתעקל בעיקול מפתיע סביבה והכל ירוק מאוד. העלייה לראש מגדל הכנסייה היא בתשלום נפרד, אך הנוף שווה אותה.

 אנו יורדים רגלית לשוטט בוליקו עצמה, מבקרים בכנסייה שאת 'בצליה' הירוקים רואים מכל נקודה בעיר ומגלים בחצרה גן שעשועים זעיר. בעוד הבנים משחקים, מתארגנת חתונה מסורתית בכנסיה, השושבינים הצעירים מעדיפים להשתעשע עם הבנים שלנו בנדנדות ומתקשרים היטב ללא כל שפה משותפת...אנו ממשיכים לשוטט בעיר רווית האופנוענים, קונים קצת מזכרות ומתיישבים לארוחת צהריים במסעדה במפלס נמוך מהרחוב, מעל הנהר ממש. האוכל הבולגרי טעים מאוד; אנו לא מהססים להוציא את הדף שהדפסנו לנו מראש (מאתר למטייל כמובן) עם שמות המאכלים המקומיים כדי לטעום וליהנות. ביתנו מתוודעת לראשונה ל'קווארמה' (במשקל של שווארמה), תבשיל בשר וירקות שמוכן בצורה קצת שונה בכל אזור של בולגריה, ומוכן לא מעט מאז במטבחנו שברחובות... אנו חוזרים לכפר ולבית ולאחר מנוחת הצהריים יוצאים רגלית לכיוון הנהר הזורם לו כמה מאות מטרים מהצימר באין מפריע. שקט ושלווה, הבנים מתרחצים במים והבנות נחות ביער...בדרך חזרה אוספים עצים למנגל הבנוי בחצר הצימר, כמה שלווה ופסטורליה באחר צהריים אחד...

 למחרת שמנו פעמנו לעבר הכפר ארבאנסי (Arbanasi) הציורי, קצת צפונית לוליקו. המקום עמוס תיירים, בתי אוכל לתיירים וחנויות מזכרות. המידע בספרים לא מעודכן כלל, והשילוט, לא שאינו מעודכן אלא פשוט לא קיים. הפתרון פשוט: להיצמד לאחת מקבוצות התיירים המרובות המציפות את המקום או לשאול את אחד ממדריכי הקבוצות הללו – רובם דוברי אנגלית שוטפת. גולת הכותרת במקום אמורה להיות כנסיות ובנינים עתירי ציורי קיר. שכחו בבקשה כל מה עולה בדמיונכם לשמע המילה 'כנסיה'...מבני הכנסיות צנועים ביותר; ללא הכוונה מדויקת והיצמדות לקבוצות התיירים הנ"ל, כלל לא היינו מבחינים בהן! גולת הכותרת היא הציורים בפנים, על הקירות ועל התקרות. בימי ראשון הכנסיות מלאות בסיורי קבוצות מוזמנים מראש ולגדולה מהן אפשר להיכנס רק בשעות האחה"צ המאוחרות.

 קצת מאוכזבים, נסענו לעבר מנזר פראובראז'נסקי " מנזר ההשתנות" המצוי ברומו של מצוק מרשים ומהווה כמובן נקודת תצפית מדהימה על האזור. בתוך המנזר ציורי קיר מרהיבים של זכארי זוגרף הנודע. המנזר היפה עטור שיחי פטל בשל וכמובן שאנו מתכבדים. מאחר והפטל אינו משביע במיוחד, אנו חוזרים לעבר וליקו ואוכלים ב'מקדונלדס' בפעם האחת והיחידה מזה טיולים רבים בחו"ל.... שתי הפתעות: א) הארוחה הרבה יותר זולה מאשר בארץ, ב) יש לשלם על כל שקית קטשופ!

 שבעים המשכנו לעבר העיירה אמן (Emen) המפורסמת בשמורת הטבע הייחודית שבה. כיאה לשמורה ייחודית ומפורסמת, השילוט מינימלי לחלוטין. אנשי העיירה מתורגלים בכך, בכל פניה אנו רואים אותם מסמנים לנו את כיוון הנסיעה מבלי ששאלנו... גם כשהגענו לאזור השמורה והחנינו את המכונית לקח זמן עד שמצאנו את הכניסה, יותר נכון עד שמצאנו אישה מקומית שטרחה והראתה לנו באמצעות נפנופי ידיים לאן ללכת. המקום הוא בעצם ערוץ נהר באורך 3 ק"מ, והשמורה נקראת Negovanka Ecotrail. השמורה חביבה, הנופים הולכים ויפים ככל שמטפסים יותר במרומי הצוקים. בגלל החום המסלול קצת מתיש אך השמורה ירוקה מאוד גם בקיץ, ובשולי השביל צצות מדי פעם פטריות, אפילו כאלו שרואים רק בספרים: אדומות עם נקודות לבנות! ככל שמתקדמים שומעים את הנהר מתקרב ולבסוף רואים אותו ויורדים אל הערוץ. המשך המסלול כולל שיטוט על גבי גשרי עץ רעועים ושבורים מעל הנהר הזורם והמפל עצמו. שניים מהגשרים בתוספת קריאות אזהרה של מטיילים אחרים שצעקו לעברנו:dangerous (ניכר בבירור שהם נבהלו מכך שאנו מטיילים עם ילדים קטנים) הספיקו לנו. אז למפל המדובר-לא הגענו :( אבל זכינו במסלול חמוד בנוף מקסים!

אין ספק שבטיחות היא לא הצד החזק כאן, וניתקל בזה שוב גם בימים הבאים, בטיולים למערות. אנו מתחילים לחזור על עקבותינו: מטפסים חזרה מהערוץ לשיא המצוק ואז צועדים עליו ויורדים חזרה לכפר. ההליכה בחום מעייפת וזה בהחלט הזמן לקפה בבית הקפה/בית הכינוס/מרכז הכפר. מאוששים אנו נוסעים חזרה לצימר, ומחליטים לפקוד קודם את המנזר הנמצא בסוף הרחוב. הפתעה: מתוך המנזר ישנה ירידה ישירה לנהר ולגשר החוצה אותו, וכמובן לשבילים ירקרקים ביער. את הדגם הציורי והקסום הזה נפגוש במנזרים נוספים בהמשך. אבל אנחנו כבר די עייפים ולכן חוזרים לצימר, לנוהל הרגיל של ילדים קטנים בברכונת בחצר, אבא וילדה גדולה ממנגלים במתקן המרשים הבנוי בחצר ואימא מבשלת. הערב מסתיים כמובן בארוחת ערב גדולה בחצר.
השביל האקולוגי באמן

נחל בעיירה אמן

חוצים את הנחל בגשר שעבר זמנו

 למחרת יצאנו בדרך נופית הררית לעבר מנזר דריאנובו Dryanovo . בכניסה למנזר מומלץ להרים את העיניים ולהתבונן רגע אל מרומי הצוקים; שם, לא ברור איך, טרח מישהו לצייר 2 עטלפים ענקיים על הצוקים עצמם. המנזר עצמו מקסים וציורי, וכמו אתמול, אנו יורדים במדרגות ישירות מתוך המנזר אל גשר מעל הנהר ושמורת טבע אקולוגית הכוללת מערה ושביל המטפס אל מרומי הצוקים בתוך יער ירוק ומרשים. אם ברצונכם לטייל/ לטפס בטבע רק פעם אחת, אין ספק ששמורה זו מרשימה הרבה יותר מזו של אמן (Emen) בה ביקרנו ביום הקודם. הטיפוס אינו קשה כלל והעין אינה שבעה מהנופים!

מערת באצ'ו קירו Bacho Kiro, השוכנת ליד הכניסה למסלול היא מערה נחמדה ובה נטיפים וזקיפים, וגם כוכים וחורים יפים שהנהר יצר באבן. המסלול הקצר במערה אורך, ללא סיור מודרך (בבולגרית כמובן) לא יותר מרבע שעה, ואילו למסלול הארוך ניתן להיכנס רק עם הדרכה והוא אורך 70 דקות.
הכניסה ללא הדרכה עולה 3 לב לאדם. המערה, אם התעניינתם, נקראת כך על שם מהפכן שלחם במרד אפריל בשנת 1876, והיא המערה המוסדרת לביקור הראשונה בבולגריה. בדרך חזרה ניתן להתרענן מיני מעדנים מתוצרת בית הנמכרים בשלל דוכנים שהמקומיים הקימו בינתיים על הכביש. אנו הסתקרנו במיוחד למראה סירים גדולים וצבעוניים והבטחנו לעצמנו שנבדוק את תכולתם בירידה. ובכן, סירים אלו מכילים קלחי תירס מבושלים וחמים לאכילה! בחניון נפתחו בינתיים דוכני מזכרות רבים. במרבית החניונים והכניסות לאתרים השונים ישנה שדרת דוכנים שכזו, המחירים די דומים בכל המקומות וזולים הרבה יותר מאשר בסופיה, לכן אם אתם רואים משהו שמוצא חן בעיניכם, כדאי לקנותו משום שבהמשך תראו אותו או את דומיו בטווח מחירים דומה למדי ולא יותר בזול.

 ממנזר ושמורת דריאנובו נסענו דרך הכפר גברובו לאתר (Etere). זהו כפר עתיק בו אמורות להיות משוחזרות מלאכות אופייניות עתיקות. לטעמנו הוא היה מאכזב ומיותר; מרבית הביתנים אינם פעילים וההיצע דל מאוד הן מבחינת הצפייה במלאכות עתיקות הן מבחינת קניית מזכרות. הבנו מדיווחים אחרים שהעניין היה חד פעמי באותו יום, לכן שווה לברר מראש לפני ההגעה עם כל האטרקציות במקום פתוחות.
בית באטר
 בניגוד לאתר, ההמשך הלך והשתפר: בדרך נוף תלולה ויפהפייה נסענו לעבר מעבר ההרים שיפקה Shipka המעבר נמצא בגובה 1326 מטר והנוף נהדר. במקום התרחש קרב חשוב ביותר של החזית הבולגרית-רוסית מול הטורקים, והניצחון על הטורקים היה בעל חשיבות צבאית היסטורית עצומה. ניתן להגיע למקום בטיפוס על כמה מאות מדרגות או בנסיעה זהירה עד למגרש החניה הנמצא כמעט בפסגה וממנו מובילות עוד כמאה מדרגות עד לשיא הגובה. בשיא הגובה קיימת אנדרטה לתוכה ניתן לטפס, מוצגים צבאיים שונים ו...נוף. הרבה נוף מרשים במיוחד. מיקומו הייחודי של המעבר בהרים הופך אותו למקום יפהפה וגם אם היסטוריה צבאית אינה התחביב שלכם אל תוותרו על ביקור במקום המופלא הזה בשל הנוף הנשקף מהפסגה. מבחינתי זה היה שיא השיאים של כל הטיול בבולגריה!!!
מעבר ההרים שיפקה


 לאחר טיפוס על צוקים צדדיים שונים (כולנו) וטיפוס על תותחים שונים (רק הבנים) ירדנו לקפה, נשנושים ומזכרות ונסענו לעבר העיירה שיפקה עצמה. בפאתי העיירה שוכן מנזר שיפקה היפה בעל הסגנון הרוסי שכיפותיו דמויות הבצלים הזהובים בולטות למרחוק. במנזר 17 פעמונים בגדלים שונים, כולם זהובים ונוצצים ומרהיבים למראה. את הנסיעה חזרה אנו מחליטים לעשות בדרך פחות תלולה ולכן אנו נוסעים לעבר העיר טריאבנה (Tryavna) . הנסיעה מתארכת ומתארכת, בעיקר משום שבחלקים מסוימים הכבישים חד מסלוליים וכל משאית ישנה מאטה את התנועה. בחשכה מוחלטת אנו נוסעים לטריאבנה החביבה העמוסה מסעדות ואתרי בילוי, ומוצאים מסעדה מקומית לחגוג בה את יום ההולדת התשיעי של בננו האמצעי שחל באותו יום. עייפים מאוד, שבעים ומרוצים אנו נוסעים לעבר הצימר שלנו.
מנזר שיפקה

 http://www.velikoturnovo.info/
http://www.dryanovo.com/index_en.php http://bulgariatravel.org/he/פורטל תיירות רשמי/

פאמפורובו - לא רק בחורף!

 בבוקר נפרדנו מהבית ומבעליו והתחלנו בדרכנו דרומה, אל הרי הרודופי. העמק המישורי מתחיל בהדרגה להתרומם ולהפוך להרים. בנסיעה על גבי האוטוסטרדה הגענו אל פלובדיב ומיד לאחריה אל מנזר באצ'קובו bachkovski monastery. בו התרגשנו לגלות כתובת בעברית המספרת על כמרים בכירים שהצילו את יהדות בולגריה בשואה. במנזר זה גם קבורים הנזירים שהמציאו את הכתב הקירילי – קיריליוס ומתודיוס. המנזר עצמו ססגוני ויפה, שוקק נזירים, תיירים ובעלי דוכנים. מהמנזר המשכנו לנסוע דרומה; כאן הדרכים כבר פחות חדשות, פחות רחבות, פחות מהירות. הכפרים דרכם חלפנו ציוריים מרחוק אך מקרוב רואים שרבים מהבתים נטושים או חרבים. יעדנו הפעם היה פאמפרובו Pamporovo שהיא עיירת סקי הפונה לתיירים, ושוכנת על הרי רודופי היפים. מחוץ לעונה המחירים כמובן זולים מאוד, ולנו המתינה בקתת עץ מקסימה ומצוידת בכפר הנופש Pamprovo village. בקתה דו קומתית זו הייתה החלק המפנק ביותר במסענו לבולגריה! לאחר התמקמות והצטיידות בערכת Welcome package שקיבלנו מההנהלה, סיירנו קצת סביב הבקתה (הכפר ממוקם באמצע יער) נסענו בדרך לא דרך לאגם סמוליאן Smolyan הסמוך, מזג האוויר הקר אפשר רק שכשוך רגליים... חזרנו לבקתה, פצחנו בהכנות לארוחת הערב והקור העז חייב הדלקת הקמין להשלמת הפינוק בבקתתנו. פאמפורובו מלאה במלונות סקי וקומפלקסים של בקתות סקי ולכן חשוב להתעדכן בהוראות הגעה מדויקות. בקומפלקס בו אנחנו לנו, יש כ40 בקתות דו קומתיות ומלון דירות שנפתח רק בחורף. הקומפלקס רובו בבעלות פרטית של בריטים מבוגרים שישמחו להשכיר לכם את הבקתה שלהם. הפאב של הקומפלקס מציע ארוחות בוקר בתשלום נוסף . מנהל המקום הוא בריטי חביב והוא ישמח לשוחח אתכם ולעזור בענייני התמצאות ותיירות, ובחורף בענייני סקי.
http://pamporovovillage.com/en


 למחרת, לאחר ארוחת בוקר יצאנו בדרך יפהפייה לאזור המערות. הנוף מרהיב אך הנסיעה איטית בכבישים המשובשים והצרים מאוד. בטיחות היא לא הצד החדש כאן, אך סבלנות – בהחלט כן; לא פעם חזינו ברכב גדול במיוחד– משאית בטון למשל – נע אחורה כדי לפנות נתיב חד סטרי. הכל כמובן ללא שום צפירות או ויכוחים.
נחל לצד הכביש ליד מערת יאגודינה
 בכניסה למערה הראשונה מתגלה נזק: חסר סווצ'ר אחד, של הבת הבכורה. הקור במערות עז אך אנחנו מחליטים להיכנס בכל זאת למערת יאגודינהYagodinsky שהיא מערת נטיפים ארוכה מאוד. המערה יפה, פחות מרשימה מזו שיש לנו בהרי יהודה אך בהחלט שווה ביקור. רק לאחר שיצאנו מהמערה וצעדנו מנקודת הסיום לנקודת ההתחלה, הבנו עד כמה המערה באמת ארוכה. הכניסה אך ורק כאשר יש מספיק מבקרים לארגון קבוצה מודרכת אך כל הזמן מתארגנות קבוצות ואין צורך להמתין יותר מכמה דקות. ההדרכה כמובן ניתנת אך ורק בבולגרית, למעט משפטי פתיחה בודדים באנגלית. לאחר הפשרה, נסענו למערת 'לוע השטן'volskoto garlo-Dya גם כאן קר מאוד (בחודש אוגוסט בו ביקרנו עמדו הטמפרטורות במערות השונות על 6 - 10 מעלות צלסיוס!) ויפה מאוד. הכניסה באותו נוהל קבוצות כמו במערה הקודמת. המערה הזו קצרה יותר, יורדים אל לוע השטן, מקשיבים למים במפל ומטפסים חזרה. המראות בתוך המערה יפים ומרשימים. לפי הסיפורים, מהמערה הזו נכנס אורפיאוס לשאול כדי לחפש את אהובתו. המדריך, הדובר בולגרית כל הזמן, זיהה כבר בשלב בו ישב בקופה שאנו מישראל והתנצל שאין הדרכות באנגלית. בתוך המערה, קצת לפני תחילת הטיפוס במדרגות, הסתובב לפתע ואמר לנו: " שלושים מטר מפל, שלוש מאות מדרגות ". בעברית. וחזר ללהג בבולגרית. לאחר היציאה המשכנו לנסוע באותה מתכונת: כבישים משובשים ונוף עוצר נשימה. את ארוחתנו הבאה אכלנו בצד אחד הנחלים הזורמים בכל מקום.

בדרך חזרה לבקתה עלינו לפסגה הגבוהה ביותר באזור פאמפורובו –  פסגת סלזנקה בגובה 1926 מטרים בעזרת מעלית סקי, השקפנו על הנוף וירדנו מטה באותה דרך. באזור יש שלל מעליות סקי; מומלץ לברר בדיוק באיזו מהן לעלות ועד איזו שעה היא פועלת. אנו נעזרנו לשם כך במנהל האנגלי של הקומפלקס בפאמפורובו .


 בדרכנו חזרה נכנסנו לעיר היפה סמוליאן Smolyan, לתדלוק הרכב והילדים לקראת עוד ערב ליד האח בבקתה המקסימה שלנו בפאמפרובו.

היעד הבא: באנסקו
 למחרת נפרדנו מהבקתה ונסענו לעבר עיירת הסקי הבאה: באנסקו. גם עיירה זו רובה ככולה מלונות המאכלסים את קייטני הסקי בעונה, ומחוץ לעונה המחירים יורדים עד מאוד וההיצע רב. לא הייתה לנו כתובת מדויקת ולחפש מלון בעיירת נופש זה כמעט כמו למצוא מחט בערמת שחת...אז התחלנו לשאול. בעל מלון חביב ודובר אנגלית אותו שאלנו להכוונה לא התעצל, צלצל למלון שלנו לברר בדיוק ואז יצא לפנינו עם קטנועו להראות לנו את דרכנו! הגענו למלון דירות הפונה לנופי הר ויחרן וגילינו שאנו לבד במלון (מחוץ לעונה, כבר אמרנו?). התמקמנו ויצאנו לתור את ההר כהכנה לצעידה של מחר. לאחר שמצאנו את נקודת היציאה למסלול הספקנו גם לשכשך במימי אחד הפלגים ונסענו למרכז באנסקו השופעת חנויות ומסעדות לארוחת ערב מקומית ומוצלחת מאוד. זה המקום להמליץ – לבולגרים יש מטבח ייחודי ועשיר, ולמסעדות האותנטיות קוראים "מחנה". חלק מה"מחנות" הן כמובן מלכודות תיירים, וגם מסעדה שבעליה והמלצרים לא לובשים תלבושות מסורתיות יכולה להגיש מאכלים בולגריים מסורתיים ואיכותיים לא פחות.
הפארק הלאומי פירין

אחד האגמים
 בבוקר השכמנו מוקדם, אכלנו ויצאנו לכבוש את הפסגה. הנוף מרהיב, הבוקר בהיר אך קר מאוד, העלייה תלולה מאוד והקטנים מקטרים... המטיילים האחרים נדהמים שאנו עולים עם ילדים קטנים, אך לאחר זמן מה כולם מתרגלים לטיפוס ואפילו נהנים מהנוף. מסלולנו כולל אגמים רבים והנוף מרשים ביותר. בסיום המסלול יש לחזור לנקודת ההתחלה, הירידה לא הרבה יותר קלה מן העלייה, אך בסיומה מחכה, זאת כבר ידענו, דוכן ובו סוחטים במקום מיץ פרי הדר. ההבטחה לקניית מיץ טרי בדוכן מעודדת מאוד במאות המטרים האחרונים ואנו יורדים עקב בצד אגודל; תיירים ספרדיים מתפעלים מאוד מהבן הקטן כשרואים אותנו יורדים מן ההר ומבינים שהוא טיפס וגם ירד.... ואחרי המסלול, אכלנו במסעדת המטיילים המקומית; אנו רואים הרבה צבעים ושומעים המון שפות, אך לא עברית. המלצר, לעומת זאת, מספר שביקר בירושלים. עוד הוא מספר שהמלח שבקעריות על השולחן הוא מלח בלקני שיוצר במקום וניתן לראותו בהרבה מסעדות. לעיתים ה"מלח" יותר מזכיר חילבה ולכן היזהרו .

שיפוד אקסטרה לארג

 שבעים, ההר מאחורינו, אנו נוסעים חזרה למלון והבנים לא מוותרים על רחצה בנחל 'שלנו'. רק במקלחת אנו מגלים כמה הקור מתעתע וכמה נשרפנו מהשמש למרות הקור והרוחות... רחוצים ורעננים אנו נוסעים אל מרכז באנסקו לארוחת ערב מקומית וטעימה, ומקנחים בגלידה וסיבוב קצר בהכנות לפסטיבל האופרה של העיר. במהלך כל הערב זכו האוכלים במסעדות במרכז העיר לשמוע מנגינות יפות שהיו החזרות לפסטיבל.

חוזרים לסופיה (עם מנזר רילה בדרך)

לאחר ארוחת בוקר במלון אנו יוצאים צפונה לעבר מנזר רילה Rilski Monastery . זהו המנזר הגדול בבולגריה ונבנה לפני כ-1000 שנה (!). הדרך יפה מאוד ואנו נתקלים בפסטיבל מקומי שלא הצלחנו לברר בדיוק מהו. המנזר עצמו מרהיב ביופיו וכל השבחים שמדריכי הטיולים הכתובים חלקו לו מוצדקים בהחלט. פרט לכנסייה מומלץ להיכנס ולטפס גם למגדל המרובע הנמצא בתחומיו.

מנזר רילה

מנזר רילה

 הנוף מסביב יפהפה אך אנו נאלצים להיפרד ולהמשיך בנסיעה לסופיה כדי להחזיר את הרכב השכור בזמן (זה המקום לציין כי למרות שקיבלנו את הרכב בעשר בבוקר, ביקשנו מראש להחזירו בשתיים בצהריים ולא חויבנו על עוד יום, בניגוד למקובל בחברות ההשכרה הגדולות). קצת התברברנו בכניסה לסופיה אך השליטה שרכשנו בקריאת האותיות הקיריליות אפשרה לנו להתאפס בחזרה ולהגיע בזמן למלון – אותו מלון מוצלח בו השתכנו בתחילת הטיול. מרגישים בבית ברחוב של המלון, יצאנו לסיבוב הצטיידות ומילוי מאגרי המזון.... לפנות ערב יצאנו ברגל לכיוון רחוב ויטושה – רחוב הקניות של סופיה (פחות כדי לקנות, יותר כדי לשטוף את העיניים). בדרך עברנו דרך ...כיכר תל-אביב יפו! כן, יש כיכר כזו בסופיה. לאחר ארוחת ערב בבית קפה ברחוב ויטושה – המחירים בהתאם למיקום וללא הצדקה - הלכנו שוב לעבר ארמון הנשיא לחזות בהחלפת המשמר וחזרנו לשינה מתוקה במלון.

כיכר תל אביב - יפו

 בבוקר נסענו במונית עד למרגלות הר ויטושה ושם עלינו ברכבל להר. הנסיעה ארוכה יחסית – כארבעים דקות מענגות של נוף. כמעט כל הקרוניות החולפות על פנינו צבועות בפרסומת לחברת שוקולד. והפרסומת עובדת. אחרי הנסיעה הארוכה, למרות הקור העז מקבל את פנינו אנחנו ישר רצים לקיוסק לקנות שוקולד.
לאחר מכן התחלנו לצעוד אל ראש ההר. מכיוון שבדיוק היה יום א', האזור היה מלא בהמוני מקומיים; רבים מאוד, בכל גיל, מעפילים בשבילים אל ראש ההר ורבים אחרים עולים ברכבל, פורשים שמיכה ובאים פשוט לנוח במקום הירוק והיפה הזה. אנו הגענו עד לגובה 2200 מטרים ולאחר תצפית ותדלוק בפירות ובחטיפים שהבאנו עמנו התחלנו לרדת בשביל מתון עד לנקודת המוצא שליד תחנת הרכבל. קנינו אוכל (קבבצ'ה, אלא מה) וישבנו לאכול כשלצדנו קבוצות של מקומיים פוצחות בריקוד ובשירה נעימה לצלילי נגינת אקורדיון. ירדנו חזרה העירה בנסיעה נוספת ברכבל, והגענו למלון עם נהג מונית שמכיר את מכבי חיפה...שוטטנו קצת, אכלנו ארוחת ערב אחרונה במסעדה וחזרנו למלון לאריזה ושינה. לאחר ארוחת בוקר בחדר הזמנו מוניות לשדה התעופה ונפרדנו מסופיה ומבולגריה!

 אז מה היה לנו? נופים מרהיבים, אוכל מצויין, מחירים זולים, תרבות, ריחות, צבעים ומראות שונים מאוד ממה שהכרנו מאירופה הקלאסית, מזג אוויר נפלא (שבועיים ללא גשם!) והרבה חשק לעוד!

לפוסט הקודם

לפוסט הבא

לגיחה נוספת לצפון בולגריה