אביב בבית שערים

ההתחלה היא תמיד על קפה אצל בוקי בקיבוץ אלונים, קצת חיבוקים, ריכולים, טעימות מהעוגות שכל אחד מביא מהבית, וכמובן הרבה פיצוחים ובעיקר מפגש רעים לבבי מאין כמוהו. מצטיידים ויוצאים לפינת חמד באזור. אביב היום, כליל החורש בשיא פריחתו כך גם הזכרונות והאהבה בין קבוצת החברים הזו ובני זוגם הנפגשים מזה שנים.

בית שערים ממוקמת במבואות טבעון הכניסה לא רחוקה מצומת השומרים על כביש 722 ודרך המושב בית שערים, האזור ידוע גם בשמו גבעות שיח אברק. פנינו היו מיועדות קודם לאתר שבו ממוקם פיסלו של השומר אלכסאנדר זיד, על הגיבעה הצופה אל עבר עמק יזרעאל מצד אחד והר הכרמל מהצד השני. מראה מלבב של אביב, אחרי שנה גשומה הכול ירוק ופורח בשלל צבעים. האזור ידוע בסיפורי הגבורה של תקופת השומר, והחוויה של צפייה בהיסטוריה של העת החדשה בישראל מחזקת את הקשר להמשך הביקור בבית שערים הסמוכה התת קרקעית במערות הקבורה של תקופת המשנה והתלמוד.

 חבורת יד לבנים בחרה את האתר כי שנים הם מדברים על התמונה הכיתתית שרצו להנציח בשנית לאחר שבקרו במקום בגיל היסודי. למי שלא מאמין הינה ההוכחה.

 מצא את ההבדלים!!!

 כמו אז כן עתה, עלתה על הגבעה קבוצה עליזה ורעשנית שהתמוגגה מהזכרונות, מהצחוקים על המורים וחברי הכיתה, עם שער קצת יותר מאפיר וכושר מוגבל יותר בעליה, אבל עם הרבה זכרונות ושמחה. בקצה הרחבה מול נוף העמק בסמוך לעץ אלון בודד ממוקם גם קברו של שיך אברק.

אתר הגן לאומי בית שערים בתקופת האביב מומלץ במיוחד, הוא יושב בלב חורשת אלונים מרהיבה כשעצי כליל החורש צובעים אותה בגוון סגלגל ורדרד ומוסיפים הרבה יופי וחן לפיסת נוף וגן ייחודית זו שעוצבה ע"י טבע ואדם כאחד. אדריכל הנוף ליפא יהלום עיצב ותכנן בשנות ה 50 גם את הגן הלאומי הזה כמו רבים אחרים בארץ וזכה על כך גם בפרס ישראל. במקום הרבה ספסלי פיקניק ודשא רחב ידיים, שרותים וגם מסעדה קטנה למי שמעוניין בציוויליזציה. כן, וגם ערוץ ואדי קטן שבו ניתן להתמקם קצת יותר בלב הטבע. ניתן לבלות כאן יום של כף, פיקניק ו"על האש" עם המשפחה והילדים ובמקביל לבקר במערות הקבורה המעניינות בשאתר.

הסיור במערות יכול להתבצע ע"י הצטרפות לסיור מאורגן שיוצא בכל שעה עגולה בשעות הבוקר בסמוך לחניון ורחבת המסעדה, או לקחת את המידעון של רשות שמורות הטבע הכולל מפה ומידע ולעשות זאת בכוחות עצמכם.

אנחנו הסתפקנו בהסברים של בוקי שהתנדב להדריך אותנו בהרבה חום ואהבה, נכנסנו אל המערות המרכזיות שבהן ואלו שבעיקר באתר המרכזי. כי לאחרונה בשנת 2009 נפתחה קבוצת מערות נוספות בתל מרוחק יותר שאליו יש צורך ללכת רגלית מרחק הליכה לא מבוטל. שם נמצאות מערות קבורה נוספות כמו מערת המנורה, מערת הפרש, מערת הגהינום ועוד. את הביקור באתר החדש השארנו לפעם הבאה.

עיקר העניין באתר המרכזי הינו בור המים הגדול שהוסב בתקופת הקבורה בבית שערים לבית מלאכה ליצור זכוכית, במרכז החלל נמצא גוש ענק של זכוכית לא מעובדת שלא הצליחו כנראה בהכנתה. המערה הפכה למוזאון ומנציחה מעט מהמימצאים באתר, כלי חרס, כלי זכוכית וסרקופגים (ארונות קבורה) גם מחימר וגם ממתכת (אלו נדירים כי רוב הממצאים היו מאבן, כמו כן מצאו בחפירות האתר מסמרים שמעידים על כך שקברו גם בארונות עץ, כנראה שכמו היום כבר אז הכול היה עניין של תקציב), כמו כן ניתן לצפות בסרטון קצר במקום.

 מערה נוספת עשירה בארונות קבורה מאבן ובמנורה מפוסלת בקיר היא מערת הארונות. ניתן להסתובב בה זמן רב ולהתרשם מ 130 ארונות הקבורה שבא שעל חלקם ניתן גם לזהות כתב עיברי קדום, עיטורים מסורתיים של התקופת המשנה והתלמוד וגם השפעות פגניות שונות. המערה מוארת ויפה מאוד לביקור.

אנחנו גם ייחדנו זמן לכניסה למערת רב יהודה הנשיא שכיום לא ניתן להכנס לתוכה, בנעורי אני זוכרת את הביקור בה. הכניסה למערה כוללת חזית מרשימה של שלוש קשתות עם דלת אבן חצובה ויפה המאפיינת רבים ממערות הקבורה באתר.

את הביקור סימנו בכניסה עם פנס אל מערת המעלות המפוסלת במפלסים סביב חצר ארוכה שלה כניסות בשני מפלסים שונים למספר אולמות קבורה שרובן לא פתוח וקהל.

 בדרכנו החוצה אל כביש 722 עצרנו לרגע קצר בצומת קטנה בלב המושבה בית שערים לצפות במקום בו נרצח אלכסנדר זיד בידי בידואים בדרכו לישיבה לילית בקיבוץ אלונים, את היום הקסום סימנו במסעדה בדואית מעולה בבוסמת טיבעון, שם נוכחנו לדעת שמאז ימי זייד היחסים באזור השתפרו קצת בין שני הלאומים.

הבלוג הזה מוענק ממני באהבה גדולה לכל בוגרי יד לבנים מחזור ב' שנת 1967 (כן השנה של המלחמה ההיא)

 אוהבת אתכם ומעריכה את החברות הנפלאה שלכם ושמחה להיות חלק ממנה.