הפוסט הקודם: אולימפוס וסלוניקי
סיומו של היום הרביעי לטיול יצאנו את סלוניקי בדרכנו אל ערי המצוק וריה וורג'ינה. קראתי קודם על וריה ודמיינתי לי עיר היושבות על מצוק, מה שלא באמת מתקיים בפועל, וריה Veria ממוקמת למורדות רכס הררי בחבלמקדוניה מרוחקת מסלוניקי כ 75 ק"מ. עיר קטנה יחסית אבל משופעת בכנסיות (70 במספר) ועל כן נקראת גם "ירושלים הקטנה", יש בה מעיינות מינרלים ורובע יהודי עתיק. בסמוך לה במרחק של 11 ק"מ נמצאת ורג'ינה, כפר קטן וחמוד היושב על ממצאים של אחת הערים העתיקות ביוון שהיתה בעבר הרחוק בירת מקדוניה בשם אגאי Aigai לפני שהבירה הועתקה לעיר פלה. יכולנו לבחור בכל אחת מהן על מנת ללון את לינת הלילה. ובחרנו פה אחד את הסביבה הכפרית והשקטה של ורג'ינה. אחרי הביקור בסלוניקי רווינו מרעש ועומס עירוני, רצינו שקט. ורג'ינה Vergina ממוקמת רובה ככולה במישור שלמרגלות רכס ההרים, בין שדות מוריקים ועצי זית. הכפר בנוי לאורך צלע ההר ומכיל בתוכו אתר ממצעים ארכיאולוגי מהחשובים המפורסמים והיקרים לכניסה ביוון, אתר הקברים ומוזיאון תת קרקעי של מלכי מקדוניה, המלך פיליפוס השני בנו של אלכסנדר מוקדון נרצח כאן בשנת 336 לפנה"ס.
התמקמנו בפנסיון שמומלץ גם בלונלי פלנט בשם Pension Vergina הממוקם כ 300 מטר מהקברים. בעל הפנסיון לא היה סמפטי במיוחד אבל הפנסיון נעים מאוד וממוקם בלב הסביבה הכפרית מה שהיקנה לו יתרון עצום עבורנו. הרגשנו בכף שאנחנו בכפר. החדר כלל מרפסת קטנה עם שולחן וכסאות, השמש החלה לשקוע ואנחנו התישבנו על כוס קפה לצפות בחצרות המשק שנצפו סביב.
הצפייה על לול התנגולות שמתחתנו לימדה אותנו מעט על הילכות לול הכולל שני "גברים" בלול תרנגולות ואפרוחים קטנים רבים. מבט לצד השני חשף אותנו לבני משפחה חקלאית, הרבה ציוד חקלאי פרוס ובעלי חיים הסתובבו בחצר בחופשיות. ממש מהנה אחרי מראות סלוניקי.
החלטנו לנצל את שעת האור שעוד נותרה וטיילנו ברחובות הכפר, פוגשים תושבים מסבירי פנים במגוון גילאים, קבלנו במתנה חופן של פרי השסק שנקטף בנוכחותנו מאחד החצרות, הנדנו ראש לזוגות זקנים שישבו בחצרות או על מרפסות הבתים והבטנו בשקיעה. את הסיבוב סיימנו במרכז הכפר בצרכניה המקומית בקניית מים ויוגורט. את ארוחת הערב עשינו במרפסת החדר עם שאריות הלחם והריבה שקנינו בפיליון ומרק חם שהבנו מהארץ, פשוט כף אמיתי.
יום החמישי לטיול
השקמנו לבוקר שמשי מקסים עם נוף נהדר מלוא העיין, ארוחת הבוקר בפנסיון היתה טובה ובסיומה הלכנו רגלית אל מתחם הקברים המלכותיים של המקדונים המוכר כאתר מורשת עולמי Royal Tombs. האזור החשוב הוא תל הקבורה (תולוס) הכולל ארבעה קברים נפרדים, קברה של פרספונה ביתו של פיליפוס ונכדתו של אלכסנדר מוקדון. קברו של פיליפוס השני, קברו של אלכסנדר הרביעי גם הוא בנו של אלכסנדר מוקדון וקבר נוסף שנבזז ולא ידוע מי היה קבור בו. המתחם תת קרקעי וכולל גם חדר תצוגה מרשים עם אוצרות המלכים מחרס וזהב וכלי חרס שונים ויפים. כק"מ לערך מהקברים מצויי מתחם ארמון הקיץ של אחד ממלכי מקדוניה אנטיגונוס גונאטאס וכדי להגיע אליו חזרנו לרכב שחנה בפנסיון ונסענו לעבר ארמון. לצערנו המתחם היה סגור לרגל שיפוצים, אבל בדרך עליו נתן לעצור ליד קבר נוסף ואוטנטי של אחד ממלכי מקדוניה, שימו לב לשילוט שלא תפספסו הוא לא ברור במיוחד.
על העיר וריה החלטנו לוותר, היה לנו חשוב יותר להגיע מוקדם לאגמים שיקול דעת שהוכיח את עצמו כנכון מאוד. על כן הצפנו לכיוון עיירת מצוק אמיתי אדסה Edessa צפונית לוריה. העיירה מאוד פופולרית לבילוי בקרב היוונים ומתאפיינת במפלי המיים שלה. על תצפו ליותר מידי, נחמדה ולא יותר. מפלי המים המפורסמים בעיירה נמצאים דווקא בצידה המזרחי ויש לעבור את רובה כולל מרכז העיירה על מנת להגיע אליהם, יש שילוט באנגלית המכוון למפלים. המפלים ממוקמים בלב פארק עצי דולב על המצוק ממש, וכוללים נקודות תצפית נחמדות ואפשרות הליכה בשביל המכניס אל מאחורי המפל הגדול שנקרא קטרקטס, הנוף הנשקף מהאזור אל העמק מקסים ביופיו.
בפארק גם מוזיאון מים פתוח וחביב וטוב לילדים, ובצמוד אליו מבנה תעשייתי ששימש בעבר כבית חרושת לחוטים וחבלים, ולדעתי זו האטרקציה האמיתית של הביקור במקום. היום המבנה משמש כטברנה. הייחודי בה היא העובדה שכל מכונות הטוויה נשארו במקום. כך שמחצית המבנה שופץ כולל המכונות המשולבות בו ומשמש לבילוי והחלק השני נשאר אוטנטי כשהיה. גם בערב המקום פעיל וניתן להגיע אליו גם עם צמד מעליות אותם צריך להחליף במחצית הגובה, שהחוויה בירידה בהם הינה חוויה בפני עצמה.
בצידו הדרומי של הפארק ישנו רובע עתיק בשם וארוסי הכולל כמה בתים וכנסיה קטנה, הסתובבנו קצת, חביב ולא יותר, מצוי כאן גם מוזיאון לפולקלור בו לא בקרנו.
חזרנו אל עבר הכניסה לפארק אכלנו גלידה טובה על שפת אחד מתעלות המים כמובן תחת עצי הדולב ונסענו אל מרכז העיירה להסתובב קצת.
במדרחוב המרכזי והייחיד אותו תמצאו בקלות יש מספר מפלונים נוספים ולידם פאב לצעירים. השעה היתה שעת צהריים מוקדמת, סתם יום של חול והפאב היה פשוט מלא צעירים מפה לפה. לא הבנו מה קורה, האם הם בחופשה או שסתם במפגש רעים לצהריים. במהלך הימים האחרים ביוון מצאנו את התופעה התמוהה הזו חוזרת על עצמה לא פעם. לא הבנתי מהיכן הזמן והכסף לבילויים במדינה שמצבה הכלכלי כה קשה כמו שמתארים בכלי התקשורת וממה שראינו בהפגנות במהלך הטיול.
נפרדנו מהעיירה והתחלנו את דרכנו צפונה אל עבר אגמי פרספה, על שם פרספונה אשתו של האדס ומחריבת האור במתולוגיה היונית. הדרך הנופית בצפון מקדוניה שפוט מרהיבה ביופיה מכמה טעמים, ההרים גבוהים ובינהם עמקים מוריקים, האזור מיוער מאוד במגוון עשיר של עצים וצמחיה צמודת קרקע. פשוט הרגשנו שאנחנו בשוויץ. הכביש הצפוני המוביל מאדסה לפלורינה כמעט ללא תנועת כלי רכב, מצאנו עצמנו נוסעים דקות ארוכות בלי לפגוש נפש חיה, כף, פשוט כף.
בדרכנו לכיוון פלורינה עצרנו במסעדה שהסתבר לנו כמסעדת אתר סקי בשם ויגלה Vigle כ 15 ק"מ לפני פלורינה, האתר כנראה פעיל מאוד בתקופת החורף, הרכבל העומד שומם הצביע על כך. הנוף שנשקף מהמסעדה היה יפה. לגמנו כוס קפה בינוני במחיר מופקע פגשנו שני כלבי סאן ברנארד מדהימים שלא יכולתי לעמוד בפיתוי וצילמתי אותם מכל זוית אפשרית, נפרדנו בליטוף והמשכנו לכיוון פלורינה Florina הולכים ומתקרבים לגבול יוון עם אלבניה והרפובליקה היוגוסלבית - מקדוניה.
על פלורינה חלפנו בלי לעצור, הבנתי שאין מה לראות. והמשכנו דרכנו אל עבר אגמי פרספה. עברנו בדרכנו את מעבר ההרים הנופי פיסודרי Pisoderi Pass המשכנו בדרך מתפתלת ומרהיבה ביופיה ובעושר הצמחיה שבה, הרים סביב ועמקים מוריקים. באיזה שהוא שלב לאורך הדרך היער הפך לפחות צפוף והמראה המדהים של שני אגמי פרספה נפרס במלוא הדרו נגד עיננו. עצרנו כדי להנות מהנוף הנפלא.
אזור פרספה הינו אזור ייחודי בנופף ומהווה שמורת טבע בסדר גודל עולמי, הוא שוכן 850 מ' מעל פני הים וכולל שני אגמים, מגאלי (גדול) פרספה Magali Prespa ומיקרי (קטן) פרספה Mikri Prespa שרק רצועת חוף יפה וצרה מפרידה בינהם. אזור טבע מרהיב זה הפתיע אותנו כל כך לטובה שהתאהבנו בו פשוט ממבט ראשון, יש שם קסם כובש שקה לעמוד בפניו.
נסענו לאורכו של האגם הקטן (43 קמ"ר) שכולו מצוי בייון עד לרצועת חוף המפרידה בינו לבין האגם הגדול, נהנים מהמראות, מהצבעים והנופים. חצינו את הרצועה בנסיעה ונכנסנו בכביש המוביל אל עבר האגם הגדול לא רק ביוון אלא בכל אזור הבלקן (1000 קמ"ר) שרק שליש ממנו ביידי יוון וחלקיו האחרים בתחום הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר מקדוניה וקצה האגם הדרומי באלבניה. פנינו אל עבר העיירה הקטנה פסאראדס Pasarades על חופיו של אחד הלשוניות של האגם הגדול. בדרך העולה נתן שוב לצפות על שני האגמים והמראה מקסים.
הכניסה לעיירה הקטנה לא מתאפשר עם רכב והחננו אותו במגרש בכניסה ממש על קו המים. צעדנו רגלית לאורך החוף עד למרכז הסמוך. פגשנו שם בעלי סירות שהציעו לנו לקחת אותנו לטיול באגם. בשלב זה זכרנו כי המליצו לנו לאכול בטברנה האחרונה שעל המזח שלאורך העיירה. פנינו לשם במטרה לאכול ארוחת ערב. את פנינו קבל בחור צעיר וחביב מאוד שהסתבר שאינו בעל המקום אלא עובד בטברנה כשכיר ודובר אנגלית טוב, הוא הציעה לנו לצאת לשייט במחיר מוזל יותר ואחר כך לאכול.
היות והייתה זאת שעת אחר צהריים ומזג האוויר היה נעים החלטנו לקחת את ההצעה. השייט על האגם כולל מבט בציורי קיר הממוקמים ממש מול העיירה. הראשון שבהם פאניה ולאכרניטיסה מהמאה ה 15, ציור קיר של המדונה וישו בהמשך השיט לא רחוק נמצאת פאנאגיה דקסיוקראטוסה, ציור קיר נוסף. מעבר לצוק רוטי נצפים שלושה אתרים שהיו בעבר אתרי פולחן ומקומות התבודדות למזירים. האתר הראשון מטמורפוסי Metamorfosi הינו מן המאה ה 13 וכיום מה שנותר ממנו נצפה היטב. האתר השני מיקרי אנאליפסי Mikri Analipsi הוא מהמאה ה 14 או ה 15 וקשה לגישה.
האתר השלישי היפה והמעניין מיכולם הינו פאנאגיה אלאוסה Panagaia Eleousa משכן נזירים מין המאה ה 15 הכולל כנסיית אבן הממוקמת בראש מערה הצופה אל האגם. ניתן לעצור ולרדת מהסירה על המזח ולטפס אל תוך המערה בגרם מדרגות. המראות מתוך המערה על האגם ואלבניה מרהיבים במיוחד ובנוסף בסוף הטיפוס במעלה המדרגות ממתינה החוויה של ביקור בכנסייה הקטנה והמעניינת ששימשה לנזרים שחיו בה.
הכנסיה בנויה מאבני המקום בחן רב ובתוכה לקט של ציורי קיר ייחודיים ויפים (פרסקאות) מהמאה ה 15. הקפידו להביא פנס או נרות אחרת לא תוכלו לראת כלום. אנחנו לצערנו לא היינו מצויידים בפנס כך שניצלתי את פלש המצלמה לצלם את כל קירות הכנסיה הקטנה, רק אחרי שיצאנו יכולנו לראות את יופיה האמיתי.
ניתן ללון בעיירה פסאראדס , אבל לאור ההמלצות שקראתי תכננתי לעשות את לינת הלילה בכפר הסמוכה לאגמים בשם אגיוס גרמנוס. חזרנו לאיטנו אל הרכב החונה במגרש שבסוף העיירה ובדרכנו החוצה צפינו בזקני הכפר, חוזרים מחלקות האדמה הפרטיות כשכל אחד מהם מגדל בהם מעט ירקות למאכל. נעמדתי וצפיתי בהם בפעולה, "סבתי" עמדה שם ועמלה כל כך בריכוז שלא שמה לב שאני צופה בה או מצלמת אותה.
התמקמנו ויצאנו מייד לשוטט בכפר המקסימה בין ערביים לפני שיחשיך. הכפר אוטנטי מאוד, מרכז נחמד הסמוך לכנסיה, חנות וטברנה וכמה זקנים מתבוננים בנו בסקרנות, רחובות צרים ובתי אבן מקסימים עם מרפסות מעץ, בכניסה לכפר מבנה של בית ספר, עלינו בסמטאות עד לנקודת תצפית יפה על אזור האגמים. מקום נפלא ומלא חן לבלות בו עוד ערב שקט ורומנטי. כשהחשיך הכנסיה הקטנה אגיוס גרמנוס הוארה ונראתה חמודה ומסקרנת. שמחתי שבחנו ללון כאן.
יום השישי לטיול
השקמנו לבוקר של שמש, הכפר "קרא לי" והחלטתי לעשות סיבוב בוקר לפני ארוחת הבוקר. יחד עם המצלמה (חברתי הטובה לטיול) יצאנו להתבונן בכפר ובבתי האבן היפים, בכנסיה ובזקנים שישבו ליד הצרכניה המקומית. סיבוב כזה תמיד עושה לי את היום וגם הפעם לא התאכזבתי. פתחתי בשיחה עם אחד מזקני הכפר שלהפתעתי היה דובר אנגלית שותפת. שיחה קצרה הבהירה כי הוא הגר לקנדה כמו רבים מחבריו בני הכפר בעיקבות מחלמת העולם השניה, ולעת זקנה חזר לכפר. ילדיו עדיין בקנדה ובאים לבקרו מידי שנה. דברנו על החיים בכפר, על גידולי השועית באזור ועל מקורות הפרנסה של התושבים. היה זה שיח נחמד ומהנה מהסוג שעושה את הטיול.
לאחר ארוחת הבוקר עברנו את הכביש על מנת לבקר בכנסיה הקטנה, היא נראתה סגורה אבל מסתבר שאפשר לפתוח את הדלת ולהיכנס באופן חופשי ולבקר בה. כדאי גם לכאן להגיע עם פנס זה מסייע לראות את הפינות האפלות של הכנסיה כי יש מה לראות. הכנסיה מכוסה ממסד עד טפחות בפרסקאות מדהימות מהמאה ה 11. עמדנו שם זמן לא מבוטל מתבוננים מציורים ששמורים במצב לא רע כלל. יש בכנסיה גם אקונוסטאזיס קטן מעץ ונתן להכנס אל מאחוריו אל האזור בו בד"כ מתקימת התפילה ע"י הכומר. מקסים ואסור לפספס.
מחוץ לכנסיה מוצב שלט הסבר. בצמוד לכנסיה הקטנה אגיוס גרמנוס נמצאת כנסיה גדולה וחדשה יותר בשם אגיוס אתאנסיוס שנבנתה במאה ה 18 שבעיניי הרבה פחות מעניינת. בחצר עומד מבנה גבוהה נוסף כמגדל. עשינו עוד הליכה בין בתי הכפר ומצאנו מרכז מידע נחמד וקטן ברחוב המרכזי המספר בעזרת צילומים על הציפורים והטבע הרבגוני באגמים. כמו כן קבלנו חוברות מידע וחומר רב באנגלית שמאפשרים הכרות מעמיקה ומעניינת גם עם הישובים סביב האגם ונותנים מידע רב על האתרים הנוצריים כמו בזיליקה וכנסיות באזור. הביקור במרכז המידע מומלץ מאוד. (אגב את אותו מידע קבלנו גם ערב קודם במקום בו לנו, הקריאה שלו במהלך הערב סייע לי לשוחח עם הזקנים בבוקר ולהבין מה כדאי לראות באזור ועל האי אליו פנינו היו מיועדות).
נפרדנו מהכפר ונסענו דרך לשון החוף בין האגמים היישר אל החניה ליד הגשר המוביל אל האי אגיוס אכילוס Agios Ahillios, בדרך עצרנו בשדות השעועית הגדלה כאן כגידול מרכזי בכל אזור האגמים. החקלאים מתפרנסים מהשעועית הלבנה אותה הם מגדלים בדרך מקורית ומיוחדת מאוד, השעועית של האזור מפורסמת בכל יוון. בכניסה לגשר המוביל לאי ישנם מספר דוכנים המוכרים מוצרים מקומיים כמו ריבות ודבש וכמובן הרבה שעועית לבנה.
עלינו עלהגשר הצף שאורכו כקילומטר על מנת לעלות לאי, בדרכנו פגשנו שוב מנשות המקום מטפלות בנאמנות בגידולי הירק בדרכים פרימטיביות וליבי היה איתן, נשים בגיל כזה אמורות לשבת בבית ולהנות ולא לסחוב פחי מים.
עשינו סיבוב מקיף באי החמוד. על האי למעשה נמצאים השרידים המשמעותיים ביותר לציוויליזציה האנושית באזור, בצדו המזרחי של האי ישנה הבזיליקה אגיוס אכילוס Agios Achillios Basilica בזיליקה הרוסה ומרשימה מהתקופה הביזנטית מהמאה העשירית, בנוסף מספר כנסיות מתקופות שונות.
מכאן התחלנו מדרימים חזרה לכיוון אתונה. נפרדנו מנופיה היפים של פרספה ושמנו פעמינו לכיוון העיירה קסטוריה Kastoria הממוקמת במערבה של מקדוניה. קסטוריה ידוע בכל יוון כאחת העריירות היפות השוכנת לחופו של אגם, יש בה מספר רב של כנסיות מהתקופה הביזנטית ובתי אחוזה מרהיבים מן המאות 17-18 הנקראים ארכונטיקה היות ובהם התגוררו הארכונים נכבדי העיירה שעיקר פרנסתם הייתה ממסחר בעורות ופרוות פרנסה המקובלת בה עד היום. לא מאט מהפרוונים היו גם יהודים.
הכניסה אל העיירה מצפון מאפשרת תצפית יפיפיה על האגם והעיר ומבט לאורינטציה. ירדנו אל עבר החוף והטיילת וגילינו כי מתקיים בה יום שוק (יום רביעי בשבוע), העומס באזור השוק היה רב וויתרנו על החוויה, המשכנו אל עבר לשון היבשה הנכנסת לאגם על מנת להגיע אל רובע דולצו Dotso בו מצויים בתי האחוזות מהמאה ה 17-18.
הדרך חזרה לרכב היתה קלה ומהירה, יכולנו בשלב זה לצאת את העיירה אבל החלטנו להמשיך בכביש לאורך האגם אל צידה השני של לשון היבשה ולצפות על האגם והעיירה תוך כדי נסיעה ועצירה בנקודות תצפית לאורך הדרך. אני ממליצה בחום לעשות זאת, זה היה סיבוב נופי ויפה מאוד. הכביש ממוקם ממש בצמוד לאגם והוא חד סיטרי, הוא עובר בין חורשת עצי דולב יפה ומוצלת כשמצד ימין לכל האורך פרוס האגם במלוא הדרו. הדרך מסתימת במפגש עם העיירה בצידה השני של לשון היבשה.
היה זה בית על אם הדרך ששימש כנראה בעבר כמסעדה. כיום חיים בו זוג זקנים שקבל את פנינו במאור פנים. שאלנו אם אפשר לשתות משהו. "לשתות אפשר" ענתה האישה והכניסה אותנו פנימה. הבנו עוגיות מהרכב ונכנסנו לעוד חוויה מחוויות הטיול המזדמנות. על המרפסת האחורית ישב בעלה מתבונן אל ערוץ נחל שוצף, הצטרפתי עליו לישיבה וחיכנו זה לזו, הוא לא הבין מילה באנגלית, מה שלא הפריע כלל. אחרי זמן מה נכנסנו יחד אל חלל המסעדה הריקה והתישבנו מול המטבח על שוחלן עץ פשוט. אשתו עמלה תוך כדי שיחה באנגלית רצוצה להכין לנו כוס תה. התחילה שיחה לבבית עם הרבה חיוכים ושפת ידיים. ספרנו מהיכן אנו מגיעים ומה התוכנית של הטיול (על פי תגובותיה נראנו לה מליונרים). שאלנו על הילדים והבנו שיש גם נכדים הגרים בערים הגדולות. כבדנו בעוגיות והתכבדנו בלבביות רבה במאפה ביתי אותו הכינה. בפינה עמדה מיטה שכנראה עליה ישן הזוג, הבנתי שלמעשה פלשנו לביתם הצנוע והפשוט. לא נראה לנו שהם התרגשו מכך, להפך היתה שם שמחה, לבביות והרבה חום.
שהינו במקום מעל חצי שעה נהנים מאווירה טובה ולבבית. בסיום שלמנו מעל מה שדרשו מתוך מחווה של הוקרה וכבוד ונפרדנו בברכות הדדיות, נשיקות חמות וחיבוקים כאילו הכרנו שנים.
המשכנו להדרים ובשלב מסויים נתקלנו בשלט, הדרך סגורה אין מעבר. צרה צרורה, נסענו כבר מעל שעה וחצי ולא נראה לנו לחזור ולחפש דרך אחרת להגיעה לקוניצה. החלטנו לעצור ולהמתין אולי יגיע רכב כל שהוא מאחד הכיוונים ונשאל. לשמחתנו הציפיה היתה קצרה. רכב הגיע בדיוק מהכיוון שאליו רצינו לנסוע. שיחה קצרה באנגלית הבהירה לנו מהר מאוד שאפשר לעבור לשפת אמנו, הזוג שישב ברכב היה גם הוא ישראלי (כנראה שרק משוגעים כמונו נוסעים בדרכי צפון יוון, הזוי אבל אמיתי). ההסבר שקבלנו היא שאכן חלק מהדרך נסחפה אבל היא עבירה.
החלטנו להמשיך. עברנו עיירות קטנות, חצינו נהרות שחלקם עם מים אך רובם יבשים בעונה זו של השנה, כשלאורך כל הדרך ירק ופריחה, מתגברים על המעברים הבעייתיים בלי כל קושי. מתקדמים לעט אבל בטוח לעבר חבל אפירוס.
