סרי לנקה הינה מדינה רב תרבותית בה חיים נכון לשנת 2011 כ 20.06 מליון תושבים בסובלנות דתית מעוררת קינאה. גם מלחמת האזרחים שהתרחשה באי עד לפני שנה לא הייתה מבוססת על רקע דתי אלא על רקע אתני ולאומי.
כ 69% מתושבי האי בודהיסטים, 15% הינדים, 8% נוצרים ו 8% מוסלמים אוכלוסייה זו הולכת וגדלה בשנים האחרונות כמו בכל מקום אחר בעולם ומגמה זו מורגשת היטב בביקור באי.
הטיול ברחבי האי מפגיש את התייר עם כל ארבעת הדתות. ניתן להבחין בקלות על מבני הדת השונים את סממני הדת המוכרים לנו מרחבי העולם . הסטופה על כול גווניה מאפיינת את הבודהיזם. המקדשים ההינדים ניכרים במגוון דמויות האלים המפוסלים על גבי מבנה המקדש. הצלב מאפיין את הכנסיות הקולוניאליות או הויקטוריאניות באי והמסגדים במבנה הקשתות עם הכיפה במרכז המבנה.
בקרנו במקדשים שבחלקם ניתן למצוא גם מקדש הינדי וגם בודהיסטי בכפיפה אחת. פגשנו במהלך הביקור במקדשים השונים קשת מנהגים וטקסים רב גונית כולל טקסי הפוג'ה המאפינים את הבודהיזם והינדואיזם כאחד, באחד כזה גם השתתפנו. צפינו בטקס האכלת האלים המאפיין את שתי הדתות באחד המקדשים ההינדויים. טקסי הבאת המנחות, הנדרים והבקשות ועוד. הישיבה במקדשים וצפייה על הנעשה היינה חוויה תרבותית ודתית מרתקת, במיוחד למערביים כמונו בעלי מגוון אמוני רחב.
את המפגש הראשון עם הדת בסרי לנקה קיימנו בביקור באתר הארכיאולוגי של פולונרווה Polonnaruwa. בירתה של הממלכה השניה של סרי לנקה במאות 11-13. ניתן למצוא עדויות רבות במבנים ששרדו ברחבי האתר ששימשו לפולחן בתקופה ההיא, הרבה מקדשים, באחד מהם עמד פסל פאלי המעיד על הפולחן הדתי שהתקיים באזור.
מבנה נוסף הוא של של סטופה ענקית ומרשימה בגודלה. אבל המתחם המעניין ביותר שעדיין פעיל באתר ההיסטורי העתיק הזה הוא נוכחותם של שלושה פסלי בודהה גדולים חצובים לתפארת בסלע, בשלושת התנוחות המסורתיות ישיבה, עמידה ושכיבה. המתחם מרשים מאוד ומשמש עדיין כאתר פעיל לעליה לרגל ולפולחן. עדות לכך הם הפרחים והמנחות המונחים לפני הפסלים.
הביקור במקדש הזהב בדמבולה היה עממי יותר ואוטנטי למדי, האתר נמנה עם המקדשים הפעילים בסרי לנקה. האתר כולל שני מתחמים, מתחם היסטורי של מערכת בת חמש מערות עמוסות בפסלי בודהה בשלל גדלים תנוחות וצבעים מהמאות הקודמות. ומקדש חדש שהוקם בשנים האחרונות עם בודהה ענק מוזהב.
תחילה ביקרנו באתר התפילה החדש שנבנה במימון יפני שבעיני נראה מגלומני ומצועצע בכל קנה מידה במיוחד יחסית למערות. הסתפקנו בסיור ומבט מבחוץ.
העלייה אל אתר המערות כוללת טיפוס במדרגות מהמקדש החדש. מצאנו עצמנו מטפסים במדרגות עם מספר לא מבוטל של תושבי סרי לנקה שהגיעו לקיים את הטקס הדתי האישי או המשפחתי שלהם. רבים מהם נושאים מגוון עשיר של מנחות בעיקר פרות טרופיים על גבי מגשים ו/או פרחים שזורים בשרשרות או סתם מספר פרחי נופר לבנים או סגולים בידם.
בכניסה אל מתחם המקדש הורדנו את הנעליים כפי שעשינו בכל כניסה למקדש במהלך שהותנו באי, והפקדנו אותם בידי השומר בחוץ עבור סכום סמלי קטן (מותר להיכנס עם גרביים על הרגליים ומניסיוני אפילו רצוי). בתוך המתחם צפינו במאמין שהדליק אגוז קוקוס וביקש ברכה או משאלה וניפץ את האגוז בנוכחותנו. לאחר מכן נכנס לאחד המקדשים לתפילה. מייד עם סיום הטקס האישי מיהר קבצן ואסף את שאריות האגוז המנופץ. הוכחה חייה לחשיבות הטקס לשני המעורבים בסיפור הקטן הזה.
ראינו בני משפחה שונים מדליקים נרות, מקימים תפילה משותפת תוך הגשת מנחה, קושרים לעצמם על פרק היד חוט אדום או לבן ועוד מגוון טקסים מגוון ומעניין. סיירנו בתוך המערות והתרשמנו משפע הפסלים הקיים בהם. גם ציורי הקיר - הפרסקאות והתקרה מרהיבים ונשמרו בשלמות רבה.
במערה הראשונה חצוב בודהה שוכב בתנוחת מות. כדאי במיוחד לצפות בכפות הרגליים שלו בהיותו בתנוחת עלייה לנירוונה (הבוהנים בכפות הרגליים אינם מונחים זה על זה בקו ישר). לצד המערה מצוי מקדש הינדי לאל וישנובו התעקבתי לצפות במספר משפחות מקיימות טקס תפילה.
במערה השניה המעוטרת בציורי פרסקאות מרהיבים, מספר גדול מאוד של פסלי בודהה מוזהבים בתנוחת מדיטציה כשביניהם פסלי אלים הינדים ומלכים בתנועות ידים שמתארות: ברכה, ועוד.
במערה השלישית -; אולם ענק עם פסלי בודהה. במערה זו השתלב גם פסל המלך מהתקופה הקנדיאנית שצבע ופיאר את המערה הזו.
במערה הרביעית נמצא מקדש בודהה עם סטופה. ומוקדשים לאלים הינדים שונים. ופסל בודהא חדש שהוחלף בגלל פסל קודם שחולל ע"י תיירת שהצטלמה אתו.
בכל טיולי במזרח לא פגשתי במקבץ כל כך גדול של פסלי בודהה שלמים ומרהיבים כמו במערות בדמבולה. הביקור חוויתי ומרגש מאוד. לא פלא שהמערות הוכרזו כאתר שימור עולמי מטעם אונסקו. עד כה נפגשנו עם המקדשים הבודהיסטים. בעיר מאטאלה Matale ערכנו ביקור במקדש הינדי הגבוה ביותר בסרילנקה (9 קומות). למקדשים ההינדים ישנה ארכיטקטורה מאפיינת ומעניינת במיוחד.
דמויות האלים ומשפחותיהם מעטרים את המקדש בכל פינה. עושר הדמויות והצבעים מבלבל את העין בשפע שלו.
גם בתוך אולם התפילה אופי המקדש נשמר בדבקות. כשעוברים ליד מקדש הינדי אי אפשר שלא לעצור ולהתייחס, אני זוכרת חוויה דומה מהמפגש הראשון שלי עם מקדש הינדי בפושקאר בהודו. סיירנו ברחבת המקדש, פנים המקדש היה בשיפוצים כך שלא יכולנו להיכנס אלא רק להציץ, לא היתה פעילות דתית במתחם המקדש, את זו השלמנו במקדש אחר בו בקרנו בהמשך.
לעומת זאת נכנסו אל מבנה סמוך בו מחזיקים את כרכרות הטקסים. אחת לשנה מוציאים את האלים מהמקדש על גבי כרכרות לתהלוכה דתית מסורתית בהשתתפות כל המאמינים ברחבי העיר. הכרכרות נבנו מעץ שגולף לפרטי פרטיו בצורה אומנותית למדי, בנוסף צרפו לכרכרה מבני עץ צבעוניים מצועצעים נוספים של סוסים לתת אשליה של כרכה פעילה.
את הכרכרה סוחבים בפועל בעזרת חבלים המאמינים עצמם. ראינו את הכנת הכרכרות ליום התהלוכה אשר תתקיים כחודש לאחר ביקורנו בפסטיבל פברואר. בסיור עצמאי בשעה חופשית שנתנה לנו במרכז העיר קנדי הזדמן לנו להיכנס לשני מקדשים קטנים יחסית. האחד בסמוך לאזור מקדש השן שפרט למזבח המצולם בתמונה היה די מוזנח.
והשני מקדש הינדי שאפשר לנו לחוות חוויה ייחודית ולא כל כך נעימה. המקדש ממוקם בלב העיר וכמעט ולא נראה. רק הפתח הסגיר את קיומו של מקדש במקום. נכנסו לבקר וסיירנו יחפים במתחם הקטן והחביב בליווי של בחור שהתעקש לעשות כן. במקום פגשנו במקדש הינדי מקסים שאחד מפינותיו שימש גם כמקדש בודהיסטי קטן.
במהלך הסיור ובליווי האינטנסיבי של הבחור הרחנו את מלכודת התיירים בעוד מועד אבל לא התנהלנו מספיק באסרטיביות לעצור אותה. הבחור המלווה יחד עם הנזיר המקומי סחבו אותנו לשיחה ולביקור באחד החדרים. על הקיר הציג הנזיר בגאווה תמונה שלו במפגש עם הדלאי למה הטיבטי. התפתחה שיחה והוא סיפר לנו כי הוא מורה בסמינר דתי ומרצה בתחום התאולוגיה. באיזה שהו שלב הוא בקש שנכתוב דבר מה בספר שהיה מונח על השולחן. לתומי חשבתי שזהו ספר אורחים והתחלתי לכתוב ברכה בעברית. תוך כדי כך הנזיר החל מברך אותנו עם מניפה שהחזיק בידו בניגוד לרצוננו. כמובן שלאחר מכן גם דרש סכום כסף לא מבוטל שלא הסכמנו כמובן לשלם. יצאנו בתחושה לא נוחה אבל לא היינו מוכנים ליפול למלכודת. על כן כדאי להיזהר ממגע הדוק מידי עם אתם לא מעונינים להכנס לסיטואציה לא נעימה. אילולי התקרית הייתי מאוד נהנית מהביקור במקדש המקומי הקטן והאוטנטי הזה.
מקדש השן בקנדי הנו המקדש המרכזי של האי סרי לנקה. את הביקור בו קיימנו בשעות אחר הצוהריים כשהמקום היה שוקק מאמינים ובני משפחתם. הריטואל שפגשנו בדמבולה חזר על עצמו גם כאן. עשרות בני משפחה מגיעים עם סלסלות פרחים בידם, בעיקר פרחי יסמין וליליות, החוויה הייתה רב חושית וריח הפרחים באויר משכר ממש.
את הסיור התחלנו בכניסת המאמינים ויחד אתם הלכנו עם הזרם לכיוון המזבח המרכזי שבקומה השניה של המקדש. השן של בודהה שלפי האמונה שמורה מאחורי פרגוד ב 6 תיבות כסף וזהב המונחות על עלה לוטוס מזהב. גם תיקרת המבנה בו שוכנת התיבה מעוטרת במספר לא מבוטל של עלי לוטוס מוזהבים.
מול המקום הקדוש הזה עומד שולחן ענק עליו מניחים המאמינים את מנחתם. לאחר מיכן הם מתיישבים בהמוניהם על הרצפה מול תיבת השן של בודהה לתפילה אישית.
ירדנו חזרה לקומה הראשונה למתחם מקדש נוסף וחדש שנתרם ע"י ממשלת תאילנד בו מצוי פסל בודהה מוזהב ותמונות על הקירות המתארות את גלגול חייו של בודהה, במרום החלל פילים מוזהבים לכל אורכו של אולם התפילה הארוך.
משם יצאנו לסיור בחצר המקדש. בקרנו באזור המתחם הדתי והשלטוני שמסביב למקדש המתאפיין במבנה שראינו גם במקומות נוספים בסרי לנקה. המבנה פתוח בעל עמודים ומזכיר קרדו יווני. בסמוך היה מתחם הדלקת נרות, חלק מהריטואל במתחמי המקדשים בכל העולם.
מקדש קטן ומעניין במיוחד שבו ביקרנו היה מקדש מוטארי סיטה הנמצא בפרבריה המזרחיים של העיר נווארה אליה. המקדש ממוקם ליד נחל זורם וסיפורו קשור לאפוס ההודי של הראמאיאנה. האל הנומאן וצבא הקופים גיבורי אפוס הראמאיאנה בולטים היטב בפיסול במקדש הינדי מעניין זה.
הסיפור מתמקד באהבה בין שני אלים סיטה וראמה ובאל ראוונה מלך לנקה (צילון) שחוטף את סיטה לארצו ולפי האמונה ממש למקדש בו בקרנו. עד שמגיע האל הנומאן שליחו של ראמה עם צבא הקופים מנצח בקרב ומאפשר לראמה וסיטה להתאחד מחדש.
בכניסה למקדש עומד פיסלו של האנומן ולידו תיבה. כל הנהגים החולפים בדרך הסמוכה למקדש עצרו את רכבם על מנת לשלשל לתיבה מנחה קטנה ולשאת תפילת קצרה להמשך הדרך. נכנסנו למקדש על מנת לקיים טקס פוג'ה קטן ופרטי עם חברי הקבוצה. התפללנו לירידת גשמים בארץ (אחרי יומיים אכן הגיע החורף גם אלינו, מסתבר שאפשר להאמין במה שרוצים).
הטקס התבצע ע"י נזיר צעיר שקיים את כל טקס הפוג'ה כהלכתו, הודלקה האש, סומנה על מצחו של כל אחד העין השלישית באבקת צבע כתום במרכז המצח בין העיניים, הנזיר ברך כל אחד מאתנו בתפילה. לסיום גם קבל ממדריך הקבוצה מנחה כספית עבור הטקס.
מתחם המקדש קטן אבל מקסים, מצויים בו כל מאפייני המקדש ההינדי, קופים רבים מטיילים על גגותיו (אולי שאריות מצבא הקופים של האנומאן). דמויותיהם של ראמה הנומאן וסיטה מעטרים את פינותיו בפיסול ציור.
יש בו שלושה מתחמי אלים מעניינים וגם לכאורה את "טביעות רגליו" של הנומאן על הסלעים בתחתית הוואדי
בחצר המקדש עץ משאלות ייחודי עליו קושרים המקומיים המאמינים מטבע מגולגל בפיסת בד לענפי העץ.
אבל את טקס האכלת האלים ופוג'ה טקסית אמיתית חווינו במקדש קטארגאמה בדרכנו אל דרום האי ושמורת יאלה. תיקצר היריעה מלספר את ההתרחשות הרבה במקדש ובדרכנו אליו ואל הטקס. בשעת ערב עם חשיכה הגענו לאיזור הכניסה למקדש גדול מימדים התוכם בתוכו מקדש הינדי גדול וגם מקדש בודהיסטי יפיפה
בדרך צפינו בעשרות דוכנים לממכר מינחות החל מצעצועים דרך שרשרות פרחים וסלסלות פרות טרופיים מעוטרות. בכניסה למקדש עמד שולחן עליו הכינו המשפחות את המנחות שהם הביאו מהבית על גבי מגשים. הפעילות היתה מעניינת, חיתוך וקילוף והרבה תשומת לב
חלצנו את נעלינו ונכנסנו למתחם מקדש ענק. מסתבר שהגענו בדיוק בזמן, השעה היתה 19.00 זמן תחילת הטקס. צפינו בטקס מתחילתו. על רקע נקישות פעמון ענק צעדו לאורך שטיח אדום פרוס במיוחד לכבוד הטקס קבוצת נזירים הינדים נושאים מינחת ערב להאכלת אלים
בתוך המקדש עמדו עשרות מאמינים והקישו בקול בפעמונים תלויים נוספים - מנהג הקשת הפעמון מבקשת מהאלים את תשומת ליבם למאמינים ותפילתם
במהלך הטקס זרמו אל עבר המקדש מאמינים ובידהם מנחות. הם נעמדו בתור לצד המקדש ממתינים לתום הטקס במטרה להכנס ולהביא מינחה לאל. אילן המדריך שלנו פנה לאחדים מהם על מנת להבין לכבוד מה הובאה המינחה. מסתבר שאחד המאמינים חגג באותו היום יום הולדת (בדיוק כמו המדריך שלנו) ובא לבקש ברכה. מגוון הסיפורים היה מגוון ומעניין.
מסתבר שאת מחצית המינחה לוקחים הנזירים ואת מחציתה השנייה לוקח המאמין לאכילה. כך ניתן לראות רבים מבין המאמינים יושבים בצידי המתחם אוכלים וחולקים את מנחתם עם המבקרים. אחת מחברות הקבוצה קבלה חופן אורז מבושל אותו לא העזה לאכול אך נתנה אותו בשמחה לאישה קשישה שעמדה בצד הדרך למקדש, אין ספק שבכך קיימה את רוח המקום ועשתה מצווה כפולה, כיבוד הנותן ומתן לעני.
טקסי הפוג'ה וצפייה כה קרובה תוך כדי צילום תמיד עושה עבורי את הביקור במקדשים לחוויה למיוחדת מאוד. אין זה טקס הפוג'ה הראשון שבו השתתפתי, בטיול להודו צפינו בטקס האכלת אלים במספר אתרים ובטקסי פוג'ות המוניים ומרהיבים בוראנאסי וברישיקש שניהם על גדות הגנגגס הנהר הקדוש בהודו. שני הטקסים היו טקסים בודהיסטים מרתקים, הפעם היתה זו פוג'ה הינדואית שהיתה מעניינת לא פחות.
מקדש בודהיסטי מרתק נוסף בו בקרנו היה בעיר קלוטרה. הביקור כלל שוב מפגש עם אותם מנהגים בהם כבר נתקלנו במפגשנו עם מקדשים אחרים באי, המיוחד במקדש זה היה גודלה של הסטופה והחלל הפנימי שלה שהיה ענק וכלל על קירותיו את כל סיפור חייו של בודהה בעשרות ציורים מרהיבים. במרכז האולם עמדה סטופה קטנה נוספת וסביבה ארבעה פסלי בודהה מוזהבים, מעליהם דגל תפילה פרוס בשש צבעי האמונה הבודהיסטית.
כמו כן צפינו בטקס שלא ראינו קודם של מאמינים ההולכים סביב מבנה סטופה קטן עם כדי מים בידם מסובבים אותו מספר פעמים ומידי פעם שופכים מעט מהמים על הסטופה.
גם כאן צפינו בתהלוכה להזנת האלים ולהדלקת הנרות במתחם המקדש.
