הפוסט הקודם: אבודיש של ימי הביניים וליסבון אז והיום
יצאנו עם בוקר במזג אויר מעונן לכיוון מערב על מנת לבקר ברצועת החוף הצפון מערבית לליסבון, אזור קיט ועיירות נופש שעשירי פורטוגל נוהגים לבלות בהם. הנקודה הראשונה אליה הגענו הייתה הנקודה המערבית ביותר בפורטוגל ובאירופה היבשתית כולה "קבו דה רוקה" . ככל שהתקרבנו אל היעד מזג האויר נהיה גשום יותר ורוח לא ידידותית נשבה. חלק מהדרך הייתה חציה של רכס הרים הסוגר את קו החוף בדרך ערפילית למדיי, היינו בטוחים שנגיע לחוף ולא נראה דבר.
לאחר החוויה הצפנו בנסיעה אל אחת העיירות היפות בפורטוגל סינטרה השוכנת 28 ק"מ צפונית מערבית לליסבון באזור עשיר בצמחיה ויער. העיירה מפורסמת בעקבות כמות המבנים והארמונות שבה שהוקמו לאורך ההיסטוריה, היא הוכרזה כאתר שימור תרבותי ע"י אונסקו ולדעתי גם בצדק רב, זו אכן פנינה, עיירה המזכירה אגדה. הראשונים ליישבה היו המורים במאות ה 8-9, הם בנו מצודה בראש ההר, המבצר קרוי עד היום מבצר המורים.
כשהנוצרים כבשו את האזור בנה בה אלפונסו הראשון מנזר על ראש גבעה סמוכה למבצר בשם נוסה סניורה דה פנה, במאותה 14-15 נבנה בה ארמון לאומי ע"י מלכי פורטוגל של התקופה, הארמון נמצא בכיכר המרכזית במרכז העיירה ושווה מאוד לביקור. בנוסף לאלו שציינתי יש מספר נוסף לא מבוטל של מבנים מרהיבים ששימשו בעבר כארמונות. המקום ממש בונבוניירה ארכיטקטונית.
כשהגענו לעיירה חלקה הגבוהה ישב בתוך ערפל שהוסיף הרבה חן למקום, עם השהות חלקו התפוגג אבל את הארמונות בראש ההרים לא הצלחנו לראות מהעיירה וחבל. האוטובוס עצר בסמוך לארמון הלאומי במרכז העיירה, נכנסנו אל הארמון המרהיב הזה שבמרכזו מתנוססות שתי ערובות ענק אפורות ששימשו את מטבח הארמון הגדול והמפואר.
הסיור בארמון הלאומי של סינטרה מפגיש את המבקר עם ההיסטוריה של פורטוגל אבל בעיקר עם אוצרות מגוונים של ריהוט, עיטורי קירות וריצפה, ציורים מרהיבים שחלקם קשורים לאגדות וסיפורים על בית המלוכה (חדר העורבים, חדר הברבורים ועוד) ואוסף עתיק ומרשים במיוחד של אריחי הקרמיקה השמורים בשלל צבעים ודוגמאות, גם קפלת תפילה וחדרי מגורים ומטבח ענק עם שלל סירים המצביע על הפעילות הענפה הקולינרית שחווה המקום בעבר, בהחלט מרשים ביותר ואסור לפספס לאוהבי הארכיטקטורה, הארמונות והתרבות שבננו.
בסמוך לארמון מצוי החלק העתיק של העיירה ויש בהחלט סיבה מצויינת לטייל לזמן מה בין הסמטאות ובתי העיירה, להינות ממאפה טוב מקומי וכוס שתייה חמה או גלידה טובה. כמו כן תמצאו כאן הרבה חנויות של מזכרות חינניים במיוחד ואריגים מקומיים. גם מוזאון לצעצועים שבו תוכלו לבקר ולצפות באוספים של ז'אאו מורירה אותו אסף מגיל 14. ניתן לעלות ולטפס אל עבר הטירה, אנחנו לא עשינו כן בגלל מגבלת הזמן ומזג האוויר. את סינטרה עזבתי בצער, לא הרגשתי שמיציתי אותה, לדעתי שווה לבלות שם לפחות יום שלם בין כל המבנים והארמונות, נראה לי שגם ללון בה לילה תהיה חוויה הקסימה.
עם הנסיעה חזרה מסינטרה אל עבר קו החוף של האזור היפה והירוק הזה והירידה מאזור ההררי לגובה פני הים מזג האוויר עשה עמנו חסד והלך והשתפר עד שהשמש יצאה לשארית היום באופן סופי. בדרכנו אל הים צפינו במתחם הגדול המכשיר את הנהגים למרוץ המכוניות היוקרתי "פומולה 1 " המתקיים בעיירה אשטוריל הסמוכה. ביקרנו בנקודה שהמקומיים מכנים "לוע השטן" או "פי הגהנום" (Boca do Inferno), זו נקודה בגובה 15 מ' מעל קו החוף בו המים חפרו בסלע וכתוצאה מהבליה נוצרה מנהרה פנימים חשופה ללא תקרה, הגלים ממשיכים להתנפץ דרכה והמראה חביב. מה שיותר יפה הוא נוף קו החוף הנגלה מנקודה זו ורק בשביל זה שווה להגיע. מנקודה זו התחלנו את הנסיעה חזרה דרומה לכיוון ליסבון ממש לאורך קו החוף של האוקינוס האטלנטי.
ביקרנו בעיירת הנופש קאשקאיש, גם כאן פגשנו במצודה שנבנתה במאה ה 16 היושבת על מצוק מעל העיירה ומשמשת היום כמעון הקיץ של נשיא פורטוגל, באזור לאורך קו החוף יש לא מעט מצודות חוף שנבנו לאורך המאה ה 17 את חלקם ניתן לראות עד היום. ממערב למצודה פארק שחביב על בני הנוער. מכאן גם ניתן לעשות תצפית על נמל הדייגים הקטן ולצפות בדייגים מכינים רשתות או כלובי סרטנים לקראת היציאה לדייג.
ירדנו רגלית מהטירה אל עבר מרכז העיירה ובית העירייה היפיפה עם הרחבה המשולבת אבן לבנה ושחורה בצורה גלית המשלה אופטית את העין (במבט לכיכר יש הרגשה שריצפה איננה ישר) במבט סביב הבנו מהר מאוד שזו כבר מזמן איננה כפר דיגים קטן כפי שהייתה בעבר. עמדנו בכיכר הסמוכה לבית העירייה ושמענו את סיפורו של המקום. העיירה שימשה מקום קיט לאצולת אירופה כולה ומשמשת גם היום כעיירת נופש וככזו עמוסה במסעדות ובתי נופש והאווירה בה מאוד תיירותית וחביבה.
משם המשכנו דרכנו דרומה לעיירה הסמוכה לה אשטוריל, כל הדרך ראינו חופי רחצה מרהיבים עמוסי רוחצים נהנים למרות מזג האוויר הקריר יחסית. זו עיירת קיט מסורתית מאוד שעיקר הפרסום שלה הוא בזכות הקזינו הגדול והמפואר שבה. היות ופורטוגל שמרה על נטרליות בתקופת מלחמת העולם השנייה אשטוריל שמשה כעיר מפלט לכל בני משפחות המלוכה של אירופה, מרוץ "פורמולה 1" מתקיים ברחוב הראשי של העיירה וניתן לראות כיצד הרחוב הזה בנוי מראש לתפקוד ביום יום ולתקופה של תחרות. סיבוב רכוב בין בתי המידות שבה מעיד על העושר הרב ועל נוכחותו של המעמד הגבוהה במקום. בסמוך לקו החוף נמצאת מצודת חוף ששמרה בעבר על קו החוף באזור. מכאן הדרך לשפך נהר הטז'ו הנפגש עם מי האוקיינוס האטלנטי הייתה קצרה וחזרנו בנסיעה לתוך ליסבון הפעם מכיוון מערב היישר לאזור בלם ולמצודת בלם אותה פספסנו אתמול.
הסיור היום אכן היה באווירה הרבה יותר רגועה, הלכנו לאורך הטיילת הצמודה לחוף הנהר כדי לצפות ראשית לכל באנדרטה למטוס שחצה ראשון את האוקינוס האטלנטי, משם הלכנו מרחק קצר למגדל הלבן או כפי שהוא נקרא בשמו האחר מגדל בלם, המבנה המרשים הנמצא על גדת הנהר נבנה ע"י המלך דום גואו הראשון במחצית המאה ה 15 והושלם בתקופת יורשו דום מנואל הראשון.
את המגדל עיצב הפסל פרנסיסקו ארודה וניכרת בו ההשפעה של התרבות המורית. הוא נבנה על מנת להוות נקודת שמירה על שפך הנהר, בתקופה מסוימת שימש גם כבית כלא. בעבר היה ממוקם בלב הנהר, עקב ירידת מפלס המים ממוקם היום על גדת הנהר. משם הלכנו מרחק קצר אל אנדרטה מרשימה ושמורה ע"י משמר כבוד תמידי לחללי פורטוגל. במלחמת העולם הראשונה ובכלל.
טיול קצר נוסף חזרה לאוטובוס ונסיעה אל מרכז העיר על מנת לעשות הכרות אישית עם ליסבון. חנינו בכיכר המרכזית בשם פדרו הרבעי או בשמה הפופולרי יותר כיכר רוסיו (על שם תחנת הרכבת הסמוכה לכיכר). בפינה הצפון מזרחית של הכיכר ממוקמת אנדרטה קטנה ומרשימה לזכרה של יהדות פורטוגל שעברה כהנה וכהנה לאורך ההיסטוריה.
את שלוש השעות הקרובות עשינו בגפנו ברחובותיה וככרותייה של נרכז ליסבון בהנעה רבה. התחלנו בביקור בכיכר רוסיו, בעבר הלא רחוק בתקופת האינקויזיצייה התקיימו בכיכר זו טקסי השרפה של הכופרים. צפינו במבנה המרשים של התאטרון הלאומי דונה מאריה כשבחזיתו עומד פיסלו של המוזיקאי בן המאה ה 16 ג'יל ויסנט. במרכז הכיכר מזרקה יפה ומעבר לה פסלו של המלך פדרו הרביעי ניצב ומביט מעל העמוד שהוקם ב 1870.
הלכנו לקצה השני של הכיכר מכיוון התאטרון על מנת לעבור רגלית לכיכר המזרחית יותר בשם כיכר פיגוארה (כיכר עץ התאנה). כיכר זו רועשת פחות אבל לא פחות יפה, במרכזה ניצב פיסלו של דום ג'ואו הראשון. גם היא תחומה במבני ציבור רבים מכל עבריה. ממנה גם ניתן לעלות אל עבר מבצר סנט ג'ו'רג' בו היינו אתמול ועליו ספרתי בפוסט הקודם.
משם חזרנו לכיכר רוסיו והתחלנו בהליכה דרומה לכיוון הנהר וכיכר קומרסיו דרך המדרחוב המרכזי של העיר הנקרא מדרחוב Augusta , המדרחוב שוקק חיים, מהווה ציר הליכה מרכזי בן כיכרות מרכז העיר, יש בו הרבה בתי עסק וחניות יוקרה. כמו כן עיצוב מרהיב של המדרכות היות ושוחזר בעקבות רעידת האדמה שפגעה בעיר ב 1755 והרסה את מרכזה עד היסוד.
המדרחוב מסתיים בקשת יפה ושער המכניס את המטייל ללב כיכר קומרסיו. במקביל למדרחוב שני רחובות האחד ממערב בשם אוראה והשני ממזרח בשם פראטה. כמו כן ניתן למצוא במקביל למדרחוב אוגוסטה באחת הרחובות את המעלית המפורסמת סנטה ג'וסטה אחת מהסמלים המסחריים של ליסבון. מעלית זו נבנתה ב 1902 ע"י הארכטקט הצרפתי Raoul de Mesnier אחד מתלמידיו של גוסטב איפל. בתחילה הופעלה על קיטור אבל כיום פועלת על חשמל. היא מחברת את מרכז העיר עם רובע Baixa המבנה שלה משמש גם נקודת תצפית על מרכז העיר, אנחנו הסתפקנו במבט מהרחוב ולא עלינו לנסוע בה.
מהמעלית חזרנו אל עבר המדרחוב ונכנסנו לכיכר קומרסיו הענקית. הלכנו לכיוון הנהר והתיישבנו על אחד הספסלים להנות מנוף הנהר ומהמבנים הרבים התוחמים את הכיכר. בעבר היה ארמונו של המלך מנואל הראשון ממוקמת בכיכר, אך זה נהרס ברעידת האדמה. כיום רוב המבנים הם משרדי ממשלה ובניין הבורסה. בלב הכיכר עומד פיסלו של המלך ז'וז'ה הראשון רכוב על סוסו. הפסל הוקם ב - 1755 ומנציח את הסמכתו של המרקיז פומבאל לשקם את הריסות העיר אחרי רעידת האדמה, אירוע טראומתי בחיי העיר והמדינה.
בכניסה למדרחוב מהכיכר ניצב שער הניצחון, מבנה מרשים שנבנה ב 1873 ומכניס את ההולכים ובאים למדרחוב שממנו זה עתה הגענו. עליו מפוסלים הרבה מאנשי המפתח שתרמו לאורך ההיסטוריה לשגשוגה של פורטוגל. חזרנו על עקבותינו לכיוון שער הניצחון ונכנסנו חזרה למדרחוב, ברחוב הראשון החוצה את המדרחוב פנינו ימינה ונכנסנו לרחוב המקביל ממזרח למדרחוב רחוב פראטה. הלכנו לאורכו ולקראת כיכר פיגוארה הוא מתמלא במסעדות נחמדות התופסות את מחצית המדרכה. ישבנו לאכול בפיצרייה מקומית, אני נהנתי ממרק ירקות עשיר ומהנה ובעלי מפיצה טובה. משם חזרנו לכיכר רוסיו.
צעדנו לעבר חלקה הצפוני של הכיכר ועלינו לכיוון כיכר רסטודורס בו ממוקם אובליסק בגובה 30 מ' לזכר שחרור פורטוגל מהכיבוש הספרדי בשנת 1640. מול הכיכר ניצב מבנה מעניין של תאטרון עדן Eden וארמון Foz שקבל את שמו של המרקיז דה פוז שירש אותו במאה ה 19. הוא שמש לאירוח של מופעי תרבות וכיום ניצבת בו לשכת הטירות. מכאן גם מתחילות שדרות החרות העולה לכיוון כיכר פומבאל ופארק אדוארד השביעי בו בקרנו אתמול אחר הצהריים. חזרנו אל כיכר רוסיו על מנת לפגוש את האוטובוס ולחזור בשעה סבירה למלון.
אחרי מנוחה קצרה החלפנו לבגדים חגיגיים ויצאנו לעבר שכונת אלפמה לאחד ממועדוני הפאדו והפולקלור המפורסמים של העיר ליסבון על מנת לחוות ערב תרבות ומוזיקה מקומית. בשם Pateo de Alfama, הערב כלל ארוחה על טהרת המאכלים המקומיים, כולל מאכל שמן מדג בקלה הדג הלאומי של פורטוגל. שירה מפי מספר זמרות וזמרים של שירת הפאדו, אחד מסמלי התרבות של פורטוגל.
שירת פאדו מושרת בסגנון שירה מלנקולי וליווה את הדייגים ויורדי הים ומספר את סיפורם בצליל ובמלל. הזמרת עמליה רודריגז מלכת הפאדו גרמה לסגנון שירה זה להתפרסם בעולם. במופע פאדו הזמרת מלווה בדרך כלל בשניים עד שלושה נגנים. רוב המועדונים ממוקמים דווקא באזור Bairo Alto בעיר. כמו כן צפינו בהרבה ריקודי פולקלור שבוצעו בשלל תלבושות מסורתיות. היה חביב מאוד ונהנתי למרות שסוג מופע כזה בדרך כלל לא גורם לי התרגשות יתרה. חזרנו למלון בשעת לילה מאוחרת להתארגן ולישון את הלילה האחרון בפורטוגל.
למחרת בבוקר לאחר ארוחת בוקר מהנה עלינו עם כל הציוד לאוטובוס על מנת לבלות את מחצית היום האחרון שנותר לנו בפורטוגל בביקור בעוד כמה אתרים בתרם נטוס ארצה. היום התמקד בשני אתרים מרכזיים, תחילה נסענו לעבר דרום לסבון וחצינו על גשר ה 24 באפריל אל עבר פסלו הענק של ישו, בדמותו של זה העומד וצופה על ריו דה ג'נרו, גם כאן הפסל צופה על העיר אבל הפעם על ליסבון ומשום מה פסל זה לא נראה לי כאטרקציה כה גדולה כמו בריו, כי היינו שם כמעט לבד.
למרות זו אני מאוד ממליצה לעשות את המאמץ ולבקר בו כי הנוף מהצד הזה שלך העיר מרשים מאוד, כל נהר הטאז'ו פרוס למרגלות הגבעה וניתן לראות היטב את גשר ה 24 באפריל הדו מפלסי שבתחתיתו עוברות הרכבות ובמפלס העליון תנועה של מכוניות. בסוף הביקור הגיע רגלית קבוצה גדולה של צופים מפורטוגל לביקור בתום מסע שעשו באזור.
משם נסענו אל עבר גשר וסקו דה גמה, גשר תלוי מודרני ביותר שאורכו כ 17.5 ק"מ ו 140 מטר גובה. חצינו אותו חזרה אל עבר ליסבון. הגשר עובר על החלק הרחב ביותר של הנהר, הוא ארוך ומרשים במבנה שלו. לא רחוק מנקודת המפגש שלו עם הגדה נמצא פארק דוס נאסואס, מרכז ירידים ענק שנבנה במיוחד לארח בשנת 1998 את תערוכת אקספו העולמית. בסמוך לפארק תחנת הרכבת המרכזית הענקית של ליסבון, מבנה ארכיטקטוני מודרני ומרשים.
בכניסה לפארק קניון ענק מודרני ומקום מעולה לקניות לקראת הנסיעה הביתה. במרכז הפארק מעבר למבנים הרבים שנשארו ומשמשים היום חלקם למגורים וחלקם לתערוכות וכנסים נמצא האוקיינריום הגדול ביותר באירופה מקום בילוי עם ילדים או סתם לאוהבי האקווריומים. כמו כן רכבל המאפשר נסיעה מגשר וסקו דה גמה עד לאוקיינריום ומספק נקודת מבט על האזור מעל.
בשלב זה היה לכל אחד בקבוצה שלוש שעות של זמן חופשי לנצל לצורך בילוי וקניות. אנחנו הסתובבנו במהלך רוב הזמן במתחם אזור התערוכות, חלקו נושק לנהר והיה נחמד לטייל שם, התמקמנו בנקודה מוצלת וחמודה הצופה על הגשר ואכלנו משהו קל שסחבנו איתנו בתיק. המבנים שייצגו בזמנו את המדינות השונות בתערוכה מרשימים ומעניינים למבט. לסיום נכנסנו לקניון לעשות קניות חובה בסופר, יין פורט כמובן, סרדינים שמאפיינים את פורטוגל, וגבינות נהדרות מהם נהננו במהלך הטיול בפורטוגל. היה מעניין לראות את דגי הבקלה המיובשים שנמכרו שם. המקומיים משרים אותם במים עד שהם חוזרים להיות מלאים ועסיסיים ואז מבשלים אותם.
סיבוב בקומה העליונה של הקניון הפגיש אותנו עם עשרות מסעדות בשלל מאכלים, הייתה זו שעת צהריים והכל היה מלא מאוד. טעמנו שוב מהמאפים המקומיים לפרידה. נסיעה לשדה התעופה הסמוך, טיסה עם עצירת ביניים בפרנקפורט לשעה קלה הביאה אותנו הביתה בבטחה מרוצים משבוע קסום בארץ מפתיעה. מומלץ ביותר ארץ ידידותית ומגוונת בנופים, הרבה היסטוריה כולל יהודית, ארץ מומלצת ביותר לטיול וחופשה.
