מילדות מלוות אותי מילות השיר "הסלע האדום" שהושר ע"י אריק לביא המספרות על בני נוער שהאזו בשנות החמישים לצאת להרפתקה לילית ולבקר בחשאי דרך הערבה בירדן שהיתה אז ארץ אויב ובעיר הנבטית הקדומה פטרה. רבים מהם שילמו אז בחייהם ועם הזמן המיטוס שנוצר סביב המקום הלך והתעצם, כך שלא פלא שאחד מהחלומות האישיים שלי היה לבקר בפטרה.
ב1985 הוכרזה פטרה כאתר מורשת עולמי ע"י אונסקו וביולי 2007 נבחרה פטרה ביחד עם אתרים נוספים בעולם להיות אחת משבעת פלאי עולם החדשים. לאחר הסכם השלום עם ירדן התאפשר סוף סוף הביקור בפטרה לכלל תושבי ישראל וגם אנחנו ניצלנו את ההזדמנות באחור מה ויצאנו לבקר בעיר הקדומה.
את היציאה לפטרה אירגנו מהמלון בו שהינו בסוף שבוע ארוך באילת בתקופת החורף, החלטנו על יום ביקור אחד (ישנה אופציה גם ליומיים ושלושה כולל טיול ג'יפים בואדי רם) מתוך רצון להתמקד רק בפטרה ואם ימצא חן בעיננו נוכל תמיד לחזור לביקור נוסף בירדן.
היציאה בבוקרו של היום היתה מוקדמת מתוך מטרה להגיע למעבר הגבול עם ירדן כמה שיותר מוקדם. המעבר כולל בדיקת ויזות ונעשה בצורה מסודרת בעזרת מדריך ישראלי מלווה המסייע בהליכים בצד הישראלי, בצד הירדני המתין לנו מדריך ירדני חביב דובר אנגלית סבירה. היינו כשלוש זוגות שלא הכירו איש את רעהו נכנסו לרכב וואן מרווח ויצאנו לדרך .
התחלנו את היום בסיור רכוב קצר בעקבה על מנת להתרשם מאיזור המלונות ולצפות על אילת מהצד הירדני. דגל ירדן הענק שנראה הייטב בצד הישראלי התנפנף לו ברוח ואכן נראה עצום עוד יותר כשעומדים קרוב. כבישי הגישה לעקבה היו בשיפוץ והאזור היה נראה לי קצת מוזנח. ההפתעה הגדולה היתה דווקא עם היציאה מהעיר ועליה על אוטוסטרדה רחבה ומודרנית לכיוון עיר הבירה רבת עמון, בדרך עצרנו לשרותים וקפה במסעדת דרכים נעימה וחביבה.
אחרי נסיעה של כשעתיים בנוף מדברי צהוב ויפה (אני אוהבת נופי מדבר) הגענו אל הכפר הירדני "ואדי מוסא" הסמוך לכניסה לפטרה. בכפר ניתן לראות בתי מלון רבים לא מפוארים מידי ומסעדות וברים שחלקם היו כבר פתוחים בשעת הבוקר בה הגענו.
התארגנו לכניסה, לאלו שההליכה קשה להם ניתן לשכור חמור לרכיבה או אפילו סוג של כירכרה. ההגעה אל איזור האתר עצמו עוברת דרך ואדי רחב ומרשים כשבו אתרי קבורה המרמזים במעט על הבאות ואתר מקדש קדום.
בשלב מסויים מצטמצם המעבר והופך לאל סיק - זהו קניון צר וארוך מאבן חול שאורכו קרוב לשני קילומטר רוחבו קרוב ל 5מ" וגובה קירותיו מגיע עד 200 מ'. המעבר בין קירות מצוק מאבן חול בשלל צבעים לבן, אדום וצהוב מרשים וחוויתי מאוד,החוויה מוסיפה בהחלט מתח וציפייה לקראת הבאות. לאורך הסיק ניתן לראות את מערכת הובלת המים הנבטית החצובה בצידי הקירות ומכוסה בצינורות חרס שחלקם נפגעו במהלך השנים ועומדים חסופים.
היציאה מהסיק מפגישה את המטייל מייד עם חזית המבנה המפורסם ביותר בפטרה ה"חזנה" - "מקדש האוצר". החזנה הינו מבנה מרשים הבנוי משני קומות וחזיתו מפוסלת ומעוצבת להפליא. לא ניתן להכנס לתוך המבנה אך ניתן לצפות לתוכו מסבכה ברזל בכניסה.
האתר ענק ויש בו מספר לא מבוטל של מבנים ואתרים מרשימים לביקור בהתאם לזמן העומד לרשותכם, יש שמבלים במקום יומיים ונשארים ללון בכפר הסמוך, אנחנו הסתפקנו באתרים המרכזיים הסמוכים לכניסה וטיילנו בהם כארבע שעות. בין האתרים בהם ביקרנו גם עצרנו לזמן רב יחסית על מנת לקבל הסבר ולהתרשם, הקצב היה סביר וכתוצאה מכך גם נהננו מאוד. אני ממליצה לא לרוץ, ולהנות מהמקומות בהם מבקרים. המסלול די ברור ומשולט ואין בהכרח צורך במדריך, ניתן לקחת ספר הסברים על האתר או להוריד מראש חומר מהאינטרנט ולהתנהל בקצב שלכם.
התחלנו את ההליכה ממקדש האוצר לאורך "רחוב החזיתות", המבנים השונים לאורכו שימשו כמבני קבור והגענו עד למתחם התיאטרון המרשים שנחצב ידנית על צלע ההר.
המשך הדרך הובילה אותנו אל מבני הקברים המלכותיים באתר, מקבץ של מבני ארמונות מרשימים על צלע ההר שעל מנת להגיע אליהם יש לטפס כברת דרך.
יותר מהכול הפתיעו אותי בעוצמתם הצבעים המרהיבים ביופיים, חלק מהאתרים משופעים בתצורות סלע נפלאות ובשיכוב מרשים במיוחד.
הנסיעה חזרה לא עברה באוטוסטרדה אלא בכבישים נופיים פנימיים שאפשרו תצפיות נפלאות על וואדיות עבר הירדן והרי אדום וקסמו לי במיוחד. למעבר הגבול הגענו עם חשיכה מרוצים מיום טיול מהנה וממצא מאוד. נראה לי שנשמח לחזור ולבקר בירדן בעתיד, אולי טיול ליומיים בואדי רם המקסים.
