הפוסט הקודם: פרו אהבה ממבט ראשון

 היום התשיעי לטיול

את פונו עזבנו בשעת בוקר בדרכנו אל הגבול במטרה לעבור לבוליביה ולהגיע אל העיירה הציורית קופאקאבנה (Copacabana). נסענו מפונו למעבר הגבול היבשתי לבוליביה לאורך אגם הטיטיקקה כשאנו צופים בנופים מרהיבים ובאגם כחול ורחב ידיים. במים היו פרוסות רשתות דייגים שהעידו על פעילות של חוות לגידול דגי פורל. המעבר בגבול עבר חלק ובמהירות. נכנסנו לבוליביה במעבר הגבול יונגאיו - קאסאני (Yunguyo). הירידה אל העיירה עוברת בפארק לאומי יפה ומלא צמחיה, היה זה מראה מרענן לאחר האזור הצחיח בו נסענו רוב היום. פתחנו בסיור רגלי בעיירה הבוליביאנית קופאקאבנה (Copacabana) המכונה גם "קופה" ועל שמה גם קרוי החוף המפורסם בריו דה ג'נרו בו שהינו בהמשך הטיול.


הקתדרלה הלבנה בקופאקאבנה


 בקרנובקתדרלה הלבנה והמפורסמת שבעיירה שנבנתה בסגנון ספרדי מוסלמי בשנים 1605-1820. פסל מריה הקדושה מקופאקאבנה ובקפלת הנרות. המקום מפורסם במיוחד עקב פסטיבל פייסטה דה לה וירחן דה קאנדלאריה חג הבתולה מקאנדלאריה המתקיים בו מידי שנה. המקומיים מאמינים כי הבתולה מקנדלריה המגינה על בוליביה, עם הופעתה מספרים המקומיים החלו להתרחש נסים. רחבת הקתדרלה משמשת גם לטקס בשם ברדיס יונס דה מובילידאדס שהינו בעצם מתן ברכה לכלי רכב חדש שנרכש, ורבים מתושבי בוליביה מגיעים למקום במיוחד לצורך ברכה זו. המשכנו את סיורנו בקופאקאבנהדרך הכיכר המרכזית ורחובות הצבעוניים של העיירה לעבר הים. עלינו בנמל הקטן על סירת קורמאן שהשיטה אותנו במזג אויר שימשי אך קריר אל חלקו הדרומי של אי השמש. ברקע צפינו ברכס קודרה ריאל המושלג ובמימי האגם הכחולים והצלולים. מראה מרהיב ביופיו.

מבט מאי השמש על אגם טיטיקקה


אי השמש איסלה דל סול (Isla del Sol) היה מקודש לבני האינקה בעבר ובני האיימארה והקוצ'אה שחיים היום ממשיכים מסורת זו. האי יפה למראה ומלא בצימחיה ופרחים, מספר כפרים מאכלסים אותו בדלילות. הגענו לפונטה דלה אינקה (Fuente del Inca) ומשם עלינו במדרגות האינקה (Escalera del Inca) מתנשפים מחוסר החמצן עקב הגובה אל תצפית נהדרת על האגם. בקצה המצוק ישנו מוזיאון קטן הכולל הסבר ותצוגה על צורת בניית הסירות מצמח הטוטורה. המוזיאון מספר גם על בניית הקונטיקי שהפליגה במסע המפורסם באוקיינוס השקט לאיי הפסחה שבצ'ילה. ניצלנו את הנוף לצילום קבוצתי נחמד. משם המשכנו בהליכה לאורך המצוק תוך ביקור בגני האינקה למוזיאון נוסף המציג כלי חרס ומומיות מהתרבויותהקדומות באזור.

טקס דתי באי השמש


 הממצאים שנחשפו בחפירות תת קרקעיות ליד האי הסמוכים איסלה קואה (Isla Koa) מצפון לאי השמש. כמו כן צפינו בסרט המדגים את הפסטיבל המתקיימים בעיירה קופאקאבנה, בחלל החדר היו בובות בגודל אדם לבושות בלבוש מסורתי שיבטי ובמיטב מלבושי הקרנבל. את החלק על המצוק סיימנו בהדגמת טקס דתי של ברכה. קבלנו הסבר קצר על האי והתחלנו את הירידה מטה אל הנמל בו עגנו. עלינו על סירת מפרש העשוייה מצמחי הטוטורה והפלגנו בעזרת שני חותרים ורוח גבית אל נקודת תצפית על הריסות פילקו קאינה אחד מישובי האינקה מהעבר הפרוס על צלע ההר בסמוך לאגם.

סירות הטוטורה באי השמש

כאן עלינו שוב על סירת הקומראן והמשכנובשייט דרך מיצרי טקינה לנמל הואטאז'אטה (Huatajata). על גדות אגם הטיטיקקה המתין לנו אוטובוס במטרה לקחת אותנו ללה פאס בירת בוליביה. נפרדנו תוך כדי נסיעה מהאגם הכחול והיפה. הנסיעה ללה-פאס ארכה קרוב לשעתיים, הנוף השתנה שוב לנוף הצחיח של האלטיפלאנו הבוליביאני והתחלנו לעלות שוב.
בדרכנו עברנו את אחת הערים החדשות בבוליביה השוכנת בסמוך ללה פס בשם אל אלטו בגובהה של 4000 מ' ושכונות נוספות סביב העיר. עיר הבנויה רובה בתים חד או דו קומתיים ופרוסה על שטח ענק. תושביה הרבים הגיעו מהכפרים ברחבי בוליביה בעשורים האחרונים. רובם עובדים בלה פאס או בתעשיות זעירות שתוצרתם נמכרת בשווקים הרבים של לה פאס. נכנסנו לעיר בחשיכה ועשינו דרכנו במורד העמק אל בית המלון. לה פאס הנה אחת הערים הגבוהות בעולם. שוכנת בין הרים בגובה של 3660 מ'. העיר מתפרסת לאורכו של עמקבערוץ הנחל ריו צ'וקיאפו. על מורדות ההרים שוכנות השכונות העניות והשווקים ההומים והרב גוניים של העיר, בתחתית העמק שוכן מרכז העסקים התוסס והיוקרתי של העיר. המלון שלנו שכן באזור זה ולשם היו מועדות פנינו. בדרכנו למלון עברנו בנסיעה דרך חלק נכבד של העיר והתרשמנו כי היא צפופה מאוד, ענייה מאוד (הענייה ביותר מכל ערי דרום אמריקה בהם בקרנו בטיול), עם זיהום אויר לא קטן שלא מקל על הנשימה בגובה. לאחר נסיעה מורטת עצבים הגענו למלון Plaza La Pazהיושב על השדרה המרכזית והתוססת בשם אבניו דיסיסיס דה חוליוומכונה גם אל פראדו(El Prado). הרחוב למעשה מחלק את לה פאס לשניים, מדרום נמצאים השווקים ומצפון כיכר מריו ובנייני והממשל. הרחוב עצמו מלא חנויות, מסעדות וגלידריות וחלקו המעניין מתפרס מכיכר סן פרנסיסקו לכיכר אסטודיאנטה (Estudianta), זהו הלב הפועם של העיר .

היום העשירי לטיול
לה פאס (La Paz) הוקמה ע"י אלונסו דה מנדוסה ב 1548 בעקבות גילוי הזהב בנהר צ'וקיפו. בהיותה על נתיב מסחר מרכזי המשיכה והתפתחה גם אחרי הבהלה לזהב. כיום משמשת כמרכז השלטוני של בוליביה. את היום התחלנו ביציאה מחוץ לעיר לאיזור הנקרא עמק הירח (Valla dela Luna). זהו איזור של תצורות סלע שמזכירות נטיפים שנוצרו כתוצאה מבליה בסלע רך. בדרך ראינו את איזורי המגורים של עשירי העיר הלבנים Zona Sur, מוקפים גדרות ושמירה צמודה. חזרנו לעיר לסיור רכוב. עברנו את הכיכר שבמרכזו Monolitos Miraflores המאפיין את המקדש השקוע טמפלטה סמיסובטראנאו (Templete Semisubterraneo) ומיצג באופן סמלי את האתר הארכיאולוגי של תרבות טיאוואנאקו.

טקס צבאי בכיכר המרכזית של לה פאס

 משם המשכנו אל הכיכר המרכזית של לה פס פלאסה פדרו דה מוריו (
מהביקור בלה פאס אני לוקחת איתי תמונה אחת שנחקקה בזיכרוני, בסיור הלילה צפיתי בילד קטן אולי בין 9 כורע ליד קופסת כלי צחצוח הנעליים שלו שעון על קיר ברחוב הראשי בתום יום עבודה בוכה בכי מר וסופר את מעט הכסף שהיה לו בידיו מעבודת היום. לבי היה אתו לאורך כל אותו הלילה. הייתה זו תמונה אחת חדה וממוקדת מיני רבות בעיר הקשה הזו, העוני מכתיב את החיים לילדים המסכנים שגרים בעיר, המראות הללו תמיד קשים לי מאוד.

Plaza Murillo) הכיכר קרויה על שם פדרו דומינגו מוריו הגיבור המקומי שסייע בשחרור בוליביה מהכיבוש הספרדי (הוא אף נתלה בכיכר זו, ושמה הוסב לזכרו). בדיוק כשהגענו התקיים ברחבת הכיכר טקס צבאי לכבוד אנדרו דה סנטה קרוס נשיאה לשעבר של בוליביה. התבוננו בטקס הצבאי שכלל צעידה, שירה בליווי תזמורת צבאית מרשימה בחזית בית הנשיא שבכיכר (הנקרא בפי הבוליביינים גם "הארמון השרוף" כי סבל בעבר ממספר שרפות). עשינו סיור סביב הכיכר וצפינו בקתדרלה של העיר שנבנתה ב 1835. בבית הקונגרס, בארמון מגרניט ורודה בשם פלאסיו דה לוס קונדס דה אראנה שמשמש היום כמוזיאון הלאומי לאומנות. משם המשכנו בסיור רגלי לאורך רחוב Ingavi מרחק חמישה בלוקים הליכה לרחוב הקולוניאלי הראשון בעיר קאיה חאן (Calle Jaen) רחוב קטן וחמוד מלא בתים קולוניאליים בשלל צבעים. ברחוב זה יש מקבץ של ארבעה מוזיאונים קטנים, אנחנו ביקרנו במוזיאון למתכות יקרות קדומות (Museo de Metales Preciosos) וצפינו באוסף של פריטים עתיקים והיסטוריים של עבודות בזהב, כסף ונחושת. הפריטים אופייניים בעיקר לתקופה שלפני גילוי אמריקה ע"י הספרדים. משם המשכנו בנסיעה דרך רחובותיה הצרים של העיר אל איזור השווקיםבצידו השני של העמק. סיירנו בשוק המכשפות בשם מרקדו דה
 אצ'יסריה.

דוחן בשוק המכשפות


 השוק מלא בתבלינים, שיקויי פלא ועוברי למה מיובשים. קבלנו הסבר על סוגי הצמחים והתבלינים ולמה הם משמשים את האוכלוסייה המקומית. התוודענו לצמחי סם מסוכנים וצפינו בדוכנים מלאי פסלונים למטרות תפילה ומנהגים אחרים. משם ירדנו אל רחבת כיכר סן פרנסיסקו ולכנסיה הנושאת את השם אינגלסיה דה סן פרנסיסקו. הכנסייה נבנתה מ 1549 עד אמצע המאה ה 18. היא בנויה בסגנון המסטיסו השם דגש על צורות טבעיות. רחבת הכנסייה הייתה הומה במיוחד עקב ההכנות לחג המולד. בכיכר מתפרס שוק ענק המזכיר את השוק הסמוך לתחנה המרכזית הישנה של ת"א. בשלב זה ניתן לנו זמן חופשי לטיול. אנחנו ניצלנו זאת לעלות דרך רחוב הסאגארנאגה (רחוב תיירותי עמוס דוכנים, מסעדות וחברות נסיעות) חזרה אל איזור השווקים שבמעלה ההר והמשכנו לשוטט בין השווקים השונים.

השוק בלה פאס


 לשמחתנו הגענו לשוק מקומי של ירקות ופרות וחצינו אותו תוך צפייה במגוון הגדול של סוגים שונים של ירקות ופרות שהיו פחות מוכרים לנו מהארץ. התוודענו לתפוחי אדמה מיובשים, מגוון תבלינים וצמחי מאכל מעניינים והסתפקנו בארוחת צהריים מפרות בוליביה. המראות היו אוטנטיים, צ'ולותישבו ליד מרכולתם בלבוש מסורתי בשלל צבעים, תינוקות ישנו שנת ישרים בסלים בין הפרות שעל הדוכנים ועוד מראות כהנה וכהנה. משם עשינו דרכנו חזרה למלון דרך רחבת כיכר סן פרנסיסקו ולאורך שדרת סנטה קרוז לשדרת דה חוליו עד המלון. השדרה נחצית ע"י גן נחמד ומטופח שגם פיסלו של קולומבוס מככב לאורכה. אחה"צ הצטרפתי לורד ולמספר קטן של חברי הקבוצה לסיור במוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה בו מוצגים חפצי תרבות טיהואנאקו (Tiahuanaco )המהווים את הבסיס לתרבות הבוליביינית של היום.

פיסל במוזיאון טיהואנאקו


 צפינו בסרט וידאו על הממצאים והקשר שלהם לתרבויות בוליביה לפני בא הספרדים. הממצאים במוזיאון, כלי חרס, פסלים בדים מוצגים בליווי תמונות והסברים. המוזיאון הרשים אותי מאוד ושמחתי שהצטרפתי לסיור. היה זה אחד המוזיאונים הבודדים בו התאפשר לצלם ללא הגבלה. ניצלתי זאת היטב. הממצאים היו יפים למראה ומעניינים מאוד, בהחלט מוזיאון מעניין לביקור. סיירנו עם ורד בין כמה מסעדות באזור על מנת למצוא אחת לארוחת ערב ליל שישי. בסיכומו של דבר אכלנו ארוחת ערב שבת משותפת במסעדה שבקומת הגג של המלון יחד עם כל חברי הקבוצה, זו הייתה בחירה טובה. בתום הארוחה יצאנו שוב לראות את לה פאס בלילה. אכלנו גלידה ענקית שלא הצלחנו לסיים, צעדנו לאורך שדרת דה חוליו עד לכנסיית סן פרנסיסקו וראינו את שרידי שוק חג המולד מתקפל. היו שם מספר גדול של דוכני פרחים בשלל סידורים וצבעים מרהיבים. משם חצינו את העמק ודרך הרחובות הקטנים עלינו אל הכיכר המרכזית פדרו דה מרליו בה צפינו במצעד בבוקר. לאורך הרחוב הסמוך Comercioנפתח שוק לילה שאפשר לנו לראות מעט מהווי הלילה של העיר. הלכנו לאורכו ומשם ירדנו חזרה למלון בידיעה שלא נשארו לנו עוד הרבה שעות שינה.

הפוסט הבא: בואנוס איירס חזרנו אליך שנית