הבלוג הקודם - יוון לנוסע האצמאי - תכנון, מסלול מוצע וטיפים
היום הראשון לטיול טיסת בוקר מוקדמת מאפשרת תמיד להרוויח יום טיול, מומלץ לעמידים שיבננו שיכולים למשוך את היום אחרי 3-4 שעות שינה ועוד שעה וחצי נמנום במטוס. אני חייבת להודות שעם הגיל זה הופך ליותר ויותר קשה.
יצאנו משדה התעופה בן-גוריון בשעה 7.20 מה שהצריך הגעה מוקדמת ונחתנו באתונה בסביבות השעה 10.00 בבוקר, כעבור שעה וחצי כבר היינו בדרכנו ברכב השכור דוהרים צפונה עם מפה ביד וכסף קטן מוכן לכל תחנות הטולים הרבים שציפו לנו בדרך.
הסתבר לנו שהגי' פי אס שלנו לא שמע על ייון כמדינה באירופה, אכזבה קשה כי בנינו עליו לערים (לבדוק בארץ לפני שיוצאים) והבנו שכרגיל צריך לבטוח במפה ובחוש הניווט שלי. 
היציאה (אקסודוס) משדה התעופה קלה יחסית והשילוט ברור ומובן. בתחנת הטול הראשונה הבנו שנצטרך להשקיע הרבה מזומן על כביש האגרה, הטולים נעים בין 2.90 ל 1.40 יורו לכל מקטע. ומספר המקטעים לא קטן, עלות שצריך לקחת בחשבון בטיול.
פנינו היו מיועדים צפונה לחצי האי פיליון. עלינו על כביש האגרה E75 לכיוון לאמיה - Lamia.
היוונים לא משתמשים במספרי כבישים וברוב המפות אין מספורי כבישים. הכבישים היחידים שמשולטים או ממופים עם מספרים הם הכבישים המהירים הבין עירוניים. כדי לוודא היכן נמצאים צריך תמיד לעקוב אחרי המפה ובמקביל על שילוט הכניסה לישובים בהם עובר הכביש. במקומות רבים תמצאו שילוט רק ביוונית. על כן מומלץ להצטייד במפה שבה מופיעים השמות גם ביוונית וגם באנגלית, מצאנו שזו הדרך הטובה ביותר להבטיח נסיעה בלי טעויות והגעה ליעד.
היות והשעה הייתה כבר מאוחרת החלטנו לוותר על הכניסה המתוכננת לעיירה ואגם מרתון, מקום בו התקיים אחד הקרבות המפורסמים בין יוון העתיקה לממלכת פרס. תדלקנו באזור והמשכנו בדרכנו צפונה. זמן קצר לאחר מכן באזור העיר תיבה Thiva כ 78 ק"מ מצפון לאתונה הרכב התחיל לרתוח. עצרנו בתחנה נוספת והכנסנו מים בעזרת מוסכניק נחמד שהזדרז לסייע והמשכנו בדרכנו עוד כמה ק"מ כדי להבין שכך אי אפשר להתחיל טיול. הקשר עם חברת ההשכרה הבהיר לנו שהאחריות על הזמנת הגרר לצורך טיפול היא שלנו ורק עם הם יגידו שצריך החלפת רכב ההחלפה תבוצע.
בינתיים נהננו מנוף מקסים בצד הדרך של אגמי יליקי Yliki ונתנו לרכב להתקרר קצת. החלטנו להתקדם עוד צפונה בכביש המהיר בתקווה להגיע למעבר ההרים תרמופילאי Thermopylae ושם להמתין לגרר ובינתיים לבקר באתר. לצערנו לרכב היו תוכניות אחרות ובצומת הכניסה מהכביש המהיר לאגיוס קונסטנטינוס עיירת חוף קטנה מדרום ללאמיה נתקענו סופית.
התיישבנו על מעקה הבטיחות, התבוננו בנוף המקסים, מצד אחד הרים גבוהים ומוריקים ומהצד השני מפרץ, ים כחול ובתייה של עיירה חמודה והמתנו לגרר. רכב החילוץ הגיע אלינו אחרי שעה, על מנת להבהיר לנו שאנחנו נגררים חזרה לכיוון ממנו באנו ל Thiva- תיבה. דין ודברים נחרצים עם נהג הגרר הבהירו לו שאין בכוונתנו לוותר ואנו עומדים על כך שנקבל רכב חלופי. למזלנו הבחור שיתף פעולה ובמקביל דאג שיצא רכב מאתונה לכיוון תיבה.
בטיול כל מצב מורכב מזמן חוויה, הנהג הגורר היה בחור צעיר וסימפטי כמו רוב היוונים בהם פגשנו אישית. התיישבנו בקבינה של הגרר כשאני יושבת על תיבת ההילוכים ופתחנו בשיח רעים בדרכנו חזרה דרומה נסיעה של 45 דקות. מהסיפורים הבנו שהמצב של תושבי העיירות והכפרים דיי קשה, הוא לא חסך במילים וביקורת על ממשלת יוון ועל המיסוי הכבד, סיפר שמכר את רכבו הפרטי כי הוא לא יכול לעמוד בהוצאות. שיח הרעים גלש למשפחתו, לרמת החיים, לבילוי של משפחתו בחופשות כשאין מספיק כסף, ליחסי הגומלים עם המיעוט התורכי החיי בייון וגם על המהגרים הלא חוקיים שנוכחותם והפשע שלטענתו הם מביאים מפריעים לו מאוד (כנראה שאין חדש תחת השמש), הוא תיבל את הסיפורים בלא מעט דוגמאות.
בדרך צפינו נופים מרהיבים שמגובה הקבינה היה קל יותר לראות ולחוות. הרבה שדות של פרגים שצבעו את הנוף באדום, כל צדי הדרכים מכוסים בהרדופים פורחים בוורוד ובאחי רותם צהוב ובוהק אביב מקסים ביוון . 
העיר תיבה פרוסה לצד כביש האגרה כאחת מערי חבל סטראה אלאדה אזור במרכז יוון. תיבה כיום היא עיר יוונית ללא חן מיוחד, בעברה מלאה תפקיד בולט במיתולוגיה היוונית. שושלת המלוכה ששלטה בתבי הייתה במרכז המיתוס של אדיפוס. על פי המיתולוגיה הרקולס נולד בה. לאחר מלחמת טרויה הפכה תבי לעיר החשובה ביותר באזור וב - 371 לפנה"ס נצחו תושביה את ספרטה שהייתה עד אז בלתי מנוצחת.
ישבנו במשרד חברת הגרר ללא זכר לימי תבי המפוארים עם פקידה צעירה ונאה והמתנו כשעה וחצי עד שהגיע רכב חלופי מאתונה. מהר מאוד גילינו שגם לו יש בעיה עם ההילוך השני, עם הבעיה הזו כבר שרדנו עד סוף הטיול. אי לכך איננו ממליצים להתקשר ביוון עם חברת nationa.
לאחר תודות לנהג הגרר הסימפטי יצאנו שוב צפונה בדרך המוכרת על מנת להצפין כמה שיותר לכיוון מעבר תרמופילאי Thermopylae שעליו לא הייתי מוכנה לוותר. בשלב זה כבר היינו דיי סחוטים והחלטנו לעצור ללינת לילה בעיירה לידה נתקענו קודם לכן היות ושם כבר ידענו שיש בתי מלון לאורך החוף.
נכנסו מהכביש המהיר לעיירת החוף והנופש הרדומה אגיוס קונסטאנטינוס Agios Konstantinos שיחודה הוא בזה שממנה יוצאת מעבורת מידי יום לאיים הספוראדיים. בכניסה לעיירה מצאנו מסעדת דרכים שבה עצרו לא מעט אוטובוסים. נהננו מבורקס מקומי עם גבינה ועם תרד ויוגורט ייוני טוב לארוחת ערב.
פנינו כשני ק"מ לכיוון העיירה והתחלנו בחיפוש של מלון לישון. לאורך הטיילת מול הים המתינו לנו מספר לא מבוטל של מלונות וכנסייה מקסימה. מצאנו לנו את האחד שנראה לנו חביב מספיק ואת פנינו קיבל גבר ייוני מבוגר, חיכן וסימפטי. התמקמנו בחדר עם נוף לחוף כשביננו מפריד הכביש שחוצה את העיירה.
החלטנו לנוח שעה ולרדת לשוטט קצת בין הטברנות שנראו לנו מרוכזות מאחורי הכנסייה.
אבל לגוף היו תוכניות אחרות, פרט לכמה יקיצות באמצע הלילה מצאנו עצמנו בשעת בוקר מקיצים כשכל בגדינו עלינו. כנראה שבאמת היינו גמורים.
היום השני לטיול השקמנו לבוקר נפלא ובהיר כשמולנו עולה השמש מהים מהצד המזרחי בניגוד למה שאנחנו רגילים בישראל. ארוחת בוקר נחמדה על המרפסת וחיוך סמפטי של בעל המלון פתחו לנו את יומנו השני ביוון. קיווינו שהוא יהיה מוצלח יותר מקודמו.
חזרנו לכביש המהיר E75 על מנת להצפין ולהגיע למעבר תרמופילאי Thermopylae האתר נמצא 18 ק"מ דרומית ללאמיה, בעבר לפני סלילת הכביש המהיר עבר הכביש הישן ממש ליד האתר. היום צריך לרדת מהכביש המהיר אתונה לאמיה, לחצות את העיירה וכקילומטר במורד הדרך בצד ימין נמצא אתר ההנצחה לאחד מסיפורי הגבורה הייחודיים בתולדות המין האנושי.
בזמן הכנת הטיול קראתי המלצה של אחד הקוראים באתר למטייל על כך שמי שמתכנן להגיע למקום כדאי שיצפה בסרט הקולנוע "300" המספר את הסיפור. אנחנו אכן אמצנו המלצה זו, צפינו בסרט לפני היציאה ליוון וכשעמדתי מול האתר הודיתי בלבי למי שנתן לי את העצה הנפלאה הזו. אתר תרמופילאי מנציח את הקרב מהמאה החמישית לספירה בין קומץ (300) לוחמי ספרטה ובראשם המלך ליאונידס שחרפו נפשם ומתו עד האחרון שבהם על הגנת מעבר ההרים ובכך מנעו פלישה של צבא פרסים גדול במיוחד למרכז ייון ושינו את פני ההסטוריה היוונית באותה תקופה. בראש הצבא הפרסי עמד המלך כסרכסס הוא האחשברוש המוכר לנו מסיפור פורים.
באתר עומדת אנדרטה מרשימה בדמותו של המלך ליאונידס וכמה שלטים המספרים על הקרב. כשעומדים במקום לצד ההרים הגבוהים מול המישור שבו חנו הפרסים ניתן להבין את עוצמת האירוע וגודל הגבורה. התיישבנו על ספסל מול הפסל ולמרות או אולי בזכות הצפייה בסרט קראנו את המידע הרב שהיה בידנו על הקרב.
הערה חשובה: לחזרה לכביש המהיר לא חוזרים לעיירה אלה ממשיכים עם הכיוון הנסיעה עד החיבור עם הכביש המהיר, יציאה אחת אחרי היציאה בה נכנסנו.
המשכנו דרכנו על הכביש המהיר לכיוון וולוס (מאתונה לוולוס בנסיעה רצופה 5-6 שעות בערך). לוולוס יש שתי יציאות, בראשונה הכביש צמוד למפרץ פאגסיטיקוס Pagasitikos עד לנמל של וולוס דרך מספר עיירות קטנות. הכניסה השניה היא הדרך המהירה שמכניסה את הנוסע עד מבואות העיר. למי שמעוניין להיכנס ישירות לחצי האי פיליון כדאי אולי להמשיך בדרך זו עד העלייה לפורטריה ומקריניצה (חוסך את המעבר דרך מרכז העיר וולוס). אנחנו נכנסנו בכניסה הראשונה ונסענו לאורך המפרץ הנופי תוך כדי צפייה בהרי האי אוויה Avia שנשקפו מולנו במלוא גובהם ועוצמתם. עברנו מספר עיירות חוף שחלקן עם עבר ארכיאולוגי למי שמעוניין ונכנסנו ללב העיר וולוס באזור הנמל. 
וולוס היא בירת האזור, הייתה בה בעבר קהילה יהודית, זאת למדנו מאוחר יותר במקריניצה בה פגשנו ישראלי עם משפחתו שעשה באזור טיול שורשים. אזור הנמל היה תוסס מאוד ומלא מקומיים ותיירים. לא השתהינו והמשכנו דרך רחובות העיר שהזכירה לי את תל אביב בסיגנון הבניה, בתים לבנים, ים תיכוניים עם מרפסות ו"מרקיזות" - צילוניות בשלל צבעים. המשכנו בנסיעה לכיוון העלייה לעיירות חצי האי פיליון.
השילוט ממרכז העירברור אבל קטן יחסית, שימו לב כתוב לפיליון. הרחוב בוולוס עלה וטיפס כשלאורך הרחוב עם כיוון הנסיעה מבצבצות בגובה ניכר מקו הגובה בו היינו העיירות פורטאריה ומקריניצה היעד הראשון שלנו בחצי האי פיליון, מראה קסום ממש.
הטיול בחצי האי פיליון Pelion הייתה אחת מהחוויות היפות שלנו בטיול. פיליון או כפי שהיוונים מכנים אותו פיליו הנו חצי אי בעל אופי שונה בשני צדדיו. הצד המערבי מתון ובעל צמחיה ים תיכונית בעוד צדו המזרחי מצוקי מאוד ומיוער במגוון צמחייה עשיר של עצי דולב, ערמון, אלון, אגוז, אקליפטוס ואשור. בין הצמחייה ממוקמים כפרים קטנים ומקסימים חלקם על החלק המצוקי או בשולי ההרים וחלקם לאורך חופים מרהיבים בכחול וזהוב.
התחלנו את הטיול בעליה לכיוון העיירה פורטאריה, במהלך העלייה פוגשים בנקודות תצפית יפות על העיר וולוס בהם מומלץ מאוד לעצור וליהנות מהנוף. באחת הנקודות בכניסה לכפר אנו וולוס בדרך לפורטאריה עומד פסל יפה של קנטאור -; יצור שפלג גופו העליון אדם והתחתון סוס. המיתולוגיה היוונית מספרת כי חצי האי פיליון שימש כבסיס המגורים של הקנטאורים שהיו פראי אדם ופורעי חוק.
בתקופת הכיבוש התורכי שימש חצי האי כמקום מפלט למתנגדי השלטון ומקור להתקוממות. מכאן גם בסיס ההתפתחות של העיירות באזור. ניתן לטייל באזור יום או יומיים וגם לבלות בחצי האי שבוע שלם ולנפוש. יש לו הרבה מה להציע מבחינת נוף, אתרים, עיירות נפלאות, חופים זהובים ואוכל נפלא.
הגענו לפורטאריה והחלטנו קודם לבקר במקריניצה הסמוכה. לכן לקחנו בכניסה לפורטאריה על פי שילוט שמאלה והמשכנו ישירות כ 17 ק"מ לכיוון מקריניצה makrinits. הכפר מכונה "המרפסת של פיליון", הוא ממוקם לאורך מורד ההר בנקודת גובה גבוהה כך שניתן לצפות על וולוס וכל העמק והמפרץ. ייחודו בכך שלא ניתן להיכנס אליו ברכב, החניה מתבצעת לאורך הכביש המוביל או בחניון קטן וצפוף בכניסה.
בכיכר פגשנו משפחה ישראלית שהאב יליד וולוס ושוחחנו על יהדות האזור לפני המלחמה. הוא המליץ לנו להכנס לחנות הפינתית ביותר בכיכר בה מוכרים מאפה גבינה ותרד מקומיים נפלאים בטעמם בשם טירופסומו. התישבנו על הספסל בכיכר נהננו ממשב רוח שבישר גשם קרב ובא והתבוננו בעוברים ושבים ובבעלי החנויות המכניסים את מרכולתם.
הדרך נופית ומרהיבה, בכל פינה תצפית נוף אחרת לכיוון הים או המפרץ, מערב או מזרח, אם לא עוקבים אחר המפה אפשר להתבלבל. שפע של עצי פרי, תפוחים, דובדבנים, אפרסקים ונשירים אחרים. טיילנו קצת רגלית לאורך הרחוב הראשי של זאגורה להתרשם מהאווירה, כמובן בקרנו בכיכר המרכזית כמנהגנו בכל הטיול.
על אחת המרפסות חגגה משפחה אירוע חתונה שאפשר לנו הצצה לחיי היום יום ביוון. משפחה מורחבת מכונסת על מרפסת מול אחד הנופים היפים בייון, שולחן ארוך ערוך עם כיבוד ולידו רחבה המשמשת לריקוד יווני אוטנטי לגמרה. עמדתי דקות ארוכות מתבוננת בשמחה המשפחתית ומצלמת. המוזיקה, הלהט והשמחה אכן הבהירו לי שאני ביוון.
ביקרנו בביתו של אמן מתכת מקומי הולנדי במוצאו שחיי בכפר עם אשתו ופתח סטודיו המציג מעבודותיו ועבודות הקרמיקה של אשתו. ממנו למדנו שכדאי לעלות לכנסיה שבראש הכפר ולצפות על החוף שלמטה. גם שם מצאנו כנסייה חמודה, עץ דולב מרהיב ובחצר הרבה ורדים פורחים בשלל צבעים ובדרך בתי כפר מכוסים בפריחה, מומלץ מאוד, מאוד.
טילנו במרינה הקטנה, צפינו בגלים ובחוף הצפוני היפה לרחצה, צעדנו לכל אורך הטיילת המלאה בבתי מלון וטברנות חמודות. מגיחים מידי פעם אל החוף וקו המים. צופים במראה המקסים של בתי התושבים הפרוסים על צלע ההר. מקום בהחלט יפה לבילוי של יום יומיים. על פי מידע מראש העדפנו להתקדם ליעד הבא בו החלטנו ללון את הלילה השני ביוון.
המעבר מחוף אגיוס יואנס לדאמוכארי Damouhari השוכנת מספר ק"מ דרומית מצריך שוב טיפוס בכביש לגובה וירידה מחודשת לחוף במראות נוף מרהיבים של הר, יער וים. עצרנו לתצפית ליד בית מלון קטן על אם הדרך לצפות על הנוף ולהנות מקטיף דובדבנים ספונטני מעץ שפשוט עמד שם עמוס בפרי עסיסי ובשל.
פירטי המלון:
Ghermaniko Troditional Hotel
טלפון: 30 24260 49872
מייל: ghermaniko@ goDamouhari.com
היום השלישי לטיול
הכנסייה הייתה פעילה בשעת הגעתנו היות והיה זה יום א', הכנסייה היוונית אורטודוקסית ייחודית בזרם הקתולי ומאוד אדוקה. לקול התפילה טיילנו ברחבה והתבוננו בעץ מכל צדדיו, המשכנו לטייל בין בתי הכפר המקסים נהנים כרגיל מהחצרות והפרחים עד רחבה של מפנה ציבורי גדול ושבנו על עקבותינו.
בסמוך עמדה חנות קטנה לקונפיטורות וריבות וקנינו לנו ריבת פרות מקומית נהדרת, שני אלו הלחם והריבה נאכלו על ידנו בהנאה מרובה במהלך הנסיעות הארוכות בימים הבאים של הטיול.
הפוסט הבא: אולימפוס וסלוניקי
