הפוסט הקודם: בלמונטה, רכס הכוכבים וקוימברה
בוקר שימשי קבל את פנינו בדרכנו חזרה מערבה לכיוון חוף האוקינוס לביקור בעיירת החוף המקסימה נאזארה (על שם נצרת), העיירה הייתה בעבר כפר דייגים ציורי ושליו. היא שוכנת בסמוך למצוק הצופה אל עבר קו חוף יפיפה ורחב המזכיר לא במעט את חופי ישראל.
התחלנו את הביקור מהצוק בגובה 110מ' מעל פני הים בצדה הצפוני של העיירה, הצוק מכונה Promontorio do Sition, במקום זה הייתה למעשה תחילת ההתישבות של הפורטוגלים במקום. במאה הרבעית הובא פסלה של מריה הקדושה מנצרת לפורטוגל והוצב כאן, הפסל נודע בשם הסניורה דה נאזארה. מסורת אחרת מספרת על אציל מקומי דון פואש רואופיניו שרדף במהלך ציד אחר צבי, הצבי זינק מהמצוק אל עבר האוקינוס והאציל ניצל ברגע האחרון מנפילה מקצה הצוק, בעקבות הנס שהתרחש הוקמה כנסיה במקום.
ברחבה המרכזית אכן עומדת כנסית Mamoria da Hermida - כנסית הזכרון, שנבנתה במאה ה 17 בסגנון ברוק, שחלליה הפנמיים מקושטים באזולז'וש, אריחי הקרמיקה המצויירים המאפיינים רבים מבמני הכנסיות בפורטוגל. במהלך הדורות היתה יעד לעלייה לרגל ויש טוענים שגם מגלה הארצות המפורסם וסקו דה גאמה פקד אותה.
תחילה הלכנו אל קצה המצוק הפונה לים על מנת לצפות בעיירה ובחוף ההומה רוחצים במבט מעל. הגענו לעיירה בסוף שבוע ונדמה היה שכל העיירה על חוף הים, החוף היה מלא באוהלי שיזוף יחודיים המזכירים את הסרטים של שנות החמישים בארץ ושימשיות צבעוניות שנראו מלמלא כמו פטריות, הנוף מרהיב ממש ואסור לפספס את הביקור במצוק.
משם חזרנו אל רחבת הכנסיה שהיתה מלאה בתירים מקומיים. את הרחבה מול הכנסיה חובקות חנויות לממכר מזכרות העשויות מצדפים, גזרי עץ, שכמיות סרוגות ע"י נשות פורטוגל ועוד ועוד. כמו כן דוחנים רבים למימכר פיצוחים מקומיים ע"י נשים הלבושות בלבוש המסורתי הנלבש זה דורות על ידי נשות העיירה, מראה המוסיף אוטנטיות וחן למקום.
נכנסנו אל הכנסיה, על מנת לעשות סיור מאורגן ומוסבר, הכנסיה הזו יפה וכדאי מאוד לא לוותר על הכניסה. המשכנו וטילנו בין החנויות ובין הסמטאות על המצוק, פגשנו בחנות חמודה וכובשת לב שבעליה מכין דגמי סירות דייגים חמודות, והמשכנו לצפות על החוף ממעל מזוויות שונות. גילינו שיש מעלית כבלים Rua do Elevados העולה מהחוף אל עבר המצוק וניתנת לשימוש למי שלא מגיעה כמונו בטיול מאורגן.
מהמצוק ירדנו לביקור בנאזארה עצמה. האווירה היתה מדהימה, תוססת וצבעונית. התחלנו מחוף הים ממש, צפינו במקומיים משתזפים תחת האוהלים שהוקמו לכל אורך החוף, ראינו קבוצות של בני נוער מקומיים מתחרים בכדורשת ונהננו ממזג אויר חמים וחביב של 25 מעלות (בארץ החברה התבשלו ב 40 מעלות).
סיירנו ברחובות העיירה הצבועים לבן, רבות מנשות העיירה היו לבושות בלבוש המסורתי ולא הפסקי לצלם. פגשנו משפחות שלמות יושבות בפתחי הבתים עוסקים בשלהם בין שלל המבקרים. בקרנו בשוק מקומי מקורה תוסס ונחמד ולסיום התישבנו באחת הסמטאות לארוחת פרות ים ודגים נהדרת וטעימה. אני אכלתי מאכל מקומי בשם Cataplana תבשיל פרות ים ברוטב אדום ומטובל היטב שהיה שפוט מעדן אמיתי, אני ממליצה בכל פה לנסות.
שבעים ומרוצים מאוד יצאנו לדרכנו ליעד הבא למנזר בטאליה, השוכן בלב עמק פורה וירוק, לצד ציר דרך ראשית בפורטוגל. המנזר נחשב כ"מנזר המלחמה" (Mosteiro da Bataltha). ראשית בנייתו בשנת 1388, שלוש שנים אחרי ניצחון הפורטוגלים על הספרדים שטענו לכתר פורטוגל, בקרב אלז'ובארוטה שהתחולל לא רחוק מהיכן שנבנה המנזר. בעקבות הניצחון יסד ז'ואאו ה-1 את "מנזר מריה הקדושה של הנצחון", הוא מנזר בטליה.
המבנה הגדול עוצב סופית רק בראשית המאה ה-16 והוא אחת הדוגמאות המושלמות של סגנון הגותיקה ה"מנואליני". הביקור במנזר מרשים מאוד, היה זה לנו המפגש הראשון עם הסגנון המנואלי המרשים, המנזר גדול מימדים עם מספר חצרות פנימיות והסיור בו מהנה ומפעים לב. העיצוב הזכיר לי לא מעט את סגנון המקדשים בהודו ולא בכדי, יש השפעה מובהקת בין הסגנונות והשפעה הודית עיצובית עקב שהות הפורטוגלים בתקופה האמפריאלית גם בהודו. המנזר הוגדר כאתר מורשת עולמי.
בתוך המבנה קים חדר המוקדש לזכרון החיל האלמוני שנהרג במלחמת העולם הראשונה, הכולל נר תמיד ונוכחות של חילי כבוד לצד האנדרטה לזיכרם של החיילים. כמו כן מוזלאום שלם בו קבורים זואי הראשון מלך פורטוגל ואישתו ובנם אנריקה "הנווט" שהקים את ביה"ס לספנות של פורטוגל שהיה שם דבר בתקופתו והכשיר רבים מהספנים והנווטים שגילו ארצות , ורבים מהאצולה הפורטוגלית..
מבטליה המשכנו דרכנו אל עבר העיירה הציורית בעלת עבר יהודי עשיר בשם טומר.הגענו בשעות הצהריים כשהעיירה הייתה מאוד מנומנמת, מטרתה הביקור בעיירה היה בית הכנסת העתיק ביותר בפורטוגל, המהווה דוגמה שמורה נדירה וייחודית לבתי התפילה של ימי הביניים ואדריכלות פורטוגלית מלפני תקופת הרנסנס. על מנת להגיע אליו נאלצנו ללכת ברחובות העיירה התחתית, נתקלנו ברחובות עם שמות יהודיים אופיינים שמעידים על גודלה של הקהילה היהודית בעבר.
בית הכנסת בטומר נשמר בשלמותו וניתן לזהות עד כמה הקהילה בטומר היתה עמידה מבחינה כלכלית. המקום שימש כבית מדרש ובית הדין של הקהילה מה שאפיין את המרכז הקהילתי דתי של תקופתו. הוא נסגר ב 1496 עקב צו גירוש היהודים. במהלך המאה ה 17 שימש כבית תפילה נוצרי, במאה ה 19 שימש כמתבן, אסם תבואה ומחסן סחורות. ב 1923 עם הגעתו של שמואל שוורץ מהנדס מכרות פולני יהודי (שגילה את אנוסי בלמונטה) נצל המבנה מהעזובה, נתרם לממשלת פורטוגל כדי שיוקם בשטחו מוזיאון על שם אברהם זכות.
את פנינו קבלה חברת הקהילה, ערכנו סיור בבית הכנסת שבתחומו נמצא גם אוסף מצבות קבורה ממקומות שונים בפורטוגל, וכלי קרמיקה לאספקת מים ואוסף מטבעות שנמצא במבנה הסמוך שאפשר גם את תיארוך בית הכנסת. מבית הכנסת המשכנו ברחוב הראשי הסמוך למסעדה בה עשינו הפסקת קפה קלה, החוויה שזומנה לנו שם הייתה מיוחדת במינה, פנה אלינו אדם מבוגר ושאל אם אנחנו מישראל, צליל השפה שדברנו הסגיר אותנו. הוא התיישב איתנו לשולחן וקיים אתנו שיחה ערה על ישראל ועל יהדות טומר של היום, הסתבר לנו שהוא יהודי שחיי במקום.
מהר מאוד הבנו שטומר הינה עיירה מקסים, בחלקה העליון של העיירה נמצאת מצודה שהיתה אחד ממהמרכזים הנוצריים המשפיעים בפורטוגל מתקופת הרנסנס המבנה הגדול והמרשים ממוקם בראש הגבעה החולשת על העיירה, לא בקרנו בה אבל נראתה מכל נקודת מבט בחלקה התחתי של העיירה, אני מניחה ששווה לבקר במצודה, כמו כן יש בטומר לא מעט כנסיות נוספות בהם נתקלנו תוך כדי הסיבוב בסמטאות. . את העיירה חוצה נחל שסביבו גינה ציבורת צבעונית ופורחת עם עצי ערבה בוכיה, וגלגל מים נחמד שנאמר לנו ששופץ לא מזמן,. העיירה מתויירת מאוד ויפה לביקור.
בסיום הסיור יצאנו אל מחוץ לעיירה בדרך המובילה אל המצודה על מנת לבקר באקוודוקט ענק ויפיפה שהוביל מים ממעינות האזור למצודת טומר במהלך התקופה בה היתה המצודה פעילה. היתה זו הזדמנות נפלאה לטעום מ הטבע באזור זה. הלכנו לאורכו של האקוודוקט השמור היטב בגובה רב מעל הכביש הסמוך לו. וזו הייתה בהחלט אחת מהחוויות המפתיעות של הטיול.
היעד האחרון ליום המגוון הזה היתה פטימה השוכנת 145 ק"מ מצפון לליסבון. פטימה הינה אתר נוצרי ייחודי שהוקם בתחילת המאה ה 20. עד ה 13 במאי 1917 פטימה הייתה כפר קטן ולא ידוע, בעקבות התגלות שחוו שלושה ילדים קרובי משפחה שגרו בכפר השתנה גורלה של העיירה מקצה לקצה, סיפור ההתגלות הביא בעקבותיו אמונה נוצרית חזקה ובעקבותיה בניה של אתר נוצרי ענק מהגדולים והעיקריים באירופה. עד הגעתי לפורטוגל מעולם לא שמעתי עליו אבל כל מה שמתרחש בפטימה מבחינת אמונה יכול להשתוות לחווית הביקור בותיקן. הגענו לעיירה הסובבת כולה סביב האתר המקודש שכולל בזיליקה גדולה שמייחסים לה קדושה וכוחות מרפא.
מולה רחבה ענקית לחצי מליון מאמינים עם דרך מרכזית עליה מגיעים המאמינים שמצפים למרפא בהליכה על הבירכיים, מבנה ענק סגור נוסף לימי גשם ופסל של האפיפיור יוחנן פאולוס השני שביקר במקום וקיים בו מיסה. רחובות העיירה מלאים בתי מלון לעולי הרגל הנוצרים המגיעים אליה במהלך כל השנה, ובחנויות לממיכר חפצי פולחן נוצריים.
השתכנו במלון בפטימה הממוקם בדיוק מול הכניסה הראשית לאתר הקדוש Hotel Estrela de Fatima. ערכנו ביקור באתר באור בין ערביים וכבר אז התנהל בחלק של הרחבה הקרוב לבזיליקה מיסה בהשתתפות כמה מאות אנשים, ונוספים המשיכו להגיע על ברכיהם. הטקס נוהל על ידי מספר כמרים ומקהלה. חזרנו למלון לארוחת ערב.
עם חשיכה חזרנו אל הרחבה הענקית על מנת ליצפות במיסת הלילה המפורסמת שאותה אסור להחמיץ. כל העיירה התכנסה לרחבה, אלפי אנשים עם נרות בגדלים שונים חלקם באורך של גובה אדם התכנסו סביב הבזיליקה לטקס מיסה לילי. עמדנו שם מתבוננים בכוחה של האמונה תוהים מה מביא את כל האנשים הללו לעמוד שעות במזג אויר קריר למדי (לבשתי סוודר והיה לי קר) ולהתפלל בצוותא. התפילה הייתה בחוץ ולא בבזיליקה. התברר לנו שהטקס נתקיים בכל ערב.
התאייפנו מהטקס והחלטנו לעשות סיבוב בעיירה, נחשפנו לכמות גדולה של חנויות שמוכרות דברי קודש נוצריים בשלל גדלים ובמיוחד את פסל מריה הקדושה של פטימה. חוויה מעניינת בפני עצמה.
כשחזרנו אל הרחבה כעבור מחצית השעה החלה התהלוכה המסורתית של סיום הטקס, צלב ענק מואר ופסל של המדונה נישאו על כתפי כמרים ואחריהם במסע ארות אלפי אנשים חלקם בכסאות גלגלים סובבו את הכיכר כולה תוך כדי תפילה כמו נחש ארוך של אור.
כולם אוחזים בנרות. המחזה היה מרשים ואני מאמינה שלמאמינים גם חוויה עמוקה של התרוממות רוח. כשרואים זאת אפשר בהחלט להבין את הכוח שיש לטקסים הדתיים על המון המאמינים, אותי הארוע ריתק. נזכרתי בטקסים שצפינו בסרילנקה ובהודו במקדשים, טקסים ליליים עם נרות, אל נישא על כתפי מאמינים ומינחות מגוונות בידי המאמינים לאלים, הייתה לי תחושת דז'בו חזקה.
