איגווסו - ארץ המפלים הבלתי נגמרת

היום העשרים בטיול

השכמנו שוב בשעה מוקדמת מאוד של הבוקר על מנת להגיע בשנית לשדה התעופה המוכר בבואנוס איירס על מנת לטוס עם הבוקר למפלי האיגואסו. טסנו צפונה מעל מראות חדגוניים של מישורי הביצות ושטחי המרעה של אזור הפמפס רחב הידייםהישר למפלי האיגווסו.

הגענו אחרי נחיתה ארוכה מידי דרך עננות נמוכה ישר ללב יער הגשם, אזור טרופי עמוס בצמחיה ומים כדי להתחיל סיור בעוד אחת מהאטרקציות המרכזיות של הטיול, מפלי האיגווסו.

מפלי האיגווסו (Iguasu) הם המפלים הגדולים ביותר בשטחם בעולם, רוחב חזית המים מגיעה ל 4 ק"מ וגובה המפל הגדול ביותר הוא 82 מטר. מספר המפלים והאשדות הוא 275. את המפלים גילה לראשונה נונז קבזה דה לה ואסה (Nunez Cabeza de la Vaca) בשנת 1541 כשחיפש מעבר מברזיל אל בואנוס איירס. המפלים נמצאים כ 19 ק"מ ממפגש הנהרות איגאסו ופרנה באזור בזלתי היוצר מראה של מאות מפלים הנופלים על רקע אבן בזלת שחורה המוקפת יער טרופי ירוק עד. קרני השמש נשברות בענני המים שיוצרים המפלים וכל האזור נמצא בחגיגת מראות, צלילים וצבעים אין סופית. אין מילים לתאר. לראשונה בטיול צילמתי בוידיאו של המצלמה כי הרגשתי שהתמונות לא מספרות די ולא משקפות את המראות והקולות של האתר המדהים והעוצמתי הזה.

משדה התעופה הגענו אל הכניסה לאתר בצד הארגנטינאי של המפלים שנקרא גם מיסיון (ע"ש המסיונרים שהגיעו לאזור במטרה לנצר את האינדיאנים). בכניסה פגשנו במספר קיביות שברכו אותנו לשלום. עלינו לנסיעה קצרה ברכבת תיירים מקומית דרך יער עד לתחנה הסופית. משם הליכה של 20 דקות לאורך רמפות עץ הנקראות כאן פאסארלאס (Pasarelas) מעל חלקי יבשה ונהר כשבדרך אנו צופים בהרבה פרפרים מרהיבים בשלל גוונים (בשמורה כ 500 סוגי פרפרים) הביאו אותנו אל תחנתנו הראשונה, המפל המרשים ביותר באתר הנקרא גרונו של השטן (La Garganta del Diablo). אין ספק שם הולם לעוצמת הזרימה, כמויות המים ואדי המים העולים ממנו. מדהים, עצום בלתי נתפס אילו המילים הראשונות עליהם חשבתי.



צפינו במפל בצורת הפרסה ובמראות שסביב בהתרגשות וראינו בתדהמה להקות סנוניותגולשות על גבי זרמי האויר שיוצרים המפלים בינות לרסיסי המים, התאבדות של ממש, אבל הציפורים הקטנות הללו שרדו את הכניסה למפל שוב ושוב. גם אנחנו הרגשנו את רסיס המים היטב בעומדנו מעל המפלים בטווח של נגיעת יד.

הפארק בצידו הארגנטינאי ידוע ביכולת להגיע בעשרות השבילים אל נקודות תצפית קרובות ביותר אל המפלים. ישנה מערכת שבילים עליונה ותחתונה. בשלב ראשון הלכנו על גבי הרמפות במערכת העליונה, ערכנו תצפית על מפל נוסף גבוה ועוצמתי במיוחד בשם Salto Bossettiוהמשכנו על המסלול העליון לערוך תצפיות על קבוצות נוספות של מפלים ובינהם גם מפל סן מרטין שבקרוב נהיה מתחתיו עם סירת הזודייק. צפינו מלמעלה על האי השוכן במרכז הנהר בין כל המפלים גם הוא בשם סן מרטין המשמש את המבקרים גם כחוף רחצה. את המפל Salto Bossettiראינו בשלב הבא מלמטה והיינו ממש מתחתיו כשהלכנו על גבי מערכת השבילים התחתונה.

זו הובילה אותנו אל נקודת הפלגה שמול האי. עלינו על סירות זודיאק לאחר שהפקדנו את רכושנו בידי ורד שנשארה על החוף ולאחר שהעלנו על עצמנו בגדי ים או בגדים קצרים. הוזהרנו מראש שאין סיכוי שנצא יבשים מהחוויה ואכן כך היה.

הפלגנו עם הסירות אל תחתית המפלים, בתחילה רחמו עלינו ועשו לנו טבילת מים במפל קטן יחסית שנמצא על הנהר ריו איגווסו בדרך לגרונו של הסטן והוא חלק מקבוצת מפלים בשם מפלי המוסקטרים (Salto Dos Mosqueteros) כנראה בגלל שהם שלושה צמודים זה לזה. בשלב השני הכניסו אותנו לתוך המפלים הגדולים יותר מצידו השני של האי בשם מפל Salto Mbigua ולסיום הכניסו אותנו ללב הפועם של המפל השני בעוצמתו בפארק אחרי גרונו של הסטן בשם מפל סאן מרטין (Salto San Martin). את רעש הצעקות של החברים עמעם קולו המהדהד של המפל הענק והשוצף הזה. אכן חזרנו רטובים עד לשד עצמותינו. החוויה המחישה היטב את עוצמתם של המפלים מקרוב.

עלינו רטובים חזרה בשביל המוביל אל בית הקפה בחלקו העליון של האתר על מנת להתייבש ולהחליף בגדים. שם קבלו את פנינו קבוצה של איגוונות שהשילו את עורםתוך כדי תנועה על האדמה וקבוצה של דביבונים ארוכי חותם ומקסימים למראה שרצו בין האנשים ואכלו מכל הבא ליד.

לא רחוק משם התמקמנו במסעדה בשרות עצמי לארוחת צהריים. בסמוך יכולנו להתוודע לחלק מהצמחיה הטרופית המעניינת של האזור. עצים ממשפחת השיקמים ועליהם ציפורים יפות ועוד מגוון רב של עצים ושיחים נוספים. שאלתי את עצמי במהלך כל היום מדוע פרחי הבוסמת יפים כל כך בחלק הזה של העולם, בגינתי החמה בארץ הם נראים משום מה קטנים יותר. אוי לו היה לנו קצת משפעת המים של האיגווסו.

את היציאה מהפארק עשינו בהליכה רגלית קצרה בתוך סבך הצמחייה הירוקה של יער הגשם. הגענו לכניסה ועלינו על האוטובוס כדי לנסוע למעבר הגבול היבשתי בין ארגנטינה לברזיל.

עם המעבר לברזיל נכנסנו לחנות ענקית ומיוחדת של מזכרות תיירים. בכניסה הוצבו אבני מינרלים מהם עושים אבני חן בעיצוב שחנן אותם הטבע בצהוב וסגול, ציפורי אבן בשלל גדלים צבעים וצורות עמדו בעשרות מדפים. החנות הציעה ממכר של כל דבר נוי אפשרי כיד הדמיון, אבנים טובות, בגדים מסורתיים, חפצי נוי, תמונות, פסלים, מסכות, כלי בית מאבן ועוד ועוד ועוד, הזדמנות להשלמת מתנות למי שרוצה לקנות במחיר מופקע.

משם נסענו ישירות למלון Falls Galliבסמוך לעיר הברזילאית פוארטו איגווסו Foz Do Iguacu. הגענו יחסית בשעה מוקדמת, היות שקמנו בסביבות השעה 4 בבוקר הרגשנו שמגיעה לנו מנוחה. בן זוגי נרדם ואני ירדתי לברכה של המלון כדי לשחות. היה קצת קריר בחוץ אבל במים היה נפלא. שחיתי כשעה תוך כדי צפייה בשמש השוקעת והדלקת התאורה הפנימית של הברכה ולאחר מכן ישבתי עם לבנה ושבתאי על שפת הבריכה לשיחת רעים. את שארית הערב בילינו בחדר בקריאה עם כוס מרק חם שתמיד זמין לנו במזוודה.

אנחנו בברזיל, המדינה האחרונה שלנו בטיול. התחלנו את היום בביקור בסכר ותחנת הכח איטייפו Itaipu המשותפים לברזיל ופאראגואי. זהו אחד המפעלים ההידרואלקטיים הגדולים ביותר בעולם (השני בגודלו אחרי הסכר הנבנה בסין). בקרנו במרכז המבקרים בצד הברזילאי, צפינו בסרט תדמית על הקמת הסכר ותוצאותיו לאוכלוסייה בברזיל, ונסענו לנקודת תצפית על הסכר והמפעל ההידרואלקטרי. קיבלנו הסבר מקיף עם נתונים שונים, כיצד נבנה ומה הוא מספק היום לשתי המדינות שהקימו אותו (ברזיל ופארגואי). המבט על הסכר הענק הזה מרשים מאוד. משם המשכנו בנסיעה על הסכר עצמו על מנת לראות את הימה שנוצרה בצידו השני. לשם כך נכנסנו לתחומה של המדינה השכנה פארגואי ועברנו משם חזרה לברזיל על גבי הסכר עצמו. מסתבר שהימה גרמה להרס סביבתי לא קטן. שורה של כפרים, 799 קמ"ר של יער וסדרת מפלים המתחרה למפלי האיגווסו נעלמו מתחת למים עקב הקמת הסכר והיווצרות הימה.

המשכנו לצד הברזילאי של מפלי האיגואסו על מנת לערוך תצפיות לאורך המפלים. הצד הברזילאי מתאפיין במבט הפנורמי שהוא מאפשר על המפלים לכל אורכם וגובהם. הלכנו על השביל לאורך נהר האיגווסו לכיוון נקודת הסיום שלו במפגש עם מפל גרונו של הסטן. לכל האורך ניתן לצפות מנקודות תצפית יפות במיוחד על כל המפלים שאתמול עמדנו ממש לידם או מתחתם. לקראת סיום השביל ישנה אפשרות לרדת עד הנהר עצמו מרחק לא גדול ממפלי גרונו של השטן ולצפות בפלא העוצמתי הזה מלמטה.

שמנו עלינו את מעילי הגשם שסחבנו כל הדרך בדיוק בשביל הרגע הזה. הטמננו את כל הציוד מתחת למעילים וצעדנו על הרמפה עד לב הנהר כדי להירטב כהוגן ולראות מחזה מרהיב של קשת מלאהשל 180 מעלות בין רסיסי המפל הענק ביותר שראיתי אי פעם, בגודל, בגובה, בכמות המים ובאד המים הפורץ מהמים הנופלים מהמפל אל הנהר שמתחתיו. משם עלינו חזרה אל הרכס שליד על מנת להגיע אל המפל מהצד ולגעת במים הנופלים בדרכם מטה.

גם כאן צפינו בקשת יפה ומרשימה בשלל צבעים מעל הנהר. עמדנו מספר דקות מנסים להפנים את המראות לפני העלייה הסופית במעלית אל הכניסה לפארק.

המשכנו עם האוטובוס עד לשדה התעופה על מנת לטוס ליעד הבא אזור הג'ונגלים ולב היער הטרופי של ברזיל העיר מנאוס עם עצירת ביניים בקוריטיבה Curitiba  ובברזיליה.

לאחר טיסה מפרכת במיוחד הגענו בשעה טובה בשעת לילה מאוחרת למנאוס (Manaus) המנומנמת. ביומיים הבאים אנו הולכים לבלות בלודג' בסמוך לנהר הריו נגרו Rio Negro, מרחק הפלגה קצר ממנאוס. עלינו על ספינת נהר מקומית שהמתינה לנו והפלגנו בחשכה מוחלטת על גבי הריו נגרו בסירת נהר מקומית יחד עם כל הציוד האישי לעבר הלודג'. בדרך בן זוגי שלף פנס ויחד עם המדריך הברזילאי שהתלווה אלינו (שמו כשם הסופר הברזילאי פאולו קואלו) חפשנו לראות עיני תנינים - קימנים במים, ואכן ראינו לא מעט, עיניהם מנצנצים בגוון אדום. עוד בדרך הוזהרנו לא לעזוב את הלודג' עם ההגעה ולא לנסות להיכנס להרפתקאות מיותרות בשבילים הסמוכים פן לא נמצא דרכנו חזרה בלילה. למחרת נבין עד כמה צדקו.

התמקמנו בלודג' שהרבה ממנו לא יכלנו לראות בחושך, אבל הבנו שהגענו לאזור טרופי עשיר בצמחיה בעל 90% אחוזי לחות להם אנחנו לא מורגלים, שמענו מעט קולות של חיות שונות מבן הצמחים. היה זה הלילה הראשון בלודג' בתוך הג'ונגל בשם Eco Park Lodge בקרבת מנאוס.

הפוסט הבא: מנאוס והריו נגרו - אזור יערות הגשם של ברזיל