הפוסט הקודם: רבאט בירת מרוקו דרך ווילוביליס ומקנס לפס
יום שלישי לטיול - יום ו' 24.9.10
פס הינה מארבע, ערי המלוכה (פס, ראבט, מקנס ומרקש) והעתיקה ביותר במרוקו. נחשבת כמעוז דתי ומרכז לימוד מתקדם כאחד. תושביה המונים כמליון נפש חיים בעיר תוססת המפגישה חדש וישן כאחד. העיר מחולקת לשלושה רובעים: העיר העתיקה "פס אל באלי", העיר החדשה "פס אל ג'דיד" שנבנתה מחוץ לחומות ופס המודרנית שנבנתה בשנות המאה ה 20 ע"י הצרפתים "ויל נובל". חלקיה המודרנים של העיר הפתיעו אותי ביופיים, שדרות רחבות נטועות עצי נוי ופרחים לצד כיכרות רחבות והרבה מזרקות מים ולצידם בתי קפה ומסעדות הומות אדם. אך החלק המעניין והאוטנטי באמת היא העיר העתיקה ה"מדינה" או בפי המקומיים "פס אל-באלי" על סימטאותיה המפוטלות, היפות והמעניינות במיוחד. את ביקורנו בפס התחלנו בתצפית נחמדה על שלושת חלקי העיר מהמגדל הדרומי של העיר (לעיר גם מגדל צפוני שניתן לראות בקו העין מעברה השני של העיר). זו נקודת תצפית שאפשרה הכרות ממעוף הציפור עם האתרים בהם נטייל במהלך היום. בספרי התירות ממליצים לעלות אליה דווקא עם שקיעה, נקודה למחשבה, אולי כדאי לסיים שם את היום. סביב חומת העיר ממוקמים בתי הקברות המוסלמים של העיר. היות וטיילנו בעיר ביום שישי היום הקדוש לאיסלם התכונה היתה רבה, תוך כדי נסיעה היה אפשר לצפות ולהתרשם מהציבור הרב שהתאסף בכניסה לבתי הקברות להתבונן בלבושם ובדרכי ההתנהלות שלהם, מאוד מעניין לטעמי.
מהתצפית המשכנו אל עבר רובע הקדרים "עין קאבי" . היות ומקצוע הקדרות דורש הפעלת תנורים לשרפת החימר רובע הקדרים בדרך כלל ממוקם מחוץ לחומות העיר העתיקה. הקרמיקה של פס ידוע בציבע האפור בניגוד לסאפי (בה בקרנו בהמשך הטיול) בה הקרמיקה אדומה. ערכנו ביקור דיי תירותי בבית יוצר הבנוי סביב חצר שבמרכזה מכינים את החימר לעיבוד. סביב החצר מצויים חדרי עבודה שונים בינהם התנור לשרפת הכלים, וחדרי עיבוד החימר לכלים ופסיפסים. החצר היו מועסקים ילדים ומבוגרים כאחד. חלק מהאומנים מפעילים ברגליהם אובניים שקועות בבור בקרקע, בעוד בידיהם הם יוצרים את הכלים. היחודי יותר במפעל שבקרנו היה דווקא ייצור הפסיפס המרוקאי הנקרא סליג'. 
הסליג' מעוצב משברי קרמיקה אותם מכינים בעמל רב ובתת תנאים בני נוער ולעיתים גם ילדים. הם יושבים שעות על הקרקע ומסתתים מאריחים צבעוניים צורות גאומטריות שונות צבעוניות ומגוונות אותם מחברים יחד למשטחי פסיפס לשולחנות, אריחים, תמונות ומיני קישוט ביתי שונים. הכרנו את כל תהליך היצור של הקרמיקה המרוקאית בה פגשנו ונפגוש במהלך כל הטיול במרוקו. המצער היה לראות את התנאים בהם עובדים ילדים ומבוגרים אחד, אך התוצאה מרהיבה בצבעים וצורות. משם המשכנו בנסיעה לעבר המלח היהודי שהיה בזמנו כנראה מפואר במיוחד. יהדות פס היתה מפורסמת בעושר הרב שלה, רבים מבניה שרתו בדרך זו או רחרת את המלוכה במרוקו. גם המלח היהודי ממוקם בסמוך לארמון המלך והסיבה לכך היא הרצון של המלוכה המרוקאית להגן על היהודים בעיר מתוך אינטרסים כלכליים שלה. רחובות המלח בפס התאפיינו בצפיפית כמו כל הערים העתיקות במרוקו, בתי היהודים התאפיינו במרפסות עץ מגולפות ויפות שניתן לראות עד היום כעדות לעושרה של הקהילה.
ערכנו ביקור במלח תוך כדי הליכה בסמטאות הצרות עד לכניסה הצנוע לבית הכנסת "איבן דנן" הסמוך לבית הקברות היהודי. היות ובקרנו בעיר ביום חג הסוכות בית הקברות היה סגור למבקרים אך לשמחתנו יכולנו לצפות עליו מנקודת תצפית שעל גג בית הכנסת. הביקור בבית הכנסת היה מעניין ומרגש, זהו אחד מבתי הכנסת העתיקים במרוקו שעבר שיפוץ ונחנך ב 1999, הוא מכיל אוסף מרשים של תשמישי קדושה, כיסא אליהו וארון קודש מרהיב. דגם שלו ניתן לראות באוסף בתי הכנסת שבבית התפוצות. ביציאה מבית הכנסת יכולנו לראות בסימטה הצרה ילדה ערבייה יושבת על הרצפה ומכינה את שעורי הבית שלה, הצצה לעולם של המלח היום.
יצאנו מחומות המלח הישר אל רחבת ארמון המלך. מולנו ניצבה רחבה גדולה שבמרכזה חזית כניסה למבנה הארמון. 7 שערים עם דלתות ברונזה ענקיות בריקוע צורות מדהים ביופיו, תחת קשתות סטוקו וסליג' וגג ירוק המאפיין את כל מבני המלוכה במרוקו. כמו שאר מבני המלוכה גם מבנה זה היה מרשים ביופיו.
את המשך היום עשינו בין 9400 סמטאות ושווקי העיר העתיקה של פס. נכנסנו ל"פס אל באלי", דרל השער המפורסם שער בוג'לודאחת הכניסות המרכזיות והמרהיבות לעיר העתיקה. השער מתאפיין בקרמיקה הכחולה מצד אד שלו וירוקה מצידו האחר הירוק מסמל את האיסלם והכחול את השעון. בעיקבות האריחים הכחולים נקראת פס גם "העיר הכחולה". 
את השעה הראשונה בסיור ערכנו עם כל חברי הקבוצה ופנינו לעבר הסימטה המובילה למדרסה בו ענאניה. לצערנו היא היתה סגורה ולא יכולנו להכנס. עלינו לביקור בביתו של הרמב"ם הסמוך למדרסה. נדחקנו בשני חדרים שסבורים שבהם חיי הרמב"ם בתקופה ששהה בפס. כיום גרה בבית משפחה מוסלמית המרוויחה למחייתה מהביקורים במקום. בצמוד לגג המבנה לאורך הסמטה ניתן לצפות בשעון העיר "שעון המים" העשוי מקורות עץ שאליהם היו מחוברות קערות מים שסוד הפעלתן לא נהיר עד היום. סביב השעון נקשרו אגדות על הרמב"ם.המשכנו להסתובב בשוק כשעה בגפנו מציצים לפינות שונות ונהנים מהמולת הרוכלים והמראה העשיר והססגוני. מה לא מכרו שם, בשר על האש, סלים, בשר מיובש בשומן של עצמו, בקבוקי מי פרחי הדרים, ירקות ופירות, בגדים , דברי מתיקה ועוד ועוד. 
היות והיה זה יום שישי רבים מהגברים לבושים בגדי חג הסתובבו בדרכם לתפילה במסגדים והמדרסה שהיתה סגורה קודם ועכשיו נפתחה לתפילה אלא שבשלב הזה לא היה ניתן להכנס ללא מוסלמים. נערות ונערים מיהרו עם מגשי עץ או נירוסטה אל המאפייה השכונתית לאפות את הלחם שתפח בבית. מראות אוטנטיים של עיר מזרחית בשיא פעילותה. אחרי שמיצינו את המראות התישבנו בלב אחת הסמטאות לארוחת טג'ין טעימה (מהטובות שאכלנו). 
את המשך הסיור עשינו שוב עם כל הקבוצה, שעת צהריים נכנסה ורבים מחנויות החלו להיסגר עקב יום השישי יום השבתון למוסלמים. חלק מהקבוצה ראו זאת כפיספוס היות וציפו לראות את העיר העתיקה בהמולה היום יומית (כפי שראינוה קודם), לי זה לא הפריע היות ויכולנו לראות באמת את הסמטאות ואת ההולכים בהם יותר ברוגע וללא עומס יתר. היות וראינו שווקים בתחילת היום ורבים נוספים בהמשך הטיול ראיתי בכך דווקא יתרון. יכולנו לראות את הגברים ההולכים לתפילה ואת הילדים הממהרים למאפייה, את גגות הסמטאות והבתים תוך כדי הליכה הבחנתי בפרטים ארכיטקטוניים רבים שמן הסתם לא הייתי רואים בהמולת השוק. 
רבים מהבתים בסמטאות נתמכים על ידי קורות עץ כדי למנוע קריסה.ההליכה בסימטאות פס במיוחד מורכבת מאוד ולמי שעומד לטייל בהם בגפו מומלץ מאוד להצטייד במפה או להיעזר בנער מקומי שיוביל אתכם למחוז חפצכם היות ולא קל לנווט בהם. במהלך אחר הצהריים בקרנו במאפייה שבאחת הסמטאות על מנת לצפות באופה ובתנור השכונתי. 
המשכנו לעבר רובע הבורסקאים המפורסם כאטרקציה תירותית מועדפת. מהגגות ברובע ניתן לצפות בבורות העיבוד של העורות על ידי נערים צעירם הטובלים את כל גופם במיים מאופשים ומסריחים עד שאי אפשר לנשום. למי שרגיש לריחות כדאי שלא יבקר במקום. עמדתי על הגג והתבוננתי בעושים במלאכה וליבי היה איתם, עבודה קשה פיזית ומלוכלכת מאוד. לא לחינם מספרים כי הבורסקאים לא הורשו להתערב בעבר בקהל בית הכנסת בעקבות הריח שדבק בבשרם.
בלי קניות כמובן אי אפשר, האזור מלא חנויות למימכר דברי עור במחירים זולים למדאי בתנאי שיודעים לסחור נכון. רבים חברי הקבוצה עסקו מקניות בשלב זה של הביקור בחנויות שהיו פתוחות. משם המשכנו לעבר אחד החנים הישנים בעיר על מנת לראות את עבודת האורגים. בנולים השונים ארגו שמיכות ובדים לצעיפים וכיסויי מיטה מרהיבים בצבעם ויופיים. כמובן הכול ממוסחר ושוב קניות. המשכנו בסמטאות לעבר האוניברסיטה העתיקה ביותר במרוקו האוניברסיטה הקירוואנית והמסגד שהיה בשיא פעילותו ואפשר הצצה אל עולם האיסלם של יום
ו'. 
