שעת השקמה נקבעה ל 4.00 בבוקר' שיגעון שהיה שווה כל רגע. בפתח לובי המלון המתינה לנו קבוצת נהגי ג'יפים ברברים וקובץ של מוכרי צעיפים בשלל צבעים, אלו שרכשו את הצעיפים מהר מאוד הפכו לחלק מהנוף כשליפפו את ראשם בליפוף הברברי, בחוץ היתה חשכה מוחלטת, מייד נכנסנו לאווירה.
חולקנו ארבעה נוסעים בכל ג'יפ ויצאנו במהירות לדרך כדי לא לפספס את הזריחה מעל הדיונות של המדבר. דהרנו כמטורפים כ 45 דקות בשבילים לא שבילים על שטח חמדה מישורי כשסביבנו מספר רב של רכבים נוספים דוהרים במקביל לאותו כיוון, היתה לי תחושה של מרוץ מכוניות מדברי וקיוויתי שלא נסיים אותו בהיפוך על הגג. היעד של כולנו היתה דיונת החול "ארג-שאבי" במרזוגה. הדיונות הללו הם הדוגמא האמיתית היחידה במרוקו לדיונות הנודדות של מדבר הסהרה. רוב אזורי הדיונות של הסהרה נמצאות באלג'יריה הרחוקה כ 50 ק"מ מכאן. הדיונות מרתקות בנוף היחודי והנקי שלהם המשנה צבע וגוון לאורך היום בהתאם לקרני שמש. ניתן לקיים באזור טיולי גמלים של יותר מיום יומיים. לאור ההתנסות הקצרה שלנו לא הייתי מתנגדת בכלל לחוות את החוויה.
חולקנו ארבעה נוסעים בכל ג'יפ ויצאנו במהירות לדרך כדי לא לפספס את הזריחה מעל הדיונות של המדבר. דהרנו כמטורפים כ 45 דקות בשבילים לא שבילים על שטח חמדה מישורי כשסביבנו מספר רב של רכבים נוספים דוהרים במקביל לאותו כיוון, היתה לי תחושה של מרוץ מכוניות מדברי וקיוויתי שלא נסיים אותו בהיפוך על הגג. היעד של כולנו היתה דיונת החול "ארג-שאבי" במרזוגה. הדיונות הללו הם הדוגמא האמיתית היחידה במרוקו לדיונות הנודדות של מדבר הסהרה. רוב אזורי הדיונות של הסהרה נמצאות באלג'יריה הרחוקה כ 50 ק"מ מכאן. הדיונות מרתקות בנוף היחודי והנקי שלהם המשנה צבע וגוון לאורך היום בהתאם לקרני שמש. ניתן לקיים באזור טיולי גמלים של יותר מיום יומיים. לאור ההתנסות הקצרה שלנו לא הייתי מתנגדת בכלל לחוות את החוויה.
כשהגענו לאזור הדיונות היתה עדיין חשכה מוחלטת. באור פנסי הרכבים הבחנו שאת פנינו מקבלת אורחת גמילים עם גמלים ברברים שהמתינו לנו. אלו מביננו שרצו לרכב על גמל יכלו לעשות זאת בדרכם אל הדיונות. אני העדפתי הליכה רגלית, צעדנו בתוך הדיונות כשאנו שוקעים עד קרסול וצועדים תוך כדי ריצה כדי להגיע אל אחת הדיונות המרוחקות והגבוהות יותר במטרה לצפות בזריחה מנקודת מבט גבוהה.
מטבע הדברים הקבוצה התפצלה, כל אחד התקדם בהתאם ליכולתו ולכושרו הגופני. לכל קבוצה נצמדו ברברים בני כפרי האזור על מנת לסייע בהליכה ובטיפוס על הדיונות. כשהיגענו ליעד התישבנו להסדיר את הנשימה ולפנות את הזמן לצפייה במתרחש מסביב. המראה שנגלה היה מדהים, "מסביבנו, ימין ושמאל רק חול וחול" דיונות מדבר עד האופק, על חלק מהם ישבו קבוצות מטיילים כמונו ממתינים למופע הטבע הגדול.
תוך כדי המתנה שוחחנו עם הברברים המלווים, היינו קבוצה קטנה ועליזה במיוחד, רקדנו ושרנו איתם ונהננו עד מאוד. היתה זו הזדמנות לשמוע באנגלית הסבירה של חלק מהם על משפחותיהם, על האזור והמדבר. אורחת גמלים מובילה תיירים צעדה על שיפול אחד הרכסים ממש מולנו והמראה היה אוטנטי ויפה למדי. השמש הפציעה באופק לאיטה, אלה שהאופק היה מעונן וארפילי כך שלא יכולנו לראות את גלגל השמש, אבל עם קצת סבלנות קבלנו תמורה הולמת.
השמש עלתה ותוך כדי כך צבעה את כל הדיונות מאפור של לילה לאדום ולצהוב של בוקר, פשוט מרהיב ביותר. באיזה שהוא שלב היא הציצה מבין העננים וזרקה קרניים לכל עבר, מראה בראשיתי כזה לא ראיתי מזמן, היתה זו זריחת קדומים מרהיבה ביותר.
כששבענו מהמראות המדריכים הברברים הינחו אותנו לנקודת האיסוף של הקבוצה. תוך כדי כך ניסו כמנהג המקום למכור לנו חפצי חן המיוצרים מאבני המאובנים שבאזור. היות והמלווה שלי היה מקסים, ידידותי וגם דאג שנהנה עד מאוד קניתי ממנו בחפץ לב מספר פריטים ובכך גם הרגשתי שנתתי לו טיפ שבהחלט הגיעה לו. התרשמתי ששנינו יצאנו מרוצים, למה לא? הוא הרוויח את לחמו ביושר ואני חזרתי עם מזכרות וחוויות.
מהדיונות חזרנו על גבי הג'יפים למלון, בדרך ביקרנו במרבצי המאובנים של ארפוד המצויים בשפע בכל האזור. מסתבר שאזור זה של המדבר היה פעם מתחת לים הגדול, היות שכך ניתן לראות היטב על גבי המסלע מאובנים המאפיינים את החיי במיים. מרוקו לצערנו עדיין לא שמעה על שימור הטבע וחוצבת בלי שום חשבון את סלעי המאובנים לצורך תעשיית האבן הדקורטיבית לקישוט בתים וחפצי ריהוט מאבן. חזרנו למלון להתארגנות בת שעה וארוחת בוקר.
אחרי מקלחת טובה והתרעננות חזרנו בנסיע באוטובוס אל הנקודה הדרומית ביותר בטיול שלנו במרוקו לעיירה ריסני שנקראה בעבר סיג'למסה וממוקמת בלב נאת המדבר תפילאלאת. מכאן מתפוגג נהר הזיז אל חולות המדבר ונאסף אל מי התהום. העיירה הינה מולדת השושלת העלאווית השלטת היום במרוקו. על כן היעד הראשון בביקורנו היה הזאוויה של מולאי א- ראשיד מיסד השושלת העלווית, אחיו ויורשו מולאי איסמאיל הקים את מקנס כבירתו. הזאוויה הינו מתחם מוקף חומה שנראה ככניסה לגן העדן, בלב המדבר ברכה עם מזרקה וסביבה מבנה דתי הנראה כמו חאן, המקום משמש כמסגד לתפילה ומגורים ליושבי המקום, מקושט במיטב האומנות המרוקאית, הכל ירוק, פורח ומריח, עצי דקל עמוסי פרי, פשוט לא להאמין.
משם המשכנו לביקור בקאסבת מולא איסמעיל בה צולם לפני הרבה שנים הסרט מרקו פולו. ראינו איך אנשים חיים עד היום בתוך הקסבות. שוטטנו בסימטאות הצרות והמאובקות תוך כדי מפגש עם הרבה ילדים מקומיים להם חלקתי כמנהגי בלונים (יש לי מינהג כזה בטיולים , לקחת חבילת בלונים וחבילות קטנות של צבעי פנדה ולחלק אותם לילדים שאנחנו פוגשים בדרך, אין כמו חיוך של ילד לעשות לי את היום).
בימים הקרובים עוד נפגוש במספר קסבות מגוונות (דרך 1000 הקסבות), צורת מגורים זו המאפיינת את אזור המדבר רגשה אותי במיוחד, קשה לי להסביר אבל כנראה היה בה משהו מהחדש והלא מוכר, הטבעי, הקהילתי והאוטנטי שעשה לי את זה ובגדול. לקראת היציאה מהקסבה נכנסנו לחנות שטיחים מקומית גדולה בה קבלנו הסבר מקיף על על השטיחים של הקבוצות השונות במרוקו, היה צבעוני ומעניין.
חזרנו בנסיעה חזרה לכיוון ארפוד וביקרנו במפעל לעיבוד מאובנים כדי לראות את האיכויות של הסלע המקומי כיצד מעבדים אותה לריהוט וחפצי חן. כפי שאמרתי פשע לטבע. לצערנו החמצנו את פסטיבל התמרים שיתרחש בעיר בקרוב, אך ראינו את אוהלי הענק הלבנים שהוקמו לשם כך בפאתי העיירה.
איזור תפילאלאת וארפוד במיוחד היתה בעבר מיושבת ע"י קהילה יהודית גדולה על כן ביקרנו בבית הקברות בארפוד בקברו של הרב שמואל אבו-חצירה, שמהווה מקום כינוס ותפילה כמו שאר צדיקי מרוקו לדורותיהם. בית הקברות נמצא ממש על אם הדרך, שומר עליו מוסלמי מקומי הגר בסמיכות עם משפחתו. הקברים הבודדים שנשארו בבית הקברות צבועים לבן והמבנה שלהם אחיד ומזכיר את מבנה הקבורה המוסלמי, רובם ללא כיתוב, רק בודדים שופצו ונכתבו מחדש. הקבר של הרב אבו חצירה נישא מעל כל הקברים ומשמש גם כמקום כינוס ותפילה להילולות שמתקימות בו מידי שנה.
נפרדנו בצער מארפוד, עמק הזיז והתאפילאלת והמשכנו דרכנו מערבה בנוף מדברי חשוף ומלא הוד וצבע בנסיעה לכיוון עמק וקניון הטודרה. לצד הדרך עצרנו על מנת לצפות במערכות השקיה עתיקות ומיוחדות בשם פוג'רות שהובילו בעבר מים ברשת תעלות תת קרקעית משולי הרי האטלס לנאות המדבר תאפילאלאת.
נסענו לכיוון טנריר, את ארוחת הצהריים עשינו בעיירה בשם טינג'דאד על אם הדרך עם תבשיל טג'ין מרוקאי של בשר וירקות (טעים לשם שינוי אבל שמן). בהמשך התחלנו שוב מטפסים לעבר רכס הרי האטלס ואת התצפית הראשונה מעל עמק הטודרה נראה שלא אשכח זמן רב.
ראיתי כבר מראות מדבר ברחבי העולם, זו היתה אולי אחת היפות שבהם. התצפית המרשימה צופה אל עבר עמק רחב שוליים בצבעי אדום, ירוק, צהוב ולבן על רקע שמיים כחולים מעוננים קלות. לאורכו של העמק עצי דקל המוסיפים צבע וקישוט לכפרים הנצמדים למצוקים שבצידיו. קשה לתאר במילים את המראות, עמדתי על המצוק בהתרגשות עצומה. מדהים, מדהים, מדהים אין ספק התצפית של הטיול במרוקו.
כשעלינו לאוטובוס החל להתנגן שירו של שלמה בר למילותיו של יהושוע סובול על הילד העולה לתורה בכפר טודרה (שלא קיים אגב) והתרגשותי הייתה גדולה עוד יותר (ואני בכלל הגעתי מהארץ נצר לשורשים ייקיים). לאורך כל הדרך לעבר קניון הטודרה שבפאתי העמק לא הפסקתי לצלם, הייתי פשוט באקסטזה.
קניון טודרה קבל את פנינו במצוקיו הגבוהים וקירות סלע אדירים החוסמים את קרני השמש מלהגיע אל תחתית הקניון, הקניון משמש מקום פופולרי למטפסי צוקים. צעדנו לאורכו על אם הדרך (המשמשת גם למעבר כלי רכב) בסמוך לנחל הזורם וחוצה אותו.
הקניון המה כלי רכב מקומיים ומשפחות שיצאו לנפוש. היה מעניין לראות משפחה יושבת בסמוך למים כשלילדתם הצעירה אוחזת במחשב נייד על הברכיים והיא צמודה עליו כמו כל ילד ישראלי מצוי. עצרנו לשתות ספל תה עם נענע, המשקה המקומי המקובל ביותר בבית קפה על אחד מקירות הקניון. למי שמטייל בקניון כדאי להצטייד בסוודר קל או כל כיסוי גוף שהו היות והקניון משמש כ"מנהרת רוח" ומכיוון שהשמש לא מגיע עד לבסיסו עשוי להיות קריר גם ביום שמש שלא נדבר על יום מעונן או חורפי. הטיול בקניון הזכיר לי מקומות דומים בטיולי נעורנו בסיני. מתוך הכתובים מומלץ לטייל בקניון דווקא בשעות הבוקר למרות שגם בשעות אחר הצהריים השמש צבעה חלק מצוקי הקניון בצהוב בוהק.
חזרנו בנסיעה לעבר עמק הטודרה על מנת להגיע לעיירה טינריר ללינה וארוחת הערב במלון מקסים בשם Kenzi Saghro, השמש היתה לקראת שקיעה ומהרנו להגיע למרפסת המלון הצופה אל עבר העיירה והעמק המרהיב, המראות רק הלכו והשתבחו, שקיעת השמש צבעה את האזור בצבעים חדשים ורכים, ישבתי שם על המרפסת מתבוננת בנוף ולא מפסיקה לצלם.
את הערב עשינו עם כוס קפה על המרפסת של החדר הצופה לעבר קסבה מקומית בתום יום ארוך ומלהיב ביודענו שהאזור הקסום הזה היה גם מושא ביקורו של וויסטון צ'רציל בין שתי תקופות כהונתו כראש ממשלת בריטניה ב 1951. עדות לכך ניתן לראות בציורו "נוף טינריר".
הפוסט הבא: מטינריר לווארזאזאת דרך קניון הדאדס
