בבוקר יומנו האחרון במרקש יצאנו לבקר בארמון פאלה דה לה באהייה ארמונו של הוזיר הגדול הינו ארמון נוצץ וגדול בן מאה שנה ומרהיב ביופיו.
נכנסנו לארמון בעל חדרים מרווחים, אולמות ארוח מפוארים, גנים ירוקים ומזרקות והרבה חצרות קטנות נסתרות. בארמון הזה חיי הוזיר בו אחמד עם ארבעת נשותיו כשלכול אחת מהן חצר משלה ופמליה אישית. 24 פילגשים ומספר לא מבוטל של ילדים. הארמון בנוי בסגנון הארכיטקטורה המורית ורק חלקו פתוח לקהל היות וחלקו האחר עדיין משמש את משפחת המלוכה למגורים. אין ספק ששווה לבקר בארמון המרהיב הזה.
משם המשכנו דרך סמטאות צרות במיוחד בהליכה במלח היהודי ביתם של יהודי מרקש, אל עבר בית הכנסת "אלעזמה" והשתתפנו בתפילות של שמחת תורה. הנשים עלו לעזרת הנשים והגברים הצטרפו למניין הגברים בחלל המרכזי היפה של בית הכנסת. התרגשנו והזלנו דמעה (לפחות בעזרת הנשים) עם אחת מחברות הקבוצה ילידת מכנס שנזכרה בניגוני התפילה מבית אבא והתרגשה במיוחד בזמן הוצאת ספר התורה ביום שמחת תורה. אכן היה זה הרגע היהודי המשמעותי בטיול כולו, ניגון התפילה היה בנוסח ספרדי מרוקאי והושר בקול רם ובנעימות מקסימות גם לאוזנם של כאלו שלא מרבים לבקר בבית כנסת.
לאחר כשעה של תפילה וריגוש המשכנו בטיול ועברנו דרך רחובות המלח הישן שהיום משמש כשוק התבלינים והתבשמנו מהריחות המשכרים והמראה הצבעוני של התבלינים. ניתנה לנו כחצי שעה להסתובב במלח וסביבתו בגפנו, חזרנו שוב לשוק התבלינים ובקרנו גם בשוק כלי הנחושות הסמוך שם ראינו על הגגות מספר חסידות שקננות.
מרוקו ידוע כנקודת מעבר לרבים מהציפורים בין אירופה לדרומה של אפריקה, חלק מהציפורים מעדיפות להשאר במרוקו כפי שחלק מהציפורים מעדיפות להשאר בארצנו. לסיום הביקור במרקש ביקרנו בגני מנרה, גנים שנטע הסולטן סידי מוחמד אבן עבד רחמן במאה ה 12, ראינו את בריכת האגירה של המים מההרים בהם היו מתקיימות בעבר תחרויות שחיה לחיילי המלך.
כיום הוא משמש כמאגר השקיה. נפרדנו ממרקש ונסענו מערבה לכיוון החוף האטלנטי. בדרכנו חצינו את ה"מסטה" (איזור מישורי רמתי) המרוקאית ופגשנו בעצי הארגאן, היחודיים למרוקו. עצרנו במרכז להפקת שמן הארגן המיוצר באיזור הזה ע"י קופרטיב של נשים מקומיות. למדנו על תהליך הפקת השמן ועל סגולותיו הרפואיות.
בשעות אחר הצהריים המוקדמות הגענו לאסווירה, היא מוגאדור, מהחשובות שבערי החוף הפורטוגזיות, עברנו עם האוטובוס בסמוך לבית הקברות היהודי שהיה סגור בגלל החג. השקפנו אל מעבר לחומת בית הקברות על קברו של הרב חיים פינטו מהאוטובוס. המשכנו על עבר המזח ונמל הדייגים בכניסה לעיר העתיקה של אסווירה. חלקנו ניצל את העצירה במקום ואכל דגים טריים בדוכני הדגים המפורסמים של העיר.
בשלב זה היה לנו זמן חופשי להסתובב לאורך המזח המקיף את העיר הבנוי מכורכר מקומית, טיילנו באיזור נמל הדייגים הקטן, צפינו לעבר כל אורכו של חוף הרחצה המרהיב שהיה גלי וסוער. מעל הכל ריחפו מאות שחפים שהרעישו בקולם והיו מדהימים בגודלם וביופיים. המשכנו לטייל במדינה של אסווירה שבה ממוקמיםהשווקים של העיר השקטה והמקסימה הזו. היתה זו הזדמנות לערוך הכרות עם עבודות העץ והריהוט המיוחדים בצורתם וצבעם שעושים המקומיים מעץ הערער.
המשכנו יחד עם חברי הקבוצה וביקרנו בביצורים הפורטוגזיים (הסקאלה) משם ניתן להשקיף על העיר פנימה על בתיה וסמטאותיה ולראות את החומה לכל אורכה. המראה היה מקסים, הבעיה הייתה שנשבה רוח נוראית כך שלא יכולנו להישאר בנקודת התצפית לאורך זמן. ממליצה באסווירה להצטייד במשהו חם ללבוש היות ופינות הביצורים חסופות לרוח ולים.
המשכנו לעבר המלאח היהודי ובקרנו בביתו של הרב חיים פינטו ששימש בעבר גם בית כנסת, אסווירה היתה בעבר מרכז יהודי שוקק חיים .
משם המשכנו לביקור נוסף על איזור אחר של החומה הצופה אל עבר נמל הדייגים הגדול של העיר ומראות גגותיה ולא ויתרנו על הליכה אחרונה נוספת דרך השוק הצבעוני ומבט נוסף על חפצי העץ שמיצרים מעץ הערער.
לאחר סיור מקיף שמנו פעמינו אל עבר מלון Riad Mogadorהמקסים לארוחת ערב ולינת לילה.
הפוסט הבא: לחוף האוקינוס האטלנטי: אסווירה, סאפי, אל ג'אדידה חזרה לקזאבלנקה
