ליג'יאנג Lijiang יושבת בחלקו הצפוני של חבל יונאן המתאפיין במזג אויר מגוון, הדרום חם ונעים כל השנה והצפון גובל עם טיבט ונקרא אזור השנגרילה שבו קר יותר במיוחד בחורף האזור לא עביר בגלל השלגים. בהיות ליג'יאנג בחלק הצפוני היו לנו ימים קרים בשהותנו בה. האזור גם מגוון ביותר מבחינה אתנית ויושבים בו מספר רב של בני מיעוטים בניהם גם בני הנאשי המאכלסים את ליג'יאנג. זו חברה מטריארכלית עד לאחרונה וסימנים למרכזיותה של האישה עדיין ניכרים בה היטב בחיי היום יום.
ליג'יאנג הנה עיירה שהוכרזה ע"י אונסקו ובצדק רב כאתר שימור עולמי. זו עיירה המחולקת לאזור חדש ולאזור עתיק שרבים מבתי העץ הישנים שלו השתמרו ועברו שיפוץ עקב רעידת אדמה שהתרחשה בעיירה ב 1996. העיר העתיקה יושבת על פלגי מים ותעלות רבות המוסיפות לה הרבה יופי עניין וחן. אין ספק שהיא אתר התיירות היפה ופופולרי ביותר בצפון יונאן .
פינת חמד בליג'יאנג העתיקה
את חלקו הראשון של היום הראשון הקדשנו לאזור שמחוץ לליג'יאנג. התחלנו בסיור בוקר בברכת "הדרקון השחור" Black Dragon Pool שמהווה את מקור המים המרכזי של ליג'אנג. זהו פארק נחמד וגדול באזור החדש של העיר שבו מצוי אגם יפה שסביבו פגודה, גשר לבן, מוזיאון לבני הנאשי והרבה צמחיה יפה. בפארק ברחבה מיוחדת פגשנו רבים מבני שבט הנאשי חגים במעגל גדול ורוקדים יחד חלקם בתלבושת המקורית שלהם, מקסים ומהנה. מומלץ להגיע בבוקר ולצפות במחולות.
בסמוך לכניסה לפארק ממוקם "מכון המחקר דונגבה" ובו גם מוזיאון Naxi Museum המנציח את תרבות הנאשי וכולל 4 חדרי תצוגה של כתבי הפיקטוגרפיה (כתב ציורים) המיוחדים של הנאשי, מגילות מצויירות המתארות את פנתאון הבוהיסטי והשאול שבו מאמינים הנאשי. בגדים ואבזרי לבוש, ספרים עתיקים ועוד. באחד החדרים יושב דונגבה אחד מהנהיגים הפולחניים האחרונים של השבט החיים כיום. ליוותה אותנו בת שבט הנאשי לסיור בן 45 דקות, בעזרתה למדנו על תרבות שלא שמענו עליה קודם, בהחלט מעניין ומומלץ למי שאוהב אנתרופולוגיה (בלונלי פלנט בעמוד 696 תוכלו לקרא מידע נוסף על הנאשי).
בסיום הסיור יצאנו עם המדריך והנהג ברכב הוואן שעמד לרשותנו אל מחיץ לעיר לכפר בשם שאווה עצרנו להסתובב ברחובות הכפר, נכנסנו עד הכיכר המרכזית של הכפר בו פגשנו זוג זקנים שנגנו בכלי מיתר עם מיתר אחד ושרו להם בכף. אופי המקום היה תיירותי ולכן גם נקי, הרבה חנויות ומסעדות קטנות וחביבות שהעידו על יעד תיירותי פופולרי.
משם המשכנו לכפר נוסף בשם באישה Baisha כפר של בני שבט הנאשי שהיה אוטנטי ביותר, כלי התחבורה, הבתים, החצרות, הרחובות המאובקים וכיכר השוק הקרינו פשטות עד עזובה. הנרי הכניס אותנו לאחד הבתים על מנת שנצפה באומניות נאשיות רוקמות ציורי משי מרהיבים מעניין ואסטטי מאוד. סירבנו בנימוס להצעה לשבת עם המקומיים לכס תה כדי למנוע לחץ פיזי מתון לרכוש משהו והמשכנו לשוטט בכפר ולהתרשם מהפשטות וחיי היום יום.
משם המשכנו כ 5 ק"מ מבאישה למנזר טיבטי יפה בשם פסגת הירקן. המנזר בנוי על צלע ההר וטיפסנו אליו אם הרכב בהנאה כשכול המישור נפרס לרגלנו. מה שמאפיין את המנזר הוא עץ הקמליות הענק שהיה בשיא פריחתו בזמן שהגענו. המקומיים טוענים שפורחים עליו כ 4000 פרחים בעת ובעונה אחת. המראה אכן יפה. האגדה מספרת כי בתקופת מהפכת התרבות נזיר לאמה מקומי סיכן את חייו על מנת להשקות אותו. בכניסה למנזר עמדה קבוצת נשים מבוגרות בנות שבט הנאשי לבושות כמיטב המסורת ורקדו לכבודנו ריקוד עממי מלווה בשירה. בהיותנו האורחים היחידים בשטח הצטרפתי אליהן בשמחה ולא הייתי בטוחה מי מאתנו נהנה יותר. כמובן שתגמלנו אותם על המופע הפרטי.
משם נסענו צפונה על מנת להגיע לאתר של מקדש נוסף המוקדש לאלים של בני הנאשי בשם Jade Water Village האתר יפה ומרשים ביותר והביקור בו מומלץ מאוד למרות שהוא לא מצוין כלל בלונלי פלנט. האתר כולל ברכה דו מפלסית הכוללת גם מפלים קטנים מלאה בדגי סלומון כתומים. בסמוך עומד פסל ענק של הקדוש לנאשי כולו צבוע זהב. בסמוך אליו מנחות ופסלונים שבמאמינים משאירים שם כמנחה לאחר בקשת משאלות לבריאות, פוריות וכו'. שני יאקים (סוג בקר טיבטי) מרהיבים בגודלם משכשכים להם במים. ומקדש יפה וגדול הכולל אלים נוספים מפנתאון אלי הנאשי, ציורי קיר ומבנים קדושים מעניינים בצורת קונוס מעוגל בקצהו עליו סרטי תפילה צבעוניים. המקדש היה ייחודי במראהו לאומת כל האחרים בהם ביקרנו בטיול. ובהחלט שווה ביקור.
גולת הכותרת בתכנון היום הייתה העלייה להר השלג של דרקון הירקן .Jade Dragon Mountainלצערנו פסגת ההר הייתה מכוסה ערפל דיי כבד לאורך כל הבוקר, עקבנו אחריו בדריכות מקווים שיתבהר ונוכל לראות את כיפתו. לצערנו זה לא קרה. באין בררה החלטנו לעלות גם במצב ערפילי זה כמתוכנן אל אזור האחו Meadow הנקרא "אחו הים היבש" בחלקו האמצעי של ההר. ההר מתנשא לגובה 5500 מ'. אטובוס הביא אותנו אל נקודת רכבל שהעלה אותנו יחד עם עשרות תיירים סינים אל גובה של 3050 מ' התחנה ראשונה במעלה ההר. משם ניתן היה לנסוע ברכבת חשמלית קטנה לאחו. בחרנו לא להמתין בתור הארוך ולעשות הליכה רגלית של קילומטר או שניים בין טיפות הערפל עד לאזור האחו. הייתה רוח והיה קר, למזלנו היינו מצוידים היטב. מי שלא היה מצויד היו שתי כלות וחתנים שעמדו חצי ערומים מול הנוף המקסים והערפילי לצילום שלפני חתונה, טרוף של ממש. הסתפקנו בהליכה רגלית סביב האחו וחזרה למרגלות ההר באותה דרך שעלינו. ביום שמשי אין לי ספק שהנוף סביב האחו מרהיב עוד יותר ביופיו, לנו הוא נשקף מבין הערפל, אבל למרות הכול ראינו לא מעט.
משם המשכנו לרדת רגלית כחצי שעה הליכה נחמדה אל Blue Moon Valley לנהר הזורם בו (ויתרנו על הנסיעה הקצרה באוטובוס עד שם) לביקור בנקודה תיירותית נוספת באזור בשם "הנהר הלבן" White River שנקרא כך על שם המפלים הקטנים שיוצרים תצורות של טרסות לבנות. המראה מנקודה זו לכיוון הנהר וההר מרהיבים במיוחד. לאורך נקודת המפלים עומדים עשרות יאקים טיבטיים בתוך המים ומהווים אטרקציה תיירותית גדולה לצילום ולרכיבה לאורך הטרסות הלבנות. נחמד ושווה ביקור.
חזרנו רגלית לכיוון נקודת איסוף האוטובוס בעיירה הסמוכה ונסנו חזרה למרכז התיירות לפגוש את הנהג והרכב. הנסיעה דרומה חזרה לליג'יאנג הייתה נעימה ונופית, נפרדנו מהנרי ליומיים הבאים כי למחרת יצאנו לאזור שאנגרילה.
לאחר מנוחה קצרה בחדר החלטנו לצאת לעיירה ולהסתובב בה כמה שניתן יותר. זו עיירה כל כך ציורית שמצאנו עצמנו כל פעם מתפעלים מחדש מנקודות החמדה שלה. ראשית פנינו צפונה לכיוון הכניסה לעיר העתיקה, שם פועל לו גלגל מים גדול ויפה, פגשנו בקהל רב העומד ומתבונן במעגל מחוללים של בני הנאשי (דומה לריקודי העם המוכרים לנו בארץ), הצטרפתי ולמדתי מספר מחולות. משם חצינו את העיר לכיוון דרום והגענו לכיכר המרכזית עם שקיעה, אורות אדומים רבים נדלקו בכל העיירה והמראות היו יפים עוד יותר. פנינו לכיוון דרום לשער הכניסה הדרומי לעיירה, כאן מצאנו את ביתו של מו אחד מעשירי העיר סגור לצערנו, אבל שווה ביקור עד כמה שקראתי. חזרנו מעט ופנינו מערב והלכנו בכל הסמטאות המרכזיות כשעה של שוטטות מצלמים בלי סוף ונהנים מאוד.
רחוב בליג'יאנג בלילה
אחד הרחובות היותר הומים הוא רחוב המועדונים בהם ניתן לשמוע מכל עבר מוזיקה נאשית קולנית וכשמציצים פנימה רואים גם ריקודים על גבי במות מוגבהות. לחובבי הקניות החנויות מכסות את מרבית הרחובות הראשיים. חזרנו שוב לחלק הצפוני והתיישבנו במסעדה מקומית שהגישה בעיקר מאכלים על האש כמו עוף, בשר ותירס (מאוד מקובל בסין) ואכלנו להנאתנו ארוכה עשירה וטובה.
יום ה' 01/04/10 ליג'יאנג - שאנגרילה
הנהג בא לאסוף אותנו מהמלון בשעת בוקר מוקדמת יחסית 8.00 על מנת לנסוע לצפון יונן אל אזור הגבול עם טיבט לאזור הנקרא שאנגרילה פרוש השם הרמוניה ושלווה. שאנגרילה היא בעצם עיירה טיבטית בשם דז'ונגדיאן. היא יושבת בלב רמה טיבטית המוקפת הרים גבוהים השיכים כבר לטיבט בגובה של 3200 מ'. המנזר הטיבטי "סונג דזאן" לי הנו האטרקציה המרכזית של האזור מעבר לנופים המרהיבים שלו. תחילת אפריל זו תחילת עונת התיירות באזור ועדיין היה קור של 5-0 מעלות עם שלג קל בבוקרים.
יצאנו לדרכנו צפונה רק עם הנהג במטרה להיפגש עם המדריך הטיבטי שהמתין לנו בנקודת הכניסה לערוץ דילוג הנמר. בדרכנו עצרנו לתצפית יפה מעל לברך הראשונה של נהר היאנגצ'ה העובר באזור.
כפי שנקבע המתין לנו מדריך במפגש היאנגצ'ה וערוץ דילוג הנמר Tiger Leaping Gorge אחד הטרקים היותר פופולריים בסין לאורך יובל של היאנגצ'ה. הסתפקנו בהליכה אל תוך הערוץ במסלול התיירות הרגיל העובר לאורך הגדה על סף הנהר השוצף מאוד. מסלול הליכה של כ 3-4 ק"מ לא קשה במיוחד אבל נופי למדאי. הרוח נשבה מערוץ בחוזקה וכתוצאה מההליכה בו כנראה הצטננתי וסחבתי את הצינון שהלך והחמיר לאורך כל שארית הטיול. למרות זאת הביקור בערוץ נחמד מאוד.
משם המשכנו בנסיעה בנוף הררי יפה לכיוון שאנגרילה. ככל שעלינו בגובה הנוף הלך והשתנה מאזור של כפרים סיניים קטנים ואדמות חקלאיות מעובדות לנוף של יער טבעי ובסמוך לשאנגרילה לרמה טיבטית חשופה ללא צמחיה גבוהה. בדרכנו פגשנו בכפרים של בני מיעוטים שונים שנבדלו גם באופי המבנים שלהם. וככל שהתקרבנו לעיירה ראינו יותר ויותר כפרים טיבטיים מעניינים למראה. בשעת צהרים מאוחרת הגענו במזג אויר קר לשאנגרילה.
מלון Sightseeing Hotelישב על אחד הכבישים המרכזיים והיה בתווך הליכה רגלי של 5 דקות מהעיר העתיקה של דז'ונגדיאן. המלון היה מרווח ונוח ונהננו לנוח מעט לפני היציאה לעיירה. שחררנו את המדריך מתוך מטרה לחוות את העיירה בגפנו ולא הצטערנו על כך.
העיירה הייתה ריקה מתיירים מה שאפשר להנות מהאוטנטיות שלה, עיירה טיבטית לכל דבר ועניין. הסתובבנו ברחובות כשלצדנו מבנים בסגנון טיבטי השונה מהסגנון הסיני בצורת הבניה ובסגנון העיטורים שעל הבתים. רוב התושבים עדיין לבושים בלבוש טיבטי. רבים מהגברים נושאים את התינוקות על ידיהם או על הגב והיה זה מראה מלבב. גם החנויות שונות במעט ממה שראינו עד כה, אורגות ישבו בפתח החנות בתלבושת המסורתית וארגו על נולים. חצינו את הרחוב הראשי של העיר העתיקה שהביא אותנו לכיכר שוק קטנה וחמודה ובה דוכני מזון שמכרו שיפודי בשר יאק, ירקות ותפוחי אדמה.
המשכנו בדרכנו לכיוון צידה השני של העיירה על מנת להגיע לרחבה ענקית המכילה בתחומה שלושה אתרים מעניינים. האחד מנזר טיבטי מקסים שניתן לעלות עליו במדרגות על מנת לצפות בעיירה וגגותיה.
בסמוך למנזר נמצא גלגל תפילה טיבטי ענק ומרשים צבוע זהב שמספר אנשים יחדיו יכולים לסובב אותו לצורך תפילה. עשינו דרכנו למעלה לפגוש את היכל התפילה וגלגל התפילה ולהתבונן בנוף. כשירדנו פנינו לצידה הימני של הרחבה על מנת להיכנס למוזיאון מקומי לא מעניין במיוחד שמספר על העיירה והתרבות הטיבטית במקום. משם חצינו את הרחבה ונכנסנו למנזר בודהיסטי נוסף שבצמוד עליו נמצא "חדר הכתבים" שהינו בעצם אולם הנצחה מרשים ל"מסע הארוך" של הצבא האדום. בילינו במקום עד זמן סגירתו. היות וקראתי במקביל לטיול גם את הספר המספר את סיפור המסע היה הביקור במקום עדות חייה לכל מה שקראתי ועבורי היה מעניין במיוחד. ממליצה למי שמתעניין בהיסטוריה של סין. כשיצאנו לרחבה גילינו עשרות ילדים חוזרים מבית הספר לבושים בלבוש טיבטי רבגוני ונחמד.
בדרכנו לשאנגרילה כשפנינו למדריך הטיבטי שלנו בשאלה האם חדר הכתבים פתוח ושברצוני לראות אותו הוא ענה שהוא סגור. עכשיו אחרי הביקור במקום הבנו שהמניעה שלו היה זהירות פוליטי ושהוא לא היה מעוניין ללכת אתנו לשם. בהיותו טיבטי שחיי תקופה ארוכה בדארמאסאלה בהודו (מקדש טיבטי שפעיל מאוד ותומך בדלאי לאמה) הבנו ממנו שהוא נמנע מבעיות וזהיר במיוחד. שמחתי שמצאנו את מקום לבדנו וראינו את התערוכה המספרת את סיפור המסע.
באתר למטייל ראינו הרבה המלצות על מסעדה בעיירה המנוהלת ע"י מקומית חביבה ובעלה בשם דייזי. יש אפילו שילוט המלצה בכניסה למעלה המדרגות המוביל למסעדה בעברית והו זה שסייע לנו למצוא את המקום. היה נחמד לשבת אצל דייזי שאכן ידידותית וחביבה ומחזיקה ספר אורחים מלא המלצות של כל תרמילאי ישראל שבקרו במקום. פגשנו שם עוד זוג צעירים אירופאים שגם שמעו המלצה והגיעו. אכלנו ובילינו בשיחה עם הצעירים כשלמרגלותינו מתחת לשולחן מיני תנור עם גחלים לוחשות לחמם לנו את הרגליים אחרי הקור בחוץ. הזמנו המבורגר מבשר יאק שהתגלה כיבש מידי. אבל האווירה הייתה נהדרת והיה כף לנוח ולהתחמם.
בתום הארוחה חזרנו אל הכיכר של העיירה היות וקראתי כי מתקיימים שם הרקדות טיבטיות בשעות הערב. ואכן עמדה שם קבוצה לא קטנה של מקומיות בגילאים שונים ורקדה ריקודים טיבטיים מקסימים. עמדנו וציפינו בהם זמן מה עד שהחלטנו שהגיע הזמן לחזור לחדר החם.
בסין רוב בתי המלון אינם מפעילים חימום בכל שעות היום הם חוסכים בחשמל ובמלון שלנו בשאנגרילה החימום התחיל לעבוד רק בשעה 17.00 כך שכשחזרנו למלון היה כבר נחמד וחמים לעומת מנוחת הצהרים.
אני הסתפקתי בכוס קפה וקריאה. בעלי החליט לעשות עוד סיבוב לילה בעיירה וחזר דיי קאפו וללא חוויות מיוחדות.
יום ו' 02/04/10 שאנגרילה -; ליג'יאנג
את פנינו בבוקר הקר קיבלו שמיים אפורים ושלג שירד על כל העיירה. מחלון חדרנו יכולנו לראות את ההרים מתכסים שלג ואת בתי העיירה והמנזר הטיבטי עם גלגל התפילה מבנות לפתיתי השלג היפים. זה לא נמשך יותר משעה אבל היה יפה ומרגש. עד שסיימנו את ארוחת הבוקר נעלם השלג גם מהקרקע ורחובות העיירה.
את סיור הבוקר של היום יזמתי ברגע האחרון בגלל שינוי בתכנון הימים שבין ליג'יאנג ושאנגרילה שנעשה ביומיים האחרונים. התכנון שונה על מנת להקל עלינו את הטיסה לקומינג ביום האחרון מליג'יאנג. לא תכננו לבקר במנזר "גאנדן סאמטסלינג גופה" המנזר בן 300 שנה ומתגוררים בו כ 600 נזירים במגורים מיוחדים. זהו המנזר הטיבטי החשוב ביותר בדרום מערב סין.
המנזר המרשים ביופיו וגודלו ממוקם על צלע של הר ומזכיר את המנזרים בטיבט ההררית (מסרטים בהם צפיתי). מבנים רבים שחלקם פולחניים וחלקם למגורים. הפולחניים מכוסים בגגות מוזהבים. ובמהלך הביקור נחשפה לפנינו התרבות הפולחנית הטיבטית בעזרת המדריך שהסביר לנו על המנהגים, הציורים והפסלים להם נחשפנו במנזר. עלות הכניסה למנזר הייתה יקרה ביותר וללא שום פרופורציה אבל לא רציתי לוותר על הביקור בו, לא הצטערתי. היה מעניין לצפות בנזירים המסתובבים במתחם ולהיכנס למנזר, למקום המגורים שלהם ולמקומות התפילה השונים. הסתובבו בין מקומיים שבאו להתפלל ונדהמנו לצפות בהם מפזרים כסף כמינחה בכל פינה אפשרית.
משם פנינו רגלית לכפר טיבטי סמוך למרגלות המנזר בו התהלכנו מתבוססים בבוץ קל על מנת להתרשם מעורך החיים הטיבטי. המדריך הכניס אותנו לביתה של אחת מידידותיו. אישה בשנות ה 40 נאה וחביבה מאוד בעלת שתי צמות ארוכות ואסופות לתוך כובע סרוג וצבעונית, לבושה בלבוש טיבטי חם כבד ורב שכבתי.
הבית הטיבטי היה בית עץ אופייני מקושט ומעוטר בחלקו של הגג בנוי משלושה מפלסים. בקומת הקרקע שכללה חצר רחבה ובוצית שכנו חיות הבית בניהם גם שני יאקים גדולים, מספר פרות, עז ותרנגולות. ערמות של עצים להסקה ולבישול ומשאבת מים ידנית וכלי עבודה ובית רבים ומגוונים. הקומה השניה הייתה קומת המגורים בה התארחנו. נכנסו לחלל ענק שבאחד מפינותיו כירה ענקית המופעלת על גזעי עצים ועליה סירי בישול מעניינים וגבוהים מנחושת כמוהם לא ראיתי מעולם. ובסמוך לכירה תנור עצים עם ערובה לחימום הבית. סביב אלו היה משטח ישיבה על הרצפה לשם הוזמנו לשבת. בשאר החלל נמצאו מספר רהיטים קטן כמו שידות עץ ומדפים על קירות הבית, בסמוך היה חדר שינה עם מיטה גדולה ובגדים מפוזרים עליה.
בזמן שהתיישבנו המארחת שלנו עדכנה את חברה המדריך בחדש בחייה והוא תרגם לנו הכל בקיצור. תוך כדי כך הייתה עסוקה בהכנת תה טיבטי לכבד אותנו. הסתבר לנו שהיא אלמנה צעירה עם שני בנים. לצערה בן אחד נינטש על ידי אישתו אשר לקחה אתה לבית הורה גם את ילדם המשותף כך שצערה היה רב על כך שאינה רואה את נכדה. ניגון השפה היה זר לנו אך החוויה של שיחה בטיבטית הייתה נחמדה. לידנו התנמנם החתול הביתי נהנה יחד אתנו מחום הגחלים הלוחשות.
הכנת התה הייתה גם היא חוויה מעניינת. תה טיבטי עשויי ממים חמים וחמאת יאק חמוצה ההופכת למשקה תוך כדי הכנתה בכלי מיוחד, אני חייבת להודות שלא הייתי מסוגל לשתות את המשקה הזר בטעמו.
אחרי לגימה אחת התנצלתי והפסקתי לשתות את המשקה הנוראי הזה. בעלי עמד בכבוד במשימה אבל סרב לקבל תוספת. בנוסף היא הגישה שעורה גרוסה אותה הם מכניסים לתה ולשים ביד לעיסה ואוכלים. התבוננתי במדריך מרותקת מעניין אבל לא העזתי לטעום יותר. הקומה השלישית במבנה משמשת כמחסן אגירה למזון. עם היציאה מהחלל הגדול ראיתי שם חלקי בשר תלויים לייבוש. נפרדנו בחום מהטיבטית המקסימה מנציחים את הביקור בתשר קטן ובצילום משותף.
חזרנו אל העיירה על מנת להוריד את המדריך ולהודות לו על החוויה והמשכנו בנסיעה של כ- 4 שעות חזרה לליג'יאנג.
בליג'יאנג חיכה לנו הנרי מדריכנו החביב שהמתין לנו עד שהתארגנו בחדר חדש באותו מלון בו שהינו .Sanhe Hotel יחד יצאנו לסיור מודרך ראשון בעיירה. היות וכבר טילנו בה והכרנו אותה היטב בקשנו שני דברים, סיור בחלק האחרון בעיירה בו לא בקרנו עדיין החלק המזרחי היושב מעל רחוב המועדונים ונקרא גבעת האריה. זהו החלק הגבוהה יותר שממנו נתן לעשות תצפית יפה. וביקור בבית ההארחה לצעירים של ממה-נשי שם שהתה ביתנו בזמן ביקורה בליג'יאנג הבנו ממנה שניתן לאכול שם א.ערב עם כל התרמילאים הישראלים. עלינו על חלקה הגבוהה של גבעת האריה למנזר בודהיסטי יפה עם פגודה צבעונית ומרשימה מאוד וגינה עם עצי אפרסק בפריחה שבחזיתה שתי אריות שיש. קיימנו תצפית על האזור כולו כולל גגות העיירה. הר הדקון היה מושלג ומכוסה עננים קלים רק בפסגתו וסוף סוף צפינו בו במלוא הדרו.
ירדנו ונכנסנו לכיכר השוק המוכרת לנו בא הסתובבו טיבטים רכובים על גבי סוסי פוני לצורך צילום. קנינו באחת מהחנויות לממכר בשר יאק מיובש מספר סוגי בשר ונהננו מנשנוש ספונטני תוך כדי הליכה, מומלץ לנסות. המשכנו בחיפושים אחרי ההוסטל של ממה נאשי אותו מצאנו בעזרתו של הנרי בצד המערבי של העיירה. ארוחת ערב לא הוגשה אבל המקום היה הומה תרמילאים מכל העולם צמודים לאינטרנט או ישובים סביב שולחנות בשיח חברי, היו שם כמובן גם ישראלים אתם ישבנו על כוס תה לשיח קצר שומעים מחוויותיהם בטיול בסין ותוכניות להיכנס כקבוצה לטיבט. פגשנו את ממה נאשי שהייתה אכן חביבה וידידותית וכיבדה אותנו בתפוזים. המפגש עם תרמילאים צעירים תמיד מרגש אותי, יש לי קנאה סמויה לחופש הבחירה שלהם והרצון שלהם להתנסות שוב ושוב בכל מה שאני אולי לא אעיז כבר לעשות. הנרי מדריכנו ישב משתהה על כמות הישראלים שסביבו מסתיר חיוך נבוך של חוסר הבנה לשפה המוזרה אותה הוא שומע, תרגמתי לו כמובן חלק מהנאמר. אחרי שהות קצרה במקום הצעיר והתוסס הזה שבנו אל המלון. נפרדנו מהנרי לשלום ונחנו מעט כדי לצאת לסיבוב לילי אחרון של פרידה מהמקום הקסום הזה צופים במה שכבר מוכר ונהנים מכל רגע.
