פינג'יאו פנינת חן סינית אמיתית

בחרתי לסטות ממסלול התיירים הרגיל ולטוס לפינגיאו Pingyao בחבל שאנשי כי זו עירה המחוז העתיקה והמוקפת חומה שהשתמרה באופן חריג. היא נחנה בקסם מיוחד ומשמשת גם כאתר צילום עולמי. אחת לשנה מגיעים אליה צלמים מכל העולם לשבוע של צילומים. ייחודה בכך שהשתמרה במלואה כפי שהייתה בעידן שושלת מינג, עיירת מסחר משגשגת שחלשה על הסחר מדרום סין ועד מונגוליה. בתקופת שושלת צ'ינג יסדו בה את הבנקים הראשונים בסין ב 1824 אשר המירו את שיטת התשלום המסורתית במזומן לשיטתה של שטרי חליפין. היא הוכרזה על ידי אונסקו כאתר שימור עולמי. כל מה שקראתי על הקסם שלה משך אותי לשלב אותה בטיול. לשמחתי הרבה לא התאכזבתי.

ארוחת הבוקר במלון המשפחתי הקסום בו ישנו הפגיש אותנו עם האוכל הסיני משולב במטבח מערבי. חדר האוכל היה מקושט בסגנון סיני אוטנטי וצפה אל הרחוב הראשי. זה היה פשוט "אמיתי". עם כלים מחרסינה סינית וקנקן תה יפה במיוחד.

דיי קל להתמצא בעיירה ששני רחובות ראשיים חוצים אותה. הרחוב ממצפון לדרום נקרא נאן דאג'יה בו היה ממקום המלון שלנו והשני ממזרח למערב בשם ש'י דאג'ינג., לעיירה 6 שערי כניסה יפים ושלמים המרכזי שבהם הוא הצפוני דרכו יוצאים אל העיר החדשה. במרכז העיירה לא רחוק ממפגש הרחובות עומד מגדל העיירה הגבוהה מכול בתיה.

יצאנו בשעת בוקר לרחוב נאן דאג'יה כשהכל עוד היה שקט יחסית, החנויות החלו להיפתח ואנחנו פסענו בין בתים ששמרו על צביונם ומראם המקורי ללא יוצא מן הכלל עם גגותיהם האפורים, בנויים מעץ שבחזית החנויות עיטורים בצבעי צהוב ירוק. בפתח החנויות עמדו הבעלים נערכים ליום חדש. שמש של זריחה צבעה את הרחוב בצהוב כתום והמבט היה פשוט קסום. השתהינו ליד בית מרקחת שעובדיו עמדו למסדר בוקר בחצי עיגול לקבל הוראות למשך היום (סממני תקופת הקומוניזם). עצרנו ליד חנות עם כדי יין וחומץ מיוחדים מחרסינה ועוד ועוד. עשינו דרכנו לאט לעבר שער הכניסה הדרומי לעיר על מנת לעלות על החומה ולטייל לאורכה.

אחד מסיורי החובה בפינגיאו הוא הסיור על החומות, לשם כך יש לקנות כרטיס כניסה לעיר בכניסה לשער. בזמן שהמדריכה עסקה ברכישת הכרטיסים "נדבקו" אלינו שלושה צעירים ולא הניחו לנו. בתחילה חשבתי שהם מעונינים למכור לי משהו ואמרתי לא תודה. לאחר מספר דקות התחלתי לחשוש מפניהם עד שהם ויתרו והלכו לדרכם. רק אחרי שפגשנו בקבוצת סטודנטים ללימודי האנגלית שהמתינה גם היא וחיפשה את הדרך לדבר אתנו ובהמשך גם להצטלם אתנו הבנתי שבעצם מה שהצעירים הסינים רצו זה לצלם אותנו. הסתבר לנו מהר מאוד שבסין כל מערבי הוא יעד לצילום. הם עדיין מאוד מתרגשים מאתנו ומצאנו עצמנו לאורך הטיול נענים לא אחת לפניות, כמובן שעשינו זאת תמיד בשמחה.

הסיור על חומת העיר שהסינים מכנים צ'אנג צ'ינג היה מקסים, החומה שלמה ומרהיבה מאוד, גובהה 10 מטר היקפה כ 6 ק"מ לאורכה פזורים 72 מגדלי שמירה שלמים ומרהיבים, בכל כמה מאות מטרים יש מגדל כך שהמראה נפלא הם. ההליכה על החומה שימשה נקודת מבט אל החצרות הפנמיים של העיר וגגותיה והצצה נדירה אל עורך החיים הסיני בעיירה. ראינו את הנעשה בכל חצר, הרבה כלבים תרנגולות וחיות נוספות כמו כן קלחי התירס התלויים לייבוש. בצדי הפתחים ועל המשקוף של הבית פסי תפילה אדומים להגנה על היושבים בו ועוד. הלכנו מלווים בקבוצת הצעירים שפגשנו בשער מצטלמים אתם לסירוגין עד לשער הכניסה המזרחי לעיר. שם ירדנו מן החומה לשוטת בתוך רחובותיה הקטנים של העיר. פגשנו בדרכנו עגלת מוכר אבני פחם לחימום והסקה.

המשכנו מהשער המזרחי אל מקדש קונפוציוס. המקדש כמו מקדשים אחרים בסין כולל את מקומות הפולחן המסורתיים ובמרכז הרחבה עומד מבנה המזכיר פגודה קטנה ועליו תלויים מאות תפילות מפיסות עץ וחוטים אדומים. מימין כיתת לימוד פתוחה עם שולחנות מאבן וספסלים בהם נערכו מבחני הגמר של המחוז לפקידות הקיסרית. בחצר הפנימית של המקדש נמצאים בדים צהובים גדולים עם קטעי כתובים מתורתו של קונפוציוס. בקומה העליונה של המקדש נמצא למזלנו באופן זמני מגילת קלף עם כתבים של קונפוציוס. ביציאה נמצא קיר דרקונים יפיפה שבצדו האחד דרקונים מזוגגים מחרסינה ובצדו השני קטעים מדברי קונפוציוס.

בהמשך הרחוב נכנסנו למקדש הדאואיסטי , בחצר הפנימית בצדו האחד מגדל תוף חמוד ובצדו השני מגדל פעמון. המקדש גם הוא עם חצרות פנימיות מקדש מקסים וחמוד מאוד. פגשנו איש דת שהיה ידידותי במיוחד, שפנה אלינו ברצון לשוחח, להפתעתנו הוא ידע על ישראל וגם על היהדות וציין שבעיניו היהודים מאוד חכמים, לפחות כאן יש לנו שם טוב. משם המשכנו חזרה אל רחוב נאן דאג'יה על מנת ללכת לאורכו לעבור ליד מגדל העיירה ולהמשיך לכיוון צפון. פנינו לרחוב המרכזי השני ש'י דאג'יה כדי לבקר במוזיאון בנק רישנגצ'אנג הבנק הראשון בסין. המשכנו לליילוטאי ג'וג'ו בית המגורים של מיסד הבנק, הייתה זו הצצה נחמדה לבית סיני עתיק ששומר כמוזיאון. במסעדה מול עשינו הפסקה בחצר פנימית מקומית לכוס תה במחיר מופקע. זו הייתה חוויה נחמדה לשבת עם שתי המדריכות שלנו לדבר על עורך החיים שלהן כשסביב עשרות סינים אוכלים את ארוחת הבוצר שלהם. הצצנו לצדדים לראות מה אכולים המקומיים. זה נותן תמיד רעיונות להמשך הטיול.

 את המשך הבוקר עד לשעות הצהרים לקחנו לנו כדי להסתובב קצת לבד ולהתרשם מהמקום הקסום הזה. הלכנו לאורך רחוב ש'י דאג'יה עד לשער המערבי מתבוננים בחנויות ובטיפוסים השונים ברחוב. משם פנינו לכיוון הסמטאות הפנימיות של העיירה להציץ בבתי המגורים ובחצרות הפנמיים, זה בדרך כלל החלק המעניין בכל טיול. ומשם חזרה לרחוב הראשי לתפוס מסעדה ולאכול ארוחת צוהריים טעימה מאוד. הערת אגב, בסה"כ פגשנו שתי זוגות מערביים בפינגיאו וגם הם היו ישראלים.

את פינגיאו עזבנו בסביבות הצהרים המאוחרות חזרה לכיוון Taiyuan בדרך עצרנו באחוזת Qiao Family Residence זהו בית מגורים עתיק של משפחה עמידה בשם צ'יאו שהתעשרה מסחר בתה וטופו. בתחומה צולם סרטו של הבמאי הנודע ז'אנג יימו "הפנסים האדומים". בכיכובה של גונג לי השחקנית הסינית היפיפייה. במתחם יש שש חצרות פנימיות, 300 חדרים וגינה יפה עם גשרון מאבן. חלק מהחדרים משמשים כיום למוזיאון המספר את סיפור המשפחה, חגים סיניים ועוד. למי שראה את הסרט כמוני הביקור במקום היה חוויתי יותר מאשר לבעלי שלא צפה בסרט. העיירה סביב האחוזה מתפרנסת מהמבקרים הרבים הבאים אליה וניתן לשוטט בין רחובותיה וליהנות מדברי מתיקה סיניים המוכנים מול עינכם וגם זו חוויה נחמדה. כדאי לבקר באחוזה אם אתם כבר באזור.

נסענו חזרה עם הנהג והמדריכות המלוות את העיר הגדולה Taiyuan אליה הגענו יומיים קודם הישר לתחנת רכבת במטרה להתארגן לקראת נסיעה ברכבת לילה ל- Xian (כ- 10 שעות נסיעה). המדריכות המקסימות ליוו אותנו עד מקום ההמתנה ושחררנו אותם ברצון לדרכם. ההמתנה בתחנת הרכבת היתה נהדרת, לרכבות הלילה יש לובי מיוחד שמזכיר תנאים של שדה תעופה. שירותים נורמליים, שקעי חשמל להטענת טלפונים וחיבור למחשב נייד, מייחם מים חמים וקרים וכיסאות נוחים ביותר. תפסנו לנו פינה ונחנו קצת לפני הנסיעה עם כוס קפה תוצרת עצמית ופיצוחים מהבית וממתקים שקנינו בעיירה.

רכבת לילה זו תמיד חוויה. נסענו כבר בעבר, זו שבסין לא נופלת מאלה שהתנסינו בהם. כמו שציינתי כבר חולקים קרון עם עוד שני סיניים. האחד היה צעיר ונחמד אבל היה קשור לאוזניות האיפוד שלו ללא תקנה (ממאפיים דור הסוציומטים בכל העולם). הבחור השני היה פקיד ממשלתי שהיה בדרכו הבית לשיאן לסוף שבוע לפגוש את אשתו. אתו דווקא פיתחנו שיחה ערה שנתנה לנו קצת תמונת מצב על בני ה 30+ שעדיין לא מביאים ילד כי צריך קודם להתבסס. משיחתנו הסתבר לנו שיותר מילד אחד לא יהיה לו כי אז הוא יעבד את משרתו. ריחמתי עליו בהיותי אם לארבעה.

הלן - אנגלית לא רעה וחמודה מאוד

[email protected] E-mail: