מנגומבו לכיוון צפון דרך האזורים הטרופיים של סרי נקה. Srilanka

את סרי לנקה "כיסינו" במהלך טיול של 11 יום. ניתן להנות מהאי גם בזמן קצר יותר אבל אם רוצים באמת לטייל באי הקסום הזה 14 ימים הם זמן אופטימלי לכך. ב 11+ ימים מטיילים ועוד יום יומיים נופשים לסיום הטיול באחד מבתי המלון ברצועת החוף הדרום מערבית, מה שלצערנו לא עשינו.

קחו בחשבון שנכון ל 2011 האזורים היחידים שבהם נהוג לטייל בביטחה בסרי לנקה הם המרכז ההררי דרומית לאתר הארכיאולוגיAnuradhapura והחצי הדרום מערבי של האי, זאת עקב המצב הביטחוני באזורי החוף המזרחי וצפון המדינה בהם חיים הטמילים. למרות שמזה שנה שקט באי.
סרי לנקה גם ידועה כאתר פופולרי לגלישת גלים, אתנו על המטוס היו מספר ישראלים צעירים שהעמיסו גלשנים על הטיסה לקראת חפשה בחופיו המערביים של האי.
 אזורי הגלישה הפופולריים הם גם בחופיו המערביים של האי בתקופות של החורף הישראלי דצמבר -; פברואר. אלו גם החופים המתויירים יותר ונותנים לגולש שרותיי חוף וגלישה ברמה גבוהה יחסית. בחוף המזרחי בדובר בכפרים קטנים יותר עם שרות מקומי של בעיקר גסט האוזים אבל כנראה עם אתרי גלישה טובים יותר. לחופים אלו הולכים בעיקר אלו שמחפשים את ההתבודדות והים על פי מה שהבנתי. והם פופולרים בעיקר בתקופות הקיץ שלנו.

יצאנו מישראל בטיסת אחר צהריים מאוחרת עם חברת הטיסה הירדנית לעמאן, שהות של כשעה בשדה התעופה בעמאן והמשך טיסה לסרי לנקה עם תיירים שהתקבצו לירדן מכל העולם. היעד שדה התעופה של סרי לנקה צפונית לקולומבו ודרומית לנגומבו. לסרי לנקה אפשר לטוס דרך עמאן, דרך יעדים באירופה או דרך הודו. דרך עמאן היא האפשרות הזולה הישירה ואולי המהירה ביותר.
 נחתנו בשעת בוקר מוקדמת בשדה התעופה "בנדרנאיקה" של סרי לנקה מה שאפשר לנו מצד אחד ניצול יום שלם של ביקור באי ומצד שני טיול של יום לאחר לילה ללא שינה. אני למודת טיולים בסגנון הזה כך שלא הפריע לי אישית לבלות את היום עם עייפות יחסית.

יצאנו משדה התעופה היישר לעיירת הדייגים ולשוק הדגים של נגומבו (פוסט מקיף על תעשיית הדייג בסרי לנקה והביקור בנגומבו). הביקור על הבוקר בשוק תוסס ואוטנטי בנה לי צפיות לבאות. אני אוהבת סגנון כזה של טיול. לגעת בחיי היום יום, בריחות גם אם הם לא תמיד נעימים ובהווי המקומית.
 נהננו מביקור בוקר בשני שווקים, בקרנו על חוף האוקינוס וצפינו בכפריים המייבשים את שללם על החוף ובכך נחשפנו לתעשיית הדייג המאפיינת את עיירת הנופש הפופולרית הזו. היא יושבת על גבי לגונה הכוללת נמל דיג חמוד והרבה פעילות בנושא. מומלץ לביקור אבל בשעות הבוקר כשהדייגים חוזרים מדייג הלילה והמקומיים באים לקנות ולסחור.

עם סיום הביקור עצרנו לראשונה לקראת היציאה מהעיירה בבית מאפה שמכר בעיקר מאפים תוצרת מקומית, חלקם ממולאים בירקות, בשר ו/או דגים כמובן עם קארי חריף ופיקנטי ולחמניות ועוגות מתוקות. הוגש תה חריף וטעים עם חלב בעל ארומה מיוחדת (מזכיר את התה מסאלה ההודי). נפגשנו בבתי מאפה רבים כאלו במהלך הטיול וניתן בהחלט לאכול בהם. אהבתי את המאכלים הללו וניסיתי אותם בכל מקום בו עצרנו . לא קלקלתי את קיבתי הדיי רגישה מאכילתם של המאפים כולל המטוגנים שבהם בכל סרי לנקה.

יצאנו לכיוון מזרח לעבר בית היתומים לפילים הנמצא בפינוולה Pinnawella. הדרך התנהלה בנופים טרופיים מישוריים ומקסימים כשסביבנו אין סוף מטעי קוקוס, בננות, ומגוום עצים שלא תמיד זהינו, הרבה שדות אורז שהיו כבר ירוקים ולקראת הבשלה. נוף טרופי טיפוסי, ירוק מלוא העין. עצרנו מידי פעם לצפות בגידול זה או אחר שעניין אותנו במיוחד כמו בגידול האננס.

 עצרנו לבקר במטע של עצי גומי בו צפינו בתהליך איסוף הצמג מעצי הגומי בכוסות העשויות מקוקוס לקראת העברתם למפעלי היצור באי. שם גם נחשפנו לראשונה בעץ פרי הג'קה אותו ראינו נמכר בשוק בנגומבו.

בשעות הצהרים הגענו לפינוולה הממוקמת כ 85 ק"מ מזרחית לקולומבו על מנת לבקר בבית היתומים לפילים. זהו מקום מיוחד במינו שראוי לו שיתקיים באי הקסום הזה. בית היתומים ממומן מתשלום עבור הביקור במקום ובעיקר מתרומות. כך שלכל אוהבי ושומרי החיות זהו בהחלט מקום הראוי לבקר בו. המקום מטופל, שמור ומטופח כבית לעשרות פילים המסתובבים בו חופשי ומקבלים טיפול, שיקום ומזון. מגיעים לכאן פילים מרחבי כל האי, כאלו שנפגעו ולא יכלו לשרוד לבד בטבע או צעירים שננטשו מסיבה כל שהיא על ידי הוריהם.

במהלך הביקור ניתן לצפות בפילים ממרחק נגיעה כשהם מסתובבים ברחבי השמורה הפתוחה. כמו כן ניתן להאכיל עבור סכום סמלי המשמש כתרומה למקום גם את הפילפילונים המקסימים הצמודים לאמם בסככה מיוחדת לכך. פילים תמיד הקסימו אותי, לגודל שלהם ולעוצמתם אין אח ורעה בטבע. פגשנו את הפיל האפריקאי בעל האוזניים הגדולות והמבנה היציב בפארקים בדרום אפריקה ואת הפיל האסייתי העגלגל יותר בעל האוזניים הקטנות יותר בתיאלנד, הודו ובסין ומעולם לא התעייפנו מלהתבונן בחייה המדהימה הזו.

בתום הביקור בבית היתומים פנינו לעבר גדת הנהר הנמצאת מחוץ למתחם בית היתומים על מנת לצפות בפילים מובלים לרחצה היומית שלהם. הטקס המדהים הזה מתקיים מספר פעמיים ביום כמו שעון שווצרי. בשעות הבוקר המוקדמות, (אז גם רוחצים את הפילים ומקרצפים את גופם בקליפה של אגוז הקוקוס) בשעה 11.00 הם מוחזרים לבית היתומים לצהרים. ושוב מובלים חזרה לרחצה בשעה 14.00 לאחר שעת האכלה.

בשעות אלו נפתח שער בית היתומים וכל חבריו הפילים עוברים את הכביש המרכזי של העיירה ועושים דרכם דרך הרחוב של דוחני המזכרות אל עבר גדת הנהר על מנת לטבול במים. המחזה מדהים ומשמח, אין ספק שבראש ובראשונה את הפילים הדוהרים בחדווה בל תתואר לנהר כאילו ראו אותו לראשונה (הם הזכירו לי את נסיעתי בתור ילדה לים כשצהלתי תמיד למראהו עת הופיע בחלון האוטובוס), אבל לא פחות את עשרות התיירים כולל המקומיים שעומדים וצופים בתהלוכה הדוהרת אל עבר המים.

על גדת הנהר ניתן גם להתמקם בשתי מסעדות חביבות הצופות על מקום הרחצה כך שאפשר לשלב ארוחה עם חוויה. כשהגענו לאזור המסעדות גילינו כי בשניהם מתקיימות חתונות, מה שגרם לי להתרגשות נוספת. בין ארוחת בופט לא רעה באחת המסעדות לבין מופע הפילים במים הספקתי גם להציץ ולהיפגע מאירועי החתונה וללמוד דבר מה על מנהגי המקום (פוסט על חתונות בסרי לנקה). למי שנמצא בסרי לנקה זו חוויה שרצוי לא לפספס.

ערכנו ביקור מעניין במפעל קטן המייצר נייר וקרטון מצואת הפילים בתהליך פשוט ומעניין של פרוק, השרייה, סינון ויבוש. מהנייר והקרטון עושים חפצי שימוש יום יומיים דקורטיביים. יופי של דוגמה למחזור ולצבירת כסף עבור בית היתומים. המפעל גם מעסיק את מובטלי האזור הצעירים כך שניתן להגיד שהוא דוגמה ומופת לפעילות תעסוקה קהילתית מצד אחד ושימור הסביבה והחי מצד שני.

מפינוולה יצאנו בנסיעה בדרך יפה העולה צפונה , עברנו את העירה קוראנגולה אל עבר מערות דמבולה בהם נבקר בעוד יומיים, בדרכנו עצרנו פעמיים לפגוש את התעשייה הזעירה המקומית סביב תוצרי עץ הקוקוס.

צפינו במנסרה ביתית מקומית באחד מהכפרים דרכם נסענו, ובעסק לקילוף פרי הקוקוס לצרכים תעשייתיים. מפגש נוסף עם המקומיים היה במפעל ביתי לייצור סיגריות מקומיות שנקראות BEED. הסיגריות מיוצרות מטבק מקומי הגדל באזור ונמכרות בשווקי סרי לנקה.

המשכנו בדרכנו צפונה כשהנוף היפה הפך לגבעתי יותר ואנחנו הופכים לעייפים יותר לאחר לילה ללא שנה. הגענו אל המלון בו נלון את שתי הלילות הבאים עם חשכה.

שמחנו למצא עצמנו במלון מקסים Sorowwa Resort היושב בלב עיירה אוטנטי בשם Habarana. המלון היה מסביר פנים, עם ברכה חמודה אותה ניצלתי בערב למחרת לשחייה לילית. וצוות חייכן שקבל את פננו עם מגבות חמות להתרעננות וכוס משקה טרופי. חדרים נוחים ואוכל לא רע. מה שהיה יפה במיוחד הוא המיקום של המלון. בסמוך לאגם קטן ובפרוורי העיירה שנראתה יותר כמו כפר. ושביל שהוביל את המבקר אל לב הטבע הפראי של סרי לנקה. בבוקר קמנו לקולות הציפורים בניהם גם השלדג המוכר לנו מהארץ., תוך כדי ארוחת הבוקר צפינו בקופי מקוק חוגגים על העץ באגם ממול ובדרך החוצה את האגם בפיל רב ממדים שעשה דרכו בנחת. איזה מקום קסום. ניצלנו אותו ביום השני לשהותנו והשקמנו מוקדם יותר לטיול בוקר ערפילי ורומנטי.

הפוסטים הנוספים:
סרי לנקה יציאה לטיול - מנקודת מבט אישית
מקדשים ואמונות בסרי לנקה
פגישה עם תעשיית הדגים בסרי לנקה וביקור בשוק הדגים בנגומבו
מפולונרווה דרך דמבולה לעיר קנדי
מקנדי דרך מטעי התה לנווארה אליה, מישור הרטון מפלי רוונה ומעבר ההרים אלה
מקטראגמה לקולומבו דרך רצועת החוף של האי סרי לנקה
חתונות בסרי לנקה
תלבושת אחידה לבנה וחינוך בסרי לנקה