מנאוס והריו נגרו - איזור יערות הגשם של ברזיל

לאחר טיסה מפרכת במיוחד הגענו בשעה טובה בשעת לילה מאוחרת למנאוס (Manaus) המנומנמת. ביומיים הבאים אנו הולכים לבלות בלודג' בסמוך לנהר הריו נגרו Rio Negro, מרחק הפלגה קצר ממנאוס. עלינו על ספינת נהר מקומית שהמתינה לנו והפלגנו בחשכה מוחלטת על גבי הריו נגרו בסירת נהר מקומית יחד עם כל הציוד האישי לעבר הלודג'. בדרך בן זוגי שלף פנס ויחד עם המדריך הברזילאי שהתלווה אלינו (שמו כשם הסופר הברזילאי פאולו קואלו) חפשנו לראות עיני תנינים - קימנים במים, ואכן ראינו לא מעט, עיניהם מנצנצים בגוון אדום. עוד בדרך הוזהרנו לא לעזוב את הלודג' עם ההגעה ולא לנסות להיכנס להרפתקאות מיותרות בשבילים הסמוכים פן לא נמצא דרכנו חזרה בלילה. למחרת נבין עד כמה צדקו.

התמקמנו בלודג' שהרבה ממנו לא יכלנו לראות בחושך, אבל הבנו שהגענו לאזור טרופי עשיר בצמחיה בעל 90% אחוזי לחות להם אנחנו לא מורגלים, שמענו מעט קולות של חיות שונות מבן הצמחים. היה זה הלילה הראשון בלודג' בתוך הג'ונגל בשם Eco Park Lodgeבקרבת מנאוס.

את ארוחת הבוקר הנפלאה אכלנו בגזיבו ענק בלב הלודג' כשסביבנו צמחים ופרחים טרופיים וקולות של בעלי חיים.

 עם תום הארוחה יצאנו לסיור טבעתי רגלי בלב יער הגשם הסבוך הנקרא יער טרופי מסביב ללודג'. את הסיור הוביל המדריך המקומי שהתגלה כידען לא קטן של כל מה שנוגע לאזור ודרכי ההתנהגות בו. הצטרפו אליו שני מקומיים על מנת לסייע ולהדגים את מה שנראה לי כפעילות צופית חביבה בלב יער טרופי מרתק. מהר מאוד הומחש לנו שאם לא הולכים עקב בצד אגודל עם חברי הקבוצה אין שום סיכוי למצוא אותם במרחב הצמחיה הסבוכה שלתוכה נכנסנו. האידיחינס שהצטרף אלינו מאחור היה מציל אותנו תמיד מהסתבכות מיותרת.


 

נהר האמזונס שמקור שמו במילה "אמאזונו" (בפי הילידים "המיית ענני מים") הוא הנהר החשוב ביותר באמריקה הדרומית וכנראה הגדול שבנהרות תבל. הוא בעל אגן הניקוז הגדול ביותר 6.8 מיליון קמ"ר. ומנקז כ 40% משטחה של דרום אמריקה (כגודל ארה"ב) הנהר מתפתל בין הערים מאנאוס (Manaus) לבלם (Belem). באזור האמזונס משתרע יער הגשם הטרופי הגדול בעולם שאנו מכנים ג'ונגל. היער הטרופי מתאפיין בצמחיה סבוכה וייחודית המנוצלת ע"י המקומיים כמקור מזון בגלל שפע פרות מסוגים שונים שאנחנו לא מכירים ומחסן תרופות טבעי. גם עולם החיי באמריקה הדרומית עשיר מאוד, במיוחד באזור האמזונס. חיים באזור זה בו כ 15,000 זני חיות, אלפי זני ציפורים ודגים ומאות יונקים. 1800 זני פרפרים ומעל 200 יתושים.
 

למי שהולך ביער גשם מבחין כי הוא משוכב, יש בו עצים גבוהים מאוד המהווים את כיפת היער. צמחים בגובה ביניים שרובם עצים נמוכים יותר או שיחים גבוהים וצמחים צמודי קרקע שונים כמו שרכים למיניהם ואחרים. בנוסף ניתן לראות הרבה מטפסים המחפשים בדרכם מעלה את האור ואפיפיטים (צמחי על) החיים על עצים בגבהים שונים. כל הבליל הזה מקנה ליער את הצפיפות שלה אנו נחשפנו.

הלכנו ביער צפוף צמחיה כשהמלווים מפלסים את דרכנו עם סכינים מיוחדות לכך.

קבלנו במהלך ההליכה הסבר על צמחי מרפא שונים ועל דרכי הישרדות ביער הגשם. עשינו כתרים מעלי עצי דקל שונים והתנדנדנו על שורשי עצים. נחשפנו למאות סוגי עצים, צמחים, פרחים, מטפסים, פטריות ועוד שרבים מהם ראינו פעם ראשונה בחיינו. זו הייתה חוויה מהנה אם כי קצרה ותיירותית מידי לטעמי.

חזרנו ללודג' ומייד עלינו על הסירה להפלגה לאי הקופים. כשהגענו לאי החל לרדת גשם טרופי כבד שמנע מאתנו לפגוש באמת את הקופים באי ועל כן חזרנו רטובים לגמרה אל הלודג' להתייבש ולאכול צהריים.


 

אחרי מנוחה של שעתיים יצאנו שוב להרפתקאות האמזונס לא בין הלבנים אלא בין האינדיאנים ועל הנהר. הפלגנו מהלודג' למזח בנהר שבו קבלנו חכות וניסינו במשך חצי שעה לדוג דגי פירנאות שנמצאות בשפע באזור זה. אכן אחת מבנות הקבוצה הצליחה לתפוס דג פרניאה בחכתה. גם ורד המדריכה הייתה "ברת מזל" ותפסה דג שהושלך על פי בקשתה חזרה אל הנהר.

לאחר הדייג ערכנו שייט על האמזונס על מנת לפגוש מעט מן הצימחיה הצמודה למים או חיה בתוך המים. בשלב מסוים עלינו מהסירות הקטנות בהם שטנו עד כה לסירת נהר גדולה דו קומתית ויצאנו לשייט ארוך על מנת לבקר אצל משפחה מורחבת מקרב האינדיינים החיים באזור.

את פנינו על הגדה בא עגנו קיבלו אם ושני ילדיה הקטנים, הם נראו כמו בסרטים, חצי ערומים וצבועים בצבעים שונים על פניהם (חשדתי שזה לכבודנו). נכנסנו לעובי היער ונפגשנו עם שאר בני השבט. היו שם מבוגרים נוער וילדים, שבט עצמאי החי את חייו וכחלק מפרנסתו גם מארח קבוצות תיירים. הם בנו בית קש גדול בו הם קיימו לכבודנו מופע מחול מסורתי משולב בשירה. לאחר מכן שוטטנו בים הבתים ורכשנו דברי אומנות ומוצרי נוי שהם מפיקים מכל חומרי הטבע באזור מגוריהם. מעניין ותיירותי כאחד.

קבלנו הסברים על אורח החיים, כיצד מפיקים מאכלים שונים משורשים וצמחים הגדלים ביער או שהם מגדלים באזור המגורים שלהם.

 חזרנו לסירה ושטנו חזרה לכיוון הלודג'. בדרך צפינו בהשתקפויותנהדרות של הנוף והעננים במי הנהר ובשקיעה אדומה סגולה מרהיבה בכיוון ההפלגה.

מייד עם ההגעה עברנו לסירות קטנות ויצאנו להפלגה לילית במטרה לחפש תנינים הנקראים קיימנים לאורך גדות הנהר. תנינים לא תפסנו, אבל היה מרתק לראות את המדריך שלנו עם עוזרו הנאמן שהשיט את הסירה ודרך ההתנהלות שלהם בלילה, הניסיונות להתגנב לגדה בשיט חרישי והחיפוש אחר התנינים. שיתפנו פעולה וישבנו בדומיה צופים בהשתאות בנעשה.

עם חזרתנו ללודג' קבלנו ארוחת ערב נהדרת ושרנו בעברית שירי יום הולדת לבחורה צעירה מהמזרח הרחוק שקבלה מצוות המקום עוגת יום הולדת עם זיקוק מרצד. כתמורה חילקה כלת השמחה בין השולחנות את העוגה. ישבנו עוד זמן מה מקשיבים לקולות היער שמסביב אחרי רדת החשכה ו"סגרנו את היום".

הבוקר הצטרף אלינו לארוחה תוכי ענק ויפה במיוחד שהחליט שגם הוא מוכן לנסות פלחי אננס לארוחה. הציפור המרהיבה הזו עפה לה מעל ראשינו באמצע הארוחה עם זנב כפול מגודלה בשלל צבעי הקשת. עקבנו אחריה במהלך כל הארוחה, אי אפשר היה שלא, התוכי היה מלהיב מידיי.

נפרדנו מהמדריכים בלודג' והפלגנו בסירה הדו קומתית של אתמול לכיוון מפגש הנהרות ריו נגרוRio Negro הנהר השחור והסולמאוס Rio Solimoes שצבע מימיו חום לבן מהסחף הרב שהוא נושא אתו.

 

 בדרכנו עשינו תצפית מהנהר על העיר מנאוס: הנמל, בית האופרה המפורסם של העיר שנבנה בסגנון הרנסאנס בתקופת תור הזהב של ייצור הגומי באזור בשנת 1896, בית הזיקוק, תחנת הכוח. בדרך התרשמנו מהחיים על הנהר, מעבר הסחורות עליו ואזורי העוני לאורכו.




 עשינו חניית ביניים בנמל של מנאוס על מנת לצפות בסירות הנהר הרבות שעגנו שם מצטיידות בכל מה שנחוץ לשייט. באזור זה של יער הגשם הנהר הוא עורק התחבורה המרכזי. המקומיים ולא מעט תרמילאים עושים ימים ושבועות בשייט על גבי הנהר, הלינה נעשת בערסלים התלויים מתקרת הסירה, סמוכים זה לזה כמו סרדינים. כל חללי הסירה מתמלאים בערסלים, המחזה מעניין ואחר ממה שאנחנו מורגלים. על הרציף של הנמל צפינו בפעילות רבה של סבלים המעמיסים חבילות מזון על הסירות. המראה היה מקסים ושוקק חיים. בסמוך עגנה אוניית תענוגות ענקית בגודלה של 10 קומות לפחות שהזכירה לנו שיש דרך כזו לטייל באזור הזה של דרום אמריקה.



המשכנו בשייט עד מפגש הנהרות ריו נגרו (מים כהים) והסולמאוס (צבע "קפה בחלב") וצפייה בשתי הנהרות בעלי צבע המים השונה הממשיכים לזרום זה לצד זה בלי להתערבב לאורך 12 ק"מ עד שהנהר הופך לאחיד בצבעו. זו גם הנקודה ממנה הנהר קרוי רשמית נהר האמזונס. חזרנו אל היבשה בפאתי העיר מנאוס במטרה לפגוש באוטובוס שיביא אותנו אל שדה התעופה על מנת לטוס הפעם לבירתה של מדינת באהייה הלו היא סאובדור או סלבדור (Salvador de Bahia) עם עצירת ביניים בברזיליה.

כרגיל בימים עמוסים הגענו בשעת לילה מאוחרת ונסענו דרך העיר היישר למלון Vila Gale הנמצא בסמוך לאחד החופים היפים של העיר בשם .Ondina

הפוסט הבא: סלבדור דה בהייה - לא בתקופת הקרנבל