הפוסט הקודם: מאתונה לחצי האי פיליון
המשך היום השלישי לטיול בוולוס נפרדנו מחצי האי פיליון המקסים והצפנו בשעת צהריים מוקדמת אל עבר הרר ושמורת הטבע אולימפוס על פי המיתולוגיה היוונית ההר היה משכנם של האלים. לאולימפוס אפשר להגיע משני צידיו הצד המערבי והצד המזרחי, אנחנו בחרנו להגיע אל ההר מהצד הnזרחי בדרך המלך הנוחה והקלה של האוטוסטרדה E75 היות וקיוונו להגיע לעת ערב לסלוניקי. באתר למטייל דווקא זכורה לי המלצה לאילו שיש זמן לנסוע מצידו המערבי דרך העיירה אלסונה Elassona היושבת על גדת נהר והדרך אליה כנראה יפה מאוד, הבעיה שרבים הזהירו מהשילוט הלקוי באזור המורדות המערביים של ההר ולא רצינו לקחת הימור בגלל חוסר זמן. 
עלינו על הכביש המהיר שחלקו באמת מצדיק את שמו ובחלקים אחרים שלו חד מסלולי וקצת עמוס כשמהירות הנהיגה בין 80-50 קמ"ש. ככול שמתקרבים אל איזור ההר עוצמתו וגובהו מתגלים במלא הדרם. כדי להגיע לאיזור ההר צריך לרדת מהאוטוסטרדה ביציאה לעיירה ליטוהורו Litohoro אותה רואים למרגלות ההר כבר מהכביש. חוצים את העיירה ברחוב הראשי עד שרואים שילוט בצד ימין המצביע לכיוון אולימפוס או לכיוון פיריאוניה Prionia במידה והגעתם לכיכר המרכזית שאי אפשר לפספסה הגעתם כמה מטרים רחוק מידי, חזרו חזרה ופנו שמאלה בפניה הראשונה.
הדרך אל ההר עולה לאורך 17 ק"מ ארוכים בכביש כפרי, לא להיבהל אתם בדרך הנכונה, אחרי מספר ק"מ בודדים ישנה תחנת מידע בה ניתן לעצור ולקבל הסבר ומפה של ההר למי שמעוניין לטפס יום או יומיים. ההר משופע במטפסים, רבים מהם פגשנו בנקודת היציאה לטיפוס פיריאוניה שעד אליה אפשר להגיע עם הרכב.
פירוש השם אולימפוס הוא ה"זורח" והוא ההר הגבוהה ביותר ביוון ומהגבוהים באירופה 2911 מ'. ממוקם בין מחוז תסליה ממנו הגענו ואזור מקדוניה אליו אנו מתוכננים להמשיך. בחלק מהזמן ששהינו למרגלותיו השמש זרחה ולעיתים הוא כוסה בעננים לבנים ואפורים מה שהוסיף למראה המסתורי של פסגתו המעט מושלגת. מעבר לכך רגשה אותי המחשבה שכאן התגבשו כל סיפורי האלים המפורסמים עליהם חלק מאתנו גדל בילדותנו וכאן צמחו מסורות, תרבויות ואמונות רבות שנים על מלחמותיהם וחיי ההוללות של האלים פוסידון, האדס, אתנה, זאוס, הרה, אפרודיטה, ארס, אפולו, דיוניסוס, הפיסטוס, הרמס וארטמיס. 
ההר וסביבתו הינם שמורת טבע ירוקה ושופעת עצים וצמחיה ובתקופה זו של השנה יש בה גם פריחה וחיים משל עצמם. בהר הרבה מצוקי גיר חדים המזכירים משום מה שמורות והרים גבוהים אחרים בהם בקרנו בעולם כמו היוסמיטי בארה"ב. מהנה היה לנסוע בדרך המיוערת אל ההר, כקילומטר או שניים לפני ההגעה לחניה של המטפסים בפיריאוניה ניתן לפנות שמאלה אל עבר מנזר ישן שחרב בחלקו בו גרים עדיין נזירים בשם מוני אגיו דיוניסיו Moni Agiou Dionysiou, הוא נבנה במאה ה 16, פוצץ ע"י הטורקים ב 1828 ונבנה מחדש על מנת להיות מפוצץ שוב ע"י הנאצים ב 1943 היות וסברו שהוא משמש מקלט ללוחמי המחתרת היוונית. יש קסם במנזר הזה שיש בו כנסיה יפה ופעילה, הוא ממוקם על גדת נחל זורם ועצי ארז סביב סביב, מהחניה שלידו יש מראה יפה אל פסגת ההר מבין העצים הגבוהים.
המשכנו אל פיריאוניה על מנת לצפות על ההר במלו הדרו, פגשנו שם מספר לא מבוטל של מטפסי הרים אשר ישבו בטברנה לאחר יום או יומיים של טיפוס וירידה מההר מצויידים בלבוש מתאים ומקלות הליכה. הייתי מצטרפת אליהם בכף, באמת שהרגשתי קצת קנאה. אז כפיצוי קל טיילנו באזור החניון לעבר מסלולי הטיפוס אל ההר והגענו לגשר חמוד מעל נחל שוצף והבנו מהר מאוד שהטיפוס להר ממש לא קיטנה. ליד החניון היה גשרון עץ חמוד נוסף מעל אותו הנחל שגם עליו עלינו לתת מבט. למי שאוהב טבע ונוף הררי האולימפוס בהחלט מקום מומלץ לביקור.
חזרנו אל העיירה ליטוהורו וסיירנו במרכזה, חמודה, קטנה ומתויירת למדי, נקודת המוצא למטפסי ההר, בתי קומותיים צבעוניים והרבה הרבה פרחים, טיילנו בסמטאות הסמוכות למרכז תוך כדי כך בררנו עם חברנו היווני מהארץ איך נכנסים לסלוניקי עם רכב.
מנסיוננו הכניסה לעירים תמיד מורכבת וכרוחה במתח רב, התלבטנו האם לעצור בעיירה מחוץ לסלוניקי ועם בוקר להכנס עם אוטובוס, היות ומהכניסה לסלוניקי מדרום (כביש אתונה סלוניקי) אין שום מקום לינה סביר הוא עודד אותנו שזה ממש לא מסובך, והוא צדק זה אכן קל מאוד. הבעייה בסלוניקי היא בעיקר החניה, לשם כך הצטיידתי מראש עם כתובות של כמה בתי מלון שהצהירו שניתן להחנות בהם את הרכב ושממוקמים במרכז העיר וגם סימנתי אותם מראש על המפה כך שיהיה קל למצוא עם הכניסה, וזה הוכיח את עצמו בגדול.
עלינו חזרה על האוטוסטרדה כשפנינו לסלוניקי והתמדנו לעקוב אחרי השילוט למרכז העיר. הכביש עובר משמאל לנמל הגדול והמפורסם בו עבדו רוב יהודי סלוניקי לפני מלחמת העולם השנייה. הכביש הזה הוביל אותנו היישר אל כביש הטיילת המפורסמת של העיר לאורך הים. היות והגענו לעיר ביום א' יום השבתון הכל היה שוקק חיים, הטברנות לאורך הטיילת היו מלאות והרחוב הומה אדם. לשמחתנו השעה היתה בסביבות 6.00 בערב מה שאפשר עוד זמן רב של אור יום וחופוש בשקט של המלון. האיתור היה קל, מפת הספר ההכנה הוקדמת שאלה או שתיים תושבים דוברי אנגלית כיוונו אותנו הישר אל חנית הכניסה למלון בלב ליבה של העיר המתויירת בסמוך כמעט לכל דבר תיירותי אפשרי שרצינו ותכננו לראות.
עבור סכום סמלי של 67 יורו ללילה ותשלום חניה של 15 יורו ל 24 שעות בחניון הנמצא שני בתים מהמלון בתחנת דלק מקומית (עם שמירה) פתרנו לנו את כל הבעיות שחששנו מפניהם. התמקמנו בקומה שביעית בחדר נפלא עם נוף מדהים לעבר הרובע התורכי העתיק הקאסטרה והטירה שברושו, ומתחתנו ברחוב עומד משמאל כמאתיים מטר שער גאליוס המפורסם. התמקמנו במלון ארבעה כוכבים בשם ABC.
בשעת דמדומים היינו כבר פנויים לטיול ערב למגדל הלבן ולטיילת. צעדנו לאורך הרחוב כ 5-7 דקות הליכה אל איזור רחבת המגדל הלבן כדי להבין שסלוניקי תוססת לא רק בטברנות ובטיילת אלה גם באלפי מפגינים שצעדו בתהלוכה אין סופית, נוקשים במחבטות וסירים וצועקים בקצב נגד הממשלה. היה זה המפגש הראשון עם הפגנה ואולי המעניין ביותר אבל בהחלט לא האחרון (יומיים אחרי שובנו ארצה פרצו מהומות ביוון והשלטון הוחלף). לא הרגשנו מאויימים, להפך הרגשנו שאנשים אכן מפגינים כי איכפת להם, הם צעדו בסדר מופתי, עם ססמאות ודגלים כולם ביחד קטנים כגדולים משפחות שלמות והרבה מבוגרים. התבוננו מהם בהכרה ברורה שאצלנו בארץ המראה הזה כמעט בלתי אפשרי.
הגענו לאזור המגדל הלבן המרשים הממוקם ממש על קו המים בסמוך לפארק רחב ידיים. הייתה זו שעת שקיעה ופגשנו שם את כל תושבי העיר מתכנסים בפארק ליד הטיילת כשעליו עשרות מפגינים ממוקמים באוהלים ללינת לילה ובסמוך אליהם אלפי בליינים משפחות וצעירים נהנים מבילוי ודוכנים רבים של מאכלים, בעיקר פלחי תירס על האש, דוכני סופלקי ונקניקיות, ממתקים ועוד ועוד. המראות הזכירו לי את טיילת תל אביב בימי ילדותי כשכל העיר הראתה את עצמה במוצאי שבת בצעידה הלוך וחזור לאורכה. הדור הצעיר ישב על דופן מזח בקו המים שותה בירה ונהנה. 
טיילנו לאורך הטיילת מהמגדל הלבן לכיוון הנמל, בצד ימין באחד הרחובות צפינו במוזאון המקדוני מואר באור יקרות, נכנסנו בדרכנו אל עבר הכיכר המפורסמת של סלוניקי כיכר אריסטוטלוס האלגנטית המוקפת בתים יפים ואין סוף טברנות. התישבנו בנחת על אחד הספסלים נהנים מהבריזה ומהמראות. המשכנו במעלה השדרה הרחבה והנאה עד הכניסה לאזור השוק, ניסינו למצוא את בית הכנסת יד לזיכרון ללא הצלחה והחלטנו לנסות שנית למחרת. חזרנו על עקבותנו לעבר המגדל הלבן ונשנש משהו מהדוכנים הרבים שעוד פעלו שם. 
בדרכנו חזרה פגשנו שוב במפגינים הרבים שנראה שלא הורידו פרופיל אפילו אחרי שעתיים ויותר של הפגנה אינטנסיבית. הבנו שהיה לנו מזל שלא נכנסנו לסלוניקי בשעות הערב המאוחרות אחרת היינו נתקעים מאחורי המפגינים ברחובות ומי יודע היכן היינו לנים את הלילה. התמזל מזלנו והרווחנו גם את הערב, אווירת השבתון והשוטטות ברחובות. חזרנו דרך הרחובות המרכזיים והאלגנטיים של מרכז העיר לעבר המלון בשעת לילה מאוחרת מתים להגיע למיטה.
פרטי המלון: מלון ABC סלוניקי
Agellaki 41 - Thessaloniki - P.O. 54621 - Greece
Tel:+30 2310 265421 - Fax:+30 2310 276542
e-mail:[email protected]
המבט בבוקר מחלום החדר היה נפלא כל הקסטרה היה פרוס לפנינו ובראשו המצודה הביזנטית (ידי קולה) וחומותיה. שתינו כוס קפה עם כמה עוגיות בחדר על מנת לשמור מקום לביקור צהריים מוקדם בשוק האוכל הידוע של סלוניקי, אכסנו את המזוודות במלון ויצאנו לטייל בעיר. התוכנית הייתה לבקר בכל המקומות החשובים לביקור בעיר ובשעות אחה"צ לצאת את העיר לכיוון עיירות המצוק של מקדוניה. היות והיה זה יום שני בשבוע היום בו כל המוזאונים סגורים נחסכה מאיתנו הדילמה האם לבקר במוזאון לארכיאולוגיה הידוע של העיר ובמוזיאון היהודי שאותו דווקא הצטערנו שנפספס.
היעד הראשון היה שער גליוס Arch of Gallerius בסמוך למלון, השער נצב בלב רחוב הומה אדם שבסמוך עליו קימו מספר אנשים עוד הפגנה. השער נבנה ע"י הקיסר הרומי בשנת 303 לספירה לזכר נצחונו על הפרסים בשנת 297. השער בעל שלוש קשתות ומעוטר בתבליטים יפים המספרים את סיפור הקרב. משם עלינו במעלה הרחוב לכיוון הרוטונדה שהיא הכנסיה העתיקה ביותר בסלוניקי, הרומאים בנו אותה כאחוזת קבר לקיסר גליוס אבל הקיסר קונסטנטינוס הסב אותה לכנסיה. המבנה עגול עם כיפה ובולט במראהו הייחודי.
משם התחלנו מעפילים בסמטאות הרובע התורכי הישן שנקרא הקאסטרה אל עבר התצפית על העיר ממגדל השרשרת שמצוי בקצה המצודה הביזנטית ינדי קולה היא האקרופוליס הישן. ההליכה בסמטאות אם היא נעשת בצורה מתוכננת מאפשרת ביקור במספר יעדים כולל הליכה בחלק מהדרך לאורך החומות העתיקות של העיר ותצפיות יפות על העיר. הרבה טיפוס של מדרגות ומפגש עם כנסיות שונות. חשוב להצטייד במפה טובה של העיר שלא הייתה ברשותנו. זה מקל על ההסתובבות בסמטאות הקטנות והצפופות.
בדרכנו אל התצפית במצודה התבוננו מבחוץ על הכנסיה ניקולאס אורפאנוס Nikolaos Orfanos (יום שני סגורה) חבל כי כתוב בספר שיש בה ציורי קיר יפיפיים. יצאנו מבין הסמטאות אל מחוץ לחומה והרובע לצפות על החומה לכול אורכה ועל העיר במחצית הדרך העולה, חומות העיר נבנו במקור ע"י תיאודוסיוס בשנים 379-475 אבל אלו שצופים בהם קיום הם מן המאה הארבע עשרה וב 1821 חוזקו באבני מצבות השיש של בית הקברות היהודי בעיר.
יש אופציה לעלות לאורכן עד למצודה בשמש, אנחנו שבנו אל הסמטאות המוצלות ועלינו במספר לא מבוטל של מדרגות וסמטאות עד ליעד. צפוף אבל מעניין (הטיפוס לא מתאים ליום חם).
הנוף הנשקף ממגדל השרשרת מקסים, כל העיר מונחת לפני הצופה, וזו עיר גדולה. כמו כן נתן לראות ולזהות חלק לא מבוטל של האתרים החשובים בעיר.
נהננו לעמוד ולהתבונן בנוף. המצודה למעשה אינה קיימת יותר מה שנשאר ממנה הם למעשה חומותיה ומגדל השרשרת הפינתי. על כן המשכנו ללכת לאורך החומה הצפונית במטרה להתחיל ולרדת בשלב מסויים אל מרכז העיר ובדרכנו מטה לבקר בכנסיות השונות. היות ולא היתה לנו מפה טובה התברברנו קצת בדרכנו אל אחת הכנסיות הקטנות בשם אוסיוס דויד ויווני נחמד ומסביר פנים שפנינו אליו על מנת שיסייע ויכוון אותנו הביא ביוזמתו את רכבו הפרטי והסיע אותנו לאחר כבוד אל הכנסיה אותה חפשנו, בלי מפה סבירה לא היה סיכוי שנמצא אותה. הודנו לו בכל ליבנו על המחווה היפה. הוא עשה לא מעט סיבובים עם הרכב כדי להגיע לכנסיה בכבישים הנגישים לרכב, סביר להניח שהליכה בסמטאות היתה קצרה יותר.
הכנסיה הקטנה והעתיקה אוסיוס דויד Osios David נבנתה במאה החמישית לזכר תיאודורה בתו של הקיסר גליוס, בכנסיה קבלה את פנינו אישה זקנה שכנראה שומרת עליה ונתנה לנו הסבר על הפסיפסים וציורי הקיר הנדירים שבה מן המאה ה 12 המתארים את טבילתו של ישו בירדן. הבהרנו לה שאנחנו מארץ הקודש והתפתחה שיחה ידידותית שסופה גם במתן טיפ ששימח אותה מאוד, קבלנו ברכה להמשך הדרך ולאור הנסיון עד כה גם הסבר איך להגיע ליעדנו הבא.
ירדנו וירדנו בים רחובות רחבים יותר המותרים לכלי רכב על מנת להגיע אל הכנסיה בגדולה ביותר ביוון אגיוס דימיטריוס Agios Dimitrios. הכנסיה בנויה לכבודו של יליד סלוניקי דמיטריוס שהומת כקדוש מעונה בפקודת הקיסר גליוס שרדף את הנוצרים. מאמינים שרוחו של דמיטריוס הופיעה בתחפושת של לוחם במהלך התקופות של המצור על סלוניקי וגרמה לאויב לברוח. הכנסיה ניצבת במקום שדמיטריוס הוצא להורג. בתקופה בה שלטו התורכים בעיר הכנסיה הוחרמה והפכה למסגד, כמו כן ניזוקה בשרפה של 1917.
סלוניקי כמו אתונה בכל מקום שתדרוך יש סיפור הסטורי, כך שאחרי הביקור בכנסיה חצינו את הרחוב וירדנו אל עבר האגורה הרומית, Roman Agora הממוקמת בקצה העליון של פלאטיאה דיקאסטיריון. האתר ההסטורי הזה מגודר מכל צדדיו, בהיותו נמוך ממיפלס הכביש ניתן לראות היטב את החפירות והממצאים, אך אי אפשר לבקר בתוכו. החפירות נמשכים כאן כבר מעבר לארבעה עשורים ועד כה התגלו אודיאון ושתי אכסדרות וכמו כן יש שחזור יפה של תיטרון בקצה הצפון מזרחי של האתר. שלטי הסבר מאפשרים למבקר ולמציץ להבין מה הוא רואה.
המרחק מהאגורה אל השוק הפתוח, שוק הדגים ושוק האוכל הינם קצרים מאוד, היינו כבר דיי רעבים, עשינו סיור הליכה מקיף בין כל הסמטאות ודוכני השוק, החלטנו קודם למצא את בית הכנסת יד לזיכרון שנמצא בסמוך לשוק לפני שנתישב לאכול, אבל בחוסר הצלחה מוחלט. כל מה שלא עשינו לא איתרנו את המבנה ואיש לא יד לאמר לנו היכן בית הכנסת. אז לידיעתכם, בית הכנסת ממוקם בבניין דירות באחת הקומות, מידע זה לא היה בידנו. מי שמבקר בסלוניקי מנקודת מבט יהודית בדרך כלל מתחיל את הביקור במוזאון היהודי ושם מקבל מפה ומידע על האתרים היהודיים בעיר. לצערנו המוזיאון היה סגור כך שמידע רב למרות חיפושי באינטרנט לא היה בידנו מה שגרם לאכזבה רבה. הבחירה להגיע לסלוניקי היתה מלכתחילה לבקר בעיר היכן שחיה הקהילה היהודית הגדולה ביוון לפני שנכחדה כמעט לגמרה במלחמת העולם השניה. קראנו עליה, שרנו עליה יחד עם פוליקר ורצינו לבקר ולהתרשם מהעיר ועברה. העיר לא החכימה להנציח את יהודיה בדרך מכובדת, את בית הכנסת הפעיל היחיד לא מצאנו ועם חזרתנו ארצה הבנו שהוא נמצא בקומה רביעית בבניין רגיל בכתובת אליה הגענו, פיספוס וחבל.
שבנו לכיוון שוק האוכל ומצאנו מסעדה ביתית נהדרת עם תבשילי המקום, בעל הבית מייד הכניס אותנו לעניינים, הראה לנו את הבישולים, הסביר כל דבר ועשינו בחירה נפלאה. מרק דגים עם ירקות מטובל היטב לפתיחה עם לחם טרי נפלא, כמובן סלט יווני עם הרבה שמן זית ולימון, תבשילי ירקות שונים בתיבול מקומי ולקינוח עוגת סולת נוטפת מי דבש, נהדר......... ולקינוח הקינוחים עוד קנינו משמשים מהדרים בשוק הירקות הצמוד.
על בטן מלאה יצאנו שוב לחפש את בית הכנסת והגענו עם הנחיה של יוונים טובים, פעם לחמם התורכי של העיר ופעם למוזאון היהודי הסגור, טוב, זהו, הרמנו ידיים ושמנו פעמינו לכיוון הכנסיה אגיה סופיה Agia Sofia כנסיה גדולה מן המאה השמונה עשרה הקרויה על שם הכנסיה מאיסטנבול (אין מה להשוות), סיירנו בה בחטף דיי שבעים מכנסיות ומאוכזבים שלא מצאנו את בית הכנסת.
חזרנו אל אזור השווקים ומשם דרך הכיכר בה בקרנו בלילה כיכר אריסטוטלוס חזרה לטיילת לעבר המגדל הלבן, היות ורצינו מאוד לבקר באנדרטה לזכר יהדות סלוניקי עשינו דרכנו ברגל לכיוון בה סברנו על פי המידע שהיא נמצאת, אבל לצערנו את האנדרטה ליהדות סלוניקי לא מצאנו למרות חיפוש אינטנסיבי, שאלנו רבים ברחוב ואף אחד ידע לתת לתת מידע על כך. היה כבר חום של צהריים והחלטנו לוותר ולחזור במונית למלון. כנראה שאת הנקודה היהודית נראה בפעם הבאה, חבל. לקחנו את הרכב מהחניה העמסנו את הציוד ויצאנו בקלות בה נכנסנו לעיר אל עבר עיירות המצוק וירה וורג'ינה.
