ימים קסומים בחבל סצ'ואן

צ'אנגדו מפורסמת בעיקר בגלל קרבתה לאזורי גידול הפנדות בסצ'ואן. כך שאת הבוקר פתחנו בנסיעה למרכז המחקר לרביית הפאנדה הענקית , (דאשיונגמאו פאנדז'ה יאנג'יו דז'ונגש'ין) במרכז זה חיות כ 50 פנדות ענקיות ופנדות אדומות. אבל רואים רק חלק מהם. זהו המרכז היחידי בעלום העוסק בחקר פנדות. הגענו לשם על פי בקשתי בשעות הבוקר המוקדמות בסביבות 9.00 כבר היינו בשמורה על מנת לצפות בזמן ההאכלה של הדובים ובמיוחד של התינוקות.

 זמן הפעילות הטוב ביותר לביקור הוא הבוקר שעוד קריר והפנדות מקבלות מזון. גם ממה שקראנו וגם לפי דבריו של ג'ימי המדריך בשעות האחרות של היום רואים פחות פעילות. הלכנו לאורך השמורה צופים בכלובים הגדולים והמרווחים בהם הפנדות חיות. אכן הייתה זו שעת האכלה ונהננו לראות כיצד הפנדות לועסות את קני הבמבוק בתאווה כאילו הם אוכלים גביע גלידה, משמיעים קולות הנעה ומתיישבים בפוזות מצחיקות. חלקם היו תלויים על העצים, הצעירים שחקו אחד עם השני בחן רב לתשועות הקהל שצפה בהם. למזלנו בדיוק כשהגענו לתינוקייה (כלוב הגורים) הם קבלו בקבוקי הזנה ענקיים כמו של תינוקות ונשכבו כולם על הגב על מנת לינוק מהבקבוקים. היה זה מחזה מלבב ביותר. היה שם שובב אחד שחטף לחברו את הבקבוק אחרי שסיים את שלו, אחר נדנד למטפלת שלו שהוא רוצה עוד. חמוד, חמוד חמוד... אחרי כן הם התפנו לשחק עם המשחקים לתינוקות המפוזרים במתחם. אל תוותרו להגיע מוקדם. מי שהגיע אחרינו הפסיד את החלק היפה של הביקור כי לפנדות יש נטייה או לאכול או לישון רוב היום (יתכן שבקיץ ההאכלה בשעה יותר מוקדמת כדאי לברר מראש).

 משם הלכנו לכלובי הפנדות האדומות שמזכירות במראה שלהם רקון. הם יפות אבל פחות מרשימות מהפנדה הגדולה. המשכנו לשוטת בין השטחים הפתוחים בהם חיים עוד פנדות גדולות שהיו עסוקות באכילת במבוק וירדנו לאזור של אגם יפיפה בלב המרכז עם ברבורים לבנים ושחורים מרהיבים ואלפי דגים הניתנים להאכלה ע"י מזון מיוחד אותו קונים בסמוך לכניסה. האגם מוקף צמחיה פורחת יפה וכדאי ללכת לאורכו קברת דרך או לשבת על הספסלים המפוזרים ולהנות מהנוף.

ממרכז הפנדות חזרנו אל מרכז צ'אנגדו על מנת לטייל ברחוב ג'ינלי Xin Li Street רובע עתיק בן 2000 שנה שעבר שחזור ב 2004 הרובע מתקופת שושלת חאן ושלושת הממלכות 220-280 לספירה המשתרע על מספר רחובות עם פלג מים קטן ונחמד במרכזו. בעבר שימש למסחר בעיקר של רקמות משי שניתן עדיין למצוא ולקנות בו. היום משמש הרובע לבילויי הלילי של מופעי אופרה סינית ברים ומסעדות, במהלך היום יש בו הרבה חנויות מקסימות נוסח סין, ודוכנים של כותבי קליגרפיה, ממכר מברשות ודיו, הרבה בתי תה ואוכל. בלב הרחוב עץ עתיק ועליו תלויים משאלות לב של סינים רבים. הסתובבנו בין הבתים המשוחזרים להפליא, נכנסו להציץ בבתי התה ונהננו לאכול מרק וונטון חם וכמה שיפודי בשר, ארוחת צהרים מוקדמת ספונטנית וטעימה. בסמוך לרחוב נמצא מקדש ווהואו עליו וויתרנו.

יצאנו את העיר בנסיעה לכיוון העיירה לי שאן Le shan שהיוותה בעבר צומת מסחרית גדולה לראות את הבודהה החצוב הגדול והמפורסם בעולם Big Buddha על מפגש הנהרות מין, צ'ינג אי ודאדו. הפסל יושב ממש על מפגש הנהרות וניתן לצפות בו או בהפלגה על גבי הנהר או בהליכה רגלית וירידה אליו המחייבת טיפוס חזרה לראש ההר במדרגות. או כמובן ניתן לשלב את שניהם. הפסל ניצב עם פניו אל מפגש הנהרות מין ודאדו נבנה בימי נזיר בשם חייטונג שארגן את הכספים לבנייתו מתוך מטרה להפסיק את האסונות של טביעת אוניות בנקודה זו של הנהר.

גובה הפסל כ 71 מטר ורוחבו 28 מטר הוא נחצב בסלע מהר לינגואן והוכרז בצדק כאתר שימור עולמי. אנחנו בחרנו בביקור הרגלי, היות ובסמוך ישנם גם מקדשים מעניינים שניתן להיכנס עשינו דרכנו במורד הפסל, בדרך ניתן לצפות בפסל מהראש ועד לרגליים בירידה תלולה אך יפה מאוד. בצדי המצוק ישנה חציבה של בודהות באבן סלע אדומה שמוסיפים למבט הנופי של ההליכה. ירדנו עד קו המים וראינו את הבודה במלא גובהו ועוצמתו. משם עלינו חזרה לכיוון הראש מהצד השני ונכנסו למקדש דאפו היפיפה עם הבודה הצוחק. חזרנו אל החניה ועשינו דרכנו ליעד הבא והאחרון של היום.

הר אמיי שאן - Emishan נמצאת 130 ק"מ דרומית לסצ'ואן באזור ירוק ומקסים. זהו אחד מארבעת ההרים המפורסמים והקדושים לבוזהיסטים. העיירה הקטנה והמקסימה באוגואו ממוקמת למרגלות ההר ולשם הגענו בשעות אחר הצהרים. התמקמנו במלון ממש למרגלות ההר במקום מעולה ומרכזי ביותר. היות והיה זה ליל הסדר עשינו סבב טלפונים לאחל לילדינו ולהורינו חג שמח והחלטנו לצאת לעיירה לחגוג את הארוע בארוחה סינית "כשרה למהדרין". עם היציאה מהמלון הסתבר לנו שכל העיירה חוגגת אתנו. מולנו היה מפל מים מלאכותי ענק מואר בצבאים בוהקים, מצד הימני התפרס הרחוב הראשי שהיה מואר באורות יפים על כל העצים, ופנסים רחוב אדומים דלקו והוסיפו חן ויופי. בצד השמאלי עמדה פגודה מוארת ומאחוריה חמש חציבות ענק בסלע אדום מוארות באור צהוב בוהק המספרות סיפור בודהיסטי על כל דמויותיו.

 המראה היה מקסים ומפתיע "חג פסח שמח" חשבתי לעצמי. הלכנו לאורך הכיכר והרחוב מתבוננים בכל היופי הזה ומנסים למצוא מקום נחמד לאכול. במהלך הסיור התגלה לעינו רחוב מסעדות עממיות שניתן לבחור מגוון עצום של מאכלים. בחרנו מסעדה אחת שנראתה לנו נחמדה מספיק והזמנו ב"שיח חרשים" מהמלצרית הסינית ארוחת מלכים ממגוון המאכלים הסינים שעלה על דעתנו והיינו מוכנים לנסות. לא התאכזבנו היה מעולה ומפוצץ.

חזרנו גוררי בטן ורגליים ללינה במלון Xion Xiu Hotel , מלון חמוד מאוד, עם ארוחת בקר על הפנים, אבל אחרי ליל סדר שכזה מי צריך ארוחת בוקר.

יום ג' 30/03/10 אמישאן -; ליג'יאנג

בוקר ערפלי קידם את פנינו בדרך לחדר האוכל, גילינו מהר מאוד שפשוט אין לנו מה לאכול, הכל סיני ולא אכיל. חזרנו לחדר וארגנו לעצמנו קפה עם עוגיות משלנו.

ג'ימי אסף אותנו בשעה 8.30 היות והיום עמוס וצריך להספיק את כל התוכנית. בעיקר ירידה רגלית מההר.

ההר הקדוש Emishan הוא לכבוד בודהיסטבה פוש'יאן -; בודהה המיצג טוב לב ושמחה. ההר כלל בעבר כ 100 מקדשים שרבים מהם נחרבו במלחמת סין יפאן או בתקופת מלחמת התרבות על ידי המשמרות האדומים (1966-1976). 20 מהם עדיין עומדים על תלם משמרים את הארכיטקטורה המקורית שלהם ומהווים מקור משיכה עצום לסינים הרבים המבקרים בהם. ההר ברשימת נכסי עולם של אונסקו.

ההר עצמו גם משמש שמורת טבע מרהיבה עם שפע של עצים וצמחיה עקב כמות המשקעים הרבה לאורך כל השנה. רבים מהצעירים המטיילים עושים בו טרקים של יומיים שלושה. היות ולנו היה רק יום אחד הסתפקנו בעליה אל שליש גובה ההר ברכבל וירידה רגלית חזרה אל בסיס ההר.

פנינו עם ג'ימי לכיוון תחנת התיירות המקומית על מנת לעלות על אוטובוס מיוחד המעלה את המטיילים הרבים אל נקודת העלייה ברכבל (אין כניסת רכבים פרטיים להר). למזלנו היינו הראשונים לפתוח את היום ולא הייתה צפיפות המאפיינת את תקופת השיא בקיץ.

עלינו עם הרכבל במזג אויר ערפילי למדיי שהוסיף קצת נופח של קסם לדרך. ממושבנו ברכבל הזוגי הפתוח צפינו בכפרים וחלקות ירק מעובדות ע"י הכפריים החיים על ההר. הרכבל העלה אותנו בצורה מהנה מאוד אל מפגש עם מנזר בודהיסטי מרשים בשם "החיים הארוכים" בגובה של 1020 מ'. לצערנו ישבנו בתוך ענן ולא יכולנו לראות את הנוף הנשקף משם ביום בהיר. ניתן להמשיך מכאן רגלית לראש ההר לפסגת אלף הבודהות שגובהה 3045 מ'. או לצאת למסלולי הליכה שונים על ההר.

מנזר החיים הארוכים (וואניאן סה) הינו המנזר העתיק ביותר ששרד על האמישאן והוא בן 1000 שנה. הוא מוקדש לפושי'אן ובמקדש אכן מצוי פסל מברונזה ונחושת של פושי'אן רכוב על פילה לבנה השוקל 62 טון. קשה להבין כיצד הגיע פסל זה אל המנזר בגובה כה רב. להפתעתנו המנזר היפה הזה היה פעיל מאוד בשעת בוקר זו ושהינו בו זמן רב צופים בסקרנות במתרחש.

משם התחלנו במסע ירידה רב מדרגות לאורך של כ-9 קילומטרים לכיוון מטה. השביל הבנוי היטב מבטון כלל הליכה בתוך יער עצים עתיקים מאוד של אשוח, אורנים וארזים כשעל חלק מהעצים מצוין מספר שנותיהם. בדרך נכנסנו לעוד מספר מנזרים לביקור. ליד כל מנזר מצאנו דוכנים של כפריים מציעים את מרכולתם, אבנים וצמחי מרפא כולל פטריות שונות -; בקיצור שוק רפואה סיני אוטנטי, ירקות ופרות, תכשיטים, דברי מתיקה ומאכל ועוד ועוד. זקנות חביבות חסרות שיניים וכפופות גב מנסות למכור מקלות במבוק על מנת לסייע בהליכה או להגן ממפני קופים בהמשך הדרך. ההליכה הייתה מהנה מאוד וחברתו של ג'ימי הייתה נעימה לנו. דברנו על החיים של בני גילו בסין ועל הכשרתו וניסיונו כמדריך ושמענו ממנו הרבה סיפורים אישיים. הוא התגלה כבחור חברותי מאוד ומשכיל.

כשהגענו למרגלות ההר פגשנו במנזר יפה נוסף בשם "היכל הצליל הטהור" היושב למרגלות נחל זורם. התחלנו לטפס במעלה הנחל לכיוון אזור בו מצויה מושבת קופי מקוק. מספר לא מבוטל של קופים קבלו את פנינו כשהם מנסים בכל מחיר לקחת מהמבקרים מכל הבא ליד או התיק. הוזהרנו מראש והחזקנו את חפצינו עמוק בתיקים. ג'ימי שכח להכניס את משחת הפנים שלו מהכיס הצדדי של תרמילו ונאלץ להיפרד ממנה לטובת אחד הקופים. בשלב זה הבנתי מדוע הזקנות מנסות למכור את המקלות להגנה עצמית. חלק מהקופים היו דיי פעילים ואפילו קצת תוקפניים. הם התיישבו לחלק מהמבקרים על הכתפיים והחוויה הייתה עליזה וקולנית. מושבת הקופים כוללת מספר לא מבוטל מהם במגוון גילאים גדול, מתינוקות הצמודים לשד אמם ועד קופים בוגרים שנראו מאיימים למדי.

בדרכנו חזרה ראינו הרבה סטודנטים סיניים לאומנות מפוזרים בפינות שונות של הנחל מציירים מהנופים המיוחדים שלאורכו, צפינו בהם בהנאה מרובה. רבים מהאומנים הסיניים הנציחו את אזור הר האמישאן בציוריהם כך שהוא מהווה השראה לאומני זמנינו. הביקור בשמורה מומלץ. פגשנו בקבוצה ישראלית שהסתפקה בביקור במנזר שעל ההר ובמנזר שלמרגלות הנחל. אנחנו אוהבים לחלוק כמה שיותר חוויות של טבע וההר זימן לנו חוויה שכזו.

ביציאה מהשמורה התיישבנו בבית תה לטעום מהתה הירוק המקומי ולנוח מההליכה שלא הייתה קשה במיוחד. הייתה זו כבר שעת צהרים. חזרנו בהסעה למרכז המטיילים ועשינו עוד סיבוב אחד רגלי בעיירה למצוא משהו לאכול ללא הצלחה, לא היה לנו זמן להתיישב. נאלצנו הפעם להסתפק בפרות היבשים והפיצוחים שהבנו מהבית בדרכנו לשדה התעופה מהלך שעה וחצי נסיעה חזרה לכיוון צ'אנגדו. התמקמנו שוב בשדה התעופה אחרי מילים חמות של תודה לג'ימי על יומיים נהדרים. בשעה20:05 המתינה לנו טיסה בת שעה ועשר דקות מ- Chengdu ל- Lijiang .

לליג'יאנג שבחבל יונאן הגענו בשעות הערב המאוחרות לפגוש את המדריך החדש שלנו הנרי עם נהג. גם הוא עשה רושם טוב מההתחלה ומייד התחיל להסביר ולספר על העיירה והאזור. הנסיעה לעיירה ליג'יאנג ערכה כ 45 דקות ואת פנינו קבלה עיירה שוקקת חיים במאות תיירים סיניים וזרים מכל העולם. היות ובקשתי מראש על פי עצת ביתי מקום לינה בלב העיר העתיקה (הצעה שברכתי עליה בכל ימי שהותנו בליג'יאנג אסור ללון בעיר החדשה מפסידים את כל החוויה) הרכב עצר מחוץ לעיר העתיקה בחלק של העיר החדשה. משם צעדנו כ 5 דקות רגלית לתוך רחובות העיר העתיקה בהם יש איסור לכלי רכב להיכנס. היינו מלווים בנושא מזוודות מהמלון עם עגלה מיוחדת לכך.

הגענו למלון Sanhe Hotel מלון השייך למשפחה משבט הנאשי, אוטנטי, ביתי ומקסים ביותר עם שתי חצרות פנימיות בחלק הצפוני של העיר העתיקה שישב על אחד הרחובות הפנימיים המרכזיים. קבלנו חדר פנימי שקט מרווח ונוח עם כל מה שיכולנו לבקש והתארגנו מהר על מנת להספיק ולעשות עוד סיבוב מהיר באזור המלון.

יצאנו אל עיר עתיקה מקסימה ביותר, התוססת והתיירותית ביותר שהיינו בסין. המון אדם עליז, שפע של חנויות קטנות מקסימות המוכרות מכל הבא ליד מאכלים אוטנטיים, ביגוד, חפצי אמנות, בתי תה, דיסקוטקים לצעירים בלי סוף, מסעדות ועוד. ערכנו הכרות ראשונית על מנת להבין שנפלנו טוב מבחינת המלון המיקום והחוויה המצפה לנו בימים הבאים לא היה לנו ספק שפה יהיה כף אמיתי.

המלצה חמה על ג'ימי המדריך שלנו באזור צ'אנגדו: דובר אנגלית מצוינת

Tel: 0086-13678149574

[email protected] E mail:

[email protected] E mail: