טיול לאילת עם בן 90+

כשחושבים לקחת אבא בן 90 שימלאו לו בסוף דצמבר 91 לטיול בכלל ואילת בפרט צריך לחשוב פעמיים. אבל במקרה של אבא שלי זה דיי קל, הוא למוד טיולים. בילדותי כשהצעיד אותי ברחבי כל המדינה ברגל 15-20 קילומטר ליום הליכה נשבעתי שיום אחד עוד אחזיר לו על הנתינה. בשלוש השנים אחרונות אני פורעת את השטר, אנחנו חורשים את הארץ כל פעם ליעד אטרקטיבי אחר עקב גילו המתקדם בעיקר ברכב וגם קצת ברגל. אז החלטנו שמזג האויר האביבי בשלהי חודש נובמבר הוא זמן מצויין ליציאה לטיול משפחתי עם בעלי ואיתו עד העיר הדרומית אילת.
 אז מזמינים מספיק זמן מראש מקומות במלון הנפלא "רויאל בייץ", מצטיידים עם כל התרופות ובגיל הזה ברוך השם הרשימה ארוכה, מזוודה קטנה עם בגדים חמים גם לסתיו האילתי כדי שלא יצטנן חס וחלילה, לוקחים הרבה פרות בשביל הויטמינים, כמה משחקי קופסה (זמן איכות, במקום הליכה) איזה דיסק או שניים של שירים שהוא אוהב, אוספים אותו מבית האבות בשעה 9.00 בבוקר וקדימה לדרך. לא, לא בטיסה, מה פתאום, אנחנו עוד לא בגיל לוותר על הכף של הנסיעה בנופי מדבר מרהיבים, כמובן שיורדים בנסיעה לחוות היטב את שינוי האווירה מהמרכז הצפוף דרומה לבאר שבע היכן שהבדואים שולטים במרחבים והנופים הופכים לקדומים.

 עצירה ראשונה עושים למרגלות העיר הנבטית "עובדת" לכוס קפה, יש שם ארומה נהדר ומקדונלדס למי שאוהב, אנחנו פוגשים שם קבוצה צעירה שכנראה סיימה הליכה באזור ונהנים להתבונן בחדוות הנעורים, ככה זה כשאתה בן 90. למי שלא טייל על התל הנפלא הזה מומלץ לעשות כן כשלא מסתובבים עם "זקן". ניתן לצפות ממרום הפסגה על הסביבה, מראה מרהיב לכל ענין ודעה, את הטיפוס לשם עשיתי לפני שנים.
 המשכנו דרכנו לכיוון מצפה רמון בכביש 40 כי לאילת אני מורגלת לנסוע רק בדרך הזו, הערבה משעממת אותי והיא תמיד עמוסה בכלי רכב כבדים שמסכנים בעיניי את הנסיעה ומוציאים את הנשמה כשנתקעים אחרי איזה סמיטריילר שמוביל סחורה. חוץ מיזה אין מה להשוות את הנוף הנשקף בדרך. מכתש רמון, נחל פראן וכל שאר ההפתאות לא משתווים לערבה, "ים של נופים" צורות, צבעים, זוויות של שיכוב בכל הכיוונים, אין מילים, פשוט אין מילים.

 את העצירה הבאה עשינו בלי לתכנן במפרץ החניה לתצפית על מכתש רמון ממש מתחת למצפה ולמרכז המבקרים. את פנינו קיבלה משפחת יעלים. אבא גאה בעל זקן נפלא וקרניים לתפארת ויעל צעיר הצמוד לאימו. הם עסקו במרדף אחרי תפוז מתגלגל במורד. האב עמד כולו הוד והדר על קצה המצוק מפגין את יופיו לכל מי שעבר. המחזה היה מרגש למדיי והפגין את יפי הטבע בנוף ובחיי. התצפית מכאן אל עבר המכתש מומלצת מאוד. למי שיש זמן ואוהב ללמוד על הסביבה אפשר לבקר במרכז המבקרים לשעה. או לרדת אל המכתש ולבקר ביקור קצר ב"מנסרה" גבעה בעלת אופי גיאומורפולוגי ייחודי בנופי מכתש רמון. המנסרה נמצאת ממש בסמוך לכביש 40 היורד לאילת ויכולה לזמן הפסקה לשעה קלה של טיול בדרך. ואם אתם עם ילדים ולא "זקנים" כמונו אתם יכולים לעצור לשעתיים הפסקה בדרך הארוכה דרומה בחוות האלפקות במצפה רמון לביקור מקסים וחוויה משפחתית נהדרת.

מפאת גילנו המתקדם הסתפקנו בתצפית והמשכנו לכיוון אילת, הנסיעה דרך מכתש רמון יפה במיוחד, הכביש חוצה את המכתש ומאפשר תצפית יפה על קירות המכתש ממרכזו המישורי, במהלך הנסיעה ניתן להבחין בשלל צורות מסלע ובמגוון רב של צבעי אדמה. הדרך נמשכת יוצאת מהמכתש וחוצה את נחל חווה, נחל פאראן הרחב והיפה וממשיכה אל עבר צומת ציחור.

 מכאן יש שתי אופציות להמשיך ועכשיו זה כבר באמת לא משנה באיזה גיל הנוסעים, האחת לפנות ימינה ולהמשיך בכביש 40 עד למפגש עם כביש 90 בצומת קטורה, או לפנות שמאלה לכביש 13 היורד ונפגש עם כביש 90 כביש הערבה בצומת מנוחה (זו הדרך הפחות מעניינת אבל נוחה יותר לתנועה ולזקנים קצרי רוח היא המומלצת והנוחה). במקר שלנו מדובר ב"זקן" צמה דעת ונוף ועל כן פנינו אל עבר כביש 40 אבל לאהמשכנו אתו עד צומת קטורה. אלא נפרדנו מכביש 40 לכביש 12בצומת שיזפון פונדק נאות סמדר שדרך אגב מומלץ מאוד לחניית ביניים נוספת במידה שאתם מעונינים בארוחת בריאות נהדרת וטרייה עם אווירה של ארץ ישראל היפה והטובה, עצרתי שם כבר מספר פעמים ואף פעם לא התאכזבתי. נתן לקנות שם גם מיצים טבעיים מעולים, ריבות, יינות ועוד הכל תוצרת הקיבוץ נאות סמדר.

כביש 12 הביא אותנו לאילת "בדרך האחורית" מההרים, הנוף בכביש זה הוא מהיפים בארץ ולצערי רבים אינם נוסעים בו. הכביש עובר באזור מדברי שטוח בתחילת דרכו ובסמוך לשדה התעופה עובדה אך ככל שמתקדמים בנסיעה לעבר אילת הנוף משתנה ומקבל צורות מחודדות יותר בגלל אופיו הגיאולוגי של האזור, הרבה סלעי יסוד שחורים המשתלבים בין סלעי משקע בהירים נותנים קונטרסט של צורות וצבעים מרנין לעייני המתבונן. בדרך ניתן לעלות לתצפית יפה על הר חזקיה ולצפות לעבר הצד המצרי בסמוך לגדר הגבול על אזור שהוותיקים מביננו קראו "ביקעת הירח" היות והוא מזכיר את המראה המישורי הרחב של הירח ומהצד המזרחי על הר שלומה. המשך הירידה לאילת הפגישה אותנו עם נופי הר שלומה המסיבי והמרשים (שאם אתם יותר צעירים אפשר לטייל בסביבתו במגוון מסלולים) ונוף מרהיבים של מפרץ אילת כולו במלא הדרו.

כשנוסעים עם בני 90+ צריך לקחת את הקצב בהתאם, אז ברגע שמגיעים למלון יורדים לצהריים בארומה כדי שאפשר יהיה לקחת את התרופות. נחים צוהריים אחרי הארוחה, זמן טוב לנו הצעירים יותר לרדת לברכה, או לים לטבילה קלה או לקריאה בשמש הנעימה. ואחרי הצוהריים מתיישבים בחדר לאיזה משחק שבץ נא או משחק קופסה אחר שהבאנו מראש בחבילה. לקראת שבת אבא יורד לסיבוב בלובי ואני להליכה של כמה ק"מ לחלץ עצמות. יושבים לצפות בנוף ממרפסת החדר ומשקיפה אל השקיעה. אחר כך יורדים לחדר האוכל לארוחת ערב נפלאה. ולסיום היום הארוך יושבים בלובי או עושים סיבוב "אנגז'ה" רגלי לאורך טיילת מלון רוייאל ביץ ההומה אדם, לאט לאט בקצב הגיל כי לכזה עומס גם הוא לא רגיל. ואם אתם יכולים להשכיב את הזקנים מוקדם יותר כדאי לבלות כאן בפאב המנקיז המזמן בלילות סופי שבוע כס של בירה או משקה אחר עם מוזיקה נהדרת, אף פעם לא התאכזבתי מבילוי במנקיס.