סלבדור דה באהייה - לא בתקופת הקרנבל

סלבדור דה באהייה נוסדה ב 1549, הייתה אחת הערים החשובות במהלך 300 שנה והעיר השניה בגודלה באימפריה הפורטוגזית. היום היא אחת הערים התוססות ביותר בברזיל וידועה בקרנבל המתחרה עם זה של ריו דה ז'נרו. היום היא גם מקום מושבם של צאצאי העבדים האפריקאיים שהובאו לברזיל בתקופה הקולוניאלית לעבד את שדות קני הסוכר והקפה. צאצאים אלו שמרו את תרבותם היחודית. העיר יותר מכל מקום אחר בעולם שמרה את המנהגים והמסורות בתחומי, הדת, המיסטיקה, הלבוש, מאכלים, מוזיקה, מחול, אומנויות הלחימה כמו הקפוארה ועוד. העיר שילבה אלמנטים דתיים וחילוניים שמתאפיינים בפולחני הקנדומבלה (Candombla) האפרו ברזילאיים הקרובים ברוחם לסנטריה של קובה ולוודו של האיטי.

 

 סלבדור שוכנת על חצי אי מול מפרץ כל הקדושים היפיפה. היא מחולקת לשני חלקים מרכזיים החלק הגבוה, העיר העלית בה שוכן רובע פלואוריניו (Pelourinho) המפורסם והעיר התחתית סידאג'י בישה Cidade Baixa) בה שוכנים המרכז המסחרי והנמל. הבניה הקולוניאלית מאפיינת את מרכזה. בעוד כשבפרווריה אנו פוגשים את שכונות העוני במיטבם.

התחלנו את סיור הבוקר שלנו בנקודת תצפית לאורך החוף במגדלור במצודת סן אנטוניו באזור Barra, ירדנו והקפנו אותה על מנת לראות את הנוף הנשקף לשני הכיוונים.
משם המשכנו בנסיעה דרך רחובותיה הצפופים ההומים והמוזנחים של סלבדור התחתונה מטפסים לכיוון כיכרות וסמטאות העיר העליונה: ברחובות אלו מתקיים במהלך חודש פברואר הקרנבל שלסלבדור עצרנו בסמוך לכיכר Souza בו עומד מבנה העירייה המודרני וערכנו תצפית ראשונה על העיר התחתונה, צפינו במעלית המחברת בין שני חלקי העיר בניסיון לצמצם את הגובה בדרך הקצרה ביותר בלי לנסוע את הדרך אותה עשינו עד למעלה. משם הלכנו לשדרה הסמוכה המובילה לרובע המפורסם של סלבדור פלואריניו ואת סיורנו התחלנו מכיכר בה עומדת האנדרטה לזכר הבישוף בהמשך עומד פסלו היפה שלZumbi de Palmaresשנחנך במאי השנה ומסמל את מאבק השחורים לחופש במאה ה 17.

 

המשכנו לבכיכר פולוריניו ונכנסנו לחנות תכשיטים יוקרתית כשרוב חברי הקבוצה נושאים ונותנים דווקא עם הרוכלים השונים שנדבקו אלינו רוב הדרך על מדרגות החנות. קניתי לי כובע קש נחמד וכך עשו עוד כמה מחברותי לקבוצה. זה היה ללא ספק יומו המוצלח של מוכר הכובעים הצעיר והנחמד. צפינו בקבוצת קאפארה Capoeira שהדגימה בכיכר ובנשים בלבוש מסורתי שביקשו להצטלם עבור כסף.

 

 המשכנו בהליכה בסמטאות רובע פלואוריניו הצבעוניות על מנת לבקר במוזאון לזיכרו של הסופר ג'ורג' אמאדו שהיטיב לתאר בספריו הרבים שתורגמו לעשרות שפות וגם לעברית את חיי הקהילה בסלבדור באהייה. בקרנו במבנה מקודש למאמיני הקנדומבלה, כשהדמות המקודשת בו היה לוחם החופש גנדי ההודי, על הקיר היו מצוירים אלים מקודשים והחלל היה פתוח לכיוון הרחוב כך שכל מי שרצה יכול היה להיכנס.


 

המשכנו לשוטט ברחובות צופים בציורי המקומיים הפרוסים למכירה, בקבוצת ילדים שתופפו על גבי תופים בגדלים שונים, בקבוצת הקאפארה שהדגימה בכיכר את מיומנויות הלחימה שלה ובעקר את הטיפוסים הרבים והמגוונים שהסתובבו ברחובות. בלטו במיוחד נשים שחורות עור גדולות למראה שלבשו שמלות ענקיות מנופחות במיוחד המאפיינות את לבוש האורישות (ישויות סינקרטיות שלכל אחת מקבילה קתולית) של דת הקנדומבלה. התיישבנו לשתיה קלה בכיכר של הכנסייה שהייתה סגורה לביקור.
יחד עם חברי הקבוצה צעדנו למעלית לסארדה (Elevadas Lacerda) שהורידה אותנו לעיר התחתונה לביקור בשוק המרקאדו מודלו ששימש בעבר כבית המכס. בדרך טעמנו מיץ של קנה סוכר הנסחט ע"י מכונה מיוחדת. פגשנו דוכני פרות טרופיים ועשינו הכרות עם הפרי שעליו גדל הקשיו.
 

ירדנו אל מתחת למבנה של השוק לאזור בו החזיקו את העבדים בתקופת העבדות, פגשנו שם משטחי אבן גדולים מוקפים בתעלות מים. לחשוב על בני אדם באויר הלח והדחוס שהיה שם היה בלתי נתפס. חזרנו למעלה חסרי נשימה אחרי שהות קצרה.

שוק תמיד קורא לקניות, במיוחד אם הוא לקראת סוף טיול. רבים מאתנו רכשו מתנות, אני קניתי דיסק של להקת קאפארה שהופיעה ברחבת של בית הקפה בסמוך לכניסה לשוק. חזרנו אל המלון תוך מבט על אזור מפרץ הקדושים והנמל על מנת לנוח לפני היציאה הבאה.
אני ניצלתי את הזמן וירדתי לשחות בברכה של המלון שהייתה ממש צמודה לחוף, תוך כדי שחיה צפיתי במראה מרהיב של שקיעת השמש. זו בהחלט הייתה שחיה חוויתית ומהנה.

בערב יצאנו עם האוטובוס במטרה לראות מופע פולקלור (Bale Folclorico de Baahia) ברובע פלואוריניו. נהג האוטובוס פגע ברמזור ברכב פרטי ותקע אותנו בצומת. לקח לורד עשר דקות קצרות למצא פתרון בתחבורה ציבורית. נדחסנו במונית כולנו בצפיפות וגם זו הייתה חוויה. איחרנו ב- 10 דקות להופעה.

המופע התקיים באולם קטן וחם כשהקהל יושב למעלה והמופע מתקיים על במה למטה. המופע כלל שירים וריקודי אורישות מטקסי הקנדומבלה, ריקודי מאקוללה, ריקוד דייגים וריקוד האש, ריקוד סמבה דה רודה וקטעי קאפוארה, עוצמת השירה והתיפוף החרישו את האוזניים אבל הביצוע של הריקודים המשולבים היו מדהימים בגמישות, לבוש, תנועה וקול. אין ספק שהחברה האלה יודעים איך לנוע ואיך לשמוח. נהניתי מאוד מהמופע, לבן זוגי צלצלו קצת האוזניים. בסיומו החלטנו לשוטט ברובע. למזלנו היה זה לקראת סוף שבוע ולקראת חג המולד. הרחבה של הכיכר המרכזית של הרובע כיכר פלוריניו הייתה מלאה בדוכני אוכל ומשקה, במרכזה הייתה במה עליה התקיימה תחרות של להקות מקומיות בנגינה ושירה. כל האזור היה תוסס ומלא אדם.

חלק מהחברים הלכו לאכול במסעדה. אנחנו העדפנו להצטרף לאלו שאכלו מהדוכנים השונים ולספוג את אווירת העיר ותושביה.

בשלב הראשון אכלנו משהו מסורתי שמאפיין את סלבדור. בכל רחבי העיר ראינו נשים גדולות כהות עור לובשות שמלות לבנות מסורתיות חבושות טורבנים בהירים ומחרוזות על צוואר מציעות מאכלים מסורתיים. טעמנו גם אנחנו את האקרז'ה והואטאפה (Vatapa) והקארורו (Caruru). האקרז'ה הוא כדור בצק משעועית מטוגן בשמן דנדה עמוק שצבעו צהוב. האטאפה היא מחית עשויה מתערובת של לחם יבש בוטנים שרימפס עגבניות ובצל המטוגנים בחלב קוקוס ובשמן דנדה. הקארורו הוא סוג של מחית בצבע ירוק המבוססת על ירק שדומה לבמיה בשם Quiabo אותו טוחנים ומבשלים. את שתי המחיות מכניסים בתוך האקרז'ה כמו הפלאפל בארץ ואוכלים. בן זוגי היה אמיץ לנסות את המאכל הזה. אני הסתפקתי בממתק מתוק מאוד על בסיס קוקוס וסוכר בשם קוקאדאס.
 

 

בשלב השני הלכנו שוב לכיכר ההומה התיישבנו על אחד הכיסאות הסמוכים לאחד הדוכנים שהציע מגוון מאכלים יחד עם זוג מקומיים שחורים חייכנים ומסבירי פנים. אני שתיתי את המשקה האלכוהולי המקומי המפורסם גם בארץ בשם קפריניה המבוסס על לימון סוכר וקשאסה שעשוי מיץ מקנה סוכר. בן זוגי חגג על מנה בשרית של שיפוד בשר עם תוספת של קמח המאניוק העשוי משורש הקאניוקה (שורש מקומי שממנו מכינים תוספת לבשר כמו האורז או חביתיות נחמדות וקריספיות). העדפתי להיכנס לחנות הסמוכה שקלטתי בסיור כמעניינת וקניתי לי מין כיסונים קטנים גם הם משורש הקאניוקה ממולאים אחד בשרימס, והשני בבשר, טעים מאוד ומזין מאוד. בן זוגי שתה את המשקה המקומיGuarana המזכיר טעם של קוקטיל פרות. במקביל שמענו מוזיקה אפרו אמריקאית מקומית נהדרת והיינו מרוצים עד הגג, סוף סוף התנסות אוטנטית בלי תיווך.

חזרנו עם הקבוצה חזרה למלון כשכל אחד מאתנו מספר מחוויותיו.

היום העשרים וחמישה לטיול

את הבוקר התחלנו בשחייה בברכה. אחרי שנהניתי אתמול שכנעתי את בן זוגי שכדאי לבלות את הזמן החופשי שהיה לנו הבוקר בשחייה בברכה של המלון.

התחלנו היום קצת באחור בסיור רכוב ברחבי העיר במטרה לראות עוד מסלבדור. התחנה הראשונה הייתה אגם האלים Dique Do Tororo עם 8 פסלים של דמויות האורישותOrixa (ישויות סינקרטיות) של דת הקנדומבלה עומדות בלב האגם.

 

 כל דמות אוחזת בידה כלי אחר המתאים לסמליות ולתפקיד שלה , ולכל אחת צבע ביגוד המאפיין אותה. אחת האורישות המרכזיות היא ימז'ה (האפריקאית) -; מריה (הקתולית) שהיא אלת הים העולה מן הגל מלכתם של יורדי הים ומלבושה שמלה כחולה כים רקומה חוטי כסף כמו קצף הגלים. לכבודה מתקיים בסלבדור ב 2 בפברואר יחד עם חגיגות הקרנבל חגיגה מיוחדת באחת הכנסיות ברובע ריו ורמליו בבגדים לבנים ואחה"צ מתקיים משט מנחות ללב מפרץ הקדושים לרצות את האלה. כמוה יש עוד 7 אלות אחרות.

משם המשכנו בבאהייה בנסיעה לחצי האי מונט סראט Mont Serrat שבקצה המערבי של העיר סלבדור על מנת לבקר בכנסייה האל של הסוף הטוב שכולם קוראים לה בקיצור בונפים N. Sr. Do Bonfim , שילוב של הנצרות והדת אפריקאית והמקום תפילה המרכזי לדת הקנדומבלה. בדרכנו ראינו הרבה פאבלות (שכונות עוני) על מורדות הגבעות שסביב העיר ובתוכה. עצרנו לאורך המפרץ לביקור בבית אומן בקרמיקה שמצייר להפליא מהווי המקום. הבית הסמוך לבית האומן היה יפה במיוחד ואפיין את בתי הנופש הקולוניאליים של המאה ה 19 בית מעץ עם פיתוחי מתכת יפיפיים.
 

הביקור בכנסיית הסוף הטוב היה גם היא חוויה ייחודית, על גדר הכנסייה לכל אורכה נקשרו סרטים צבעוניים עם דבר מה כתוב כסימן למזל, את הסרטים הללו חילקו לנו המאמינים וסוחרים ממולחים שניסו לקשור אתנו קשר עסקי ברחבי כל העיר. בצד הכניסה עמדה קבוצת ספורטאים חובבים במעגל וקיימה איזה שהו טקס משלהם, כנראה לברכת הצלחה בתחרות כל שהיא. תוך הכנסייה היה פשוט למראה ועל המזבח היו פרחים טרופייםמרהיבים ביופיים באופן מיוחד, מגוון של ציפור גן עדן כאלו שאינם גדלים בארץ. החדר הצדדי בכנסייה הוא מוקד העניין לתיירים. עם הכניסה אליו ניתן להבחין בעשרות גפי אדם מפלסטיק תלויים מהתקרה.

ומאות תמונות של אנשים תלויים על הקירות, ובפינה צלב עם סרטים מהודקים עליו. הוסבר לנו שאנשים החולים באיבר מסוים בגופם מגיעים לכנסייה לתפילה ולבקשה כי האיבר הפגוע ירפא וכתוספת לתפילתם הם מביאים את האיברים מפלסטיק כמנחהוכתודה על החלמה ממחלה באיבר התלוי. בחדר נוסף צפיתי באדם המביא פח ענק ובתוכו פרחים טריים נוספים, הוסבר לנו שהפרחים היפים ביותר מובאים לכנסייה. אכן הם היו יפים ומיוחדים.
 

משם המשכנו חזרה לכיוון העיר, בדרך עצרנו לסיור בשוק אוטנטי מקומי Sao Joaquimcao המשרת את האוכלוסייה המקומי. עשינו סיור רגלי תוך כדי עצירה בחלק מהדוכנים. טעמנו לראשונה פרי חדש בשם ג'אקה Jaca שמראהו גדול וירוק ותוכו לבןבאחדמדוכני הפרות. ראינו ערמות של שרימפסים - חסילונים בכל הגדלים לצד קיטניות מסוגים שונים ומאכלי ים נוספים.

 

 כלים מעץ, תבלינים מכל הצורות והגוונים, והרבה פרות טרופיים שהתחלנו להכיר ירקות שונים. קנינו לנו אנונה לדרך ועלינו חזרה לאוטובוס במודעות מלאה שיש מה ללמוד על הבישול המקומי. את הפסקת הצהריים עשינו בקניון ענק ומודרני Salvador Shoppingולשם שינוי אכלנו המבורגר במקדונלדס. משם נסענו לשדה התעופה להגיע לטיסה לריו דה ז'נרו מי שהייתה לאורך שנים עיר הבירה של ברזיל.

הגענו בשעות הערב לשדה התעופה הבינלאומי של ריו לקראת חשכה. עשינו דרכנו אל העיר תוך כדי הכרות והסבר של ורד על העיר ופרווריה. הגענו למלוןGolden Tulip Continentalשבאזור חוף Copacabana.